הטרור הסתנן לגרמניה, והרשויות חסרות אונים

מדיניות ההגירה המבולבלת והמתירנית של גרמניה מאפשרת לצעירים מוסלמים להערים על שירותי הביטחון, העיוורים למתרחש בקהילות המהגרים. הפיגוע הג'יהאדיסטי הבא הוא כנראה רק עניין של זמן

אף אחד לא בודק; קבלת פנים לפליטים סורים, פרנקפורט. צילום: Franz Ferdinand Photography CC BY-NC 2.0 via flickr

בספטמבר האחרון, שנה לאחר פרוץ 'משבר הפליטים', נדרשה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בראיון לתחנת הרדיו הציבורית 'ברלין ברנדנבורג', להתייחס לסוגיית קליטתם של פליטים בשוק העבודה הגרמני. "רבים מהם נמצאים ב'שיעורי קליטה' או מחכים להצטרף לתכניות אלו", אמרה מרקל, והוסיפה: "אני מאמינה שאנחנו זקוקים לקחת אוויר לנשימה ארוכה יותר. עם זאת, בכל עת אנחנו צריכים להיות מוכנים לפתח פתרונות מעשיים".

דוגמה לפתרון כזה הביאה מרקל מפגישה שערכה כמה ימים לפני כן עם נציגים של חברות גרמניות גדולות. "הם התלוננו על הבירוקרטיה הרבה", סיפרה. "הפיכת רישיון נהיגה סורי לרישיון נהיגה גרמני עולה 500 יורו. לא לכל פליט יש 500 יורו זמינים. צריך לאפשר לשלם את הסכום המלא גם מאוחר יותר. בכל מקום מחפשים נהגים".

דבריה אלה של מרקל קיבלו בשבוע שעבר משמעות טרגית. מבצע פיגוע הדריסה הקטלני בברלין, התוניסאי אניס עמרי, אמנם לא הוכר כפליט, ועברו הפלילי המוכר לא היה מאפשר לו כנראה להיקלט בשוק העבודה הגרמני. אך עמרי הוא רק דוגמה לצעירים מוסלמים רבים מהמזרח התיכון שניצלו את משבר הפליטים כדי להגיע לאירופה ולגרמניה מסיבות שאינן קשורות כלל למצב פליטות כלשהו, אלא מתוך רצון לבצע באירופה פעולות טרור בשם דאעש וארגונים אסלאמיים קיצונים אחרים.

אם עמרי, בעל העבר הפלילי הכבד שזוהה כמקושר לדאעש ותויג כסכנה ביטחונית, הצליח לחמוק מהרדאר של שירותי הביטחון הגרמניים ולבצע את פיגוע הטרור האסלאמי הקשה ביותר על אדמת גרמניה, אין אפשרות להעריך באמת כמה "פעילים רדומים" של האסלאם הקיצוני הגיעו לגרמניה בגל ההגירה ההמוני מאז 2015, היכן הם נמצאים והאם כבר נקלטו בשוק העבודה הגרמני – כנהגים או בתפקידים אחרים שעלולים לסייע להם לבצע פיגועים.

שירותי הביטחון הפנים־גרמניים מודים בעצמם שאינם מסוגלים לפקח על כ־550 האנשים המוגדרים כ"טרוריסטים אסלאמיים פוטנציאליים" השוהים בגרמניה, זאת בגלל היעדר כוח אדם מיומן ותשתית תקציבית. מספרם של "הטרוריסטים האסלאמיסטים הפוטנציאליים" הכפיל את עצמו תוך שנה. לפי הנתונים הרשמיים, ב־2015 כללה רשימת הטרוריסטים האסלאמיסטים הפוטנציאליים "רק" 270 איש. רשימה זו כוללת, כמובן, רק את האנשים שזוהו כמסוכנים, ולא "תאים רדומים" שאינם מוכרים לרשויות. היא מכילה גם כ־350 איש הנחשבים כסייענים פוטנציאליים להתארגנויות טרור אסלאמיסטי.

אניס עמרי, מבצע פיגוע הדריסה, בסרטון שהפיץ דאעש

חפרפרת אסלאמית בשב"כ הגרמני

מלבד המחסור בכוח אדם ובמשאבים הנדרשים כדי להתמודד עם איום הטרור האסלאמי, בפני הרשויות בגרמניה ניצבת בעיה נוספת: חדירה ממוקדת של גופי טרור אסלאמיים לשורות זרועות הביטחון הגרמניות. רק לאחרונה נחשף בשורות "המשרד הפדרלי להגנת החוקה" (BfV – השב"כ הגרמני) פעיל אסלאמיסטי שמסר בפורומים אסלאמיסטיים סגורים מידע חשאי על פעילויות הארגון, והציע לסייע בגיוסם של אסלאמיסטים נוספים לשורותיו.

האיש, בעל משפחה בן 51, יליד ספרד שהתאזרח בגרמניה, התאסלם לפני כשנתיים וגוייס לשורות "המשרד להגנת החוקה" במהלך השנה האחרונה, במסגרת המאמצים לחזק את כוח האדם המתמודד עם איומי הטרור האסלאמי. לאחר שנחשפו קשריו לאסלאם הקיצוני, התברר גם שבעברו הוא כיכב בסרטי פורנו הומוסקסואליים. האיש הצליח להעלים את הפרטים הבעייתיים בקורות חייו במהלך גיוסו לאחד הגופים הביטחוניים הרגישים ביותר בגרמניה, ולקבל לידיו טיפול בסוגיית איום הטרור האסלאמי. לפי דיווחים בתקשורת הגרמנית, מי שתפקד כחפרפרת אסלאמיסטית תכנן לבצע פיגוע במטה הכללי של ה־BfV בעיר קלן. ב־BfV תלו את המחדל של גיוס אסלאמיסט לשורותיהם בחוקים להגנת הפרטיות הנהוגים בגרמניה, המונעים מעקב חודרני יותר אחר חייהם של אזרחים. חוקים אלה אומצו במסגרת הפקת הלקחים מתקופת המשטר הנאצי.

חשיפת החפרפרת ב־BfV התאפשרה בעקבות מעצרו בתחילת נובמבר של המטיף העיראקי אבו־ואלאא, הנחשב לנציג הבכיר ביותר של דאעש בגרמניה. אבו־ואלאא, או בשמו המקורי אחמד עבדל עזיז עבדוללה, עומד מאז 2012 בראש מסגד קיצוני שהוקם בעיר הילדסהיים שבמדינת המחוז סקסוניה־תחתית, והפך למרכז גיוס לוחמים לדעאש. המטיף בן ה־32 הגיע לגרמניה לפני 15 שנה, כלומר עוד לפני שחרורה של עיראק ממשטר הרודנות של סדאם חוסיין.

אבו־ואלאא ידוע גם בכינויו "המטיף ללא פנים", שכן את דרשותיו המופצות בסרטונים באינטרנט וברשתות החברתיות הוא מקליט כשהוא מצולם מגבו. אבו־ואלאא קרא בדרשותיו למאמינים מוסלמים באירופה לעזוב את "ארצות הכופרים" ולהצטרף לשורות דאעש בסוריה. רשויות ביטחון־הפנים בגרמניה עקבו חודשים ארוכים אחר פעילותו, אך רק וידוי של צעיר גרמני שגויס על ידי אבו־ואלאא לדאעש, הגיע לסוריה והחליט לחזור בו, אפשר לעצור את המטיף הקיצוני.

גם מבצע פיגוע הדריסה בברלין, אניס עמרי, היה מקורב לרשת הגיוס של אבו־ואלאא שפעלה מטעם דאעש במקומות שונים בגרמניה. חברי הרשת ניסו כנראה להבריח את עמרי לסוריה – ללא הצלחה, מסיבות לא ברורות עד כה. עמרי סיפר לחברי הרשת על כוונתו לבצע פיגועים בגרמניה. במשך תקופה מסוימת התגורר הטרוריסט התוניסאי אצל פעיל דאעש סרבי־גרמני, שנעצר בתחילת נובמבר עם אבו־ואלאא. עם זאת, בעת המעצר, עקבותיו של עמרי – שהיה תחת מעקב חלקי של רשויות ביטחון הפנים הגרמניות – כבר נעלמו.

לזרועות הביטחון הגרמניות היה בשלב זה, ככל הנראה, מידע מפורט על קשריו של עמרי עם רשת דאעש בגרמניה ועל כוונתו להשיג נשק כדי לבצע פיגוע ראווה. חמור מזאת: שירות הביון המרוקני, ה־DST, שיגר לשירות ביון החוץ הגרמני, ה־BND, ב־19 בספטמבר וב־11 באוקטובר התרעות על כוונתו של עמרי לבצע פיגועים. אין זו פעם ראשונה  שהגרמנים מקבלים ממרוקו מידע אמין על תכנון פיגועים בארצם. ובכל זאת, עמרי פשוט נעלם.

ממהרים להיפטר ממסמכים מזהים

לאחר שהתוניסאי הצעיר הצליח להגיע בסתיו 2011 לאיטליה ולאחר שנידון לארבע שנות מאסר בעקבות מעורבות בהצתת מקלט לפליטים, הוא שוחרר מהכלא ללא כל הגבלה. הרשויות האיטלקיות טרחו להוציא נגדו צו האוסר עליו לעזוב את גבולות איטליה למדינות איחוד אירופי אחרות רק לפני כמה חודשים – כאשר הוא כבר התגורר זמן־מה בגרמניה, אליה הגיע דרך שוייץ. בגרמניה הצליח עמרי להתל ברשויות הגרמניות ללא הרף: הוא נרשם תחת זהויות מפוברקות במרכזי קליטת פליטים במדינות־מחוז שונות. פעם כמצרי, פעם כפלסטיני, ועם תאריכי לידה מגוונים. כמו רבים אחרים מאלו שהגיעו לגרמניה בשנתיים האחרונות.

בקיץ האחרון נעצר עמרי בדרום גרמניה במהלך ביקורת שערכו שוטרים באוטובוס. המסמכים שעמרי הציג בפניהם התגלו כמזויפים. עמרי נכלא, ולנוכח המידע שכבר הצטבר עליו הוצא נגדו צו גירוש מיידי. אולם רשויות תוניסיה לא הסכימו לקבלו כל עוד אין ברשותו מסמכים מסודרים. עמרי שוחרר ממעצר. כשמסמכי הזהות המסודרים הגיעו מתוניסיה, כבר אי אפשר היה למצוא אותו. עמרי הרגיש מן הסתם שזמנו אוזל ושמרחב התמרון שלו מצטמצם, וכי עליו לעבור לפעולה. יממה לאחר הפיגוע, לאחר שהתגבש החשד כי הוא המפגע הדורס והוצא נגדו צו חיפוש אירופי, הצליח עמרי לנוע בחופשיות ברחבי אירופה ולחצות גבולות מגרמניה לצרפת ומצרפת לאיטליה, באופן שמצביע בוודאות על כך שהוא נהנה מסיוע לוגיסטי שהעניק לו את כל המידע הנדרש כדי להתחמק מהמחפשים אחריו. איתורו וחיסולו במילאנו – מרכז פעילות אסלאמיסטי – נבעו ממקריות בלבד ולא מעבודת מודיעין יעילה.

סיפורו של אניס עמרי הוא סיפור חוסר האונים ואי־היעילות של רשויות הביטחון באירופה ובגרמניה. רבבות "פליטים", כלומר מהגרים לא חוקיים שניצלו את מצוקתם של הנמלטים מסוריה ועיראק כדי להגיע לאירופה, כלל לא טרחו להירשם, אלא התנדפו באוויר. מספרם, כמובן, אינו ידוע. אחרים מנסים את מזלם באמצעות תעתוע ברשויות הגרמניות, כדי לשפר את תנאי חייהם ולהגביר את סיכוייהם לזכות במעמד של פליט. הדרך הבטוחה ביותר לעשות זאת היא להיפטר מכל תעודה רשמית המציינת את זהותם.

לפי נתונים שפרסם ארגון גרמני הפועל למען גירושם של מהגרים לא חוקיים, 71.4% מכלל מבקשי המקלט השוהים כעת בגרמניה מחוסרי תעודות מזהות. עובדה זו מציבה מכשול משמעותי בפני גירושם של "הפליטים", שכן לא ברור להיכן לגרשם. גם אם הפקידות הגרמנית מצליחה לבצע זיהוי גאוגרפי־לאומי מסוים באמצעות השפה או הניב שבהם משתמשים ה"פליטים", מדינות רבות אינן מוכנות לקבל לתחומן מגורשים מחוסרי תעודות זהות. נוצר מצב משפטי שבו מסורבי מעמד הפליט נותרים בגרמניה במעמד של "נסבל" עד שניתן יהיה לגרשם, אם בכלל.

תוניסיה ידועה כאחת המדינות המקשות ביותר על חזרתם של מהגרים לא חוקיים לתחומה. ב־2012, לאחר הפלת המשטר הדיקטטורי במדינה, חיה עשירית מכלל אוכלוסיית תוניסיה (למעלה ממיליון איש ואישה) במדינות אירופיות שונות. הידרדרות כלכלת המדינה מאז "האביב הערבי" הביאה להתחזקות מגמת ההגירה לאירופה, בעיקר של צעירים.

במסגרת הפעילות לצמצום ההגירה הלא חוקית פעלה הממשלה בברלין להגיע להסכם עם מדינות צפון־אפריקה – תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה – שיאפשר הליכי גירוש זריזים של מהגרים לא חוקיים משלוש מדינות אלו, בתוקף היותן "מדינות מוצא בטוחות" ולא "מדינות במשבר". ההסכם עם מרוקו ואלג'יריה נכנס לתוקפו. מפלגת הירוקים הגרמנים פעלה, עם זאת, לסכל את הגדרתה של תוניסיה כ"מדינת מוצא בטוחה", אף שהיא נחשבת לדמוקרטית ביותר בין כל מדינות צפון אפריקה. מנגד, בכירי הירוקים היו הראשונים שתקפו את תוניסיה על סירובה לשתף פעולה בגירושו של אניס עמרי – אולי כדי למנוע דיון על המכשולים שהם מערימים בפני גירוש מהגרים לא חוקיים, שחלקם, כך מתברר שוב ושוב בחודשים האחרונים, מהווה סיכון ביטחוני.

חוסר יעילות משווע; משטרת גרמניה. צילום: Konrad Lembcke CC BY-ND 2.0 via flickr

ישראלים, ברלין, הכחשה

ריינר וונדט, נשיא האיגוד המקצועי של השוטרים בגרמניה, נקט בקיץ האחרון מהלך מאוד לא שגרתי לאדם בתפקידו. הוא פרסם ספר שכותרתו מהווה אות אזעקה: "גרמניה בסכנה – איך מדינה חלשה מעמידה בסכנה את ביטחוננו". בספר, שהפך לרב־מכר תוך שבועות ספורים, בא וונדט חשבון עם המערכת הפוליטית הגרמנית שעושה הכול כדי להימנע מטיפול מעמיק בבעיות הביטחון שנוצרו בשנים האחרונות בגרמניה, והתחזקו באופן משמעותי עם 'משבר הפליטים'.

וונדט מתייחס בספרו לתופעת ה־NAFRI, "פושעים אינטנסיביים" מצפון אפריקה. בדומה למקרה של אניס עמרי, רבים מאלה שמוצאים את דרכם לטרור האסלאמי הקיצוני מעורבים גם במעשי פלילים, סחר בסמים ותגרות אלימות. "הבה לא נשלה את עצמנו", כותב וונדט, "כל עוד לא יגובשו אמצעי אכיפה נוקשים ועקביים, לא נצליח להשתלט על הפושעים הצפון־אפריקניים הללו, ששמים פס על מערכת המשפט, הערכים והחוקים שלנו, שגונבים, בוזזים, מכים ואונסים, שחשים בוז כלפי המדינה הזו ומגחיכים אותה. אינטגרציה יכולה להצליח רק עם אנשים שמעוניינים בכך, וזה בדרך כלל לא המקרה בקרב אותם פושעים אינטנסיביים צפון־אפריקניים. אסור לאפשר להם להמתין חופשיים לתום הדיון על בקשת המקלט שלהם או להשבתם למולדתם, אלא מיד עם פסק הדין הראשון נגדם יש להכניס אותם למעצר ולגירוש. המחוקקים צריכים לאמץ חוק בעניין. בתי המשפט לא יכולים לעשות זאת".

לו המלצותיו של וונדט היו נלקחות ברצינות מבעוד מועד, ייתכן שקורבנות פיגוע הדריסה בברלין היו היום בין החיים. אך המערכת הפוליטית הגרמנית יודעת רק להגיב באטיות רבה מדי ובאופן מוגבל למשברים קיימים. עתה, לאחר הפיגוע המחריד, אפילו המפלגה הסוציאל־דמוקרטית תומכת ברעיון שהעלתה לפני זמן מה מפלגת השמרנים הנוצרית־סוציאלית, להקים מחנות מעבר לפליטים המגיעים לגרמניה שלא ניתן לקבוע בוודאות את זהותם. כל עוד זהותם מוטלת בספק, יישארו אותם 'פליטים' במחנות ולא יורשו להסתובב חופשי מחוץ להם. הצעה כזו מחייבת כמובן להגביר גם את השמירה על גבולות גרמניה, כדי למנוע כניסה לא חוקית לשטח המדינה.

קשה עדיין להעריך את עומק השלכותיו של פיגוע הדריסה בברלין על דעת הקהל הגרמנית. הממסד הפוליטי־תקשורתי, שחשש מאוד מפיגוע המוני כזה, עשה כל שביכולתו כדי למנוע בימים שלאחר הפיגוע דיון פוליטי על "מדיניות קליטת ההגירה". כל אמירה בעניין הוצגה כפגיעה בכבודם של קורבנות הפיגוע, ומבקרי מדיניות ההגירה של הממשלה הוצגו כ"ימנים פופוליסטים" הרוקדים על הדם ומנצלים את הנסיבות הטרגיות לקידום האג'נדה הקיצונית שלהם.

עם זאת, נראה כי דווקא מדיניות ההדחקה וההשתקה של הממסד, המונעת כל שיח ציבורי ענייני על מצב הביטחון המתערער, היא שמחזקת את מפלגת הימין החדש "אלטרנטיבה לגרמניה", שבסקר שנערך בעקבות הפיגוע זוכה לאחוז התמיכה הכלל־ארצי הגבוה ביותר בתולדותיה – 15.5%. ככל שהתמיכה ב"אלטרנטיבה" מתחזקת, כך גובר הסיכון שמרקל ומפלגתה ינצחו בבחירות הכלליות הקרובות בספטמבר 2017, אך לא ישיגו רוב שיאפשר להם להרכיב ממשלה. ברית קואליציונית עם ה"אלטרנטיבה" אינה באה בחשבון, כל עוד מרקל עומדת בראש "איחוד השמרנים". ממשלת אחדות נוספת עם הסוציאל־דמוקרטים אינה רצויה בעיני השותפים הסוציאליסטים, המקווים להשיג רוב שמאלי מובהק שיאפשר להם לראשונה להרכיב ממשלה בתמיכת השמאל הרדיקלי הקומוניסטי לשעבר.

ממדי ההסתה נגד אנגלה מרקל, הגואים בעקבות הפיגוע בברלין, מעוררים חשש כבד לחייה של הקנצלרית. בפורומים שונים ברשתות חברתיות היא מוצגת כשידיה מגואלות בדם, כאילו הייתה האחראית הישירה לפיגוע הדריסה. גם מנהיג מפלגת הימין החדש בהולנד, חירט וילדרס, פרסם בחשבון הטוויטר שלו פוטו־מונטז' המציג את מרקל כשפניה וידיה מגואלים בדם, לצד המשפט: "תודה, מרקל, שהכנסת את כל הטרוריסטים הללו". אתרים נאו־נאציים בגרמניה ובאירופה הגבירו גם הם את ההתקפות על מרקל, ומציגים אותה כ"סוכנת יהודייה" שמכרה את גרמניה למוסלמים בהוראת "אדוניה הציונים".

ההתכחשות לבעייתיות מדיניות ההגירה המתירנית של גרמניה חגגה בימים האחרונים גם בקרב קהילת הישראלים בברלין, שרבים מחבריה – בעיקר פעילי שמאל – פעלו בשנים האחרונות לייצר בישראל מיצג שווא של ברלין כגן עדן חדש עלי אדמות ותחליף מגורים אטרקטיבי לישראל. מקרים של תקיפות ישראלים בידי שכניהם הערבים לא דווחו, כדי לא לפגוע בתדמיתה החיובית של בירת גרמניה. בתמיכת הרשויות המקומיות המשיכו ישראלים שהעתיקו את מקום מושבם לברלין לשווק את העיר כדגם לקוסמופוליטיות ליברלית הנעלמת מהעולם. רבים מהם התגייסו למען הפליטים והמהגרים מהמזרח התיכון כדי להראות לעצמם ולאחרים שמחוץ לישראל דו־קיום הוא אפשרי, שכן ישראל היא הבעיה. את ההטעיה הזו אי אפשר להפסיק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. כשהחל גל ההגירה זה, לפני חמישה עשר חודשים בלבד, רבים טענו שזה דבר חיובי, כיוון שאוכלוסיית גרמניה מזדקנת והיא זקוקה לעובדים צעירים. כל מי שהזהיר מן ההשלכות העלולות לקרות, תויג מיד כגזען והושתק בצווחות. ובכן, מסתבר שהפליטים המדומים באמת באו לעבוד. הבעייה היא שבמקום לעבוד כדי לקדם את כלכלת גרמניה, הם עובדים בלהרוג את אזרחי גרמניה. "גרמניה זקוקה לנהגים", טענה מרקל. אז זה מה שעלול לקרות כשיש שפע של נהגים מוסלמים…
    ועוד משהו, להיות אנטי מוסלמי זו לא גזענות, כיוון שהאיסלם אינו גזע אלא דת רב גזעית. רק נסו לספר למוסלמים הבלונדינים מבוסניה, שהם בני אותו גזע כמו המוסלמים השחורים מניגריה.

  2. והמוסלמים באירופה רוכבים ומנצלים את הבלבול, את המתירנות, את הפוליטיקלי קורקט, ואת הדמוקרטיה של האירופאים. כל זמן שזו תהיה המשוואה: מוסלמים מול תרבות אירופה השבירה הפריכה והחלולה שאינה מסוגלת להסתגל למציאות המשתנה, ינצחו כנראה המוסלמים. ככה זה בטבע ע"פ דרווין רק החזקים והסתגלנים שורדים

  3. השאלה היא מה ההבדל בין דת שמחנכת להשתלט על בני כל הדתות האחרות וארצותיהם, ולשם כך משתמשת באלימות ורצח, לבין הנאצים.

    אלו כמו אלו צריך להילחם בהם ולהשמידם מתחת השמים.

  4. ארופה עוצמת עיינים בפני הרשעות והאכזריות של איסלאם רדיקלי. לא רואים מה קורה בצרפת השכנה. דור שלישי למהגרים מתפרע, שורף ושונא את הלא מוסלמים ומתנכל ליהודים.
    בראבו למרקל שהכניסה בבת אחת מליון ויותר מוסלמים צעירים חסרי מקצוע ומשפחה שכל מה שיוכלו לעשות בתסכולם הוא לאנוס גרמניות ולגנוב מה שהעיינים רואות.