הפערים בישראל דווקא מצטמצמים

בעוד הכותרות זועקות על עוני ופערים, הנתונים העולים מסקר הלמ"ס החדש מספרים סיפור אחר לגמרי. בשנים האחרונות הכנסות העשירון התחתון עולות, והמצב בישראל משתווה לאיחוד האירופי

מרוויחים יותר (אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: הדס פרוש, פלאש90

הפערים בחברה הישראלית נסגרים בקצב מהיר — זהו הנתון המרכזי העולה בסקר הוצאות משקי הבית של הלמ"ס לשנת 2015, שפורסם בשבוע שעבר. הפער שבין העשירון העליון לעשירון התחתון צנח בעשרה אחוזים משנת 2014 לשנת 2015. בחינה לאורך זמן של הנתונים מעלה כי לא מדובר באירוע חד־פעמי: אי־השוויון בישראל, בכל המדדים, הולך ומצטמצם.

סגירת הפערים איננה רק עניין של אחוזים, אלא גם, ואולי בעיקר, עניין של שקלים. הכנסת שני העשירונים התחתונים גדלה משנת 2014 לשנת 2015 ב־620 שקל בממוצע. הכנסת שני העשירונים העליונים — העשירים ביותר — קטנה ב־463 שקל בממוצע. הנתונים השקליים הפשוטים הללו מקבלים ביטוי מובהק כאשר בוחנים את השינוי באחוזים בפער שבין העשירונים השונים לעשירון התחתון.

paar01

תרשים זה מציג את השינוי בפער בין כל אחד מהעשירונים לבין העשירון התחתון. כפי שאפשר לראות, בכל העשירונים למעט ה-2 וה-3 נרשם שינוי שלילי בפער, דבר המבטא קיטון של הפער בין העשירונים. הירידה בהכנסות נטו של העשירון העליון — במונחי אחוזים ובמונחים שקליים — הייתה גדולה במיוחד, אך גם בעשירונים 9-6 היא הייתה עקבית ומשמעותית.

הנתונים החד־שנתיים הללו משקפים צמצום משמעותי מאוד בפערים בין העשירון התחתון לעליון, וגידול ניכר בשוויוניות בין כל העשירונים. יש בהם רק בעיה אחת — הם חד־שנתיים. כלומר, בהחלט ייתכן שהנתונים מצביעים על התרחשות אקראית וחד פעמית של ירידה, שאינה משקפת את המגמה הכללית. בעקבות לקחי העבר, הזהירות הזו מתבקשת.

הסקר השנתי של הלמ"ס בין משקי הבית בישראל, הכולל כעשרת אלפים נשאלים, סבל לאורך השנים מתופעה מוזרה שהטילה צל כבד על אמינות הנתונים: הכנסותיהם של רוב הנשאלים היו קטנות מההוצאה הכספית החודשית שלהם. בלמ"ס אמנם ציינו כי ההכנסות אינן כוללות הכנסות 'בעין' (כלומר הטבות בשווה כסף, כמו הנחות בארנונה ובחינוך), אך הפער הגדול מאוד העיד על שיבוש מהותי ומובנה בנתוני הלמ"ס.

משנת 2012 שינתה הלמ"ס את שיטת הסקר שלה, סילקה ממנו אלמנטים של ניחוש (על בסיס סקר כוח אדם), הרחיבה אותו ושיפרה את כיסוי האוכלוסייה בו. התוצאה הייתה צמצום משמעותי בפערים בין הכנסות להוצאות, ובעקבותיו צמצום משמעותי בפערים בכלל.

בחינה מורחבת של הנתונים מהשנים 2015-2012 חושפת את התמונה במלואה. בשנים אלו צנח פער ההכנסות שבין העשירון העליון לתחתון בכ־13 אחוז, מפי 9.43 לפי 8.24. נתון זה מציב את ישראל במצב דומה לזה של האיחוד האירופי, שבו היחס בין הכנסות העשירון העליון לתחתון הוא 8.5. בישראל מחזיק העשירון העליון בכ־22.8 אחוז מכלל ההכנסות (בשוודיה, לשם השוואה, מדובר ב־24 אחוז) ואילו העשירון התחתון מחזיק בכ־2.8 אחוז מכלל ההכנסות (בשוודיה, 3.4 אחוז).

התמונה דומה כאשר בוחנים את הוצאות העשירונים השונים. בשנת 2012 החזיק העשירון התחתון בנתח של 5.9 אחוז מכלל הוצאות משקי הבית. בשנת 2015 גדל נתח העשירון התחתון ל־6.2 אחוז. העשירון השני הגדיל את נתחו מ־6.4 ל־7.1 אחוזים. העשירונים 3-8 מחזיקים בכ־9.6 אחוז בממוצע מכלל ההוצאות הכספיות — נתון שקרוב למדי למצב של שוויון מוחלט (10 אחוז מכלל ההוצאות).

עיבוד נתונים: אורי רדלר
עיבוד נתונים: אורי רדלר

נרטיב תקשורתי של בכיינות

הנתונים העדכניים מסקר משקי הבית של הלמ"ס מעוררים תהייה על טיב הנרטיב המפומפם שוב ושוב בכלי התקשורת. הנתונים המצביעים על קיטון באי־השוויון בשנת 2015, גם בהשוואה לשנת 2014 וגם לאורך ארבע השנים האחרונות, משמחים כשלעצמם, אך לא באמת מדובר בחדשה מרעישה. החברה הישראלית הייתה תמיד שוויונית למדי, ואין זו הפתעה מיוחדת לגלות שהיא נותרה שוויונית.

ישראל היא מדינה של מעמד בינוני. למעט איים קטנים למדי של עושר גדול, רוב תושבי ישראל חיים חיי בורגנות ממוצעים, עם הבדלי הכנסה צנועים למדי בין אלו לאלו. תושבי המגדלים במתחם 'יו' בתל־אביב עשירים יותר מתושבי רחוב חביבה רייק ברמת גן — הנמצא מן העבר השני של נתיבי איילון המפויחים, אך ההבדל, בסיכום כולל, צנוע למדי. עם כל הצער שבדבר, כמעט כולנו גרים במודיעין כזו או אחרת.

יש כמובן גם איים של עוני. חלק גדול מהם שוכן ביישובים ערביים, במיוחד בין הבדואים, וחלק משמעותי אחר הוא נחלת החרדים, שרבים מהם חיים בערים צפופות ועניות. ובכל זאת, כל מי שיצא לו לראות את רבעי וערי הייאוש והעוני, מדטרויט ועד מרסיי, ומפרברי פריז עד לרובעי הזרים בשוודיה, יודע שיש הבדל גדול מאוד בין הגיהנום חסר התקווה שם ובין מה שמתרחש במוקדי העוני הקשים ביותר בישראל.

שחור בעיניים. צילום מסך מYNET
שחור בעיניים. צילום מסך מYNET

ובכל זאת, ההודעה לעיתונות של הלמ"ס זכתה לכותרות המספרות לנו משהו אחר לגמרי. ב־Ynet בישרו כי "כך נראה יוקר המחיה: העניים מגדילים את המינוס ב־3,000 שקלים כל חודש". ב'כלכליסט' גרסו שישראל היא "מובילת מדינות המערב בפערים ואי־שוויון" (נציין ש'דה מרקר' ו'גלובס' היו ענייניים יותר). אם תערכו סקר בין חבריכם, תגלו מן הסתם תוצאות דומות לאלו המשתקפות מכותרות העיתונים: רובם יאמרו לכם, בתחושת ביטחון גמורה, שהפערים בישראל איומים ונוראים, שאנחנו צונחים לתהום של אי־שוויון ושהמצב גרוע מאי־פעם.

עם זאת, כמו שאומר הביטוי האנגלי: ההוכחה נמצאת בפודינג. כלומר, לא התאוריה היא החשובה, אלא מה שאנשים עושים בפועל. ארצות הברית נרעשה כולה כשדונלד טראמפ זכה בבחירות. בריטניה חוותה זעזוע דומה כשתושביה החליטו לפרוש מהאיחוד האירופי. בצרפת מבשרים הסקרים כי האפשרות שבאפריל תיבחר מרין לה־פן, מנהיגת מפלגת החזית העממית הקיצונית, לנשיאת צרפת, היא יותר מסבירה. באיטליה הולך וגדל החשש שבמשאל העם הקרוב תובס הממשלה, ויגברו הסיכויים שאיטליה תפרוש מהמטבע המשותף.

ובישראל: תוצאות הבחירות לכנסת העשרים היו חגיגה של בורגנות נינוחה. בין בוז'י המהפכן משמאל, לראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו, כשעל הבריקדות ניצבים פורצי הדרך יאיר לפיד ומשה כחלון, גרפו מפלגות בורגניות, מסורקות ומסודרות שמונים אחוז ויותר מכלל הקולות. אם תושבי ישראל אכן חושבים שהיא אכן "מובילת מדינות המערב בפערים ואי־שוויון", הם בחרו בדרך משונה מאוד לבטא את התחושה הזו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. אז תגיד – שינו את אופן החישוב. זה כבר מסביר הכל

    מדדים כיום תפקידם להסתיר את האמת ולא לגלות אותה.

    וכרגיל במנהגי. אתן דוגמא:
    שאלה: כמה מדד המחירים לצרכן עלה ב- 10 שנים האחרונות? תשובה: עלה ב- 11.5%
    הנה מחשבון: http://www.bankrate.co.il/site/banking_madad.asp

    בכמה עלתה דירה באותה תקופה: 100%.

    במילים אחרות – משפחה צריכה עוד 500000 – 1000000 שקל כיום כדי לקנות את אותה דירה מלפני 10 שנים.

    והמדד אומר 11.5%. כל כך נוח.
    תעשו על זה כתבה: בזמן נתניהו המחירים לא עולים בכלל…..

    1. א. דירה עלתה ב 70 אחוז אבל אם בודקים כמה משלמת משפחה ששוכרת את אותה דירה העליה הייתה של כ 30 אחוז בלבד וזה כי העליה במחיר הדירה נובע מירידה חדה בעלות המימון של הדירה ולכן חיבור הקרן והריבית כמעט ולא העלה את התשלום החודשי ובסוף אולי משפחה צריכה יותר כסף לשלם על הנכס אבל משלמת הרבה פחות לבנק על מימון.
      ב. תשלום עבור דיור מהוה רק כ 25 אחוז מכלל ההוצאה והרבה דברים אחרים (כגון תשלום על תקשורת, מחירי מוצרי אלקטרוניקה) עלו בשיעור שלילי (כלומר ירדו) ולכן אולי נכון שאנחנו משלמים יותר על דירה אבל פחות על דברים אחים).
      ג. אני לא מכיר מדינה שבה מחירי הדירות עולים ורמת החיים יורדת. מחירי הדירות עולים כי לאנשים יש כסף לשלם.

    2. אל העוף צודק: מי שקונה דירה כל שנה, אינו חוגג את עליית המדד הנמוכה (שהרי ממוצע המרכיבים שאינם דיור עלה אפילו פחות מ-11.5%).
      מבחינתו היתה עלייה בהוצאות של כ-100%.
      אולם מי שקונה דירה רק פעם בחיים, ועוד יותר מכך מי שכבר קנה דירה, רק הרויח מהמצב ומעליית מחיר הדירה.
      והשורה החתונה: מוטב לעוף שכבר יהיה לו קן. ושיפסיק לקנות דירה כל שנה.

    3. ל- א.
      מאוד גבולי מה שאתה אומר כי יש טענה שגם מחירי האוכל עלו. אני חושב שבגלל שמחירי הדיור עלו – המשקל שלהם במדד היה צריך לגדול והוא לא גדל.
      לאור המגמה היום – הנתונים משרתים את האינטרסים של המציג אותם יותר מאשר את המציאות.
      לגבי הסעיף האחרון בתגובה שלך – ברוך הבא לישראל!
      אתה מניח הנחות של שוק תחרותי, אתה כמו רווקה בת 40 – אין שוק תחרותי בדיור כמו שאין שוק תחרותי לרווקה בת 40. ואף על פי שלכל שוק יש את הסיבה משלו – מה שבטוח בשני המקרים שזה משהו קרה ב 20 שנה האחרונות כי לפני 20 שנה המצב היה שונה

      ל- much less:
      גם כן מאוד גבולי.
      לא חושב שמחאת 2011 הפסיקה אחרי שהם ראו את המדד והבינו שהם טעו. זאת מחאה שתחזור, והמאמר הזה, במקרה הטוב יישכח.
      אין שום אינדיקציה לשיוויוניות למעט אחוז אבטלה נמוך. גם חוק שכר הבכירים לא משפיע. הדבר היחידי שיכול אולי להסביר זה הגדלת הקצבאות, דבר שאינו בריא כלכלית.

      עשירים עדיין משלמים פחות מס (באחוזים).
      מבחינתי זאת רק משאלת לב של מממני האתר – שהניאו-קפיטליזם ימשיך מבלי שההמונים יצאו לרחובות וכמובן – מבלי שהעשירים ישלמו מס הוגן

    4. אורי רדלר, שוב אתב בא לבלבל את אלה אופק עם עובדות? עזוב,תן לו להתענג על מה שכתוב בכלכליסט וב LIENET

    5. הדגנרט כרגיל מקשקש בקומקום.
      באופן טיפוסי, רפי שכל שמאלנים לא מבינים שיש להדרש לתופעה המשונה הזו, בה אוכלוסיה שלמה מוציאה יותר משהיא מכניסה, באופן קבוע ובהפרש ניכר. בטח זה מהחלל החיצון? למי אכפת! נאמין לשקרים ונתייחס לזה כאמת. זו שיטה שעובדת מצוין בעוד תחומים רבים.

    6. מי שקונה דירה כל שנה, סביר להניח שהוא מוכר גם את הישנה (ואפילו אם לא, גם מחיר דירתו הישנה עלה). לכן בכל מקרה, כספו צמוד לערך הדירות, והוא לא הפסיד דבר מעליית המחירים, להיפך סביר להניח שהוא הרוויח (אם הוא מכר את הדירה הקודמת). כך שאפילו במקרה הזה, ההתבכיינות אינה במקומה.

  2. כשנתניהו נכנס לתפקידו לראשונה ב 1996 התוצר לנפש היה 16000$ לנפש. הוא הבטיח כי תוך 15 שנה התוצר הישראלי יכפיל עצמו ל32000$. הוא צדק באופן מוחלט ובזכות מדיניותו כשר אוצר ועד היום,כלכלת ישראל צומחת בקצב מרשים ומגיע קרוב ל-40000$ לנפש עם גירעון הולך וקטן. ה"עני" הישראלי הוא ברוב המקרים חד הורי או ערבי,חרדי רב ילדים שרק הוא או אשתו מפרנסים,מה שלא מונע ממנו להמשיך להרחיב את משפחתו יחד עם עוד סמארטפון חדש ויקר. החלשים באמת הם שני מגזרים בלבד-הנכים והקשישים העניים. רק להם המדינה חייבת לסייע לבכל דרך. השאר חייב לעבוד יותר עם שינוי סדר עדיפויות.

  3. תבדקו את הנתונים. לא פעם האתר הזה פשוט הציג נתונים שטותיים, מאד מביך, במיוחד בגלל שפעם המלצתי על האתר הזה לכמה חברים, אבל מאז רמת הטיעון וההוכחה של האתר ירדה מיום ליום.

    1. איך זה קרה שיש לך כל כך הרבה השפעה שמאז שהמלצת האיכות ירדה? לי בדרך כלל אין שום השפעה על איכות של אתרים (למעט אלה שאני כותב עבורם).