הפרוגרסיבים בארה"ב אוכלים מה שהם בישלו

הבחירות לנשיאות חשפו לא רק את זחיחותם היהירה של סוקרים ועיתונאים, אלא גם את פשיטת הרגל הערכית והמוסרית של האליטות בוושינגטון

מפגינים נגד הנשיא הנבחר מחוץ למגדל טראמפ במנהטן. צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

מפסידים רבים היו בבחירות האלה. הרבה מעבר להילרי קלינטון עצמה, לסוקרים זחוחי הדעת שיודעים תמיד הכול יותר טוב מכולם, ולפרשנים שניזונים זה מזה ועכשיו לא יודעים להיכן להוליך את הבושה.

הדואר האלקטרוני שנפרץ והתכתובות שהודלפו סיפקו לנו אוצר יקר ערך: קיבלנו הצצה אל פשיטת הרגל הערכית של וושינגטון – על עיתונאיה, פרקליטיה, הפוליטיקאים שלה, הלוביסטים והתורמים העשירים. למרות תארים אקדמיים ממיטב האוניברסיטאות וקורות חיים מרשימים שרק ברי מזל מהאחוזון העליון יכולים להציג, עשרות בני האצולה שמקבלים שכר תועפות כדי לנהל את המדינה שלנו ולעצב את סדר היום במהדורות החדשות, מצטיירים בדמותם האמתית: קטנוניים, מרושעים וחסרי מושג על אמריקה שחיה וקיימת מעבר לשטח המחיה שלהם, כביש הטבעת של וושינגטון די־סי.

המינוף שהם מעניקים לאנשים עשירים כדי לקבל טובות הנאה ואפילו תמורה כספית, נראה אובססיבי. הם מתפארים בעושר ובסמלי סטטוס כאילו היו נערים מתבגרים.

עיתונאים הפרו לעתים קרובות את הקודים האתיים שלהם במהלך הקמפיין. הפרשנית הפוליטית דונה ברזיל,  למשל, הדליפה לצוות של קלינטון נושאים שיידונו בעימות הטלוויזיוני. בעל טור ב'וושינגטון פוסט', דנה מילבנק, ביקש לפי הדיווחים מהוועידה הדמוקרטית הלאומית שתספק לו חומרים שיוכל להשתמש בהם נגד טראמפ.

מכרו את נשמתם

כשאתה קורא ב'וויקיליקס' על הטיפוסים האלה שמרכיבים את צוות הקמפיין של קלינטון, אינך יכול שלא לתהות: מה הטעם בתארים שלהם מאוניברסיטת ייל, מה התוחלת בכל השנים שעבדו בגולדמן־זאקס, ואיזה תפקיד הם בדיוק מילאו בקמפיין עצמו? האם בסופו של המשחק הם איבדו את נשמתם?

אחד המפסידים הגדולים הוא משרד המשפטים של אובמה, וליתר דיוק, מושג הצדק עצמו כפי שהתווה הממשל הנוכחי. מוסדות ממלכתיים כמו רשות המיסים, הסוכנות לביטחון לאומי וקופת החולים הגדולה במדינה, הושחתו. ברור לחלוטין שמשרד המשפטים הפעיל לחץ על ה־FBI להגביל את היקף חקירתה של קרן קלינטון ושל מחלקת המדינה בראשות הילרי, בחשד לשחיתות של קבלת תרומות תוך ציפייה לקידום אינטרסים.

כפי שזה נראה, אחת לכמה שבועות במהלך הקמפיין, ראש ה-FBI ג'יימס קומי זגזג, תלוי מי לחץ עליו באותו רגע: סוכני FBI מן השורה, אנשי הקמפיין של הילרי, או הבוסית שלו, התובעת הכללית לורטה לינץ'.

לינץ' נפגשה עם ביל קלינטון בפגישה חשאית "אקראית" במסלול המראה בשדה התעופה, בשעה שהילרי הייתה עדיין תחת חקירה. ה־FBI העניק חסינות לכמה מעוזריה של קלינטון מבלי שקיבל בתמורה את שיתוף הפעולה שציפה לקבל. אנשי המחשבים של קלינטון השתמשו בתיקון החמישי לחוקה וסירבו להעיד בפני הקונגרס.

מנהל הקמפיין של קלינטון, ג'ון פודסטה, היה בקשר ישיר עם ידידו משכבר, פיטר קדזיק, פקיד בכיר במשרד המשפטים, שמסר לאנשי הקמפיין טיפים על השימוע הצפוי להתקיים בעניינה של הילרי ועל תלונה רשמית נגדה בפרשת השרת הפרטי. קדזיק היה אחראי על חקירתם של הומה אבדין ובעלה אנתוני ויינר בפרשת המיילים האירוטיים, לפני שהועבר לתפקיד אחר.

צריך היה למנות תובע מיוחד בפרשה, אבל הן הדמוקרטים הן הרפובליקנים התמרמרו לפני זמן רב על השימוש בתובעים מיוחדים. הדמוקרטים סברו שהתובע הפדרלי קנת' סטאר חרג בהרבה מסמכותו כשחקר את מעשיו של ביל קלינטון בפרשת מוניקה לוינסקי. גם הרפובליקנים טענו כי החקירה שניהל בשעתו סגן התובע הכללי לורנס וולש בשערוריית איראן־קונטראס באמצע שנות השמונים הפכה לציד מכשפות.

אלא שכעת כבר ברור מדוע היה, ועדיין קיים, צורך למנות תובעים מיוחדים במקרים מסוימים. בשנת בחירות אי אפשר לצפות שמשרד המשפטים של אובמה ינהל חקירה נגד מזכירת המדינה לשעבר של הנשיא והמיועדת לרשת אותו בתפקיד, בוודאי לא שיחקור את עצמו.

גם הנוהג המקובל של "הצבעה מוקדמת" נפגע בבחירות האלה. המגמה הנוכחית שבה פותחים את הקלפיות כמה ימים לפני הבחירות, מתבררת כרעיון איום ונורא. לעתים קרובות קמפיינים אינם מסתיימים לפני השבוע האחרון (זוכרים? הבחירות של 1980, 1992 ו־2000). כאשר מיליוני אנשים הולכים להצביע כמה ימים (או שבועות) לפני הבחירות, נמצא כי מה שהמתמודדים אומרים או עושים בימים האחרונים, הקריטיים, הופך להיות בלתי רלוונטי. כאשר מועמד קורא לבוחרים "הקדימו להצביע", זה שווה ערך ל"הצביעו מהר, לפני שעוד לכלוך יצוף על פני השטח ויצטרף לשערוריות האחרות שלי"…

צריך להחזיר את הבחירות למה שנועדו להיות מלכתחילה: אירוע חד־פעמי, ולא מדידה יומית של סקרים.

התבוסה של אובמה

גם הנשיא אובמה הפסיד בגדול. הוא יצא מגדרו כדי לסייע לקמפיין של קלינטון, באופן שלא ראינו כדוגמתו אצל נשיאים מכהנים בעבר. ביום הבחירות לגלג אובמה על כובעי הבייסבול שטראמפ חבש במהלך הקמפיין, וירד נמוך כשטען כי טראמפ יהיה סובלני כלפי הארגון הגזעני 'קו קלוקס קלאן'.

בריאיון עם השחקנית ג'ינה רודריגז, תוך שהוא מעודד מצביעים ממוצא לטיני לצאת להצביע, קרא אובמה לכאורה להצבעה של מהגרים בלתי חוקיים, כשאמר כי רשות המכס ואכיפת חוקי ההגירה לא תבדוק בציציות של רשימת המצביעים. ניצחונו של טראמפ, והעובדה שהרפובליקנים שימרו את מעמדם כמפלגת הרוב בשני בתי הקונגרס, מסמנים התנערות ממורשת ממשלו וממאמציו לתמרן סביב החוק.

מי עוד הפסיד? תעשיית ההיי־טק ועמק הסיליקון. הייטקיסטים בני המעמד החדש אוהבים להצניע את העובדה שהם עשירים כקורח ולהתהדר בכך שיש להם גישה 'קולית' ולא מכופתרת, הן בביגוד והן בהתנהגות וטעם כללי; אך לאמיתו של דבר גילינו בוויקיליקס שבני אצולת ההייטק של המאה ה־21 הם תחמנים ומודעים לסמלי סטטוס, ובעלי כוח והשפעה הרבה יותר מכפי שהיו קפיטליסטים דוגמת ג'ון רוקפלר ואנדרו קרנגי.

המנכ"ל המיליארדר של גוגל, אריק שמידט, הציע למטה קלינטון להעסיק מתאמי קמפיינים עירוניים בשכר נמוך, כנראה בתקווה שמאמציו יקנו לו תפקיד לא פורמלי כלשהו של יועץ רב־השפעה בממשל קלינטון. אימייל שדלף אלינו משריל סנדברג, מנהלת הייטק בכירה, חשף כי מרק צוקרברג מפייסבוק רצה להיפגש עם אנשים מהצוות של קלינטון שיוכלו לעזור לו להבין "מבצעים פוליטיים שמטרתם לקדם יעדים של מדיניות ציבורית".

קל מאוד להטיל את האשמה של זיהום מערכת הבחירות באופן שווה על קלינטון וטראמפ – לצייר את טראמפ כטיפוס ה"גס" ואת קלינטון כ"מושחתת". אבל האשמים האמתיים היו האליטות המושחתות של וושינגטון, שלאנשיהן – מוטים תמיד לצד אחד וכושלים בתפקידם – לא היה צל של מושג עד כמה אמריקה סולדת מהם; אותה אמריקה שגרמה להם להתבזות כזו.

______________

 מקור: 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: שאול לילוב. ויקטור דיוויס הנסון היא היסטוריון וחוקר תרבות קלאסית במכון הובר שבאוניברסיטת סטנפורד, ומחבר הספר The Savior Generals שיצא לאור לאחרונה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. שיטות התקשורת השמאלנית מסתמכות על כך שהם האליטות וההמון כולו הוא אידיוט וניתן לשחק לו בחומר של המוח איך שהם רוצים. זאת תוך כדי עיצוב היריב כפסיכופט שהם פטורים מלהתוכח איתו ולכן נשארים עם ה"אליטות" כשהם האמת ותורתם היא האמת. (בקשר לזה סיפר עוזי דיין בראיון באחד מעיתוני החגים: כשאימו רצתה להסביר להם מה ערכם של המומחים, הפרשנים והמעצבים למיניהם היא אמרה להם: תמיד תזכרו שאת תיבת נוח בנה חובבן ואת הטיטניק בנו מומחים. יש בזה משהו)

  2. ועכשיו לאות רצון טוב וכנות גם טרמפ והמפלגה הרפובליקנית ישחררו לציבור (דרך ויקיליקס או ישירות לעיתונאות) את כל ההתכתבויות הפנימיות שלהם. כדי שכולנו נדע כמה הם צחים וטהורים יותר מיריביהם. ואולי בכך יתנו עידוד גם לבעל בריתם, הנשיא (שנבחר בבחירות דמוקרטיות) פוטין לחשוף לציבור שלו את סודותיו. הרי זה לא שיש להם מה להסתיר נכון?

    או לפחות שטרמפ יספק לציבור הצהרת הון ודוחות מיסוי כדי שכולנו נדע איזה איש עסקים הגון ומצליח הוא.

  3. יש לי בעיה עם השימוש במילה פרוגרסיבים בהקשר זה שלא בין מרכאות כפולות. אינני רואה דבר וחצי דבר פרוגרסיבי, מתקדם, באנשים שרבים מהם גזענים אנטי-יהודיים בקוראים ופועלים לחיסולה של מדינת הלאום של העם היהודי, היא מדינת ישראל, ול"טהורו" של מה שקבוע בחוק הבינלאומי "הבית הלאומי של העם היהודי", והכל בשם הקידמה.