מאחורי הסיבוב: הבלוג של יהודה הראל

הפגנה עם תפוקה שלילית

ראשי הרשויות בגליל שמציגים את האזור שלהם כנחשל וטעון טיפוח ודורשים מיליארדי שקלים כדי "להציל אותו", יוצרים לגליל דימוי שלילי ומבריחים משקיעים ואוכלוסייה צעירה

תלות בתקציבים ממשלתיים יוצרת שחיתות וחולשה. הפגנת ראשי הרשויות מהצפון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

17 אוטובוסים למען 18 מיליארד שקלים

ביום שני, 31 באוקטובר, הסיעו ראשי הרשויות של הצפון כמה מאות מפגינים ב־17 אוטובוסים לכנסת בירושלים, עם סיסמאות שהודפסו על חולצות, כובעים וכרזות: "להציל את הצפון" ו"הממשלה מאבדת את הצפון". דובר ההפגנה קרא ברמקול לממשלה "להציל את הגליל".

דרישת ראשי הרשויות של הגליל מהממשלה היא תקציב נוסף בסך 18 מיליארד שקלים, ל"תכנית אסטרטגית להצלת הגליל".

הדרישה התקבלה באהדה ובהסכמה גורפת של התקשורת ושל חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. התומכים הנלהבים לא טרחו להבהיר מהיכן יגיעו 18 המיליארדים: מתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך? או אולי מקיצוץ רוחבי של התקציב? ואולי לא לקצץ תקציבים אחרים, אלא להעלות מסים? או שצריך רק להגדיל את הגרעון?

כידוע, כולם רוצים לחיות על חשבון המדינה, ושוכחים שהמדינה חיה על חשבון כולם…

מיתוג שלילי

ההפגנה וסיסמאותיה, שזכו להבלטה בתקשורת, תרמו למיתוג הפריפריה בכלל והגליל בפרט כאזורים נידחים ומסכנים, עם תושבים עניים בעלי תוחלת חיים נמוכה.

הצגת הגליל באופן עקבי כאזור "טעון טיפוח" על ידי ראשי הרשויות, למען תקציבים נוספים, גורמת נזק בלתי הפיך לאזור. גליל כזה שהממשלה נדרשת "להציל" אותו איננו יעד אטרקטיבי להשקעות ולאכלוס על ידי אוכלוסיות חזקות. אפילו תושבי הגליל עצמם לא ירצו להישאר באזור גווע. הצעירים שהובאו להפגנה, הוכנסו לישיבת ועדת הכספים, הטילו גלילי נייר טואלט על שר האוצר והוצאו בכוח, לא תרמו לדימוי ולאטרקטיביות של הגליל.

התחינה לעזרה ולכסף הממשלתי מרתיעה את המשפחות הצעירות ואת המשקיעים. הטבות וסבסוד הם אטרקטיביים בעיקר לאוכלוסיות חלשות. לשרים ולפוליטיקאים הארציים והמקומיים ישנו יתרון בשליטה על אוכלוסייה התלויה במימון ממשלתי, בסובסידיות ובתשלומי רווחה.

פיתוח הגליל בתקציבי הממשלה יצר, פרט לשחיתות, את עיירות הפיתוח, את שיכוני העוני בצפת ובטבריה, את המושבים בגבול הצפון התלויים לפרנסתם בסבסוד הלולים, ואת המפעלים הכושלים דוגמת "פרי הגליל" בחצור הגלילית.

אפשר אחרת

במקום המיתוג השלילי, אפשר וצריך לדבר על הגליל במונחים אחרים לגמרי. הנה:

הגליל פתוח לחיים, ליוזמות, לאיכות סביבה ולחינוך אחר לילדים.

תושבי מפרץ חיפה יכולים לבנות את ביתם 35 קילומטרים מזרחית לאוויר המזוהם, לבתי הזיקוק ולמיכלי האמוניה.

אפשר לצאת מההמון הצפוף של המרכז, מפקקי התנועה, מהעצבנות, מהרעש ומהלחץ, אל השקט והנופים המדהימים של הגליל.

לא לכל אחד מתאים לצאת מהאנונימיות של ההמון ולבנות קהילה איכותית בצפון. ההמון יישאר במרכז. לגליל יבואו רק החולמים והנועזים, אלה שיודעים לעצב בעצמם את קהילתם ואת חייהם וחיי משפחותיהם, ליזום בעצמם את פרנסתם, להבטיח לילדיהם חינוך אחר, מזון בריא, מים נקיים ואוויר טהור.

בגליל יחיו יחד, בשיתוף, באחווה ובתרבות יהודים וערבים, דתיים וחילונים. הגליל יהיה 'ניו ישראל'.

גליל כזה לא עולה 18 מיליארד שקלים, והוא לא ייבנה על ידי הממשלה ולא על ידי 17 אוטובוסים של מפגינים מגויסים על ידי ראשי הרשויות.

ולסיום, גילוי נאות: הכותב הוא תושב הצפון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. במילים אחרות, אתה מציע את מה שנתניהו הציע טרום ערב תחילת הקדנציה השנייה שלו:

    השקעה בפיתוח תשתיות(כבישים מסילות ברזל) והפשרת קרקעות.

    אך כמדומני , שעם מועצות אזוריות שמחזיקות בסיסמאות אנכרוניסטיות("סוף החקלאות") וקבוצות בעלות "דתית ירוקה" שזוקעת "חמס חמס…." על זן נדיר של יתוש שחלילה יכחד מן העולם, אך הדבר בכלל יעשה עם גודל הקבוצות הלוביסטיות הזו?

  2. תודה, אבל בכל מקרה לא התכוונתי לבוא או לעודד מי מבני משפחתי לעשות כך.
    זאת כתבה שעוסקת בדימוי ולא עוזרת לצפון, עד כמה שאיש ממרכז הארץ רשאי להגיד.
    בכל מקרה כל אדם עם היגיון בסיסי יודע מה יש בשפע בצפון: מרחקים גדולים בלי נגישות, מחסור במקומות עבודה, יישובים יהודים מאובטחים מול שפע יישובים ערביים.

  3. כדאי להוסיף שאם יש לך התקף לב תוכל תמיד להגיע שעה מאוחר מדי לחדר מיון שלטיפולי קרינה נגד סרטן תצטרך לנסוע לרמב"ם וכך גם להרבה טיפולים אחרים,שעבודה אין ממש.
    לכותב תושב הצפון יש עבודה ומצבו מצוין כך גם מצבי בסדר גמור אבל המאזן הדמוגרפי השלילי בצפון לא נובע מדימוי. מי שגר בגליל ונוטש לא צריך דימויים כדי להבין שאין לו עתיד בצפון