100 שנה בשבילי התהילה: חוגגים לקירק דאגלס

היה זה הקסם המיוחד של קירק דאגלס שאפשר לו לגלם בהצלחה דמויות מורכבות ובעייתיות, ולגרום לקהל להזדהות עמן. סיפור חייו מבטא את משבר הזהות של היהדות האמריקנית המתבוללת

שופע כריזמה; קירק דאגלס, 1962. צילום: Mitock and Sons, Sherman Oaks, CA. via Wikimedia Commons

בימינו, כשבראד פיט אמור להיראות קשוח כמו הגנרל פטון, קשה להסביר את העוצמות של שחקן כוכב כמו קירק דאגלס. דאגלס היה כוכב בימים שהסרטים היו גדולים והכוכבים גדולים עוד יותר. הוא נמלט מגורלה של נורמה דזמונד האגדית מ'סאנסט בולווארד', כוכבת הסרט האילם שאמרה למצלמה: "נשארתי גדולה, זה רק הסרטים שנהיו קטנים".

מה שיותר קשה להאמין זה שכוכב אגדי כמו קירק דאגלס עדיין בחיים, ושלשום (9 בדצמבר) מלאו לו 100 שנה. דאגלס, הכוכב שהתפרסם בזכות הסנטר התקיף והמחורר שלו, נולד כאיסר דנילוביץ'. ילד יהודי במשפחה דתית בניו־יורק. זה מסוג הסיפורים הקלאסיים של מהגרים יהודים מרוסיה, אנאלפביתים, שהגיעו לארצות הברית בחוסר כול ובנם עלה לגדולה, ובמשך תקופה של כעשרים שנה היה מהאנשים המפורסמים ביותר בתעשיית הסרטים של הוליווד.

אלא שכמו כוכבים יהודים אחרים בני דורו, הוא שינה את השם היהודי הגלותי לשם וואספי טהור – כזה שאפשר לכתוב באותיות ענק על שלטי חוצות המפרסמים סרטי ראווה שוברי קופות. כך אימץ את השם קירק דאגלס. בטי פרסקי – קרובת משפחה של שמעון פרס – הפכה לאחת הכוכבות הבלונדיות הזוהרות ביותר של שנות הארבעים תחת השם לורן באקל, בת זוגו בסרטים ובחיים של המפרי בוגרט. עמנואל גולדנברג הפך לאדוארד ג'י רובינסון, וג'וליוס גארפינקל הפך לג'ון גארפילד.

אבל דאגלס היה בסדר גודל אחר. הוא היה בקבוצת־העל של גרגורי פק, ברט לאנקסטר, צ'רלטון הסטון וג'יימס סטיוארט. בנוסף לחור בסנטר היתה לו שורת שיניים תחתונה ששידרה התרסה זועמת. ההבעה האותנטית שלו היתה כשהפה משוך כלפי מטה, מלסת ללסת. כאשר הפה הזה נמשך בחיוך כלפי מעלה, היה בהבעתו משהו אלים שנתן תחושה שהסצנה לא תיגמר טוב. קירק דאגלס היה כוכב עם אישיות בתקופה שבה ג'יימס דין ומרלון ברנדו חיפשו את עצמם, דשדשו רגשית וזעקו בחוסר אונים: "סטלה!".

קירק דאגלס וזובין מהטה. צילום: Angela George CC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons

הופעתו האחרונה בפריים־טיים היתה בסרט 'טראמבו' שיצא לפני כשנה, על התסריטאי ההוליוודי האגדי דאלטון טראמבו. קירק דאגלס עצמו לא מופיע בסרט, אבל דמותו ממלאת תפקיד חשוב בדרמה. בעשור של שנות החמישים בנה לעצמו דאגלס מעמד חזק ככוכב שכאשר הוא מחליט לקחת תפקיד בסרט מסוים, דבר לא יעצור בעדו והוא ידאג שהסרט יופק. כך היה ב־1960 כאשר הפיק וגם כיכב ב'ספרטקוס'. הוא נחשב כמי ששבר סופית את "הרשימה השחורה", כאשר התעקש שדאלטון טראמבו שכתב את התסריט יקבל קרדיט מלא בתור תסריטאי. טראמבו, שהיה בעברו קומוניסט, הוא אחד מאותם תסריטאים, במאים ושחקנים שהקריירה שלהם נגדעה בגלל הרשימה השחורה של המקארתיזם בהוליווד.

אם אני צריך לבחור את התפקיד הטוב ביותר של קירק דאגלס, הוא של מפקד הגדוד בצבא הצרפתי בסרט של סטנלי קובריק 'שבילי תהילה' (1957). 'ספרטקוס' היה הסרט השני שעשה עם קובריק. 'שבילי תהילה' הוא מאותם סרטי מלחמה קלאסיים שמציגים את המלחמה בשיא האבסורד שלה. כך מתעמת מפקד הגדוד, סגן־אלוף, עם גנרל הכופה עליו לצאת למתקפה אבודה, רבת נפגעים, חסרת ערך מבחינה טקטית. המלחמה האבסורדית היא כמובן מלחמת העולם הראשונה. כשמדברים על צנזורה, קשה להאמין אבל הסרט של דאגלס וקובריק נאסר להקרנה בצרפת הנאורה של שטרנהל ודב אלפון במשך עשרים שנה, ורק ב־1978 הותר להקרין את 'שבילי תהילה' בהקרנה מסחרית פתוחה.

במבט לאחור, קירק דאגלס בולט בכך שהצליח להפוך לכוכב־על כאשר הדמויות שגילם, אחת לאחת, כולן מעוותות בדרך כלשהי. דמויות של גיבורים פגומים. בדרך כלל כוכבי הוליווד הגדולים עלו לגדולה תוך גילום דמויות שמעוררות הערצה והזדהות. דאגלס הלך הפוך. הוא עשה שימוש בהופעתו הגברית הזוהרת כדי להביא את הקהל להזדהות עם דמויות שאחרת לא היה מזדהה איתן. כך היה עם דמות המתאגרף השאפתן ההתאבדותי הרצחני ב'צ'מפיון', ועם דמות העתונאי הציני ('הקרנבל הגדול') שמנסה להאריך ככל יכולתו את מבצע החילוץ של אדם שנקבר במנהרה; הוא עושה זאת כמובן כדי שיהיו לו עוד ימים של כותרות ראשיות.

היהודי הנודד

אחת הדמויות המורכבות והבעייתיות שגילם דאגלס הוא של ניצול השואה בסרטו של אדוארד דימיטריק משנת 1953 'עושה הלהטים'. אף שהסווה את זהותו היהודית בהוליווד של שנות הארבעים והחמישים, ונאלץ לסבול בנשיכת שפתיים אמירות אנטישמיות ששמע בסביבתו מבלי להגיב, בסרט הזה הוא גילם דמות של יהודי בן זמנו. אפילו לא יהודי אמריקני, אלא ניצול מאחת הארצות דוברות הגרמנית.

'עושה הלהטים' הוא אחד הסרטים המעניינים ביותר, מהראשונים שנעשו על ניצולי שואה. הסרט מתרחש בישראל של השנים הראשונות למדינה. מחנות העולים מצטיירים בעיני הניצול של דאגלס כמחנות ריכוז. הוא בורח, ובבריחתו הוא הורג בטעות שוטר. מכאן מתפתח סרט מצוד: הניצול היהודי הנרדף במכורתו, ישראל. זה סרט ששמעתי עליו שנים, אבל רק לאחרונה יצא לי לראות. הדבר שבלט לי הוא הצגתו של ניצול השואה כמטורף הזועק לטיפול. גם אדוארד דימיטריק היה מהדמויות הטרגיות של המקרתיזם. הוא היה אחד מהעשרה של הוליווד שהלכו לכלא, אך לאחר מכן שיתף פעולה ושוחרר מהרשימה השחורה. העיסוק בנושא היהודי היה המשך לסרטו 'אש צולבת', אלא שב'עושה הלהטים' הוא מצא שותף יהודי, כוכב־על, במקום כוכב וואספי המתחפש ליהודי. כעבור יותר מעשור הופיע דאגלס בדמותו של מיקי סטון, הקולונל מרקוס, שבא לארץ ישראל כדי לעזור לצה"ל במלחמת העצמאות ונהרג מאש כוחותינו באזור לטרון.

הסרט של דאגלס שאני הכי אוהב והייתי רואה אותו מחדש בכל רגע נתון הוא 'הדו־קרב באוקיי קוראל'. מערבון, קלסיקה אמריקנית, וקירק דאגלס משלב את כל מה שהוא יודע בדמותו המיתולוגית של האקדוחן האלכוהוליסט דוק הולידיי. הסאגה של קרב האקדחים באוקיי קוראל, שבמרכזו השריף וויאט ארפ ושותפו דוק הולידיי, עובדה למסך אין ספור פעמים. ובכל זאת, סרטו של ג'ון סטרג'ס משנת 1957 עם צמד הענקים ברט לנקסטר וקירק דאגלס הוא כנראה הטוב שבהם. גם דמותו של דוק השחפן, האקדוחן המשתעל, רופא השיניים שהתמכר לוויסקי וקלפים, קיבלה את הנפח שלה בקולנוע לאורך השנים בזכות הופעתו של דאגלס. מאז כולם רצו להיות דוק. במבט לאחור, זוהי הדמות הארכיטיפית של בן תרבות המערב הנקלע לאזורי מלחמה פרועים נטולי חוק. בן המערב, הכוונה למערב במובן התרבותי־פוליטי של המלחמה הקרה; החברה החופשית, השקועה כמו דוק הולידיי בשכרותה, אך להבדיל מדוק היא איננה מסוגלת לדחוף את הראש לשוקת של מי קרח, להתאושש, להתפכח ולשלוף. רצוי ראשונה.

קירק דאגלס נטל חלק בלא מעט סרטים פוליטיים, אף שלא היה מזוהה כפוליטי. הדוגמה הבולטת היא דרמת המתח משנת 1964, 'שבעה ימים במאי' – שוב, דאגלס וברט לנקסטר מובילים. בהתאם לאופנת הימים ההם, הסרט מציג תרחיש של עליית משטר פשיסטי בוושינגטון באמצעות הפיכה צבאית. הפעם לנקסטר הוא הגנרל המטורף, כשלצדו דאגלס כגנרל שפוי המנסה לחסום את ההפיכה.

מאז שנות השבעים הקריירה של דאגלס דעכה; הוא הבליט יותר ויותר את זהותו היהודית ואת תמיכתו בישראל. הוא העמיד דור שני מצליח בתעשיית הסרטים. בנו מייקל דאגלס הפך לאחד המפיקים־שחקנים המובילים בהוליווד בארבעים השנים האחרונות.

סיפורו של קירק דאגלס הוא סיפורה של היהדות האמריקנית המתבוללת, שבשלב מסוים גילתה את כוחה ומאז היא שרויה בפלונטר של מאבק זהויות פנימי. דאגלס שייך לאלה שפתרו לעצמם את התסבוכת. הוא חזר למסורת, אם כי לדבריו גם בשיא הקריירה הקולנועית שלו הוא תמיד שמר את חגי ישראל ובייחוד יום כיפור. על הסט של 'הרע והיפה' (1952), אחד הסרטים הראשונים שנעשו על תעשיית הקולנוע עצמה, הוא שיחק לצדה של לנה טרנר. יום הכיפורים היה יום צילומים רגיל, ודאגלס דפק כרטיס אבל צם. הוא סיפר אחר כך: "אתה יכול רק לדמיין מה זה לעשות אהבה עם לנה טרנר על בטן ריקה".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.