"יחי הקיסר": האחים כהן שמים את האליטות התרבותיות על הכוונת

סרטם האחרון של האחים כהן "יחי הקיסר", שם על המוקד קבוצת אינטלקטואלים יהודים הליוודיים שתמכו בסובייטים וחלמו על מהפכה. סאטירה נוקבת על האליטות התרבותיות

אינטלקטואלים מתנשאים ועילגים. ג'ורג' קלוני מגלם את 'הקיסר'. צילום מסך

סרטם החדש של האחים כהן "יחי הקיסר" (במקור האנגלי "‏Hail Caesar!") מחזק את הדעה שהם במאים ותסריטאים נפלאים – אולי הטובים ביותר בקולנוע האמריקאי בתקופתנו. הם, וודי אלן – וזהו, אין יותר.

"ברטון פינק", "ביג לבובסקי" ו"האיש שלא היה שם" הם יצירות מופת אמיתיות: שילוב של סאטירה חברתית אכזרית עם עומק מטפיזי קיומי, והכל שזור בעלילה מתוחכמת עד מאוד.

סרטם הקודם היה "יהודי טוב" – סאטירה לגלגנית וחריפה על יהדות אמריקה (ואולי על יהדות הגלות בכלל). מבחינת כוח ההומור וכושר ההמצאה, הם אינם נופלים מוודי אלן, אבל בעוד ההומור של אלן הוא מצחיק, והחיים אצלו הם חסרי משמעות, טיפשיים וססגוניים כמו קרנבל – אצל האחים כהן האירוניה מרירה ומקבלת מימדים של סאטירה. ויש הרגשה שבעמקי התודעה שלהם, בתחתית, יש עוגן של רצינות, ואפילו אמונה דתית.

את הסרט "יחי הקיסר" אפשר להגדיר כסאטירה חדה וזועמת על עולם הקולנוע ההוליוודי, אבל כמו תמיד אצל האחים כהן – זה יותר גדול ויותר עמוק מסאטירה. הם צוללים ממש לעומק העניין: אמנות, דת, חברה והקשר הגורדי ביניהן.

העלילה של "יחי הקיסר!" מקורית: אי אז בשנות החמישים, הוליווד מפיקה סרט על ישו, או ליתר דיוק על תקופת התחלה של הנצרות ועל המצביא הרומי (ומכאן, יש להניח, כותרת הסרט "יחי הקיסר!", שהרי ה"קיסר" היה אז ברומא שם תואר למנהיג הצבאי), אשר במהלך מסע הכיבושים מזרחה הופך פתאום למאמין בישו.

בראש הפרויקט הקולנועי הגדול הזה עומד מנהל הפקה חכם וקשוח, שאינו בוחל באמצעים להשגת מטרתו. הוא אחראי על הכול: על לוח הזמנים, על הציוד, על האבזרים, על מזג האוויר, ועל פתרון הבעיות האישיות של השחקנים והסכסוכים ביניהם. כל זאת הוא עושה באנרגיה ובכישרון ארגוני כמעט אלוהיים. אבל הוא לא אלוהים. אלוהים, או הכוח העליון האמיתי – הוא בעל אולפני ההפקה, אשר לו הוא מדווח טלפונית על התקדמות העניינים. מנהל ההפקה עצמו הוא רק השליח – האחראי על האשליות הגדולות שיוצאות מפס הייצור ההוליוודי, שבלעדיהן אין העולם יכול לעבוד. על כן חשוב שהבוס הגדול בצד השני של הטלפון יהיה מרוצה מהתהליך ושהאנשים יאמינו באשליות המיוצרות ב'מפעל'.

ואכן, מנהל ההפקה הנמרץ משיג את מטרתו: בסצנה האחרונה, כאשר הקיסר (בגילומו של ג'ורג' קלוני), שבחיים האמיתיים הוא שחקן מטופש, שתיין ורודף שמלות, מדקלם בדמעות נאום ארוך על "השינוי הפנימי" שעבר ועל אמונתו בתורת הנביא מיהודה – כל הנוכחים באולפן: שחקנים, צלמים וטכנאים, מקשיבים לו בדמעות. מהו סודה של השליטה הזאת בבני אדם באמצעות אשליות? האם זהו כוחה של האמנות, או כוחה של הטיפשות האנושית?

 

כינוי חיבה לאינטלקטואלים

כמובן שהשלטון-ללא-מצרים של הבוס הגדול, "הסדר העולמי" הזה  המזכיר את הסדר העולמי לפני אלפיים שנה, מעורר התנגדות ורצון להפילו: השחקן הראשי, שמשחק את קיסר, נחטף על ידי קומוניסטים. הוא מובא לבית מבודד עם נוף לים, ובסלון הבית מחכה לו אספת הקושרים כדי להסביר לו מדוע נחטף: הכוח העליון, הריבונות הבזויה הזו, מרמה את העם (שחקנים ותסריטים), משלמת להם שכר לא-הוגן, שודדת את כל רווחי הסרטים, וכך צוברת עוד ועוד כוח ושליטה. והם, מתנגדי הסדר הזה, מבקשים להחליף את החטוף בכסף כדי להחזיר את הצדק על כנו ולהשתמש בכסף להמשך המאבק.

ומיהם המורדים, "הנוצרים החדשים" האלה? כמובן שכולם יהודים: תסריטאים וסופרים שבראשם איזה פרופסור פטריארך הדומה להרברט מרקוזה ולהם נואם עיקרי הנראה כמו ברני סנדרס, בקיצור – חבורת "שמאלני סלון". הנואמים כמעט מצליחים לשכנע את השחקן הטיפש בצדקת דרכם ובעוול שנגרם לכל העולם עקב התנהלות השלטון, כשכל העת אצה רצה בסלון ונובחת כלבה קטנה המכונה "אנגלס".

אבל כאשר החוטפים מקבלים את הכסף, הם מעבירים אותו לסוכן רוסי כדי לתרום את חלקם למהפכה העולמית (!). אחד הקטעים המרשימים בסרט הוא הסצנה שבה סופרים ואמנים עם פרצופים יהודיים טיפוסיים חותרים יחד בסירה גדולה לעבר צוללת סובייטית, על רקע של שיר רוסי מימי המהפכה הבולשביקית: "מתייסר אני תחת שלטון מדכא". מין חותרים בלתי נלאים שכאלה.

וכך, כאשר "קיסר" חוזר לאולפנים, רובץ על כיסא אל מול שולחנו של מנהל ההפקה ורגליו על שולחן, הוא מספר למנהל על "שיעור החטיפה" שקיבל: שלקומוניסטים האלה יש בעצם רעיונות די מעניינים בתחומי חברה, כלכלה ותרבות, ושעל פי תורתם "אנחנו האמנים" בעצם משרתים את השלטון במכירת שקרים לעם.

או אז המנהל תופס את השחקן, מנער אותו בחוזקה, נותן לו כמה סטירות הגונות בפנים וכך מרענן את זיכרונו בדבר חובותיו לעבודה. זוהי סצנה חזקה מאוד המדגימה פעולת חינוך ישירה של האינטליגנציה…

ואם להתייחס לכותרת הסרט כרמז, הרי ש"קיסר" בסרט הזה הוא בעצם כינוי חיבה לאינטליגנציה: חבורת יהודים לא חכמים במיוחד אבל עם אגו נפוח, שתמיד מוכנים לבלוע בשקיקה רעיונות זרים ומופרכים. כדי לגרום להם לעבוד לטובת העסק – צריך פשוט לספק להם אוכל טוב, ומעת לעת לנער אותם ולהחזיר אותם למציאות. אז – כל הכבוד לאינטליגנציה "שלנו", יחי הקיסר!

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. תמיד צריכים לזכור שכשמדברים על תאוריות קשר עולמיות ומהפכניות והנהגתם בידי יהודים – כמעט תמיד זה נכון, אבל אלו תמיד רפורמים/אתאיסטים! עם ישראל לעולם לא יעשה דברים כאלה, רק מתבוללים ומתייוונים וחנפנים שהקשר ביניהם לבין עם ישראל הוא ברית מילה בלבד. גם היום הרפורמים וקומוניסטים ומוסלמים משתפים פעולה כדי למחוק את זהויות כל עמי העולם – ובמיוחד של העם היהודי!

    1. אז רוצו לסרט ומיד אחר כך רוצו למחשב לקרוא את המאמר הזה, ואז רוצו לחברים להגיד להם קודם לראות את הסרט ואחר כך לקרוא את המאמר. למקומות – היכון, רוץ!

  2. למה אתה מספר את כל העלילה מההתחלה ועד הסוף. זה לא מאמר פובליציסטי, זה סרט מתח מעולה כמו כל הסרטים האחרים של האחים כהן. אני אשתדל מאוד לשכוח מה שקראתי אבל זה קשה. מי שלא בסדר זו המערכת שלא הייתה צריכה לפרסם spoiler כזה.

  3. וודי אלן לא מצחיק,הסרטים שלו הם תעמולה מרקסיסטית והשלטון היהודי בתעשיית הקולנוע האמריקאית מוכיח כי חלק גדול ממה שאמרו אלה שמכונים " אנטישמיים" הוא רחוק מאד מלהיות
    אנטישמיות.יש לים שלנו הרבה מאד מאפיינים
    של נגיף,בכל הקשור להשתלטות עוינת על המדינות
    של אחרים.

  4. יהודי השמאל הפרוגרסיבי סובלים מתסביך יהודי אופיני – הם מלאים אהבה עזה לשונאיהם ומבקשי נפשם,
    אך שנאה ובוז לאחיהם, בני עמם ומשפחתם.

    כמו שנאמר, עם אחים כאלה מי צריך אויבים?

  5. או במילים אחרות, היהודי המזוכיסט שונא עצמו, מזמין את האחר לשנוא אותו ולהתעלל בו.