הודו עולה על דרך המלך, והפרחים לקפיטליזם

ממדינה נחשלת ושולית הופכת הודו למעצמה כלכלית הצומחת במהירות שיא. שורשי השינוי נעוצים באימוץ עוד ועוד אלמנטים של כלכלת שוק החל משנות התשעים

נפתחים לעולם; ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. צילום: CC BY SA 2.0

בנאומים כלכליים רבים שהוא נושא, מכריז ראש ממשלת הודו נרדרה מודי על כך שממשלתו מאמינה במודל ארבעת ה־D, כאשר אחת מה־D מסמלת Deregulation (דה־רגולציה). מודי הכריז על הצעדים הללו כדי להבטיח את המשך שגשוגה של הכלכלה ההודית.

החל מ־2012, קצב הצמיחה השנתי של התמ"ג ההודי נע בין 5 ל־7 אחוז, בזמן שהצמיחה ברוב מדינות העולם היא סביב 2-1 אחוזים (אם כי צריך להיזהר בהשוואת כלכלות מתפתחות לכלכלות מפותחות). ממוצע הצמיחה ב־35 השנים האחרונות הוא 6%, נתון מדהים. ב־2016 צפויה הצמיחה השנתית לעמוד על 7.6%, מה שיציב את הודו לפני סין ככלכלה הצומחת במהירות הגדולה ביותר בעולם.

התמ"ג לנפש צמח גם הוא באופן יוצא דופן – מ־480 דולר לנפש ב־2002, לכ-1,700 דולר לנפש כיום; במילים אחרות, רמת החיים עלתה ביותר מפי שלושה בתוך 14 שנים בלבד. הסיפור המרתק של הודו הוא בעל השלכות כלכליות, פוליטיות ותרבותיות אדירות – על הודו עצמה, על מזרח אסיה, ועל שאר העולם.


source: tradingeconomics.com

השאלה המתבקשת הראשונה היא כיצד מדינה מצליחה להעלות בשיעור דרמטי כזה את רמת חייהם של אזרחיה בתוך פרק זמן קצר יחסית. מחקר שהתפרסם לאחרונה על ידי 'מכון קאטו' האמריקני מנסה לענות על השאלה הזו, והוא מצביע על המהפך שהתרחש בתת־היבשת בשנת 1991. עד אז נחשבה הודו למדינה סוציאליסטית נחשלת ללא השפעה בינלאומית, ולבור שחור ששואב אליו כספי סיוע הומניטריים. 45%  מתושבי המדינה נחשבו עניים, ובמספרים –  403 מליון איש (לא מדובר בעוני יחסי אלא בהגדרה קשיחה של הבנק העולמי המתייחסת לאנשים שחיים בפחות מ־1.90 דולר ליום). שיעור האנשים שדיווחו על רעב עמד על 17.3%.

כדרכם של שינויים דרמטיים, המהפך בהודו התרחש בעקבות משבר. להודו היה חוב ענק שמומן באמצעות אינפלציה ואיים על יציבות המדינה. באותן שנים קרסו המשטרים הסובייטיים במדינות מזרח אירופה, והן החלו לעבור לכלכלת שוק. ראש הממשלה דאז, נרסימחה ראו, הסתכל סביבו וחולל בהודו רפורמות ברוח דומה.

הרפורמות של 1991 ניסו לאזן את תקציב הממשלה, לפשט את תשלומי המיסים, לפתוח חלקים מסוימים בכלכלה לשוק החופשי, להגביר את זרם ההשקעות מחו"ל, להיפתח לסחר בינלאומי, לפתח בורסה אמינה ועוד. המגזר הפרטי ההודי ניצל את האפשרויות החדשות שנפתחו בפניו, והזניק את הכלכלה ההודית קדימה. ב־25 השנים שחלפו מאז הרפורמות הללו נמשכות בדרכים שונות, והן הביאו להצלחות כבירות: הודו היא מעצמה כלכלית צומחת, אחוז העניים צנח, ומגזר ההייטק ההודי הוא בעל שם בכל העולם.

הנה כמה נתונים נוספים: התמ"ג ההודי הוא השלישי בגודלו בעולם, כ־8 טריליון דולר. כאמור, התמ"ג לנפש גדל לכ־1,700 דולר. כספי הסיוע ההומניטרי צנחו לרמות אפסיות ביחס לעבר. להפך: הודו עצמה מעניקה כיום מיליארד דולר בשנה למדינות אחרות, עניות ממנה. ההשקעות מחו"ל עברו את סף ה־50 מליארד דולר. ממדינה שעומדת על סך משבר הומניטרי בשנות בצורת, הפכה הודו לאחת מיצואניות המזון הגדולות בעולם.

בעקבות הצמיחה הכלכלית האדירה, מספר העניים, שבשנות השמונים עמד על כמחצית מתושבי המדינה, צנח ל־17 אחוזים בשנת 2013. מספר משקי הבית שדיווחו על רעב צנח כבר בתחילת שנות האלפיים לכ-2 אחוז. מספר הסטודנטים להנדסה בהודו עומד על 1.5 מיליון בשנה. ייצוא מגזר ההייטק ההודי עומד על 110 מליארד דולר בשנה. חברות הייטק ותעשייה הודיות כגון 'טאטא' מצליחות ברמה בינלאומית.

מה שהתרחש בהודו זהה לתהליכים דומים במדינות רבות שעברו תהליכים של ליברליזציה וגלובליזציה, לצד משמעת פיסקלית חזקה יותר ואינפלציה תחת שליטת הבנק המרכזי. מדינות אלה צמצמו את העוני בהדרגה, חוללו שיפור משמעותי ברמת החיים של תושביהן ואפשרו לרבים מאזרחיהן לבטא את כישוריהם ולמצוא עבודות מכניסות בשוק המקומי והבינלאומי.

%d7%94%d7%95%d7%93%d7%95

יש לאן לשאוף

ועדיין, להודו יש דרך ארוכה לעבור כדי לשפר את מצבה ולהבטיח את חוסנה הכלכלי. הבנק העולמי הציב את הודו במקום ה־130, הנמוך מאוד, במדד קלות עשיית העסקים (מתוך 190 מדינות). מכון הריטג' הציב את הודו במקום ה־123 במדד החירות הכלכלית. המגזר הממשלתי ההודי והשירותים הציבוריים עדיין מזעזעים. המסים גבוהים, והממשלה בקושי מצליחה לגבות אותם. התשתיות גרועות, ובמקומות רבים אין שירותי רפואה, חינוך, ביטחון או משפט סבירים.

על אף הצמצום בשיעורי העוני, עדיין יש בהודו מאות מיליוני עניים. למרות ליברליזציה של הכלכלה בתחומים מסוימים שזכו בעקבות כך לשגשוג, משאבי הטבע והנדל"ן הממשלתיים מעולם לא הופרטו, והממשלה סובלת משחיתות ומקרוני־קפיטליזם (קפיטליזם של מקורבים) בממדי ענק. מערכת המס מורכבת, ואיננה עמידה בפני שחיתויות שונות. בתי המשפט והממשלה מתפתים להוסיף רגולציות רבות, שונות ומורכבות, מה שמחמיר את המצב עוד יותר.

כדי שהודו תמשיך להתפתח ולהגיע לרמה של מדינה עשירה, יהיה עליה לבצע שורה של צעדים קשים וכואבים: ביסוס מוסדות חזקים ויציבים, הפרטת נכסים ממשלתיים לא הכרחיים, והפחתה וייעול של בירוקרטיה ורגולציה. לשם השוואה: העשירון העליון בהודו מרוויח רק מעט יותר מהעשירון התחתון בארה"ב.

נראה שההודים מבינים את זה. דוגמה מעניינת לתהליכי השיפור במדינה היא העובדה שלפני כשנתיים, חברה חדשה בדלהי הייתה צריכה להמתין ארבעה חודשים כדי להתחבר לחשמל. היום, לעומת זאת, אותה פעולה תגזול מהחברה "רק" 45 יום. כלומר: יש התקדמות. ההודים, ובראשם ראש הממשלה מודי, מבינים שצריך לבצע רפורמות עמוקות, אך בינתיים ברור שזה עדיין לא מספיק.

בתגובה לדירוג החדש והמאכזב של הבנק העולמי, צייץ שר המסחר ההודי בטוויטר: "מאוכזב מהדירוג שלנו השנה. רפורמות רבות שהעברנו התרחשו לאחר הדדליין של הבנק העולמי. אני מקווה, שיחד עם צעדים נוספים, הדבר יעזור [לדירוג] בשנה הבאה". השר התייחס לכמה רפורמות בתחומי המס, ייעול הבירוקרטיה, שיפור תשתיות ועוד, שלטענתו היו משפיעות לטובה על הדירוג אם היו נכנסות לתוקפן בזמן. משרד המסחר ההודי הגדיל לעשות ופרסם מסמך שבו נטען כי הודו מסבירה פנים לעסקים, וכי היא הורידה רגולציות ופתחה את השוק הרבה יותר ממה שהבנק העולמי קבע. במילים אחרות: ההודים נעלבו, והם טוענים שהבנק העולמי לא מדייק.

גם אם נשמור על סקפטיות בנוגע לטיעונים ההודיים, מה שמעניין הוא ההתייחסות הרצינית שלהם למדדים הללו, המעידה על כך שההנהגה מאמינה בצמצום כוחה של הממשלה, בחירות הכלכלית ובשוק החופשי, וביכולתם של אלה להביא לשגשוג ורווחה להודים כולם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. קצת הבהרות התל״ג של 8 טריליון מדבר על מונחי כוח קניה לשם הבהרה התל״ג בסין הינו 20 טריליון במונחים ריאלים זה תל״ג של 2.5 טריליון לעומת 11 טריליון של סין .
    אולם מדובר על תקופה שעומדת להסתיים הצמיחה בשל הגלובליזציה עומדת לפני סיום

    1. אתה צודק אסף.
      אני רק מקווה שאתה מבין מה אומר שהצמיחה נגמרה?
      כמו לגור עם זאב ולאמר לו שהאוכל נגמר… המומחיות של הקפיטליזם זה להפוך את הבעיות שלו לבעיות שלך.
      הקפיטליזם זקוק לצמיחה שלו.
      מהטבע – לקחו כמעט הכל
      מהעתיד – לקחו כמעט הכל
      סיכוי להגיע לצמיחה זה אחרי אסון גדול. אם לא נגביל את הקפיטליזם ונחנך אותו שצמיחה זה לא הכל – נראה רק צמיחה אחרי משברים.
      הכלל הוא כמובן: במשבר כולם מתחלקים, הצמיחה הולכת לטייקונים
      בינתיים נתעסק בדעאש או בשמאלנים מומצאים שהם בעצם אוייבי הקפיטליזם ויוצגו כאויבינו

    2. אלה אופק את כל כך צודקת!
      אנחנו בונצואלה יישמנו את הרעיונות שלך בצורה מושלמת, הרסנו את הקפיטליזם והטייקונים, הנהגנו סוציאליזם ותכנון כלכלי, ותראי איפה הכלכלה שלנו היום! חלום!

    3. איך הגעת לוונצואלה? ביבי החליט שזאת השכונה החדשה שלנו – דרום אמריקה? היית שם בטיול לאחרונה?
      אני חשבתי על נורבגיה או דנמרק, ארצות סוציאליות שם הקפיטליזם הוגן ומפוקח. זאת השכונה שלנו. אירופה והמזרח התיכון. האם לפחות נסכים שמהמזרח התיכון לא נרצה לקחת דוגמא?
      באירופה ניתן דווקא לראות איך מדינות כמו אירלנד ואיסלנד ניפגעו ממשבר הבנקים של 2008 וכמעט הגיעו לפשיטת רגל בגלל המעבר שלהם לקפיטליזם ממונף. אני לא רוצה להיות במצב שלהם

  2. מאמר יפה

    מה שמעניין הוא שהשינוים קרו עוד בזמן מפלגת הקונקרס ההודית . מה שמעיד כי הודו הבינה שיש בעתיות במשק מתכונן
    אולם יש מספר אי דיוקים מודי הינו רה"מ שנבחר ב 2014 ולא נשיא . התל"ג של 8 טריליון ולא תמ"ג נמדד לפי שיטת כוח הקניה שבה סין יש תל"ג של 20 טריליון . במונחים ריאליים מדובר על 2.25 טריליון לעומת 11 טריליון של סין ו 18 טריליון של ארה"ב .

    1. תודה על הערות,
      באנגלית הנתון של 8 טריליון הוא gdp ppp, להבנתי התרגום הנכון הוא תמג ולא תלג, במונחי כח קניה כמו שאמרת.
      ישנו מידע רב זמין בנושא ברשת, ישנם גם מגוון קישורים במאמר.

    2. לחננאל

      אתה צודק אני לדאבוני השתמשתי במינוח תל"ג שעה שהתכוונתי לתמ"ג
      תודה שתקנת אותי

  3. קפיטליזם אינו דבר רע למרות שיש חוגים ודעות הטוענים כך, הבעיה היום היא שיש מגמה בעולם הבתר תעשיתי בקרב קבוצות שנפגעו מהגלובליזציה לבקר את הקפטליזם או את הגלובליזציה. וזה מוביל לצמיחת מנהיגים שינהגו במדיניות מרקלינסטית פופלסיטית או פחות סביר , למזלנו אין קונים לרעיון הקומניסטי

    1. למה אין קונים? הטוקבקיסט שאתה מגיב לו הוא קונה אדוק לרעיון הקומוניסטי.

    2. קפיטליזם זה כמו כלבים. צריך להסתכל יותר מקרוב כדי לדעת מי רע (נושך) ומי לא.
      למשל: מונופוליזם הוא זרם מוביל בקפיטליזם, והוא רע כי הוא פוגע בתחרות החופשית.
      עוד תופעות רווחות בקפיטליזם:
      עבדות (כמו בסין)
      אי טיפול בחלשים בחברה
      לקיחת סיכונים
      מידע מטעה ושקרי
      כל אלה נמנעים כיום בגלל חוקים סוציאלים (הגבלים עסקיים, זכויות העובדים, הטעיית צרכנים, קצבאות ועוד)
      הצבא שלנו גם הוא סוציאלי (ולא מקצועי)
      וכאן הרי שונאים סוציאליזם…

  4. רציתי להגיב למאמר ,אך אני חייב לומר שעד לשעה האחרונה כל התוכן של הכותרות של האתר חשובות ומעניינות.
    והשבח לכתבים: הראל, גרשוני , ויטמן והרמן.