מחקר: כישורי המורים בישראל – הנמוכים במערב

שורה של ועדות, דו"חות ומחקרים מצביעה על מה שכולם יודעים: מערכת החינוך בישראל זקוקה לרפורמה עמוקה ומהותית. מי שבולמים אותה פעם אחר פעם הם ארגוני המורים

רמת המורים בישראל נמוכה. אילוסטרציה. צילום: קובי גדעון, פלאש 90

דו"ח פיז"ה שפורסם לאחרונה חשף את מצבה העגום של מערכת החינוך בישראל ואת הישגיהם הנמוכים של התלמידים. אך למעשה זהו רק קצה אחד של הבעיה, ששורשיה עמוקים יותר ונעוצים ברמת המורים וההוראה בישראל. כאן, מסתבר, מצבנו חמור בהרבה מכפי שנדמה.

נתונים שהוצגו בכנס PIAAC השלישי (PIAAC הוא מבחן של הOECD הבוחן כישורי מבוגרים), שהתקיים לפני כחודש במדריד, מראים כי כישורי המורים בישראל בתחום המילולי והכמותי הם מהנמוכים ביותר בקרב מדינות ה־OECD, לפני טורקיה וצ'ילה בלבד (הנתונים זמינים כאן). נתונים מטרידים אלו מצטרפים לנתונים על כך שממוצע הפסיכומטרי בקרב מורים בישראל נע סביב ציון 500 ומטה.

הקשר בין יכולות המורים לתוצאות התלמידים הוא טריוויאלי כמעט, ושורה ארוכה של מחקרים תומכים בכך (למשל כאן, וכאן). נדמה אפוא שהבעיה המרכזית של מערכת החינוך נוגעת לאיכות ההוראה, וכי אם אנו מבקשים לשפר את מצב החינוך בישראל, עלינו לטפל בשורש.

ואכן, יש בהחלט מה לעשות בתחום, והרבה. לפני למעלה מעשור, בינואר 2005, המליצה ועדת דוברת על שורה של שינויים מבניים במערכת החינוך, ביניהם צעדים רבים שנועדו לשפר את כוח האדם בהוראה. המלצותיה של חברת הייעוץ הבינלאומית 'מקינזי', שפורסמו בשנת 2010, היו בכיוון דומה: יותר גמישות בהעסקה, תגמול על פי ביצועים, והפיכת ההוראה למסלול תחרותי ורלוונטי לכוח אדם איכותי ומוכשר. אלא שגורם אחד מונע באופן עקבי כל אפשרות לשינוי: ארגוני המורים, הבולמים כל ניסיון לשנות את מבנה ההעסקה של המורים וסוגרים את הגולל על כל אפשרות לרפורמה.

הדברים הללו ידועים היטב לכל מי שמצוי בנושא, וכמובן לראש הממשלה בנימין נתניהו שבהיותו יו"ר האופוזיציה התבטא: "יש מנגנון שמן שהכסף נשפך לתוכו, ולא מגיע למורים ולתלמידים… במקום שהפרה תיתן חלב, אנחנו מאביסים אותה בעוד ועוד אוכל והיא משמינה ומשמינה על חשבוננו".

ביולי 2008 העניק נתניהו ראיון לרותם סלע ב'הארץ', ובו תיאר את הצעדים החיוניים לדעתו במסגרת רפורמה במערכת החינוך בישראל. "האלמנט המרכזי בשינוי מערכת החינוך הוא העלאת היוקרה של תפקיד המורה, והעלאת רף הכניסה של כוח אדם המעוניין להיכנס למערכת. כמו במבנה הכלכלה שלה, כך גם במערכת החינוך עושה ישראל את כל הטעויות האפשריות. אצלנו אין העלאת רף כזו, להפך. יש שיטוח של תנאי הקבלה ושל הכניסה למערכת הכשרת המורים", דברי נתניהו.

עוד קבע אז נתניהו כי יש צורך ב"העצמת מנהלים, כיוון שאחריות ללא סמכות היא מתכון לכישלון. צריך להאציל על המנהלים סמכויות של משרד החינוך, ובמידה מסוימת גם של ארגוני המורים. מנהל צריך לקבל דרגות חופש רבות יותר בשכירת וקידום מורים, ויש להחזיק אותו אחראי לתוצאות".

ביטול המלצות דוברת – בכייה לדורות

כאמור, בשנת 2005 פרסמה ועדת דוברת המלצות לרפורמה מקיפה במערכת החינוך. בין היתר דובר שם, בדומה לתפיסות שביטא נתניהו, על מתן אוטונומיה רחבה למנהלים שיקבעו את תקציב בתי הספר וישלטו בהעסקת מורים ופיטוריהם; שדרוג שכרם של המורים המתחילים; שיפור בשכר על פי הישגי המורים; פתיחת אזורי הרישום להורים; בחינת בתי הספר לפי ניצול יעיל של תקציבם והישגי התלמידים, על הקמת מועצה לאומית לחינוך.  ועוד ועוד.

דו"ח מקינזי על מערכות החינוך מ־2007, שאליו הצטרף עדכון ב־2010, כולל המלצות לשיפור איכות המורים וההוראה ולשינוי דרכי ההערכה והמדידה. בין היתר המליצו במקינזי על מערכת סינון קפדנית למורים ומנהלים, העלאת השכר למורים מתחילים, ותכנית שיווק להעלאת מעמדו החברתי של המורה. מעבר לכך המליצו המחברים להנהיג שקיפות בנוגע לביצועים של התלמידים ובתי הספר; להטיל אחריות אפקטיבית על בתי הספר לשיפור המצב; ולתת בידי בתי הספר את האחריות על ניהול התקציב הפנימי שלהם.

כדוגמה להצלחה של מהלכים דומים הובא בדו"ח המקרה של מערכת החינוך במסצ'וטס, ארה"ב:

המדינה [מסצ'וסטס] הצליחה להחריג את המנהלים מההסכם הקיבוצי, כך שהנהלת המחוז הטילה את האחריות לביצועי בתי הספר על המנהלים. במהלך 11 שנות כהונתו של טום פזיינט, אחראי בתי הספר הציבוריים בבוסטון, 75% מכל מנהלי בתי הספר במחוז הוחלפו או פרשו. בין השנים 1998 ועד 2007, הראתה מסצ'וסטס את השיפורים הגדולים ביותר בביצועים בארה"ב… היא הראתה את השיפורים הגדולים ביותר במתמטיקה, ואת השיפורים השלישיים ברמתם בכישורי הקריאה.

המלצות דוברת ומקינזי, לצד דבריו של נתניהו מ־2008, מהווים קריאת כיוון בהירה וברורה. אין ספק למי שעיניו בראשו כי צעדים אלו הכרחיים כדי לשפר את מערכת החינוך ואת הישגיהם של תלמידי ישראל.

אלא שההמלצות החשובות נתקלו במחסום בלתי עביר בדמות ארגוני המורים, שהכריזו עליהן מלחמת חורמה. לארגוני המורים (הסתדרות המורים בראשות יוסי וסרמן, וארגון המורים בראשות רן ארז) אמנם לא היה כוח פוליטי של ממש, אך היו להם כלי נשק רבים אחרים. נציגי הארגונים פוצצו ישיבות, פנו לבג"ץ ואף איימו בשביתות ובאי־פתיחת שנת הלימודים. הכול היה כשר במטרה לשמר את הכוח בידיהם ולבלום את הניסיון לחולל שינוי במערכת החינוך.

בהמשך, אשפוזו של שרון ועלייתו של אולמרט הביאו למסמוס סופי של מסקנות דוברת. שרת החינוך שנכנסה לתפקידה לאחר בחירות 2006, יולי תמיר, בחרה לשתף פעולה עם ארגוני המורים על חשבון רפורמה אמיתית במערכת. כך נולדה רפורמת 'אופק חדש' (2008), שיצאה לדרך בהסכמה עם הסתדרות המורים, ואימצה את האלמנטים של שיפורי שכר מבוססי הישגים ותוספת שעות הוראה, אך ללא יומרה לשינוי מהותי ועמוק במערכת. גם רפורמת 'עוז לתמורה' (2011) שבוצעה בהסכמה עם ארגון המורים, לא הובילה לשינוי משמעותי אלא התמקדה שוב בשינויים בשכרם של מורי התיכון, השפעת המנהל והישגי המורים על השכר, ושינויים בהרכב שעות ההוראה בתיכונים.

ה־OECD בירך על השיפורים שנעשו במסגרת רפורמות אלו, והצביע על השיפור שנעשה גם באימוץ חלקי של המסקנות. אך ברור שאין בכך די: ה־OECD המשיך להתריע על מחסור במורים איכותיים ועל כך שהמערכת איננה יעילה דיה ויותר מדי ריכוזית.

יישום מסקנות דוברת היה מקדם את ישראל לעבר מערכת חינוך טובה ויעילה הרבה יותר, וביטולן הוא בכייה לדורות. גם אחרי כל התהליכים שהתבצעו במסגרת 'אופק חדש' ו'עוז לתמורה', כישורי המורים בישראל הם כמעט הנמוכים ביותר ב־OECD. על רפורמות ארגוניות וניהוליות עמוקות, ברוחה של ועדת דוברת, אין בכלל מה לדבר. יישום שיטת השוברים, שתעניק להורים חופש בחירה ותיצור תחרות חיובית בין בתי הספר, משתייך בכלל לתחום ההזיות. הרפורמות, שהתבצעו בתיאום עם ארגוני המורים, לא סיפקו שיפורים משמעותיים עד כה בביצועי המערכת ובאיכות המורים, והבעיות המרכזיות נותרו על כנן.

מאמר מערכת שפורסם לאחרונה ב'הארץ' האשים את בנימין נתניהו בכך שבשנות כהונתו כראש ממשלה הוא לא פעל די ליישום המלצות דו"ח מקינזי במערכת החינוך. שאלת האחריות של ראש הממשלה היא חשובה; אכן, לא שומעים את נתניהו מתבטא כיום בנוגע לחשיבות הרפורמה במערכת החינוך באותו להט שבו הוא עשה זאת כשר אוצר וכיו"ר האופוזיציה. עם זאת, הביקורת של 'הארץ' לוקה גם היא בחסר ונמנעת מלהצביע על הגורם האמיתי שממשיך לעכב כל שינוי במערכת: ארגוני המורים ותומכיהם בזירה הפוליטית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. המורים בישראל עם הבדיחה הכי עצובה שיש ובכלל מערכת החינוך מספיק להסתובב ברחוב ולראות את הנוער איך הוא מתנהג מתלבש ועל מה יש לו בראש רק הבלים שהתיקשורת דוחסת לו כל היום ולהבין שהנוער פשוט מסכן כי המבוגרים הם בעצמם עסוקים בשטויותת והבלים וכל מורה מה שמענין אותה איך היא ניראת וכמה סקסית היא צריכה להיות לעומת המורות האחרות וגם המורים הגברים אותו דבר בקיצור שהכל הופך לחומר אז אין מקום לרוח מקסימום לרוח שטות

  2. אני אוהב את החד-צדדיות שלכם
    ארגוני המורים בהחלט אשמים, מה עוד שבראשם עומדים אנשים מושחתים. אבל רק הם????

    אבל מה עם הרפורמות של בנט? ה"מורשת" שהוא משאיר אחריו?
    מה עם התפלגות מערכת החינוך לזרמים שונים. איך מדינה תהיה מאוחדת אם מערכת החינוך שלה מפולגת? חלק לא לומדים ליבה, חלק לא עומדים בהמנון.
    בנט מעודד לימודי דת ומגביל את יכולת השיח של המורים
    שאלו מומחה חינוך מסקנדינביה – מה הסוד למערכת חינוך טובה. אחת הסודות היא לתת למורים חופש פעולה. בנט לוקח את זה מהמורים. צפו להמשך מגמת הירידה בהישגים

    כמו בכל דבר במדינה – לראש הממשלה יש אחריות.
    אלא ששהסכמים הקואליציונים שחתמו חברי הממשלה מול ביבי ממדרים את היכולת שלהם להתערב במשרד התקשורת ובמתווה הגז. תמורת זאת ביבי נמנע מעיסוק בענייניהם.
    כך צריך כחלון להתמודד מול הבנקים לבד, ללא גיבוי.
    כך יכול בנט להשתולל ולהסיט את מיטב התקציבים לחינוך הדתי. להגיד כאילו שהוא בעד מתמטיקה אבל לאמר שתלמוד חשוב יותר. וביבי שותק כרגיל. כמו בבדיקות שלו. כמו בוז'י

    1. בחו"ל כל מה שלא בסדר, מי אשם? היהודים כמובן.
      בארץ כל מה שלא בסדר, מי אשם?…….אתה אמרת!

      לגבי גמרא:

      אני מהנדס -תואר BS.C , למדתי הרבה מתמטיקה – וגם גמרא, אומר לך: לימוד מתמטיקה משנה אופן חשיבה בפן ראייתי(יכולת הבנה ראייתית – הפיתוח המתמטי מופיע קומפלט מול העיינים- קבלת מידע באופן מקבילי). גמרא משנה אופן חשיבה בפן שמיעתי(קבלת מידע באופן טורי) ופיתוח הרעיון נעשה בראש.

      זה פיתוח חשיבתי אחר. לכן לימוד הגמרא חשובה גם לציבור החילוני. דוג' היה לי שכן רופא לא שומר תורה ומצוות שסיפר לי בערגה שהוא היה לומד גמרא עם חבריו בלילות בזמן לימודיו בטכניון.

      לגבי בנט(לפני הכל יש לומר לא הצבעתי לבית היהודי).

      לכתוב על בנט שעושה רק לציבור הדתי ומזיז תקציבים- זה חד צדדיות.

      לסיכום- אוהב אותך, אבל רבאק אתה חייב לשנות משהו בצורת החשיבה.

    2. למשהו – משהו:

      חוץ מ- 2 השורות הראשונות המיותרות. אני מסכים איתך
      הרבה פעמים אני עונה כדי להדגיש את הצד השני כי כמעט תמיד המאמרים כאן הם חד-צדדיים.
      כך עשיתי גם הפעם.

      אני חושב שהמדע כולו זה רק פאן אחד של העולם. פאן של העולם ללא בני-אדם. ההיבט השני, שהגמרא היא גישה אחת שלו – זה ההיבט של בני האדם.
      כמובן ששני ההיבטים דרושים. וכאן אנחנו תמימי דעים.

      אלא מה? יכול החילוני לעשות שבת וללמוד גמרא מתוך כוונה ורצון אמיתיים.
      האם הדתי יכול ללמוד אבולוציה מתוך כוונה טהורה?. האם הדתי יכול לאמר – אולי העולם לא נברא ב- 6 ימים? האם הדתי יכול לאמר – אולי אני אצטרף אליכם פעם אחת למסיבת יער ואנסה לקחת אקסטזי לראות מה זה? האם הדתי יכול לאמר – אני אטעם פעם אחת מהשרימפס הזה לדעת מה אני מפסיד?

      הגישה הזו – זאת הגישה שאני נגדה. גישת אני ואפסי עוד. גישת האף פעם אסור…
      אני לא מחשיב עצמי שקרן. האם אף פעם לא שיקרתי?
      האם אתה יכול לראות פשרה בין דתיים לחילונים שכוללת שבת אחת הכל סגור ושבת אחת הכל פתוח?
      האם הדתיים באמת יכולים להיפגש איתנו באמצע?
      דבר אחד אני יכול לאמר – דתיים פוגעים בחופש המחשבה, בחופש היצירה.
      רוב היהודים המצליחים הם יהודים חילונים עם שורשים דתיים. להערכתי השיא זה דור שני לחזרה בשאלה. כך שבאמת הכי טוב זה לשלב, אבל לא בתנאים של הדתיים

    3. כשההורים יוכלו לבחור את המורים, יינתן למורים חופש פעולה ללמד מה שהם רוצים.
      כל עוד ההורים והתלמידים הם שבויים של המורה, שייצמד לקונצנזוס ושלא ידחוף את הדיעות שלו לתלמידים.

    4. לבחור את המורה זה עקרון מעולה במסגרת עשה לך רב
      בעידן האינטרנט – זה רעיון שהוא גם אפשרי.
      לך על זה

      לגבי הטיעון האחר שלך – מורה זה מקצוע אידיאליסטי כמו רופא.
      אם תגביל אותו, מה שבנט עושה, הוא סתם ידקלם את החומר והרמה תשאר נמוכה.
      גם אם תאמר לרופאים לטפל קודם ביהודים ורק אחר-כך בערבים אתה עלול לפגוע במוטיבציה שלהם לפי שבועת הרופאים.

  3. להטיל את האחריות למצב מערכת החינוך על ארגוני המורים זה בערך כמו להטיל את האחריות לעליה בפשיעה על הגנבים…

    לארגוני המורים יש אינטרס לשמר את המצב הקיים כדי לשמור על כוחם ועל הכספים שזורמים אליהם. לארגוני המורים אין שום אינטרס לשות כלום במערכת.

    מי שצריך לשנות את המצב היא הממשלה. בשביל זה היא נבחרה ולכן האחריות היא אך ורק עליה. מהאחריות הזאת היא בורחת כמו מאש כי הדבר האחרון שנתניהו רוצה זה להתמודד עם ארגוני עובדים חזקים שיש להם כוח משמעותי במרכז הליכוד.

    1. זה נכון, אבל זה לא כל הסיפור. הממשלה מגיבה גם ללחץ מצד הציבור וגם מצד התקשורת, וגם ארגוני העובדים מגיבים ללחץ הזה. יש דוגמאות רבות לכך, למשל מאירועי חברת החשמל, הנמלים ורכבת ישראל. לכן, אני חושב שביקורת על כך שרפורמה לא מקודמת צריכה כמובן להיות מכוונת כלפי הממשלה, אבל גם כלפי ארגוני העובדים.

    2. חננאל – מאחר שאירגוני העובדים לא נבחרים על ידי הציבור הרגישת שלהם לדעת הקהל נמוכה הרבה יותר מהממשלה והפגיעה שתהיה בהם אם הממשלה תאמץ רפורמה גדולה מספיק בשביל שלא ישימו קצוץ על עמדת הציבור (למעט קצת יחצנות כמו שהיה בחברת החשמל כשהמערכת קרסה בזמן הסופה והועד הורה לעובדים לנקוט עיצומים).
      ארגוני המורים הם מסואבים ומושחתים ויש להם כוח שמרביתו מיועד למטרה אחת – הישרדות. כל מורה שמעז לערער על שליטתם נחתך מיד (ראה מה קרה למורה שהעזה לנסות להתמודד מול ארז). לכן אין מה לצפות מהם לכלום ומי שחושב שלחץ עליהם יגרום להם להתאבד משלה את עצמו.
      הדרך היחידה לכן היא אם הממשלה תחליט שהיא לא מוכנה להיסחט יותר ותעביר את הרפורמה הנחוצה גם אם המשמעות היא מלחמה ראש בראש בארגוני המורים כולל השבתה. כתנאי לכך משרד החינוך חייב להעמיד את עצמו כמי שנמצא בצד של במורים (שרבים מהם מתנגדים לארגונים).
      לצערי ראש הממשלה חושש מעימות כזה ומשרד החינוך בעצמו דווקא דוחף את המורים לזרועות הארגונים כאשר הוא נוקט צעדים שגורמים להם לאבד את הבטחון שלהם בו כמעסיק (למשל אי תשלום משכורות בזמן, ריבוי עובדי קבלן וכ').

    3. אלון, לדעתי אתה מזלזל בכח של הציבור והתקשורת בסיפור הזה. זהו חלק חשוב במשוואה. זה נכון שהפוליטיקאים יכולים לעשות מאבק כזה בעצמם, אבל הם צריכים מוטיבציה.
      אשמח לדבר על דוגמאות בפרטי.

  4. אין חינוך.אין שום הקניית ערכים.דוחסים בילדים חומר כמו שהם ספוג.לא מנהלים איתם שיחות.לא מדברים על רגשות.לא מתחשבים בצרכים שלהם.מבחנים ציונים תחרות רעה.שיימינג…פשוט מערכת חולה .ילדים בלחצים גדולים.ממש.
    המורה באה לשיעור בלחץ היסטרי להעביר מכסה של חומר, בדרך נופלים בין הכיסאות 20 מתוך 30 תלמידים.אין הבנה של מה זה ילד ומה הוא צריך,לשחק לצחוק להנות..ילד הוא לא מבוגר רציני בן 30.
    כל היום גוערים בהם אל תעשה ואסור ואסור ואחר כך מתפלאים שהם אלימים.פשוט בדיחה אחת גדולה זה בית ספר.מערכת האיבחונים חוגגת כל ילד שקצת לא יושב מאובחן.לכל תלמיד יש איזה בעייה.ילדים מסתובבים בהרגשה של לא טובים לא עומדים בקצב..ומעניין איך לחצים כאלה משפיעים עליהם…הם משתגעים לאט אבל בטוח.אין ילד שאוהב בית ספר ומי שאוהב זה המושלמים שיושבים ולא זזים 7 שעות ויותר.זה אבסורד.80 אחוז על ריטלין קונצרטה .חלק מהילדים מפתחים תופעות לוואי אבל מי שומע ?את מי זה מעניין.צריך ללמוד חומר משעמם .ללמוד ספרות של סופרים שחיו לפני 200 שנה.חשבון 5 יחידות ..כן זה מה שיעשה ילדים מאושרים..בני אדם.ככה מגדלים ילדים ? השיטה דפוקה.לא עובדת.הילדים מחפשים כל היום מקום מפלט מהצרה הזו שנקראת בית ספר.ואחר כך לא מבינים איך בבגרויות לא מצליחים.מי אמר שבית ספר צריך להיות ככה.זה כבר לא מתאים לדורנו.ילדים הם לא כפריים בורים לפני 200 שנה.הם חכמים סקרנים אינטיליגנטים .לומדים הכל מהרשת ..לא צריך לתת להם לסבול ככה.צריך לשנות את השיטה למערכת חינוך חדשה.אחרת.

  5. עורכי מידה נכבדים, אל תרשמו קישור לכתבת NRG ותקראו לזה "נתונים". הנתונים האמיתיים (למ"ס, OECD וכו') מעוותים ומסולפים בתקשורת איך שבא לכתבים – ואתם יודעים את טוב יותר ממני.
    אז אם בא לכם לחלוק נתונים אמיתיים עם הקוראים ולא להידמות לזבל התקשורתי הרווח, קישורים לנתונים אמיתיים יתקבלו בברכה.