שלשה ימים עם שמאל מטורלל, פטריוטים שרופים וטראמפ אחד גדול

סערה ברחובות וושינגטון ו'מידה' לא עומדת מנגד. שליחנו להשבעת טראמפ חזר עמוס בחוויות ממפגש בלתי אמצעי עם אומה מפולגת: ממחאת החתלתולות ועד להערצת ישראל. סיקור

הצבעת טראמפ? אתה מפלצת; מחאה בארה"ב נגד טראמפ. צילום: CucombreLibre CC BY 2.0 via flickr

בסוף השבוע האחרון שהיתי בוושינגטון לרגל השבעת הנשיא טראמפ. כשהסתובבתי ברחובות שמעתי דיבורים על תהלוכת נשים המתוכננת באזור ה'נשיונל מול', רחבת ההשבעה של הנשיא. הסתקרנתי ושאלתי את העוברים ושבים במה מדובר, על מה מפגינים. "עבור האנושות", ענתה לי אחת. לא ממש הבנתי, אז שאלתי שוב: מה העניין? "לדעתי, השאלה הזאת איננה לגיטימית", ענתה לי והפנתה את גבה. לקח לי קצת זמן לקבל ממישהו תשובה מסודרת, אבל אחרי שהסברתי את עצמי בנימוס והבהרתי שאני באמת לא מבין על מה המחאה, ניאותו להשיב לי לאט: "אנחנו מפגינות נגד העובדה שנשיא ארה"ב הוא מטריד מינית".

רק למחרת ראיתי בדיוק במה מדובר. נשים וגברים הגיעו מכל רחבי ארה"ב להפגין נגד טראמפ, ועל הדרך נגד עוד כמה דברים. רבים חבשו כובע גרב ורוד שהיה אמור להיראות כמו ראש של חתלתולה, זכר לאותה קלטת של טראמפ ׁ(חתול באנגלית: פוסי). והם באמת השקיעו: שוחחתי עם אישה שיצאה עם קבוצה מצפון־קרוליינה בשעה שתיים בבוקר ביום שבת כדי להספיק להגיע, ועם אישה אחרת שהגיעה מאריזונה שבמערב ארה"ב. קבוצה אחרת של שלוש נשים הגיעו ממרילנד ובוסטון. גברת אחת מבוסטון הסבירה לי איך הדברים התגלגלו: יומיים אחרי הבחירות וניצחונו של טראמפ היא כבר קנתה כרטיס טיסה לוושינגטון לסוף השבוע הזה. "ידעתי שיהיה משהו. אז עוד לא היה משהו מתוכנן, אבל אמרתי לעצמי שבטח יהיה משהו". אצל השמאל תמיד יש משהו.

לאחר האירוע שאלתי כמה משתתפים איך היה. כולם, ללא יוצא דופן, הגיבו בהתלהבות. הם הרגישו שההפגנה הייתה בעלת "אמירה רצינית". הם אמרו שמדובר ב"אזהרה לטראמפ" והבהרה שבכוונתם "לעקוב אחר מעשיו". אישה אחת סיפרה לי שבגלל הכמות הגדולה של כובעי הגרב הוורודים שיוצרו לצורך ההפגנה, נוצר מחסור בצמר ורוד בכל רחבי ארה"ב. רק שעות ספורות בתפקיד וטראמפ כבר יצר ביקושים חדשים לסחורות אמריקניות. מדהים.

שאלתי את אחת המפגינות: מה הבדל בין הנשים שיצאו להפגין ובין הנשים שהצביעו לטראמפ, האם מדובר בערכים שונים? בהבנה שונה של המציאות? היו לה שלל הסברים: הן מפחדות, הן גזעניות, הן מיזוגניות בעצמן, הן חיפשו את מי להאשים בגלל המצב הכלכלי, ובכלל – כולן הושפעו מה'פייק ניוז'. ככה זה, כנראה: קל לשכנע נשים להאמין בשטויות.

ערב ההשבעה התקיימו הפגנות נגד טראמפ לא רחוק מהבית הלבן. בניגוד לדיווחים בתקשורת, נכחו בהן לא יותר מכמה מאות אנשים, שהשמיעו קללות ונאצות כלפי טראמפ. שוחחתי עם שוטר שעובד בוושינגטון הבירה מאז 1991. הוא סיפר שהיו הפגנות דומות אחרי שבוש הבן נבחר, אבל לא אחרי שאובמה נבחר. הוא לא כעס על המפגינים, אף שהם גרמו לו לעבוד 16 שעות ביום. הוא סיפר על תופעה מוזרה: המפגינים חושבים שאנשי הביטחון ברחובות תומכים בטראמפ. "אני ממש לא תומך טראמפ", הוא אמר, "אבל זה התפקיד שלי לשמור פה על הסדר, ובעוד ארבע או שמונה שנים יהיה מישהו אחר. זה לא משנה מי יהיה, אנחנו נהיה כאן לעשות את העבודה". רק משום מה כל פעם שהשמאל מפסיד יש להם יותר עבודה.

פה ושם היה אפשר לאתר מפגינים רגועים יותר, שאפשר היה להחליף איתם כמה מילים. "אני חושב שזה יום עצוב שאדם שמתנהג בצורה כזו נבחר לנשיאות. אני חושב שהתומכים שלו יתחרטו. זה יום עצוב גם לעולם". מחיתי איתו דמעה. אדם אחר אמר: "אני מפגין נגד טראמפ משום שאני מרגיש שהוא לא מייצג את כל האמריקנים. צורת הדיבור שלו מסוכנת, ומסוכן שאנשים שבחרו בו חשבו שצורת הדיבור שלו תקינה. טראמפ הוא הגרוע ביותר. לא הייתי מסתדר עם אף רפובליקני, אבל אם מועמד אחר היה מנצח לא הייתי יוצא להפגין".

מפגינים רבים ששוחחתי איתם אמרו לי שבמצב הנוכחי, מיט רומני נראה להם כנשיא חלומי. גיחכתי לעצמי: אלה אותם אנשים שלפני ארבע שנים דיברו על רומני כעל אדם אכזר שעלול לפטר אישה ולגרום לה למות בלי  ביטוח בריאות. אבל די, הבטחתי לעצמי שלא אכתוב בטור הזה את המילה צביעות.

תומכים בישראל

בניגוד לרושם שניסו ליצור בתקשורת באמצעות הדגשת המפגינים והמחאות, היו גם רבים שבאו מכל רחבי ארה"ב כדי לחגוג עם הנשיא החדש. ההמונים שהגיעו לכבד את טראמפ חיכו שעות, לעתים בגשם ובקור, כדי לחזות ברגע שנתפס בעיניהם כהיסטורי. דבר אחד מרכזי אפיין רבים מהם: תמיכה נלהבת ובלתי מסויגת בישראל. "אני רוצה שתדע שהם לא מייצגים את ארה"ב", אמר לי גבר מקנטקי על התומכים בהחלטת האו"ם נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון. הוא התכוון לאנשים שגרים בניו־יורק ובקליפורניה ומקומות אחרים שנשבים למעוזים ליברליים. רבים מאוהדי טראמפ הגיבו בהתלהבות כשנודע להם שאני מישראל.

המקרה המפתיע ביותר היה כאשר אספתי את הכרטיסים שלי להשבעה מלשכתו של אחד מחברי הקונגרס. פגשתי שם קבוצה של נוצרים שאמרו לי שהם מתפללים כבר שמונה ימים עבור ישראל. לפני שנפרדנו, אישה אחת מהקבוצה, סוכנת נדל"ן, אמרה לי: "הנה כרטיס הביקור שלי, אם אנחנו יכולים לעשות משהו בשבילך, כל דבר, להתפלל, לא משנה מה, תתקשר אלי".

אחרי שצפיתי בהכנות להשבעה, הלכתי מגבעת הקפיטול לכיוון העיר. התלווה אלי אדם שמנהל קמפיינים בטנסי. הוא לא הבין את העניין עם "שתי מדינות לשני עמים", והביע תקווה שהפלסטינים יתקפו אותנו כדי שסוף־סוף ישראל תכניע אותם ו"תגמור אותם".

קבוצה של אזרחים מאיידהו שפגשתי אמרו לי כמה הם אוהבים את נתניהו: "הלב שלנו יוצא אליו בכל פעם שהוא עומד באו"ם ונותן נאומים פנטסטיים. אנחנו מבינים שהוא נמצא שם לבד, מוקף אויבים, ואנחנו מעריכים את העמדות שלו עבור ישראל, ואת האהבה שלו לישראל". לדבריהם, נתניהו הוא אדם הגיוני וחזק שאוהב את המדינה שלו ומוביל אותה בהתאם לעקרונותיו.

באחד הערבים ישבתי בלובי של מלון 'היאט רג'נסי', לא רחוק מגבעת הקפיטול, התיישב לידי זוג מג'ורג'יה. האישה הציגה את עצמה כמישהי שממליכה מלכים, קרי מישהו שגורם לפוליטיקאים להיבחר (באנגלית קוראים לזה 'מובר אנד שייקר'). היא אמרה שהפריעה לה עמוקות העובדה שאובמה לא תמך בישראל, ושהיא חושבת שההחלטה באו"ם היא בוגדנית. התמיכה שלה בישראל לא נובעת ממניעים דתיים או רגשיים אלא מסיבות אסטרטגיות, ומתוך התפיסה שארה"ב חייבת לתמוך בבעלות בריתה.

יש קהל לטראמפ

במהלך ההשבעה היה ברור מה הקהל רוצה. המועמד שצחקו עליו בתחילת הקמפיין, שחשבו שאין מצב שישרוד אחרי כל הסיבוכים שגרם לעצמו, שעוד בתחילת אוקטובר, אפילו הרפובלקנים היו בטוחים שהוא יצטרך לפרוש אחרי הקלטת המביכה וההאשמות בהטרדה מינית, איך אחרי כל זה, בסופו של דבר דונלד טראמפ הושבע לנשיא ה45 של ארה"ב.

בזמן שסנטור שומר הדמוקרט דיבר היה כמעט בלתי אפשרי לשמוע אותו בינות לקריאות הגנאי. כשהילרי קלינטון עלתה לבמה נשמעו ערבוב של קריאות גנאי, וצעקות "לכלוא אותה". אבל כשטראמפ נאם קולו נשמע בכל רחבי גבעת הקפיטול והוא נשא נאום שהשומעים התפלאו ממנו. ליד הקונגרס שיושב סביבו והנשיאים לשעבר שישבו מאחוריו, טראמפ טען שכולם בגדו באזרח האמריקאי, וכי היום המדינה חזרה לאזרח הפשוט, ש"האדם הנשכח כבר לא שכוח".

מישהו שעמד לידי תהה אם טראמפ יעשה משהו ביום הגדול ביום הראשון של הנשיאות שלו. אמרתי לו שאני לא יודע, אבל בין כך ובין כך טראמפ יגרום לך להרגיש שמשהו גדול קורה, כך יהיה ביום הראשון, וכך יהיה בארבע שנים הקרובות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. מישהו יכול להסביר לי את האובססיה השמאלנית ל- F Word ?
    למה המילה הזו מככבת בכל הפגנת שמאל?

    1. לא בהכרח אובססיה שמאלנית, זו פשוט ברירת המחדל של כל מי שכועס, ונכון שהשמאל רותח כרגע, וככל הנראה ימשיך לרתוח עוד 4 עד 8 שנים. לשאלה למה דווקא המלה הזאת — בדרנית קומיקאית יהודיה בשם איליין בוסלר אמרה פעם: למה אנשים אומרים F-you? אתה כועס על מישהו, שונא אותו, ומאחל לו שמשהו דווקא טוב יקרה לו? מה היגיון? מוטב Audit-you!

  2. כל אימת שאנו מזדעזעים לחזות כמה השמאל הישראלי מטורלל, טוב לדעת עד כמה הם עוד רחוקים מחולי הנפש בשמאל האמריקאי והאירופי.