"העתק־הדבק": שיטת 'מרכז אדוה' למחזור דו"חות עוני ופערים

כך "מבשלים" נתונים: בעקבות הכותרות הראשיות התקופתיות על שיעורי העוני בישראל, אורי רדלר מביא תיעוד נדיר מהישיבות ב'מרכז אדוה', וחושף את ההטיה, המחזור והשגיאות העובדתיות. הלוואי שזו הייתה רק סאטירה

מה אומרים? ממחזרים; שלמה סבירסקי על רקע הדו"ח החדש (עיבוד). צילום: יו-טיוב, צילום מסך

הבהרה: כל האירועים המתוארים במאמר זה הם פרי דמיונו של הכותב. לעומת זאת, שמות בעלי התפקידים, ובעיקר הנתונים השגויים והמסולפים בדו"ח "תמונת המצב החברתית של מרכז אדוה" — כולם שרירים וקיימים.

מערכה ראשונה: משרדי מרכז אדוה, אי־שם באזור א'

ערב דצמבר אפור. עין שמים אודמת בלהב ברקים, וסער מתגלגל על גבולות עשנים. אט־אט עולים בנתיב אל חדר הישיבות כל אנשי הוועד המנהל של המרכז. נכנס פרופ' אורן יפתחאל, ונכנסות הגזברית גילברט פינקל (מ.א.), והמנהלת ברברה סבירסקי. אחריהם צועד הלוך והחרש היו"ר פרופ' יוסי דהאן וכל השאר — הצוות, ועדת הביקורת, ויתר חברי הוועד המנהל. אחרון חביב מופיע ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי. הכול מתיישבים סביב השולחן הגדול, חשים בלבם את משא דצמבר המוטל בכף.

"ובכן", מפלח את הדממה קולו החד של המנהל האקדמי שלמה סבירסקי, "ינואר שוב מתקרב, ומסתבר שאנחנו צריכים להוציא עוד תמונת מצב חברתית". ראשה של רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס נשמט בייאוש. "כן, כן!" שורקים פרופ' אסמאעיל אבו־סעד, פרופ' דני פילק וד"ר ניצה ברקוביץ בהסכמה, "חייבים להוציא דו"ח!"

"אולי נעתיק את תמונת המצב משנה שעברה ורק נשנה תאריך וכותרות?" מצייץ חלושות פרופ' יוברט לו־יון מקצה השולחן. "זה מה שעשינו בשנים קודמות, לא?" ראשה של רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס נזקף בתקווה. "כן, זה באמת מה שעשינו", מאשרת החוקרת עו"ד נוגה דגן־בוזגלו. "קופי־פייסט, משנים כותרת ולעמוד הבא. בדוק ומוכח".

"לא," חותכת המנהלת ברברה סבירסקי, "זה לא יעבוד. בשנים האחרונות חווינו המשך שיתוף פעולה מעולה מצד העיתונות בתחום הקופי-פייסט, אבל", בלעה המנהלת הסמכותית את רוקה, "בשנתיים האחרונות אנחנו ניצבים תחת אש צולבת ממקורות שונים על הנוהל הזה. אורי רדלר ב'מידה' חשף את נוהל ההעתקות!" — רחש עובר בחדר הישיבות הגדוש צדק חברתי. "זבל של בן־אדם הרדלר הזה", סונטת בשנינות פרופ' ריקי סויה, "חלאה אמיתית", מלחשש פרופ' אורי רם.

"הוא באמת חלאה", אומרת מנהלת משרד ואחראית קשרי עיתונות מירה אופנהיים, "אבל אנחנו צריכים מיצוב אחר".

"לך קל לדבר על מיצוב אחר", מתפרצת רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס ודמעות בעיניה, "את לא יודעת מה זה הדו"ח הזה! בכל העמודים כמעט יש גרפים וצריך לסדר מלא מספרים!" — גל של הלם סולידרי שוטף את החדר. מספרים ארורים. אחדים מהנוכחים שולפים מטפחות. פרופ' רחל קלוש, חיוורת מזעזוע, ניגשת לנחם את רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס, המכונסת במעגל ייסוריה.

"ואנחנו לא יכולים לשכור בשביל זה כלכלן?" מאנפף שוב פרופ' יוברט לו־יון מקצה  החדר. "עשינו את זה פעם. זה מסובך מדי", מנופפת חוקרת ורכזת תחום תקצוב מגדרי, ד"ר יעל חסון  בטישו שבידה. "אם נביא כלכלן הוא ירצה לבדוק את המספרים", אומרת המנהלת ברברה סבירסקי, "זה מנוגד לאנושיות ופוגע בחופש העיסוק שלנו'".

"בכל זאת, אין מנוס מכתיבת הדו"ח", טופח המנהל האקדמי שלמה סבירסקי בכבדות על השולחן. "אמנם מדובר במשימה טנטלית — 4,000 מילה — אך זו המחויבות שלנו לתומכינו, בהם קרן רוזה לוקסמבורג והקרן החדשה לישראל". שתיקה משתררת בחדר. "עם זאת, לאור ההיבט האנושי בעבודתן הקשה של רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס והחוקרת עו"ד נוגה דגן־בוזגלו, נשוב ונאמץ גם הפעם את נוהל קופי־פייסט שהוכיח את עצמו בדרך כלל. בואו נקווה שב'מידה' ישכחו להרים טלפון לאורי רדלר או משהו כזה".

מערכה שנייה: משרדי המחקר של מרכז אדוה, אי־שם באזור א'

בשעת צהריים מאובכת נשמעת דפיקה חרישית על דלתו של המנהל האקדמי ד"ר שלמה סבירסקי. "יבוא",  עונה סבירסקי. בדלת ניצבת רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס, ועל פניה עקבות יום הפרך. המנהל האקדמי ד"ר שלמה סבירסקי מסמן לה באדיבות לומר את דברה.

— "המנהל האקדמי ד"ר סבירסקי, אני חושבת שיש לנו בעיה".

— "מה הבעיה, רכזת מחקר אתי קונור־אטיאס?"

— "בדו"ח הקודם כתבנו ש'השכר החציוני אינו משתנה מזה למעלה מעשור'".

— "ומה הבעיה עם זה?"

— "הוא עולה, כבר כמה שנים", משיבה ברעד רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס, בהבעה של מי שבלעה לקרדה שתאריך התפוגה שלה חלף.

— "אז תכתבי את זה! אנחנו מחויבים ליושרה מחקרית. זו הסיבה שגם קרן היינריך בל וגם קרן פרידריך אברט תומכים במחקרינו החשובים".

— "בסדר", משיבה ברטט רכזת המחקר ונפנית אל הדלת.

— "אבל רגע, רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס", רועם קולו של המנהל האקדמי ד"ר סבירסקי, "תכתבי שבשנתיים־שלוש האחרונות נרשמת עלייה בשכר, אבל תוסיפי שהיא תוצאה של הסכמי שכר שנחתמו עם המורות והמורים והעלאת שכר המינימום".

— "אבל בשנה שעברה כתבנו משהו הפוך…"

— "אז כתבנו! רק חמור לא משנה את דעתו! ואני מאוד מקווה, רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס, שאת לא מתכוונת לקרוא למישהו בחדר הזה חמור!"

— "אבל…"

— "אבל מה?"

— "יש לנו אותה בעיה גם בהמשך…"

— "למשל?"

— "כתבנו בדו"ח לפני שנתיים ש'הצמיחה אינה מיתרגמת לשיפור ברמת החיים של  כלל הישראלים', ובדו"ח לפני שנה כתבנו ש"הצמיחה מתנתקת מן השכר'".

— "ומה הבעיה עם זה?"

— "שהיא מתחברת איתו. כבר כמה שנים טובות", משיבה רכזת המחקר בקול נרפה.

— "ואיך מתרחשת הפשלה הזאת, רכזת המחקר אתי קונור־אטיאס?"

— "מודיעה בהכנעה: אין לי מושג. אנחנו מקבלים עדכון כל שנה מאגף מחקר כלכלי, מִנהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, ומעתיקים. לא יודעת איך לא שמנו לב לזה כבר כמה שנים".

— "זה חמור מאוד מה שאת מספרת לי כאן!"

— "אולי…" אומרת רכזת המחקר בהיסוס.

— "אולי מה?"

— "אולי זאת טעות בהיסח הדעת של החוקרת עו"ד נוגה דגן־בוזגלו. היא משרטטת את הגרפים עם סרגל וטוש עבה. נורא קל לטעות. לפני שנה היא בטעות שרטטה שהשינוי הריאלי בתוצר לנפש היה 325 אחוז".

— "וכמה הוא עלה באמת?"

— "לא ברור. כנראה בפחות מ־280 אחוז, אבל בשנה שעברה הייתה לנו כותרת 'הצמיחה התנתקה מן השכר', אז אולי בתת־מודע רצינו שזה ייראה ככה גם בגרף. אבל זה עבר בשלום, אף אחד לא אמר מילה".

— "אממ… אני אגיד לך מה נעשה. אנחנו מוסד הנתמך בידי קרן הדסה, שגרירות ארה"ב ועמותות הנשים של הפדרציה היהודית במיאמי — זו מחויבות שאי אפשר להתכחש לה. אבל אפשר אולי לכתוב בכותרת 'הפער בין הצמיחה לשכר עדיין גדול מאוד', ובטקסט להחביא את זה. נאמר, לכתוב שהייתה עלייה בשנה־שנתיים האחרונות, אבל 'פירות הצמיחה ימשיכו לחלחל בעיקר כלפי מעלה'".

— "טוב, טוב. אבל…"

— "אבל מה?"

֞— "יש לנו אותה בעיה גם בהמשך…"

— "לדוגמה?"

— "עם שכר המנהלים הבכירים…"

— "מה? הוא לא עלה?"

— "לא מספיק. השכר הממוצע ושכר המינימום עלו הרבה יותר".

— "אז פשוט תחליפי את המונחים. במקום 'עלות שכר' תכתבי 'תגמול חודשי ממוצע', ובמקום 'שכר חמשת נושאי המשרות הבכירות בתאגיד' תשווי את שכר המנכ"לים לשכר הממוצע. אף אחד לא זוכר מה היה בשנה שעברה — אם תשימי אותה כותרת, יהיה בסדר. חוץ מזה, תזייפי נתונים".

— "לזייף?!"

֞— "אני אמרתי לזייף? חלילה וחס! פשוט, תעדכני את 'במחירי 2014' ל'במחירי 2015' ואז בטבלה תכניסי נתונים כרצונך. עם כל האינפלציה שיש היום, אף אחד לא יוכל להגיד מילה".

— "ושכר שכירים עד שכר מינימום…?"

— "שכפלי את העמוד מהשנה שעברה".

— "ומה עם שיעור השכירים המשתכרים שכר נמוך בעולם?"

— "מה קורה שם?"

— "המצב משתפר בהשוואה לעולם…"

— "שכפלי את העמוד מהשנה שעברה".

— "והשיפור בדורשי עבודה?"

— "שכפלי את העמוד מהשנה שעברה".

— "ובקשר לשכר נשים?"

— "מה קורה שם?"

— "אותו כנ"ל. השכר החודשי של נשים ביחס לגברים עלה. גם השכר השעתי".

— "שכפלי את העמוד מהשנה שעברה".

מערכה שלישית: אל מול פני הר קדמון ושגיא, אי־שם בארץ ישראל

סער ברקים, חזיז ורעם. לובשי חול וחגור מטפסים על ההר סבירסקי וקונור, נוטפי טללי נעורים. האומה, שטופת דמע וקסם, שואלת אותם: "מי אתם?" והשניים, שוקטים, עונים לה: "לא קיבלת את ההודעה לעיתונות במייל? הוצאנו את דו"ח תמונת מצב חברתית 2016". כך הם אומרים ונופלים לרגליה עוטפי־צל ומתלכלכים בבוץ עד למעלה מאוזניהם, כך שאינם שומעים את תשובת האומה: "אה, אצלי אתם מזמן הולכים ישר לדואר זבל".

(תודה לידיד המערכת נ. אלתרמן על השימוש הפוחז והאסור בשירו)

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. אורי רדלר אתה ממש רשע. יש כמה נשמות טובות שמצליחות להתפרנס קצת מכל מיני קרנות בעולם. ואז אתה מגיע עם המספרים והעובדות.
    משבית שמחות שכמוך.

  2. אני רק שאלה-
    "משימה טנטלית" מהי?

    גוגל לא מעלה תוצאות לא באנגלית ולא בעברית.
    התוודעתי למיתוס של טנטלוס אבל לא הבנתי את משמעות הביטוי.

    תודה.

    1. משימה טנטלית=משימה חסרת תוחלת. היעד תמיד יברח ממך. כנראה שהדמות הבדויה התכוונה ל"משימה הרקוליאנית" ויצא לה לא מדויק.

  3. אורי ,מגיע לך צל"ש רק על האומץ לקרוא את הדו"ח שלהם כל שנה מחדש.
    למרות שאתה כנראה קצת נהנה מזה.

  4. חשבתי בהתחלה שאתה צוחק עלי…. אתי קונור אטיאס, פרופ ריקי סויה, פרופ יוברט לו־יון, נוגה דגן־בוזגלו, גילברט פינקל….. זה נראה כמו שמות שאפריים קישון היה בוחר לתאר קבוצה של הזויים ופלצנים.
    אבל בדקתי חלקית לפחות וזה באמת השמות….. חהחה

  5. אחרי ששמעתי/קראתי מה דעת "מידה" על מתווה הגז הנוראי, אני לא חושב שאתם מהווים מקור למידע ראוי בתחום הכלכלי חברתי.