לא תום ולא נאמן: המ"פ שחולל את פרשת אזריה

דמות המפתח במשפט אזריה הוא מפקד הפלוגה, רב־סרן תום נעמן. מעקב אחר פעולותיו בזירה, במהלך האירוע ולאחריו, מגלה שורה של מחדלים המעלים סימני שאלה בנוגע למשפט כולו

אלאור אזריה (ברקע) והמ"פ תום נעמן. צילומים: מרים אלסטר, פלאש90

תום נעמן, המ"פ של אלאור אזריה, הוא העד המרכזי של התביעה והוא הדמות המרכזית של האירוע כולו, מלבד אזריה עצמו כמובן. על כן ישנה חשיבות לעמוד על התנהלותו לפני האירוע, בזמן האירוע ולאחריו, מכיוון שהיא שופכת אור על האופן שבו התנהלה ועוצבה פרשת אזריה.

אין חולק על כך שהפיקוד של נעמן על זירת האירוע היה בבחינת כישלון מוחלט, כישלון שיצר את התנאים לירי של אזריה עצמו. ובכל זאת, ואף שננזף על אי־הגשת עזרה רפואית למחבל, נעמן דווקא זכה לקידום במערכת הצבאית זמן קצר לאחר האירוע.

הכתבה הראשונה שלי על פרשת אזריה עסקה בעדותו של נעמן, שהיא במידה רבה שערורייתית. מהפרוטוקולים עולה כי נעמן שינה את גרסאותיו בנקודות המרכזיות במהלך חקירותיו במצ"ח, באופן שיתאים לקו של המערכת הצבאית ושל התביעה.

במהלך הזמן שחלף מאז התגלו יותר ויותר פרטים הנוגעים לנעמן ולהתנהלותו שראוי להניח אותם יחד, בשל חשיבותם להבנת הדינמיקה של משפט אזריה כולו. אתחיל דווקא מהסוף, מהטריגר שיצר את הצורך להקדיש לנעמן מאמר מיוחד.

לפני כשלושה שבועות פרסם רן כרמי־בוזגלו בעמוד הפייסבוק שלו הקלטה של שיחת טלפון מטרידה שקיים נעמן עם הוריו של אזריה ימים ספורים לאחר האירוע, כאשר עדיין חל צו איסור פרסום על שמו של אזריה.

במהלך השיחה שואל נעמן את צ'רלי, אביו של אזריה, שאלות אישיות כמו במה עוסקים ההורים, מה עושים האחים וכדומה. בשלב מסוים נוטלת אושרה, אמו של אלאור, את הטלפון, ומנסה להבין מדוע הוא שואל את השאלות הללו. נעמן משיב כי "יש אנשים" ששואלים אותו על משפחת אזריה. אושרה אומרת לו שיש צו איסור פרסום, ואז נעמן יורד מהעניין. הנה:

נעמן: שאלה, אני פשוט ממלא פה איזה דו"ח. שם אשתך, איך קוראים לה?

האב: אושרה.

נעמן: אושרה, במה היא עוסקת?

האב: סליחה?

נעמן: במה היא עוסקת?

האב: היא עקרת בית.

נעמן: עקרת בית, אתה עכשיו פנסיונר אתה, נכון?

נעמן: בסדר, אחים של אלאור, במה הם עובדים?

האב: לאיזה מטרה?
….
האם נכנסת לשיחה.

נעמן: מי זה, אושרה?

נעמן: לגבי האחים, מה הם עושים?

האם: לא, אבל לא הבנתי מה עכשיו פתאום זה התעורר העניין הזה, לגבי המשפחה…

נעמן: יש לי את הדו"ח הזה…

האם: יש לך את הדו"ח הזה, אז אתה צריך את זה שוב… אני מנסה להבין אותך…

נעמן: …פשוט שואלים אותי כל הזמן אנשים עליכם…

האם: …אנשים ששואלים עלינו, אני חושבת שכרגע יש צו איסור פרסום…

נעמן: לא צריך… לא משהו חיצוני, כרגע זה בשבילי…

זוהי שיחה תמוהה מאוד. לא ברור מדוע נעמן מבצע את שיחת הטלפון הזו. מי האנשים המתעניינים בפרטים אישיים על המשפחה, ומדוע? האם אלו עיתונאים? אם לא, ומדובר בפרוצדורה פנים־צבאית כלשהי, מדוע נעמן נסוג ברגע שמוזכר צו איסור הפרסום?

את התשובה לשאלות הללו כנראה רק נעמן יודע, אך ההקלטה התמוהה מצטרפת לשורה ארוכה של מעשים משונים בהתנהלותו של נעמן.

א. התעללות באזריה?

כזכור, אלאור אזריה היה בתפקיד החובש הפלוגתי, כלומר האיש שצמוד למ"פ ושייך למערך הפיקוד הפלוגתי.

זמן קצר לפני אירוע הירי התקשר אביו של אלאור למג"ד ודיווח לו שמצב רוחו של אלאור ירוד וכי הדבר מטריד אותו. המג"ד מבטיח לדבר עם המ"פ, וכשזה לא קורה האב מתקשר שוב, אך אירוע הירי התרחש בטרם העניין טופל על ידי המג"ד.

במהלך השיחה אומר האב שאלאור "לא יודע מה יש למ"פ ולסגן נגדו". הוא מספר שאלאור אמר לו שבאחת הפעמים הותירו אותו עם עצור פלסטיני עד עשר בלילה ללא אוכל ושתייה, ושהם לא ענו לטלפונים שלו.

יומיים לפני האירוע האב מתקשר למג"ד שוב, ואומר לו שמאז השיחה הראשונה נראה שדווקא מתנכלים לו יותר.

לאחר פינוי הגופות באירוע פקד המ"פ על אזריה לנקות את שאריות המוח של המחבל, אף שזה איננו תפקידם של הלוחמים אלא של כוחות הרפואה. ההוראה הזו נראתה לרבים כסוג של התעללות באלאור אזריה.

ב. הסתרת האירוע

כפי שעולה מהפרוטוקולים, כאשר מח"ט הגזרה והמג"ד הגיעו לשטח לאחר אירוע הירי של אזריה, נעמן סקר בפניהם את האירוע אבל לא ציין את הירי של אזריה. לדבריו, באותה העת הוא לא חשב שהאירוע הצדיק טיפול חריג. למעשה, מי שדיווח על כך לראשונה למח"ט הוא אחד מאנשי היישוב היהודי בחברון. רק לאחר שהמח"ט שאל את המג"ד, והמג"ד פנה לתום נעמן, אישר נעמן שאכן היה "ירי חריג" באירוע.

בעדותו בבית הדין הודה המג"ד שהסתרת האירוע על ידי המ"פ הייתה חמורה, ושהוא עדיין לא מבין אותה. מעבר לכך, המ"פ שינה גרסאות בחקירותיו בנקודות מכריעות המשפט.

ראשית, בשלוש העדויות ראשונות אמר המ"פ שאזריה אמר לו שירה כי המחבל זז, מה שמבסס את הירי בשל תחושת סכנה. רק לאחר מכן, כשהראו לו עדות אחרת, שינה את גרסתו.

סנגור: איך אתה מסביר את הסתירה? אחדד, בעדות הראשונה אתה אומר "ניגשתי לחייל ושאלתי אותו למה הוא עשה את זה והוא אמר שראה אותו זז והוא אמר שירה בו". לאן האמירה הזו "הוא זז" נעלמה בעדויות המאוחרות שלך? הייתי מצפה שתגיד "החייל אמר לי שהמחבל זז, הוא חי והגיע לו למות". את המילים "הוא זז" לא השתמשת.

נעמן: השיחה הייתה יותר ארוכה מהמשפט הזה. לא זוכר בדיוק מה שהוא אמר, אני רק זוכר ספציפית את המשפט הזה ובגלל זה אני חותם עליו.

סנגור:  …עכשיו אני שואל אותך, כשאמרת בעדות הראשונה "הוא זז", זה לא היה נכון? הוא לא אמר את הדברים האלה?

נעמן:  עכשיו אני לא זוכר במדויק.

נקודה נוספת שבה עדותו של המ"פ סותרת את עצמה נוגעת למיקום הסכין בזירה. בתחילה הוא אמר שמנקודת ראותו הסכין הייתה צמודה למחבל, אך בהמשך הוא שינה את עדותו בהתאם לטענה שהסכין לא יצרה תחושת סכנה.

סנגור: בוא נדבר על הסכין. אתה זוכר מה אמרת בעדות לגבי הסכין?

נעמן: אני זוכר שהסכין לא היוותה סכנה. לא נצרב לי הטווח מהמחבל עצמו. אני זוכר שהיא לא הייתה קרובה ברמה שהוא יכול לקחת אותה ולהמשיך איתה משהו.

סנגור: בעדות הראשונה שלך שהסכמנו יחד שזכרת יותר טוב, ככל שזה יותר קרוב לאירוע, שואלים אותך בעמוד 8 שורה 2 "היכן הייתה הסכין שבאמצעותה דקר המחבל את א"ו".

נעמן: אמרתי שהיא הייתה כמה סנטימטרים מהמחבל.

סנגור: אני מבין שעברת על זה עם התובע.

נעמן: כן.

סנגור: למה בעדות אמרת שזה היה כמה סנטימטרים.

נעמן: לא זכרתי את הטווח כמה היא הייתה בדיוק אבל זכרתי שהיא לא סיכנה, לא הייתה קרובה מספיק.

סנגור: יש הבדל בין כמה סנטימטרים, לבין רחוק מהמחבל, לבין היא לא סיכנה. פה אתה מדבר על כמה סנטימטרים מידו השמאלית. אתה יכול להגדיר מה זה כמה סנטימטרים?

נעמן: משהו כמו ביני לבין הבקבוק, מרחק משמעותי. אני חושב ש־80 סנטימטרים. לא מרחק שתשלח את היד ותגיע.

סנגור: אתה בכל מקרה לא יכולת לראות אם המחבל היה מנסה לשלוח את היד אל הסכין?

נעמן: היית(י) רואה את זה.

סנגור: שואלים אותך בעדות הראשונה עמוד 8 שורה 7, "האם הוא ניסה לתפוס אותה, הכוונה את הסכין". תשובתך: "האמת לא ראיתי את החלק הזה כל כך לא התמקדתי, התנועה עם הראש משכה את תשומת ליבי, התמקדתי בזה כמה שניות".

ובכן, מעבר לשינוי השיטתי בין הגרסאות של נעמן, תמיד לרעתו של אזריה, אפשר גם לשאול האם מרחק של 80 סנטימטרים איננו מהווה סיכון? התמיהה היא לא רק על שיקול הדעת, אלא על כך ששיקול הדעת מוכפף לצורך בשינויי הגרסה השיטתיים.

לבסוף, במהלך עדותו בבית הדין, כשהציגו בפניו עדויות רבות המבססות את הטענה שתחושת הסכנה בזירה הייתה רווחת, טען המ"פ באופן מוזר שכולם טועים.

ג. תחקיר נעמן

כשמדברים על תום נעמן, חשוב לזכור נקודה עקרונית: מי שהוביל את התחקיר הראשוני של האירוע בשטח, זה שעל בסיסו יצאה ההודעה הראשונה של דובר צה"ל שתייגה את האירוע כ"אירוע חמור הנוגד את רוח הצבא ואת המצופה מחיילים", ושעל בסיסה התבטאו הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה – היה המ"פ נעמן, שערך תשאול קצר ושטחי שאזריה וחיילים ואזרחים אחרים שהיו רלוונטיים לאירוע כלל לא השתתפו בו.

הדבר נכון גם לגבי התחקיר הכתוב, המעמיק יותר, שנכתב לאחר חצות והושלם רק בבוקר שלמחרת האירוע לבקשת הרמטכ"ל, שגם בו לא תושאל החייל המרכזי באירוע – אלאור אזריה עצמו. על התחקירים הללו התבססו במערכת הצבאית, הפוליטית והתקשורתית, והם שקבעו את האופן שבו התפתחה פרשת אזריה.

סנגור: לא ניכנס כרגע לתוכן התחקירים, אבל תאמר לנו, מתי היית בתחקיר לעומת החקירות במצ"ח?

נעמן: התחקיר המבצעי היה עם מח"ט כפיר. הוא הגיע לחברון אחרי הצהריים, ולא הצגנו לו את התחקיר הכתוב אך היה תחקיר בשטח. התחקיר הכתוב נכתב באזור שעות הלילה, 00:00, כשבשעה שש בערך בבוקר הוא כבר מוכן.

סנגור: התחקיר החל אחר הצהריים, נכון?

נעמן: משהו כזה, כן.

סנגור: אלאור השתתף בתחקיר?

נעמן: לא, אלאור עלה עם רכב שלקח אותו, נראה לי באזור 12 או לפני, הוא נסע לחטמ"ר עציון ושם הוא פגש את מח"ט כפיר.

סנגור: זאת אומרת שבעצם עשו תחקיר מבצעי בלי שחתן השמחה השתתף בו?

נעמן: כן.

בנוסף, כשמדברים על זיהום ההליך המשפטי, צריך לזכור שלמ"פ ישנה ההשפעה הישירה ביותר על החיילים שהלכו להעיד במצ"ח ובבית הדין.

העובדה שהחומר הצבאי העיקרי שעליו התבססה המערכת, כולל עדויות חלק מהחיילים, מגיעים כולם מאותו צומת מידע מפוקפק היא בעייתית. העובדה שהנרטיב הצבאי כולו מבוסס על עבודתו המקצועית של מפקד כושל, שמערכת היחסים שלו עם החייל הייתה רעועה, ושהוכח למעלה מכל ספק שהוא שינה את גרסאותיו שוב ושוב בנקודות מפתח של המשפט, ממחישה עד כמה האירוע המשפטי כולו נשען על כרעי תרנגולת, ומדיף ריח רע של חוסר ענייניות והטיה פוליטית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

31 תגובות למאמר

  1. למה קודם תום נעמן ?
    לא צריך להיות מומחה צבאי גדול כדי להבין שהמ"פ תום נעמן כשל לאורך כל הדרך. מתבקשת השאלה למה מקדמים קצין שכשל כך ? משהו רקוב בצה"ל אם מקדמים קצין כזה !! אין מנוס מהמחשבה שמדובר בקידום שהוא תשלום על עדותו של הקצין.
    אוי לנו שכך נראה צה"ל. רמטכ"ל שמקדם קצין כזה צריך ללכת הביתה ויפה שעה אחת קודם. אם הרמטכ"ל לא הבין את עומק הכשלון של רס"ן נעמן הוא נכשל בתפקידו. אם הרמטכ"ל הבין את הכשלון של רס"ן נעמן ובכל זאת קידם אותו , הוא צריך ללכת הביתה וגם לעמוד לדין.

  2. אלאור עזריה ירה בגוויה. זו התנהגות נפסדת!!. והוא גם ירה באופן מאוד לא בטוח בין אנשים.
    הגיבור של האירוע הוא אותו חייל שאת שמו אין אנו יודעים, אשר בזמן אמת התעשת וניטרל את המחבל.
    במשך 12 דקות שכב שם המחבל, כשלא מן הנמנע שזבובים החלו לרחוש סביב נבלתו הצפודה- ואז הגיע הגיבור דה לה שמטע הזה . . .
    הכתיבה האובססיבית שלך, איפרגן, והירידה לפרטים היא במידה רבה הצד השני של אותו מטבע: אלאור היה צריך להיענש בדין משמעתי. הוא עשה את מה שעשו לפניו אהוד יתום, רן פקר ורענן לוריא. לא הולכים על זה לבית סוהר- לפחות לא מאסר משמעותי ובטח גם לא משפט רצח.
    מאידך, מדובר בהתנהגות מכוערת המבאישה את ריחו של הצבא כולו. וצריכה לצאת אמירה ברורה וחלוטה של הצבא לאחר התנהגות כזו .
    צבא הכותבים הרהוט המתלווה לכנופיית אוחזי הלפידים והקלשונים של "הצל" לא עושה טוב, לא לצה"ל ולא לעניינו של אלאור.

    1. אין התייחסות פה עניינית לנקודות שהעלה משה איפרגן במאמרים

    2. הצבא כולו לא היה צריך להפוך את אלאור לשעיר לעזאזל שלו. הצבא כולו לא צריך להעמיד לדין חייל בפעילות מבצעית. נקודה. כל הסיבה שמבאישה את ריחו היא שהוא העביר את זירת הקרב לבית משפט. בית משפט זה לא המקום הנכון לטפל בסכסוך הערבי יהודי. זה לא המקום הנכון לטפל במחבל עם סכין. זה הכל. ברגע שהופכים כל נושא וכל בעיה לזירה משפטית, מקבלים עיוות מפה ועד הודעה חדשה.

    3. יראת הקודש הזו שמא נגלה שמץ שחיתות בפרשה ה(מאוד) מצחינה הזו, מצחיקה. מ״פ כושל שזוכה לקידום תמורת צליבת חייל שלו, הוא דבר שאמור להפריע גם לך.

    4. המשפט "אלאור עזריה ירה בגוויה" הוא שקר גס. מכאן ואילך כל שאר הטיעונים, בתגובה של שרון, הם חסרי ערך וראויים להתעלמות מוחלטת.

    5. The father called to speak with the comandor way before anything happens But nobody gave a shit about the condition of the soldier under stress

  3. תום נעמן – זיכרו את השם הזה כשתמיינו קורות חיים

    הייתרון שיש כיום הוא שפיסות אמת כאלה לא מתות, הן נשארות לנצח בענן המופלא של האינטרנט, וכל מגייס פוטנציאלי, כל מעסיק אפשרי יוכל לקרוא פה ולהסיק בעצמו האם לתת עבודה לבחור הלא אמין הזה או לא.

    1. למרבה הצער כבר מובטחים לו קריירה צבאית וקידומים עד הפנסיה.

  4. לא מבין. אוקיי נניח שהמײפ כשל. את זה צריך להוכיח אבל נניח. אז זה מטהר את החייל? התנהגותו הייתה בניגוד לכללים. כנראה באופן חמור. אם צריך לשנותם זהו סיפור אחר. אבל הוא וודאי צריך להישפט וכנראה גם להיענש. ברור שכל ההתבטאויות של קציני צה"ל ופוליטיקאים משני הצדדים לא במקומן. זו שאלה שהיה ראוי כי תידון מבחינה מבצעית לחלוטין ולא פוליטית. לצערנו לא כל התנהלו הדברים. אבל הלוגיקה לא עובדת. החייל עדיין צריך להישפט. אולי גם אחרים. ואכן הקידום של המ"פ בקונטקסט הזה בעייתי. היה ראוי לדחות את ההחלטה הזו. אך שוב, זה אינו פוטר את החייל היורה מאחריות.

  5. אם, לדבריך, הוא הסתיר את הירי החריג, ולא דיווח עליו עד שפנו אליו – האם זה לא סותר ומבטל את כל התאוריה שהוא מתנכל לאלאור אזריה?

    1. בכלל לא. הוא פשוט פחד על עצמו כי ירי חריג כזה משליך ישר עליו ועל האופן הכושל שבו טיפל וניהל את הזירה.

    2. לא, בכלל לא. זה מראה שהוא הבין מעצמו שההתנהלות שלו הייתה כושלת לגמרי ושהוא ניסה להסתיר את ההתנהלות שלו. כשהבין שלא יצליח לו, כנראה, הבין גם מה המערכת רוצה ממנו ואז הגענו לאן שהגענו

  6. ברור שאלאור זכאי לחלוטין.

    צריך לזכור שבשטח צבאי אחרי פיגוע יש מתח וחוסר בהירות לגבי מה שקרה ומה יכול לקרות.
    זאת הסיבה שהשטח חייב להיות סגור לעיתונות ולאזרחים בכלל.
    במיקרה הנידון , לא רק שהשטח היה פרוץ לחלוטין הצלם שגרם לכל הקרנבל היה ערבי שעובד עבור בצלם …

    השאלות שצריכות להשאל הן קודם כל : מה עשה צלם ערבי בשרות אירגון שמשתף פעולה עם האויב בשטח צבאי בזמן פיגוע ועוד עם מצלמה ???

    איפה היתה הצנזורה הצבאית ?

    האם צילום והפצה של פעילות צבאית מבצעית היא לא עברה על החוק ומתוך כך צריך לפסול אותה ולשפוט את בצלם ולא את החייל שפעל למעשה בהוראת המפקד שלו לפי הסירטון ?.

    האם לא ראוי שהחייל ישפט לאחר תחקיר פנימי של היחידה שלו על ידי המח"ט שלו או המג"ד ?

    האם התקדים בו בית המישפט נכנס לתוך שדה הקרב ומקבל את הזכות להכניס חיילים לכלא על מילוי הוראות של הפיקוד לא יעודד את האויב הערבי לעוד פעולות טרור ובכך יפגע בכוח ההרתעה של צה"ל כולו ?

    בקיצור ולעינין : בלונים נפוחים כמו הרמטכ"ל הנוכחי ובוגי גרמו לנזק עצום לביטחון של חיילי צה"ל ושל כל אזרח ואזרחית בישראל בזה שלא סגרו את כל העיניין במיסגרת הצבא כמו שנעשה עד היום במיקרים דומים וחמורים הרבה יותר….

    1. הצלם הערבי שצלם את הארוע גר בסמיכות מקום. הוא לא הוזמן לצלם אלא עשה זאת משיקוליו והצילומים הם שלו. אכן המצלמה ניתנה לא הנראה ע"י ארגון בצלם.

  7. ברור שאלאור זכאי לחלוטין.

    צריך לזכור שבשטח צבאי אחרי פיגוע יש מתח וחוסר בהירות לגבי מה שקרה ומה יכול לקרות.
    זאת הסיבה שהשטח חייב להיות סגור לעיתונות ולאזרחים בכלל.
    במיקרה הנידון , לא רק שהשטח היה פרוץ לחלוטין הצלם שגרם לכל הקרנבל היה ערבי שעובד עבור בצלם …

    השאלות שצריכות להשאל הן קודם כל : מה עשה צלם ערבי בשרות אירגון שמשתף פעולה עם האויב בשטח צבאי בזמן פיגוע ועוד עם מצלמה ???

    איפה היתה הצנזורה הצבאית ?

    האם צילום והפצה של פעילות צבאית מבצעית היא לא עברה על החוק ומתוך כך צריך לפסול אותה ולשפוט את בצלם ולא את החייל שפעל למעשה בהוראת המפקד שלו לפי הסירטון ?.

    האם לא ראוי שהחייל ישפט לאחר תחקיר פנימי של היחידה שלו על ידי המח"ט שלו או המג"ד ?

    האם התקדים בו בית המישפט נכנס לתוך שדה הקרב ומקבל את הזכות להכניס חיילים לכלא על מילוי הוראות של הפיקוד לא יעודד את האויב הערבי לעוד פעולות טרור ובכך יפגע בכוח ההרתעה של צה"ל כולו ?

    בקיצור ולעינין : בלונים נפוחים כמו הרמטכ"ל הנוכחי ובוגי גרמו לנזק עצום לביטחון של חיילי צה"ל ושל כל אזרח ואזרחית בישראל בזה שלא סגרו את כל העיניין במיסגרת הצבא כמו שנעשה עד היום במיקרים דומים וחמורים הרבה יותר….

  8. תגובות של אנשים ממשטרים חשוכים …הסתיים חנוכה צאו לאור .. תתחילו לאהוב את עצמכם וכך גם אחרים

    1. "הסתיים חנוכה, צאו לאור"

      אור המנורה חושך לדידך. שטחיות?…

      רוצח מסורתי בתחפושת לוחם חופש(אסלאם) צריך למות, לשמחתנו אין בית משפט שיגזור מוות; מאחדת שופטים אינם תחליף לחייל בשדה הקרב, בעיקר לא הקרב על מוטיבציה של יורשי הרוצח

  9. תאורית הקונספרציה לא משנה את העובדה שבוצע ירי 11 דקות לאחר שמחבל שפל ורקוב שכב מדמם על הכביש. ואוסף שבב מבקש להגדיר את אזריה גיבור ישראל …במקרה הטוב חייל לא מוכשר להתמודד עם הסיטואציה

  10. כשהרמטכל מדבר כמו שהוא מדבר ולא ראוי להיות אפילו מזכירה אין תמיהה שהאשם מתקדם והזכאי אשם

    1. של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על הרמטכייל, עלוב נפש שכמוך.
      ישנם מעט אנשים להם חבה מדינת ישראל כל כך הרבה כמו לכדי.
      יותם, חייל של גדי א.

    2. לא סתום פיות. רואים שאתה חייל שלו. אחריתו מביישת את ראשיתו. עוד פוליטיקאי שמנצל את המדים והתפקיד כדי להפוך את ישראל למדינת כל תושביה בגבולות 1947 בכל מחיר.

  11. אל תרצח. זה כולל גם בגויים. אסור לירות גם אם נורא מתחשק. לא מסובך. משה רבנו כבר אמר את זה, וספק אם הוא היה נותן חנינה במקרה הזה.

  12. קורא את דבריו ההזויים של איפרגן שאינם מחזיקים מים…איפרגן שוכח שהמפ אינו הנאשם וגם אם מצליח להאיר צדדים כושלים שלו… כייצד זה פוטר את החייל השקרן שמתפתל כל הדרך ומתעלם מהעובדות…פסק הדין המנומק היטב נותן תשובות לאיפרגן להטוטן המילים שבמשך חודשים ארוכים הירבה להג והסביר עד כמה השקרן החייל דובר אמת…אין ספק שאיפרגן הצליח לשכנע לא מעט סרוגים שיום הוא לילה ולהפך, אך מסתבר שבבית הדין הצבאי העובדות חשובות ולא פנטזיות ….

    1. פסק הדין לא עונה על כלום כמעט הכל מתבסס על דבריו של נעמן שבעצמו מעיד שאינו זוכר מה עזריה אמר לו ועזריה טוען שאמר לו שיש סכין.
      הטענה של השופטים שהוא היה אמור להזהיר את הסובבים ממטען לאחר הירי היא הזויה הרי לא היה לו ברור שיש מטען אלא הזזת היד גרמה לו לחשוב שהוא יכול להפעיל מטען ואחרי שהוא מת ירד החשש הזה.

  13. התגובה של המ"פ תום נעמן אכן תמוהה. העלמת המידע על הירי ממפקדיו. לא ברור מדוע קודם. האם זה פרס על דיווח לוקה הגובל בדיווח כוזב? האם לא ראו בזה הטעיה של הדרג הפיקודי בשל שיקוליו האישיים? מוזר. יחד עם זאת אין בזה כדי להוריד מחומרת מעשיו של אלאור אזאריה בניגוד לפקודות ובקור רוח. לא נראה עליו שפעל מתוך הגנה או סערת נפשות. נראה די רגוע ומוכוון מטרה.
    לא ברור לי כל הענין של מתן מספרי פלפונים של מםקדים להורי הפקודים. מה זה גנון או צבא? לאן הגענו? עוד מעט הרמטכ"ל יבקש אישור מההורים לקיים פעילות מבצעית….מה זה? ממש בדיחה. לא להאמין שזו המציאות בצבא היום. מי איפשר את הקרקס הזה בצבא?

  14. השמאל השתלט על צה"ל בראשם הרמטכ"ל שרוצה למצוא חן בעיני השמאל המזוהם

  15. מפ שלא עומד אחר החיילים שלו לא שווה את התפקיד הפיקודי יש אנשים שהדרגות עולות להם למוח ולצער כל העם אלה האנשים בעלי הדרגות הגבוהות המפ הוא זה שצריך להכנס לכלא כי הוא היה מפקד האירוע והוא לא עשה את תפקידו מפ שצריך לרדת לדרגת טוראי ואפילו לעוף מהצבא יש אנשנים שלא ראויים ךפקד על חיילינו!!

  16. חקירה מגעילה ומגמתית – תוך ניצול תמימותם ויושרם של משפחת אזריה