לא, חקלאות יהודית אינה ערך

כמו כל אליטה כלכלית שירדה מגדולתה, גם החקלאים מנסים בכל כוחם למנוע מן הקדמה לשנות את אורחות חייהם. האדרת המקצוע, רומנטיזציה שלו והולכת אימים על הציבור הם חלק מהשיטה

לא ערך לאומי. הפגנת החקלאים השבוע. צילום: יונתן זינדל /פלאש90

הפגנה נזעמת של חקלאים נערכה שלשום אל מול הכנסת, במחאה על "קריסת ערך החקלאות העברית", ובמחאה נגד "המדיניות האנטי-חקלאית" של הממשלה.

מה רוצים המפגינים? בדף הפייסבוק של התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל נכתב כך:

בשבועות האחרונים יצאנו למאבק חסר פשרות נגד פתיחת הייבוא הפרוע, מחירי המים הלא שפויים, המסים הגבוהים, ריכוזיות השוק ופערי התיווך שמשפיעים באופן ישיר על יוקר המחייה של כל אזרח ואזרחית בישראל.

הטקסט דלעיל מעניין במיוחד, משום שהוא פותח ב"פתיחת היבוא" (ומוסיף "הפרוע" כדי לרמז שיש משהו שלילי ביבוא) ומסיים ב"יוקר המחיה של כל אזרח ואזרחית בישראל". ואולם מה שמוסיף ליוקר המחיה הוא בדיוק המדיניות הנוכחית, של מכסים גבוהים על יבוא תוצרת חקלאית. רק בשבוע שעבר עלו לכותרות העניים בישראל, אותם אנשים שצריכת תוצרת חקלאית מהווה אחוז גבוה של הוצאותיהם. תארו לעצמכם מה היה קורה לו השוק היה נפתח באמת ליבוא, והוצאותיהם היו נחתכות בחצי – האם לא היה בכך משום הקלה אדירה במצבם?

הנושא השני הוא "מחירי המים הלא שפויים". וכאן עליכם לדעת שמחירם של המים בישראל אינו נקבע לפי כללים רגילים של ביקוש והיצע, אלא בהתאם לקביעת רשות ממשלתית, כמו בימים הטובים ההם של ברית המועצות. מטבע הדברים מחיר המים הוא זול יותר ממה שראוי היה להיות לאור ההוצאות הגבוהות על מים, בפרט עם המעבר למים מותפלים, היקרים בהרבה ממים מתוקים ממקורות רגילים. אבל לא זו אף זו: המים לחקלאות בישראל זולים עוד יותר, דהיינו מסובסדים בכבדות רבה יותר. במילים אחרות, כלל אזרחי ישראל מסבסדים את 2 האחוזים מהאוכלוסייה העוסקים בחקלאות, לא באופן עקיף בלבד (על ידי ייקור המוצרים שהם רוכשים) אלא גם באופן ישיר. כעת מבקשים החקלאים להעלות את הסבסוד עוד יותר.

"המסים הגבוהים" הם אכן בעיה, ולא רק לגבי החקלאים. עם זאת, אלו נובעים בדיוק מדרישות מן הסוג הקודם, של סבסוד קבוצות מסוימות מהאוכלוסייה. מאיפה אתם סבורים שהסבסוד יגיע, אם לא ממסים גבוהים? מלבד זאת, יש לי חשד שהדרישה כאן אינה להורדת מסים לכולם, אלא לפטור לאותם 2 אחוזים, שוב על חשבון שאר האוכלוסייה.

ולקינוח, "ריכוזיות השוק ופערי התיווך" הם הדחלילים שאותם מעמידים החקלאים כדי להאשים מישהו אחר ביוקר המוצרים החקלאיים. ואולם תיווך אינו דבר חינמי; להעביר מזון מנקודה א' לנקודה ב' תמיד עולה כסף. האם שאלו את עצמם החקלאים לאן נעלמים פערי התיווך כאשר מדובר על מזון מיובא? למעשה, חקלאים יכולים למכור ישירות למי שיגיע עד אליהם, או להביא את התוצרת בכוחות עצמם למרכזי הערים. ניסיונות כאלה נעשו ונעשים, אך מתברר, פלא פלאים, שבמקרים האלה "פערי התיווך", כלומר עלות הדלק והזמן המושקעים בנסיעה לערבה או לגליל, גבוהים בהרבה מאשר אלה שבשוק הרגיל, על יתרון הגודל שלו.

נושא אחר, שהוזכר בכתבות על ההפגנה אבל לא בפוסט דלעיל, הוא סוגיית העובדים הזרים. וכאן יש דווקא נקודה טובה לחקלאים – הממשלה מערימה קשיים על העסקה חופשית של עובדים זרים, ובכך פוגעת אקטיבית גם בעסקים שיכלו לעמוד על רגליהם עצמאית, בלי סבסוד ובלי טובות. האירוניה היא שכאן טועמים החקלאים בדיוק את התבשיל שהם מבשלים לכולם בנושא איסור היבוא: הרי אם "חקלאות עברית" היא ערך, בדין הוא לצמצם את פעילותם של העובדים הזרים, ולעזאזל התוצאות!

חקלאות כערך – האומנם?

ובכל זאת, יש צורך לדון בשאלה הזו עצמה: ממתי חקלאות היא "ערך"?

הבה נחזור לשחר ההיסטוריה. קין והבל, אחד רועה צאן ואחד עובד אדמה. האם קין נחשב טוב יותר משום שהוא עובד אדמה? אלוהים לא חשב ככה, כנראה. בעצם, אולי הוא לא קיבל את מנחתו משום שהוא זרק את הפירות בהפגנתיות ודרש סבסוד? אין לדעת. מקין, אגב, יצאה שושלת של חורשי נחושת וברזל, ואולי הם גם הקימו את התאחדות התעשיינים הראשונה וטענו שגם תעשייה היא ערך. ולמה לא, בעצם?

בימי קדם אכן נודע לחקלאות מקום של כבוד כדרך של פרנסה והאכלת אנשים. ללא החקלאות, הציוויליזציה המודרנית לא הייתה קמה בכלל. ועדיין, איננו מכירים יחס אליה כאל "ערך" בפני עצמו. היחס הוא תועלתני: חקלאות הייתה פשוט מקצוע, אחד מני רבים. אם כבר, התנ"ך נוטה חסד יותר דווקא לרעיית הצאן, ורואה בה דרך להכשרת מנהיגים (משה ודוד). אך אין בכך יותר מאנלוגיה לגבי היחס בין המנהיג לבין צאן מרעיתו, ולא טענה שרעיית הצאן היא מקצוע שיש לסבסד.

נריץ קדימה כמה אלפי שנים, ונגיע אל ראשית המאה ה-20. באירופה מתפתחים בוז ושנאה לכל האנשים שלא עושים "דברים אמיתיים" אלא רק מתווכים ומשחקים בכסף (מתוך חוסר הבנה של תפקידם החשוב של המתווך ושל בעל ההון בכלכלה). היהודים, שבגלותם החלו להתמחות בדיוק בזה, הם כמובן הייצוג של כל הרע הזה. את הביקורת הזו מאמצים כמה ממגשימי הציונות, וכשהם מגיעים לארץ (בעיקר אנשי העלייה השנייה) הם נחושים להתנער מכל אותן שנות גלות, להפסיק לעסוק בספקולציות פיננסיות ולהתחבר מחדש לאדמה ולשורשים, בעצמם. הם מפתחים את קונספט העבודה העברית ו"כיבוש העבודה", שהרי הם לא רוצים "לנצל" את התושבים המקומיים ולחזור למקום של בעל ההון, ובכך תורמים לחיכוך ואיבה רבה עוד יותר עם המקומיים, בגלל שערי הפרנסה שהם חוסמים בפניהם בשל אותם אידיאלים.

החלוצים החדשים אולי אינם יודעים, אבל התפתחות הטכנולוגיה החקלאית הולכת ויוצרת – בזמנם ואחריהם – מהפכה של ממש: מספר האנשים הנדרשים בחקלאות הולך וקטן. יותר גידולים, מזינים מאי פעם, יכולים לגדול באותו שטח, עם הרבה פחות עובדים. שיעור העוסקים בחקלאות קטן יותר ויותר, עד שהוא מגיע היום בארצות המפותחות לכ-2% בלבד מן העובדים בלבד – בעוד שבעבר, הרוב המוחלט של העובדים היו חקלאים. אפשרויות היבוא (ה"גלובליזציה") סייעו לייעול החקלאות ולהוזלת מוצריה, לרווחתו של כלל הציבור.

כמו כל אליטה כלכלית שירדה מגדולתה, אלה שנשארו בתחום מנסים בכל כוחם למנוע מן הקדמה לשנות את אורחות חייהם. ואצל החקלאים, שהפכו במהרה מרוב למיעוט קטן, הדרך היא באמצעות האדרת מקצועם ורומנטיזציה שלו. חקלאות היא חיבור אל הטבע ואל האדמה, היא ציונות, היא הגשמה, בלי חקלאות לא נשרוד במצור, וכן הלאה.

ובכן, ראשית יש לשים לב לעובדה שבכל העולם המערבי פועלת קבוצת הלחץ החקלאית באותה דרך עצמה, ומצליחה להשיג סבסודים למיניהם בשם טיעונים רומנטיים דומים (הגם שבישראל צורת הסבסוד היא גרועה במיוחד, כפי שהצביע ניתוח של ה-OECD). מכאן שהטיעונים המתמקדים בייחוד של החקלאות לישראל דווקא (ציונות, יהדות, מדינה במצור) מאבדים קצת מכוחם כשמסתכלים על התמונה הכללית, ונראים יותר תירוצים בדיעבד מאשר נימוקים מלכתחילה. וכעת נעבור לנימוקים עצמם.

חקלאות יהודית – עובדים זרים? צילום: יעקב לדרמן /פלאש90

מדינה במצור?

אחד הנימוקים הפופולריים לטובת התמיכה בחקלאות הוא נימוק תועלתני דווקא: אם לא נתמוך בענפים החקלאיים הקיימים ונסתמך על יבוא, במקרה שנהיה במצור לא נוכל לספק לעצמנו את צרכינו. נימוק האוטרקיה הזה מקובל מאוד במדינות קומוניסטיות, והוא אחד הגורמים המרכזיים לעוני החריף שלהן. הדוגמה הקיצונית ביותר לכך היא אידיאולוגיה הג'וצ'ה בקוריאה הצפונית, שחרתה על דגלה אי הסתפקות של המדינה בשום גורם חיצוני. וכולנו רואים כיצד זה באמת עוזר לה. כל המדינות המשגשגות תלויות במדינות אחרות לשגשוגן; וזה טוב, לא רע. אדרבה: אותה תלות הדדית היא גורם ממתן ומונע מצור ומלחמות: גורם שאתה ביחסים כלכליים טובים איתו, אתה בהכרח נהנה משירותיו ולכן אתה תרצה להימנע מלקטוע את הקשרים הכלכליים האלה.

נסו לדמיין משפחה שמנסה להתקיים באופן עצמאי לחלוטין, ולייצר את כל צרכיה בעצמה, מחשש שיקרה הנורא מכול והיא תהיה מנודה על ידי כל העולם. בפועל, מה שהיא עושה זה לנדות את עצמה בלי שום עזרה מבחוץ, ולחיות חיי עוני מחפירים מתוך אותו חשש דמיוני מהעתיד הרחוק. וכך בדיוק חיה קוריאה הצפונית.

ונעבור לארצנו הקטנטונת: האם באמת יש לנו אוטרקיה, כי אנחנו יודעים לגדל פלפלים צהובים? נזכיר שנפט, לדוגמה, הוא גורם שאינו מיוצר בארץ, ואנחנו תלויים בו לגמרי בגורמי חוץ. אם יהיה מצור כלל עולמי, כיצד בדיוק נוכל להתקיים בלי נפט? כיצד נשנע את החצילים הישראלים משדותיהם לתל אביב? בעזרת עגלות על סוסים? ובאשר לגידולים חקלאיים: רוב מוחלט של החיטה הנצרכת בישראל מיובאת מחו"ל. אז במקרה של מלחמה יהיו לנו פלפלים אבל לא לחם. אכן מנחם. אפשר היה להמשיך עוד ועוד: גידולים חקלאיים ומחצבים חיוניים רבים אינם מגודלים ונחצבים בארץ, ובמקרה ההיפותטי והמוזר של מצור כלל-עולמי על ישראל (דבר שמעולם לא היה), החקלאות הישראלית לא תוכל לעזור לאוכלוסייה בארץ. למעשה, גם החקלאות עצמה תלויה בחומרים מיובאים וגם בעובדים זרים (כחכוח קל). לפיכך, טיעון האוטרקיה הוא חסר כל היגיון.

הגנה על הגבולות?

טיעון אחר המועלה בהקשר הישראלי הוא כי החקלאות חשובה להגנה על הגבולות. גם הטיעון הזה תמוה: ראשית, ישנם גבולות ארוכים שאין בהם כלל חקלאות, ועדיין הם נשמרים לא רע, בעזרת הקונספט המהפכני המכונה "צבא". שנית, ניתן לטעון את הטיעון ההפוך: יישוב אנשים בגבולות מהווה פתח ליותר סכנה לאזרחים ומהווה כאב ראש של ממש לצבא בבואו להגן על האזור (ניתן להזכיר כאן את תוכנית פינוי היישובים בצפון במקרה של מלחמה). וכך או כך, החקלאות בגבולות היא חלק קטן מאוד מכלל החקלאות בארץ. אם באמת רוצים לקדם את היישוב בגבולות, תהא אשר תהא הסיבה לכך, ניתן פשוט לסבסד את היושבים באותם מקומות. מכסי מגן, המעלים את עלות המוצרים, וסבסוד של כלל החקלאים בכל המדינה, הן דרך גרועה מאוד לעשות זאת.

השתלטות על שטחים במדינה?

טיעון אחר, הקרוב לקודם, הוא שחקלאות עוזרת להשתלט בפועל על שטחים בתוך המדינה, כדרך להחיל ריבונות. גם בנושא זה יש לתהות מה לגבי כל אותם שטחים עצומים שבהם אין חקלאות; לדוגמה: הנגב. למרות בעיות מסוימות באזורים המאוכלסים בבדואים, קשה לטעון שבכל הנגב אין ריבונות. האם צריך לדחוף לחקלאות בכל הנגב? ועוד יש לשאול על שמורות הטבע: האם צריך להחריב אותן ולהפוך אותן לאזורים חקלאיים?

וכמובן, יש לשאול – מיהם אותם גורמים עוינים שישתלטו על השטחים אם לא נעבד אותם? נקרא להם בשמם: ערבים. ובשמם המפורש: ערבים אזרחי ישראל. אבל מדיניות הממשלה, תהא אשר תהא, אינה מפלה יהודים אל מול ערבים. וממילא לא ברור כיצד מדיניות ממשלתית כלשהי תוכל להיות מופנה לעידוד התיישבות יהודית דווקא. אבל יותר מכך: נניח שאכן יותר שטחים חקלאיים יעובדו על ידי ערבים. ומה בכך? האם אין ערבים תושבי המדינה עכשיו? האם אין הם גרים בכפרים ובערים? האם אין להם שדות פלחה? האם הריבונות הישראלית אינה חלה עליהם?

חקלאות כציונות?

על הקשר בין חקלאות כציונות הרחבתי למעלה. אכן, היסטורית אנשי העלייה השנייה דחפו למעורבות יהודית בכל ענפי המשק, ובכלל זה בחקלאות. אבל לא זו בלבד שדבר זה היה תלוי בהבנה כלכלית מוטעית ומסוכנת, היא גם פסה מן העולם כיום. החקלאים היהודים היום ברובם אינם עובדים את הקרקע בעצמם, אלא על ידי עובדים זרים (וזה, כאמור, חלק מהמאבק שלהם כיום!). ממילא לא ברור כיצד העסקת עובדים זרים שיעבדו את האדמה בעמק יזרעאל זה ציוני יותר מאשר תשלום לאותם עובדים זרים שעובדים את האדמה בסין.

חקלאות כערך דתי?

מן הכיוון הדתי (בעיקר מן הכיוון הציוני-דתי) נשמעים גם כן קולות על החקלאות כערך בפני עצמו. ובכן ראשית יש לציין שלאור האמור לעיל – העובדה שהמדינה אינה מפלה בין יהודים לגויים, והעובדה שהחקלאות היום נסמכת על עובדים זרים – הרי שאין בין המחאה האמורה לבין ראיית החקלאות כערך יהודי-דתי דבר וחצי דבר. מי שסבור שהחקלאות היא ערך, יכול ללכת ולהיות חקלאי בעצמו. אבל אם התביעה של אותו חקלאי יהודי היא לכפות על הציבור לממן את העיסוק שלו, באופן ישיר או עקיף, הבסיס הדתי של התביעה הזו תמוה מאוד: מעולם בהיסטוריה של ההגות וההלכה היהודית לא נתקלנו בכך שהעניים מסבסדים את החקלאים; בדיוק להפך: החקלאים (שמפרנסים את עצמם בכבוד) הם אלה שמצווים לסבסד את העניים, בעזרת מצוות לקט, שכחה ופאה, שמיטה וכן הלאה.

התביעה לייקר את המוצרים באופן מלאכותי, ולגבות מסים מהאזרחים (על ידי סבסוד המים וכיוצא בזה), רק כדי שהחקלאי יוכל להמשיך לעבוד במלאכתו, תמוהה ומקוממת במיוחד. הערך הדתי המיוחס לחקלאות הוא דומה לערך הדתי המיוחס לשאר המלאכות: העובדה שאדם מפרנס את עצמו ולא חי על חשבון אחרים. המצב היום, שבו כמה חקלאים דורשים לחיות על חשבון הציבור, ועוד מציגים זאת כערך דתי, אינו אלא קריקטורה נלעגת של היהדות.

ישראל היא גם יצואנית של טכנולוגיה חקלאית. סרטון תדמית של 'נטפים'

צפירת הרגעה: החקלאות לא תיעלם

ובחיתומם של דברים יש לומר: אין סיבה שהחקלאות תיעלם אם יפסיקו לסבסד אותה. בניו זילנד הממשלה הפסיקה לסבסד את החקלאות, והיא משגשגת שם מאוד. יש בארץ חקלאות טכנולוגית ברמה גבוהה, ויש לנו יתרון יחסי גם בכוח אדם מתוחכם מן הסוג הזה, גם באקלים המתאים לחלק מסוגי הגידולים, וגם בכוח אדם זול, אם יתירו לפועלים מהשטחים לעבוד בחקלאות באופן חופשי (ויאפשרו ליותר פועלים זרים לעבוד בחופשיות). בלא מעט תחומים אנחנו מעצמה חקלאית העומדת בפני עצמה, בלי שום צורך בסבסוד. הפסקת הסובסידיות והורדת חסמי היבוא ישרתו לא רק את כלל הציבור, אלא גם את אותם חקלאים היודעים לנצל את היתרון היחסי של ישראל. הותרת המערכת המעוותת הנוכחית, במסווה של "החקלאות כערך", רק פוגעת באותן מגמות מבורכות.

אז נכון, החקלאות איננה ערך בפני עצמו. אך אל דאגה: היא לא הולכת להיעלם מן העולם, וגם לא מישראל. זהו ענף כלכלי שיכול לעמוד בלי להזדקק ל"שנור"; הפסיקו להוריד אותו למעמד הנמוך הזה. חקלאות אינה ערך, אבל פרנסה בלי נדבות, מרצון או בכפייה, היא בהחלט כן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

44 תגובות למאמר

  1. אחוז החקלאים עוד נמות מ 2%, מכיוון שצריך להחסיר את העובדים הזרים. גם התל״ג של החקלאות מועבר בערך בחציו לתאילנד.
    2. מחקר שנערך ע״י פרופסור האנוברסיטה העיברית, מראה ש 80% מכלל הקלוריות הנצרכות בישראל מקורן ביבוא. דוגמא: ללא יבוא גרעינים מחו״ל אין מספיק מזון בארץ להאכיל את הפרות והתרנגולות (למעשה כמעט כל החלב ומוצריו, הביצים ומוצריהם, תלויים ביבוא)! שלאלהזכיר יבוא אנרגיה, תשומות חקלאיות שונות והרבה ובדים. כך שטיעון בטחון מזון הוא זריית חול בעיני הציבור התמים.
    3. כל כלכלן בחוג לכלכלה בפקולטה לחקלאות יוכיח שזול יותר לייבא ביצים, חלב (בצורת אבקת חלב), גבינות, פטם עוף, ועוד, במקום לגדלם בארץ.

    מאידך, אני סבור שלנוכחות חקלאים בשטחים הפתוחים של המדינה יש ערך בטחוני רב מאוד. אך אפשר לתמחר זאת ולתת תשלום לפי ״החזקת שטח״ לדוגמא, כפי שעושים בשוויץ.

    1. מי שלא שומר על הסיני שלו
      הסיני שלו לא ישמור עליו

  2. כפי שציינו אחרים יש פגם מהותי אחד בכתבה שהופך את הדברים – ישנו מאבק לאומי על הארץ בין הלאום הערבי ליהודי ובשל כך מאד משנה אם ישנה השתלטות על קרקעות למרעה ולעיבוד חקלאי מהצד הערבי. ישראל מדינה קטנה והפרדסים שפעם אפיינו את איזור השפלה נעלמו והפכו לשלמת בטון.

    אם לא נדאג לשמור על האיזורים הפתוחים שלנו בבעלות יהודית נמצא עצמנו בתביעות בעלות קרקע ודרישות לאוטונומיה והפרדות מישראל (הגליל התחתון 90% מוסלמי)

    נכון שאין צורך לסבסד בשל כך את החקלאות בכל הארץ או לגדל אננסים קטנים ויקרים במקום לייבא אותם מחו"ל אך כן יש למצוא פתרון מחוכם, למשל, סבסוד סוגי גידולים מסוימים איתם ניתן בקלות לכסות שטחים גדולים.

    1. אמת, יש מאבק בין לאומים.
      אבל מסיבות רבות את המאבק הלאומי הפנים מדיני צריכה לנהל החברה האזרחית ולא המדינה.
      ארגונים, עמותות, חינוך ותמיכה צרכנית יבטיחו שידיים יהודיות יעבדו את הארץ.

  3. התנחלויות זה כן ערך?
    מי שמך?
    בשבילי היא ערך!
    ומסתבר שלעוד רבים וטובים…
    אינני חקלאית, אבל אני לגמרי מוכנה לשלם יותר בשביל חקלאות ישראלית פורחת ומשגשגת!

  4. החקלאות היא הפריפריה.

    החקלאים מייצרים כסף ורוכשים בעזרתו שרותים בעיירות הפיתוח וכך הפריפריה מתקיימת.

    בית שאן קריית שמונה קצרין ונתיבות לא יתקיימו ללא המושבים והקיבוצים סביבן.
    בנוסף המסים שהחקלאים משלמים מפרנסים הרבה אנשים במגזר הציבורי.
    בנוסף תעשיית המזון נשענת על החקלאות המקומית וגם ענף שינוע המזון, המוסכים למשאיות ולטרקטורים חברות לציוד חקלאי, פעילות המועצות האזוריות (מבתי ספר ועד פינוי אשפה).
    נשות החקלאים בד"כ אינן עובדות בחקלאות אלא עובדות במתן שרותים: אחיות, קופאיות, מורות, עובדות ברשויות המקומיות בפריפריה.
    העלמות החקלאות תפגע לא רק ב2% מהאוכלוסיה אלא ב10% מהאוכלוסיה – 830,000 איש פי 100 ממספר האנשים שפונו מגוש קטיף יבקשו להגר למדינת תל אביב ויקפיצו את מחירי הדיור הגבוהים ממילא.

    קריסת הפריפריה תביא לאינתיפאדה בגליל ובנגב שבסופה ויתור על אזורים אלה.
    צה"ל הרי ישב 18 שנה בדרום לבנון ויצא ממנה – בשטח ריק מיהודים אין טעם להחזיק.

    ויתור על הפריפריה משמעותו ויתור על מי הכנרת, על התיירות הצליינית לגליל, ויתור על הצימרים, על מפעלי הפוספטים בנגב על המכתשים ועל אילת על שטחי האימונים של צה"ל על אתר החרמון ועל מפעלי ים המלח.

    מי שמסתפק במדינה בין חדרה לגדרה שיבושם לו. לדעתי מדובר בקטסטרופה.

    1. יפה אמרת!
      ככה זה כשהטיעון הוא פסבדו-כלכלי. מרוב כלכלי לא רואים את הערך (הכלכלי והאחר). גרשוני כאן חוטא באותו חישוב קר וצר עין בו חוטא השמאל הקיצוני פעם אחר פעם כשהוא מנסה לצמצם הכל לכסף וכדאיות כלכלי.

  5. אתה שופך את התינוק עם המים…
    בכל העולם מסבסדים חקלאים – וזו הדרך הנכונה.
    הניתוח הכלכלי שלך לא מחובר למציאות. וחבל שאתה מלבה שנאה למגזר עמל ויצרני, אולי צריך להפנות חרדים לחקלאות – כך הכסף שנשפך שם יהיה ישמש למטרה נכונה והשורה התחתונה שאתה כה מקדש – תהיה חיובית…

  6. המאמר מלא בטיעונים שמאלניים, מנסה להסביר לנו שזה טוב שאנו תלויים כלכלית בעולם החיצון כדי למנוע מאיתנו מלחמות מיותרות, שאסור לממשלה לעודד התיישבות יהודית כי זו גזעונת. זה מאמר שמתאים לעיתון הארץ, לא לאתר ציוני כמו מידה.

  7. אם יהיה יבוא חופשי המחירים לא ירדו אלא הסיטונאים והקמעונאים יעשו קופה. אח"כ תקבל מחירים כמו באירופה ותקנה ירקות בבודדים לא בקילו.

  8. כל כך הרבה אי דיוקים על גבול השקרים, אין רע באידיאולוגיה של מסחר חופשי, אך לא צריך להמציא נתונים לצורך כך! אציין רק חלק קטן מאי הדיוקים:
    1. לגבי היבוא וירידת המחירים – חלק גדול מהמחיר של התוצרת החקלאית נגרם מפערי התיווך של הסיטונאים והקמעונאים ביחס לחקלאים. אין שום הוכחה שהיבואנים מתכוונים לוותר על פערי התיווך הללו. ישנם עונות שבהן אין תוצרת מקומית ואז מותר יבוא עונתי (למשל בננות) לא ראיתי ירידת מחירים משמעותים בתקופות בהן היבוא מותר.
    בנוסף, היבוא הפרוע הכניס לארץ מזיקים חקלאיים (לאחרונה מזיק לעגבניות). מי ישלם את הנזק לחקלאים על אובדן היבול וחומרי ההדברה לטיפול במזיק החדש? מי יפצה את אותם מאות אנשים שחלו בסלמונלה מהביצים שיובאו מאוקראינה? אני בטוח שהיו גם מקרי מוות שלא משוייכים לביצים נגועות. אני בטוח שאם היו מחשבים את העלות הכלכלית של הטיפול בחולי הסלמונלה ביחס לירידה במחיר הביצים המיובאות, היה מתברר שהיבוא הזה לא היה כדאי כלכלית למשק.
    2. נושא מחירי המים הוא קשקוש גמור – המים לחקלאות אינם מסובסדים כלל – עלות הפקת מים ישירה (לשדות) מבארות במישור החוף ובגליל היא כשקל לקוב. החקלאים אינם זקוקים למערכות סינון, טיהור, והוספת כלור ופלואור למים לצורך החקלאות שלהם, כי הם זקוקים למים באיכות יותר נמוכה ממי שתיה, ולכן אין סיבה שישלמו את מחיר המים של תושבי העיר. שלא לדבר על השימוש במי ביוב מטוהרים. בנוסף, מחירי המים היום גבוהים בהרבה ממחירי ההתפלה בגלל המיסוי הכבד, ויש עודף קיבולת ייצור של מתקני ההתפלה.
    3. הנגב הצפוני מספיק גדול כדי לספק את כל צרכי ישראל בגרעיני חיטה (למעט בשנות בצורת) בחקלאות שלחין (ללא השקיה). יש לחקלאות הישראלית יכולת ליצר את *כל* צורכי המזון של ישראל, אך זה לא יהיה בהכרח זול. כשהופיע ביקוש לגבינת מוצרלה (מחלב תאו), אז הופיעו חקלאים שהחלו לגדל את התאו.
    4. לגבי נושא של הקרקעות, הבעיה היא שהמדינה מחזיקה את רוב הקרקעות, ורוב החקלאים שוכרים של הקרקע לתקופות קצרות (חוזים לשלוש שנים שבד"כ מתחדשים אך לא תמיד), ולכן, לא ישקיעו בהשקעות פיתוח ארוכות טווח. אילו המדינה היתה מוכרת את כל הקרקעות הפנויות לבעלות פרטית, הבעלים היו משפרים את היעילות באמצעות השקעה בטכנולוגיה למשל או יתרון לגודל.
    5. מאז גילוי שדות הגז (שמפיקים גם מעט דלק) ישראל מסוגלת לספק את כל צרכי האנרגיה שלה. התגלו גם שדות נפט (יקרים להפקה). נראה שהכותב בור לחלוטין בעניני טכנולוגיה. אם יש אנרגיה ויש ידע אז אפשר ליצר *כל* דבר שרוצים, כולל חומרי גלם נדירים, זה רק ענין של מחיר. צפון קוריאה היא דוגמה טובה לכך, מדינה לא מפותחת שהחליטה משיקולים שלה ליצר בעצמה טכנולוגיה גרעינית וטכנולוגית טילים, והיא עושה זאת בהצלחה יחסית.
    6. לגבי הנתונים הבטחוניים וההגנה על גבולות – קישקוש גמור של הכותב – תנו לי לרכוש ולהחזיק במשק שלי מכונת יריה, מוקשים, וטילים נגד טנקים (במחירים מצחיקים בשוק החופשי הבנלאומי) ואני מוותר בקלות על ההגנה של הצבא והמשטרה. אם אתם לא נותנים לי להגן על עצמי אז תתכבדו ותשלמו על ההגנה שלי.
    אני לא חקלאי, אך אני מבין היטב את זעקת החקלאים. הטענה שלהם היא כזאת: אם אתם לא רוצים לסבסד, אז אל תחנקו אותנו ברגולציה שלכם שמפלה לטובה את היבואנים. אם שוק חופשי, אז שוק חופשי עד הסוף, לגדל מה שרוצים, כמה שרוצים, באיזה חומרי הדברה שרוצים, ולמכור בכל מקום שרוצים בלי התקנות של משרד החקלאות ומשרד הבריאות.
    מסתבר שקיים שוק חופשי אחד בתחום החקלאות והוא שוק המוצרים האורגניים, בשוק זה ישנם חוזים וולונטריים ארוכי טווח בן המשווקים לבין המגדלים, ומערכת בקרת איכות וולונטרית. המחירים אומנם גבוהים יחסית, אך נראה שישנם מספיק לקוחות מרוצים.

    1. 1. "פערי התיווך היקרים" זה פיקציה. אילו פערי התיווך היו באמת יקרים מדי, החקלאים היו יכולים להתאגד ולתווך בעצמם בזול יותר. יש כל מיני יוזמות של "מהחקלאי לצרכן" והן לא יוצרות מוצרים זולים יותר.
      2. אתה טועה, המים מסובסדים. למעשה המאבק של החקלאים הוא בדיוק על הנושא הזה: בעקבות המלצת ה-OECD מבוצע מהלך שמטרתו לייקר בהדרגה את המים לחקלאות עד שיגיע למחירם הריאלי. על כך החקלאים מוחים כי הם התרגלו למים זולים.
      3. "יש יכולת" אבל כרגע לא מגדלים. אתה טוען שזה בסדר כי במקרה חירום יהפכו את הנגב לאסם תבואה? אחלה. אותו דבר יש לומר על כך הגידולים החקלאיים שהם.
      4. רעיון טוב.
      5. גז אינו נפט. אתה לא מסיע צי משאיות אדיר בגז. ויש עוד מגוון שימושים לנפט שגז אינו יכול להחליף, ולגז יש הצרות שלו. ולקחת את קוריאה הצפונית כדוגמה למשהו זה אבסורד אומלל. כן, הם פיתחו כלי נשק מתקדמים. למי זה עוזר בדיוק?
      6. לא הבנתי מה אתה רוצה, באמת שלא. טענתי פשוט שאין צורך ביטחוני במימון אנשים שיהיו בגבולות, ואולי להפך. מכל מקום אם חושבים שיש צורך, צריך פשוט לשלם להם ישירות. זה הכול.

      אני בהחלט נגד חניקה ברגולציה. כתבתי את זה במפורש.

    2. אחד ההוזים. טיעוניך לא הגיוניים או לא נכונים. במיוחד היתה מוצלחת ההערה על צפון קוריאה. אני מבין שאתה ממליץ על אוטרקיה. "ככלב השב על קיאו כסיל שונה באיולתו".

    3. מרבית האיכרים הם אריסים של רשעות מקרקעי ישראל וככאלה חיים תחת רגולציה מטורפת גם אם הם עוסקים בחקלאות הורגנית.
      בנוסף ישראל בין המדינות הבודדות, שבהם מותר למכור מזון "מהונדס" גנטית אבל אסור לגדל מזון "מהונדס" גנטית.

    4. הלל
      המים השפירים בנגב ובערבה ובמרבית אזור ההר הגבוה מסובסדים. המי הקולחים בדרגת טיהור מספיקה למטעים והמים באזור מקורות הירדן לא מסובסדים אלא להפך. פשוט המדינה החליטה שתושבי איזור אחד יסבסדו את תושבי איזור אחר. ברור שהיום איכרים באזור אחד לא יכולים לסבסד מים לאיכרים באיזור אחר.

    5. חבל שאתה אתה לא עונה לטיעונים נגדך באמצעות *מספרים* אלא באמצעות תאוריות כלכליות.
      1. המים שהחקלאים צריכים אינם המים שהעירוניים צריכים, ולכן, עלות הפקתם נמוכה הרבה יותר, בסביבות שקל לקוב, ואף פחות אם הבאר היא בשדה של החקלאי.
      2. אין הוכחה שהיבוא הוריד מחיר באופן משמעותי. פתיחת השוק לאחרונה ליבוא בשר טרי הורידה את מחיר הבשר הטרי? יבוא הבננות הוריד את מחיר הבננות? יבוא הביצים הוריד את מחיר הביצים? האם אתה ככלכלן לא מבין שכאשר אין תחרות, היבואנים (וגם החקלאים שיכולים) דורשים את המחיר שהצרכן יכול לשלם ולא את מחיר העלות? יש הרבה יותר חקלאים מיבואנים, ולכן, חיסול החקלאות לא יוריד מחירים באופן משמעותי.

      אתה פשוט לא מבדיל בין חוסר כדאיות כלכלית לאי אפשרות טכנולוגית, למשל בנושא הגז – באמצעות בתי הזיקוק אין שום בעיה טכנולוגית להמיר גז טיבעי לדלק נוזלי , וישנן מדינות שעושות זאת. אין שום בעיה טכנולוגית להפיק חומרי גלם נדירים מתוך ים המלח ושדות הפוספטים בנגב, ונחושת מהמכרות בתמנע. באמצעות גידול בחממות אין שום בעיה לגדל כל תוצרת חקלאית שהיא בכל כמות שרוצים. בישראל ישנו אפילו כושר יצור של טכנולוגיה עילית (כדוגמת מעבדים ורכיבי זכרון למחשבים), וגם מפעלי יצור לחלפים לתעשיית הרכב והתעופה.
      לגבי נושא ההגנה על הגבולות, בעשרת אלפים שקל אפשר לקנות בשוק הבנלאומי שלוש מכונות יריה עם תחמושת, בתוספת עשרה טילים נגד טנקים, בתוספת מאה מוקשים . אני רוצה לראות מסתנן או גנב שינסה להכנס לשדותיו של חקלאי שמורשה להשתמש בנשק שלו. באמת שלא צריך הגנה של צבא ומשטרה.

  9. הרסת לי את הערב עם המאמר המשתלח הזה … כמה עצוב! מי שלח אותך? אורי אריאל? כחלון? איזה באסה של דמגוגיה זולה . אני מקווה שיש בארץ עוד אזרחים שחשוב להם שיהיו מושבים וקיבוצים לאורך הגבולות.

  10. מאמריך מעניינים ומאתגרים, אבל לא הפכת להיות קצת יותר מדי אורתודוקס של ערך אחד בלבד והוא השוק החופשי? לפעמים אתה קצת נסחף אחר להטוטיך הרעיוניים המרתקים ובעצם מייצר ערך בלעדי, עגל זהב חדש שמחלחל לכל תחום כלכלי, חברתי, רוחני, תרבותי ומכריע כל שיקול אחר.
    קיצוניות חד מימדית זה לא טוב וזה גם מחשיד בחוסר אחריות מובנה. היזהר מלהשתעבד למימד אחד, חשוב ונכון, אבל עדיין חלקי

  11. אני לא מבינה מאיפה החוצפה!?
    יותר אנשים מאמינים שחקלאות בישראל היא ערך, מאשר שצריך להתיישב בכל חור ביהודה ושומרון.

    התנחלויות עולות למדינה הון מכספי המיסים, אז אינני מקבלת את הטיעונים שלך.

    1. אין ספק תמצית השמאל – לא מקבלים את הטיעונים משמע הם לא נכונים…

  12. הלל גרשוני. אתה עם כיפה על הראש. רבות מהמצוות בתורה קשורות לחקלאות.
    כל מפעלי המים האדירים נועדו לשרת את החקלאות. השפד"ן, המט"שים, המאגרים. מה יהיה אתם?
    מה עם הענפים התומכים? מסחר, הדברה ודשנים, אריזות, פקידות,,

  13. גם אקדמאים יהודים (בערך) זה לא ערך.
    למה לא מייבאים אקדמאים מחול,מה שיוזיל מאד
    את עלות המחיה לכולנו ?

    1. יותר מזה – בחלק מהתחומים אפשר גם לא לייבא בכלל

  14. מאמר ארוך ומייגע שניתן לתמצת ולסכם בכמה מילים.
    אפשר להגיד בלי בושה שהחקלאים גנבים.
    מספרים לנו על "פערי תיווך", אבל כשאתה הולך וקונה אננס ישירות מהחקלאי, המחיר זהה לאננס הנמכר בסופר. אז איזה על איזה פערי תיווך הם מדברים?
    החקלאים מגנים על הגבולות? לא, יש צבא שמגן על הגבולות.
    החקלאות זו עבודה עברית, התחברות לאדמה וכו'? ספרו לי עוד על כל התאילנדים שעובדים אצלכם.

  15. חיים מוסריים הם כן ערך ביהדות. ו"מקומיות" היא ערך מוסרי גבוה. לאיכות הסביבה, ולאיכות נפש האדם.
    ובסופו של דבר זה כן גם כלכלי. רק צריך לעשות חישובים מתמטיים קצת יותר מורכבים.

  16. חקלאות ומרעה במקום יצור מזון מודרנית מקבילה למלאכה פרימיטיבית במקום תעשיה מודרנית בענפים אחרים. לדעתי בני ישראל לא רוצים להרוג את עצמם בעבודות זוית, שמאפיינות חלק ניכר מהחקלאות ובמיוחד חקלאות הורגנית. הרגולציה של רשות מקרקעי ישראל מפריעה למודרניזציה של יצור מזון בישראל.
    אני כן בעד הבטחת הביטחון של ישראל באנרגיה וביצור מזון. ולכן אני בעד פיתוח חלופות אנרגטיות וגידולים חדשים. אני נגד סיבסוד מים ליצוא.

  17. בעולם מושלם, כותב המאמר היה צודק לגמרי – סין אידיאלית לגידול אורז ? אז שתגדל רק אורז בכמויות אדירות וממש זולות, ותמכור למדינות שאידיאליות לגידול חיטה שימכרו להם בתורם בכמויות אדירות וזולות וכו'.

    אבל, זה לא עולם מושלם, ואע"פ שמדינת ישראל לא יכולה להיות עצמאית לחלוטין, בכל זאת, אסור לעזוב את החקלאות, כותב המאמר מציין שמצור כללי על מדינת ישראל זה תרחיש הזוי עבורו, אבל האם כותב המאמר הזה לא היה סובר לפני 8-7 שנים שמרד כללי של כלל העמים הערביים בממשלותיהם הוא גם תרחיש הזוי ? שטראמפ ייבחר זה תרחיש הזוי ? כמה שיעורים בהיסטוריה המתרחשת בעיניו כותב המאמר צריך ללמוד כדי להבין שאין כזה דבר בלתי אפשרי ?

    בנוסף, כותב המאמר מציין וצודק שללא פגזים, נפט, תחמושת, חלקי חילוף לאינסוף דברים חיוניים במדינה וכו' – לא נעמוד לאורך זמן, וזה בהחלט נכון, וזה אחד הסיבות שאכפת לנו מה"דעת הקהל הבינלאומית", אבל בדיוק לצורך כך יש לנו מאגרים וימח"ים אסטרטגיים שנותנים לנו אורך נשימה. אם כותב המאמר רוצה שנעזוב את החקלאות, הוא צריך להציע מחסני חירום כאלו, ואיזה מחסן יכיל מה ששמונה מיליון איש אוכלים במשך חודשים על חודשים? זה המון המון לאחסן. השדות=מחסני החירום שלנו למזון.

    1. אתה כנראה לא מבין מה יקרה כשלא יהיה לנו נפט: אף כלי קרב ממונע – ממטוס, עד טנק, צוללת, וכטב"ם. לא יהיו משאיות להוביל את החיטה מהמאגרים לפה של הילדים שלך. לא יהיה איך להניע טרקטורים וקומביינים.

      די להפחדה האווילית – חקלאי שלא מרוויח, שימצא עבודה, כמו כל אחד אחר!

  18. הלל שלושה דברים דברים.
    א. מבחינת ההגיון הכלכלי באספקט של הוזלת ההוצאה הכוללת של הצרכן (העני נניח) על מים לצריכה אישית ומוצרים חקלאיים, לא התייחסת לשאלה החשובה ביותר, מה פחות הוצאה לצרכן: מים יקרים יותר עם סבסוד לחקלאות ומוצרים חקלאיים זולים יותר (כי המים מסובסדים). או מים זולים יותר ללא סבסוד לחקלאי ומוצרים חקלאיים יקרים יותר (כי הם לא מסובסדים).
    כמובן שמים יקרים יותר ומוצרים זולים יותר גורמים להוצאה כוללת נמוכה בהרבה לצרכן הפרטי, מכיוון שהמים מועברים מהצרכן לחקלאי ללא פערי תיוון והמוצרים עוברים מהחקלאי לצרכן עם פערי תיווך, פערי התיוון על עלות ייצור גבוהה יותר יהיו גבוהים יותר באחוזים.
    או במילים אחרות הוזלת התהליך בשלב הראשוני (תשומות המים) תגרום להוזלה משמעותית ביותר על המחיר הסופי לצרכן. של המוצר החקלאי.

    ב. הערך הציוני\דתי\לאומי\בטחוני\ווטאבר בעיני היא בכך שהארץ איננה מוזנחת אלא מטופחת על ידי אוכלוסיה יהודית, לא מעניין אותי אם מי שבסוף נוהג בטרקטור הוא פלסטיני\תאילנדי, רוב מוחלט של "בעלי הבית" במשקים החקלאיים הם יהודים. מה לעשות הדרך לעשות את זה היא באמצעות חקלאות רווחית והבטחת יכולות פרנסה במרחק מאיזור המרכז.

    ג. אני מתפלא עליך איך בכל המאמר הארוך פיספסת ולא התייחסת לכשל השוק הכי חשוב בשרשרת הייצור החקלאית שהיא המועצות המקצועיות של הענפים. הן מווסתות את הגידול, בעקרון כדי שכולם ירוויחו ולא תהיה הצפה של השוק (אם כבר הזכרת ברית המועצות במיטבה…). נניח שהן היו עושות את זה עוד מילא, אך בפועל הן נגועות בשחיתות רבה, שולטים בהם בעלי אינטרסים ומקורבים לצלחת. חצי מפרשת ישראל ביתנו האחרונה עם פאינה קירשנבאום וכל זה קשורה לחלוקת ג'ובים במועצת הצמחים.

    ד. גם בתוך המחאה החקלאית יש פוליטיקות פנימיות, תבדוק לדוגמא מה יחס החקלאים בדרום לעומת אלו שבצפון לרפורמה הצפויה במחיר המים. רמז: הרפורמה תעלה את מחיר המים בהפקה עצמאית למחיר אחיד כך שהמחיר האחיד ירד, כמו שהמים לצריכה ביתית במחיר אחיד בכל הארץ, לא משנה אם קרוב או רחוק ממקורות המים, בצפון איפה שחקלאים מפיקים לבד את המים (לא בדיוק לבד, באמצעות אגודות שיטופיות) ומשלמים רק היטל הפקה של בערך 0.5 ש"ח לקוב המחיר יעלה למחיר האחיד החדש של 1.5-2 ש"ח לקוב ובדרום איפה שחקלאים מקבלים מים ממקורות היום משלמים מחיר אחיד של בערך 2.5-3 ש"ח לקוב וישלמו את המחיר האחיד החדש. אז מן הסתם הם לא מתנגדים לרפורמה…

  19. לא ברור מה המאמר רוצה. אבל הוא לא נוגע בבעייה מספר אחת כיום בחקלאות: הריכוזיות בהפצה.
    הבעיה מספר אחד בחקלאות בישראל זה פערי התיווך בין החקלאים לבין הצרכן. החקלאי מקבל גרושים על הסחורה שלו, ומי שמרוויח הכי הרבה זה חברת הפצה מונופליסטית שלוקחת את כל הרווחים אליה. וזאת הבעיה מספר אחת. הבעיה השניה: כיצד היבוא יעזור בהורדת מחירים, אם אותם אנשים משווקי התוצרת, הם גם היבואנים. החקלאים צודקים לחלוטין בנושא הריכוזיות. ובכלל ברמת החקלאי אין שום ריכוזיות. הרי כל חקלאי עובד לעצמו, ומתחרה לכאורה בחקלאי אחר. ככל שהסחורה שלו יותר טובה, כך הוא יקבל יותר כסף עבורה… ברם ברגע שהחקלאי הופך שבוי לאותו מפיץ, יש לו אפשרות למכור הסחורה בגרושים למפיץ או לזרוק את הסחורה. רק שיהיה ברור לכולם. במצב הנוכחי שבו מייבאים סחורה מחו"ל, גם מחסלים את החקלאות בארץ, וגם המחירים ימשיכו לעלות. אף צרכן לא ירוויח אגורה מיבוא הפירות והירקות, נכון למצב כיום. אם יהיו 10 יבואנים, שאין בינהם קשר, ועוד עשרה מפיצים שונים בארץ, שאין בינהם קשר, אז תתקיים תחרותיות, שהצרכן והחקלאי ירוויח ממנה. זה לא המצב כיום.

  20. טוב. הפתעת אותי. לא רק שאתה טועה, אתה גם ממש מבטל בהינף יד טיעונים על ידי נתונים לא נכונים. הדיון שיצרת כאן עם עצמך גובל בבורות של ממש.
    חקלאות היא לא ערך. אבל החזקת הקרקע היא כן. כך גם היכולת של המשק להחזיק את עצמו במידה סבירה, במיוחד כאשר מדובר במדינה שכן נמצאת בסכנת "מצור" כלכלי.
    אכן, יש אזורים רבים ללא חקלאות שלא נתפסו. אבל אלו אזורים באמת נידחים בנגב או עם כיסוי יער בצפון. לעומת זאת, מרבית האזורים שננטשו כן וכן עברו השתלטות עויינת. גבול הצפון פרוץ יותר בכל מקום בו אין חקלאות ובכלל, בדומה להתיישבות, כאשר לאף אחד אין אינטרס אישי להחזיק את הקרקע גם המדינה מוותרת עליה במהרה ונדל"ן על היביטיו השונים הוא המשאב החשוב ביותר בהיסטוריה.
    ישראל לא מספקת לעצמה חלק מהדברים. דגון הם אכן מונופול של חיטה למאכל ומייבאים את תוצרתם. אבל ברגע הצורך אין שום בעיה להסב את שדות הפלחה האדירים של השפלה ועמקי הצפון לחיטה למאכל במקום חיטה לתחמיץ. הטיעון שלך אינו מחזיק מים פעמיים.
    נכון אמרת- אם היו מורידים את כל המכסים וההגבלות כביכול הם גם היו חוסכים בהוצאות. אבל לא כך העסק מתרחש. החקלאים נדרשים להתמודד מול ייבוא, אבל המשקולות עדיין קשורות לרגליהם.
    המשק החקלאי מייצא סחורה אך הוא גם חוד חנית בייצוא טכנולוגי "אסטרטגי" למשל כמו הקשר עם מדינות אפריקה.
    בנושא המים אתה טועה ומטעה. חקלאים לא מקבלים מים מותפלים. משק המים כולל גם מאגרי מי נגר עילי ומים מושבים בכמות אדירה (מעל ל90% מהמים בישראל). אלו לא מי שתיה ועלות היצור שלהם נמוכה משמעותית.

    נראה שהמסקנה שלך כל כך הובילה את הטיעון שאפילו את העובדות כופפת לצרכיך. חבל, זה מוציא אותך ואת "מידה" באור לא טוב. עורך טוב היה שולח אותך לסבב למידה ותיקונים.

    כן, לישראל יש חשיבות אדירה לשמור את החקלאים על רגליהם. ככל שיטפלו בעיוותי המשק האחרים, כך תדרש פחות עזרה לחקלאים שיעמדו איתן על רגליהם. זו לא איזו אליטה שירדה מנכסיה (טיעון שסגנונו מריח רע הישר מבית מדרשה של שלי יחימוביץ'- סימון המטרה על ידי הכפשה ובידוד של קבוצה מכלל החברה). מדובר באנשים ברובם קשי יום שבאמת מוודאים שהקרקע ויכולת הייצור ישארו בידי ישראל. רק טיפש חסר ראיה אסטרטגית יוותר עליהם בהינף יד של טיעון פסבדו-כלכלי.

    1. כביכול ענית על כל סעיף אצל גרשוני, אבל בכל מקום יש לך טעות קטנה, שמביאה אותך לשגיאה.

      "יכולת עמידה במצור" – לא התייחסת לנפט. בלעדיו לא יהיו חשמל, טרקטורים, מאפיות. זה פשוט – בלי נפט, אנחנו נמות!

      "השתלטות עוינת על שטחים לא חקלאיים" – הכוונה לערבים ישראלים, או לבדואים? הם תושבי המדינה, והם "שולטים" ביפו, חיפה, הגליל, והנגב. אולי תרצה לשלול מהם אזרחות? החקלאות לא פתרה את ה"בעיה" הזו. זו דוגמא טובה איך שמאל כלכלי הופך בטעות ללאומנות.

      "החקלאים צורכים מי נגר עילי ומים מושבים" – אתה כנראה מכיר מושגים חקלאיים, אבל לא מבין איך מחשבים עלויות, וזה לא מסובך כאן. בישראל המים לחקלאות מסובסדים, ז"א – הציבור משלם כדי שלחקלאים יהיה.

      הגיע הזמן לפתוח דף חדש, ולחשוב נקי.

  21. ענפים עתירי ידיים עובדות נעלמים אט אט מארצות מפותחות ועוברות למדינות מתפתחות. חקלאות הדורשת עבודה עתירת ידיים תעלם גם היא.
    ענף הטכסטיל היה בזמנו פאר היצירה בארץ עם הזמן נסגרו כמעט כל מפעלי הטכסטיל בעיירות הפיתוח למרות זעקות העובדים. פשוט מפעלים אלה נשאו הפסדים עצומים. עם היבוא הזול מסין חוסלו יתר המפעלים האלה. החקלאים לא השתתפו בהפגנות עובדי הטכסטיל. ולא זעקו עבודה עברית….
    כך גם יקרה עם החקלאות. אם ניתן ליבא תוצרת חקלאית זולה מדוע לא.

  22. כדאי שרבים מהכותבים כאן בעד חקלאות עברית אינ מסיירים במושבים בארץ. בצפון בכל ישוב חקלאי מקימים צימרים ומחסלים לולים ושדות עצי פרי. בנגב משכירים את השדות לראיס הערבי המשלם פרוטות לנשים ערביות ולכן הוא היחיד המסוגל להתקיים מהחקלאות.

    1. אפשר להמשיך את קו המחשבה עוד קצת. הצבא הוא ערך? הבטחון ערך? החלף את המילה חקלאות במילה צבא ותקבל את אותו סט נימוקים מדוע הוא אינו ערך. אפשר להחליף את הלוחמים הישראלים בצבא שכירים, כמו לגיון הזרים הצרפתי והצבא הרומאי. אם כל סט הנימוקים של הכותב הוא כלכלי, אפשר למצוא סט נימוקים כלכליים לבטחון המדינה ע"י יבוא וכן הלאה. נגמור בכך שנייבא גם תושבים זרים במקום הקיימים. הם יהיו זולים יותר.

  23. אלו שקוראים את כל התגובות, שימו לב לנקודות שלא הודגשו:
    1) ישנו הסיפור של איכות המזון. אין חולק – אפילו לא בטהראן – שהחקלאות הישראלית היא המתקדמת בעולם; והתוצרת שלהם היא האיכותית ביותר. אז נכון, אפשר לייצא טכנולוגיה חקלאית לכל רחבי תבל, ולייבא את התוצרת האיכותית בתמורה, רק השאלה היא האם זה אכן משתלם…
    2) ישנו גם הנושא של "הפשרת קרקע חקלאית" – הריסת שטחי גידול חקלאי לטובת בניה עירונית, בעוד שקק"ל ממשיכה לתחזק יערות – שטחי אש…
    ובכל מקרה, אם מדינה כלשהי צריכה לייצר את התוצרת החקלאית של העולם, כדאי שתהיה זו מדינת היהודים…

  24. זו גם אינה חקלאות "יהודית". אלה אפנדים שמעסיקים אלפי עובדים זרים, הורסים שטחי טבע ומבזבזים בסבסוד מים יקרים. אין לישראל, מדינה עם מעט טבע ושדות פתוחים, שום טעם וצורך בחקלאות לייצוא אלא רק לצריכה פנימית.

  25. מבחינת כללי שוק חופשי, לא היה כדאי לעם היהודי להקים את מדינת ישראל בכלל. ניתן היה להשיג תשואות גבוהות טובות יותר על השקעת ההון בדרכים אחרות.
    זה מאמר פוסט ציוני, שכותבו אינו מבין שלא ניתן לקיים סולידריות לאומית לאורך זמן ללא ראיה כוללת של סך מרכיביה. עיקרון תחרות חופשית כשיקול יחיד הוא עיקרון מפרק. בבסיסו קיימת ההנחה שקיים רק "אני" שרוצה להרויח כפרט. אין אפשרות לקיים בעלות של עם ישראל בארצו, ללא נוכחות פיזית של יהודים על אדמתה. אחרת זה גטו שנדון להכחדה.