"לאזריה לא היה סיכוי למשפט הוגן"

בשיחה עם 'מידה' הודף האלוף במיל' דן ביטון, שהעיד לטובת אלאור אזריה, את טענות השופטת הלר כי עדותו לקתה באי־הכרת העובדות: "טענה מצחיקה. בניגוד אליה, אני ניהלתי זירות מבצעיות"

"אייזנקוט בחור זהב"; אלוף במיל' דן ביטון. צילומים: לע"מ, צילום מסך

קרוב ל־40 אלף מילים השמיעה אתמול (רביעי) אב בית הדין הצבאי, אלוף־משנה מאיה הלר, במהלך ההקראה של הכרעת הדין במשפטו של סמל אלאור אזריה. בין הררי המילים שנשמעו באולם רחב הידיים בבסיס הקריה, בלטו חיצי הביקורת שהפנתה אל"מ הלר לעבר קציני צה"ל הבכירים (במיל') שהעידו לטובת אזריה – האלופים עוזי דיין ודן ביטון, ותת־אלוף שמואל זכאי. החץ המחודד ביותר של ראש הרכב השופטים כוון לעברו של ביטון, לשעבר מפקד חטיבה 7 וראש עוצבת סיני. בהכרעת הדין נכתב כי עדותו של ביטון "עוררה קשיים מיוחדים", וכי האלוף לשעבר, שעד לפני חמש שנים עוד לבש מדים, גילה "חוסר בקיאות בכללי הפתיחה באש באיו"ש ובמרחב התפר".

ביטון, שפיקד על חיילים באינתיפאדות הראשונה והשנייה וצבר אלפי שעות פעילות מבצעית בשטחי יהודה ושומרון, בין היתר בחברון שבה התרחש הירי של אזריה, מגחך למשמע האמירות הללו. "היא מעבירה ביקורת בנושא שאין לה מושג בו, זה מצחיק", הוא אומר בשיחה עם 'מידה'. "אם השופטת חושבת, למשל, שתום נעמן (המ"פ של אזריה) ניהל את הזירה המבצעית כמו שצריך, למרות הכשלים הברורים בהתנהלותו, ומצד שני אני זה שלא בקי בעובדות, אז כל הכבוד לה. רק כדאי להזכיר שבניגוד אליי, היא מעולם לא ניהלה בחייה זירה מבצעית".

"בית המשפט פעל באופן מגמתי"

קביעת השופטים בנוגע ל"חוסר הבקיאות" של ביטון בנהלי הפתיחה באש מסתמכת על הטענה כי בעדותו של האלוף לשעבר "נשמט מרכיב מרכזי שמתייחס ל'זיהוי האמצעי' כחלק מהתנאים המוקדמים לביצוע הירי" (ההדגשה במקור). ביטון הודף את הביקורת הזו, וטוען כי השופטים התעלמו לחלוטין מהראיות שהציגה ההגנה בדבר החשש של אזריה וגורמים נוספים בזירת האירוע מכך שהמחבל נושא על עצמו מטען חבלה.

"לנוהלי פתיחה באש יש שתי רגליים, אחת ערכית ואחת נורמטיבית", מסביר האלוף לשעבר, "ברגע שאתה מזהה אצל המחבל יכולת וכוונה, אתה רשאי לפעול. במקרה של אזריה אין חולק על כוונתו העוינת של המחבל, מכיוון שהוא כבר דקר חייל. לגבי היכולת של המחבל להמשיך ולפגע – צריך לבחון אותה לא בדיעבד, על כוס קפה במשרד, אלא בשעה שהאירוע מתרחש. מה שחשוב זה מה עבר במוחו של אזריה בעת ביצוע הירי, האם הוא חשב שלמחבל יש יכולת להמשיך ולסכן את הכוח. בעניין זה העיד המ"מ של אזריה שהוא הגדיר לאחד החיילים בשטח להסתכל אם המחבל מבצע תנועה חריגה, ואם כן, יש לירות בו. זה אומר שהיה חשש בכוח שעל המחבל יש מטען. זו קביעה משמעותית, כי היא הייתה אמורה להקשות מאוד על השופטים להכריע שאזריה ביצע הרג מכוון, מעבר לכל ספק סביר. הבעיה היא שבית המשפט ביטל כל טיעון שהיה להגנה".

מדוע אתה חושב שבית המשפט נהג כך?

"היא (אל"מ הלר) לא יכולה הייתה לנהוג אחרת. בצבא אין הפרדת רשויות, ומקור הסמכות היחיד בצה"ל הוא הרמטכ"ל. אין לובש מדים שיכול, חוקית, לערער עליו. מרגע שאייזנקוט חרץ את דינו של אזריה בהתבטאויות פומביות וקידם את כל הקצינים שנטלו חלק באירוע, לפני הכרעת הדין – לאזריה לא היה סיכוי לזכות למשפט הוגן במערכת השיפוט הצבאית. כל ההליך המשפטי הפך למיותר, וכל מה שנותר זה לקבוע את העונש. לכן ידעתי מראש שאזריה יואשם, וזו גם הסיבה שבית המשפט פסל בצורה מגמתית את טענות ההגנה, ומנגד חיבק בשתי ידיים את עדי התביעה. ההבדל ביני לבין השופטת זה שאני לא לובש מדים, ולכן לי אין אינטרסים ואני לא צריך קידום".

והרמטכ"ל לדעתך פעל ממניעים ענייניים?

"הוא גם נקלע למצב בעייתי. אחרי ששר הביטחון שלו (בוגי יעלון) מתבטא בנחרצות בנושא אזריה, מה רצית שהוא יעשה, שיגיד שהוא זכאי?"

אבל רק ביום שלישי האחרון, יום לפני הכרעת הדין והרבה אחרי שיעלון עזב את משרד הביטחון, אייזנקוט אמר ש"חייל בן 18 הוא לא הילד של כולנו".

"אני מכיר את גדי שנים ארוכות, מאז שקיבלנו את דרגת הסרן. הוא בחור זהב, אדם מקצועי ואני גם מחשיב אותו כחבר שלי, אבל הוא אמר משהו שטותי, כי נער בן 18 יכול להיות גם חייל וגם הילד של כולנו, כמו שכל אדם יכול להיות גם בן וגם נכד. אין פה סתירה. בשורה התחתונה, התיק הזה לא היה צריך להגיע לבית משפט אלא להסתיים בדין משמעתי, לא רק לאזריה אלא גם לגורמים נוספים שכשלו".

התבטאויותיהם הכריעו מראש את פסק הדין; שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון והרמטכ"ל גבי אייזנקוט. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"המסר הוא שמשתלם להפקיר חיילים"

ביטון, שמספר כי במהלך עדותו בבית המשפט "לא ממש נתנו לי לדבר", ספג ביקורת בהכרעת הדין גם בגין העובדה שלא כתב בעצמו את חוות הדעת שהגיש לשופטים. "לא הסתרתי את זה, ואני גם לא רואה פה בעיה", הוא מבהיר. "בסופו של דבר זו חוות דעת שחתמתי על כל מילה שנכתבה בה, ואני עומד מאחוריה גם היום. קראתי לעומק את חוות הדעת המקורית שהוגשה לי, מחקתי ממנה דברים שלא נראו לי, תיקנתי דברים אחרים וגם הוספתי חלקים משלי".

החלק המשמעותי ביותר שהוסיף ביטון לחוות הדעת שלו הוא התייחסותו לאירוע שהתרחש ביולי 2015, כשמונה חודשים לפני הירי של אזריה, כאשר מח"ט בנימין, אל"מ ישראל שומר, רדף אחר נער פלסטיני שזרק אבנים על רכבו – וירה בגבו למוות. "אני לא רוצה ששערה משערות ראשו של שומר תיפגע", מבהיר האלוף בדימוס, "אבל לצערי אני מוצא את עצמי בפעם הראשונה בחיי מסכים עם אחמד טיבי (שטען לאפליה של אזריה לעומת שומר, ג"צ). אני באמת תוהה: איפה היושרה של כל אלו שמדברים עכשיו על ניקוי אורוות מוסרי, אך מילאו פיהם מים במקרה של שומר?מדוע אז הם לא יצאו והזדעקו? האם אלו ערכי צה"ל עליהם מפמפמים לנו עכשיו? זו רוח צה"ל? או שאולי נוח לדבר גבוהה על קביעת נורמות ועל טוהר הנשק רק כשמדובר בחייל פשוט, ולא בקצין בכיר".

בהכרעת הדין נכתב כי בכל מקרה, חוות הדעת שלך, כמו של יתר הקצינים שהעידו לטובת אזריה, היו לא רלוונטיות מכיוון ששלושתכם "לא מכירים את האיומים הקונקרטיים הנשקפים בזירה בתקופה הרלוונטית ואינם בקיאים באיומים העדכניים".

"היא (אל"מ הלר) יכולה להגיד מה שהיא רוצה. אני רוצה להזכיר לאב בית הדין וליתר השופטים שגם המג"ד והמח"ט לא היו בזירת האירוע בעת שהתרחש הירי, וגם כבוד השופטת לא הייתה שם, לא בזמן שהתבצע הירי ולא לאחריו. ההבדל הוא שבניגוד אליה אני מכיר קצת יותר טוב את חברון ואת האזור הספציפי שבו התרחש הירי. כפי שמותר לשופטת לא רק לדון באירוע אלא גם להכריע בו, גם מבלי שהיא נמצאת בזירת האירוע, אז גם לנו, כמומחים בעלי ניסיון מבצעי עשיר, שרואים את הסרטים וקוראים את העדויות, מותר להביע דעתנו. אם הדעה שלנו שווה משהו, זה כבר השופטת צריכה להכריע".

יש לך הסבר לשינויי הגרסאות של אזריה?

"לא, וזה לא מתפקידי להסביר. חשוב לי להדגיש שהמניע שלי להעיד לא היה להגן על אזריה. אותי הדאיג שהצבא קידם מפקדים שברחו מאחריותם הפיקודית וכשלו מבחינה מבצעית: המ"פ כשל בפיקוד על הזירה המבצעית, ושינה גרסאות כמו שבשבת; המג"ד כשל בגיבוש תמונת המצב שהוא עמד בפניו, אחרי שבדיווח הראשון שלו למצ"ח טען כי אזריה ירה במחבל בזמן שהוא קיבל טיפול רפואי; והמח"ט כשל כשטען כי אין אצלו מטענים בזירה, בזמן שקצין ההנדסה שלו העיד שהוא דווקא כן הוציא התראות על מטענים ואפשרות לפיגוע לפני האירוע. העובדה שכל השלושה קודמו שולחת מסר רע מאוד לקציני ולחיילי צה"ל, גם ברמה המבצעית וגם בהיבט הנורמטיבי – מסר שלפיו משתלם להיכשל ולברוח מאחריות".

אתה חושש שהמקרה של אזריה יפגע בעתיד בשיקול המבצעי של חיילים ומפקדים?

"לא. יש מפקדים מצוינים בצבא ואני סומך עליהם. גם ההורים ימשיכו לשלוח את הילדים שלהם לקרבי. אני מניח שהרמטכ"ל יחון את אזריה והוא לא יצטרך לשבת בכלא. אני רוצה להאמין שאף אחד לא רוצה לנקום באזריה, גם מי שחושב שהוא טעה".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. למה הימין נכנס תמיד ללופ הקונספירטיבי? אני ימני ומבחינתי ברור מאליו שהמחבל הוצא להורג. לא בגלל תחושת סכנה ולא בטיח. האם יש נסיבות מקלות? יתכן. האם בית משפט הגון יכול היה לשפוט אחרת – אולי בסוריה.

    1. בתקופה האחרונה בכל מאמר פרו-אזריה באתר הזה, התגובה ראשונה מ״ימני״ ״הגון״, בד״כ סמוך מאוד לפרסום הכתבה (במקרה שלך – פחות מחצי שעה).

    2. אתה שטוף מוח ולא הולך עם העובדות לכן ברור לך שהייתה כאן הוצאה להורג. לומר שבדיקטטורה חייבים להתיישר לפי המפקד העליון זוהי אינה קונספירציה, אלא עובדה ידועה. למה לא שאלת את עצמך למה היה דחוף כל כך לבוגי וגדי לחרוץ דין לפני משפט?

    3. התשובה תתחלק ל 2 חלקים:

      א. תשובה למאמר.
      ב. הערות שוליים עם מקורות מידע רלוונטיים.

      א. תשובה למאמר

      1. השאלה כאן היא לא רק האם הירי היה מוצדק או לא?, או מה ההשלכות של המשפט על החברה שלנו?
      יש עקרון משפטי ידוע שנקרא "הגנה מן הצדק" – כאשר זכותו של נאשם להליך הוגן הופרה בצורה בוטה במיוחד, השופטים מבטלים את כתב האישום או מזכים אותו בעילה זו.

      סדרת תחקירים שפורסמה ע"י משה איפרגן מאתר מידה, מוכיחה באופן חד משמעי שהעיקרון הזה חל על אלאור אזריה (הערה 1).

      יותר מזה – עפ"י מיטב ידיעתי, לרמטכ"ל אין שום בעיה להשפיע על הקידום של שופטי בית הדין הצבאי, שאם לא כן, מדוע בית המשפט הזה נקרא "צבאי"?

      אני מאוד מקווה שאולי למרות הכל שופטי בית הדין הצבאי לערעורים יפתיעו לטובה, אבל אני פסימי. אני יכול רק להתפלל שאם בית הדין הצבאי לערעורים יוציא גם כן את אזריה אשם, פרקליטיו יקבלו רשות ערעור לבית המשפט העליון. עם כל הביקורת עליהם שופטי העליון אינם כפופים לרמטכ"ל וייתכן שרק אצלם אלאור אזריה יזכה להליך משפטי הוגן, שבמקרה הזה משמעותו אחת בלבד – זיכוי אלאור אזריה מכל אשמה, בעילה של הגנה מן הצדק.

      2. בלי קשר, אני דוחה בשאט נפש את ההסתה נגד שופטי בית הדין הצבאי ונגד הרמטכ"ל. מי שלא מסוגל להפריד בין הסתה לבין ביקורת לגיטימית, צריך להעמיד אותו לדין.

      א. הערות שוליים עם מקורות מידע רלוונטיים.

      הערה 1 –
      http://mida.org.il/2016/06/28/%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a1%d7%a4%d7%a7-%d7%90%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%96%d7%9b%d7%90/

      http://mida.org.il/2016/07/09/%d7%94%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%94-%d7%a7%d7%a8%d7%a1%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%90%d7%9c%d7%90/

      http://mida.org.il/2016/07/31/%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a9%d7%9e%d7%a4%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%a8/

      http://mida.org.il/2016/12/31/%d7%99%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%97-%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%a8%d7%90%d7%95/

      http://mida.org.il/2017/01/03/%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%a0%d7%90%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a4-%d7%a9%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%94/

      הערה 2 –

      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000860316

    4. למגיב 3: הגנה מהצדק הא? איך אתם קוראים למחול השדים הימני (שבינתיים נראים כמו להבה ולה פמיליה מבית ז'בוטינסקי) וההתגייסות הסיטונאית של הפוליטיקאים מימין לטובת אזריה, הבעת דעה? ביבי, שהבין בשניה הראשונה טוב טוב מה הוא רואה, שינה את דעתו כשהבין שעדיף לו מבחינה אלקטורלית לעמוד לצד אזריה. הוא יודע יפה יפה מה דינם של סמולנים כמו בוגי או אייזנקוט. דעתכם השתבשה והדבר באמת ובתמים מפחיד. הפכתם ש"ג שלא הבין בשביל מה נותנים לו רובה לגיבור עם ישראל, ממש יהודה המכבי או בר כוכבא. החייל סרח. זה קורה. זה לא נעים. זה לכשעצמו לא אומר כלום על הצבא או עלינו כלום. ואולם האופן בו הימין משסף את גרונותיהם של כל מי שמעז להטיל ביקורת על אזריה – זה לצערי מדאיג. מדאיג מאוד. תמשיכו לגדף.

    5. למה להשאיר מחבל שדקר חייל בחיים, רוב העם דורש מוות למחבלים, כל מחבל נועד למות, לכן להרוג מחבל בכל מצב זה דרוש

    1. "שפוי" זו סיסמא של השמאל. עוד קצת תגידו "שפוי", "ביבי המניאק", "צריך מהפיכה", "זו דיקטטורה", "אני לא מתגייס", "אני עוזב את הארץ" ותוכלו להצטרף לשמאל הקיצוני. כל אלה סיסמאות של השמאל. כל סיסמא נוספת ואני נהיה יותר ויותר נגדכם.

      מסכים איתכם כמעט בהכל חוץ מדבר אחד – אלאור אשם וצריך לשבת בכלא קצת. לא מדובר בהרבה זמן סה"כ משהו סימלי כדי שיבינו שפה זה מדינת חוק ולא יעשה כל אחד מה שהוא רוצה.

      לא בטוח בשלב זה אם לא מדובר בשמאלנים קיצוניים מאוד שהסתננו לימין הקיצוני ומתחזים לימנים כי כל הסיסמאות של תומכי אלאור זהות ב-99% לטיעוני השמאל.

  2. ״אתה חושש שהמקרה של אזריה יפגע בעתיד בשיקול המבצעי של חיילים ומפקדים?״
    ״לא״

    ובכן, אני כן. תחושתי היא שרוב האנשים מסכימים איתי ובפרט גם האלוף ביטון שכמובן אינו יכול להכריז על כך, וחברי השמאל הקיצוני הגלובליסטי מפנים ומחוץ שפיקדו על כל המקהלה הזו (רק שבמקרה שלהם יש להחליף את המילה ״חושש״ ב״מקווה״).

  3. חמור מאוד מאוד. גם המצב המוסרי של צה"ל, וגם העובדה הזאת
    "היא (אל"מ הלר) לא יכולה הייתה לנהוג אחרת. בצבא אין הפרדת רשויות, ומקור הסמכות היחיד בצה"ל הוא הרמטכ"ל. אין לובש מדים שיכול, חוקית, לערער עליו. מרגע שאייזנקוט חרץ את דינו של אזריה בהתבטאויות פומביות וקידם את כל הקצינים שנטלו חלק באירוע, לפני הכרעת הדין – לאזריה לא היה סיכוי לזכות למשפט הוגן במערכת השיפוט הצבאית. כל ההליך המשפטי הפך למיותר, וכל מה שנותר זה לקבוע את העונש"
    מהתחלה ועד עכשיו רבים אומרים – המשפט מיותר כי הוא זירה לא צודקת ולא הוגנת לבחון את הארוע ללא משוא פנים. יש יותר מדי הטיות ידועות מראש.
    במקרים כמו מה שקרה אסור להעביר את האחריות לבית משפט. צריך לנהל תחקיר מבצעי ולהעניש בכלי המשמעת הרגילים של הצבא. בית משפט הוא לא המקום שיפתור בעיות. בית משפט רק מייצר עוד בעיות

    1. ואני רוצה לשתף בנקודה אחרת: הברדק המחליא שבזירה.
      החיילים והקצינים מסתובבים כסהרורים, פרקטיקה צבאית של אבטוח ושליטה בשטח, שלא לומר חשש הגיוני למטען, אינם מובילים איש להתנהג כמו חייל בצבא מסודר. מכוניות עוברות, אנשים מתהלכים, מפטפטים, משתעממים, מתנחלים לוקחים פיקוד, כמו בורדל. כמו בורדל. זה הצבא שלנו? מיליציה חמושה!
      ומי אשם? הש"ג.