מיתוס ההסתה השקרי

הטקס השנתי של האשמת הימין בכלל ונתניהו בפרט ברצח רבין, הוא חלק מלוחמה פסיכולוגית מתמשכת של השמאל. 21 שנה אחרי, הגיע הזמן להתבגר

מילא את משימתו כמנהיג האופוזיציה.נתניהו בטקס לזכר רבין בכנסת, אתמול. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

מיתוס ההסתה לרצח ראש הממשלה רבין הוא שקרי. די להעיף מבט מעבר לאוקיינוס, לעריה של ארצות הברית, כדי לראות שהתסיסה והמהומות נגד דונלד טראמפ עולות בהרבה על מה שהיה בישראל בשנים 1995-1993. מפגינים חוסמים צירים מרכזיים וגם צעקו בגלוי ש"אנשים ימותו, בשביל להילחם על אידיאלים אנשים צריכים למות". בתמונה שמתרוצצת ברשת נראה אחד המפגינים כשבידו כרזה שעליה נכתב "לאנוס את מלניה", רעייתו של הנשיא הנבחר. ההפגנות הללו נמשכות כבר קרוב לשבוע ימים.

הגיע הזמן שנתבגר. ההפגנות נגד אוסלו, גם כשהיו מכוערות לעתים, לא היו ברצף ולא גלשו אף פעם לתופעות של אלימות המונית ברחובות. תסתכלו על פריז בשנה שעברה, כמו שאמרה פעם גברת לוין.

היה מי שצפה בניתוח קר שרבין יירצח. האלוף יהושפט הרכבי, בראיון למורל'ה בראון ולפנחס גינוסר ב'עיונים בתקומת ישראל' (נערך בינואר 1994), אמר לשני המלומדים כי"רבין לא ימות מוות טבעי". "את זה אני לא מתכוון לפרסם", אמר לו גינוסר. "חס וחלילה", השיב פטי, והחלק הזה בראיון נגנז עד לפני כמה שנים. זה נאמר לפני התחוללות האירועים שלפי תפיסת השמאל הפכו למיתוס המכונן של שרשרת האירועים שחיסלה את אוסלו והביאה לרצח רבין. ינואר 94' זה כארבעה חודשים אחרי חתימת ההסכם, חודש וחצי לפני גולדשטיין, שלושה חודשים לפני גל הפיגועים ההמוניים. כך שהאחריות למחדל שאיפשר למתנקש פוליטי להרוג את ראש הממשלה נופלת על שירותי הביטחון, במובן הכולל של המושג הזה.

שוב, כדי לקבל מושג כיצד מגיבה חברה דמוקרטית להתנקשויות צריך לראות את האמריקנים. היה רצח קנדי הראשון לפני 53 שנים (נובמבר 63'). אף אחד לא הטיל האשמה קולקטיבית על חלקים בציבור שהתסיסה בקרבם גרמה לרצח. הימין לא האשים את השמאל, גם כאשר היה ברור שלמתנקש יש רקע קומוניסטי. אחריו היו רצח קנדי השני (יוני 68'), ורצח מרטין לותר קינג (אפריל 68'). כל האלימות הזו לא הובילה ליצירת נרטיב לאומי נגד מחצית העם האמריקני, ולדמוקרטים היו בהחלט סיבות לכוון אצבע מאשימה בעקבות חיסולם הפיזי של שני בני קנדי שנועדו לגדולות. היו תיאוריות קונספירציה שרווחו עד השנים האחרונות, אך לא האשמות קולקטיביות. כך גם האגף השמרני הרפובליקני, לא נקט בהאשמות קולקטיביות כלפי ציבורים שלמים המזוהים עם המפלגה היריבה.

מעשה מהפכני כמו הסכם אוסלו, שמהותו הכרה בארגון שההנהגה הישראלית עשתה לו במשך שנים דה־לגיטימציה טוטלית, נועד לחולל תסיסה. אין טעם לחזור לטיעונים הנכונים כשלעצמם, שהתמונות הבודדות של רבין במדי אס־אס למטה בכיכר ציון לא נראו ממרפסת הנואמים. הניסיון לתאר את ההפגנה בכיכר ציון כמאורע מכונן, התרחשות מיתית, שבעקבותיה קיבל יגאל עמיר היתר לרצח, הוא נואל.

לנתניהו הייתה משימה קשה ביותר כמנהיג האופוזיציה: גם לבטא בתקיפות את התנגדותו להסכם שנראה לו כאסון, וגם להתנגד להסתה נגד רבין והשמאל מבלי לאבד את ציבור הימין. בסך הכול הוא הצליח בכך. הוא לא יכול היה להתייפייף ולנתק את עצמו מההמון בטענה שיש שם למטה אלמנטים כהניסטיים. אייל ארד ציין אתמול ברדיו אצל רזי ברקאי שנתניהו פנה לרשויות המתאימות כדי שיבצעו מעצרים.

היסטוריה לבחירתך; עצרת לזכרו של רבין. צילום: תומר ניוברג, פלאש90
זיכרון בשירות התעמולה. עצרת לזכר רבין. צילום: תומר ניוברג, פלאש 90

היכן יש באמת הסתה

אבל ההאשמה הקולקטיבית נגד הימין, ובאופן ספציפי נגד נתניהו, היא כשלעצמה נדבך במערכה תעמולתית שמנהלים חלקים בשמאל הישראלי נגד מדינת ישראל. ההתקפות החוזרות נגד "הימין" ונגד נתניהו, כטקס שנתי, נועדו לצורכי גיוס. תעמולת השמאל הקיצוני תמיד הייתה טעונה ביסוד של לוחמה פסיכולוגית ושיבוש שפת השיח הפוליטי לפי המילון האורווליאני. עד היום לא השתחררנו מההשפעות של הקבוצות הגדולות והמשפיעות בחברה הישראלית שרצו להפוך את ישראל לקולוניה סובייטית. הסם האידיאולוגי־תעמולתי הזה ממשיך לפעפע.

יש בישראל נטייה לסלחנות ופיוס, אך לעתים אין מנוס מלהזכיר נשכחות. רק לפני שנתיים ומשהו, במבצע 'צוק איתן', פרסם התועמלן מספר אחת של השמאל ב־65 השנים האחרונות מאמר מבריק נגד ישראל והנהגתה. זהו מופת של שיבוש אמות מידה מוסריות ואידיאולוגיות, ודה־לגיטימציה טוטלית. הכותב היה אורי אבנרי, תחת הכותרת "צ'רצ'יל המנוול":

רק עכשיו אני תופש איזה מנוול היה וינסטון צ'רצ'יל. במשך חמש שנים הוא החזיק את תושבי לונדון תחת אש בלתי פוסקת של מטוסים וטילים גרמניים. הוא השתמש בתושבי לונדון כבמגן חי, כדי להמשיך במלחמתו המטורפת. בשעה שתושבי העיר היו חשופים לפצצות ולטילים, בלי "כיפת ברזל", הוא עצמו התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10.

הוא החזיק את כל תושבי בריטניה כבני ערובה. כאשר מנהיג גרמניה הציע לו בשנת 1940 הצעת שלום, הוא דחה אותה, מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו.

ובכן, הפלסטינים בהנהגת חמאס, תנועה שחרתה על דגלה ג'נוסייד, מונהגים בידי צ'רצ'יל פלסטיני. ישראל מונהגת בידי נאצים. גם בין האנגלים ובין הגרמנים יש שוויון מוסרי, לפי מאמרו של אורי אבנרי. בסיום הוא דואג להזכיר שההפצצות הבריטיות על גרמניה נועדו לפגוע באזרחים ולא בתעשייה.

אומר זאת כך: בתוכי כבר התפייסתי עם התועמלן המזוקן הזה, שנערץ כל כך על ידי מובילי העיתונות בישראל. אבל הוא תמיד, מאז מלחמת העולם השנייה, עבור דרך שנות החמישים, שנות השבעים, שנות אוסלו ועד ימינו, שירת מטרה זרה. גילוייו של רונן ברגמן ב'ידיעות אחרונות' רק מרמזים על היקף הנכונות לשרת מטרות "זרות" נגד ישראל.

ממשיכיהם של אבנרי וחבריו בארגוני זכויות האדם בישראל אופפים את מלחמת הטרור האנטי־ישראלית בערפל של דו"חות על זכויות האדם ופגיעות סביבתיות באזרחים. ההסתה שלהם חמורה מההסתה של קבוצות כהניסטיות מסוכנות שצעקו "רבין בוגד". נתניהו עשה נכון השנה כשהחליט אחת ולתמיד להשיב – במתינות – למאשימיו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 תגובות למאמר

  1. ישראל זה לא ארצות הברית. מה הקטע שלכם?.
    השאלה היא האם התסיסה בזמן רבין הביאה לרציחתו
    השאלה היא האם נתניהו ידע או עודד את התסיסה.
    איזו תסיסה היתה לפני רצח קנדי? איזה מחנה? מה זה השטויות שלכם.
    פשוט תעשו פעם אחת ניתוח אובייקטיבי ותבררו את זה.
    סתם להכחיש לא ינקה
    ראה מקרה ילדי תימן..

    1. לא הרגתי את יצחק רבין
      לא שלחתי את יגאל עמיר
      לא חטפתי ילדים מעולי תימן
      זה לא ניתוח אובייקטיבי, אבל זו אמת.
      הנה, ביררתי

    2. בעיניך כנראה כל התנגדות פוליטית היא בגדר הסתה. לפני וגם אחרי רציחתו של רבין השתולל טרור נוראי שישראל טרם ידעה כמוהו עד אז, תוצאות הסכם אוסלו המופלא, ובטרם יבש הדם דיברו גם על רמת הגולן, (תאר לעצמך שג'בהת א נוסרה/א שאם או כל יתר הטרוריסטים היו יושבים היום ברמת הגולן) ברור שהייתה תסיסה, גם אני הייתי נגד רבין ודרכו, שדרך אגב גם הוא בדרכו היה אלים מילולית (אחרי מותו הפך קדוש). מותו של רבין הזיק בעיקר לימין ונתן רוח גבית לשמאל ולכן אופק חדש יישם על עצמך את המלצתך וחתור לניתוח אובייקטיבי עד כמה שניתן.

    3. כמה נחמד לקרוא תגובות הגיוניות ומנומקות היטב.
      מצד שני, יש את התגובות שלך. נו, מילא.

    4. תודה על התשובות
      סה"כ העליתי תהיות, שכן אין לי דעה מוצקת בעניין.
      יש לביבי את הקטע של "לנהל את הסכסוך" שזה בעצם לשמור על הסכסוכים קיימים רק באש קטנה. יכול להיות שזאת היתה האסטרטגיה – לשמור על השנאה לרבין על אש קטנה, הבעיה באסטרטגיה הזאת זה שלפעמים דברים יוצאים משליטה.
      אני אישית לא חושב שהוא אחד האחראים פשוט כי הוא עוד לא היה מנהיג אז. הוא רק בנה את עצמו. אני כן חושב שהיו רבנים שהגזימו והסיתו.

      אסף ארצי: מה זאת התגובה הזו המתגוננת הזו? אתה מרגיש אשם?
      לתמר: כל הקטע שאת מניחה מה התשובה שלי לא מתאים, שאלתי בתום לב. כשיש לי דעה אני מפגין אותה. אל תשכחי שאני איש מרכז, כלומר ללא דעה מוצקת בנושא הבטחוני-מדיני – שאם את קוראת נלהבת של ישראל היום, כמו שמסתמן – את לא מכירה דבר כזה. לגבי רמת הגולן – את צודקת. זה המקום בו אנשי שמאל מרכינים ראש.
      אל העומק: לא קונה את כל ענייני הקונספירציה. רבין שר על הבמה, דקה אחרי זה מקבל התקף ודקה אחרי זה יורים בו? מה היתה תרגולת כזו? מה הטעם בכל זה?
      רמי: אתה נומקת, אני נמקתי. חוסר החקירה והחתירה לאמת באתר הזה גולש גם לתגובות לצערי. לכל תגובה יש אג'נדה וחבל

  2. אכן לוחמה פסיכולוגית. אולי הגיע הזמן בין כל שלל החוקים ההזויים בנוסח עדות ה-P.C. לחוקק חוק נגד הסתה פסיכולוגית או איך שתגדירו זאת. כי מדובר בעצם באמצעים פסיכולוגים בנוסח שטיפת מוח שהשתמשו במשטרים הכי חשוכים, ולחלק מהאוכלוסיה אין הגנה טבעית מפניה. (לדרבון הלב גם התקשורת הימנית לא מצליחה להאבק בה. אני שומעת עתונאים ימנים המראיינים אנשי שמאל (שבד"כ מצופפים שורות כשמתקיפים אותם) ולא שואלים אותם כמעט שאלות קשות במיוחד לאחר תשובות אנמיות או מתחמקות, כך נשארת להם המילה האחרונה.

  3. בניגוד לזהבה גלאון, החכמה באדם, אינני יודע מי המרוויח הגדול מרצח רבין. אולי הסכם אוסלו, שעמד על סף ביטול, לנוכח הפרתו המתמשכת על ידי ערפאת, ולאחר הרצח הפך לטקסט מחייב וממש מקודש.
    מה שבטוח, הוא שהמפסיד הגדול כמעט היה נתניהו. הרצח ותעמולת השמאל שאחריו, כמעט גרמה לו להפסיד את הבחירות לראשות הממשלה, בעוד שלפני הרצח, הוא הוביל על רבין בפער ענק.
    כלומר שכמו תמיד, אנשי השמאל מבינים את המציאות באופן מדוייק – רק מלהיפך.

    1. לכל מי ששכח היתה הסתה גרועה פי אלף בשנת שמונים ושתים נגד בגין ושרון(בגין רוצח שרון רוצח) אבל לשמאל מותר הכל

  4. לא הסתה מפי רבנים או פוליטיקאים גרמה את רציחתו של רבין אלא פחד של מתנחלים.
    ההאשמה בהסתה ממשיכה את השנאת הימין בפי השמאל, ואת מורשת עלילות הדם. כבר בזמנו של רבין תרמו אלה לדרדור אל עבר מלחמת אזרחים.
    ||
    " רצח יצחק רבין אולי מנע מלחמת אזרחים "
    ||
    עתונאי אחד, מהשמאל הקיצוני, ערך מחקר ממושך על מה שהוא הגדיר כהסתה הרבנית שקדמה לרצח רבין. באחד מימי השנה לרצח, לאחר סיום מחקרו, הוא פרסם מאמר
    ובו כתב שאילו יגאל עמיר היה נמנע מלרצוח את רבין אז האיבה הקשה בין הימין לשמאל, ששררה אז, היתה אולי מדרדרת למלחמת אזרחים. ההלם מהרצח המפתיע פקח את עיניהם של הישראלים ומנע את המשך ההדרדרות.
    לדעתי, מסקנתו מחוזקת בעובדות שאפרט לקמן, מזכרוני:
    |
    טומי לפיד ז"ל (אח"כ ראש מפלגת "שינוי") אמנם לא אמר בפרוש "רבין רוצח " אבל אמר "יש סוג של אכזריות שרק הומניסטים מסוגלים לו".
    הוא אמר זאת על גישתם של תומכים של יצחק רבין כלפי המתנחלים. גישתם, שהציפה את אמצעי התקשורת בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין בכבודו ובעצמו, היתה שישנו תנאי הכרחי לנצול ההזדמנות "שלא תחזור" כדי שיתאפשר לחתום על הסכם שלום לפני "סגירת חלון ההזדמנויות" שאחריו מובטחת מלחמת נצח, לדבריהם, והרג אינסופי. התנאי ההכרחי להצלחת גאולת עם ישראל באמצעות "תהליך השלום" הוא סכול ההתנגדות של " אויבי השלום [ = גורמי ההרג = הרוצחים] משני הצדדים [חמאס ומתנחלים] ".
    מדוע אמר "אכזריות"?
    כי לפי אותה גישה, שהטילה את אימת ממשלת רבין על המתנחלים, היה חשש שמתנחלים יסכלו את פנוי ההתנחלויות ברצותם להגשים את שאיפתם (כביכול) להנציח את המלחמה ואת ההרג המתמשך למען "נדל"ן" (בטוי של יצחק רבין עצמו), וכיון שספק היה אם רשויות אכיפת החק מסוגלות להתגבר על התנגדותם של המתנחלים לפנוי, הדרך הנכונה לסלוקם, לפי גישה זאת, היא ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים ביש"ע עד שיאלצו לברוח משם. אחד הח"כים ממפלגתו של יצחק רבין, בהסכמה שבשתיקה של יצחק רבין, בטא זאת באמירה הצינית שאין יסוד לחשש מאי יכלתה של ממשלת רבין להוציא את הדגים מהאקווריום, כי הרי אפשר בפשטות לרוקן אותו ממים.
    מדובר בתקופה שבה רבין אשר למחבלים שבאו מתוניס (לשם נמלטו במלחמת לבנון הראשונה) לשאת נשק ולהמצא ליד צירי התנועה עליהם נעו ילדיהם של אויביו הפוליטיים החריפים ביותר, המתנחלים,
    וזאת בשם ה"דמוקרטיה", בצלו של בג"ץ שסרב לדון בעתירות המתנחלים בטענו שזהו נושא פוליטי לא שפיט (ובכך בג"ץ דרבן את יגאל עמיר לרצוח, לפי עדות אחיו).
    |
    באותה תקופה המתנחלים האמינו למה שנאמר להם ע"י אלופים בצה"ל וע"י לפחות אחד מבכירי הפרשנים לעניני בטחון: שהם וילדיהם ישלמו בחייהם על ההסכם שנחתם בין ממשלת רבין לבין רב-המחבלים "בדימוס" ערפאת.
    היו מתנחלים שבקשו את פנוים הרחק מהמחבלים (באופן ממלכתי, על חשבון המדינה, להבדיל מבריחה על חשבונם הפרטי) יצחק רבין סרב לכך. על כך כתב סופר ופובליציסט ידוע, שמאלני מאד (שמא גם הוא "נשטף מוחו ע"י רבנים שהסיתו"?!) שקשה לדעת אם ממשלת יצחק רבין היא ממשלת חלם או ממשלת סדום [ ! ].
    יצחק רבין גם לא שלל את ההצעה שרווחה אז: שבהסדר הקבע עם הפלסטינים יוכפפו לטפולם של כחות הבטחון הפלסטיניים כל אותם מתנחלים שלא יברחו אל תוך הקו הירוק.
    יצחק רבין "ענה" למתנחלים הדואגים באמרו "אני שר בטחון של 98% מהישראלים [ולא שלכם]", ועוד אמר שדי לו בפעם אחת ששוטר פלסטיני יירה על חייל ישראלי [ דוקא "חייל"! ] והוא יבטל את הסכם הביניים ("הסכם אוסלו").
    איתן הבר, מזכיר הממשלה של יצחק רבין, ספר שיצחק רבין סרב להענות לבקשתו להסביר לראשי המתנחלים שהוא איננו רוצח, כך יצחק רבין שמר את דמויו כרוצח.
    |
    לדעתי, עקר הלקח מרצח רבין הוא שאסור, גם לשלטון שנבחר ברוב קולות, להשתמש בכלים דמוקרטיים כדי להטיל אימת מות על יריבים פוליטיים, כי זה כבומרנג, ומסלים והולך.
    לקח חשוב זה עדיין מוזנח בדיונים הצבוריים ובמערכת החנוכית.
    הלוואי שלא נדע מלחמת אזרחים.

    1. עוד נקודה אחת ששכחת: התעלמות מההכרעות הדמוקרטיות. הסכם אוסלו עבר בקולותיהם של פוליטיקאים שבוחריהם התנגדו לו מפורשות. הסיבה לכך היא שרבין שיחד אותם – בכספי הציבור. את המיצובישי לגולדפרב רבין לא מימן מכיסו. המצב בו מנהיג או נבחר ציבור פועל בניגוד גמור לדעת שולחיו (זה קרה גם עם שרון בהתנתקות) ולא משאיר להם כל מוצא מהמצוקה הוביל לרציחות פוליטיות מאז שחר ההיסטוריה, גם במשטרים דמוקרטיים.

  5. כל פעולה של נתניהו בעד רבין היתה מחמירה את היחס לרבין
    |
    מכיון שבאותו זמן הייתי בקשר עם מישהו שהיה מעורה בין קיצוניים ימניים אני יכול להעיד שכל פעולה של נתניהו בעד רבין היתה מחמירה את היחס לרבין, ולכל הפחות לא היתה מועילה. נתניהו, שהיה מנהיג חדש יחסית של הימין המתון, נתפס אז בעיני אנשי ימין קיצוני, כבוגד(!) ב"ימין האמתי", כאדיש לעוול הנורא שעושה רבין, כמי שרק מעמיד פנים שהוא מתנגד לרבין.
    |
    לרבין היה אינטרס פסול שנתניהו יגנה את הימין הקיצוני. האם נתניהו, כאדם הגון, היה צריך לסיע בידו?
    |
    אם נתניהו היה מגנה את הימין הקיצוני אז הוא היה נתפס בתודעת הצבור כמי שדעתו מכובדת על אנשי הימין הקיצוני והיה מצטייר כאחד מהם, או שהיה נתפס בתודעת הצבור כמי שחושש שהגבול בין הימין הקיצוני לימין המתון הוא גבול דק, כפי שהטיפו המסיתים השמאלנים, ובכך היה מפר את חובת הנאמנות שלו כלפי התומכים בו שלא להשתתף בהסתה השמאלנית נגדם.
    מן הסתם, נתניהו כאדם הגון לא רצה לתת כתף למשחק ההסתה המלוכלך, בעיניו לפחות, ששחק רבין כאשר בקש ממנו לגנות את ההסתה של הימין הקיצוני.
    השערה זאת מתחזקת נכח העובדה שרבין סרב לבקשתו של נתניהו ששניהם יקראו קריאה פומבית משותפת להשקטת ההפגנות.

  6. אמנון לורד. תקליד בגוגל "נתניהו הציע- רבין סירב", ותקבל סרטונים מאותה תקופה המוכיחים שנתניהו לא הסית- להיפך..

  7. שימו לב שימו לב:
    בימים האחרונים יש מאמץ מרוכז מכל זרועות הקרן החדשה לישראל להדיח את בנימין נתניהו מהשלטון – רגע לפני שדונלד טראמפ מתחיל לשתף איתו פעולה בניסיון לחזק את המדינה היהודית, לטובת היהודים.