להקשיב למצוקה: מה יעשו נהגי המוניות בעידן 'אובר'

אין באמת הצדקה למנוע את כניסת 'אובר' לישראל, אבל עדיין ראוי להקשיב לנהגי המוניות שמטה לחמם נמצא בסכנת הכחדה. במקום לנטוש אותם לחיי קצבאות, אפשר וצריך לסייע להם ברכישת מקצוע חלופי

מחאת נהגי המוניות. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"אני עובד 12 ולפעמים 15 שעות ביום, ומביא 7,000 שקל בלחץ. את אגד מסבסדים ואותנו לא. מהירקות לא לוקחים מע"מ, מאיתנו לוקחים מע"מ. כבר עדיף לי לבקש הבטחת הכנסה".

את הטענות הקשות הללו שמעתי מיוסי (שם בדוי), נהג מונית ירושלמי, במהלך נסיעה שגרתית בבירה. במקום לפצוח בוויכוח, העדפתי לשתוק ולהקשיב. זה לא היה פשוט. האיש עובד קשה, מרגיש שכל העולם נגדו, ובסוף, לדבריו, הוא מכניס רק 7,000 שקל בחודש.

סיסמאות המחאה של נהגי המוניות הם "אני לא לימון", ו"ביבי רד ממני", סיסמאות המבטאות את המרמור והדכדוך העמוק שבהם הם נמצאים. מדוע הם מפגינים? לובי המוניות אכן הצליח לגייס לטובתו את שר התחבורה ישראל כץ, וכניסת 'אובר' לישראל נמנעה לעת עתה; אך למרות זאת, בחוק ההסדרים האחרון כן נכללה האפשרות להשתמש באפליקציות חלקיות לנסיעה שיתופית; תעריפי התחבורה הציבורית ירדו, ולשוק התחבורה נכנסו אפליקציות כגון 'ווייז רידר' המאפשרות לנוסעים להצטרף לנהגים הנוסעים לכיוון מקום העבודה שלהם תמורת השתתפות בעלויות הדלק.

במקביל להתפתחויות אלו אישרה הממשלה הוזלת תעריפים במוניות, כך שכל נסיעה מתחילה בסכום מינימלי של 11 שקלים במקום  12.3 שקלים. בנוסף, התעריף כולו ירד ב־11 אחוזים. צריך גם לזכור שענף המוניות בישראל תחרותי מאוד מלכתחילה, עם הרבה מאוד מוניות לנפש ביחס לעולם. הטריגר למחאה הנוכחית הוא הוזלת תעריפי המוניות, אך ברור שמדובר בלחצים מתמשכים שהצטרפו זה לזה והובילו לפרוץ המחאה הנוכחית.

הרכב האוטונומי יחליף את הנהג

לכאורה קל לקבוע מיהו הצד הצודק בוויכוח. לא הגיוני שבכל מדינה מתקדמת בעולם אנשים ייהנו מאפליקציית 'אובר' המאפשרת לכל אחד להשתמש ברכבו האישי כדי להסיע אנשים, ודווקא בישראל, "אומת הסטארט־אפ", הדבר יימנע בצו ממשלתי; לא הגיוני שמחירי הסולר ירדו, אך תעריפי המונית (המפוקחים) לא ירדו; לא הגיוני שהממשלה תשרת את נהגי המוניות על חשבון רווחת כלל אזרחי ישראל, גם אם מדובר "רק" בכמה שקלים בחודש.

עם זאת, להיות צודק זה לא מספיק. גם אם נתעלם מכוחו הפוליטי של לובי המוניות, ברור שיש כאן מצוקה אנושית שאין לזלזל בה. מקור פרנסתם של משפחות רבות בישראל ניזוק קשות, והמצב מבחינתם לא צפוי להשתפר בקרוב.

השלב הבא בתהליך השקיעה האיטי של מקצוע הנהג גלוי וידוע. כמעט כל איש הייטק, כלכלן או עתידן יספר לכם שהמהפכה הטכנולוגית הבאה שתשפיע על העולם באופן מהותי היא מהפכת הרכב האוטונומי. השאלה כבר מזמן איננה האם זה יקרה, אלא מתי. על פי הערכות בארה"ב, 4.1 מליון עובדים אמריקנים מצויים בסכנת אבטלה בעקבות כניסת הטכנולוגיה הזו לשימוש.

ברור שבמצב כזה הורים ומורים חייבים לדחוף את הדור הבא לקנות כישורים שישרתו אותם בעתיד; חיילים משוחררים המתלבטים איזה מקצוע ללמוד, חייבים לבחור בחכמה; ואפילו אנשים בוגרים שכבר עובדים שנים רבות, צריכים להתאמץ וללמוד מיומנויות חדשות שישמשו אותם בעולם המשתנה, ולהיות מסוגלים להסבה מקצועית ולשינוי אישי.

עם זאת, מדיניות הממשלה צריכה גם היא לתמוך בתהליכים הללו. בסופו של דבר, השינויים הבלתי נמנעים יפגעו במקור פרנסתם של עובדים רבים, ואם איננו רוצים לראות מיליוני עניים ומובטלים חדשים, כדאי להשקיע מחשבה כיצד לתמוך בעובדים הללו ואיך להתכונן למצב העולמי החדש.

הטכנולוגיה מחסלת ענפים שלמים. מכונית ללא נהג של גוגל. צילום: Steve Jurvetson Mariordo CC BY 2.0, via Wikimedia Commons
הטכנולוגיה מחסלת ענפים שלמים. מכונית ללא נהג של גוגל. צילום: Steve Jurvetson Mariordo CC BY 2.0, via Wikimedia Commons

חוששים מהכותרת של מחר

דבריו של נהג המונית יוסי מאפשרים להבין את המחסומים שבגינם הממשלה איננה מבצעת צעדים משמעותיים בכיוון. יוסי מתאונן: "למה שאגד יקבלו סבסוד, ואני לא? למה שהחקלאי יקבל סבסוד, ואני לא?". ובאמת, מדוע? יוסי מבחינתו צודק. תרבות הפרוטקציוניזם הישראלית היא אחת המקלות שתוקעים את יכולת הממשלה להכין את המשק לשוק העבודה המשתנה לנגד עינינו. כמעט בכל פעם שחברה בעלת כוח פוליטי צריכה להתייעל, היא פונה להשגת כספי ציבור ולעיכוב רפורמות. בשל החשש מכותרות שליליות בעיתונים, הממשלה משתפת פעולה ובכך רק מחמירה את הבעיה. הצרה היא שבסופו של דבר מגדל הקלפים הזה יקרוס, והבעיה תהיה גדולה שבעתיים. משרד האוצר יודע שזה המצב, אך דבר לא נעשה.

במקום לחשוב על רכישת מקצוע חדש, יוסי אומר כי במקרה של ירידה בהכנסות הוא יפנה לקצבאות ביטוח לאומי. ברמה האנושית, אני מבין אותו לחלוטין: הוא אוהב את המקצוע שלו, וקשה לו לדמיין מהפך תעסוקתי. הבעיה היא שבטווח הארוך, המדינה איננה יכולה לאפשר ליוסי לקיים אורח חיים כזה. זה לא בר קיימא עבור המשק, וזה הפוך לחלוטין ממטרתו המקורית של ביטוח לאומי. חשוב שהממשלה תספק רשת ביטחון ותדאג שמשפחות לא יקרסו בתקופות אבטלה זמנית ושלא יהיה עוני קשה; אך לצד הענקת קצבאות למשפחות נזקקות, על הממשלה לעודד עובדים המסוגלים לכך לרכוש עיסוק רלוונטי ומכניס שאיננו בסכנת הכחדה, לצאת לעבוד ולא להסתמך על הקצבאות לטווח ארוך.

אז מה אפשר לעשות? אין פתרונות קסם, וצריך להיות יצירתיים. יזם הייטק בכיר הציע לאחרונה שהממשלה תסבסד חברות הייטק שיכשירו ויעסיקו עובדים ללא רקע קודם. תיאורטית, עסקה כזו עשויה להשתלם גם לעובדים המובטלים, גם לחברות וגם לממשלה. פתרונות נוספים הנשמעים השכם והערב נוגעים להפסקת הסבסוד הממשלתי של תארים אקדמיים שאינם מקנים מקצוע בעולם העבודה. הפתרונות הללו אינם מספיקים ואינם מושלמים, אך מה שכן ברור הוא שהחשש מכותרות שליליות בסגנון "הממשלה פוגעת בעניים", "אין יותר הבטחת הכנסה" ו"הממשלה פוגעת במדעי הרוח ובמכללות" מונע שינויים נדרשים בתחומים אלה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. יצטרכו לעשות עבודה יותר טובה, ולעבוד יותר קשה. זאת התחרות, הלקוחות ירוויחו. שהשוק החופשי ינצח.

  2. ברגע שהמוניות יהיו קצת יותר זמינות וזולות תהיה להם הרבה יותר עבודה כי יוכלו ״להתחרות ולהחליף״ רכב פרטי. למשל משפחה שמפזרת את הילדים בבוקר בין גנים תוכל להשתמש באובר במקום רכב פרטי.
    ואז גם יהיו מסלולים יותר אופטימליים

  3. רק לא להתחיל לסבסד הייטק. לפחות שהתעשייה הזאת תמשיך להתפתח.
    בהחלט ייתכן שהורדת הסובסידיות מהאוטובוסים והרכבות תשפר את מצבם של נהגי המוניות.
    גם חלוקת מספרים ירוקים חינם תשפר את מצבם, כי הם לא יצטרכו לשכור או לקנות אותם. נראה שאין לחשוש שהשוק יוצף במוניות בעקבות זאת: ממילא המקצוע דועך ולא מאד אטרקטיבי.
    צריך גם להוריד את הפיקוח מהמחירים שהם גובים. שייקחו כמה שהם רוצים. מן הסתם יצליחו להרוויח יותר.