רוסיה עורכת תמרוני ענק ומציבה מאות אלפי חיילים בגבולה המערבי, בעוד שהמערב מגיב בעצלתיים. האם אנו עומדים בפני מחטף צבאי נוסף במדינות הבלטיות?
בשנת 1947 הכריז נשיא ארה"ב הארי טרומן על "מדיניות הבלימה" לנוכח כוונתה של ברית המועצות להרחיב את השפעתה על ידי הקמת ממשלות פרו־סובייטיות בטורקיה וביוון. דוקטרינת טרומן הצהירה כי "מדיניותה של ארצות הברית היא לתמוך בעמים חופשיים המתנגדים לניסיונות של מיעוטים חמושים או כוחות מבחוץ להכניע אותם". הנשיא הנכנס דונלד טראמפ חייב לנער את האבק מעל דוקטרינה זו.
הסיבה גלויה לעיני כל. בשנתיים האחרונות ערכה רוסיה כתריסר תמרונים בעלי עוצמה רבה בסמוך לגבולה עם המדינות הבלטיות. ב־2014 השתתפו בתמרונים, שלא כולם הוכרזו מראש, כ־100 אלף חיילים. השלטונות הליטאים אף מאשימים את רוסיה בניסיונות לגייס סוכנים, הן מקרב החיילים הן מקרב אנשי עסקים ליטאים.
בחודשים האחרונים קיימה רוסיה מאות תרגילים צבאיים, ביבשה, באוויר ובים, חלקם בשיתוף צבאות בלרוס ומונגוליה. התרגילים נערכו באותה עת שכוחות נאט"ו ביצעו את תמרון 'אנקונדה 16', שאליו אתייחס בהמשך. רוב התרגילים נערכו בדרום־מערב־רוסיה. השתתפות צבאות מונגוליה ובלרוס מוכיחה כי הרוסים מבקשים להקים מעין ברית צבאית משלהם, דוגמת 'ברית ורשה', שתיתן ביטוי מעשי למגמה של הקמת אזור אירו־אסייתי בהנהגת רוסיה, אל מול האיחוד האירופי ונאט"ו. בספטמבר האחרון הושקה סדרת משחקי מלחמה, אמנם בקנה מידה מצומצם, בין יחידות רוסיות ליחידות פקיסטניות, תחת שם הקוד 'ידידות 2016'. שתי המדינות הללו עמדו משני צדי המתרס בתקופת המלחמה הקרה.
חיל האוויר הרוסי הגביר בחודשים האחרונים את טיסות הסיור שלו באזורי האוויר של סקנדינביה ושל מדינות נאט"ו, מה שמאלץ מטוסי קרב של מדינות נאט"ו, בעיקר מבריטניה, דנמרק וגרמניה, להגיח כדי להניס אותם. רק בחודשיים האחרונים הוזנקו לאוויר מטוסים גרמניים קרוב לארבעים פעם. מטרתם של הרוסים במה שנראה כהתגרויות אוויריות היא, כדברי דיפלומט אסטוני, להבהיר באלף דרכים שונות ש"הם הכי חזקים באזור", וכי "אזור זה שייך להם".
רוסיה מקצה אחוז גבוה מהתוצר שלה, 4.5%, לצורכי הגנה – יותר מכפליים מחברות נאט"ו האירופיות. על פי הערכת נאט"ו, כיום מוצבים באגף המערבי של רוסיה 330 אלף חיילים, כאשר 95 אלף מהם במערך התקפי סמוך לגבולה עם מדינות נאט"ו.
האם כל התכונה הזאת בצד הרוסי מצביעה על כוונות מלחמתיות? אם כן, מה תהיינה המטרות הצבאיות של רוסיה? קשה לספק תשובה חד־משמעית לשאלה הראשונה. מטבעו של צבא שהוא עורך תמרונים, והעוקבים אחרי הצבא הרוסי יודעים כי זהו צבא חובב תמרונים. ייתכן גם שהתמרונים נועדו להעביר איתות לא רק לאירופה אלא גם לסין, וברור גם שהם נועדו להגביר מכירות נשק.
גם התשובה לשאלה השנייה איננה חד־משמעית. מכון ראנד האמריקני ערך משחקי מלחמה המדמים התקפה צבאית רוסית על המדינות הבלטיות, ותגובה צבאית של מדינות נאט"ו. בין המסקנות נקבע כי חילות רוסיים מסוגלים להגיע לטאלין, בירת אסטוניה, בטווח זמן של בין 36 ל־60 שעות. בהיערכות הנוכחית ובהתחשב בנתונים הגאוגרפיים, לכוחות נאט"ו יהיה קשה לעצור את הצבא הרוסי. ספק גדול אם נאט"ו תרצה להעצים את כוחותיה כדי לנסות להניס את הצבא הרוסי מטאלין.
התגייסות סמלית בלבד
אבל ייתכן שמטרותיה של רוסיה לא יהיו אלא להביך את נאט"ו, לגרום לחילוקי דעות בין חברותיה ולערער את אמינותה בקרב המדינות הבלטיות, ובכך לאלץ את המערב להגיע להסכם חדש על שרטוט אזורי השפעה באירופה, כפי שהיה בעידן המלחמה הקרה. לשם כך אין צורך בכיבוש טאלין. מספיק להעמיד את סעיף ההגנה ההדדית של נאט"ו (סעיף 5) במבחן גם על ידי מחטף טריטוריאלי לא גדול, בנוסח חבל הדונבאס האוקראיני, באמתלה של הגנה על זכויותיהם של הקבוצות האתניות־רוסיות בלטביה ואסטוניה (באסטוניה חיים למשל מעל 330 אלף רוסים).
אילו הכנות נרשמות בחזית נאט"ו לנוכח התכונה הרוסית? כבר ביוני 2014 הכריז הנשיא אובמה על השקת היוזמה לחיזוק המחויבות של ארצות הברית לביטחונה של אירופה – European Reassurance Initiative. יוזמה זו באה לביטוי כבר בשנת התקציב 2015, עם הקצבת חירום של מיליארד דולר לנוכח "האגרסיביות הרוסית". היוזמה כללה תכניות להגברת הנוכחות הצבאית במזרח אירופה, אימונים ותמרונים עם צבאות אירופיים, הכנת ימחי"ם והקמת תשתיות של בסיסים, ושיפור שדות תעופה וכבישים. האמריקנים החלו לשלוח יחידות על בסיס רוטציה לפולין ולמדינות הבלטיות, וחיל האוויר האמריקני הוסיף מטוסי F-15 למשימות השיטור בשמיים הבלטיים. אובמה הודיע כי רק בפולין עצמה יוצבו 900 חיילים אמריקנים. ספינות קרב נשלחו גם לים השחור, שם הן ערכו תמרונים עם חילות הים של רומניה ובולגריה. יצוין כי הקצבה מיוחדת זו נעשתה במסגרת קריטריונים טכניים מיוחדים של "תקצוב מלחמה" המשוחרר ממגבלות תקציב רגיל, והיא אושרה הן על ידי הנשיא אובמה והן על ידי הקונגרס, אף שקריטריונים אלו לא התקיימו. יוזמה זו, שאמורה הייתה להיות חד־שנתית, הורחבה ונוספו לה עוד 789 מיליון דולר. דרישת הממשל לשנת 2017 היא הוספת תקציב בסך 3.4 מיליארד דולר, כשהחלק הגדול של סכום זה מיועד למילוי הימחי"ם במערב אירופה – הרחק מהגבול הרוסי – באמצעי לחימה ובהם גם טנקים וארטילריה, שיהיו זמינים לכוחות צבא אם יועברו לשם בעת פקודה.
נראה כי יוזמה אמריקנית זו, ובעיקר הצבת אמצעי לחימה במערב אירופה, מצביעה על מחויבות ארוכת טווח מתוך תפיסה שהאיום הרוסי הוא ממשי ויישאר לתקופה ארוכה. שר ההגנה האמריקני אשטון קרטר הגדיר את רוסיה כאיום ברשימה אחת עם סין, איראן, צפון־קוריאה ודאעש.
ומה באשר לחברות נאט"ו האחרות? מיעוטן מתגייסות למשימת ההרתעה; רובן לא יותר מאשר באופן סמלי. בריטניה תציב בשנה הבאה מאות חיילים באירופה. 800 מהם נשלחים לאסטוניה מלווים ברכב משוריין. הבריטים משגרים גם תגבורת של מטוסי קרב מסוג 'טייפון' שיסיירו בשמי אסטוניה וגם, וזו הפעם הראשונה, בשמי רומניה.
גרמניה, העומדת להעלות את תקציב ההגנה שלה בשנים הבאות, תשגר כוח בן 500 חיילים לליטא כחלק מכוח ההרתעה של נאט"ו. היא גם מתכוונת להגדיל את תקציב ההגנה שלה מ־34 מיליארד אירו בשנה ל-39 מיליארד. התגבורת הכוללת בגבולה המזרחי של נאט"ו תכלול 4,000 חיילים על הקרקע, שיתחלפו ברוטציה.
הפולנים מתגייסים למיליציות
פולין היא אחת מחברות נאט"ו המודאגות ביותר. היסטוריית היחסים שלה עם רוסיה מצדיקה זאת. זה שנים שצבאה עובר תהליך מודרניזציה, תקציב ההגנה שלה עלה בשנה החולפת ב־18%, והיא מהדקת קשרים צבאיים עם מדינות באזור. בין השאר יש לה קשרי רכש צבאי עם ישראל. מאז 2006 עורך הצבא הפולני תרגילים דו־שנתיים גדולים תחת שם הקוד 'אנקונדה', וביוני האחרון השתתפו בתרגיל, מלבד 12 אלף חיילים פולנים, גם 14 אלף חיילים מצבא ארצות הברית ועוד מספר יחידות מארצות נאט"ו אחרות – ובסך הכול 31 אלף חיילים. היה זה תרגיל מלחמה כולל בהשתתפות חילות יבשה, אוויר וים, כוחות מוצנחים, כוחות הנדסה קרבית רב־לאומיים, לוחמת אב"כ ותרגול יירוט מטוסים וטילים.
אך הנקודה המעניינת ביותר היא העלייה הדרמטית במספר המתנדבים למיליציות צבאיות שאינן חלק מהצבא הפולני הסדיר. מיליציות אלה אינן תופעה חדשה בפולין. הן קיימות מזה עשרות שנים, אלא שמאז הפלישה הרוסית לקרים נרשמה התעוררות רבה והתגייסות אליהן, וזאת אף בטרם עלייתה לשלטון של הממשלה הלאומנית הנוכחית בסוף שנת 2015. גיוס החובה בפולין בוטל ב־2008, אך בעקבות הפלישה לקרים קרא שר ההגנה הפולני הקודם לבני הגילאים 50-18 להתנדב למיליציות. יו"ר הפרלמנט הפולני אף עודד את חברי הבית לעבור אימוני נשק כדי להוות דוגמה לשאר האזרחים. על אחת כמה וכמה שהממשלה הלאומנית הנוכחית מעודדת זאת. בראיונות לעיתונות הזרה מדגישים פוליטיקאים פולנים וחברי המיליציות את האיום הרוסי כסיבה להתגייסות המוגברת. מיליציות כאלה מוקמות עתה גם בארצות הבלטיות ובפינלנד.
התגרות צבאית רוסית אכן תעמיד את ברית נאט"ו במבחן קשה. היעדר תגובה הולמת יהיה מכת מוות לברית, שכבר היום היא רופפת. למרות הממדים הנרחבים של 'אנקונדה 16' הוא לא הוגדר כתרגיל של נאט"ו, בין השאר משום שכמה מדינות חברות, כגון גרמניה וצרפת, התנגדו להגדרה זו מחשש שהדבר ייתפס אצל הרוסים כפרובוקציה.
יש לשער כי הצבא הרוסי, שכפי הנראה ימשיך להיות עסוק בסוריה ובמזרח־אוקראינה עוד זמן רב, לא ירצה לכבוש מדינה בלטית שלמה ולהסתבך בחזיתות שונות בעת ובעונה אחת, אלא אולי רק נתח טריטוריאלי מסוים. האם נאט"ו תיכנס למלחמה בשל כך? אמנם סעיף 5 באמנת הברית מחייב עזרה הדדית למדינה חברה מותקפת, אבל אין הוא מתייחס באופן ספציפי לסוג עזרה כלשהו ואיננו מחייב תגובה צבאית דווקא. כלל לא בטוח שהמדינות הבלטיות עצמן תעלוזנה להפוך את ארצותיהן לשדות קטל.
עם זאת, ברית נאט"ו תהיה חייבת להגיב, ולרשותה אמצעים שונים. הראשון שבהם הוא הטלת סנקציות כלכליות מלאות הכוללות הפקעת נכסים רוסיים במערב, גירוש רוסיה מהמסלקה הבינלאומית 'סוויפט' וסגירת קווי אשראי – מה שיחמיר ביותר את מצבה הכספי – וכמובן צמצום או הפסקה מוחלטת של ייבוא גז טבעי מרוסיה. אמנם אירופה התמכרה לגז רוסי, אך האמת היא שכלכלתה של רוסיה תלויה יותר בייצוא הגז לאירופה ובקשרים כלכליים בכלל. השאלה הגדולה היא אם מדינות אירופה חברות נאט"ו אכן תקבלנה על עצמן להיגמל מהגז הרוסי, החלטה קשה אבל אפשרית, ולייבא אותו מארצות אחרות.
גם אופציה צבאית אפקטיבית יכולה לבוא בחשבון, מבלי להפוך את הארצות הבלטיות לאזור מדמם. התגובה יכולה להופיע מחוץ לאזור הבלטי. כוחות נאט"ו יכולים למנוע מעבר אניות רוסיות מהים השחור אל הים התיכון, ובכך להחליש את הכוחות הרוסיים בבסיסיהם בסוריה. טורקיה, חברה ותיקה בנאט"ו, חולשת על מצרי הבוספורוס והדרדנלים. גם אניות רוסיות המגיעות מהים הצפוני אל הים התיכון עלולות להיחסם על ידי כוחות ימיים ואוויריים של נאט"ו.
החולשה הפנימית של רוסיה
תגובה משמעותית של נאט"ו, בין בשדה הכלכלי ובין בשדה הצבאי, תאלץ את ההנהגה הרוסית לחתור להסדר שיסיים את היוזמה ההרפתקנית. מסקנה זו מתחזקת גם לאור הלקחים מפרשיות הרפתקניות שיזם המשטר הסובייטי בתקופת המלחמה הקרה. הן במשבר ברלין הראשון ב־1948 שיזם סטלין, הן במשבר ברלין השני ב־1958 והן במשבר הטילים בקובה בתקופת חרושצ'וב – נסוגו הסובייטים לנוכח עמדה תקיפה של המערב. במקביל לתגבור כוחות נאט"ו הצבאיים באירופה, צעד שיש לו משמעות של גלולת הרגעה בעיקר לפולין ולמדינות הבלטיות, צריכה הדיפלומטיה המערבית להבהיר לפוטין כי כל ניסיון מלחמתי שלו באזור הבלטי יביא לתגובת נגד חריפה על פי המתכון דלעיל.
יש לקוות כי ההנהגה הרוסית יודעת לקרוא היסטוריה וכי היא מודעת גם למגבלות כוחה, בעיקר ביחס לכוחות נאט"ו. אמנם בגיאורגיה ב־2008 ובסוריה בימים אלה היא סיפקה מצג של כוח צבאי שאי אפשר לעמוד בדרכו, אבל האמת היא שרוסיה נושאת גן של חולשה כללית סמויה. עימות עם קואליציה טרנס־אטלנטית איננו טיול של יחידות צבא לתוך גיאורגיה. קשה להניח שפוטין ירצה ללכוד את עצמו בתוך רשת מסובכת של עימות בחזיתות שונות ולהתיש את כוח ארצו, מה גם שבאגפו המזרחי הרחוק רובץ הענק הסיני המבקש להשיג לעצמו הגמוניה באזור ההוא של העולם, ושלרוסיה הסובייטית היה איתו סכסוך גבולות ממושך.
___________
ד"ר שלמה פרלה הוא מומחה לאירופה וליחסים בינלאומיים
להבנתי, ועד כמה שזה יישמע אולי מוזר באזניים מערביות, דוקא רוסיה רואה עצמה מאוימת, ופעולותיה הן סוג של תגובה על תחושה של פגיעה בה. אנסה להסביר:
רוסיה ההסטורית הייתה בעבר קורבן לכמה פלישות גדולות שניסו לחתוך משטחה העצום. הידועות ביותר הן הפלישה של נפוליאון ב 1812 ושל היטלר ב 1941. הפלישות הללו יצרו ברוסיה רגישות מיוחדת לכל נסיון לפגוע ברוסיה ותחומי השפעתה ההסטוריים. המדינות הבלטיות, אוקראינה, פולין, הקווקז וצפון מזרח הבלקן נתפסים בעיניים רוסיות כאזורי השפעה רוסיים מובהקים. אחרי התפרקות ברה"מ החל נאט"ו לזחול מזרחה, כשהוא מצרף אליו את פולין והמדינות הבאלטיות. רוסיה שהייתה באותן שנים בשיא חולשתה לא הגיבה, אך רגשות הזעם והחששות הבשילו בה מתחת לפני השטח. עם עלייתו של ולדימיר פוטין (ועליית מחירי הנפט…) חזרה רוסיה לחוש חזקה, למרות שחולשותיה המובנות לא השתנו ולא באו לידי פתרון, והחלה לפעול במה שנתפס בעיניה כמהלך מובהק של החזרת מה שנגזל ממנה. ב 2008 הנסיון של גאורגיה לפנות מערבה, והעובדה שהמערב (לפחות האיחוד האירופי), עודדו זאת, נתפס ברוסיה כצעד אחד רחוק מדי, והתגובה האלימה לא אחרה להגיע. המערב לא הגיב כלל, מה שהובן ברוסיה כסוג של הסכמה. הנסיונות האוקראיניים לפנות מערבה בעידוד האיחוד האירופי ואובמה נראו לרוסים עוד יותר חמורים, והתגובה הגיע בדמות סיפוח קרים והבערת מזרח אוקראינה.
אחרי התפרקות ברה"מ התריע הנרי קיסינג'ר, אחד המדינאים הותיקים, החריפים והמנוסים בעולם, שאסור לפגוע בגאותה של רוסיה, כדי שלא לחזור על הטעות שנעשתה בסוף מלחמת העולם הראשונה מול גרמניה. למרבה הצער אזהרותיו לא נפלן על אזניים כרויות.
אניי מעריך שהממשל הרוסי הנוכחי זהיר למדי, וישאף לא להגרר למצבים מסובכים. היחסים האישיים בין אובמה לפוטין היו רעים והתאפיינו בחוסר אמון וחוסר הערכה. דוקא כניסתו של טראמפ יכולה אולי להוביל לסוג של הסכמות שקטות לגבי חלוקת אזורי ההשפעה באופן שקט ובדרכים לא אלימות. יש לקוות שכך ייעשה, ויש לקוות שהמערב, ובעיקר האיחוד האירופי, ייזהר בעתיד בנסיונותיו לפזול מרחה.
יפה.
יש מודל שמתאר את הפחדים הכמוסים בתרבויות , הפחדים שמולידים מלחמות כתוצאה ממבנה טופוגרפי / גאוגרפי של ארץ המושב של אותה תרבות.
דוד פסיג תאר את התאוריה הזו יפה בספרו 2048. מומלץ מאוד.
אכן רוסיה היא בעלת היסטוריה עקובה מדם של פלישות והתרבות הרוסית היא בעלת מודעות להיסטוריה. בשונה מתרבות המערב החי בהווה בלבד ובעל טווח חזון של 4 שנים מקסימום
הרוסים יודעים היטב שדמוקראטיות מיישבות סכסוכים בישיבה סביב השולחן ולא בשדה הקרב. ובמיוחד היום כאשר מלחמה נחשבת כמאוסה. ולמרות התקדמות נאטו מזרחה אין לה שום כוונות התפשטות או לוחמה נגד רוסיה. תקופת הפלישות עברה מן העולם. צרפת וגרמניה לא היו דמוקראטיות. העולם השתנה. רוסיה לא.
מבחינת ההסברה הרוסית הצד התוקפני הוא ברית נאטו שמתרחבת לכיוון מזרח מקבלת מדינות חדשות ומציבה בהן מערכות נגד טילים, ורוסיה רק מגיבה על האיומים.
וקשה להאמין שכל מדינה בנאטו חוץ מגרמניה ופולין מסוגלות פסיכולוגית להגן על עצמן מפעולה צבאית קונבנציונאליות נרחבת של רוסיה.
לכן הן יעדיפו לא להסתבך עם הדוב הרוסי ולא להתגרות בו
אל תסמכו על פוטין שיתנהג כמו השליטים בתקופה הקומוניטית. הם היו רציונאלים. פוטין הוא מגלומן. רודף כבוד. מחפש כותרות ומפגין כוח ויכולות. אין הוא פועל בהגיון. אין הוא סובל כשלון. אין הוא מאפשר תחרות.
ולא ירתע לעמוד צבאית מול נאטו. דבר שעלול בקלות להביא למלחמה גרעינית. אין לו עקבות. כך חינכו אות ב קגב.
הצבת טילים בפולין ו/או הימנעות מהחרמה טוטאלית של כל טיל או סממן גרעיני כלשהו מאוקראינה, הם תוקפנות כלפי רוסיה. באשר להערכה שפלישה למערב אירופה היא נסיון לבליעת נתח גדול מצד הרוסים, זו אינה אלא משאלת לב. לא רק שהרוסים יכולים לכבוש את רוב אירופה על התעשיות שלה, טיפול באוכלוסיה האזרחית, אינו שיקול אצלם ובמלחמה מנצח מי שנחוש. אירופה לא מסוגלת לעמוד בפני פלישה של שבטים נודדים, קרי, מסתנני דאעש ומשפרי דיור מאפריקה ואסיה, ולא תילחם מול צבא רוסי. דוקא השתלטות מחודשת על מדינות ברית המועצות לשעבר בעייתית, כי הם כבר אכלו חארה מהרוסים 45 שנים ויודעים על מה שווה להילחם.