בדרך לצפון קוריאה עוצרים במכון הישראלי לדמוקרטיה

על רקע היוזמה לפרק את תאגיד השידור, התכנסו אתמול עיתונאים, חברי כנסת ופרופסורים לדיון היסטרי וצדקני על "סוף הדמוקרטיה" בישראל. נשמע מוכר?

דמוקרטיה = כסף ציבורי לשמאלנים. ממוראות דיון החירום במכון הישראלי לדמוקרטיה. צילום מסך

לנוכח מופע האימים שהתרחש אתמול בבניין 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', במסגרת "דיון החירום" על כוונת הממשלה לפרק את תאגיד השידור הציבורי, אפשר היה לחשוב שעצם קיומה של המדינה מוטל על הכף. עיתונאים, חברי כנסת ופרופסורים מדופלמים – כולם ערכו ביניהם תחרות סמויה מי מצליח לדחוס לדיון מנות גדושות יותר של אווירת נכאים, ולתאר באופן קודר יותר את העתיד השחור משחור הצפון לדמוקרטיה הישראלית אם תאגיד השידור ייפח חלילה את נשמתו בטרם יצא לאוויר העולם.

"אני אומר לכם כאן במלוא האחריות", הצהיר העיתונאי בן כספית בטון דרמטי במיוחד, "כולם מפחדים", בהתייחסות לעצמו ולחבריו בתקשורת. השאלה המעניינת היא היכן כספית פוחד יותר להביע את דעותיו – בעיתון 'מעריב' שבו הוא משמש כעיתונאי הבכיר ביותר; ברדיו 103, שבו הוא מתחזק תכנית יומית במשבצת אטרקטיבית; או אולי דווקא בטלוויזיה החינוכית המתוקצבת כידוע על ידי הממשלה, ושבה מנחה העיתונאי המושתק תכנית אקטואליה כמעט מדי יום.

כספית טען מצד אחד כי בעידן הרשתות החברתיות "התקשורת מזמן לא קובעת לעם", אך מנגד הכריז כי הוא "גאה ששונאים אותנו", מכיוון ש"בכל העולם שונאים את התקשורת". אם התקשורת כבר לא חשובה, מדוע היא מעוררת רגשות עזים כל כך? לכספית הפתרונים.

"פעולה בלתי חוקית בעליל"

דבריו של כספית היוו אות פתיחה לשלוש שעות רוויות בהיסטריה קפריזית, עמוסה באמירות פומפוזיות, צדקניות וחסרות קשר למציאות. "המהלך של נתניהו לסגירת התאגיד הוא אות קלון על הדמוקרטיה", תקפה ראשונה ח"כ קארין אלהרר מ'יש עתיד'. ח"כ איתן כבל מיהר להדביק את הפער כשקרא לעיתונאים "לעלות על בריקדות". כבל, שהגיש בזמנו את הצעת החוק נגד עיתון 'ישראל היום', לא חש סתירה בין פעילותו הפרלמנטרית נגד כלי תקשורת רק משום שהקו המערכתי שלו לא היה לרוחו, ובין ההטפה שלו על כך שהמאבק על תאגיד השידור הוא "לא רק על הדמוקרטיה אלא לאן המדינה הזו לעזאזל הולכת".

חברתו של כבל למפלגה, רויטל סוויד, הצליחה לגבור על מתחריה כשהזהירה כי ישראל מידרדרת "במדרון צפון קוריאני", לא פחות. מדובר כנראה במדרון חלקלק במיוחד, שכן מלבד ישראל גולשות בו גם מדינות חשוכות כמו ארה"ב וצרפת, שרשתות השידור ה'ציבוריות' שלהן נשענות למעשה על כסף פרטי, או בריטניה ששר התרבות שלה הודיע לפני מספר חודשים כי לראשונה מזה 94 שנים – רשת השידור הממלכתית של הוד מלכותה (BBC) תהיה נתונה לפיקוח חיצוני.

פרופ' מוטי נייגר מבית הספר לתקשורת במכללת נתניה טען כי הכוונה לסגור את התאגיד היא בבחינת "פעולה בלתי חוקית בעליל", שמעליה "מתנוסס דגל שחור". נייגר אף טרח להדגיש כי "אני לא סתם משתמש במונח 'דגל שחור', שישים שנה אחרי טבח כפר קאסם". לאחר שהשווה בין סגירת ערוץ טלוויזיה שטרם הוקם ובין רצח 43 בני אדם, הודה הפרופסור כי הוא אינו שומר דעותיו לעצמו אלא משתמש במעמדו האקדמי כדי "להבהיר לסטודנטים שמתקשים להבין" את "חשיבותו של שידור ציבורי משוחרר מכבלי השלטון ומשיקולים מסחריים".

 

יהודה גליק בשירות השמאל הפרוגרסיבי

"דיון החירום" אתמול על תאגיד השידור היה צבוע אמנם בגוון עז וחד־גוני של שמאל – אך במכון הישראלי לדמוקרטיה ידעו גם לגייס כמה נציגי ימין כדי לכסות על הערווה. ח"כ יהודה גליק מהליכוד, שהעמיד עצמו כבר בעבר לרשות השמאל כשמיהר לחרוץ את דינו של אלאור אזריה בטרם הועמד למשפט, סיפק גם הפעם את הסחורה. "הטיעון שהתאגיד שמאלני לא משכנע אותי", הבהיר גליק, שהגדיל לתאר את 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' – גוף פרטי, שמימונו מגיע בין היתר מהאיחוד האירופאי  – כ"מקום מפואר".

חבר הכנסת מהליכוד אמנם יישר קו עם הנוכחים וטען כי סגירת התאגיד תהיה לא פחות מ"פגיעה בפני האומה", אך לאכזבתם הבהיר כי "אם יכריחו אותי" – הוא לא יחרוג מהמשמעת הקואליציונית ויצביע עם הממשלה בעד סגירת התאגיד. בדומה לגליק, גם סמנכ"ל הדיגיטל המיועד של התאגיד ואיש 'מקור ראשון' לשעבר, אלעד טנא, ביקר את הטענה כי התאגיד מזוהה עם השמאל.

מלבד ח"כ יואב קיש, שהציג בדיון את חוק סגירת התאגיד וזכה למבול של ביקורות, הוזמן לדיון גם איש ערוץ 20, בני רבינוביץ', כנציג בודד כמעט של תומכי סגירת גוף השידור הציבורי. נוכחותו של רבינוביץ' היתה יכולה להוות הזדמנות לאבירי חופש הביטוי שנכחו בדיון להביע שאט נפש מהניסיון של גוף תקשורת אחד (ערוץ 10) לפעול לסגירת גוף תקשורת אחר (ערוץ 20) – אך המשתתפים בחרו לתקוף בשצף דווקא את הקול הבודד שביקש לאתגר אותם, ואף היסו את דבריו בהערה המזלזלת כי "זה לא הפטריוטים פה" – בהתייחסם לתכנית הדגל של ערוץ 20 שבה מופיע רבינוביץ'.

אחד הרגעים המעניינים, ובאופן נדיר גם הכנים בדיון, היה דו־שיח החירשים שהתנהל בין כתבת גלי צה"ל אילאיל שחר ובין העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר. שחר, אחת העיתונאיות הוותיקות בגל"צ, תיארה את תחנת השידור הצבאית שמעסיקה חיילים במדים כדי שידווחו על הנעשה במסדרונות הפרלמנט ובמשרדי הממשלה – כאידיליה מתקתקה של יצירת "אתוס של תקשורת חופשית ועצמאית".

אחימאיר, חתן פרס ישראל לתקשורת, זיהה את השימוש המסולף במונח "תקשורת חופשית", ותהה בפני אשת גל"צ מדוע היא וחבריה נדהמים בכל פעם מחדש כאשר שר הביטחון, האיש המופקד על הצבא, מתערב בתכניה של התחנה הצבאית. "מי יתערב אם לא שר הביטחון?", תהה אחימאיר, והצביע גם על "האנומליה הזו שהצבא מחזיק בתחנת שידור ואז מתלוננים שהיא לא 'חופשית'". שחר פטרה את הביקורת הנוקבת של אחימאיר במילה "טוב", ובטיעון המחץ כי "לא באנו לדבר על גלי צה"ל".

"המדינה צריכה להתנהל על ידי פקידים"

לקראת סיום הדיון נשא דברים זיו מאור, מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת, הדוגלת בביטול השידור הציבורי ובפתיחה מוחלטת של שוק התקשורת לתחרות. חשוב לציין כי במכון הישראלי לדמוקרטיה לא חשבו מיוזמתם להזמין לדיון מתנגד אידאולוגי לתפיסת עולמם, ומאור הוא שביקש להשתתף באירוע ולשטוח את משנתו. בתגובה לטענותיו של מאור כי לגוף שידור שאינו כפוף לתחרות אין זכות קיום, וכי המחשבה שמספר פקידים יודעים טוב יותר מהציבור מהו "האינטרס הציבורי" מופרכת ביסודה, השיב לו ח"כ רועי פולקמן כי מדובר ב"צדקנות ליברטריאנית" המלמדת על "אי הבנה יסודית של הדמוקרטיה המערבית".

פולקמן, חבר מפלגת 'כולנו' של משה כחלון, הסביר כי "המדינה צריכה להתנהל על ידי פקידים", ובאותה נשימה האשים את מצדדי גישת השוק החופשי בכך שטיעוניהם מזכירים לו "מדינות כמו ונצואלה" – שכידוע מצויה בימים אלו בתהליך קריסה מהיר דווקא בעקבות המשטר הסוציאליסטי הנוקשה שנהוג בה.

סגן נשיא המכון, פרופ' מרדכי קרמניצר, הקצין את הקו שהתווה פולקמן וטען כי ללא שידור ציבורי ישראל תפסיק להיות דמוקרטיה. "אין דמוקרטיה בלי שיש בה מערכת משוכללת של ריסונים ואיזונים", אמר קרמניצר בהתייחסו לתאגיד השידור, ואף טען כי אם הכנסת תבטל את חוק השידור הציבורי שחוקקה באוגוסט 2014, "זו תהיה פגיעה חמורה במעמדה של ישראל כמדינת חוק".

לדברי מאור, קרמניצר מטעה לכאורה את הציבור. "אם הרשות המחוקקת רוצה לבטל חוק היא רשאית לעשות זאת. חרטה וביטול חוקים בפירוש לא סותרים קיומה של מדינת חוק", הוא אומר. בעיני מאור, הדיון אתמול היווה "קריאה לעזרה מצד שבט מצומצם שטוען כי הוא מדבר בשם הציבור, אבל בפועל הקשר בינו ובין הציבור מקרי בהחלט. מתי נוהל בתקשורת דיון נוקב וכנה אם יש בכלל צורך בשידור ציבורי? הדוברים בדיון כל הזמן חזרו על הטענה ש'לא מדובר על ימין ושמאל', אבל האמת היא שהימין לא היה שם. הימין איבד אמון בתקשורת הישראלית, וזה לא משנה אם קוראים לה רשות השידור, תאגיד השידור, ערוץ 2 או 10. הדרך היחידה להשיב את האמון הזה הוא באמצעות פתיחה מוחלטת של השוק. רק תקשורת מסחרית, שתהיה גם באמת חופשית, תחזיר לעם את השליטה על התכנים שהוא רואה".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. טוב, לפי אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה מרדכי קרמניצר אינו נשיא המכון אלא סגן לענייני מחקר.

  2. למיטב ידיעתי כל העיתונאים שהוזכרו יצאו מהערוצים הממלכתיים, כמו קול ישראל, גל"צ או ערוץ 1.
    עם מסורת כזו, ההתנגדות לא צריכה להפתיע.

    גם הציפיה לנהל דיון על הצורך בשידור ציבורי אינה מציאותית, לדעתי. היכן ינהלו את הדיון? בערוץ 1 הציבורי או בערוץ 10 הממומן על ידי הממשלה או על ידי עמיתיהם בערוץ 2.

    השירות הציבורי בארה"ב, ה-NPR (בכתובת http://www.npr.org/), ממומן כולו מתרומות. לדעתי זה מודל מצויין.

    1. ללמוד מאמריקה על ערוץ תרומות אינו אפשרי ולו בגלל הבדל הגודל בין ישראל לארה"ב. תרומה לערוץ נראית בלתי הגיונית ובלתי אפשרית. וגם – מי שצפה אי פעם גם יודע כמה הערוצי תרומות האלה בארה"ב הם בדיחה. לא כל דבר ראוי שנלמד מארה"ב. למשל, כמעט כל ישראלי יודע שקופת חולים לא נלמד מאמריקה, אחרת ישראלים רבים ייזרקו לרחוב בסוף טיפול מציל חיים קצר. ממש כמו באמריקה.

  3. חברי הכנסת מכולנו הם לא בדיוק העיפרונות הכי מחודדים בקלמר.
    אידאולוגיה "שענז", ואמירות כל כך מטופשות("המדינה צריכה להתנהל על ידי פקידים")!

    1. כן אורן חזן ונאווה בוקר ומירי רגב הם הרמה הגבוהה שאנחנו שואפים אליה

    2. כן, כי הפקידים בעלי הקביעות עד-שיבוא-המשיח, הם ברמה גבוהה מאוד. וזה שאין עפרונות אחרים בקלמר של שוק התקשורת, היא בדיוק הבעייה. הפתרון היחיד לכך, הוא הכנסת השוק החופשי, השנוא עליך כל כך, לכל תחום אפשרי. והשוק החופשי שנוא עליך בדיוק מסיבה זו -הוא מוציא את המונופול המנוון מידי הפקידים-הדינוזאורים ומידי המקורבים לצלחת ושאר אנשי שלומנו, שאתה אוהב כל כך.

    3. לרמי כהן:
      מה שאתה אומר היה נכון פעם. המציאות משתנה כל כך מהר שאתה צריך לבדוק שוב את קביעותיך.
      אני לא חושב שתצליח למצוא פקיד קובע ברמה יותר נמוכה מדוד ביטן או מירי רגב.
      בעוד הפקיד נאחז בקביעות שלו, במי נאחז דוד ביטן? מי בעלי האינטרס שמממנים אותו? אתה אפילו לא יודע.
      עקרון אחד שכדאי שתרשום – לפני שאתה בא לשפוט מישהו – תמיד תבדוק את מקורות המימון שלו (גם העתידיים). בעידן של שחיתות כמו שלנו – אדם המחוייב למקור הכנסה אחד ועוד קבוע ולא תלוי אינטרסים חיצוניים – הרבה פחות מסוכן ועושה הרבה פחות נזק.
      אם תרצה שארחיב מדוע אנחנו בעידן של שחיתות – תבקש ואכתוב. כי זה חשוב. זה מתחיל בזה ששוק חופשי זה לא שוק ממשלתי ולא שוק תאגידי. כיום יש המון שווקים תאגידיים – הם הכי לא חופשיים, והם האוייב האמיתי. שם אין בחירות. שם אין חוקים.
      להפריט גוף ציבורי זה אפשרי ונעשה. האם אתה יודע כיצד לפתוח לתחרות שוק תאגידי? כחלון עשה זאת פעם אחת ולא נראה שהוא יצליח לשחזר את הצלחתו.
      העובדה שיש לנו ערוץ ממלכתי בלתי תלוי וערוצים פרטיים שומרת עלינו זה הרבה פחות מונופוליסטי מלבטל כל אחד מהם.

  4. איי איי איי, הסוציאליזם מתהפך בקברו ואוכל את הדייסה שהוא הכין. אחרי שהרגולציה בישראל הצליחה להבריח משקיעים בלי סוף, על ידי שינוי כללי המשחק בדיעבד, כמו שקרה בעניין הגז – משנים לה בדיעבד את הקמת הגוף התקשורתי המרכזי שלהם.

    מידה כנגד מידה?

  5. אני באמת רוצה להשתכנע בתור מצביע מרכז פוליטי בהגדרה, בגבולות גיזרה: ליכוד מימין, עבודה משמאל. אבל אם זה לא דבילי להקים תאגיד תקשורת, להיות בעד, ואז כשרואים מי בפנים להיות נגד, אז יש לי בעיית הבנה. אנסה לנסח טענה אחרת: ביבי יכול לזגזג בגלל שהאליטות מנסות להשתלט על המדיה, לטענתו. אבל הוא ראש הממשלה בעשר השנים האחרונות, אז יכול להיות שראוי לבקר אותו? אנחנו לא ילדה קטנה שמבטיחים לה טיול (תאגיד תקשורת) ואז מחליטים ברגע האחרון שלא. לדעתי יש משהו מאוד פסול בדרך ההתנהלות של מר נתניהו שאני (גילוי נאות) הצבעתי לו בפעם הראשונה שהתמודד ומאז לא בגלל שהשתכנעתי באדם מאוד מאוד מתעסק בתקשורת ולא מוביל בדרך ברורה ימינה, שמאלה או למטה.
    שורד, לא מנהיג. זו דיעה קדומה שלי, שהתנהלות ראש הממשלה (מדבר על "חיסכון בכסף"?? OMG) בקשר לתאגיד רק מחזקת.

    1. יפה אמרת, זו דעה קדומה שלך. אם לא הבנת מה דרכו של נתניהו, כנראה יש לך בעייה בהבנת הפוליטיקה ואילוציה. הוא מתקדם כל הזמן ימינה, תוך כדי זגזוגים קטנים ובלתי מחייבים, לצורך הטעיית אובמה ושאר מרעין בישין. אבל אחרי כל סטייה קלה מן הדרך, לשמאל או למרכז, הוא חוזר ביתר שאת לימין. הממסד התקשורתי-משפטי, בניגוד לך, מבין את זה מצויין. ולכן אנשי הממסד הזה מתעבים כל כך את נתניהו, מראשית דרכו ועד היום, ועושים כל שביכולתם כדי לחסום את דרכו.

    2. אולי לא הבנת שתפקודה הקלוקל של התקשורת והעדפתה לעסוק בתעמולה למען הפלסטינים, במקום בדיווח חדשות, הם חלק גדול מבעיותיה של המדינה בשנים האחרונות. זה שביבי מתעסק הרבה בתקשורת, תואם את מידת הנזקים שהיא גורמת – בעיקר על ידי פרשנים כביכול ותועמלנים למעשה, כמו אמנון אברמוביץ' למשל, וכמו מרבית המשתתפים בכנס של המכון הישראלי לשיבוש הדמוקרטיה.

  6. גלעד צוויק שלום - אבקשך לא לצנזר את תגובותי. דמוקרטיה לא? הגיב:

    המכון הפרטי הזה המכנה עצמו בשם היומרני "המכון הישראלי לדמוקרטיה" מנסה להטעות את הציבור כאילו הוא מוסד ממלכתי בשעה שהוא בסך הכל מוסד פרטי שמאלני במימון זר שיש להציג את מטרותיו לציבור הרחב שאינו מכיר אותן:

    נא עיינו בתחקירים המצורפים:

    הון שלטון וקשרי המכון / איילת פישביין

    http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

    המכון הישראלי לדמוקרטיה והפיענוח מגמתי של הסקר / קלמן ליבסקינד

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1875

    העין האולטרה-שמאלנית בחסות "המכון הישראלי לדמוקרטיה"

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2278

    הדמוקרטיה הישראלית רוקדת לצלילי המכון לדמוקרטיה

    http://www.themarker.com/misc/1.550133

    המכון הישראלי לדמוקרטיה וצה"ל / רן ברץ – מכון מידה

    http://mida.org.il/?p=10768

    פירמידת העמותות של המכון הישראלי לדמוקרטיה / מידה

    http://mida.org.il/?p=12301

    תפקיד "העין השביעית" מבית המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא לסמא את התודעה! / אמנון לורד

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/581/865.html

    ומי עוד התייצב בעד סתימת הפיות? כמובן, המכון הישראלי לדמוקרטיה! / קלמן ליבסקינד

    http://www.maariv.co.il/journalists/Article-518279

    המכון הישראלי לדמוקרטיה והפוליטיזציה הלא-פוליטית של צה"ל / רן ברץ / מידה

    http://mida.org.il/2013/05/13/%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%96%D7%A6%D7%99/

    המכון הישראלי לדמוקרטיה: "הצעתו של בנט מסוכנת, תהפוך את המשפט להצגה"

    http://www.maariv.co.il/breaking-news/Article-559706

    *********************

    לסיכום:

    אי אפשר לנהל דיון עם "מכון" שמתחבא מאחורי המילה "דמוקרטיה" בעוד הוא בעצם סוכן זר במימון זר ומקדם אג'נדה שמאלנית. כשיהיו מוכנים לחשוף עצמם ולהסיר את הפסאדה, יהיה ניתן לנהל איתם דיון ענייני.

  7. הציבור מספיק אינטליגנטי לדעת לבחור באופן עצמאי למי להקשיב במצב שבו כול הקלפים מונחים על השולחן וכולם יודעים מי מייצג מה. כל היתר הוא קרב על עיצוב דעת הקהל בדרך אל הקלפי על חשבון הכסף הציבורי.
    האירוניה הגדולה היא העובדה שכול הדיון התקיים תחת קורת הגג של "המכון הישראלי לדמוקרטיה". המכון הוא גוף פרטי שהוקם וממומן ע"י המיליארדר האמריקאי ברנרד מרכוס. האיש יושב בדירקטוריון התאגיד "צ'ויס פוינט" העוסק באיסוף מודיעין אזרחי ומכירת המידע שנאסף. תאגיד שהכי פולש לפרטיות ופועל בארה"ב ובישראל כעינו של "האח הגדול". המכון צבר יוקרה השפעה ועמדת כוח בקרב הציבור הישראלי בשל העובדה שהוא מעסיק פרופסורים בעלי שם. צוות הפרופסורים הנכבד משמש בעצם כשופרו של בעל "המכון הישראלי לדמוקרטיה" ומקורביו. לא ייפלא שצוות זה לא נרתע להוציא ב-2004 נייר עמדה תחת הכותרת "המונופוליסט כקורבן". (http://www.idi.org.il/media/316890/pp_47.pdf).

    מצב העניינים הזה הוא המשך למתרחש בארה"ב בעשורים האחרונים שבהם בעלי הון אינטרסנטים וביניהם שליטים מנסיכויות הנפט וסעודיה "תורמים" מיליונים להקמתם ואחזקתם של "מכוני מחקר" שנועדו לקדם את האג'נדה שלהם בארה"ב תחת הכסות המכובדת של המלל האקדמי.

    מומלץ בזאת להתוודע לטיבו ולפועלו של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" באתרים הבאים:
    http://www.o139.org/2013/04/blog-post_26.html?m=1
    http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html#PTEXT3828

  8. כמה שהם עלובים שם בשמאל!. אך מדוע לא משקיע ראש הממשלה, שנראה שהתקשורת מטרידה אותו, את כל האנרגיה שלו במלחמה מטופשת . שיכנס בכל המרץ שלו לפתיחת השמיים לתקשורת חופשית באמת, ונראה אותם מתמודדים על רייטינג. אני מעיזה לנבא שכל הרשויות האחראיות על "השידור הציבור" ימוגו מעצמו. (האמת ביבי מדאיג אותי).