היהדות איננה מקור לדמוקרטיה

הזיהוי שערכה השרה שקד במאמרה ב'השילוח' בין יהדות לדמוקרטיה הוא עיוות היסטורי ורעיוני, שמוביל לתוצאות אנטי־ליברליות ומספק נשק למבקריה משמאל

כיפה על ראשה של התנועה הציונית; שרת המשפטים שקד. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

לפני מספר שבועות פרסמה שרת המשפטים איילת שקד בגיליונו הראשון של כתב העת 'השילוח' מאמר תחת הכותרת 'מסילות אל המשילות'. המאמר זכה להדים רבים מאוד, ברובם הגדול ביקורות שליליות מצד התקשורת המרכזית וגורמים בשמאל. בדבריי הבאים אני מבקש לבקר את תפיסתה של שקד דווקא מתוך הסכמה עם עיקריו של המאמר, קרי העמדה הלאומית־ליברלית המוצגת בו.

אפתח בהצגת עיקרי טיעוניה של שקד.

בפתיחת מאמרה מציבה שקד את ה"משילות" בראש מעייניה, וטוענת שמשילות מהותית היא היכולת של שרי הממשלה לקבוע יעדים, ולא רק להוליך לעבר יעדים שמישהו אחר קבע עבורם. שרי הממשלה, ולא בית המשפט או כל גורם אחר, הם שצריכים לעצב את תוואי המסילה על פי יעדים שהם קבעו. לשם תנועה על מסילות שהניחו אחרים אין צורך במנהיגים, כותבת שקד. תפקידה המרכזי של ההנהגה הוא לקבוע את היעדים בעצמה.

בחלקו הראשון של המאמר עוסקת שקד במשמעותה ההרסנית של אובססיית החקיקה שאחזה בכנסת ישראל בשנים האחרונות. כל חוק, היא טוענת, הוא נטילת חירותם של היחידים לפעול על פי בחירתם. שקד מספרת שהיא משקיעה מאמץ רב כדי לעצור חוקים 'מזיקים' בוועדת השרים לענייני חקיקה שבראשה היא עומדת.

בחלקו השני של המאמר עוסקת שקד באקטיביזם השיפוטי. לדבריה, מערכת המשפט בראשות בג"ץ כובלת את ידי הממשלה והכנסת, ומפירה את מערכת האיזונים וההפרדה הנדרשות בין הרשויות. היא מצטטת את אלכסנדר המילטון, ממעצבי החוקה האמריקנית, שאמר כי דווקא כדי לשמור על עצמאותו וכוחו, בית המשפט אינו יכול ואינו צריך לשלוט לא בחרב (צבא) ולא בארנק (כלכלה). את זה בדיוק, למרבה הצער, עושה מערכת המשפט בישראל מאז המהפכה השיפוטית.

כמו את הכנסת, טוענת שקד, גם את המערכת המשפטית בישראל יש להחזיר למסלול הנכון. האקטיביזם השיפוטי שהטה אותה ממסילתה יוצר התנגשויות תכופות ובלתי נמנעות בינה ובין הרשויות האחרות, וזהו מצב בלתי רצוי.

בחלקו השלישי של המאמר טוענת שקד שככל שישראל תהיה יהודית יותר כך היא תהיה דמוקרטית יותר, זאת משום שלדבריה המסורת היהודית היא המקור לדמוקרטיה: "אני מאמינה שנהיה למדינה דמוקרטית יותר ככל שנהיה מדינה יהודית יותר, ושנהיה למדינה יהודית יותר ככל שנהיה למדינה דמוקרטית יותר". משום כך היא מעוניינת לחוקק את חוק היסוד 'ישראל מדינת הלאום של העם היהודי', שהגישה יחד עם השר יריב לוין.

שכתוב היסטורי־אידאולוגי

שני החלקים הראשונים מציגים את המוטיבציה של שקד נגד עודף החקיקה ונגד האקטיביזם השיפוטי. בשל העובדה שמדובר בשרת משפטים מכהנת הם חשובים כשלעצמם, אפילו אם הם הצהרתיים בלבד.

דווקא משום כך מצער מאוד ששרת המשפטים לא הסתפקה בהם והתעקשה להוסיף את החלק השלישי, ה"אינטלקטואלי" יותר. זו הייתה טעות חמורה. החלק השלישי שגוי מיסודו, ומאחר שהוא מעניק מסגרת כללית למאמר, הוא גם מכשיל את שני החלקים הקודמים. שקד מספקת למבקריה נשק שהם לא היססו להשתמש בו, ומאפשרת להם לפגוע בשני החלקים הראשונים, החשובים, באמצעות מופרכותו של החלק השלישי.

שקד טוענת בחלק השלישי כי דור מקימי המדינה ראו במדינה יצירה חדשה:

המדינה נחוותה, במה שאני מזהה כטעות קשה של אותו דור, כיצירה חדשה, כמודל מערבי המיובא לכאן, לאזור הלבנט, בארגזים הנפרקים מאוניות בנמל. יסודות מדינתנו הדמוקרטית נעוצים, לפי התפיסה הזו שהפכה מאז לפרדיגמה המקובלת – בכתבי אפלטון, בספרים של בֶּנְתַ'ם, בחיבורים של מיל, הובס, רוסו ואחרים. לפי תפיסה מוטעית זו, את התורה קיבלנו בסיני, אך את המדינה הדמוקרטית מאירופה. כעם נולדנו במדבר, אך כמדינה נולדנו, כמו אליק, מן הים.

אליק שנולד מן הים, גיבור הספר 'במו ידיו' של משה שמיר, מוצג על ידי שקד כדגם לאתוס הציוני שראה בדמוקרטיה ירושה מערבית. לדעת שקד זו טעות:

לא המשפט הרומי, ולא המסורת הדמוקרטית של הפוליס האתונאי, היו מעצביה ומחשליה הראשיים של המסורת הדמוקרטית של העת החדשה באירופה  ובארצות הברית, כי אם המסורת היהודית. אליה הצטרפו כמובן מסורות נוספות, אך מאז ומעולם שמור היה למסורת המקראית והחז"לית מקום של כבוד בשיח המתקיים בין המסורות הגדולות.

שקד מבססת את דבריה על כך שהוגי המחשבה הליברלית (ג'ון לוק, ג'פרסון ואחרים) שאבו את ההשראה היסודית שלהם מהתנ"ך. מכאן מסקנתה:

דווקא כאשר רוצים להעביר את ישראל תהליכי דמוקרטיזציה מתקדמים חובתנו להעמיק במקביל את זהותה היהודית. הזהויות האלה בפירוש אינן סותרות האחת את רעותה. להפך: אני מאמינה שהן מחזקות זו את זו.

קשה להאמין שהדברים הללו נכתבו ברצינות. זוהי לוליינות דרשנית שכרוכים בה שיבושים היסטוריים ורעיוניים היאים אולי לשיעור חובבני בישיבה דתית־לאומית או בתנועת נוער, אך מקומם לא יכירם בחקר רציני של ההיסטוריה והרעיונות.

יש לומר את הדברים הידועים באופן ברור:

(1) במסורת היהודית אין פילוסופיה מדינית מקורית בכלל, ולא מחשבה דמוקרטית בפרט.

(2) הצלחת הציונות חוללה מהפכה דרמטית בהיסטוריה ובתודעה היהודית, מהפכה שאין לה באמת תקדים בתולדותינו.

דרשנות ישיבתית. שקד עם ח"כ ניסן סלומינסקי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
דרשנות ישיבתית. שקד עם ח"כ ניסן סלומינסקי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"המסורת המדינית" היהודית

עיון במקרא מדגים היטב כי העם היהודי מעולם לא פיתח פילוסופיה מדינית. חִשבו על האופן שבו מתוארת בתנ"ך ראשית דרכנו כעם בארץ ישראל. לאחר כיבוש הארץ על ידי יהושע, העם מפורק לשבטי רועים עם קשרים רופפים ביניהם, והוא מונהג בעתות משבר על ידי שופטים.

בספר שמואל דורש העם מהמנהיג הדתי: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל־א, ח ה). מדובר ברגע מכריע. עם רועי הצאן שהונהג על ידי מנהיג דתי, נתקל באויב חזק ומתקדם – הפלשתים. היכולת להילחם באויב כמו בתקופת השופטים לא הספיקה. העם מבקש מלך: "וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ" (שם כ).

שמואל מזהיר את העם ממשמעותו של מלך בשר ודם, שישלוט בהם וברכושם. אך העם לא שעה לאזהרות ודרש את השלטון הנהוג באומות העולם. סכנות המלוכה שמציג שמואל אינן קשורות לאובדנם של חיים דמוקרטיים כלשהם או שלטון עצמי, אלא לשינוי בחיים הפרה־מדיניים של שבטי הרועים בכנען, המונהגים על ידי מנהיג דתי.

מכאן אנו למדים שהמלוכה בישראל היא מוסד שנוצר בשל צורך הגנתי דוחק, והיא הועתקה מהגויים. מהעתקה זו הגיעו להיסטוריה היהודית שאול ואחריו דוד ושלמה, שלשלטונם המדיני של צאצאיהם כמהו דורות ישראל במשך אלפי שנים.

תקופת המלכים הסתיימה בחורבן ממלכת ישראל בידי אשור בשלהי המאה השמינית לפני הספירה, ושל ממלכת יהודה בידי בבל ב־586 לפני הספירה. כאשר עלו על במת ההיסטוריה ממלכות שכבשו עמים וארצות ושעבדו אותם, היהודים כאומה קטנה לא יכלו לעמוד בפניהן.

מאז ועד הקמת מדינת ישראל ידע העם היהודי עצמאות מדינית רק בתקופת בית חשמונאי, תקופה של כ־80 שנה שהסתיימה ב־63 לפנה"ס, עם הכיבוש הרומאי. גם תקופה זו הייתה תקופת מלוכה, כנהוג בסביבה.

זוהי כל ההיסטוריה המדינית של העם היהודי בתקופה של כ־2,600 שנה מאז חורבן יהודה. בתקופה הקדומה ובפרק הזמן הקצר של מלכות החשמונאים ידע העם צורה של שלטון מלוכני בלבד, שהייתה העתקה מעמים אחרים.

גם לאחר מכן אין פיתוח של פילוסופיה מדינית מקורית. העם היהודי משועבד לכל אורך הזמן הזה, הן בגולה הן בארץ ישראל. בוודאי שלא ניתן למצוא בחיבוריו פיתוח של מחשבה דמוקרטית.

כתוספת למסורת המקראית מצטטת שקד במאמר את אליעזר שביד, המדבר על "מסורות יהודיות דמוקרטיות בגלות". אלא שגם שביד טועה בצורה יסודית. אלו הן המסורות הדמוקרטיות שהוא מזכיר:

כמובן היו אלה מסורות בעלות צביון מיוחד, הן בגלל התרבות וההלכה הדתית, הן בגלל נסיבות הגלות. אבל זו הייתה דמוקרטיה מובהקת ששאבה את ערכי 'כבוד האדם וחירותו' ואת ערכי הסולידריות והערבות ההדדית ממקורות הדת.

שביד אינו היחיד שרואה באורחות החיים של הקהילה היהודית מקור לדמוקרטיה. אבל האמת היא שזו הייתה דרך קיום של ערבות הדדית וסולידריות המאפיינות כל קבוצה אתנית, בשילוב עם תנאי השעבוד, הבדלנות והמחסור המוחלט בכוח הריבוני שאפיינו את הגלות.

בזמן שבו הקהילה היהודית חייתה ללא מלך היא לא פיתחה פילוסופיה מדינית דמוקרטית, אלא חלמה על המלך ועל דיניו שיבואו עם הגאולה ממצוקת הגלות. החלום האולטימטיבי של העם היהודי, שבא לידי ביטוי בתפילה שלוש פעמים ביום, הוא תקומתה של מלכות בית דוד – לא דמוקרטיה וחירות הפרט.

רוצים עוד הוכחה? הביטו על החברה החרדית במדינת ישראל, המשמרת הרבה מאוד מן המסורות שאפיינו את הקיום היהודי בגולה, אך אין לה דבר עם פילוסופיה מדינית או דמוקרטיה.

הומניזם ודמוקרטיה

בכתביו העתיקים מתואר העם היהודי כעם הכפוף לאל. משמע, הקטגוריות האנושיות כפופות לאוטוריטה הדתית. פילוסופיה מדינית דמוקרטית, לעומת זאת, שייכת למרחב ההומניסטי. היא מתחילה היכן שהאדם הופך לקנה המידה ולתכלית של המרחב הפוליטי. המסורת היהודית מעולם לא חשבה כך. מבחינתה יש לבצר את הכפיפות לאל באמצעות שליחיו.

שקד כותבת:

מהו המודל שאין־ספור מהפכנים, רודפי צדק ומתנגדים למשטרי עריצות ראו לנגד עיניהם אם לא דמות הנביא המקראי המטיח במלך בעל השלטון האבסולוטי את האמת המרה, את דרישת הצדק הבלתי־מתפשרת שאינה מיישרת קו עם השררה הבלתי־מוגבלת?

זהו חוסר הבנה. הנביא המקראי לא בא לשחרר את האדם משעבוד לחירות, אלא להעבירו משעבוד לשררה אנושית לשעבוד לשררה הכי מוחלטת, שררת האל.

הנביאים אכן היוו השראה עבור מהפכנים, אבל רק באומץ לבם לעמוד מול שררה אנושית. הם בהחלט לא היוו השראה ביחס לתכליתם, שהייתה שעבוד מוחלט לצו האל. זהו גם הוויכוח שניהל שמואל עם העם: האם להשתעבד לאל, או למלך בשר ודם. חירות הפרט ודמוקרטיה כלל לא עמדו על הפרק. וזהו גם המקור למתח שבין נביאים למלכים במקרא – התביעה של הנביאים שהמלכים יכפיפו עצמם לצו האל.

ג'ון לוק ואחרים לא שאבו את הפילוסופיה המדינית שלהם מהתנ"ך. לוק השתמש בתנ"ך כמקור השראה, כפי שההוגים היוונים השתמשו בהומרוס, בהסיודוס ובאחרים.

אינני טוען שהתנ"ך לא השפיע על ההוגים הליברלים. בטענה, למשל, שהוגים אנגלים בעת החדשה המוקדמת הושפעו מתיאור הלאומיות היהודית במקרא, יש הרבה אמת. אבל אסור לבלבל בין לאומיות, שהיא תופעה סוציולוגית, לדמוקרטיה שהיא עניין משטרי.

העם היהודי הוא אמנם עם עתיק יומין ומורשתו הותירה חותם היסטורי עצום, אבל לא בשום עניין הקשור לתיאוריה ליברלית או דמוקרטית. היהודים לא הכירו ולא פיתחו משטר דמוקרטי ותיאוריה דמוקרטית. הם לא העלו בדעתם את שלטון העם באמצעות בחירות, נציגים ומפלגות, ולא חשבו על הכרעה באמצעות דיון פוליטי או חקיקה הסכמית.

שקד הולכת צעד נוסף בתזה שלה על השפעת היהדות, ומצטטת את ג'פרסון – מי שפעל למען הפרדת הדת והמדינה בווירג'יניה – מהפתיחה להכרזת העצמאות של ארה"ב:

מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי־אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר.

זו כבר ממש פנייה נגד היהדות ההיסטורית. העיקרים המצוטטים כאן מבוססים על הדוגמה הפרוטסטנטית. שקד עושה כאן מעשה פוסט־מודרני של ממש. היכן בדיוק מאמינה היהדות בזכויות אינדיבידואליות שאי־אפשר להפקיע אותן? בתנ"ך ובמסורת הדתית הן מופקעות כדבר מובן מאליו לטובת אינספור צרכים, דתיים, קהילתיים, לאומיים ועוד.

מובן מאליו כי האמונה הדתית רווחה מאוד בראשית המסורת הליברלית כפי שהתעצבה בהשראת המהפכה הפרוטסטנטית, וכי ההתייחסות אליה הייתה הכרחית. באופן רגיל באותה עת, התנ"ך והברית החדשה היוו מקור השראה להוגים רבים בשלל סוגיות. אבל המסורת ההומניסטית של זכויות טבעיות, כזו ששום דת או שליט יכולים להפקיע, היא חידוש של הרפורמציה, לא של המסורת היהודית.

משורשים אלו נולד הליברליזם הקלאסי המודרני, שבין מכונניו היה ג'ון לוק המוזכר על ידי שקד. אלא שגם כאשר לוק מפרש את המקרא, הוא עושה זאת באמצעות רציונליזציה מוחלטת של הפוליטיקה. לוק מתנתק מהיסוד הדתי של המקורות הדתיים שהוא מפרש, ומצדיק מבנים פוליטיים באמצעות הצבת האדם במרכז. חירותו וטובתו של הפרט הן ההצדקות החשובות במחשבה המדינית המודרנית, והן הפכו לאפשריות רק עם ביטולה של ההצדקה הדתית.

ככל שתהליך החילון באירופה בעידן המודרני העמיק, בין היתר בהשפעה המחשבה הליברלית, כך פחתה השפעתה ונוכחותה של הדת בחיים האירופיים. בהתאם לכך, ההגות הליברלית נזקקה פחות ופחות להשראתה, עד שבהגות של המאה העשרים אפילו מעמדה כקישוט נאה ירד פלאים.

מדינות הלאום והתנועה הציונית

תהליך התפתחותן של מדינות הלאום החל בסוף ימי הביניים, עם התמוטטות הסדר הפיאודלי והיווצרות סדר לאומי. בסוף המאה ה־18 היו ארה"ב, צרפת (במהפכה הצרפתית), ובריטניה שבה התהליך היה ארוך וייחודי, לשלוש מדינות לאום דמוקרטיות. הדמוקרטיזציה הייתה חלק מהתפתחות מדינות הלאום. בהמשך ישיר לכך החלו תנועות לאומיות בכל אירופה לדרוש הקמת פרלמנט, כדי שלפרטים, כילידי האומה, תהיינה זכויות פוליטיות וחירויות שקודם לכן הופקעו מהם.

מדינות הלאום הן התפתחות חילונית במסורת המדינית המודרנית. במדינות הלאום הפכה האומה לגורם המכריע של ההתארגנות הפוליטית, ובמידה רבה החליפה את הדת כמוקד זהות. רבים מן ההוגים במסורת זו שמרו לדת מקום של חיבה, ופעמים רבות ראו בה גורם מוסרי חשוב, אבל רק כעניין אזרחי ופרטי ולא כגורם שלטוני אפקטיבי. מבחינתם, הדמוקרטיה החליפה את שלטון האצולה והכנסייה. ימי הביניים תמו. הגורמים שהתחרו על הבכורה בפילוסופיה המדינית המודרנית היו הפרט, האומה והאנושות. הדת ירדה לחלוטין ממעמדה המדיני.

בתוך האקלים הלאומי הזה נולדה התנועה הציונית, ועל כן היא הייתה תנועה לאומית ודמוקרטית. זהו מקור ההשפעה הדמוקרטית בתנועה הציונית, ובעקבותיו קמה ישראל כמדינה דמוקרטית. כפי שכתב אליעזר שביד, באותו מאמר שממנו ציטטה שקד:

הציונות קמה בעקבות התנועות הלאומיות שהגיעו אל הדמוקרטיה, בדרך זו היא התגבשה כתנועה מאורגנת על פי מתכונתן. מטרתה היתה לתבוע ולהשיג בשביל העם היהודי כעם אותה זכות לאומית דמוקרטית: להיות ריבון על עצמו בארצו ככל אחד מעמי אירופה, והיא אמנם דרשה זאת בשם הדמוקרטיה ולשמה.

היהדות במאבק

הציונות כתנועה חילונית הייתה מהפכה אדירה בהיסטוריה היהודית. מה חשבה עליה הדת היהודית? ובכן, ההתנגדות הגדולה ביותר לתנועה הציונית הגיעה מרבנים וקהילות דתיות. אמנם נכון, היו כמה רבנים שהשתכנעו בצורך בציונות ואנו מציינים אותם בגאווה רבה, אבל האמת ההיסטורית היא שהם היו טיפה בים. הרוב המוחלט של היהדות הדתית, האורתודוקסית והרפורמית כאחד, הכריז על הציונות מלחמת חורמה. הם ראו בה תנועה משיחית שקרית, המבטלת את הישגי היהודים (האמנציפציה) וגורמת לאנטישמיות.

גם כאן כדאי להתבונן בחרדים, ששימרו יותר מכול את אורח החיים היהודי באירופה. אם מן היהדות שאבו הציונים את רעיונותיהם הדמוקרטיים והציוניים, החברה החרדית הייתה אמורה להיות גם הדמוקרטית וגם הציונית ביותר. מישהו חולק על יהדותה של החברה החרדית? לא. האם מישהו חולק על היותם הכי פחות ציונים והכי פחות דמוקרטים?

מעבר לטעויות העמוקות, יש כאן גם עלבון צורב למי שבזכותם קמה התנועה הציונית ונוסדה המדינה. אבל הניסיון להניח כיפה על ראשה של התנועה הציונית הוא לא רק עיוות היסטורי; הוא גם מוביל לתוצאות אנטי־ליברליות, הן אינטלקטואלית והן פוליטית.

רבים משתמשים במסורת היהודית דווקא כמצדיקה חקיקה בשם אידאות דתיות שונות – לא רק של כפייה דתית, אלא גם של "צדק חברתי" – אותה חקיקה ששקד כה מתנגדת לה בחלקו הראשון של המאמר. גם פעילות בג"ץ, שאותה מבקרת שקד בחלק השני, עשויה להיות מוצגת כביקורת על השלטון והכפפתו לכללי צדק מוחלט, ברוח הנביאים. כך טענו נגד שקד זהבה גלאון, למשל, ואחרים.

האם יש דרך להצדיק את הגישה הלאומית־ליברלית באופן אחר, העומד על בסיס לאומי איתן, מבלי לפגוע ביהדות? בהחלט. הצגתה של חלופה כזו היא עניין למאמר אחר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

33 תגובות למאמר

  1. למה אתם מפרסמים תמונות של איילת שקד שלא עברו עיבוד גרפי על ידי היחצנות שלה? אנשים עלולים לחשוב שהיא לא יפהפייה כמו שהיא רוצה שיחשבו. בשלב הבא אתם עוד מסוגלים לפרסם את הביוגרפיה הבלתי-מצונזרת שלה ואנשים עלולים להבין מי היא באמת:

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-80440-00.html

  2. זוהי ערוות שקד שהיא ערוות הישראליות החדשה, ישראליות הנעדרת השכלה הומנית בסיסית שאינה מסוגלת למעט ביקורתיות מחשבתית. מלקטים הם ומשם ומדביקים כמו היה מדובר במעשה מרכבה. מביש. אין מה לומר. מביש. עם ששכח לקרוא, לחשוב ולקיים דיון אינטלקטואלי בסיסי. במקום זה לימדו אותו לקרוא בקול חזק ובטוח "עם הנצח לא מפחד"

    1. עלית על נקודה חשובה. בלתי אפשרי לקיים דיון כיום בנושא הזה, אבל יש לו השלכות חמורות

  3. אני מסכים עם הביקורת של הכותב כלפי שקד ועם השורה התחתונה, ודווקא משום כך אני מוחה על חלק מהנקודות שמרכיבות את הטיעון שלו. ההבחנה בין לאומיות כ"תופעה סוציולוגית" לבין דמוקרטיה כ"תופעה משטרית" אינה מדויקת; למעשה מאז הופעת הלאומיות המודרנית הנטיה של האינטלקטואלים הלאומיים היתה למזג בין שניהם בדרכים שונות. הקשר בין דמוקרטיה (וליברליזם) לבין לאומיות כמובן לא קל וברור אלא דורש פרשנויות שונות וסובל חילוקי דעות רבים, אבל הוא שריר וקיים.

    גם התפישה של לאומיות כפיתוח חילוני פחות או יותר איננה נכונה; התפישה הלאומית, ככלל, שאבה ממקורות יהודים, קתולים, ופרוטסטנטים הן כיסוד אינטלקטואלי מהותי והן כאמצעי "סוציולוגי" להשגת לגיטימציה. מבחינה פרקטית לא יהיה מוגזם לדעתי לומר שמדובר לא ביחס הפוך אלא ביחס ישיר, לפחות במובן השלילי של המלה: בחברה חילונית לגמרי הלאומיות גם היא בסכנת הכחדה (כמובן שיש דוגמאות נגד אבל מדובר במגמה כללית, במה שנוגע למערב לפחות).

    לסיום, גם הרעיון לפיו זכויות טבעיות שייכות לעידן הרפורמציה איננו מדויק. הרעיון עצמו כמובן עתיק ביותר, וזכויות במובן שבו אנחנו מכירים אותן, כתואר משפטי המושת על הפרט, שייך לסכולסטיקה של ימי הביניים. המקום של נקודה זו במאמר שולי, אבל השלכותיו לגבי התפישה הכוללת המוצגת כאן מרחיקות לכת לדעתי.

    כאמור אני מוצא את עצמי מסכים עם הנקודה המרכזית ועם הביקורת לגבי הטקסט של שקד, ושמח על פרסום הדברים החשובים האלה. עם זאת, אני לא שותף למגמה (הנפוצה למדי אגב, לא רק באתר הזה ולא רק במחנה הפוליטי הזה) לפרש את הלאומיות\ציונות ההיסטורית בצורה איסטניסית, כלומר "פוליטית" גרידא, ללא השפעות תרבותיות, דתיות, זהותיות, ועוד. גם אם תמונת העולם של שקד ודומיה פשטנית זה לא מכריח אותנו לקחת עמדה הפוכה ב-180 מעלות.

    שבת שלום

  4. בנאדם, לא צריך להיות פרופסור בשביל להבין: היהדות היא המקור והבסיס לדמוקרטיה שלנו. בגלל הסובלנות, הערבות ההדדית, החשיבה הספקנית, מסורת הויכוח והשכנוע, היחס לנשים, היחס לגרים, הפרדת רשויות המלוכה והנבואה…

    זו בדיוק דמוקרטיה שצמחה מלמטה ולא מהגות מדינית אירופאית. איילת שקד צודקת מאוד.

    1. שאתה אומר יחס לנשים. אתה מתכוון שהן פסולות לעדות, המצב של עגינות ומעמדן של נשים בירושה?
      היהדות היא דת פרימיטיבית כמו כל הדתות שהתפתחה מלפני 2000 שנה לאחר חורבן הבית ובמהלך השנים אז שברובן לא היה לנשים זכויות ולא היה דבר כזה דמוקרטיה

    2. שי:
      הכנסת לו
      איך פותרים את הדילמה?
      לפני 2000 שנה היתה היהדות מתקדמת מאוד, אם לא אפילו שמאלנית קיצונית יחסית למקובל
      דוגמא: היחס לעבדים ולנשים.
      כיום התקדמנו הרבה והיהדות מעט והתהפכו היוצרות.

  5. בנאדם, לא צריך להיות פרופסור בשביל להבין: היהדות היא המקור והבסיס לדמוקרטיה שלנו. בגלל הסובלנות, הערבות ההדדית, החשיבה הספקנית, מסורת הויכוח והשכנוע, היחס לנשים, היחס לגרים, הפרדת רשויות המלוכה והנבואה…

    זו בדיוק דמוקרטיה שצמחה מלמטה ולא מהגות מדינית אירופאית. איילת שקד צודקת מאוד.

    1. אתה קראת מה שכתבת?
      הדמוקרטיה הומצאה ע"י היהדות? אותה יהדות שהיום כולם שואלים את הרבי מה לעשות?
      חשיבה ספקנית? היחס לנשים, "ברוך שלא עשני אישה"?
      תגיד, מי הספק שלך? כי מה שהוא נותן לך לעשן – זה פנטסטי!

      הדמוקרטיה הומצאה ע"י היוונים ואומצה ע"י הצרפתים הרבה לפני שהיהדות חשבה על שלטון עצמי שאינו מלוכני.

      GOD כמה שטויות כתבת.

    2. דבריו של החילוני חסרי שחר
      שחר – טוב שהגבת והשלמת את החסר

    3. שחר – הטענות שלך נכונות… אל תוסיף עליהן רובד של בורות: "ברוך שלא עשני אישה" – כוונתו שגבר לא צריך לסבול כאבי מחזור ולידה… לכן הברכה…

  6. הנכונות, אפילו הדרישה להשתעבד למלך שהינו אף חשוב יותר ממלכים שהם בשר ודם, כלומר ליהוה, איננה נכונות או דרישה לקיום חיים "דתיים" כפי שנאמר אלא לחיים חברתיים ופרטיים מוסריים המונחים על ידי המקרא ולא על ידי בני אדם. ה"דת", בהגדרה, הינה מערכת חוקים. המקרא, לעומת זאת – אלא אם כן אדם מאמין בקיומה של תורה שבעל-פה שירדה אלינו מסיני, למרות שבשום מקום במקרא אין התייחסות לתורה כזו – ובמיוחד הנביאים, מדגישים את האספקט המוסרי. בהקשר זה הגבר איילת שקד, לעניות דעתי, צודקת בהתייחסה למקרא כמקור ההשראה המרכזי בחשיבה החברתית ופוליטית של בני עמנו.

    מעבר לכך, אני דווקא מזהה במקרא ובמסגרות החברתיות שעמנו יצר לאחר חורבן בית שני את הצורך לקיים חיים שמדמים יותר חברה אנרכיסטית במובן החיובי של המילה, ומכיוון שאנרכיזם היא פילוסופיה מדינית שעומדת במידה רבה בניגוד לטבע האנושי, הדבר הקרוב ביותר לפילוסופיה זו היא הליבראליות.

    מכאן, השילוב בין ערכי מוסר מקראיים ופוסט-מקראיים לבין התייחסות חיובית לליברליזם שיש מי שיגדיר אותה כחברה "יהודית ודמוקרטית".

    1. נ.ב. באשר לציונות, כדאי שנתחיל לכבד את העובדה שהציונות היא ראשית וקודם כל הזיקה של העם היהודי לציון, היא ירושלים, והארץ שבמרכזה נמצאת ציון וירושלים. זיקה זו באה לידי ביטוי בצורות שונות במשך יותר מ-3,000 שנים לקיומה. אחת מאותן צורות היא הציונות המדינית של המאה ה-19 אולם היא מעולם לא הייתה הצורה הבלעדית לביטוי הציונות על ידי בני עמנו, בארץ ומחוצה לה.

    2. נדב, הציונות היא חילונית. היא לא קמה בגלל 3000 שנות זיקה לירושלים, אלא כי במקרה פה היה יהודים.
      היה והיה יותר יהודים במקום אחר היו הולכים לשם ולא לירושלים.

    3. שחר – האמנם במקרה היו פה יהודים? ומי הם בכלל היהודים האלה? על איזה רצף הם יושבים? ומה הזין את יצר הקיום הבלתי נתפס שלהם? ומי מהיהודים עבר את שבעת מדורי הגלות ונותר יהודי גם בסוף המאה ה 19 ומשם לימינו וגם אליך, הכורת מבלי משים את הענף שעליו הוא יושב?
      יש בדבריך כשל לוגי, האופייני להוגים חילוניים רדיקליים(בולט במיוחד- עמוס עוז, 'באור התכלת העזה'), אשר באופן מאד לא אינטלקטואלי מכריזים על שלהי המאה ה 19 כעל ראשית ההיסטוריה ובכך פותרים עצמם מן החובה לפענח את העומק והמרחב יוצא הדופן של המורשת היהודית לדורותיה, אומר החיים של העם היהודי.

  7. משה היקר. אתה טועה, לא חוטא. כשתנוח דעתך קרא את הספרים הבאים – יורם חזוני הפילוסופיה של הכתבים העבריים, Eric Nelson The Hebrew republic, Petrus Cunaeus ההולנדי שכתב על הדגם של המדינה העברית להולנדים במאה ה16 De Republica Hebraeorum, ההיסטוריון Quentin Skinner, liberty before liberalism , אדריאן הייסטניגס – בנייתן של אומות, את פניה עוז זלצברגר, מייקל וולצר עורך the Jewish political tradition, ואידך זיל גמור.

  8. חוקת המלך השלטון שכפוף לשלטון חוק והמלך לבלתי רום לבבו מאחיו זה רעיון מאוד נפוץ בתנך

  9. אתה כותב "לדמוקרטיה שהיא עניין משטרי".
    לא הבנת דבר !!!!
    הדמוקרטיה פירושה הוא :שהאדם נולד חופשי ועינינה הוא חירות .

  10. עד כמה שאני זוכר הליברלים הראשונים תמכו יתודיהם במקרא {עיין בספר ליברליזם של האוניברסיטה הפתוחה}. וההומניסטים הראשונים כמו פיקו דה למירנדלה תמכו יתודיהם במקרא ובקבלה. ואם זכרוני אינו מטעני אזי האצילים באנגליה כשתבעו זכויות מן המלך ג'ון{המגנה כרטא} תמכו אף הם את יתודיהם במקרא. והלאומיות האירופית בשחר ימיה ורעיון החרות הלאומית מקורו במקרא ובקנאים של סוף בית שני

  11. איזו הפתעה מרעישה לגלות מתקפה נוספת על הבית היהודי באכסניה זו.

  12. מאמר מצוין. כמו שכתבת:
    "החלק השלישי שגוי מיסודו, ומאחר שהוא מעניק מסגרת כללית למאמר, הוא גם מכשיל את שני החלקים הקודמים"
    איילת שקד אינה טועה – היא מטעה, והיא רוצה להרוס את מערכת המשפט כמערכת עצמאית

    1. היא רוצה להרוס את בית המשפט העליון כגוף הנשלט על ידי מיליה קטנה הכופה את האידאות שלה הסמול מערביות גויות על כל העם. בכל מדינות המערב בית המשפט העליון נבחר על ידי בתי הפרלמנט ולא על ידי עצמו.

    2. פנחס: כיצד בג"ץ שולט?
      האם בג"ץ יכול ליזום פעולות שלטוניות? לשנע כספים ממקום למקום? האם בג"ץ יכול להזמין צוללות ב- 6 מליארד דולר על דעת עצמו?
      בג"ץ מגיב לטענות שעולות בפניו על בסיס חוקים קיימים שחוקקו על ידי הממשלה. אם החוקים מוגדרים טוב, מה בג"ץ יכול לעשות?.
      בג"ץ מנמק את פעולותיו. פסיקותיו מפורטות ומפורסמות וכל אחד יכול לעיין בהם.
      האם אפשר להשוות את זה לרעיון של ביבי פתאום לסגור את התאגיד מבלי צורך לפרט? אחרי שהוא תמך בפתיחתו???
      בג"ץ גם מגיב לחוקים חדשים שנחקקים במידה והם סותרים את הדין הבינלאומי או חוקים אחרים. גם כאן הממשלה יכולה לעזור בחקיקת חוקה או חוקי יסוד ובקביעה סוף סוף מהם גבולות מדינת ישראל.
      חבל שאתה מתנהג כמו פנחס הקטן (מהשיר) והולך כעיוור אחרי המנהיג שכבר הזקנה קפצה עליו ואפילו אינו מרשים כבעבר…

    3. בגץ סיפח לעצמו זכויות חסרות כל שחר מבחינה חוקית והביאו אותנו למצב שמדינת ישראל יותר קרובה לדיקטטורה מאשר לדמוקרטיה.
      היא עשתה זאת בתקופתו של "מגן המשפחה" אהרון ברק, בכמה צעדים שקעקעו את האיזון בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת והמבצעת. למשל בקביעת עקרון הסבירות, המאפשר לכל שופט לבטל במחי סבירות בעיניו כל החלטה של נבחרי הציבור.

  13. בהיבט מסוים דמוקרטיה זו מנגנון שנועד למנוע להפוך את העם למשאב. היהדות נותנת תשובה לבעיה הזו ברובד עמוק יותר. איך למנוע הפיכת אנשים למשאב? תשובת היהדות היא תן להם חוקים. לך תנסה להקים חברה דמוקרטית שבה לעם אין מודעות באשר למה יש לעשות ומה אסור לעשות. אני מאחל לך הרבה הצלחה.

    וקח עוד אתגר. נסה להקים מערכת של אתיקה מוסרית בלי 'אלוהים'. ידע אותי אם תצליח.

    1. למישהו:
      אין ספק שאם היינו דנים בחוקי הדמוקרטיה עשירית מהזמן שהדתיים דנים בחוקי התורה – היתה לנו דמוקרטיה למופת. אדם כמו ביבי או טראמפ לא היו אפילו מועמדים או לפחות היו מפרסמים מצע ומתראיינים כמו שדורשת דמוקרטיה אמיתית
      לגבי אלוהים – הוא נותן את התוקף לחוקי התורה שזה יפה כי אדם שמפר את החוקים יודע שייתפס ואדם שמקיים את החוקים יודע שיזכה לגמול.
      אלא שבאמונה היהודית באלוהים קיבלת גם את האמונה שהחוקים אינם ברי שינוי וזה בעיה כי בדמוקרטיה יש תהליך שנמשך ללא הפסק של טיוב חוקים קיימים וחקיקת חוקים חדשים

  14. אנא הבא ראיות מבוססות לכך שרובה של החברה הדתית התנגדה באופן גורף לציונות.

  15. חבל שהכותב מזלזל בבתי מדרש הציונים דתיים. ניכר שלא בגש בתורת הרב קוק שנלמדת שם. אם היה מכיר מעט את עקרונותיה היה מבין את דבריה של שקד. שמא היה מבין מהי יהדות ושהיא ממש לא מיוצגת בידי האורח חיים החרדי.
    המוסר הטמון בשיטה הדמוקרטית, שהוא תכליתה והוא מחוללה- מקורו בדת ישראל

    1. כאילו שקד מבינה משהו בתורת הרב קוק.
      כאילו מישהו מבין משהו בתורת הרב קוק. זה הרי אוצר פיוטי בלום שנטמן עמוק באדמת המילים בזמן התהוותם וכך ישאר עד ינון שמו. לא הייתי מנסה להבין את זה בכלל, בעיקר בגלל שזה מבוסס על הקבלה שתנאי לימודה שהם תנאי הבנתה ידועים, והעומדים בדרישותיה מעצמם לא מתענינים בתורת הרב קוק.

  16. שתי הערות
    א. לאדם אין זכות עצמית אלא כל עמידתו נובעת מהיותו צלם אלוהים.
    תפיסה כזו יכולה וצריכה לייצר דמוקרטיה אמיתית ומתוקנת. שיווין בין בני האדם יחד עם ענוה כלפי שמיא המובילה גם לסובלנות עמוקה לאחר.
    ב. החרדים אינם מייצגים טובים של היהדות בגלות ואין ללמוד מהם על היהדות ה'אמיתית' לכאורה דבר.

  17. 1. צודק כותב המאמר שהיהדות אינה המקור של הדמוקרטיה וצודקת השרה שקד שהוגי הדמוקרטיה המודרנית שאבו את רעיונותיהם מין היהדות ואין סתירה בדבר.
    הוגי הדמוקרטיה המודרנית ביססו את רעיונם על הרעיון היהודי המוחלט שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים- אבל כאן הטעות שלהם- הם טענו שנובע מכך שיש לו זכויות בסיסיות מעצם היותו אדם ולכן לכל אחד יש זכות לשלוט על עצמו או לבחור מי ישלוט עליו ולא למלך כלשהו שפשוט נולד למשפחה הנכונה. המסקנה הזאת כמובן מוטעת כי המסקנה הנכונה היא כפי שהוסקה ביהדות כמובן מי שהגתה את הרעיון מלכתחילה והוא שזה מעניק לו חובות (לצד זכויות אבל בעיקר חובות) חובות כלפי קונו, חובות כלפי הבריות. (המפורטים פירוט אדיר עד רמת המילמיטר בתרי"ג מצוות ובהלכה)
    2. הבורות של הכותב מחפירה. האם איננו מכיר את הפסוק המפורש בפרשת שופטים "שום תשים עליך מלך"?! והכריעו הפוסקים שמדובר במצווה. עם ישראל שאל מלך שלא כראוי להיות (בספר שופטים וגם זה כבר נכתב בתורה לפני כן שכך העם ינהג) ועל כן הם מוזהרים ומוענשים על כך ואין ללמוד מחטא על דרך נכונה של התנהלות כמובן. אגב, בפרשת שופטים מוסבר כל צורת השלטון הישראלי באופן כללי ומפורטים ביתר שאת בתורה שבעל פה. לדוגמה בספר יד' של היד החזקה בפרק יז' והסוגר את היד החזקה 'הלכות מלכים ומלחמותיהם'. אז לטעון שליהדות אין ולא הייתה אף פעם משנה מסודרת של צורת שלטון ואיך צריך לנהוג היא הבל ורעות רוח! ההפך הוא הנכון המודל של התורה הוא המדייק והמוכוון ביותר עבור עם ישראל בארצו ואכמ"ל.
    3. וכמובן הטענה המטופשת ביותר שהחרדים, שהם נגד לאומיות בכלל, הם המודל המקורי של צורת שלטון יהודי…

    1. לגבי 2 – אין כאן פגיעה בטיעון של המאמר, כיון שגם בפרשת שופטים מדובר במלך, בשופטים ובכהן. מקסימום יש פה הפרדת רשויות מסוימת, אבל בטח שלא דמוקרטיה.

    2. לנועם- ברור שלא מדובר בדמוקרטיה! כלל לא טענתי שמדובר בדמוקרטיה ואני לא מבין איך הבנת את זה ממה שכתבתי.
      אני טענתי וגם הוכחתי שהמאמר חוטא לאמת שהוא אומר שלעם היהודי אין ומעולם לא הייתה שום משנה מסודרת לצורת שלטון ושהכל תמיד היה חיקוי של העמים מסביבנו וכך גם במשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל כעת. בדבר אחד הוא צודק- במשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל כעת.