פארסת 'אמנסטי אינטרנשיונל': גפני התקפל והשמאל הקיצוני מרוויח

יו"ר ועדת הכספים היה יכול למנוע את סבסוד ארגון השמאל תומך הסרבנים, אך במקום זאת בחר להילחם דווקא בעמותת מיסיון קיקיונית. ב'אמנסטי' יכולים להיות מרוצים, על חשבוננו

אינטרס מגזרי צר; יו"ר ועדת הכספים משה גפני. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

לפני יומיים העלינו כאן את החשש שיו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני ימנע קיום הצבעה נפרדת בעניין הענקת הטבת מס לארגון השמאל הקיצוני ומעודד הסרבנות 'אמנסטי אינטרנשיונל ישראל'. החרגתו של 'אמנסטי' מהדיון ביתר העמותות, הייתה שוללת ממנו כנראה הטבת מס בשווי של עשרות עד מאות אלפי שקלים.

גפני, מתברר, עמד ב'ציפיות' המוקדמות ואפשר לאמנסטי לזכות בסבסוד מטעם משלם המסים הישראלי. החלטתו של גפני מקוממת במיוחד לנוכח הודאתו המפורשת במהלך הדיון אתמול כי אם 'אמנסטי' היה מוחרג מיתר העמותות, וההחלטה בעניינו הייתה מובאת להצבעה נפרדת, "הייתי צריך להצביע נגד".

אז מדוע בכל זאת נמנע גפני מלהשתמש במנדט הבלעדי שניתן לו להחריג את אמנסטי, ובכך למנוע מארגון השמאל הקיצוני ליהנות מהטבת מס? לדבריו, חברי הוועדה צריכים לבחון את מתן הטבות המס לעמותות השונות אך ורק על בסיס עמידתן בקריטריונים שקבע "הדרג המקצועי" של רשות המסים. "אם נפגע במנגנון הזה על ידי הכנסת שיקולים פוליטיים", הזהיר, "זה יסב פגיעה בלתי רגילה גם בנושאים חברתיים וגם בנושאים הדתיים".

"נאה דורש נאה מקיים" היא אחת האמירות הידועות של חז"ל, אך גפני, איש יהדות התורה, לא פעל לפיה. יו"ר ועדת הכספים דווקא השתמש במנדט הבלעדי שניתן לו כדי להחריג אחת מ־76 העמותות שביקשו הטבת מס ולקיים לגביה הצבעה נפרדת – אך לא בנוגע ל'אמנסטי' אלא בעניינה של עמותה לא מוכרת בשם 'מכון ירושלים לצדק בע"מ'. גפני טען כי נחשף לסרטון שבו נראים ראשי העמותה "מטבילים אנשים לנצרות", ולכן החליט לקיים דיון נפרד בעניינה בתואנה כי מיסיונריות "מנוגדת לחוק".

יו"ר ועדת הכספים היה יכול להשתמש בעילת האי־חוקיות גם כדי להחריג את 'אמנסטי', התומכת באופן מוצהר במשתמטים משירות צבאי, בניגוד לכאורה לחוק שירות החובה. אך נראה כאילו גפני, שבעצמו המליץ לחברי הוועדה "להימנע משיקולים פוליטיים", פעל בניגוד לדבריו שלו ונקט במדיניות איפה ואיפה ששיחקה לטובת ארגון השמאל הקיצוני.

בהצלחה עם היועמ"ש

למרות הכישלון, נציגי הימין בוועדת הכספים ובראשם חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי ועודד פורר מישראל ביתנו, ניסו בכוח לייצר תחושת ניצחון. האופטימיות שאפפה את נציגי הימין בוועדת הכספים נסמכה על ההחלטה להגביל את הטבת המס ל'אמנסטי' לשנה בלבד, שבמהלכה "רשות המיסים תקיים בדיקה חוזרת" בנוגע לארגון השמאל. במקביל, לפי נוסח ההודעה של ועדת הכספים, יהיה ניסיון "לקדם הצעת חוק לשינוי הקריטריונים" למתן הטבת מס מתוקף סעיף 46, "כך שגופים שפועלים נגד האינטרסים של המדינה לא יוכלו לקבל את ההטבות". שרת המשפטים איילת שקד טענה כי תירתם גם היא למאמץ קידום החוק.

ההצהרות המפוצצות של שקד והח"כים מהימין הצליחו אמנם להוציא משלוותם את זהבה גלאון, ובאופן תמוה גם את מיקי רוזנטל מהמחנ"צ ("אמנסטי חשוב למדינת ישראל", טען), אך השמאל יודע שאין לו באמת סיבה לדאגה. מהיכרות עם המציאות הישראלית, שבה היועמ"ש מחזיק בסמכות לכפות את רצונו אפילו על ראש הממשלה, הסיכוי להעביר חוק שימנע סבסוד עמותות על בסיס התנאי המעורפל של "פעילות נגד האינטרסים של המדינה" הוא קלוש ביותר. בדומה ל'חוק ההסדרה' מנוחתו עדן וחוקים רבים אחרים שנפסלו בתואנה כי "אינם חוקתיים", סביר מאוד להניח כי גם 'חוק אמנסטי' לא יעבור את הסלקציה של שלטון המשפטנים.

בשורה התחתונה, אם הייתה הזדמנות למנוע את פארסת סבסוד 'אמנסטי', גפני טרפד אותה על מזבח אינטרסים מגזריים צרים. הימין חגג ניצחון מדומיין, השמאל שמגדיר עצמו ציוני התייצב שוב לצד ארגונים הפועלים נגד ישראל, ומי שיצאו כמנצחים הגדולים הם התורמים של 'אמנסטי', שיוכלו לצחוק על חשבוננו כל הדרך אל הבנק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. התחושה היא שאתה כותב מאינטרסים צרים.
    בדיוק כמו שאתה לא יכול לגרש מהארץ נוצרים מסיונרים בגלל שהם ינסו להמיר יהודים – כך ככל הנראה לא ניתן להגדיר סיבה מספקת להוציאה מהרשימה.
    אתה חייב לזכור שכשאתה מחוקק חוק אתה לא יכול להכניס את המילים "שמאל" או "שמאל קיצוני" מאחר ואלו לא דברים מוגדרים היטב אלא בעיקר בראשם של אנשים. זה מקביל ל"גיבור" ו"רשע", דבר שאנשים מבינים מייד אבל אי אפשר לחוקק חוקים נגד "רשעים"

  2. יש עוד אשם אחד מרכזי בסיפור הזה: אנחנו.
    הרוב הציוני השפוי במדינה, זה שמשלם מיסים ומשרת בצה"ל, לא מצליח להתאחד עקב מחלוקות טיפשיות למדי (בעיקר הויכוח העקר על "מדינה פלשתינית", שבין אם תומכים בהקמתה ובין אם לאו העניין לחלוטין לא רלווטי כרגע), וכך אנחנו משאירים ליו"ר ועדה חרדי ולא ממש ציוני בעזרת כמה נציגי שמאל מבולבלים להחליט על דברים שחשובים לנו באמת. חבל, עצוב ומדכא.

  3. כותב המאמר צודק ותוקף בצדק את הבית היהודי וישראל ביתנו על הכישלון. אבל שמתם לב את מי הוא שכח, איזו מפלגה "ימנית" בעלת המספר הגדול ביותר של נציגים בוועדת הכספים לא הוזכרה כלל במאמר? האם הדבר מקרי או שמא הוא פרי מדיניות מערכתית שיטתית?