התקציב "חברתי", הגירעון לא

לצד צעדים חיוביים ומעודדי צמיחה, הגדלת הגירעון בתקציב הנוכחי היא צעד חסר אחריות שמגלגל את ההטבות והמתנות של היום על גבן של הממשלות הבאות

נמנע מלהתעמת עם קבוצות לחץ. כחלון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לפעמים נדמה שפסטיבל מס הדירה השלישית הוא מעין תרגיל תקשורתי מתוחכם של שר האוצר כחלון, שנועד להסיט את הדיון הציבורי מכל מה שקורה בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים, ובעיקר ממה שלא נמצא בהם.

הכנסת אישרה הלילה את תקציב המדינה לשנים 2017־2018; זהו תקציב דו־שנתי, שצפוי להבטיח את יציבות הממשלה. לפני כארבעה חודשים פרסמנו ב'מידה' כתבה מפרגנת, תחת הכותרת "התקציב של כחלון יעשה את העבודה"; עכשיו הגיע הזמן להתריע מפני הצעדים של כחלון שדווקא מסכנים את כלכלת ישראל, ולהזכיר את המהלכים הנדרשים והחיוניים שהוא בחר לוותר עליהם.

לפני כמה חודשים פורסם כי שר האוצר החליט לשנות את חוק יעדי הגירעון ולהעלות את יעדי הגירעון לשנתיים הבאות, 2017‑2018, ל־2.9 אחוזי תוצר, במקום 2.5% ו־2.25% בהתאמה. בתרגום לעברית: הממשלה בחרה להוציא יותר כסף בשנים הקרובות, לפגוע בחסינות הכלכלית של ישראל ואולי אף בדירוג הבינלאומי שלה, ולשלם יותר כסף בתשלומי ריבית. הממשלה בחרה לקחת הלוואה היום, שייתכן שכדי לעמוד בה היא תצטרך לבצע קיצוצים ולהגדיל את המיסוי בעתיד – אולי כשנהיה במצב פחות טוב לעומת מצבנו היום.

מה שמדאיג במיוחד הוא שהגירעון בפועל כנראה עוד גבוה מזה הרשמי, כתוצאה מתעלולים חשבונאיים שונים שהאוצר מבצע כדי לייפות את המציאות. כך, למשל, ישנן הסטות של הכנסות והוצאות בין השנים 2016 ו־2019 ובין 2017 ו־2018, במטרה להקטין את תמונת הגירעון בשנתיים הקרובות. דוגמה נוספת לתרגילים הללו היא תכנית 'מחיר למשתכן', שצפויה להקטין את הכנסות המדינה כתוצאה מההנחה שהמדינה מעניקה לקבלנים ברכישת הקרקעות. המחסור העצום הזה, שידרוש אולי קיצוץ בהוצאות הממשלה או העלאת מסים, לא נכלל בתחזית של התקציב.

אפילו טרכטנברג מתנגד

באוצר הסבירו את הרחבת הגירעון בכך שהיא נועדה להועיל לצמיחה הנמוכה. אך בפועל נתוני המאקרו של ישראל סבירים למדי, והצמיחה, התעסוקה וההכנסות ממסים אף הפתיעו לטובה השנה, כך שלא ברור מדוע נבחרה מדיניות כזו. טיעון נוסף להגדלת הגירעון הוא הצורך בהגדלת "מנועי הצמיחה", כאשר הכוונה היא להפחתת מסים מצד אחד, ולהגדלת ההשקעה בתשתיות מצד שני. יש מי שיכללו בהגדרה "מנועי צמיחה" גם נושאים כמו דיור, שוויון וחינוך.

אבל ההסבר הסביר יותר לבחירת המדיניות הזו הוא הפוליטיקה. שר האוצר כחלון רוצה לעמוד בהבטחותיו ל"כלכלה תחרותית עם נשמה חברתית", או "צמיחה מכלילה". ומפני שראש הממשלה כבול בהסכמים קואליציוניים שנותנים לכחלון אשראי בלתי מוגבל, וגודל הממשלה הוא כזה שללא מפלגת כולנו היא לא תוכל להתקיים, אין כל סיכוי אמיתי ללחץ מצד נתניהו כדי למנוע את הגדלת הגירעון.

ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, התבטא כי "לא משנה מהו יעד הגירעון, מה שחשוב הוא אם התקציב תומך בצמיחה". אך לא רבים הכלכלנים התומכים בדעתו של פרופ' שמחון. החשבת הכללית באוצר – התנגדה למהלך. בנק ישראל – התנגד. ראש אגף התקציבים – התנגד. מיכאל שראל, הכלכלן הראשי לשעבר באוצר וכיום ראש פורום קהלת לכלכלה, פרסם טור דעה ב'גלובס' שבו הוא מתריע מתרחיש הקיצון שהמדינה עלולה להיקלע אליו בעקבות הרפתקאות האוצר:

המשקיעים וחברות הדירוג ממש לא אוהבים מצב שבו משק נכנס למיתון כאשר הגירעון כבר גבוה. במצב כזה קיים ספק האם הממשלה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ולהחזיר את מלוא החוב שהיא (וממשלות קודמות) לקחו בעבר. המשקיעים ידרשו תוספת ריבית גבוהה – דבר שיגדיל עוד יותר את הקושי של הממשלה להחזיר את החוב: במקרים רבים הדבר יוביל למשבר כלכלי חריף עם תוצאות קטסטרופליות לציבור הרחב, כמו במקרה של ארגנטינה לפני כ־15 שנים או של יוון לפני כ־5 שנים.

ההתנגדות המפתיעה ביותר אולי מגיעה מצדו של פרופ' מנואל טרכטנברג, ח"כ מטעם המחנה הציוני הקורא להגדלת תקציבים חברתיים באופן תדיר, אך מצד שני יצא נגד הגדלת הגירעון בתקציב הנוכחי. לפי הודעה שנמסרה מוועדת הכספים, במהלך הדיון בנושא אמר טרכנברג:

לכאורה זה טוב כי מאפשר את הגדלת ההוצאה הציבורית, אך יש בעיה כשמזיזים קצת את יעד הגירעון ומתי יזיזו חזרה למתווה ההפחתה. בעצמם אומרים לא בקדנציה שלנו, אלא ב־ 2020, 2023. יש בכך משום פגיעה באמינות הפיסקלית של מדינת ישראל, כי אם פעם אחר פעם חוזרים על אותו תעלול, כל פעם בשל סיבה אחרת, פעם ראשונה, פעם שנייה ופעם שלישית, זה זילות של החקיקה, כי זה תיקון חוק וגם הגופים הבינלאומיים מבינים כבר עם מי יש להם עסק. השיטה היא לא נכונה שכל פעם מזיזים קצת את יעד הגירעון, ומתישהו הדבר הזה יחזור אלינו כבומרנג. אל תשלו אותנו ואל תכתבו 2023. אם משנים כל הזמן את המתווה, זה כבר מסלול קבוע.

אם אתם שואלים מה צריך להטריד אתכם בתקציב הדו־שנתי, הגדלת הגירעון היא סיבה טובה להיות מודאגים. הרבה יותר מהמיסוי על דירה שלישית.

שר של נושא אחד

נושא הדיור הוא ה'בייבי' של כחלון, סיבת הקיום של מפלגת כולנו, והנושא שעליו הכול יקום או ייפול מבחינתו. עצם הגישה הזו היא כבר טעות; אסור שנושא אחד ייקח את מרבית תשומת לבו של שר האוצר.

אבל גם אם נסכים שנושא הדיור הוא בעל חשיבות לאומית ויש לתקוף אותו בכל הכוח, צריך להבין שכמו בכל דבר בחיים, יש פער בין הטווח הקצר לטווח הבינוני והארוך. כשחושבים באופן מסודר על העתיד ולא על הכותרות של מחר בבוקר, יש הרבה מה לעשות בתחום הדיור כדי להוריד מחירים, בעיקר בתחום הגדלת ההיצע. הכוונה היא לצעדים כמו תכנון יותר יחידות דיור, שחרור קרקעות, וצמצום הבירוקרטיה הממשלתית. בטווח הקצר, לעומת זאת, הניסיון לטפל בדיור ולגרום לירידת מחירים מיידית הוא הרבה יותר מסובך, ועלול להוביל לתוצאות הרסניות; כך אנו רואים תכניות בעייתיות ופופוליסטיות כמו מע"מ אפס, מיסוי דירה שלישית ומחיר למשתכן, שעולות למדינה הון תועפות ויעילותן מוטלת בספק.

הבעיה של כל פוליטיקאי, וגם של כחלון, היא שהציבור שופט אותו על הטווח הקצר. לזכותו של כחלון ייאמר שבתחום הדיור הוא פועל בכל המישורים, והוא פועל גם לצמצום הבירוקרטיה ולבנייה בטווח הארוך. אך במישור של הטווח הקצר הוא רק מעט טוב יותר מלפיד. כחלון יוצא להרפתקאות יקרות כדי לנצח את השעון ולהביא לירידת מחירים לפני סוף כהונתו.

ועוד הערה בתחום הדיור: יש לשים לב שהריבית במשק צפויה לעלות, והריבית על המשכנתאות עולה כבר עכשיו. לעובדה הזו אין שום קשר ישיר לפעולות שר האוצר כחלון, והיא צפויה כשלעצמה להביא לירידות מחירים (אך ההחזר החודשי יישאר על כנו או יעלה). בקרוב עלולה להיווצר סיטואציה הזויה שבה הריבית תעלה, הביקוש לדיור ירד, מחירי הדירות ירדו, וכך אלו שרכשו כבר דירות ירגישו שהם 'נדפקו', אלו שעדיין לא רכשו דירות עדיין יידרשו לעמוד בהחזר חודשי גבוה על המשכנתא אם ירצו לקנות דירה, וכחלון מצדו יכריז שהוא הצליח להוריד את מחירי הדיור.

שקט תעשייתי מול ההסתדרות

בתקציב המדינה הקרוב אין שום ניסיון של כחלון להתעמת עם המציאות הקשה שההסתדרות כופה על המגזר הציבורי בישראל ובעצם על המדינה כולה. עובדים לא יעילים עדיין יזכו לחסינות, ותוספות השכר ימשיכו להיקבע על פי ותק. רק לאחרונה נפל, שוב, ניסיון לביטול החוק המאפשר לאגודות עות'מאניות ובהן ההסתדרות לנהוג בחוסר שקיפות. כזכור נתניהו הביע תרעומת על כך שחוק בוררות חובה לא נכלל בתקציב, אך כחלון התעלם ובחר לשמור על שקט תעשייתי ויחסים טובים עם ההסתדרות.

במהלך כהונתו של כחלון הספקנו לראות תוספות שכר שונות, עוד כסף למצילים, עוד כסף לאגד, התקפלות בנושא הביטוח הסיעודי ועוד. כלומר, מדיניות ברורה שאומרת שלא משנה מה המחיר, צריך להימנע מעימותים חריפים כדי לא לחטוף בעיתונים. לא תזכו לראות סעיף אחד בתקציב הנוגע להסתדרות, למגזר הציבורי או לשוק העבודה בישראל. כך מוחמצת שוב הזדמנות להגדיל את הפריון והצמיחה ולהפחית את יוקר המחיה לציבור הרחב.

תקציב החינוך גדל כרגיל, אך אין בתקציב כל רפורמה משמעותית ברוח המלצות ועדת דוברת למשל, או גרסה אחרת שלהן (מוזמנים לקרוא עוד על הנושא בכתבה שפרסמנו השבוע). הסיבה: לא נראה שיש רצון אמתי בממשלה – ובהקשר הזה מדובר בעיקר על ראש הממשלה, שר החינוך, ושר האוצר – להתעסק עם הנושא באופן תשתיתי.

קל יחסית לדבר על הוספות תקציביות למטרות שונות כמו בתי ספר חלשים ותגבור יהדות ומתמטיקה. אך מאבק מהותי בתחום החינוך שידרוש מלחמה בארגוני המורים, התייעלות ורה־ארגון במטה משרד החינוך, דיונים אינסופיים והתפשרויות עם המפלגות החרדיות – הוא כאב ראש אינסופי לכל פוליטיקאי. נראה שגם בממשלה הזו לאיש אין כוח לסיפור הזה.

פצצת הזמן של הפנסיה התקציבית

גם בחוק ההסדרים הזה אין ניסיון לטפל בהתחייבויות המדינה לפנסיה התקציבית, ובהתחייבויות שעוד יתגלו בעתיד. אחת הדרכים הפשוטות לטפל בנושא היא להגדיל את שיעורי ההפרשות החלים על מקבלי הפנסיה התקציבית, כדי לממן באופן חלקי את התחייבויות המדינה לנושא.

כיום מתקיימת סיטואציה הזויה שבה כל אלו שלצערם לא זכו להיות מקורבים לצלחת, מממנים את מי שכן זכו בפנסיה תקציבית. כלומר, מדובר במס רגרסיבי לעילא ולעילא. הצדק וההיגיון אומרים כי במקום ששר האוצר יתערב בענייניהם של משקיעי נדל"ן או בשכר הבכירים בבנקים, עליו לטפל בסוגיה הזו המאיימת להתפוצץ בכל רגע.

השר ישראל כץ הכחיש כי לובי נהגי המוניות הוא שמנע ממנו להכניס לחוק ההסדרים את האפשרות לנסוע בישראל עם 'אובר', אך ההיגיון אומר אחרת. בינתיים השר מעוניין ברפורמה יקרה של מוניות השירות ובהשקעה נרחבת בתשתיות תחבורה – אך צעד פשוט כל־כך של מתן אישור כניסה לשירות הפופולרי בכל העולם, שיביא לשיפור משמעותי באיכות חייהם ובניידותם של תושבי ישראל, לא מתבצע משום מה.

מדיניות של "אפס כותרות שליליות"

באופן פשטני משהו, חלקים מסוימים בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים נחשבים "מנועי צמיחה", צעדים אחרים מוגדרים "חברתיים", וכמובן ישנו תקציב הביטחון, תשלומי ריבית ומשכורות וכל היתר. בתוך התקציב הקרוב ישנם "מנועי צמיחה" רבים – הפחתות מסים, הפחתות רגולציה, רפורמה במכון התקנים, הגברת התחרותיות בבנקים ועוד. וזה בהחלט מצוין.

"מנועי צמיחה" רבים אחרים, לצד צעדים חשובים נוספים שציינו, לא הצליחו להיכנס לתקציב הדו־שנתי. כחלון לא רצה לגעת באש, אף שיש לו חופש פעולה יחסי, יציבות קואליציונית ותקציב דו-שנתי. ניתן להגדיר את המדיניות של כחלון כ"אפס כותרות שליליות". חבל.

אפשר לצפות שהחלקים ה"חברתיים" בתקציב יגיעו לגובה אחראי מבחינה כלכלית, אבל כחלון לא נהג כך. התקציב חרג ממסגרתו כדי לרצות את הקשת הפוליטית, ואיש לא הרים את קולו. כל זה בשם ההסכם הקואליציוני, הרצון לקדם את נושא הדיור בשקט, השאיפה לרצות פוליטיקאים שונים, והדאגה ליציבות הכנסת. רק שיעבור כבר.

אם למדינת ישראל יהיה מזל, הצמיחה הכלכלית והכנסות הממשלה יהיו גדולות כל־כך, עד שלצעדיו של כחלון לא יהיו משמעויות שליליות על הכלכלה; אך אם למדינת ישראל יהיה קצת פחות מזל והיא תסבול ממיתון כלכלי או מלחמה, לצעדיו של כחלון עשויות להיות השלכות הרות־אסון. ראו הוזהרתם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. אבל אין מה לדאוג – התקבולים מהגז יכסו הכל
    לא?
    מעלים את מחיר החשמל אפילו ?

  2. מה קרה הטראמפ עלה לכם לראש?
    המאמרים לאחרונה הם דוגמטים, ומייחסים להכל לגופו של עיקרון ולא לגופו של עניין. לפני שיוצאים בזעם קדוש, כדאי אולי להתייחס לעניין הקטן שהגירעון כאחוז מהתל"ג יורד בצורה קבועה משנה לשנה וכיום הוא מתחת לשבעים אחוז- מהנמוכים ב OECD. אז אולי יש להיתייחס לעניין הקטן שפקידי האוצר (בניגוד לדעת המחוקק _נציג העם) מכוונים לתת ביצוע כך שהגרעון יורד גם בשנים שהגירעון הוא מעל 2.5%.
    האם בכלל כדאי לחתור למצב בו הגרעון מגיע לשיעור קטן מאוד מהתלג ? אומאולי רמת הגרעון הנוכחית היא מיטבית מבחינת ניצול המשאבים וההזדמנויות של מדינת ישראל?

    1. שלום,
      כדאי לעיין במצגת הזו של בנק ישראל ולהבין מדוע את/ה טועה.
      בקצרה – למרות שאחוז הגרעון נראה טוב, תשלומי הריבית על החוב גבוהים. פרטים נוספים בפנים.
      http://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/PressReleases/Documents/%D7%9E%D7%A6%D7%92%D7%AA%20%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%93%D7%94%20%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94%202-8-2015.pdf

    2. http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001094706
      לפי משרד האוצר, החוב הממשלתי והציבורי שוב ירד ב 2015. (מה שלא תואם את תחזית בנק ישראל בלינק שצירפת). לכן אני שואל שוב האם ברמות גרעון כאלו בהן החוב יורד ובשעה שההוצאה הממשלתית לשירותים היא מהנמוכות ב OECD יש צורך להקטין את הגרעון?

      בקשר לתשלומי הריבית, הם משקפים בעיקר חובות עבר שגויסו בריבית גבוה, החובות העתידיים יגויסו בקיבית נמוכה יותר משום שהחוב הממשלתי כיות הו נמוך יחסית

    3. 1. שימי לב שלא אני טוען שהגרעון גבוה מדי, כל גורמי המקצוע טוענים את זה (חוץ מאבי שמחון).
      בדיון, החשבת הכללית אמרה ש2.8% יהיה בסדר – בפועל עלו אפילו ל2.9%.
      הטענה חזקה עוד יותר בגלל שהאוצר נקט בפעלולים בשביל להקטין את הגרעון מלאכותית.
      2. אנחנו משלמים הרבה ריבית על החוב למרות שיחס החוב תוצר שלנו נמוך.
      3. לא יודע אם הריבית על החוב תרד או תעלה, זו השערה. הדירוג של ישראל משתפר אבל הוא די נזיל. בכל אופן, הטענה היא שהיום פשוט אין סיבה טובה להגדיל את הגרעון – אין מיתון, אין אבטלה, אין מלחמה – עדיף לנצל את הזמן בשביל להקטין את החוב ולא להגדיל אותו, כדי שמתי שנהיה חייבים להגדיל אותו משמעותית, זה לא יפגע בנו כל כך. לצערי – ההסטוריה מלמדת שיהיו לנו עוד מלחמות ועוד מיתונים, תקופות בהן נצטרך להגדיל את הגרעון משמעותית בעל כרחנו.

  3. אם היינו מורידים את כל הכספים הקואליציונים – היינו בסדר.
    אלא שעידן התמימות נגמר. אין מצב שח"כ יעביר תקציב בלי שהשם שלו חתום עליו ולכן כל ח"כ סוחט ומקבל כספים אישיים שהוא "יתרום" לבוחרים פוטנציאלים
    נוסיף על זה את עשרות או מאות מליונים שעולה לנו להמשיך עם רשות השידור והתאגיד עוד 4 חדשים
    והכסף שהוצא על מיקי גנור, אהה סליחה על הצוללות המיותרות – זה מהסיוע האמריקאי או מהתקציב?

  4. מתי הפך המונח "חברתי" למילה נרדפת ל "בזבוז
    עוד כסף" ?

    מה בדיוק חברתי בלקחת כסף בכוח הזרוע מקבוצה א'
    ולתת אותו לקבוצה ב' ?
    האם זה לא מה שכל כנופית רחוב נוהגת לעשות ?

  5. בקיצור המגזר הציבורי-ההסתדרותי משמין, ואני, ככל שאני עובד יותר ומרוויח יותר (במגזר הפרטי) כך משלם אחוז מס גבוה הרבה יותר כעונש על השתדלות. עדיף כבר לשבת ולגרבץ מול הטלוויזיה מלהשקיע עוד שעה בעבודה. אפרופו תפוקה. ואני אפילו לא מדבר על מצבי בימי הפנסיה הלא תקציבית והלא ישנה.