מעלה טורים: הבלוג של הלל גרשוני

בשורה מצוינת מדו"ח העוני האלטרנטיבי: פחות עניים בישראל

התקשורת מצניעה את הנתון החשוב בדו"ח של 'לתת', שלפיו העוני בישראל נמצא בירידה. ועוד משהו חיובי: כששואלים את הישראלים מה צריך לעשות כדי לצמצם את העוני, הם שמים את האצבע במקום הנכון

פחות עוני, יותר כותרות. צילום: יונתן זנידל /פלאש90

יש להניח שלא החמצתם את הכותרות שזעקו אמש מכל פינה, בעקבות "דו"ח העוני האלטרנטיבי" של ארגון 'לתת'. "2.4 מיליון עניים!", התרגשה יונה לייבזון מערוץ 2. "שליש מהישראלים עניים!", הכריזה הידיעה ב־ynet.

מה נאמר ומה נדבר, המצב בקאנטים. לא יכול להיות גרוע יותר. כלומר, אלא אם כן נסתכל על השנה שעברה ונגלה שאז היו יותר עניים, לפי אותו דו"ח עצמו. כן, בעוד שכעת מדווחים לנו על 29% עניים, שהם 2.4 מיליון איש, בשנה שעברה דיברו הכותרות על 2.6 מיליון עניים שהם 32% מהאוכלוסייה. שמתם לב? 200 אלף איש יצאו בתוך שנה ממעגל העוני! היכן התרועות והחגיגות?

תאמרו, אולי שינוי שבוצע במתודולוגיה של מדד העוני האלטרנטיבי (שמה לעשות, משתנה כל שנה משום מה) הוא שעושה את ההבדל? לא היא: חסד עשו עמנו מחברי הדו"ח והחילו את שינוי המתודולוגיה של השנה על השנה שעברה, והתברר שאכן כן, העוני בירידה.

וכאן יש לומר מילה לשבחו של "מדד העוני הרב־ממדי" שיצר הארגון. המדד הזה, בשונה מ"קו העוני" הידוע לשמצה, הוא יחסי, אבל לא יחסי באופן מוחלט. רוצה לומר: מדד חוסר הביטחון התזונתי, לדוגמה, מסתמך אמנם על תפיסותיהם של מחברי הדו"ח לגבי מה נחשב "מחסור" או "מחסור חמור" בהתאם לנורמות בחברה – ומכאן היחסיות שלו – אבל אותן קביעות נשארות פחות או יותר קבועות עם השנים. וכך, אם השינויים במדד קו העוני הרשמי אינם מעידים אלא על שאלת האי־שוויון אבל לא על שאלת העוני הממשי, השינויים במדד של 'לתת' יכולים ללמד אותנו האם העוני האמיתי, ואחת היא איך מודדים אותו, נמצא בירידה או בעלייה. כמובן, כל זה בתנאי שהמתודולוגיה תישאר ולא תשתנה כל הזמן.

ועדיין יש לציין שהמדד עצמו בנוי בצורה מפוקפקת להפליא, כפי שכבר הראה יגיל הנקין בניתוח שביצע לדו"ח של 2014. הוא בנוי מחמישה "מדדים", ובהם גם השכלה אקדמית (לפי קריטריון זה, כמו שהעיר הנקין, גם ליצחק תשובה יש מרכיב של עוני), דיור ובריאות בהתאם לקריטריונים שאפשר למתוח עליהם ביקורת. נראה כי המרכיב החשוב ביותר, אף שגם עליו יש מה להעיר, הוא מדד הביטחון התזונתי. צריך לזכור שהמרכיבים השונים של המחיה אינם מנותקים זה מזה – מי שלא יהיה לו אוכל ממילא יוותר על דיור מרווח וכן הלאה – ולכן הענקת תשומת הלב דווקא לביטחון התזונתי מוצדקת.

אם נבחן את המדד הזה, נגלה שיפור מתמשך עם השנים. ב־2014 דווח כי 5.9% מאזרחי ישראל נמצאים ב"מחסור חמור" או "חמור מאוד" מבחינת הביטחון התזונתי, ו־10.3% נמצאים ב"מחסור". ב־2015 ירד שיעור הסובלים מ"מחסור חמור" באופן דרמטי ל-2.3%, וגם אחוז הנמצאים ב"מחסור" ירד ל-6.7% (אך נוצרה קטגוריה חדשה של "מחסור קל"). ב־2016 שיעור הנמצאים ב"מחסור חמור" עלה מעט (למעשה הוא לא השתנה באופן מובהק מבחינה סטטיסטית), אך שיעור הנמצאים ב"מחסור" וב"מחסור קל" ירד גם הוא.

אלה חדשות טובות בהחלט, והן עולות בקנה אחד עם העובדות הידועות לנו: המשק בכללו נמצא בצמיחה ולא במיתון, וכשהמשק צומח כולם צומחים ומספר העניים קטן.

קצבאות אינן ממגרות את העוני

כמובן, כל זה לא מטשטש את העובדה שיש בתוכנו עניים, ברמה כזו או אחרת. השאלה כיצד מודדים אותם היא שאלה שולית; השאלה המרכזית היא מה ניתן לעשות כדי לשפר את מצבם ולהקטין את שיעור העוני.

התשובה של ארגון 'לתת' היא, ובכן, לתת. לתת יותר כסף לארגוני הסיוע, להחיל "תוכנית ממשלתית רב־שנתית למלחמה בעוני", לחלק יותר כסף וכן הלאה. כמובן, זהו אך צירוף מקרים נדיר שמי שייהנה מתוכניות שכאלה יהיה בין היתר ארגון 'לתת' עצמו.

אבל אם בוחנים את המציאות בעיניים פקוחות מגלים שזה ממש לא הכיוון הנכון. ממשלות במערב השקיעו הון עתק בתוכניות למיגור העוני, והעוני כלל לא מוגר. תקציב הביטוח הלאומי עומד על עשרות מיליארדי שקלים, לא כולל חובות עתק שאין שום דרך לכסות, ואין כל ראיה לכך שהוא שיפר את מצבם של העניים בישראל. יש לכך סיבה ברורה: אם אתה מבטיח למישהו כסף בחוק, הוא יכליל אותו בחישוביו הכלכליים ולפיכך יהיו לו פחות תמריצים לעבוד קשה יותר. למה לו? הרי המדינה משלמת! כך, אם נשלם לעניים פי שתיים שיעור העניים לא ישתנה באופן דרמטי, משום שהרבה יותר אנשים ייכנסו למעגל הקצבאות.

חכמת ההמונים

המעניין ביותר הוא שגם הציבור מבין את זה. הדו"ח האחרון כולל סקר של תפיסות הציבור לגבי השאלה באיזה תחום יש להשקיע בעיקר כדי להיחלץ מהעוני. במקום הראשון, הרחק מעבר לשאר הנושאים, נמצא "צמצום יוקר המחיה"; במקום השני – "יצירת מקומות תעסוקה והכשרות מקצועיות".

כיצד מצמצמים את יוקר המחיה? יש מגוון דרכים טובות להגיע למטרה הזו, ובאתר זה תיארנו אותן: פתיחת המשק לייבוא; הסרת מכסים; הסרת המכסות על מוצרי מזון; מלחמה בהסתדרות; ביטול המונופול של מכון התקנים; צמצום הרגולציות השונות והמשונות על עסקים; לא להיכנע לקבוצות לחץ; ועוד ועוד. כל הצעדים הללו יאפשרו מכירת מוצרים טובים יותר, במחיר זול יותר.

וכיצד יוצרים מקומות תעסוקה? בדיוק באותה דרך. אם ישראל נמצאת באחד המקומות האחרונים בעולם במדדי עשיית העסקים והרגולציה המכבידה, הקלה בתחומים הללו יכולה להביא באופן דרמטי ליצירת מקומות עבודה ולהעלאת המשכורות – כלומר לשכר מינימום "טבעי" גבוה יותר, בלי התערבות מלאכותית מזיקה. גם הרחבת היצע הדיור – כלומר פשוט לפתוח את שוק הדיור לתחרות ולבנייה – יכולה להיות מבורכת מאוד מבחינת מחירי הדיור מרקיעי השחקים.

יש עוני בישראל, ואסור להתעלם ממנו. אך המצב הולך ומשתפר משנה לשנה בזכות צמיחת המשק, ובידינו לשפר אותו עוד יותר: לא על ידי הזרמת כספים לקצבאות שינציחו את מעגל העוני, אלא על ידי הסרת המכשולים המכבידים שמציבה המדינה על הצמיחה ועל הוזלת יוקר המחיה. אם רק את הדבר הזה נלמד מדו"ח 'לתת', והיה זה שכרנו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. גם בנאדם מהמעמד הבינוני לא יכול לקנות היום דירה ללא עזרה מההורים
    צריך לעשות קו עוני שלא כולל מגורים, כמו המדד לצרכן
    וכך נמגר את העוני – נשנה את ההגדרה

    פעם עוד הייתם אומרים שבעזרת הגז – יהיו הכנסות חדשות למדינה
    לפחות השלמתם עם זה שכל רווחי הגז ילכו לכיסי טייקונים פרטיים

    ומה עם דיקטטורת בג"ץ???? בטוח היא קשורה. אי אפשר להזניח את החזית החשובה הזו

  2. שינוי כזה יכולה רק מפלגה אחת להוביל,
    מפלגה שלא מפחדת להעלות את הנושאים האלו –
    מפלגת זהות בראשות פייגלין!

  3. הפתרון המוצע הוא פשוט מדי וישיר מדי לביצוע, והגרוע מכל, ביישומו יגרעו פונקציונרים, עסקנים, מעכרים ולוביסטים לרוב, ולכן מירב הסיכויים שיטורפד וישופד מכל עבר עד שיכוחד.

  4. כל שנה אותו סיפור: יוצא דו"ח העוני ומתחילה השמחה. יש כותרות, יש ראיונות, יש רעש ברשת וכולם מבסוטים.
    ואז מגיעים גרשוני, הנקין וחבריהם, מפשפשים קצת בעובדות ומקלקלים את כל החגיגה.
    לא חבל? כל כך נעים להתבוסס בבכיינות סוציאליסטית חמימה ולזעוק עד כמה ביבי רשע והטייקונים מסוכנים.
    למה אתם חייבים להרוס הכל? ועוד בכל שנה???

  5. פן ירבו חכמים וסופרים כגרשוני.

    תוכן לעניין-כותב לעניין !

  6. גילוי נאות: ארגון לתת משלם למנהליו משכורות עתק ולכן יש לו עניין מובהק לשמר את העוני.
    ע"פ אתר העמותות גיידסטאר:
    המנכל מרוויח 331000 ברוטו לשנה
    סמנכל 261000
    סמנכל נוסף 202000

    1. צריך לומר שאלה לא "משכורות עתק". זה (האתר לא עולה לי, אז אני מתקשה לבדוק) או שכר ברוטו, או גרוע מזה – עלות שכר. מה זה אומר? שהמנכ"ל מרוויח איפשהו בסביבות 25-27 אלף ברוטו לחודש, שהם פחות מעשרים אלף לחודש בנטו – מכובד, אבל לא טייקון – או שזו "עלות השכר", ואז השכר ברוטו ונטו שלו נמוכים יותר. בכל מקרה, אלה לא "משכורות עתק" למנכ"ל ארגון. אפשר להתגולל על 'לתת' בגלל הרבה סיבות, וגם אני ירדתי עליהם בעבר (ראה המאמר שלונקק למעלה), אבל השכר הזה הוא לא סיבה מספיק טובה.

    2. לע"ד השכר הוא כן סיבה טובה – זה אכן לא משכורת עתק אבל בהחלט משכורת מליגת ההיטק. אני מניח שרבים היו מוכנים לקבל שכר כזה לעבודה שאין בה צורך