בנט וליברמן צודקים; יעלון ממשיך להטעות את הציבור

ההודעה שפרסם הבוקר יעלון היא מופת של חוסר מודעות עצמית. שר הביטחון לשעבר עדיין מתקשה להבין את תפקיד המפתח שלו בהפיכת משפט אזריה לסוגיה לאומית נפיצה

המעורבות הפוליטית הראשונה בפרשה. יעלון. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בהודעה שפרסם היום שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, הוא מאשים את השרים ליברמן ובנט בכך שהם "ממשיכים לשקר לציבור" בנוגע לפרטים מהותיים הקשורים למשפט אזריה ולתפקודו של יעלון סביבו. על פי יעלון, בנט וליברמן "משקרים" בנוגע לחמש נקודות שונות, אך כשבודקים את העובדות לאשורן מתברר כי מי שטועה כאן הוא יעלון עצמו. בשלוש מטענותיו הוא סותר את דבריה של השופטת הלר המבוססים על חומרי המשפט, ובנוגע לשתיים האחרות הוא מגלה חוסר הבנה מוחלט במשמעויות ההליך המשפטי והתערבותם של פוליטיקאים בו.

האם אלאור אזריה נכח בתחקיר המבצעי?

יעלון פתח את הודעתו כך: "אזריה היה נוכח בתחקיר המבצעי".

ובכן, זה לא נכון.

מי שקורא את חומרי המשפט מגלה כי היו שלושה סוגים של בירורים שנערכו לאחר האירוע, אך רק אחד מהם היה באמת תחקיר מבצעי, ובו אזריה לא נכח.

הראשון נערך בשטח, סמוך לאירוע. המ"פ והמג"ד ניהלו כל אחד בנפרד שיחה קצרה עם אזריה, בפער זמנים גדול אחד מהשני (כמעט שעה). הם שוחחו איתו בלבד, בלי בירור מקיף יותר עם חיילים אחרים וכדומה. שיחות אלו רחוקות מלהיות "תחקיר מבצעי".

השני, כפי שעולה מפסק הדין, נערך במפקדת חטמ"ר חברון, בשיחה של אזריה עם מח"ט כפיר. לא ברור מה בדיוק עלה בשיחה הזו, כמה זמן היא נערכה, ובאיזה שלב נעצר אזריה והובל למצ"ח (בחלק מהגרסאות נראה שהוא הובל למצ"ח לפני שהספיק להיפגש עם המח"ט). בפסק הדין השופטת לא התעכבה על שיחה זו, וקשה להבין מה בדיוק קרה שם.

הבירור השלישי נערך אחר הצהריים בשטח, בנוכחות מח"ט כפיר אך ללא אזריה. תחקיר זה הוא התחלתו של התחקיר המבצעי האמיתי, שנכתב בשעות הלילה והוגש רק בשעה שש בבוקר.

מה שמעניין הוא שבפסק הדין הסבירה השופטת באריכות מדוע הבירור הראשוני, היחיד שנעשה בנוכחותו של אלאור בשטח, איננו בגדר "תחקיר מבצעי":

נמצאנו למדים כי בשלב הבירור הראשוני עם הנאשם לא ביקש המג"ד (ולפניו המ"פ) לעסוק בהפקת לקחים צופי פני עתיד, אלא להתחקות אחר סיבת הירי, כלומר, לבדוק האם הייתה הפרה בתחום הנורמטיבי…
בנסיבות אלה, לא ניתן להגדיר את הבירור כ"תחקיר מבצעי" ולפיכך מוסר החשש כי חסיון התחקיר נפגע.

השופטת עושה זאת כדי להתיר לתביעה לצטט מתוך השיחות הללו, שבהן נאמרו חלק מהמשפטים הרלוונטיים לשאלת המניע לירי, אך היא צודקת גם מבחינה מהותית: שיחה של 5־10 דקות של חייל עם המפקד איננה מהווה שום אופן תחליף לתחקיר רציני, מקצועי ומקיף, המברר את האירוע ונסיבותיו עד תום.

מאותה סיבה קשה גם לטעון שהשיחה בין אלאור למח"ט כפיר היא אכן התחקיר המלא והראוי. בלי הצלבות מחיילים אחרים, בלי שחזור הפעולה, בלי חקר הנסיבות והשתלשלות האירוע, השיחה הזו כמעט חסרת חשיבות כתחקיר מבצעי.

השלב היחיד שבו נפתח תחקיר מבצעי של ממש הוא אחר הצהריים, כאשר אזריה כבר נעצר ומועבר לחקירת מצ"ח. אז מגיע מח"ט כפיר לחברון ומבצע את התחקיר בשטח, בלי נוכחותו של החייל.

הודעות לעיתונות לפני התחקיר

כאן מגיעים לנקודה השנייה אצל יעלון:

שר הביטחון יחד עם ראש הממשלה והרמטכ"ל יצאו בהודעה ביום האירוע בעקבות ממצאי התחקיר המבצעי, ולפני תחילת ההליך הפלילי, כדי למנוע הסלמה בשטח ובזירה הבינלאומית, לנוכח טענות פלסטיניות שקריות על הוצאה להורג של מחבלים ללא משפט.

זה לא נכון: הודעת שר הביטחון פורסמה בתקשורת כבר בשעה 16:00. הודעת דובר צה"ל כבר יצאה בשעה 14:00. התחקיר המבצעי האמתי היחיד לא הוגש לפני 6:00 בבוקר ביום שלמחרת.

כשמעיינים בתוכן ההודעה שהוציא דובר צה"ל, ברור שבשלב זה המערכת פעלה שלא על בסיס תחקיר יסודי של האירוע. כך נאמר בהודעה, ושימו לב כמה פרטים התבררו מאז כלא נכונים עובדתית (סימנתי את השגיאות בקו תחתי):

"בהגעתם למקום שני המחבלים עדיין שכבו על הרצפה פצועים, אחד המחבלים התחיל לנסות לזוז כאשר הוא עדיין שוכב על הרצפה וסמל אזריה פתח באש ללא הוראה ממפקדיו, לא לפי הוראות הפתיחה באש, וירה כדור אחד לעבר המחבל שגרם למותו כאשר תוך כדי הירי המחבל מטופל על ידי צוותי הרפואה ובכך סיכן סמל אזריה גם את צוותי הרפואה. מיד לאחר שירה כדור אחד, המ"פ תום נעמן עצר אותו ומיד לקח ממנו את הנשק, בנוסף נעשה ניסיון לטפל בפצועים וסמל אזריה נלקח לתחקיר".

מלבד השמות של המ"פ ואזריה, ההודעה מוטעית כמעט מן היסוד. על פיה דובר צה"ל, יעלון ואחרים כבר הוציאו הודעות לעיתונות וחרצו דין בציבור.

מעבר לאפיק הפלילי לפני התחקיר הצבאי

כך כותב יעלון:

מי שהחליט, בצדק, על פתיחת הליך פלילי זה הפצ"ר בהמלצת המח"ט שביצע התחקיר. כל זה לאחר שלא נמצאה הצדקה לירי, כשהחייל טען שירה במחבל כי מגיע לו, ולא טען לסכנת חיים. לא יזמתי ולא התערבתי בהליך הפלילי.

שוב, הדגש כאן הוא על קבלת ההחלטות הקריטיות באירוע לאחר ביצוע התחקיר. דבר זה בבירור אינו נכון. את תהליך קבלת ההחלטה לעבור מדין משמעתי להליך פלילי מתארת השופטת כך:

"מעדויות מח"ט יהודה, המג"ד ורס"ן קינן עולה תמונה עובדתית אחידה שלפיה לאחר שהמג"ד ומח"ט יהודה ערכו בשטח בירור פיקודי ראשוני, התגבשה תמונה עובדתית על פיה המדובר באירוע חריג. תמונה זו התעצבה טרם נחשפו מח"ט יהודה והמג"ד לסרטון המדובר. בשלב זה שוחחו מח"ט יהודה ומח"ט 900 על האפשרות כי ינקטו נגד הנאשם הליכים משמעתיים, וזאת על ידי מח"ט יהודה שאף יבצע את התחקיר המבצעי. לאחר מכן שוחח מח"ט יהודה עם מפקד האוגדה ועם מח"ט 900, אשר שוחח בסמוך לפני כן עם הפרקליט לעניינים מבצעיים, והתקבלה החלטה שלפיה, נוכח חריגותו של האירוע, יעבור הטיפול בו לחקירת מצ"ח ומח"ט 900 ינהל את התחקיר המבצעי.

כלומר: ההחלטה לעבור לאפיק הפלילי התקבלה לאחר בירור "פיקודי ראשוני", לפני שנעשה התחקיר המבצעי, ואולי אף לפני השיחה שערך מח"ט 900 עם אלאור. כלומר, ההחלטה לצאת לאפיק הפלילי התקבלה על סמך מידע מהמג"ד ומח"ט חברון, שניים שלא נכחו באירוע עצמו ולא הספיקו עד כה לתחקר אותו בכלל.

מי פה פוליטיקאי

יעלון טוען כי כל תגובותיו בנושא היו "היו כדי להגן על צה"ל, והרמטכ"ל בראשו, מצד פוליטיקאים כמו ליברמן ובנט". בכך מתעלם יעלון מעובדה אחת בסיסית: תגובתו הראשונית היא שהציתה את האש, והיא הייתה המעורבות הפוליטית הראשונה והחמורה בפרשה. שעות לאחר האירוע פרסם יעלון הודעה שבה טען כי האירוע "חמור ביותר ומנוגד באופן מוחלט לערכי צה"ל ולמוסר הלחימה שלו", ושמדובר ב"אובדן עשתונות" וב"אובדן שליטה ", והצהיר כי "האירוע הזה יטופל במלוא החומרה".

יעלון מסרב באופן עקבי להבין שגם שר ביטחון הוא פוליטיקאי שלאמירותיו יש משמעות פוליטית, ושקביעות כה נחרצות בגנות המעשה והמוטיבציות של אזריה הן חמורות מאוד ומהוות התערבות בעייתית ביותר בהליך הפלילי. על אחת כמה וכמה כאשר האירוע עדיין לא נבדק עד תומו, ואפילו פרטיו הראשוניים עדיין לא היו ידועים כל צרכם.

בנט וליברמן הגיבו להודעותיו הנחרצות של יעלון ודובר צה"ל, שעשו טעות חמורה בהתנהלותם בפרשה. מהרגע שבו יעלון הגיב כך לאירוע, החלה המעורבות הפוליטית במשפט אזריה וההליך זוהם כבר מהרגע הראשון. כל מה שהגיע אחר כך – כולל הפגנות, מאמרים והתבטאויות חריפות מאוד גם מצד שמאל – נובע מתגובתו הלחוצה והשגויה מיסודה של יעלון. העובדה שהוא עדיין לא מבין זאת ולא לוקח שום אחריות על פעולותיו היא חמורה מאוד, ומלמדת הרבה על אופיו של האיש ויכולת הפקת הלקחים שלו.

חוסר ההבנה הבסיסי של טבעו של האירוע ושל תפקידו במערכת כשר ביטחון, בא לידי ביטוי גם בטענותיו של יעלון בנוגע להדלפת התחקיר:

חיסיון התחקיר אינו הופך התחקיר לסודי, אלא אינו מאפשר שימוש בדברים שחיילים אומרים בתחקיר, נגד מאן דהוא במשפט.

מעבר לכך שיש כאן הצדקה בדיעבד להדלפת התחקיר המבצעי, ואולי הודאה משתמעת לגבי מקור ההדלפה, יש כאן שגיאה בסיסית בהבנת העניין. הסיבה שבגינה מוטל חיסיון על תחקיר מבצעי היא כדי ליצור הפרדה ברורה בין ההליכים המשפטיים לתהליך הסקת המסקנות המבצעי; לאפשר למפקדים וחיילים לדבר בחופשיות, מבלי לחשוש שדבריהם בנושאים מקצועיים ומבצעיים ישמשו נגדם בבית המשפט או יובנו בכלים משפטיים במנותק מהקשרם.

כאשר שר ביטחון משתמש בתוכן התחקיר כדי להתבטא בתקשורת בנוגע להליך משפטי המצוי בעיצומו, זוהי הפרה מובנית של עקרון החיסיון. קביעות בדבר חומרת האירוע, נסיבותיו, מניעי הנאשם וכדומה הם בדיוק הסוגיות שבהן עוסק המשפט. שר ביטחון המשתמש בחומרי התחקיר כדי להתבטא בתקשורת בנושאים אלו, מתערב במשפט ברגל גסה  ועושה שימוש פסול בעדויות הלוחמים. הדברים חמורים פי כמה נוכח העובדה שהתחקיר הודלף לתקשורת ותוכנו נגלה לעין כל.

ממשיך להיות סגן הרמטכ"ל

במהלך מבצע 'צוק איתן' הסתובבה שמועה כאילו קצינים בפיקוד דרום מכנים את יעלון "סגן הרמטכ"ל", כביטוי לכך שכשר ביטחון ממשיך יעלון לראות עצמו כחלק בלתי נפרד מהצבא עצמו, ולא כנציג המערכת הפוליטית האזרחית שתפקידו לפקח על הצבא ולהציע רעיונות חדשים.

בתפקודו כשר ביטחון במשפט אזריה הוכיח יעלון כי הוא עדיין לא הבין את תפקידו. כאילו מעולם לא השתחרר, יעלון התנהל כאילו משרד הביטחון הוא המשכו של הצבא באמצעים אחרים. זו טעות חמורה: שר ביטחון, כנציג האזרחים מול הצבא, אמור להיות זה שדואג לרסן את הצבא, להעמידו על מקומו ולדאוג שמערכת היחסים העדינה בין האזרחים לצבא נשמרת כראוי. שר ביטחון לא צריך "להגן על צה"ל, והרמטכ"ל בראשו, מצד פוליטיקאים". הוא לא נציג הצבא במערכת הפוליטית, והוא לא נשלח על ידי המצביעים לשמור על האינטרסים של הצבא מול הממשלה והעם.

במצב בריא ותקין, שר ביטחון מתפקד היה יכול להיות הגורם המרגיע; זה שהודעותיו מפנות לצבא את השקט הדרוש לו לחקור ולבצע תחקיר מעמיק בטרם יוצאות הודעות כה נחרצות; זה שדורש מהציבור להפגין איפוק וסבלנות לסיום הבירורים ולא למהר להביע דעה. משפט כמו "אני נותן אמון מלא בחיילי צה"ל וביכולתו של הצבא לבדוק את עצמו, אני קורא לאזרחים ולתקשורת לנהוג כמוני ולהמתין בסבלנות לסיום בדיקת האירוע", היה מייצר דינמיקה שונה בתכלית, ופרשת אזריה לא הייתה הופכת לחומר נפץ לאומי שקורע את העם כבר כמעט שנה.

העובדה שיעלון ממשיך גם היום לחזור שוב ושוב על טעויותיו הראשוניות היא מטרידה ביותר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. אני חושב שבהחלט יש מקום להגביל את גיל הפוליטיקאים. מלמטה ומלמעלה. עד גיל מסויים, הראש קל דעת ומלא ג'וקים, מגיל מסוים המוח מתאבן או משתרוול.

  2. יעלון הוא לוחם ומפקד איכותי וגם איש משק חרוץ. פוליטיקה היא הצד החלש באישיותו. ספק אם אפילו הפרות ברפת של גרופית מוכנות לשמוע את קשקושיו.

  3. כל התנהלותו של יעלון במהלך האירוע, איננה פחות מאשר הפקרות פושעת. אני גאה על כך שהייתי הראשון בליכוד לדרוש את סילוקו מתפקידו, על אף שבשלב המוקדם מאוד שבו קראתי לכך, הותקפתי חריפות על ידי חברי בליכוד. אבל לפחות במקרה של יעלון הצדק ניצח בסוף. נכון לעכשיו יעלון הוא פוליטיקאי ז"ל שבעצם הווייתו ממחיש באופן מושלם את שם התואר בוק, יעלון הוא הבוק המושלם, חסר כל גמישות שכלית, גזען כנגד המתנחלים וכנגד עדות המזרח, וגם שמאלן קיצוני שחדר לליכוד ולמשרתו הרמה על ידי התחזות לאיש לאומי, התחזות שנחשפה מייד כשזכה בתפקידו כשר הביטחון.

    1. תודה. מאמר מצוין. מסכימה לגמרי. בוק נשאר בוק. ממש סכנה כיון שהוא לא רואה את מסוכנותוו לרחוץ הניקיון כפיו

  4. הדיון כאן מוגש היטב ומבהיר קצת את השתלשלות העינינים.
    רוצה להתייחס לאחת מתוצאות המשפט. מיד לאחר המשפט נאמר בערוצי החדשות שמשפחת המחבל מבקשת להרוס את בית אזריה. הדבר יוצר מתמוה בעיני שבכלל העלו את המושא. איזו השוואה בין מחבלים שמטרתם פגיעה בחפים מפשע לבין התנהגותו של חייל שאולי סרח אך בטוח לא פגע בחפים מפשע אלא ברוצח מועד. מתוך תסכול ואולי אפילו תחושת נקם למראה דם חבריו השפוך.

  5. תודה על מאמר מצויין.

    יעלון עשה עלי רושם טוב בעבר כמה וכמה פעמים, כאדם פרטי וכחייל מקצועי. גם יכולתו להודות בטעות הוכחה בעבר, אפילו כבכיר בצה"ל.
    אלא שהיתה לו נטייה מעצבנת אחת: להודות באותה טעות פעם אחר פעם, מפני שהוא היה שותף לחזרה עליה פעם אחר פעם, מאז הסכמי אוסלו ועד ימינו אלה.
    כנראה שבשנים האחרונות נמאס לו והוא החליט להיגמל מזה. אז הוא הפסיק להודות…

  6. אסור שרמטכ"ל יהיה שר ביטחון.
    יעלון הוא הדוגמא לכך: לא מבריק, לא מבין את מהות תפקידו.
    הוא מי שחתום על "צוק איתן", מי שלא הבין מה זה המנהרות, שטיפח את בני "כלניות" גנץ –
    בקיצור, בוק לבוק יביע אומר.