מִנִּקְרַת הַצּוּר: הטור השבועי של צור ארליך

כמאכולת עץ

בגל ההצתות האחרון הובער העץ, בן טיפוחיו של האדם, בן בריתו ונותן חסותו, ופנה נגד עצמו ונגד האדם. ואולי לא רק העץ

הפך פניו על יקירו; יצירה בעץ בכפר עין הוד. צילום: ליאור מזרחי, פלאש90

הָאִילָן אֲשֶׁר נָטַעְתִּי
וְיָדִי בַּדָּיו אִמְּצָה,
הָאִילָן אֲשֶׁר נָתַן לִי
נַחַת, מַחַט וְחַמְצָן:

הַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת;
שֶׁהִדְהֵד לִי יַחֲסֵי
אִישׁ אֶל בְּרוֹשׁ וְאִישׁ אֶל אֵשֶׁל
וְהָיָה לִי מַחֲסֶה;

שֶׁשָּׁתַל אוֹתִי בַּקַּרְקַע
כַּאֲשֶׁר אֲנִי שְׁתַלְתִּיו
כִּי אִם חַם וְאִם יָקָר כָּאן
הוּא הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב;

שֶׁרֹאשׁוֹ הָיָה לִי שֹׁרֶשׁ
שֶׁקָּשַׁר אֶת הָעַכְשָׁו
אֶל מָחָר וְגַם אֲחוֹרָה;
שֶׁרֹאשִׁי בְּשָׁרָשָׁיו;

הָאִילָן אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי –
עֵת נִתְּנָה רְשׁוּת הַיֹּבֶשׁ לַמַּדְלִיק
נַעֲשָׂה בִּן רֶגַע לְנָשָׂא שִׂנְאָה
וּבְנֵטֶל מַשָּׂאוֹ הֻכְנַע.

עִם הָרוּחַ הַצְּחִיחָה שֶׁל סוֹף נוֹבֶמְבֶּר
הוּא הָיָה לִכְלִי מָצוֹר בִּידֵי צָרָיו.
לֹא יָדַע הָעֵץ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ;
לֹא שְׁרִירָיו יָכְלוּ לִשְׁבֹּר אֶת הַשָּׁרָב.

בְּחֵמָה זָרָה שֶׁהֻשְׁתְּלָה בּוֹ
הוּא הָפַךְ פָּנָיו עַל יַקִּירוֹ
וְהָלַם בּוֹ בְּלִי לָדַעַת לָמָּה
בְּעָשָׁן עַד אִישׁ לֹא יַכִּירוֹ,

וּמֻדְלָק, עֲלֵה טָרָף בְּפִיהוּ,
הִטָּרֵף עַד כְּלוֹת עַצְמוֹ לָדַעַת,
וְצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת לֹא הוֹפִיעוּ
לְשַׁכֵּךְ בּוֹ אֶת מַבּוּל הַלַּהַט,

וּבְמַלְתְּעוֹת צַמֶּרֶת
אֶת נוֹטְעוֹ טָרַף.
וְגִזְעוֹ בְּמִיץ הַמֶּרֶד:
הַשָּׂרָף.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר

  1. הכאב והזעם העולה מהמילים שלך צור, אתה פשוט מזיז משהו בפנים. הדיוק שלך מעורר השתאות.
    ונוסיף שהעץ, בהפכו לפחם, יאכיל את הכבשן אשר בתורו ילהיט את להב החרב. ככל שינסו לשרוף אותנו, כך יחשלו את הברזל שבדמנו לפלדה.