עכשיו כולם יודעים: אין דבר כזה "תקשורת אובייקטיבית"

אחרי שמצג השווא של עיתונות אובייקטיבית קרס בקול רעש גדול, מה שצריך לקדם הוא חופש, תחרות ומגוון בשוק התקשורת

צילום: אוליבייר פיטוסי, פלאש90

פרשת נוני מוזס קרעה מעל פניה של התקשורת הישראלית את אחת המסכות הוותיקות והשקריות שבהן התהדרה: האובייקטיביות. אזרחי ישראל שמשום מה טרם הפנימו זאת, לומדים עכשיו שאין באמת דבר כזה תקשורת אובייקטיבית. מי שמבין את הדרך שבה אמורה לתפקד תקשורת בחברה דמוקרטית, יודע שהחשיפה הזו היא דווקא חיובית.

תקשורת איננה צריכה להיות אובייקטיבית וגם לא ניטרלית. היא צריכה להיות מגוונת, וכתוצאה מכך – מאוזנת. הציפייה לכך שכל כלי תקשורת – פרטי, ציבורי או אנדרוגינוס – יכיל סדר יום אובייקטיבי, היא פנטזיה שאין לה סיכוי להתגשם מחוץ למוחם הקודח של ברוני הממסד התקשורתי הקיים בישראל.

למעשה, הפנטזיה הזו עומדת בבסיס הרגולציה המופרזת על שוק החדשות בישראל: לפני שבועיים דנה ועדת הכלכלה בכנסת במתן רישיון לערוץ החדשות i24 לשידור בישראל. למי שלא מכיר: מדובר בערוץ חדשות ישראלי המשדר באנגלית, ערבית וצרפתית. מאחר שבעליו, פטריק דרהי, הוא גם הבעלים של חברת 'הוט', נאסר עליו לשדר בישראל והערוץ משודר רק לחו"ל.

הצעת החוק המקורית, שאותה יזם ח"כ נחמן שי, ביקשה להתיר לערוץ לשדר גם בישראל. אלא שמועצת הכבלים והלוויין איננה מוכנה לכך, והיא דרשה להטיל על הערוץ שלל מנגנוני פיקוח. בדיון בוועדה הסבירו נציגי המועצה שיש צורך להבטיח שהערוץ יעמוד בסטנדרטים מקצועיים, ושלא תהיה בשידורים מעורבות מסחרית או פוליטית.

הסיפור השקרי שנוני מוזס מוכר לנו כבר שנים, כאילו 'ידיעות אחרונות' הוא "העיתון של המדינה", מקביל לאותו היגיון מעוות שגורם לפקידי מועצת הכבלים והלוויין לחשוב שהציבור הישראלי זקוק להם כדי שישמרו עליו מפני חדשות לא איכותיות.

כיצד הממשלה מפרנסת את 'ידיעות'

האמת היא שכולנו חיים בסוג של פנטזיית האח הגדול. ישראלים רבים מדי מניחים שמי שלקח על עצמו לספק להם חדשות אמור לעמוד בסטנדרטים מדינתיים של אספקת שירות: ללא הבדל דת, גזע ומפלגה. העיתונאים מצדם ששים לקשור לעצמם כתרים של מלאכים על־פוליטיים, ומאמצים את הנרטיב המחמיא מבלי לערער עליו. כך הגיגיהם ופרשנותם האישית והמוטה של כותבים כמו נחום ברנע, אמנון אברמוביץ' וסימה קדמון, הופכים לאמת אובייקטיבית שאין לערער עליה.

מזה עשור וקצת, שיעור האמון בתקשורת הישראלית מדשדש בתחתית. זה אומר שרוב הישראלים כבר מזמן לא קונים את השקר של נוני מוזס ותואמיו. אבל מאחר שהם אלה שקובעים את סדר היום ולא הציבור, המציאות הזו לא חלחלה כלפי מעלה. כספית וקדמון עדיין כותבים מן האולימפוס. האמת? אין להאשים אותם על כך; אף אחד לא עדכן אותם שהבדיחה על חשבונם. השאלה האמיתית היא למה אין אף אחד שיחליף אותם.

התשובה לכך, כמו לכל כשל שוק, היא התערבות ממשלתית. השנה היא 2017, והממשלה ממשיכה להעביר עשרות מיליונים לעיתונים היומיים הנפוצים ביותר לטובת פרסום מודעות ומכרזים, כאילו אין אינטרנט בעולם. בכך היא לא רק מפרנסת את הפרשנים שמטעים את הציבור פעם אחר פעם, אלא גם מזינה את האשליה שיש בעולם מי שמעוניין לרכוש את הסחורה המקולקלת שלהם. בפועל, זהו כסף שנלקח בכפייה מאזרחי ישראל. בלעדיו, נוני בעצם כלום.

זה הדיל המסריח האמיתי של נוני, אלא שהוא לא נעשה עם נתניהו אלא עם הפקידים שמושלים פה בפועל.

פסאדת התקשורת האובייקטיבית ממשיכה להיות הנחת היסוד של כל ממשקי הממשלה עם התקשורת: הן ברגולציה על התקשורת המשודרת, והן בכספי הפרסום שהממשלה מרעיפה על כלי התקשורת לסוגיהם השונים. אם הפקידים היו נוהגים ביושרה עם עצמם ואיתנו, הם היו נאלצים להודות ש'ידיעות אחרונות' הוא שופר של אידאולוגיית שמאל ולא לדאוג לפרנסתו, כשם שהם נמנעים מלהעביר כספי ציבור לכל גוף אחר המזוהה פוליטית.

אגב, כל האמור פה נכון ל'ישראל היום' כשם שהוא נכון ל'ידיעות אחרונות'. גם הוא עיתון פוליטי, וגם הוא מקבל כסף על פרסומים ממשלתיים מיותרים. ועדיין יש הבדל מהותי בין שני העיתונים: 'ישראל היום' אמנם מעולם לא הציג את עצמו כביביתון, אבל הוא גם מעולם לא טרח להדוף באגרסיביות את הטענות הללו. כל ישראלי שמחזיק את החינמון בידיו יודע מה הוא מקבל. לעומת זאת, פסאדת האובייקטיביות של 'ידיעות' היא נקודת המכירה המרכזית שלו. הוא ממשיך לספר לכולנו שהוא הברומטר האמיתי של החברה הישראלית, ושכל מה שלא מתיישר עם סולם הערכים שלו הוא חשוך וקיצוני. חוסר המודעות העצמית הזו הופך את 'ידיעות אחרונות' לתופעה חמורה הרבה יותר מ'ישראל היום'.

אז עכשיו התמונה ברורה. נוני הוכיח לכולנו שידיעות איננו העיתון של המדינה, אלא העיתון של נוני. כך ראוי שיהיה. רק חבל שהיינו צריכים לחיות בשקר כל השנים.

_______________

עו"ד זיו מאור הוא מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

6 תגובות למאמר

    1. וזה הסיבה שהרוב ברח ל"ישראל היום"…
      *עיתון איכותי ובחינם!

  1. הלוואי שיסירו את הפיקוח המיותר שיכנסו עוד עיתונים וערוצים, כי מה שקורה כרגע זה מפגר, למה כל פעם מצילים את ערוץ 10 ממוות אבל לא נותנים לערוץ חדש להחליף אותו. לא לדבר על השידור הציבורי המיותר.

  2. הוכח כי מפלגת עבודה היא ידידת אמת של כל הברונים העסקיים באמצעות חקיקות פרטיות!

  3. אובייקטיביות אין, לכל אחד יש נקודת מבט ממנה הוא רואה את הדברים. השאלה היא אחרת לדעתי: האם מהנקודה ממנה אתה מסתכל אתה מחפש אמת.