הנכד של פרידריך חוזר, ובגדול

בעבר נהג דונלד טראמפ להסתיר את שורשיו הגרמניים, אך בשנים האחרונות הוא גאה בהם. סיפורה של משפחת טראמפ הוא סיפורה של קהילת המהגרים הגרמנית הגדולה, שהשפיעה רבות על התרבות והכלכלה בארה"ב

פעם דראמפף, היום טראמפ. צילום: That Hartford Guy from Hartford, Connecticut, USA CC BY-SA 2.0, via Wikimedia Commons

קאלשטאט היא עיירה קטנה, אלמונית וציורית, השוכנת על ״דרך היין הגרמנית״ בלב חבל היקבים ריינלנד־פפאלץ, שעל גבול גרמניה־צרפת. משפחת דרומפף התיישבה בקאלשטאט בתחילת המאה ה־17, כשהעיירה וסביבותיה עוד נהנו מהעושר שהעניק להן ענף הייננות, שפרח באזור זה מימי הרומאים. אך כמו תושבים רבים אחרים בריינלנד־פפאלץ, משפחת דרומפף לא חייתה ברווחה כלכלית לאורך זמן. אירופה נקלעה לסחרחורת של מלחמות דת ולאום, שחיסלו או רוששו חלקים נרחבים מאוכלוסיותיה.

לאחר חלוקתה מחדש של אירופה בין המעצמות המונרכיות בקונגרס וינה בתחילת המאה ה־19, עברה קאלשטאדט לידי הקיסרות האוסטרית. בהמשך עברה העיירה לרשות ממלכת בוואריה, עד שב־1871 הפכה לחלק מהרייך הגרמני המאוחד – האימפריה הגרמנית החדשה בהנהגתה של פרוסיה.

כל התהפוכות הפוליטיות הללו הותירו את רישומן על תושבי ריינלאנד־פפאלץ. בני משפחת דרומפף, לותרנים פרוטסטנטים באזור קתולי למדי, שקעו בחובות ובעוני. אחד מבני המשפחה, פרידריך, נשלח על ידי אמו לעבוד בעיירה סמוכה כשוליית ספר, לאחר שאביו נפטר בגיל צעיר יחסית ממחלה קשה. כשסיים את תקופת ההכשרה המקצועית שנמשכה מעט יותר משנתיים, חזר פרידריך לקאלשטאט, וגילה שאין ביכולתו להתפרנס שם למחייתו. יתרה מזאת, בהיותו בן 16 הוא התקרב לגיל גיוס החובה, וכרבים מבני דורו הוא לא רצה לשרת בצבא הקיסרי הגרמני אלא העדיף לנסות את מזלו בחיפוש אחר עתיד אישי טוב יותר. באישון לילה בשנת 1885 עזב פרדריק את ביתו והותיר מאחוריו מכתב הסבר קצר לאמו. הוא יצא לעיר הנמל הצפונית ברמן, ושם עלה על אנייה שהפליגה לעבר ״העולם החדש״, לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ארצות הברית של אמריקה – שם כבר גרה אחותו הגדולה.

מאות אלפי גרמנים היגרו באותן שנים לאמריקה, ובעיקר לארצות הברית. גל ההגירה ההמוני החל לאחר הכנעת 'אביב העמים' ב־1848 – המרידה העממית־לאומית נגד הסדר המונרכי הישן, שדוכאה ביד קשה. גרמנים רבים ראו בחזרתו של ״המשטר הישן״ חיסולה של התקווה לשינוי ולקדמה, ופנו לחפש אותן מעבר לאוקיינוס האטלנטי.

כשהגיע פרידריך דרומפף לניו יורק הוא נרשם כמהגר תחת השם ״פרידריך טראמפף״, וטען באוזני פקידי ההגירה טען שהוא חוואי במקצועו. מאוחר יותר, כשקיבל אזרחות אמריקנית, שינה שוב את שמו לפרדריק טראמפ. פרדריק־פרידריך היה איש עמל, וארה״ב האירה לו פנים. סיפור חייו יהפוך, למעשה, להתגשמות החלום האמריקני – חלום שהושלם לפני שבועיים עם הבחירה בנכדו, דונלד טראמפ, כנשיאה ה־45 של ארה״ב.

פרדריק טראמפ עבד תחילה כספר באחד משכונותיה העניות של ניו־יורק. בהמשך עבר לסיאטל והקים מסעדה ב"רובע האורות האדומים" של העיר. בזכות חוש עסקי מפותח הוא ניצל את ״הבהלה לזהב״ והתעשר כתוצאה מהקמת מסעדות, בתי מלון ובתי הימורים, ששירתו את המחפשים אחר המתכת היקרה. הוא גם החל לרכוש אדמות, שאפשרו למשפחתו להקים מאוחר יותר את אימפריית הנדל״ן שלה. אחד משותפיו היה יהודי בשם ארנסט לוין.

כאשר פרדריק שב לבקר בקאלשטאט בתחילת המאה העשרים, הוא כבר היה איש אמיד ויכול היה לשאת – למרות מחאתה הנמרצת של אמו – את בת השכנים הצעירה, אליזבט כריסט. בני הזוג הטרי חזרו לניו יורק, ושם נולדה בתם. אך אליזבט לא התרשמה יתר על המידה מארץ מגוריה החדשה. היא התגעגעה לביתה במולדת, והמשפחה הטרייה והקטנה שבה לגרמניה.

רוחות המיליטריזם הפרוסי, שהגביר את שליטתו בגרמניה המתאחדת, לא הניחו לפרדריק לשבת במנוחה. הרשויות קבעו כי הוא השתמט משירות צבאי, והפעילו נגדו חוק שאפשר לשלול את אזרחותו הגרמנית בשל הגירה לארה״ב כדי להימנע משירות צבאי. פרדריק ניסה להיאבק בהחלטה השרירותית ובאובדן האזרחות, אך ללא הועיל. כמה חודשים לאחר חזרתם לגרמניה עלו בני הזוג טראמפ שוב על אנייה לניו־יורק, והשתקעו סופית בארה״ב. בניו־יורק נולד בנם הראשון, פרד, אביו של נשיא ארה״ב הנבחר. פרדריק טראמפ נפטר ממחלה באופן פתאומי ב־1918. רעייתו אליזבט, יחד עם הבן פרד, הקימו את אימפריית טראמפ.

פרדריק־פרידריך טראמפ ואשתו אליזבת. מקור: ויקיפדיה
פרדריק־פרידריך טראמפ ואשתו אליזבת. מקור: ויקיפדיה

מאין הגיעו ההמבורגר וה'פרצל'

סיפורה של משפחת טראמפ הוא סיפורה הלא ידוע של קהילת המהגרים הלאומית הגדולה ביותר בארה״ב – קהילת המהגרים הגרמנים. קבוצות מהגרים אחרות הקפידו לטפח את זהותן הלאומית ולהתפאר בה: האנגלים, האיטלקים, האירים, היוונים, הפולנים, הרוסים, המקסיקנים, הקובנים. המהגרים הגרמנים, לעומת זאת, נחשבים ל״רוב האתני הדומם״ של ארה״ב. הם עדיין נמנעים מלהתהדר פומבית במוצאם הלאומי־תרבותי.

לפי מרשם האוכלוסין שנערך ב־2013, 46 מיליון אמריקנים זיהו את עצמם כבעלי מוצא גרמני – לעומת 30 מיליון ממוצא אירי, 25 מיליון ממוצא אנגלי ו־18 מיליון ממוצא מקסיקני. מיליון וחצי אמריקנים מסרו שגרמנית היא שפת האם שלהם. המיעוט ״הגרמנו־אמריקני״, שמהווה כ־15 אחוזים מהפסיפס האנושי המורכב בארה״ב, מרוכז בעיקר באזורים הצפוניים של ארה״ב – חבלי התעשייה והחקלאות – אך השפעתו על התרבות האמריקנית מורגשת בכל רחבי ארה״ב ומעבר לגבולותיה. חשבו על ההמבורגר, קציצת הבשר הנושאת את שמה של העיר הגרמנית המבורג; על ה'הוט דוג' – הנקניקייה המכונה במקור 'פרנקפורטר' על שם פרנקפורט, ועל ה'פרצל' שנמכר בכל פינת רחוב בארה״ב. בעריה הגדולות והבינוניות של ארה״ב הפך זה מכבר ה'אוקטוברפסט', חגיגת הבירה הבווארית, לאירוע בעל צביון מקומי. שכונות שלמות נושאות שמות גרמניים.

מהגרים גרמנים, בהם לא מעט יהודים שהגיעו לארה״ב עוד לפני עליית הנאצים לשלטון, תרמו לפיתוח עוצמתה התעשייתית והתרבותית של ארה״ב. הגרמנים הביאו לארה״ב את גני הילדים, הנקראים עדיין 'קינדרגארטן' בהשאלה מהגרמנית, ואת שוקי חג המולד וחנכו מועדוני ספורט רבים.

ההשפעה הגרמנית על ארה״ב הייתה כה משמעותית, שהיא הביאה ללידתה של אגדה עממית נפוצה מאוד – אך נטולת בסיס היסטורי – שלפיה הגרמנית כמעט הפכה לשפתה הרשמית של ארה״ב; על פי 'אגדת מולנברג', על שמו של פרדריק מולנברג, היו״ר הראשון של בית הנבחרים האמריקני, שהיה בעצמו ממוצא גרמני, הוא מנע בקולו את ההכרה בגרמנית כלשונם של אזרחי ארה״ב. הגרעין לסיפור זה, שהופץ החל מאמצע המאה ה־19, הוא הצבעה שהתקיימה בבית הנבחרים האמריקני ב־1794 על הצעה שהעלו מהגרים גרמנים לתרגם חלק מחוקי המדינה האמריקנית החדשה לשפתם, כדי שיוכלו להבינם. הבקשה נדחתה על חודו של קול אחד: 42 נבחרים הצביעו נגדה, 41 בעדה. מולנברג נמנע בהצבעה, וצוטט לאחריה כאומר: ״ככל שהגרמנים ימהרו להפוך לאמריקנים, כך ייטב לכולם״.

הגרמנים האמריקנים אכן מיהרו להיטמע בארצם החדשה. הקהילה הגדולה והחזקה הזו לא פיתחה 'גאוות יחידה' קולנית כפי שניתן למצוא בקהילות מהגרים אחרות, אם כי היא שמרה על קשר הדוק עם שורשיה התרבותיים. אחת הסיבות העיקריות לפרופיל הנמוך של הקהילה הגרמנית־אמריקנית הייתה העובדה שגרמניה וארה״ב היו אויבות מרות זו לזו בשתי מלחמות עולם הרסניות וקטלניות.

גם משפחת טראמפ הקפידה במשך עשרות שנים להסתיר לחלוטין את מוצאה הגרמני, וטענה שמוצאה משוודיה. הנשיא האמריקני הנבחר התפאר בשורשים סקנדינביים מומצאים אלו בספרו האוטוביוגרפי הראשון, 'אמנות העסקים', שיצא לאור ב־1987 וכיכב ברשימת רבי המכר בארה״ב כמעט שנה שלמה. ההתנכרות למוצא הגרמני נבעה, ככל הנראה, מסיבות עסקיות: רבים בסביבה העסקית של אבי הנשיא הנבחר היו יהודים, ולאחר השואה לא הייתה כל סיבה להתפאר בהיסטוריה משפחתית גרמנית.

עם זאת, בשנים האחרונות החל דונלד טראמפ, שאמו סקוטית, להתפאר במוצאו הגרמני: הוא צעד בראש מצעד חגיגי גרמני המתקיים אחת לשנה באחת מהשדרות המפוארות של ניו־יורק, ובסרט דוקומנטרי שנעשה עליו לפני כשנתיים אמר: ״אני גאה בכך שיש לי דם גרמני, כמו תושבי קאלשטאט אני חזק ואמין״. קאלשטאט, מצדה, איננה ממהרת לאמץ את הבן האובד שהפך לנשיא המעצמה החזקה בעולם. האחראי על שיווקה התיירותי של העיירה צוטט ביומון הגרמני 'בילד' כאומר: ״לא כל פרסומת היא פרסומת טובה. טראמפ מאוד מעורר מחלוקת״.

בריחת מוחות מגרמניה

ממדי ההגירה הגרמנית לארה״ב אמנם פחתו במהלך המאה העשרים, אך היא נמשכת ללא הרף כחלק מתופעה נרחבת למדי של 'בריחת מוחות' מגרמניה. 'משבר הפליטים' מהמזרח התיכון והדיון המופרז בישראל בסוגיית מעברם של ישראלים לברלין יצרו לגרמניה תדמית של מדינה עשירה, המושכת אליה מהגרים מכל רחבי העולם. בפועל גרמניה מתמודדת עם הגירה בלתי פוסקת ממנה של כוחות מקצועיים ויצירתיים, שמוצאים תנאי תעסוקה ופרנסה נוחים בהרבה מחוץ לגבולות מולדתם – בארה״ב, באוסטרליה וגם במדינות שונות באירופה. הסיבות להגירת הגרמנים מארצם שונות, אך העיקרית שבהן היא חוסר היכולת להתפתח ולהתמודד עם המערכות הממוסדות והמסורתיות השולטות בתעשייה הגרמנית, שאינן מעודדות פיתוח חשיבה עצמית ויצירתיות. לפי נתונים רשמיים, כ־200 אלף גרמנים עוזבים את ארצם מדי שנה.

לנוכח בריחת מוחות זו והיחלשות המאזן הדמוגרפי, גרמניה מחפשת נואשות אחר כוח עבודה מיומן, שיוכל למנף את הכלכלה שלה ולהצעיד אותה קדימה בעידן הגלובליזציה. ממשלות קודמות עודדו 'ייבוא' של כוחות עבודה מקצועיים ממדינות מתפתחות. בשנים האחרונות גילתה התעשייה הגרמנית את עוצמת החדשנות הגלומה בישראל, ושיתוף הפעולה בין שתי המדינות בתחומי ההיי־טק , בעיקר בתעשיית הרכב, גבר. גרמניה מרחיבה בימים אלו את מאמציה להביא אליה יזמים ישראלים. ברלין, שמנסה להתמודד עם בעיות התעסוקה הרבות שלה באמצעות הפיכתה למרכז עולמי לסטארט־אפים – "עמק השפרה״ (על שם הנהר החוצה את בירת גרמניה), שיתחרה עם ״עמק הסיליקון״ – מציעה הטבות נדיבות ביותר לישראלים המעוניינים לעבור להתגורר בה ולפתח שם עסקים.

פעילות הייבוא האנושית הזו מעלה גם תמיהה בסיסית: בעידן גלובלי ודיגיטלי שבו המיקום הגאוגרפי איבד ממשמעותו, מדוע מתעקשת גרמניה להעביר ישראלים לשטחה במקום להשקיע את הכספים שהיא מפנה לצורך העניין בפיתוח יוזמות טכנולוגיות ואחרות בישראל? ככלות הכול, הסכמי שיתוף הפעולה הכלכליים והמסחריים בין ישראל לגרמניה ולאיחוד האירופי יוצרים מסגרות שאינן אמורות לעודד עזיבת מוחות מישראל. מה עומד אפוא מאחורי המערכה הממסדית המאורגנת להפוך את גרמניה לאתר הגירה מועדף עבור ישראלים, והאם אין בה סתירה מוחלטת למחויבותה המוצהרת של גרמניה לקיומה ולביטחונה של ישראל?

אובמה ומרקל כותבים נגד טראמפ

הקהילה הגרמנית־אמריקנית הייתה פעילה מאוד במאבק למען ביטול העבדות בארה״ב. ישנה אפוא סמליות רבה בעובדה שאת נאומו המשמעותי ביותר מחוץ לגבולות ארה״ב לפני שנבחר לנשיא השמיע ברק אובמה – הנשיא האפרו־אמריקני הראשון – בברלין, ומסעו האחרון כנשיא מחוץ לגבולות ארה״ב, בשבוע שעבר, מחזיר אותו לבירת גרמניה.

בקיץ 2008, בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות, ביקש אובמה לשאת נאום ליד שער ברנדנבורג, שסימל את חלוקתה של ברלין בימי ״המלחמה הקרה״. מאחר שסיכויי הניצחון של אובמה טרם היו אז ברורים, והקנצלרית אנגלה מרקל הייתה מקורבת מאוד להנהגת המפלגה הרפובליקנית, היא סירבה לאפשר לו להשתמש באתר הסמלי כבימת נאומים בטענה ש"רק נשיאים נואמים שם״. כמה שנים לאחר מכן, כשכבר היה נשיא, קיבל אובמה את הכבוד הזה.

היחסים בין אובמה למרקל לא היו חמים מדי, ולא רק בגלל אישיותם הקרה וחסרת האמוציות של השניים. מרקל הרגישה יותר בנוח עם הרפובליקנים ולא הסתירה את חיבתה לקודמו, הנשיא ג׳ורג׳ בוש הבן, למרות הטינה העמוקה שדעת הקהל הגרמנית ברובה חשה כלפיו. מאז דברים רבים השתנו, וכיום מרקל מוצאת עצמה בתחומים רבים רחוקה מאוד מעמדותיו המוצהרות של 'הנשיא הגרמנו־אמריקני' טראמפ. אגב, טראמפ אינו הנשיא הראשון בעל שורשים גרמניים. גם אמו של ריצ׳רד ניקסון הייתה ממוצא גרמני.

ערב בואו של אובמה לברלין בסוף השבוע האחרון נקטו הנשיא האמריקני וקנצלרית גרמניה מהלך נדיר: הם פרסמו מאמר משותף בעיתון כלכלי גרמני, שבו הם מבהירים בלשון חד־משמעית כי אין דרך חזרה מהגלובליזציה, וכי על הגרמנים והאמריקנים לנצל את ההזדמנויות כדי לעצב את הגלובליזציה לפי ערכיהם המשותפים. השניים מביעים מחויבות לפעול למען הרחבת והעמקת הגלובליזציה, לטובת הקהילה הבינלאומית.

מדובר בקריאת תגר, שלא לומר התגרות, בנשיאה הנבחר של ארה״ב, שתומך בהגנה על האינטרסים הכלכליים של ארצו על פני חיזוק הסכמי סחר בינלאומיים, שפגעו לדעתו בתעשייה האמריקנית. יכולת ההתנגדות של אובמה למדיניותו העתידית של טראמפ אמנם תיחלש עם עזיבתו את הבית הלבן בעוד כחודשיים, אך מרקל עדיין נותרת בעמדת השפעה, וניצחונו של טראמפ הגביר את סיכוייה לזכות בבחירות הכלליות, שייערכו בספטמבר הבא בגרמניה. מרקל כבר התחילה לבנות עצמה כקוטב רעיוני נגדי לנשיאותו של טראמפ. היא נשענת על רגשות טינה נרחבים ביותר בקרב האוכלוסייה הגרמנית כלפי הנשיא האמריקני הנבחר. לפי סקר שערכה תחנת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ARD,

64% מהגרמנים סבורים שטראמפ מסכן את השלום והביטחון בעולם, 66% חוזים הרעה ביחסי אירופה וארה״ב, ו־69% צופים שארה״ב של טראמפ תצמצם את מעורבותה בזירה הבינלאומית, ובכלל זה במסגרת נאט״ו. בניגוד לסקרי דעת הקהל בארה״ב, משאל זה משקף נאמנה את הלכי הרוח הציבוריים בגרמניה.

ברית חדשה? אובמה, מרקל, וראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון. צילום: הבית הלבן
ברית חדשה? אובמה, מרקל, וראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון. צילום: הבית הלבן

לונדון מחכה לוושינגטון

בעוד אובמה מביע תמיכה פומבית במרקל ואומר שלו היה אזרח גרמני היה מצביע לה בבחירות הכלליות הקרובות, אירח דונלד טראמפ בניו יורק את הפוליטיקאי הבריטי נייג׳ל פרג׳, ממקימי מפלגת הימין החדשה UKIP ומיוזמי ה'ברקזיט'. פרג׳ יעץ לטראמפ במהלך מערכת הבחירות לנשיאות, והיה הפוליטיקאי הבינלאומי הראשון שהוזמן להיפגש עם הנשיא הנבחר לאחר ניצחונו בבחירות – מחווה בעלת סמליות רבה.

פרג׳, שלאחר ההצבעה על עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי נטש במפתיע את הנהגת מפלגתו ומכהן כיום כציר בפרלמנט האירופי, העלה בימים האחרונים בעצמו את מועמדותו לתפקיד שגרירה הבא של בריטניה לוושינגטון. התגובה הראשונה מלשכת ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי, הייתה זועמת ומבטלת. מיי, הבהירו מקורביה, איננה זקוקה למתווך בינה ובין הנשיא האמריקני החדש. עם זאת, לנוכח ההתבטאויות החריפות שהשמיעו כמה מבכירי ממשלתה, ובכלל זה שר החוץ, נגד טראמפ, נשמעים בקרב המפלגה השמרנית קולות שאינם פוסלים על הסף את אפשרות מינויו של פרג׳ כשגריר. פרג' מתחיל להיתפס כמי שיכול לבנות גשרים בין לונדון ווושינגטון בתקופה שבה בריטניה איננה יכולה להרשות לעצמה לוותר על יחסים הדוקים ביותר עם הממשל האמריקני הבא לנוכח ההכנות לעזיבת שורות האיחוד האירופי.

בעוד הכלכלה הבריטית מתחילה להרגיש את השלכותיו השליליות של ה'ברקזיט', צוותו של טראמפ הבהיר, ככל הנראה בהשראת פרג׳, שארה״ב תפעל לחיזוק הקשרים המסחריים עם בריטניה כעדיפות ראשונה על פני קידום הסכם הסחר החופשי המתוכנן עם האיחוד האירופי. טראמפ עשוי להדק מחדש את הברית עם בריטניה, כתגובה לניסיונותיה של ברלין להכתיב לו מדיניות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. מעניין אותי לדעת מהו אחוז אמריקאים בעלי שורשים סקנדינבים באמריקה שטראמפ כל כך ל"הבלע" לתוכם???

  2. "טראמפ אינו הנשיא הראשון בעל שורשים גרמניים. גם אמו של ריצ׳רד ניקסון הייתה ממוצא גרמני". ומה עם נשיא ארה"ב בעל השם הגרמני המובהק אייזנהאור?

  3. אלדד בק הוא רכש חדש ומבורך באתר מידה.

  4. כדאי מאוד שראש הממשלה יעיין במאמר זה ויפעל, בגלוי, כנגד פעולתה של גרמניה, המעודדת הגירת מוחות של ישראלים אליה. אגב, גם אובמה, בביקורו בארץ במרס 2013, אמר, לעיני המצלמות, כי הוא ארה"ב מעוניין שישראלים "מובילים" ימצאו את מקומם בארה"ב. כדאי מאוד שהממשלה לא תשב בחיבוק ידיים לנוכח מגמות אלה, גם לא מצד מדינות "ידידותיות".

    1. סוג הישראלים המהגרים לברלין אינם אבידה גדולה לישראל ולא הייתי מכנה אותם "בריחת מוחות". שיעור אנשי ההיטק ביניהם הוא זעום. רוב המהגרים הם "אמנים" ושאר בוגרי מדעי הדשא בגילמן (אם הם סיימו בכלל תואר באוניברסיטה), שאינם מסוגלים לפרנס את עצמם ע"ח תקציבים של משלם המיסים הישראלי אז הם עוברים לחיות ע"ח משלם המיסים הגרמני שמממן בנדיבות את כלכלת ברלין המקרטעת, ובכלל זה כל מיני מיזמי אומנות מופרכים.

  5. טראמפ יקנה את עולמו אם ימקד את מדיניות החוץ שלו לפירוק המפלצת הטכנוקרטית, השתלטנית והאנטי-דמוקרטית המכונה "האיחוד האירופאי". בסה"כ לא מדובר במשימה מאוד קשה. כל מה שטראמפ צריך לעשות זה להציע למדינות המתנדנדות ממילא באיחוד – איטליה, הולנד, פולין, ספרד ופורטוגל – הסכמי סחר נדיבים עם ארה"ב (ובריטניה) בתמורה לעזיבתן את האיחוד. לאחר מכן האיחוד יתמוטט כמו מגדל קלפים.

    1. הולנד היא נמל יצוא של גרמניה.
      ספרד תתמוטט לגמרי ללא גרמניה.
      גרמניה הינה מקור ההגירה הכי גדול לארה"ב עד כה.
      עדיף לארה"ב ולגרמניה שלא יחמשו את גרמניה – אין צורך, אין כסף ואין בשביל מי:
      הבנקים של גרמניה, צרפת, ספרד ואיטליה מזמן פשטו רגל,
      לדוגמא הגרמנים (מאזנית כולל אופציות ב-2002?)
      ומכל הבחינות (קיץ 2019) וחיים בש.ק.ר. מוחלט.
      האקדמיה נפטרה ב-1968 והפיתוח החדש בתעשיה המתקדמת ב-2007 (בני 67).
      מאז 1996 אין בכלל אקדמיה ומאז 2011 אין בגלל מו"פ.
      הדמוגרפיה הלבנה תוך עשור מחוץ לשוק העבודה/ניהול ולכן להערכתי משנת 2017 גרמניה
      תתמוטט כבר ב-2028 ולא ב-2038 כמו שקרנות הפנסיה שלה טוענות.
      ארה"ב הצילה את אירופה ב-2008 עם טריליוני דולרים הלוואות מתחת-לשולחן,
      שאין מי שיחזיר אותן.
      מה שמחזיק את גרמניה ואירופה אלו עסקי הענק של גרמניה בסין בעיקר VW אולי 20 מיליון מכוניות בשנה ולא 2 מיליון כמדווח (13 מפעלים כפול לפחות מיליון מכוניות מכ"א, במונחי 2010).

  6. רוחות חדשות נושבות בשמי הציוויליזציה האנושות.ברייקסיט ועכשיו טראמפ. טראמפ מזכיר לי את עשיו. הוא אדמוני כזה. אדום אדמדם. כמו עשיו האח התאום של יעקב. וגם באמת כמו המלך הגרמני מיזמן.
    אבל הכי טוב התנך. כי הוא כה אקטואלי.
    טראמפ הוא צאצא אחינו עשיו. הוא עשיוי. אני מקווה שהוא ימנה גם אוונגליסטים. ראיתי את ניתוח של הבחירות ומיתברר שהנוצרים הדתיים יותר מכל קבוצה אחרת בחרו בו. הם כניראה נתנו לו את הניצחון. הוא קרב אותם אליו והם החזירו לו. פלין אן קולטר אינגראם ועוד. טד קרוז. באמת מגיע לתגמל אותם. הם הנוצרים עשווייים מאוד. הצד הטוב של אחינו עשיו.
    עשיו מככב ועוד איך. ליפעמים לרעתנו ליפעמים לטובתנו. הכל מהשמיים.אבל טוב לראות את הצד הטוב שלו. הקשר הוא גורלי פטאלי קשר בין אחים תאומים. בשונה מישמעאל שהיה אח רק מאותו אב.
    התנך בימינו כה אקטואלי.חי וקיים כמונו אומר את שלו מצהיר בעוז . מקצה עולם עד קצה עולם.

  7. אין לו מה להסתיר. אייזנהאוור לא ממוצא גרמני? ראמספלד לא ממוצא גרמני? על שוורצקופף לא נדבר.