עבודה לא מאורגנת: הבלוג של אלון תובל

הדיל המסריח של אגד וההסתדרות על חשבון הציבור

הסיפור המדהים של שביתת אגד השבוע חושף את הקשר השערורייתי בין ההסתדרות לבעלי ההון שהיא חפצה ביקרם. מופע של סחטנות צינית על חשבון הציבור

הציבור ישלם. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

אגד היא חברה פרטית. נכון, היא קואופרטיב שנמצא בבעלות חלק מנהגיה, אבל זהו עדיין תאגיד פרטי שנהנה ממונופול בקווי השירות שהמדינה מחלקת כ"זיכיון". במסגרת זו, רק לחברה הזכיינית מותר להפעיל קווי אוטובוס, ולכל גוף אחר אסור להתחרות בה.

מאז שנת 2000 שילמה המדינה ל'אגד' 10 מיליארד ש"ח לטובת 'התייעלות' ופתיחת השוק לתחרות. ההסכם שמבטיח מענקים לטובת "הכנה לתחרות" עומד להסתיים לו ולכן אגד בלחץ, שכן, הם לא מוכנים לתחרות. ובעצם, מדוע להתחרות אם אפשר לדרוש סבסוד נוסף מהמדינה?

אז איך זה עובד? הרי חברה לא יכולה פשוט לדרוש מהממשלה לשלם לה כסף רק כי כך החליטה, תוך איום שלא לספק שירות הקבוע בהסכם. זו תהיה הפרה של ההסכם בין המדינה לחברה הזכיינית. אכן בעיה, וכאן נכנסת ההסתדרות לתמונה.

מכיוון שעל פי החוק אי אפשר לתבוע חברה על הפרת חוזה אם סיבת ההפרה היא שביתה של העובדים, 'אגד' עושה בהסתדרות שימוש ציני. רשמית לא אגד היא שמאיימת בשיבוש השירות אלא עובדיה. מדובר בברית לא קדושה בין הנהלת החברה לוועד העובדים, שנועדה לסחוט כספים נוספים לחברה על חשבון משלם המסים. החברה מעודדת את עובדיה לשבות בעזרת ההסתדרות, ובכך היא פטורה מאשמה של הפרת חוזה אספקת שירותי נסיעה מול המדינה. וין וין סיטואיישן.

 

מה שמרתיח את הדם בסיפור הן הטענות הציניות של אגד וההסתדרות בתשדירים שלהן כי המדינה מנסה להפריט את אגד ולפגוע בנהגיה. זו טענה משוללת יסוד מסיבה פשוטה: אגד איננה חברה ציבורית בבעלות הממשלה שצריך "להפריט" אותה, אלא פשוט חברה פרטית שלא רוצה תחרות. שימוש ברטוריקה של צדק חברתי ומאבק עובדים איננו אלא כסות למהלך מתואם של חברה פרטית מונופוליסטית לצורך העברת כספי מסים לבעליה, ללא כל סיבה.

למה בכלל יש לאגד מונופול?

ניסיתי להבין השבוע מדוע המדינה עובדת בשיטת הזיכיונות להפעלת אוטובוסים, במקום לאפשר תחרות חופשית בתחום. האמת? לא ממש מצאתי תשובה. יש טוענים כי לולא השיטה הזו לא תהיה תחבורה ציבורית בפריפריה, והחלשים ייפגעו. גם אם נניח שזה נכון, לא ברור מדוע מדיניות הזיכיונות פועלת באזורי הביקוש של מרכז הארץ, היכן שבוודאי קיימת היתכנות כלכלית להפעלת הקווים ללא סבסוד ממשלתי.

פתיחת השוק לתחרות תגדיל את ההיצע ותיצור גם פתרונות יעילים בפריפריה כדוגמת 'אובר' וגרסאות שונות של מוניות שירות ורכבים בינוניים, ואולי אף תייתר את הצורך בסובסידיה של המדינה. במידה שבכל זאת תישאר בעיה במקומות מסוימים, המדינה יכולה לממן קווים ספציפיים באופן ממוקד מבלי לעוות לשם כך את כל המשק.

במצב הנוכחי, המדינה מעניקה ביד אחת סבסוד לחברות האוטובוס, וביד השנייה לוקחת תגמולים מרווחיהן. זו דלת מסתובבת מיותרת לחלוטין, וחסרת כל היגיון.

ייטיב לעשות שר התחבורה, ישראל כץ, אם יבטל מערכת זו וישנה את שיטת הזיכיונות לרישיונות, שיאפשרו ליותר מפעילים להיכנס לתחום ולהתחרות ביניהם. בשוק סגור לתחרות אין חדשנות או יעילות, ובוודאי שאין אפשרות לענות על הביקוש המשתנה במהירות.

ח"כ אמיר אוחנה, שמבין היטב את הנזקים האדירים של שוק התחבורה הסגור במדינת ישראל, כבר הגיש הצעת חוק שתאפשר את כניסת התחבורה השיתופית לארץ ('אובר' ודומותיה). אלא שבהיעדר לחץ ציבורי משמעותי והסכמה של שר התחבורה, קשה לראות אותה עוברת כרגע. גם שוק הסעת ההמונים חייב לקבל מענה באמצעות מדיניות וחקיקה. עד שהציבור לא ירים את קולו, האינטרסים המוגנים של חברות ההסעות ימשיכו להכתיב לנו את הטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. אני נוסע באגד באוטובוסים פנימיים בירושלים וזה פשוט סיוט. כמעט כל קו זה כל 20 דק גם בזמני עומס

  2. פשוט כתיבה צינית אין כמו אגד כנראה אתה לא נוסע עם חברות אחרות תנסה במקומות שהיו הפרטה פשוט מגעיל .תסתכל בטבעון יוקנעם .נהגים לא מקצועיים ולא אדיבים הלוואי והחזירו את אגד לכל המקומות שיצאו משם. רק מי שעבר הפרטה במקום מגוריו יודע להאריך את אגד.

  3. איפה שהעובדים לא מאוגדים משלמים להם מינימום והופכים אותם לעובדי קבלן.

  4. כתיבה דמגוגית. "יש טוענים כי לולא השיטה הזו לא תהיה תחבורה ציבורית בפריפריה, והחלשים ייפגעו. גם אם נניח שזה נכון, לא ברור מדוע מדיניות הזיכיונות פועלת באזורי הביקוש של מרכז הארץ, היכן שבוודאי קיימת היתכנות כלכלית להפעלת הקווים ללא סבסוד ממשלתי."
    פשוט מאוד ולא מסובך, אף אחד לא יהיה מוכן להפעיל קוים לא רווחיים למקומות נידחים. אבל המדינה משיקולים התיישבותיים אני מניח, כן מעוניינת שיהיו קווים למקומות בהם לא רווחי להפעיל קו, כמו לדוגמא יישובי הצפון, הנגב, יהודה ושומרון וכו'.
    כדי שמישהו יפעיל קו לא רווחי, צריך לאפשר לו ב"תמורה" להפעיל קו רווחי עם זכיון ללא תחרות, כן, במרכז הארץ. זהו ההגיון , כל כך פשוט. פגיעה בזכיון במרכז הארץ תוריד את הרווחיות של החברה והיא לא תוכל להפעיל קו מפסיד בפריפריה. כמו שמחיר המים במדינה הוא אחיד למרות שלהביא מים לברז בתל אביב יותר זול מאשר להביא מים לברז בדימונה.
    זהו ההגיון, עכשיו תתוכח עם זה או תסכים עם זה, אבל אל תחביא במאמרך את ההגיון הפשוט הזה.

    1. כמו בשאלת תמיכה בחקלאים, סבסוד ישיר עדיף על פני סבסוד עקיף ויצירת חסמים משמעותיים במשק. גם זה, פשוט מאוד, ולא מסובך.