כשגרמניה מטיפה לארה"ב על "ערכים דמוקרטיים"

האיום המרומז של מרקל בעקבות ניצחונו של דונלד טראמפ מסמן שינוי דרמטי במדיניות הגרמנית, שלא נראה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה. בבירות אירופה נערכים להשלכות המהפך, וחוששים מהתחזקות הימין

לקראת סדר עולמי חדש?; הקנצלרית אנגלה מרקל. צילום: European People's Party CC BY 2.0 via flickr

היה צריך לשפשף היטב את העיניים כדי לוודא שהמעמד הזה איננו לקוח מיצירה בדיונית כלשהי: שעות ספורות לאחר שהתברר באופן ודאי ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב, כינסה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, בלשכתה בברלין מסיבת עיתונאים קצרה, שבה הגיבה על ההתפתחות הלא צפויה בעברו השני של האוקיינוס האטלנטי. מרקל הקריאה תגובה כתובה שהוכנה בקפידה מראש, ולא אפשרה לעיתונאים להציג לה שאלות.

"אני מברכת את דונלד טראמפ על ניצחונו", פתחה הקנצלרית את דבריה בטון רציני ואיטי. "ארצות הברית היא דמוקרטיה ותיקה ומכובדת. מערכת הבחירות השנה הייתה חריגה, וכללה גם עימותים שהיה קשה לשאת. כרבים מכם עקבתי אחר תוצאות הבחירות במתח רב. כשהעם האמריקני בוחר בנשיא, באופן חופשי והוגן, יש לכך השלכות הרבה מעבר לגבולות ארה"ב. לנו הגרמנים אין מדינה נוספת מחוץ לאיחוד האירופי, שאנו קשורים אליה באופן כה עמוק כאמריקה. מי שמושל במדינה גדולה זו, על עוצמתה הכלכלית, הפוטנציאל הצבאי שלה ויכולת השפעתה התרבותית, נושא באחריות שניתן להרגיש בכל מקום בעולם.

"האמריקנים החליטו", המשיכה מרקל, "שאת האחריות הזו יישא בארבע השנים הבאות דונלד טראמפ. גרמניה וארה"ב קשורות זו לזו באמצעות ערכים משותפים – דמוקרטיה, חופש ושמירה על החוק ועל כבוד האדם ללא הבדל מוצא, צבע עור, דת, מין, נטייה מינית או עמדה פוליטית. על בסיס ערכים אלו אני מציעה לנשיא ארה"ב הבא, דונלד טראמפ, עבודה משותפת הדוקה. השותפות עם ארה"ב הייתה ונותרת אבן יסוד של מדיניות החוץ הגרמנית כדי שנוכל להתמודד עם האתגרים הגדולים של זמננו – המאמצים להשגת רווחה כלכלית וחברתית, הפעולה למען מדיניות אקלים מתוכננת, המאבק נגד טרור, עוני, רעב ומחלות, למען שלום וחופש בגרמניה, באירופה ובעולם".

כישלונה של מרקל האמריקנית

שתי דקות וחצי ארכה הקראת ההודעה הרשמית הזו, שהכילה נזיפה, העמדה בפינה, קריאה לסדר וקביעת כללי משחק. רבע מאה לאחר שחרורה של גרמניה משליטתן וחסותן של המעצמות המנצחות במלחמת העולם השנייה, ובראשן ארה"ב – ניצבת קנצלרית גרמניה בברלין המאוחדת מחדש, מטיפה לאמריקנים מוסר על התנהלות קלוקלת במהלך מערכת הבחירות לתפקיד מנהיג העולם החופשי, ומבהירה מה הם היסודות העתידיים שעל בסיסם תהיה מוכנה לעבוד יחדיו עם הנשיא האמריקני הבא, תוך הצנעת איום נסתר: אם הערכים המשותפים לשני הצדדים לא יכובדו, גרמניה לא תשתף פעולה עם ממשל טראמפ.

במידה רבה, מרקל העמידה את הנשיא האמריקני הנבחר במבחן, כמו מורה המתרה בתלמיד בעייתי בכיתתה שאם לא ימלא את הציפיות הנתלות בו, הוא יהיה אחראי להשלכות מעשיו. ומרקל מונה אחת לאחת, באופן ברור וחד־משמעי, את ציפיותיה מטראמפ.

אלו היו שתי דקות וחצי של הפיכת מאזן הכוחות המוסרי בין ארה"ב וגרמניה על פניו. מעתה אין זו ארה"ב שמכתיבה את מערכת הערכים של העולם המערבי, הדמוקרטי והחופשי – אלא גרמניה, כמנהיגתו המעשית של האיחוד האירופי. שבעה עשורים לאחר תום מלחמת העולם, ברלין לוקחת לעצמה את הסמכות המורלית להכתיב לארה״ב את דרך ההתנהגות הראויה. מדובר בהיפוך יוצרות מוחלט, בשינוי סדרי עולם. חלפו־עברו להם הימים שבהם גרמניה הייתה גרורה של וושינגטון.

אמנם היו בעבר מנהיגים גרמניים שהביעו ביקורת זהירה על מדיניות אמריקנית כזו או אחרת. קודמה של מרקל, הקנצלר הסוציאל־דמוקרטי גרהרד שרדר, הרשה לעצמו להשמיע התנגדות קולנית למתקפה האמריקנית בעיראק ב־2003. אך לא היה עוד תקדים להטפת מוסר כזו כפי שהשמיעה מרקל לאחר בחירתו של טראמפ. לרגעים נדמה היה שהקנצלרית מתייחסת לתוצאות בחירות במדינה מתפתחת שעתיד הדמוקרטיה בה איננה בטוח, ולא לתוצאות הבחירות בדמוקרטיה הגדולה והמובילה בעולם.

בימיה האחרונים של מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב, מרקל לא הסתירה את תקוותה שהילרי קלינטון היא שתגיע לבית הלבן. ניצחון של מזכירת המדינה לשעבר היה מציב, לראשונה בהיסטוריה, רביעייה נשית בצמרת העולם החופשי – לצד ראש ממשלת בריטניה תרזה מאי, ונשיאת קרן המטבע העולמית כריסטין לגרד. מרקל וקלינטון מכירות זו את זו משנות נשיאותו של ביל קלינטון, תקופה שבה מרקל, בתחילת דרכה הפוליטית, כיהנה כשרה בממשלות הראשונות של גרמניה המאוחדת מחדש.

למרות השתייכותה של מרקל למפלגה שמרנית, היא חלקה עם קלינטון תפיסת עולם זהה למדי שמשלבת אלמנטים חברתיים, ליברליים ומחויבות עמוקה לשמירה על איכות הסביבה. קלינטון מצדה העריכה מאוד את הקנצלרית על יכולתה לנהל את גרמניה והאיחוד האירופי ממשבר למשבר. אך המהפך הנשי בצמרת המערב לא הושלם. חוסר הכריזמה, המהווה את מקור כוחה של מרקל, הפך לעקב האכילס של קלינטון מול מועמד רפובליקני תוסס וחסר גבולות. מועמד שהצהיר שוב ושוב כי מרקל הורסת את גרמניה במדיניות פתיחת השערים לפליטים ומהגרים, ושהזהיר את הבוחרים האמריקנים מכך שקלינטון רוצה להיות "מרקל של ארה"ב".

חיכתה בקוצר רוח; מרקל ומזכירת המדינה קלינטון, 2011. צילום: מחלקת המדינה
חיכתה בקוצר רוח; מרקל ומזכירת המדינה קלינטון, 2011. צילום: מחלקת המדינה

יחסי אהבה־שנאה

מעניינת לא פחות מתגובתה של מרקל לבחירתו של טראמפ, הייתה הברכה ששיגרה לנשיא הנבחר ד"ר פראוקה פטרי, ראש מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה", מפלגת הימין החדש, שהפכה בשנה האחרונה למפלגת המחאה הגרמנית הראשית. המפלגה האולטרה־קונסרבטיבית מקדמת מסרים זהים למסרים שהשמיע טראמפ במהלך מערכת הבחירות שלו: לאומיות במקום בינלאומיות, לא לרב־תרבותיות, קץ להגירה ההמונית, ודחיית מדיניות הפיוס כלפי האסלאם הקיצוני. ונושא חשוב נוסף שמקרב בין מפלגת הימין הגרמנית החדשה לטראמפ: הערכה לרוסיה תחת הנהגתו של פוטין.

בהודעתה, פטרי איננה מסתירה את שביעות רצונה מבחירתו של טראמפ. "בשם מפלגת 'אלטרנטיבה לגרמניה' אני מתכבדת לברך אותך על בחירתך כנשיא ה־45 של ארה"ב", כתבה הפוליטיקאית הצעירה למנהיג הנבחר של מעצמת־העל. "ההחלטה הדמוקרטית של העם האמריקני מעניקה הזדמנות היסטורית לטפל בהתפתחויות הגלובליות, הכלכליות והחברתיות העצומות של עשרות השנים האחרונות, ולאחד מחדש את החברה לא רק בארה"ב. אנו סמוכים ובטוחים שאתה תתאים מחדש את הקשר הטראנס־אטלנטי, ותשים קץ למלחמות בסוריה ובאוקראינה באמצעות הסכמה משותפת עם רוסיה. הצבנו לעצמנו יעד לחדש את הקשר הגרמני־אמריקני על בסיס שוויון, ואנו מוכנים לשאת באחריותנו הלאומית בהקשר זה. אנחנו מצפים לתקופת כהונתך כנשיא ומאחלים לך תבונה, כנות ואומץ בכל החלטותיך הנשיאותיות. אלוהים יברך אותך ואת משפחתך, אלוהים יברך את אמריקה ואת גרמניה״.

במילותיה החמות ביטאה פטרי את תחושת הסיפוק העצומה שהורגשה בקרב כל מפלגות הימין החדש ברחבי אירופה, שדונלד טראמפ הפך עבורן למושא הערצה ותקווה. יכולתו הפלאית־כמעט של המועמד הרפובליקני להתגבר על ההתגייסות הכוללת נגדו של כל הממסדים – הפוליטי, התקשורתי, התרבותי והאקדמי – משיבה רוח חזקה במפרשיהן של המפלגות הללו בכל רחבי אירופה, בעיקר במדינות שבהן יתקיימו בחודשים הקרובים מערכות בחירות כלליות חשובות: הולנד, צרפת וגרמניה.

ניצחונו של טראמפ, בניגוד לכל הסיכויים והסקרים, מאפשר למפלגות הימין החדש האירופיות לאמץ דווקא את סיסמת הבחירות של הנשיא היוצא, ברק אובמה – yes, we can – כן, אנחנו יכולים לקרוא תגר על הממסדים המסורתיים, להניע מהפכה דמוקרטית עממית ולכבוש את השלטון.

בהולנד נראה שסיכויי מפלגת החופש בהנהגת חירט וילדרס להגיע לשלטון אכן טובים. בצרפת צפוייה החזית הלאומית בהנהגת מרין לה־פן לחזק את כוחה. כך גם 'אלטרנטיבה לגרמניה', אף שגישתה החיובית של פטרי לתוצאות הבחירות בארה"ב רחוקה מלשקף את דעת רוב האוכלוסייה הגרמנית. נהפוך הוא: ניצחונו של טראמפ מעצים כאמור את תחושת הצדקנות הגרמנית. גרמניה תבקש להעתיק אליה מארה"ב את מרכז הכובד של פוליטיקה מוסרית עולמית. מבחינה זו ניצחונו של טראמפ רק חיזק את סיכוייה של מרקל לזכות בבחירות הכלליות שייערכו בספטמבר הקרוב, אלא אם כן יתרחש אירוע דרמטי ביותר שישנה את המציאות הפוליטית בגרמניה.

דווקא ממעמקי המשבר הקיומי שחווה בעת הנוכחית האיחוד האירופי, מרשה לעצמה מרקל לדבר לראשונה אל ארה"ב בגובה העיניים. אין לה מה להפסיד. גם נשיא הפרלמנט האירופי, הגרמני מרטין שולץ, איש המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הרואה עצמו כשופר של מוסריות בינלאומית, הרשה לעצמו לקרוא תגר בפני הנשיא האמריקני הנבחר.

"טראמפ הצליח להפוך למושא הפחדים והחששות של מיליוני אמריקנים", הצהיר שולץ. "החששות הללו צריכים לזכות לטיפול באמצעות מדיניות והצעות אמינות. תפקידו של טראמפ בזירה הבינלאומית ייבחן מהיום הראשון לנשיאותו. פוליטיקה גלובלית דורשת מעורבות נמשכת של ארה"ב, כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור ילדינו".

לצד הביקורת הסמויה בדבריו על ניצול ציני של פחדי האמריקנים לצרכיו הפוליטיים של הנשיא הנבחר, מעניק שולץ ביטוי לחששותיהם העמוקים ביותר של אירופים רבים, בעיקר בבירות השונות ובצמרת האיחוד האירופי, מכך שארה"ב תחת הנהגת טראמפ תרחיק עצמה מאירופה ותתמקד בקידום האינטרסים שלה על פני העמקת השותפות הטראנס־אטלנטית.

אלו הם פניו של הקשר האירופי עם ארה"ב: יחסי שנאה־אהבה עזים. מרבית האירופים מייחלים ליום שבו יוכלו להתנתק לחלוטין מתלותם בארה"ב, לשכוח את החוב הגדול שהם חבים לאמריקנים על שחרור יבשתם מהנאציזם, מהפשיזם ומאוחר יותר מהקומוניזם, ולתפוס עמדת הנהגה בזירה הבינלאומית כמעצמה מדינית וכלכלית. אך האירופים מודעים היטב לכך שגם אם שנות נשיאותו של אובמה החלישו את מעמדה העולמי של ארה"ב, אירופה רחוקה מאוד ממצב שיאפשר לה להכריז על עצמאות מוחלטת מארה"ב. וככל שכוחן של מפלגות לאומיות במדינות האיחוד יתחזק בבחירות הקרובות, החלום על אירופה מאוחדת ומובילה ירחק.

מרוצה מהתוצאות; פראוקה פטרי, ראש מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה. צילום: James Rea CC BY-NC-ND 2.0 via flickr
מרוצה מהתוצאות; פראוקה פטרי, ראש מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה. צילום: James Rea CC BY-NC-ND 2.0 via flickr

צומת דרכים גורלי

אם טראמפ אכן יממש את הבטחותיו לבוחרים בכל הקשור למדיניות החוץ של ארה"ב, עלולה הברית הטראנס־אטלנטית, שקמה על חורבות מלחמת העולם השנייה, להיפגע באופן משמעותי בכמה מישורים.

ראשית – בכל הקשור לעתידה של הברית הצבאית, נאט"ו. במהלך מערכת הבחירות שלו התייחס טראמפ אל נאט"ו כאל גוף מיותר שאבד עליו הכלח, בין היתר בגלל אי־יכולתן של המדינות החברות לתרום כספית באופן שוויוני לאחזקתה, פעילותה וקידומה של הברית. צמרת נאט"ו כבר החליטה לדחות את פסגת מנהיגיה שאמורה הייתה להיערך בתחילת השנה האזרחית הבאה, כדי למנוע משבר ולאפשר לטראמפ לגבש מדיניות מעשית ברורה ביחס לעתיד הברית.

עיתוי הדחייה עלול להיות קריטי, שכן נאט"ו מתמודדת כיום עם האיום המשמעותי ביותר עבורה מאז תום המלחמה הקרה: המעורבות הרוסית באוקראינה ואיומי מוסקבה על מדינות מזרח אירופה, בעיקר על המדינות הבלטיות. מדינות האיחוד האירופי אמנם ביצעו כמה הפגנות שרירים צבאיות במדינות החברות הגובלות עם רוסיה, אך לאחר שנים של קיצוצים בתקציבים הביטחוניים, לאירופה אין יכולת הרתעה מעשית כלפי מוסקבה. עזיבתה הצפויה של בריטניה את שורות האיחוד אמנם תקל על הנעת היוזמה להקמת צבא אירופי משותף, שכן לונדון בלמה בעקביות התפתחות בכיוון זה, אך צבא אירופי יוכל לעמוד על רגליו רק בעוד שנים, והאתגרים המעשיים ניצבים לפתחה של אירופה כעת.

בחירתו של טראמפ מאיימת גם על רעיון טראנס־אטלנטי אחר: הסכם הסחר וההשקעות המשותף, ה־TTIP, שמרקל ואובמה היו מסנגוריו הראשיים. אם הילרי קלינטון הייתה מגיעה לבית הלבן, היה הסכם הסחר החופשי הזה זוכה לזריקת מרץ משמעותית. אך טראמפ מדבר על הצורך לשנות את פני מפת הסחר הגלובלית, באופן שיעניק עדיפות לאינטרסים של הכלכלה האמריקנית על פני קידום ועידוד הגלובליזציה. פרוטקציוניזם עשוי להיות המדיניות האמריקנית החדשה.

בעניין זה זוכה עמדתו של טראמפ לחיזוק מכיוון צפוי ולא צפוי כאחד: גם מפלגות הימין החדש האירופיות ומפלגות השמאל הרדיקליות, הנשענות על פחדים גוברים בקרב אוכלוסיות ארצותיהן מפני השתלטות הכלכלה האמריקנית וייבוא חוקי העבודה האמריקניים לאירופה, פועלות בדרכים פוליטיות ומשפטיות לחסום את אישורו של ההסכם הטראנס־אטלנטי. ההסכם מוצג כמקדם את ענייניהם של בעלי ההון על חשבונן פשוטי העם.

הצלחת המיעוט הוולוני בבלגיה לפני כשבועיים לחסום את אישורו של הסכם סחר חופשי בין האיחוד האירופי לקנדה, העידה על הקשיים העצומים והמורכבים העומדים בפני קבלתם העממית של הסכמים גלובליים שכאלו. כמו בארה"ב, גם ברחבי אירופה יש ציבורים שלמים שחשים כי הפכו להיות קרבנותיה של כלכלה גלובלית דורסת ומנצלת, ששוללת מהם עבודה, פרנסה, חיים בכבוד ומדרדרת אותם לעוני ואומללות. הציבורים הללו נותנים את קולם למפלגות קיצון, משמאל ומימין, הנושאות את דגל ההתנגדות לגלובליזציה. אנתוני גרדנר, שגריר ארה"ב לאיחוד האירופי, הבהיר לאחרונה שלנוכח ההתפתחויות הפוליטיות באירופה ובאמריקה, וושינגטון ובריסל לא יוכלו להמשיך בהתנהלות שאפיינה את מדיניותן עד כה. "צריך למצוא שפה שתחבר אותנו לאנשים, לא רק דרך הראש אלא גם דרך הלב", אמר. "כשאנחנו הצגנו עובדות (ביחס להסכם הסחר החופשי), היריבים שלנו באו עם תשוקה, והם זכו".

בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב מעמידה את אירופה בצומת דרכים חשוב. היא עשויה לעודד מגמות לאומיות, לאומניות ובדלניות ברחבי היבשת. היא גם עשויה להצעיד את האיחוד להתגבשות והתלכדות פנימית. שתי הגישות המנוגדות הללו יקיימו בחודשים הקרובים מאבק גורלי על עתידה ועל פניה של אירופה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

23 תגובות למאמר

  1. מהומה רבה על לא מהומה. קראתי את מה שציטטת מדברי מרקל מס' פעמים. לא מבין מאיפה גזרת את המסקנות האלו. איפה נזיפה, העמדה בפינה, קריאה לסדר וקביעת כללי משחק לא ברור.

    1. הבנת הנקרא שלך – במיוחד של טקסטים דיפלומטיים – לוקה בחסר חמור.

    2. דיפלומטיה היא אמנות הלהגיד בלי להגיד. בכל אמירה דיפלומטית צריך לשאול מה היא באה באמת להגיד. כך "אוירה טובה" פירושה לפעמים "לא עשינו כלום" ו"ישנם חילוקי דעות" משמעותם "אנחנו שונאים אחד את השני"

  2. תזכורת: אין חובה להזכיר באריכות את מלה"ע השנייה בכל מאמר על גרמניה.

    1. כשמדברים על פוליטיקה גרמנית, ובעיקר על צדקנות והתחסדות גרמנית, מותר ואף מומלץ להזכיר את שתי מלחמות העולם ואת הנאציזם. רק כדי לקבל קצת פרספקטיבה.

    2. דווקא יש חובה. אסור לשכוח שאירופה שרפה את יהודייה

  3. לדמוקרטיות תמיד תהיה חולשה מובנית נגד דיקטטורות כמו רוסיה וסין. מצד שני, זה גם יתרונן. אני מניח שהמטוטלת כרגע בתנועת חזור כיוון שהליברלים באמת עברו כל גבול עם התקינות הפוליטית והרב-תרבותיות. אני מקווה שמערב אירופה וארה"ב ימצאו את נקודת שווי המשקל הנכונה. לדבר יהיה השפעה עצומה גם עלינו.

    1. לדעתי דבריך מדוייקים מאוד.
      הכל יושב עכשיו על דונלד טראמפ. נקווה שהוא איש של אנשים וימנה אנשים טובים כמו ג'וליאני ויהיה מתון וממלכתי יותר מאשר בפריימריז

  4. ההבדל בין מרקל להילרי היא שמרקל לא מושחתת וכשהיא מדברת על ערכים היא באמת מתכוונת לכך.
    מה שיפיל את מרקל זה הפליטים ולא שחיתויות
    הילרי עם פרשיית המייל ואובמה (בלק מייל? עכשיו מותר לאמר את זה, לא?) הסתירו שחיתויות של האלפיון העליון ולהמונים נמאס מזה.
    מרקל רק צריכה לזכור שמילה של טראמפ היא לא מילה אז היא לא צריכה לקחת כל מה שהוא אמר ברצינות

    1. מה שיפיל את מרקל בבחירות (אולי, בניגוד אליך, אני לא נביא) זה שלא מדובר בפליטים, אלא בפולשים ג'יהאדיסטים. כך לפחות הם מתנהגים, כאדונים החדשים וכבעלי הבית. די דומה למסתננים אצלנו. כל מי שמבקר בדרום תל אביב, וכנראה שגם באירופה כיום, יכול לקבל שיעור מאלף איך פליטים אמיתיים לא מתנהגים, ומה למבקש מקלט אמיתי כדאי לא לעשות.

    2. צודק.
      אלא שהגרמנים בניגוד אלינו – ינסו לקחת אחריות ולחנך את האוכלוסיה הזאת.
      אנחנו הרמנו ידיים – אצלנו האוכלוסיות האלה נידונו לכשלון.
      אצל הגרמנים – בואו נראה. קל להיות בצד השמחה לאיד

  5. טראמפ צריך למקד את מדיניות החוץ שלו ב 4 השנים הקרובות במאמץ מרוכז לפירוק האיחוד האירופאי. הוא יכול לעשות זאת על ידי חתימת הסכמי שכר מיוחדים ונדיבים עם מדינות כמו איטליה, ספרד, פורטוגל, הולנד ופולין (וכמובן בריטניה) בתמורה להתנתקותם מהאיחוד. הסכמי שחר כאלה יחתרו תחת ההגיון של האיחוד. בנוסף, טראמפ צריך לקצץ באופן דרסטי את תקציב נאט"ו ובכך להכריח את מידות אירופה להגדיל באופן ניכר את תקציבי הבטחון שלהן. עליו להבהיר שנגמר עידן הצביעות שבו האירופאים נשענו מצד אחד על כוחה הצבאי של ארה"ב כחומת בטחון וגם ניאצו וגידפו אותה על "פשעי מלחמה".

    1. לסוציולוג:
      האיחוד אינו אויב של ארה"ב כמו שמנסים להראות כאן. לא חושב שהם הבעיה העיקרית או בעיה בכלל של ארה"ב.
      האיחוד הוא אויב של הימין בישראל ולכן מלבים כאן סכסוכים שלא קיימים

  6. מה טיבן של מפלגות הימין האירופאיות? איפה בתוך כל זה עומדת סכנת האנטישמיות ותחיית הנאציזם/פשיזם האירופאי? לה-פן לא שייכת לזן הזה?
    שואל מתוך חוסר ידיעה. אשמח להפניה למאמרים רציניים בנושא

    1. באיטליה, הולנד, אולי גם בארצות סקנדינביה, נראה שמפלגות הימין הקיצוני השתחררו מהאנטישמיות. בצרפת טרם – הם קשורים לניאו-נאצים ולאירן-חיזבאללה. גם בהונגריה קשה להצביע על אהדת יהודים בימין. עוד יותר קשה לשמאל (ולא רק הקיצוני) עם היהודים.
      מאמרים (חלקם מתורגמים לעברית) באתר https://www.gatestoneinstitute.org

  7. גברת מרקל שטראמפ יעזוב לך את היד וישאיר אותך לבד עם פוטין אני בטוח שמה שיהיה חשוב לך זה לא הערכים של טראמפ

  8. ועל כך נאמר, בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי. מפרנסואה הולנד איני מופתע, משום שאין לי ציפיות ממנו – גם לא בנוגע לתגובתו לתוצאות הבחירות האחרונות. ממרקל התאכזבתי. יתכן שבתור מי שגדלה במזרח גרמניה, עדיין אין היא מפנימה את משמעות הדמוקרטיה במלואה. בכל מקרה, טוב יהיה, גם לישראל, אם 2 מנהיגים אירופים אלה ירדו מן הבמה מוקדם ככל הניתן.

  9. ונושא חשוב נוסף שמקרב בין מפלגת הימין הגרמנית החדשה לטראמפ: הערכה לרוסיה תחת הנהגתו של פוטין.

    עצוב שאפילו כתב עת ימני שמקדש את הליברליזם והחירות מעריץ רודן מסוכן כמו פוטין.

    מזעזע שמי שמתחו ביקורת על כך שאובמה לא קשוח מספיק כלפי פוטין מגלים סלחנות כלפי נשיא שרואה בו חבר ולא אוייב (אולי משום שהוא מעוניין להנהיג משטר דומה בארה"ב). ומעבר לכך החששות בגרמניה ברורים. מחד מועמדת שרוצה להמשיך את הברית עם המדינות הדמוקרטיות בעולם, ומנגד מועמד שרצה להחליפן בברית חדשה עם רודני העולם.

  10. המאמר מגמגם הרבה ואינו אומר דברים כהווייתם. ניצחונו של טראמפ לא רק שייתן רוח גבית עצומה למפלגות הימין באירופה. גם הצלחת הברקסיט, ובקרוב עלייתו של חרט וילדרס עומדת להביא את הקץ של האיחוד האירופי, אם בקול תרועה רמה ואם התפוררות בהדרגה . האיחוד האירופי שהפך שמאלני , מאפשר את הפלישה האיסלאמית וכניעתה של אירופה דה פאקטו לאיסלאמיזם הברברי, הפך להיות לא רק זדוני אלא גם אובדני ויש לקוות שלאחר מותו של האיחוד אירופה עוד תמצא את הכוח בעצמה לשקם את עצמה, לגרש מיליוני פולשים איסלאמיים רדיקאליים ולהחזיר את החוק והסדר ואת סולם הערכים השפוי של אירופה הדמוקרטית.

  11. המערב נמצא בנפילה חופשית.
    על טראמפ מוטלת משימה ענקית להחזיר את ההגמוניה לארה"ב, ולהנהיג את העולם החופשי. העם האמריקאי חש בסכנה ונתן לו מנדט.
    בסופו של יום אובמה ואנגלה מרקל נכשלו – המערב מפוצל ומרוסק, והמוסלמים מאימים על ארופה והמערב.