הנשיא ריבלין עדיין שותק על 'בצלם'

הנשיא ריבלין ידוע כמגיב סדרתי בנושאים ציבוריים, אך הופעתו של מנכ"ל 'בצלם' באו"ם, שגם בשמאל טרחו להסתייג ממנה, הוציאה ממנו עד כה שתיקה רועמת. ככה זה כשמתמכרים למחמאות של הקרן החדשה

התמסר למנעמי 'הארץ'. ריבלין. צילום: אמיר לוי, פלאש 90

מאז הופעתו של מנכ"ל בצלם חגי אלעד במועצת הביטחון של האו"ם בשבוע שעבר, הוא ספג גינויים מקיר לקיר במערכת הפוליטית והציבורית בישראל. מבנט ועד הרצוג, דרך כל מי שבאמצע – לכולם ברור שמעשהו של אלעד הוא חצייה של קו אדום ברור. אפילו ב'שלום עכשיו', שנציגתו הופיעה גם היא באירוע, הבינו שזה משחק באש וניסו ליצור הפרדה בינם לבינה בטענה שהיא נציגת 'ידיד שלום עכשיו' בארה"ב, ולא מטעם הארגון הישראלי המקורי. זהו טיעון פתטי, אך הוא ממחיש את עצמת הקונצנזוס בישראל נגד המהלך של 'בצלם'.

על רקע זה חסרה במיוחד התבטאות ברורה של נשיא המדינה ראובן ריבלין. הנשיא, שבמהלך כהונתו הקצרה מיצב עצמו כמגיב סדרתי לאירועים ציבוריים, איננו חשוד כמי שנחבא אל הכלים ומתחמק מאור הזרקורים. ההפך הוא הנכון: הוא מקפיד לומר את דברו כמעט בכל נושא, ולעתים קרובות דווקא בנושאים שנויים במחלוקת. רק אתמול הוא הספיק להתייחס לסערה סביב הופעתו של הראפר הלאומני הערבי תאמר נאפר, ואמר כי "אנחנו חיים בחברה רב־תרבותית. התפקיד של המנהיגים שלנו הוא לעודד התמודדות עם הסיטואציה, גם כאשר הרב־תרבותיות מציקה".

זוהי תגובה ריבלינית אופיינית: תמיכה בחזון הרב־תרבותי של השמאל הקיצוני בנוגע לחברה הישראלית, תוך האשמה מרומזת של המנהיגות הפוליטית הנוכחית, ובמשתמע של העם הלא רב־תרבותי שבחר בה. אבל כשמדובר בהופעת 'בצלם' מול מועצת הביטחון של האו"ם בדרישה שהקהילה הבינלאומית תטיל סנקציות על ישראל – הנשיא שותק.

אמש ניהלתי התכתבות ארוכה עם דוברות בית הנשיא בניסיון לברר את עמדתו של ריבלין בנושא, והאם בכוונתו לפרסם תגובה מסודרת בעניין. לאחר דין ודברים ארוך שלא אלאה בו את הקורא, נאותה דוברת בית הנשיא לספק את ההצהרה הבאה:

עמדתו דומה לעמדה שהשמיע בזמנו לגבי שוברים שתיקה. "את הדיון עלינו לנהל בתוככי הישראלית, איתה ולא מחוצה לה ונגדה"; "מי שהתייאש מיכולתו מלשנות מבפנים ומפנה את חצי הביקורת לבמות חיצוניות, עושה זאת מתוך עיוורון לעצמאות שלו, אולי ממרק את המצפון שלו אבל חי בתודעה של גלות, לא בתודעה של עצמאות – ועל כך כואב לי מאוד".

כששאלתי האם הנשיא מתכוון להתייחס באופן ספציפי ל'בצלם' ולהופעתו של אלעד באו"ם, נעניתי כי "יש כוונה להרחיב בנושא בעז״ה באחד הנאומים הקרובים, יש רצף של מועדים משמעותיים".

מכיוון שהנשיא איננו רואה לנכון לפרסם התבטאות מסודרת בעניין, בדקתי מנין לקוחה התבטאותו בעניין 'שוברים שתיקה'. האם שם נהג הנשיא בממלכתיות וניער חוצנו להגנה על מעמדה של ישראל לנוכח מתקפת ההשמצות? האם כמו פוליטיקאים רבים באותה עת הוא גינה את 'שוברים שתיקה' על מעשים שלדעת רבים הם על סף הבגידה?

חיפוש אחר מקור הדברים גילה שלא מיניה ולא מקצתיה. ההתבטאות לקוחה מתוך נאום שנשא ריבלין בכנס של ארגון 'מילואימניקים בחזית' במרץ האחרון, שעסק בסוגיות מוסריות ואתיות בלחימה. הנשיא דן בחשיבות השמירה על טוהר הנשק, ובמהלך הדברים, כמעט בדרך אגב, הבהיר כי הטיפול בנושא צריך להיעשות בצבא פנימה ולא מחוצה לו. בציטוט המדובר לא הוזכר במפורש שמו של 'שוברים שתיקה', לא אוזכרו אירועים ספציפיים ולא נמתחה ביקורת מפורטת על פעולות מסוימות. האמירה הייתה כללית ומרומזת בלבד.

גם מצד התוכן נכונה אכזבה. ריבלין הרי יודע להיות חריף כשהוא רוצה: בני עמו בחרו בדרך הטרור, החברה הישראלית חולה ואלימה, חוסר הסובלנות יוביל אותנו לאסון, חוק ההשעיה חוטא למהות הדמוקרטיה – וזה רק על קצה המזלג מהתבטאויותיו התקיפות. כשצריך לגנות, לתקוף ולהכפיש את הימין, את חברי הכנסת, את ראש הממשלה ואת העם בכללותו – לנשיא העשירי אין עכבות. אבל כשזה נוגע לארגוני שמאל שגורמים נזק ממשי למדינה בחו"ל, פתאום ריבלין מתרכך: מי שעושה זאת "חי בתודעה של גלות" ופועל מתוך "עיוורון", וזה "מצער מאוד". איפה הזעם? היכן הלהט הטהרני? אלה שמורים לימין. השמאל הרדיקלי, הבן יקיר לי אפרים, אף על פי שחטא עדיין חביב הוא.

צילומסך מעמוד הפייסבוק של הקרן החדשה לישראל
צילום מסך מעמוד הפייסבוק של הקרן החדשה לישראל

עמיר בניון בחוץ, תאמר נאפר בפנים

בעולם על פי ריבלין, יש רק סכנה אחת ברורה ומיידית לקיומה של מדינת ישראל: העם היהודי שחי בה; אלו שתומכים באלאור אזריה, שחושבים ש'שוברים שתיקה' ו'בצלם' עברו את גבול הלגיטימציה, שנתונים מזה שנתיים ימים לאימי טרור ברחובות, שצופים בחלחלה מעבר לגבול אל דאעש וגרורותיה, ושחוששים מפני התקוממות אלימה של ערביי ישראל. הם, שעל פי חלק מהסקרים כוללים בערך 80 אחוז מהעם, מהווים את האיום המרכזי על ישראל, כזה שמחייב תגובה נשיאותית מידית וחריפה. בעולם כזה, יהודים לאומיים כעמיר בניון והצל הם מחוץ למשחק, אבל תאמר נאפר הערבי הלאומני הוא מופת של ליברליזם.

מי שעוקב אחר ריבלין מקרוב כבר לא מופתע מכלום. הנשיא אימץ מזמן את נקודת המבט הפוסט־ציונית והפוסט־לאומית, נושא בגאון את נס ה"רב־תרבותיות" ומקדיש את מרב מאמציו לכונן אתוס חדש לישראל על חשבון הציונות. אין זה מקרה ש'הקרן החדשה לישראל' אימצה אותו כפרזנטור הבית שלה.

ייתכן שריבלין מודע לחלוטין לחומרת המעשים של 'שוברים שתיקה' ושל 'בצלם', ובלבו פנימה הוא מסכים עם הרצוג ולפיד שגינו אותם בחומרה. אך ריבלין, שהתמסר באופן מוחלט למנעמי 'הארץ' והארגונים הפרוגרסיביים, לא מסוגל כבר לצאת נגד הקו המפלגתי. הנשיא העשירי, שחצה את הקווים כדי לקדם חזון חברתי חדש, מוצא את עצמו במלכוד ואיננו יכול לעמוד זקוף גם כששותפיו החדשים בוגדים בעקרונותיו הלאומיים הבסיסיים ביותר. כשהגשרים אל הימין שרופים מאחוריו, לריבלין כבר אין ברירה אלא להמשיך ללכת עוד ועוד שמאלה. אם נותרה בו עוד טיפת כבוד לאומי והגינות, כדאי שיחשב מסלול מחדש וישים לכך קץ. עוד לא מאוחר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

16 תגובות למאמר

  1. מדכא. זה קורה לכל ימני או "ימני" שהגיע לבית הנשיא (גם קצב נהג כך בדרכו הוא). וזה קורה לכל ראש ממשלה שהגיע לתפקיד (יוצא דופן אחד אולי היה שמיר). פרופ' אריה אלדד ניסה לפצח את התופעה. השתכנעתי חלקית, זה לא פוצח עד הסוף. או שזה הרבה יותר פשוט: אם הימניות שלך אינה נובעת מאמונה דתית שהיא חזקה ועמוקה בד"כ אתה גמיש ופרוץ לכל רוח מצויה. (מה שרואים מפה…..). לא שאין חילונים ימנים, אך אפשר לספור אותם על כף יד אחת, וקשה לסמוך עליהם. אם ביבי יביא הסכם וישכנע שדאג לכל שאלות הביטחון (אין כזה דבר) הם ילכו אחריו ללא הרהור.

    1. "זה", מה שזה לא יהיה, קורה כי דרך הימין היא דרך של קיצוניות, פלגנות, הדבקת תוויות, פסימיות וחוסר סובלנות. כל מנהיג אמיתי חייב להציע חזון ותקווה. סחורה שחסרה מאד בדוכן הימני.

    2. לדרור –
      מי שמתבטא כמוך, בצורה כזאת שממש אפשר לראות איך הקצף זב מפיו, מדבר על פלגנות, הדבקת תוויות וחוסר סובלנות של אנשים אחרים?

    3. "זה" קורה שוב ושוב, כיוון שהרבה כסף עובר מיד ליד, מתחת לשולחן…

  2. נראה שאתה מרוב התבוססות ברפש השנאה, אתה מתייחס בביטול למי שמנסה להישאר נקי.
    תגובת ריבלין ברורה – ביקורת צריכה להישמע בתוך ישראל ולא מחוץ לישראל.
    ריבלין לא רוצה לשנוא באופן נקודתי כמו שאתה אוהב. האמת, זה תפקידו של נשיא. הבעת עמדה ספציפית היא מדיניות, וזה לא תפקידו של נשיא. כולנו יודעים שהוא לא סובל את ביבי ועדיין לא אומר זאת במפורש

    1. מעריץ נלהב של דה מרקר, מתלונן על שנאה. אוי האירוניה…

    2. אני באמת אוהב את המחקרים הרציניים של דה-מרקר
      אבל מה זה קשור? הכתב מתלונן שריבלין לא מקלל ולא שונא ולא מלכלך אישית אף אחד

  3. הגיע הזמן לבטל את מוסד הנשיאות. יותר מידי צחנה עולה מתוך המוסד המפוקפק הזה. החל מחריגות וחגיגות התקציב שהתחילו בתקופת פרס, ועד להדלפות אודות פרס שניסה להשתמש במוסד זה לשם חתרנות נגד ממשלה נבחרת. זה נראה שגם ריבלין ממלא את נעלי קודמו לאט ובנחישות.

    1. מעבר לליקוקי וחיבוקי התקשורת, הרבה כסף כנראה עובר מידי מנהלי קרן מסויימת לידיו של נשיאנו החביב, שבני עמו בחרו בטרור. מי יודע מה עוד יתגלה בעתיד על כך. אולי גם אצלנו דרוש איזה ויקיליקס.

  4. נתניהו הבין היטב מה מניע את רובי ןידע היטב מדוע הוא מתנגד לו כנשיא

  5. ליצן חצר עם רשיון עו"ד אשר הפך לנשיא הודות למשחקי כוחות בין 120 אנשים לא הכי אמינים , זה הנשיא של המדינה. מנץ ימני הפך ליקיר של שוברי שתיקה והקרן החדשה. בעיניי האיש הוא בזוי בדיוק כמו ציפורה לבני ומאיר שיטרית שנמכרו במכירת "סוף עונה".
    אגב , לאחר ההתנתקות לא מצביע לימנים חילוניים : ליכוד, כחלון, ליברמן,אלה רק כיפות סרוגות ימניים למרות שאינני דתי. רק עליהם אפשר לסמוך שלא "יתפקחו" אחרי הבחירות.

  6. ליצן חצר עם רשיון עו"ד אשר הפך לנשיא הודות למשחקי כוחות בין 120 אנשים לא הכי אמינים , זה הנשיא של המדינה. מנץ ימני הפך ליקיר של שוברי שתיקה והקרן החדשה. בעיניי האיש הוא בזוי בדיוק כמו ציפורה לבני ומאיר שיטרית שנמכרו במכירת "סוף עונה".
    אגב , לאחר ההתנתקות לא מצביע לימנים חילוניים : ליכוד, כחלון, ליברמן,אלה רק kכיפות סרוגות ימניים למרות שאינני דתי. רק עליהם אפשר לסמוך שלא "יתפקחו" אחרי הבחירות.

  7. הוא יודע שכדי לקבל תרועות מהתקשורת, להימנע מתפירת תיקים מצד הפרקליטות, להיות בטוח שפשעיו ושחיתויותיו מהעבר לא ייחקרו ולזכות להרבה אהבה ומחיאות כפיים מצד המערב הצבוע עליו להיות שמאלן. לא סתם שמאלן אלא שמאלן קיצוני. הכי קיצוני והכי בוגדני שרק אפשר. כולל לקבל הופעות של ערבים שקוראים להשמדת ישראל ושואה נוספת לעם היהודי ומצד שני לא לקבל זמר יהודי שלא מסית ולא קורא להשמדה אלא רק מתנגד למסירת שטחים.

  8. קשה לי להשתחרר מההערכה שאילו רובי ראובן ריבלין היה משתתף בהצבעת אונסקו על אי הזיקה של יהודים בהר הבית הוא היה נמנע (כמו שהוא עושה כעת בתגובה על דברי הנאצה של יור בצלם על השלטון בישראל) ומצטרף ל 26 המדינות שנמנעו בהצבעה על ההחלטה ההזויה שנתקבלה. ולכן אני רואה את התהומות שנפערו באמון למי שמכהן בתפקיד נשיא ישראל ואינו מגנה את השונאים מבית כראשוני אוייבי ישראל בדברי שיטנה בפני נציגי האנטישמים במוסדות האום.

  9. ריבלין ידע ויודע שהתקשורת היא בידיים של שמאלנים . ברצותם מהללים את מביעי דעה שמאלנית , כולל שלום עכשיו , בצלם , שוברי שתיקה . ברצותם מכפישים כל מי שמייצג דעה אמיתית , יהודית , לאומית , ישראלית שורשית , יורדים לחייו . זה מה שלמדו כל מי שקיבל משרה , גם אם הוא דומה לליצן .
    לכן ריבלין חבר לשמאל ברצותו לקבל רק ליטופים . ריבלין גם מטפח ערבים כי הם קולניים ואלימים מילולית , והוא רוצה לקבל מהם ליטופים וצביטות בלחי .
    חכו מה עוד מחכה לנו ממנו . בדיחה עצובה כזאת עוד לא הייתה בתולדות המדינה . חבל . אכזבה עמוקה ומצערת .