התפתחות הטכנולוגיה משנה באופן דרמטי את עולם העבודה, ובכירי המשק מסכימים כי המחסור בידיים מקצועיות רק ילך ויגבר. אך הציפייה שהממשלה תנהל בעצמה את שוק התעסוקה היא שגויה
שוק העבודה העולמי משתנה בקצב מסחרר. עבודות שבעבר פרנסו את בעליהן בכבוד צפויות לעבור מהעולם, ומנגד יידרשו יותר ויותר עובדים מסוגים חדשים. העניין רלוונטי לעובדים החלשים והחזקים כאחד: מקצוע ראיית החשבון, למשל, נמצא בסכנת החלפה על ידי מחשב, אך גם מקצוע הנהג עשוי להיות מוחלף על ידי מכונית חכמה.
בנוסף, הגלובליזציה, שכבר כמעט הכחידה את תעשיית הטקסטיל במדינות המפותחות, מאיימת גם על מקצועות "ישנים" ומסורתיים שממשיכים להתקיים. השאלה המרכזית שרבים מבכירי המשק עוסקים בה כיום היא האם ועד כמה ישראל ערוכה לשינויים הללו, ומה צריך ואפשר לעשות בנושא.
אם שואלים את מייקל אייזנברג, יזם ושותף בקרן ההון־סיכון הישראלית 'אלף', ישראל לא ממש מוכנה. "מערכת הקצבאות בישראל בנויה כדי לתגמל חוסר מעש", כתב אייזנברג בגיליונו הראשון של כתב העת החדש 'השילוח'. "המערכת עדיין מעודדת קבלת הבטחת הכנסה במקום עבודה, ואבטלה ובטלה במקום נסיון אמיתי לשלב את המובטלים שוב בשוק העבודה".
"שירות התעסוקה", המשיך אייזנברג להצליף, "חדל כבר מלפני שנים מלשמש שירות לתעסוקה כלשהי… הממשלה הוכיחה שהיא איננה מסוגלת לאמן ולחנך אנשים מבוגרים להתאים את עצמם לשוק העבודה המשתנה במהירות. ניתן ורצוי לסגור את שירות התעסוקה – ובמקומו לבנות מערכת המבוססת על יוזמה אישית, על שוברים לקבלת הכשרה מקצועית לפי טעמו, יכולותיו ורצונו של העובד, על הטבות מס לחברות הקולטות עובדים חדשים…".
בתמצית, אייזנברג טוען שמערכת הקצבאות בישראל רק מזיקה, ושיש לבטל את שירות התעסוקה הממשלתי ולסבסד את השוק הפרטי כדי שיכשיר ויעסיק את העובדים החלשים.
צריך להודות על האמת: פוליטיקאי שינסה לגעת בהבטחת ההכנסה, במענקי העבודה או בשירות התעסוקה, יספוג מתקפה מכל קצוות הקשת הפוליטית, יחד עם שביתה כללית במשק בחסות ההסתדרות.
אייזנברג אולי ניסח את הדברים באופן חד וישיר, והציע שינוי רדיקלי לעומת המציאות הקיימת, אך תפיסת העולם העקרונית שהוא מבטא משותפת, לפחות בחלקה, לרבים בצמרת המשק הישראלי.
"בישראל לא חושבים אסטרטגית"
בוועידה הכלכלית של 'דה־מרקר' שהתקיימה בשבוע שעבר בבאר־שבע, הצביעו רבים מהדוברים על בעיית עומק של שוק העבודה הישראלי: מחסור בכוח אדם מקצועי כתוצאה מערכת חינוך והכשרה לקויה, וממבנה תמריצים לקוי ומעוות.
כך למשל אמרה בוועידה מנכ"לית אינטל ישראל, מקסין פסברג: "רמת המהנדסים אינה הבעיה, אלא העובדים המקצועיים. לא רק באינטל. בבסיסים בנגב, למשל, יש רתכים מפורטוגל. יש פה מחסור בכוח אדם מקצועי. המדינה צריכה לחזור לחזון של סטף ורטהיימר, להשקעה בבתי ספר מקצועיים. כדי לספק צורך אמיתי אנחנו צריכים להתייחס בכבוד למקצועות הללו – וללמד. לאנשים האלה תהיה הרבה עבודה".
דניאל בירנבאום, מנכ"ל 'סודה סטרים' שהשתתף גם הוא בועידה, סיפר: "אנחנו במסלול מענקים כדי להקים את המפעל ['סודה סטרים' בנגב, ח"א], אבל חסרים עובדים לתעשייה, בעיקר בעבודת כפיים. תחלופת העובדים היא עצומה…". אחד הפתרונות שלו הוא "להגדיל תמריצים, להכשיר עובדים. זה לא היי־טק, אבל חסרים עובדי כפיים".
במושב אחר של הוועידה הצביע ד"ר תומר בלומקין, ראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, על כך שלצד שיעור אבטלה נמוך ושיעור סביר של השתתפות בעבודה, עדיין קיימות בעיות גדולות בפריון, ובעיות בהשתתפות בעבודה בסקטורים מסויימים בכלכלה. "הנושא של הכשרה מקצועית – לא צריך כל כך הרבה עורכי דין, אולי צריך גם מהנדסים". לדבריו, "בישראל לא חושבים אסטרטגית, אלא מנסים לפתור כאן בעיה שם בעיה. להקים משרד לפיתוח זה לא הפתרון, צריכה להיות תוכנית אסטרטגית".
אלי יונס, מי שעבד במשרד האוצר במשך כעשרים שנה וכיהן כחשב הכללי, ולאחר מכן עבר לתפקידים בבנק המזרחי ובבנק הפועלים, הביע גם הוא עמדה דומה. כיום המדינה מסבסדת אי־השתתפות בעבודה, אמר, והשאלה היא אם זה מה שאנחנו רוצים גם בעתיד. "האתגר של הדור הזה והדורות הבאים הוא שהילדים יצטרכו להחליף מקצועות, והאתגר הוא לבנות מערכת השכלה שתכשיר אותם להתמודד עם השינויים. כמו גרמניה, שווייץ ודרום קוריאה שהצליחו להתמודד עם השינויים. מי שיבנה מערכת ורסטילית ינצח בגל החדש של השינויים".
בכנס שהתקיים בכנסת בשבוע שעבר בנושא הכשרה מקצועית, הדגישה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג את המשבר המתהווה בשוק העבודה:
מיצוי פוטנציאל ההון האנושי של האוכלוסייה בישראל הוא המפתח להגדלת הפריון והצמיחה בטווח הארוך באופן שמכליל את כלל האזרחים… נדרש להגדיל את היקף התכנים הטכנולוגיים במערכת החינוך, וכן את מערך ההשכלה העל־תיכונית להנדסאים ומהנדסים. במקביל יש להגדיל את ההשקעה הממשלתית בהכשרה באמצעות סבסוד תכניות ההכשרה ובביצוע הסקטור הפרטי.
הממשלה היא לא הפתרון, להפך
הרעיון הבסיסי שעליו בכירי המשק מדברים הוא פשוט: אל תתנו לשכבות החלשות דגים בלבד, תנו להם חכות. ילדים הנולדים למשפחה מהמעמד הנמוך או אדם העובד בשכר מינימום אינם צריכים מס הכנסה שלילי ושאר הטבות מלאכותיות. מה שהם זקוקים לו הוא שוק עבודה דינמי ויכולת להתקדם, להתפתח ולרכוש השכלה.
הבעיה היא שלמרות העקרונות החשובים הללו שרבים וטובים מבינים אותם, כל תכנית ממשלתית שתנסה לטפל בנושא תיתקל בקושי עצום הנובע מהתכנון הממשלתי עצמו. אנחנו יודעים כבר איך זה נראה: הכוונה תעסוקתית לקויה, סבסוד של מכללות המקורבות לצלחת, ומערכת תמריצים לא נכונה עבור הגופים המעניקים את ההכשרה. גופים אינטרסנטיים עשויים לנסות לגרוף את כל ההטבות עבור עצמם.
אך יש חלופה, שאותה הזכיר אייזנברג בדבריו. אם הממשלה רוצה להתערב ולעזור, הניסיון מראה כי מוטב שתימנע מניהול המנגנונים הללו בעצמה. הממשלה יכולה להיות גורם מממן ומפקח, אך הביצוע עצמו צריך להישאר בידי השוק הפרטי. הסיוע הממשלתי יכול להינתן במסלולים כדוגמת שוברי הכשרה שהאזרח מקבל לשימושו החופשי בכל מסגרת רלוונטית שיבחר, הטבות מס לחברות הקולטות עובדים חדשים, ורעיונות דומים אחרים.
במילים אחרות: אם הממשלה מחליטה להשקיע בשוק ההכשרה המקצועית, עליה לספק חופש מקסימלי לאזרחים בבחירת ההכשרה, ולנסות להבטיח כי ההשקעה אכן תבוצע באופן יעיל ותחרותי. כל הצעדים הללו צריכים להיות מלווים ברפורמות במערכת הקצבאות של ביטוח לאומי, וברפורמה רחבה ועמוקה בכל מערכת החינוך, כולל ההשכלה הגבוהה. בקיצור, תכנית אסטרטגית של ממש.
בדרך זו נוכל לקוות כי מדינת ישראל תצליח להתאים את עצמה לאתגרים הדינמיים והמורכבים של שוק העבודה במאה ה־21.
למה לא מפתחים את האוניברסיטה הפתוחה בצפון.
בתקופתו ביררתי לגבי תואר מסויים ורציתי בו"ז לעבור לצפת. אמרו באוניברסיטה שלא כדאי לי לעבור (מחיפה ) כי באיזור צפת לא פותחים כמעט שעורים. אולי זה מוגבל לתחום אותו רציתי, עדין קיבלתי את הרושם הנ"ל
הכתבה ממעיטה בעוצמת השינויים שמחוללות הגלובליזציה וההתפתחות הטכנולוגית.
הכתבה מקדמת נראטיב פשטני: עבודות כפיים פשוטות הוחלפו על ידי רובוטים, ולפיכך העובדים שהוחלפו צריכים לרכוש כישורים מורכבים יותר, כגון רתכות או אפילו השכלה הנדסית. כך יוכלו להשתלב מחדש במשרות משודרגות, לזכות במשכורות גבוהות, למצב את ישראל כמעצמה טכנולוגית, וכל השפע שנובע מכך.
לרוע המזל, הנראטיב הזה ממעיט מאד בהערכת המהפכנות של הגלובליזיציה וקפיצת המדרגה הטכנולוגית הנוכחית.
חלק מהעבודות ה"משודרגות" שהוזכרו בכתבה כבר הוחלפו על ידי רובוטים, כגון רתכות. זאת עבודה שניתנת להחלפה על ידי רובוט מספיק משוכלל. כרגע יש עדיין כמה משרות כאלה, אבל בשנים הקרובות (2-5 כנראה, לכל היותר) המשרות האלה ייעלמו, עם השיפור המתבקש ביכולות של ניתוח חזותי ממוחשב ורובוטיקה. כלומר, עובד כפיים חרוץ שזה עתה הוחלף על ידי רובוט, וכעצת הכתבה יתחיל מייד ללמוד את הידע המורכב שיידרש ממנו כרתך, יזכה בסיום שתי שנות לימודיו לעבוד במקצועו החדש והנחשק כ-0 עד 3 שנים לכל היותר, עד שיוחלף שוב על ידי רובוט קצת יותר משוכלל. לא ממש פתרון לבעיה.
לגבי משרות עוד יותר מורכבות, כמו הנדסאי: ישראל עם עלות המחיה הגבוהה שלה, שרק הולכת ומאמירה, היא מועמדת מצוינת למיקור-חוץ, וזה בפועל כבר קורה. הגלובליזציה מכתיבה שאין סיבה לשלם לעובד ישראלי פי ארבע-חמש מעובד הודי בשביל אותה תקופה. ישראל היא מדינה קטנה במיקום נידח ובעייתי, וזה בלי להיכנס לשלל הבעיות הנוספות שיש לה, למשל ביטחון, שמגדילות מאד את הסיכון לכל השקעה שמעסיקה מהנדסים.
לסיום, אפשר לציין שבעתיד הלא-מאד-רחוק אנו עשויים לעמוד מול אינטליגנציה מלאכותית שתחליף את המהנדסים שמבצעים עבודות פשוטות יחסית, ואז בהמשך כנראה את כולם. איזה חזון יציג אתר זה, שמקדם השקפת עולם ליבטרית, למציאות שבה עבודה אנושית בכלל היא רעיון ארכאי שפס מהעולם?
אם תעמיק בכתבה תראה שהתייחסתי לכך: "כל הצעדים הללו צריכים להיות מלווים ברפורמות במערכת הקצבאות של ביטוח לאומי, וברפורמה רחבה ועמוקה בכל מערכת החינוך, כולל ההשכלה הגבוהה. בקיצור, תכנית אסטרטגית של ממש". הרפורמה במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, יחד עם החזרת גמישות לשוק העבודה, היא הדרך היחידה להתכונן לעתיד.
בכל אופן, כתבת דברים נכונים לדעתי.
הכותרת מפנה את תשומת הלב לבעיה, אבל היא גדולה ומשמעותית בהרבה לעומת מה שאומרים אלה המתבטאים בכתבה שבעיקר חוזרים על מנטרות וסיסמאות לא רלוונטיות. הבעיה היא לא של עובדים במקצועות פשוטים, להיפך, המוני מתכנתים ופקידים (כמו בדוגמה של רואי החשבון) הופכים למיותרים בשוק העבודה. בעולם התוכנה – הנגישות לפתרונות מוכנים וספריות תוכנה מוכנות הולכת ומתרחבת בקצב יומי. המשמעות היא שצריך פחות מתכנתים, מה שפעם היינו עושים בצוות של עשרה אנשים, אפשר היום להוריד מהרשת בחינם בתוך דקות ובדרך כלל המוצר יהיה טוב יותר ממה שהיינו יכולים לכתוב בעצמנו. תחומים שונים בעולם התוכנה הפכו מיותרים בין לילה (איפה כל המומחים לפרוטוקולים של מדפסות? או למערכות קשר טלפוני?) הסיפור הוא שצריך פחות עובדים. הכשרה למקצועות אחרים לא תשנה את העובדה הזו.
וכמה מילים על הבכירים המקשקשים עלינו מלמעלה למטה ומתיימרים ללמד אותנו מה אנחנו צריכים לעשות. אנשים כמו יונס או פלוג שכל חייהם עשו רק עבודה אחת בתחום צר מספרים לנו שצריך להיות רתכים או הבעיה היא במערכת החינוך (איך לא?). או לאלה המייחלים עדיין לתכנון מסודר מלמעה למטה שיעשה פה תכנית "אסטרטגית" אחת ולתמיד וכולם יצייתו לה בשמחה ויהיו מאושרים. זה לא אותם מומחים שבכו פה כל שנות התשעים על כך שאין "נוקיה ישראלית"?
הישראלים, עם יכולת האילתור והגמישות האינסופית שלהם, מותאמים באופן מושלם לעולם החדש וההפכפך. לא הגרמנים ולא הקוראנים (זוכרים את הסיפורים שהטיפו לנו על היפנים החרוצים והמשתפרים כל הזמן ואיך טוב להם? לידיעתכם: הם שקועים במשבר עמוק כבר עשרים שנה ואין תקווה באופק).
צודק הכותב המדגיש את המנגנונים המנוונים ומשתקים את היזמות והגמישות הישראלית על ידי מסלולי תגמול לא נכונים ומעוותים.
מה שצריך לעשות הוא פשוט בהרבה -צריך לעשות פחות, הרבה הרבה פחות. הממשלה, ההסתדרות וכל האנשים בקומות העליונות צריכים פשוט להפסיק להפריע ולא להתערב בחיים שלנו. פחות רשיונות ופחות סובסידיות ופחות חוקים משוגעים יאפשרו לנו ליזום ולהצליח.
הכל הפוך. גלובליזציה נגמרה. הגל מעבר לשיא. יש חשיבות גדולה לאיכות השלטון במדינות. היום פראון עבודה ביצור המוני הוא כזה שכדאי ליצר הרבה דברים שמחליפים יבוא בבית. לא כל כך מחר נהגים יעלמו. אני רואה בעיה גדולה יותר לרופאים. איכות של רפואה היא כל כך נמוכה שמאוד כדי לקצץ כסף ממשרד הבריאות. נצילות קרובה לאפס. מחשב היום יכול להחליף רופא משפחה עם עליה באיכות.
לפני שיהיה אפשר לחשוב על רפורמות אסטרטגיות כאלו, צריך להכריז במלחמה על וועדי העובדים כפי שהם מתנהלים כיום – ללא שקיפות, ללא גבולות, ללא שמץ של דאגה לתמונה הכוללת. כמו כן צריך להחזיר את המערכת המשפטית לכפי שהייתה לפני הבוגד הזה אהרון ברק. עד שזה לא יקרה פשוט אין על מה לדבר כי השחיטות בחסות הערפול הביורוקרטי רק יטרפד כל יזמה אמיתית עוד לפני שיתחיל. האם יש סיכוי שזה יקרה? לדעתי לא. המערכת כל כך מושחטת ולא יעילה, הגופים האינטרסים כל כך עמוקים שם, אין הרבה סיכוי שנצליח לעצור את ההידרדרות. אנחנו פשוט נצטרך להתמודד עם משבר אחרי משבר עד שלעט לעט התפיסה תשתנה..
הבעיה העיקרית בתחום שוק העבודה היא שכפועל יוצא מהתאוצה הטכנולוגית, יותר משרות מיתייתרות מאשר משרות שנוצרות כתולדה של השינויים הטכנולוגים. בשורה התחתונה, כמות המישרות הולכת ופוחתת וזאת כפי שטרחו לציין כמה מגיבים כאן, בכל קשת המישרות מהפשוטות ביותר ועד משרות של מהנדסים או אף רופאים. לקראת אמצע המאה ה21 רוב המשרות שאנו רואים כיום תעלמנה. אחוז האבטלה הגלובאלי יהיה עצום, עד כדי 70 או אף 90 אחוז. מה הפיתרון? קצבה אוניברסאלית לכל. הבעיה שאם הצטמצמות המשרות וגידול האבטלה המהותית הולך כוח הקניה של האוכלוסיה ופוחת וזאת דווקא בעת של גידול עצום בפריון היצור של המשקים המתקדמים, המאפשר בפוטנציה שפע בלתי נדלה לאוכלוסייה. רק חלוקת כוח קניה לאוכלוסייה תוכל להציל את העולם כולו מהתדרדרות כלכלית חריפה והיא הפיתרון היחיד לטווח ארוך. הכנסו לספרי 'כסף בר-קיימא ועושר לכל' באתר החופשי: http://www.davidishshalom.com