רוצים שידור ציבורי חזק, יציב ובעל משאבי עתק? לכו לאיראן, צפון קוריאה וסין. אבל דמוקרטיה לא תמצאו שם. כרגיל, עובדים עלינו בעיניים, ומקווים שנבלע את הבלוף
נטען לאחרונה במחוזותינו כי "שידור ציבורי איכותי" הוא תנאי לדמוקרטיה.
ובכן, בדקנו את CCTV, רשת ציבורית איכותית עם עשרות ערוצי טלוויזיה, שמשדרת את כל הסוגות למיליארד איש – בסין. בדקנו את KCTV, ערוץ הטלוויזיה הצפון קוריאני. בדקנו גם את IRIB, ערוץ הטלוויזיה של איראן. כל הערוצים הללו אישרו בהחלט את הקשר האמיץ שבין "שידור ציבורי איכותי" לדמוקרטיה.
האמת היא ששידור ציבורי הוא עניין מהותי לדמוקרטיה, בדיוק כמו ש"עיתון ציבורי" הוא תנאי לדמוקרטיה. זו סיסמה נחמדה וקליטה, אבל אין לה שום קשר למציאות.
איך כולנו יודעים ש־CCTV הסינית, ה־KCTV הצפון־קוריאני, ו־IRIB האיראני אינם ערוצי "שידור ציבורי איכותי" שתורמים לדמוקרטיה, אלא להפך, ערוצי "שידור ציבורי איכותי" המשרתים נאמנה את השלטון הטוטליטרי וערכיו? התשובה פשוטה: אנחנו יודעים שהמדינות הללו אינן דמוקרטיות. מכאן אנו למדים – לא השידור חשוב, המשטר חשוב. "שידור ציבורי איכותי" איננו תנאי לדמוקרטיה, אלא להפך: בדמוקרטיה, השידור הציבורי דמוקרטי. במשטר טוטליטרי, לא.
הדבר בולט במיוחד במדינות אירופה שעברו ממשטרים טוטליטריים לדמוקרטיים. תחת שלטון פרנקו, שני ערוצי השידור הציבורי בספרד (TVE), שהיו כמובן היחידים ששידרו, לא היוו מכשיר לקידום הדמוקרטיה. גם ברומניה השידור הציבורי שלט מבלי שקידם ערכים דמוקרטיים, עד הוצאתו להורג של הרודן ניקולאי צ'אושסקו ב־1989.
התנאי האמתי לדמוקרטיה
האמת הפשוטה היא שמדובר בעניין היסטורי. כמעט כל המדינות הקימו ערוצי שידור ציבורי – גם הדמוקרטיות וגם הלא דמוקרטיות. בכל הנוגע ל"שידור ציבורי איכותי" אין ביניהן הבדל. ההבדל המהותי בימינו בין המשטרים הוא בכך שרק בדמוקרטיות יש ערוצים מסחריים.
כך למשל בספרד, המונופול של השידור הציבורי הופסק שנים ספורות אחרי מותו של פרנקו, ורומניה נפתחה לשידורים מסחריים אחרי הפלת משטר צ'אושסקו. בשתי המדינות, הערוצים המסחריים מובילים היום את הרייטינג .
מכאן אנו למדים ש"השידור הציבורי האיכותי" בספרד ורומניה נפגע, כמו בכל העולם הדמוקרטי, כתוצאה מעליית השידור המסחרי, אבל הדמוקרטיה במדינות הללו הרוויחה. במידה רבה, ככל שמדינה היא יותר דמוקרטית, כך השידור הציבורי שלה הופך למיותר יותר.
עלויות ללא תועלת
שידור ציבורי הוא עניין יקר. בימים הטובים של הערוץ היחיד לאומה, מספר הצופים הצדיק את העלות. לא עוד. הרלוונטיות של הערוץ הראשון למפת התקשורת של המאה ה־21 קטנה מאוד. הצפייה בערוצי טלוויזיה בכלל נמצאת בירידה, ושירותי תוכן וחדשות חדשים מתחרים על לב הציבור. הסובלים המרכזיים מכך הם ערוצי "השידור הציבורי האיכותי".
זו הסיבה לכך שהשידור הציבורי מצוי היום תחת ביקורת חריפה. אמנם לא בישראל, אבל בדמוקרטיות רבות מאוד בעולם (מאוסטרליה ועד שוודיה), מדברים על העלויות הגבוהות במימון כספי מסים אל מול מיעוט צופים, חוסר רלוונטיות והיעדר תחרותיות.
חינוך לדמוקרטיה
המפלט האחרון שנשאר לתומכי השידור הציבורי האיכותי הוא השמירה על ערכי הדמוקרטיה. התקשורת המסחרית, הם טוענים, מעדיפה רווחים על פני ערכים, ומשום כך היא איננה ביקורתית ומעדיפה טראש ובידור להמונים על פני "עיתונות אמיצה", שכנראה אמורה לאפיין את "השידור הציבורי האיכותי".
ובכן, גם פה מדובר במיתוס בלבד ולא יותר.
ראשית, אין שום קשר בין מידת הדמוקרטיה של מדינה לשיעורי הצפייה בערוצי "השידור הציבורי האיכותי" שלה. כאמור, כמעט בכל העולם החופשי מתאפיינים הערוצים הציבוריים בצפייה מועטה יחסית לטלוויזיה המסחרית. אבל הפלא ופלא, המדינות הללו אינן סובלות מירידה במידת הדמוקרטיה שלהם ואינן הופכות לדיקטטורות.
שנית, ולא פחות חשוב, מתברר שבכל הקשור לחדשות, התקשורת המסחרית הרבה יותר נושכת וביקורתית מ"השידור הציבורי האיכותי". זה קורה גם משום שהיא חופשית יותר, גם משום שהיא מוכשרת יותר, וגם משום שיש בה ריבוי קולות ותפיסות עולם, כך שחלקם תמיד יהיו ביקורתיים כלפי הממשלה.
הקשר בין "שידור ציבורי איכותי" לדמוקרטיה הוא פשוט דעה מיושנת וחסרת בסיס. אין היום שום סיבה לכך שהטלוויזיה לא תלך בדרך העיתונות והאינטרנט, ותהיה דמוקרטית באמת. בהחלט יכול להיות שלא רחוק היום שבו בדיקטטורות יהיה שידור ציבורי, בזמן שבדמוקרטיות תהיה רק טלוויזיה מסחרית.
אי־אז כולנו נסתכל לאחור בתמיהה, ונספר בחיוך על הימים ההם, שבהם אנשים קצת מוזרים הטיפו לנו ש"שידור ציבורי איכותי הוא תנאי לדמוקרטיה".
כזאת כמות של קשקושים של קראתי מזה זמן רב.
הההבדל בין שידור ציבורי כמו CCTV בסין, לזה כמו הBBC הבריטי, הוא שבראשון הגוף המשדר כפוף במאה אחוז לשלטון ובשני הוא לא – על פי חוק. העניין אינו אם המשטר דמוקרטי או לא אלא מידת ההתערבות שלו בערוץ המשדר. זה הכל.
יפה יגאל, חיזקת עבור הכותב את הנקודה שלו עצמו – אכן מידת ההתערבות היא אמת המידה, ומכך ש-0 התערבות (או קרוב לכך) היא הדבר הרצוי במדינה דמוקרטית.
לא זכור לי שמישהו שאל אותי לאחרונה אם אני עדיין מעוניין לתמוך מכיסי בערוץ הראשון. לא נשמע מאוד דמוקרטי, הלא כן…?
יגאל – נשמע שאתה מסכים עם המאמר:
"מכאן אנו למדים – לא השידור חשוב, המשטר חשוב. "שידור ציבורי איכותי" איננו תנאי לדמוקרטיה, אלא להפך: בדמוקרטיה, השידור הציבורי דמוקרטי. במשטר טוטליטרי, לא"
"מידת ההתערבות שלו בערוץ המשדר" זה אחד ההבדלים בין משטר דמוקרטי לטוטליטרי – משטר טוטליטרי מתערב בכל מה שמעניין אותו. ממשלה דמוקרטית מוגבלת יותר ביכולת ההתערבות שלה.
אז למה "קשקושים"?
יגאל: אז אתה רוצה שהשידור הציבורי לא יהיה כפוף במאה אחוז לשלטון…
אז מי יקבע מה הוא ישדר?
הנקודה החשובה היא שבדמוקרטיה העם צריך לקבוע. איך יקבע? 2 מודלים בדמוקרטיה:
1. ליברלי-סוציאלי: השלטון יקבע, כי הוא הגוף היציג של העם (כל עוד יש דמוקרטיה ובחירות חופשיות)
2. ליברלי-קלאסי: השלטון לא יקבע מה משדרים, אלא ייאפשר לכל מי שרוצה להקים גוף שידור. כוחות השוק (היד הנעלמת) כבר ייבטאו באופן טבעי את רצונו של העם.
בעיות במודל 1: השלטון לא יכול להתערב באופן ישיר בשידור, אז הוא מקים גוף פקידותי, והגוף הזה מקבל חיים משלו ומחליט מה לשדר למרות שאינו מייצג את רצון העם ואינו מוחלף באופן דמוקרטי.
בעיה במודל 2 (ופתרונה): סכנה של השתלטות החזקים והעשירים וכינון מונופול דה-פקטו. הפתרון הוא שהשלטון צריך לאסור מונופולים ע"פ חוק. זה למעשה התפקיד הכי חשוב של השלטון במודל הליברלי-קלאסי.
"ככל שמדינה היא יותר דמוקרטית, כך השידור הציבורי שלה הופך למיותר יותר"?!
"כמעט בכל העולם החופשי מתאפיינים הערוצים הציבוריים בצפייה מועטה יחסית לטלוויזיה המסחרית"?!
https://he.wikipedia.org/wiki/BBC
תלמד משהו לפני שאתה כותב שטויות.
שרית, עיינתי היטב בקישור ששלחת (הערך על ה BBC בויקיפדיה העברית) ולא הצלחתי להבין למה הוא בכלל רלוונטי לענייננו.
בכתבה מדובר על שידור ציבורי בעולם, ולא בהכרח על הBBC. שרות השידור הציבורי הבריטי הוא מהבודדים בעולם המערבי החופשי שעדין יש לו יחסית הרבה צופים, וגם זה במגמת ירידה. יש ביקורת קשה מאד באנגליה על הקו שה BBC נוקט בו (למשל בעניין הברקסיט, וזה אחרי שאנחנו כבר יודעים מהן תוצאות המשאל).
במילא ההתפתחויות הטכנולוגיות, ובעיקר האינטרנט, מקטינים את החשיבות של הטלויזיה הקלאסית, ומוסיפים לשוק התקשורת עוד ועוד שחקנים חופשיים ובלתי תלויים. אני מניח שכולנו מסכימים שהשידור הציבורי הישראלי כיום, ובעיקר ערוץ 1, הם לא ערוצים מוצלחים, וכמו שאין לנו בישראל עיתון ציבורי רשמי (גם בשום מדינה מערבית חופשית אחרת אין דבר כזה), כך אפשר להסתדר היטב גם בלי שידור ציבורי, ולהישאר דמוקרטיה פעילה ותקינה.
בשידור ציבורי איכותי תמיד לקחנו דוגמא מהבי בי סי. שמתי לב שמאז שביבי בשלטון עיתוניו אוהבים להשוות אותנו לאיראן וסין ורוסיה או למדינות ערב או למדינות אפריקה. למה אנחנו צריכים לכוון כל כך נמוך?
הבדל בין שידור ציבורי לשידור מסחרי נעוץ במטרות שלהם. לערוץ הציבורי יש מטרות של חשיפת אוכלוסיות נמוכות, חינוך לערכים. אצל הערוצים המסחריים זה רייטינג ורווחים מפירסומות. הם מתים להיות הראשונים להראות לילדים שלכם סמים, רצח וסקס, כי שם הכסף הגדול.
שידור ציבורי זה כמו חברת בניה ציבורית – הוא נותן עוגן שאפשר לשוב אליו כשהחברות המסחריות מגזימות (ראה פסקה קודמת). אנחנו רואים מה קורה אצלנו כשאין חברת בניה ציבורית
ולסיום: רשות השידור בטלביזיה כיום היא מושחתת. צריך לסגור אותה ולפתוח מחדש.
אותו דבר הייתי עושה בנמלים
שידור ציבורי משרת בעיקר את המתפרנסים ממנו, אלו שינקו עשרות שנים מהתקציב הציבורי והבטיחו לעצמם פנסיות בעלות של מיליוני שקלים. התמורה לא עניינה אותם ובטח לא דמוקרטיה. ראי דו"חות מבקר המדינה ואל תאמיני לי אישית.
איתמר: התכוונת שידור ציבורי מושחת. בגלל זה מקימים את "כאן".
מאחר ולא יכלו לצאת מהסבך המשפטי של כל החוזים ברשות השידור הקיימת – הדרך היחידה היא לפרק ולהקים מחדש עם חוזים חדשים.
שחיתות קיימת בשוק הפרטי ובשוק הציבורי. אין לאף אחד בעלות עליה. צריך לטפל בה ביד חזקה, ומה יד חזקה יותר מאשר סגירת ר/שות השידור ופתיחת אחרת במקומה
הייתי מצפה שדבר זה יקרה גם בנמל אשדוד.
הבריטים בשמחה היו סוגרים את ערוץ התעמולה השמאלני קיצוני BBC המתועב בעיניהם. http://www.dailymail.co.uk/news/article-3066025/Farage-wants-exterminate-Doctor-Ukip-leader-fire-terrible-demand-BBC-banned-making-entertainment-shows-including-Strictly.html#comments
לחצו על Best rated
משובח! אם גם לכם נימאס הצטרפו לדף פייסבוק שלנו וקחו חלק בפעילות למען הפסקת הביזבוזים. גם אנחנו לא רוצים לממן שידור ציבורי
כפי שענו לך, יש לא מעט מדינות מתקדמות שבהן יש שידור ציבורי פופולרי ואיכותי, צרפת למשל. זה לא תנאי לדמוקרטיה, אבל אם מחליטים לקיים שידור ציבורי יש לעשות זאת באופן הגון ומקצועי ולא כפי שעושים זאת נתניהו ושות' בימים אלה ממש.
מה עניין מחט לתחת ?
הוא דיבר על הטיעון שזהו תנאי לדמוקרטיה – וזהוא לא
גם כדבריך.
לא חרם ?
מעבר לזה, אני לא רוצה שהשמאל שהתמחה בהשתלטות על תחומי שלטון שונים (תמיד תוך אוזלת יד הימין) ישתלט וינהל גם את ה"שידור הציבורי" ויקבע את "איכויות השידור" על פי האג'נדה שלו שהדבר הציבורי היחיד בו הוא הכסף שלי.
"שידור ציבורי", כמו "חופש אקדמי" וכמו "עצמאות בית המשפט" – הם ביטויים מכובסים של "מחנה השלום" לשימוש בכספי המיסים של כל אזרחי מדינת ישראל לשם עקיפת הדמוקרטיה האלקטורלית והחלשת ההנהגה שנבחרה אלקטורלית, תוך אספקת מקורות פרנסה ל"אנשי שלומו" של המחנה:
mida.org.il/2016/08/01/השידור-הציבורי-הוא-אנטי-דמוקרטי/
אחד האתגרים הגדולים של דמוקרטיה קפיטליסטית היא היכולת לבלום את נטייתה הטבעית להפוך לפלוטקרטיה (שלטון העשירים, או בלשון העכשווית יותר, ה"פריבלגים"…). אם הנך מעוניין בדוגמה רלוונטית לתקופתנו, אתה מוזמן לעיין בתולדות עלייתו של ברלוסקוני באיטליה שרכש את אמצעי התקשורת הפופולריים וסלל אגב כך את דרכו לשלטונו המושחת והמשחית. ערוצים ציבוריים, בעצם קיומם והאלטרנטיבה שהם מספקים, מונעים את הדרדרות אמצעי התקשורת הפרטיים מלהפוך להיות שופרי תעמולה בשרות בעלי הון. אבל מכיוון שניכר מכתיבתך שאתה אדם אינטלגנטי, אני מניח שאתה יודע את כל זה ולמרות זאת בחרת לכתוב מאמר שמתעלם מעובדות ידועות אלה. האם את/ה עובד בשרות אותם בעלי הון כשכיר חרב (מקלדת)…? כנראה שיש סיבה לכך שאת/ה מסתתר מאחורי שם התואר "מערכת". אגב, זהו אחד המאמרים היחידים שמופיעים באתר זה ללא שם.
ארי –
התחלת כל כך יפה, ואז התדרדרת לדמגוגיה.
אני אמנם לא מסכים עם אף אחת מהנקודות שהעלית, אבל לפחות הן ענייניות (חלקן, לפחות).
ניתן לדון על השאלה האם ערוצים ציבוריים אכן מספקים אלטרנטיבה למסחריים, האם זו מטרתם, והאם הם בעצמם אינם נתונים להשפעה של בעלי הון (כספי או פוליטי). כל אחת מאלה היא שאלה מעניינת ופתוחה לדיון.
באותו זמן, אתר מידה, כמו כל אתר עיתונות אחר (כולל עיתונות מודפסת כמובן) מוציא מדי פעם מאמרי מערכת (יש פונקציית "חיפוש", אכן חידוש מרעיש). חבל שאתה מסיים את דבריך בלכלוך סתמי, בדיוק בסגנון "שכירי החרב של המקלדת" כפי שכתבת בעצמך.
ארי – מה ימנע מברלוסקוני ישראלי להשתלט על ערוץ השידור הציבורי אחרי שיעלה לשלטון?
דווקא בישראל המצב שונה, הערוצים המסחריים – 2 ו-10, ברובם עוינים את נתניהו ואת הליכוד (וגם הערוץ הציבורי…), ולמרות זאת רוב הממשלות האחרונות היו ממשלות ליכוד. אולי אפשר להאשים בכך את "ישראל היום", אבל נתניהו נבחר גם ב96, לפני שהעיתון נוסד.
אולי הסיבה היא שלא אמצעי התקשורת ממנים את הממשלה, לפחות לא בישראל (ואולי אפילו לא באיטליה)
זעקות הקוזק הנגזל של דיקטטורת השמאל בשידור הציבורי שוברות כל שיא חוצפה שקיים.
בישראל אין שידור ציבורי נקודה! שידור ציבור היה אמור לייצג, קודם כל, את הזרם המרכזי הציוני ולהביא את דברה של הממלכה. במקום זה יש לנו את ערוץ 1 ורשת ב המשמשים שופרות תעמולה של השמאל הקיצוני האנטי-ציוני.
את החרפה הזאת תאגיד השידור לא יפתור. אותם תועמלנים שגרמו לנו לכבות את הרדיו ולהחשיך את מסך הטלביזיה עברו ישירות מרשות השידור לתאגיד השידור. אכן מהפכה – ממש כמו בבדיחה על פלוגת הטירונים והחלפת התחתונים.
השאלה היא מהו שידור ציבורי? האם הוא מכוון לערכים משותפים לציבור ומי הגוף שמכוון אותו? מדד מאד פשוט לחוסר הרלוונטיות של הערוץ הציבורי הוא שידורי הספורט. בסופו של דבר, את המשחקים הטובים במונדיאל משדרים בערוץ 2. באשר לשידורי הרדיו, הם יכולים לכלכל וכבר עושים זאת שנים רבות, מפרסומות.
אין צורך בשידור ציבורי בישראל
אפשר להסתפק בערוצי השמאל המסחריים. מלבד תעמולה שמאלנית יש גם תכניות בידור.
בערוצים הציבוריים- תעמולה שמאלנית נטו.
הטענה ששידור ציבורי אינו הכרחי לדמוקרטיה, היא טענה נכונה, אבל זקוקה להסבר טוב יותר מהמאמר הנוכחי שמסתבך בטענות מופרכות כמו שקיים קשר שלילי בין איכות השידור הציבורי לחוזק הדמוקרטיה, או שהשידור הציבורי במדינות לא דמוקרטיות הוא "איכותי" יותר (טיעון כל כך מופרך שלא לוקח בכלל בחשבון את מידת האוטונומיה של השידור הציבורי). הטענה שזקוקה לתמיכה היא שאין קשר הכרחי בין איכות הדמוקרטיה לאיכות השידור הציבורי. כאמור, זו טענה נכונה, אבל המאמר מתברבר עם טענות מופרכות במקום לאושש את הטענה הדי פשוטה הזו, שגם לגביה תפיסת המציאות של הסמול לקויה ביותר. אגב, כדי לאושש את הטענה הזו אפילו אין צורך להראות שבדמוקרטיות מתקדמות(כמו למשל בארה"ב) אין שידור ציבורי שממומן על ידי המדינה או באמצעות אגרות חובה. די להראות שברוב הדמוקרטיות האיכותיות שיעור הצפייה בשידור הציבורי הוא זניח ומסתכם באחוזים בודדים בדומה לשיעור הצפייה בישראל. ייתכן שציבור שידורי אוטנומי חזק חיוני לדמוקרטיה בשלביה המוקדמים (ובמיוחד לתקופת מעבר בין שלטון לא דמוקרטי לשלטון דמוטוקרטי) אך לאחר שהדמוקרטיה התבסס השידור הציבורי הופך למיותר ולזניח.
ערוץ ציבורי או שידור ציבורי הוא שידור ממשלתי הנועד לציבור וברוב המקרים הוא ממומן בידי הציבור.
ברוסיה לדוגמא כל הערוצים החופשיים שמשודרים באנטנות הם ערוצים פדרליים, גם אם הם ממומנים בפרסומות, (זאת אומרת שהממשלה משתלטת על ערוצים אלו), והטלויזיה "הציבורית" אינה רלוונטית, כי אין שם הגדרה כזאת. יש שם ערוצים גדולים יותר ויש קטנים יותר.
מצד שני, בבריטניה ה-BBC לא נועדה כדי להיות נשלטת ע"י הממשלה באופן ישיר (מה שמייחד אותה מהאחרים בעולם) אף על פי שנוצרה בידי הממשלה, אך הבריטים משלמים עליה אגרה, גם עם הם צופים בתכניה דרך האינטרנט בלבד.
בישראל לא משלמים אגרה על גל"צ או החינוכית ועדיין הם מפיקים ומשדרים תכנים ראויים ויש להם פופולאריות. הבעיה היחידה היא ערוץ 1 עם השחיתות שלו, שהיא גם ההצדקה להקמת התאגיד במקום הרשות – חוץ מזה שהבונוסים בהקמת התאגיד הם גם שיפור איכות הרדיו מקול ישראל שברובה די מיושנת למאה ה-21, ותוכן אינטרנטי אקסקלוזיבי, מה שלא קיים ברשות השידור.
ניתן גם להשוות את הטלויזיה המסחרית שלנו עם הטלויזיה הפדרלית – עד שתיושם תוכנית פילבר, יהיו רק 2 ערוצים מסחריים, אך בעצם הם גם ערוצים "ציבוריים" כי הם בעצם הוקמו בחוק שנקרא חוק הזכיונות, ומפוקחים בידי גוף ממשלתי, גם עם הם בבעלות איש פרטי.
ערוץ 20 הוא ערוץ ייעודי שקם מהחוק ולכן הוא ציבורי. הערוצים המסחריים היחידים בארץ הם הערוצים של הוט, יס וסלקום TV.
השאלה היא האם חוקי פילבר יובילו להתרבות בערוצים "פדרליים" בישראל (כמו שברוסיה עכשיו) או שבאמת ייתנו במה לדעות שונות וליוצרים עצמאיים.
תקשורת בהגדרה היא שמאל וליברליזם.
כשזרים מגיעים לעיר, כשעולה יוזמת שלום חדשה או רעיון מהפכני – כתב החדשות אמור מטבעו להתלהב וכמוהו שאר הליברלים בעוד הציבור השמרן/הימני אמור לחשוש ולהטיל ספק.
במהותם אנשי התקשורת מתלהבים מהחדש מהשונה ומהחריג – והם לכן ליברלים/שמאלנים.
שידור ציבורי צריך לאזן את הנטייה הטבעית התקשורתית לשמאלנות ולהביא את קולם של השמרנים אנשי הימין.
הקבוצה הגדולה ביותר בישראל היא לא השמאל לא הערבים ואפילו לא הימין הדתי המשיחי המתנחלי.
הקבוצה הגדולה בישראל היא השמרנים – אנשי הימין החילונים מצביעי ליברמן, נתניהו וכחלון – ותחשבו והם זוכים לאפס ייצוג בתקשורת – וכל מי שחושב אחרת שימצא לי איש ימין אחד בתקשורת שאינו דתי.
קודם כל השידור הציבורי נחות בהרבה מהפרטי, והדבר נכון גם לגבי ה-BBC.
חשוב לזכור שהשידור הציבורי ממומן בכפיה על ידי אגרה יקרה (1000 שח), מה שמקנה מימון שופע ושידור נקי.
לעומתו מתייצב השידור הפרטי עם תוכן פרסומי אותו הוא נאלץ לשדר, מה שפוגע בתוכן. לא זו אף זו, בבריטניה הערוצים הפרטיים מחוייבים "להפריש" לטובת ערוצים ציבוריים כושלים אחרים, שנועדו "לחנך" את הציבור.
לאור עמדת נחיתות כזו, פלא שבכלל הערוצים הפרטיים מתחרים במרץ רב עם הציבוריים. אם התנאים היו נייטרליים יותר, השידור הציבורי היה שומם כמו מדבר סהרה. הדבר נכון בשידור כמו שהוא נכון בכל דבר אחר (כולל הקשקוש הזה שכתבת על הבניה).
לאחר שהדבר הובהר, יש לשאול מדוע עדיין השידור הציבורי בבריטניה מושך רייטינג ואילו הישראלי מבריח?
שאלה טובה שאני מניח לה יש תשובות רבות, אבל קודם כל אני ממליץ לך לעיין:
http://www.telegraph.co.uk/finance/newsbysector/mediatechnologyandtelecoms/9501911/BBC-may-axe-in-house-production-and-open-up-to-competition.html
כנראה שגם שם הגיעו למסקנה הנכונה.
ויש לשאול את השאלות הבאות (חיפשתי קצת, לא מצאתי), בהשוואה לשידוד הציבורים שלנו:
כמה כח יש לועד העובדים? כמה גמישה ההעסקה?
כמה הם משלמים לכוכבים הגדולים שלהם, ביחס למתחרים הפרטיים?
לאן הולכים הרווחים ומהם התמריצים העומדים בפני במאים ומפיקים של ה-BBC או עבור ה-BBC?
האם לעובדה שהם משדרים באנגלית ומסוגלים למכור זיכיון למדינות רבות בעולם יש השפעה להצלחתם?
מה מצבם ביחס לערוצים ציבוריים אחרים בעולם, לאור כל האמור לעיל?