תרזה מיי רוצה לעשות את בריטניה גדולה שוב

בנאומה בשבוע שעבר פרשה תרזה מיי חזון של "בריטניה גלובלית", ודחתה על הסף פתרון אירופי לברקזיט. שותף מפתיע כבר הודיע שיסייע לה לחצות את המשוכות העומדות בפניה: דונלד טראמפ

מחדשת את הברית האנגלוסקסית; ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי. צילום: Number 10 CC BY-NC-ND 2.0 via flickr

חצי שנה עברה מאז שהעם הבריטי הצביע במשאל עם על פרישה מהאיחוד האירופי. השבוע, אחרי תקופת המתנה ארוכה, ההחלטה הדרמטית הזו מתחילה לקבל צורה וכיוון.

זה התחיל ביום שלישי הקודם עם נאומה של ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי על החזון הגלובלי לבריטניה (A Global Britain), והסתיים אתמול עם החלטת בית המשפט העליון במדינה – כדי להתחיל במשא ומתן לפרישה, הודיעו השופטים, קודם כל יש להעביר את ההחלטה בפרלמנט הבריטי. אם עד עכשיו חשבה מיי שתוכל לצאת למשא ומתן באירופה ורק בסופו להביא חבילת יציאה מהאיחוד לאישור הפרלמנט, בא בית המשפט והפך את היוצרות – קודם אישור בפרלמנט להפעלת סעיף 50, ורק אחרי כך משא ומתן. למרות תוצאות משאל העם, האישור הנכסף בפרלמנט אינו דבר פשוט כלל, במיוחד כאשר המפלגות והזרמים שהיו בעד הפרישה, כדוגמת מפלגת יוקי"פ, כלל לא מיוצגות בו.

מצד שני, קביעה חשובה נוספת של בית המשפט היא כי בכל הנוגע לסקוטלנד, הוא דוחה את הטענה שהפרלמנט הסקוטי רשאי לחסום או לדון באופן עצמאי בפרישה מהאיחוד, וכי הפרלמנט הבריטי וממשלת בריטניה הם הגוף והסמכות היחידה להחלטה ולניהול המשא ומתן עם האיחוד האירופי על תנאי הפרישה. בכך סגר את הדלת בפני הציפייה הסקוטית להיות חלק אינטגרלי מהמשא ומתן עם בריסל, ציפייה שישנה גם בצפון אירלנד ולונדון. בעשותו כך, גם מנע בית המשפט, את התקדים שהתרחש בבלגיה לפני 4 חודשים בו הפרלמנט של המקומי ולוניה חסם את בלגיה ו-27 מדינות האיחוד הנוספות מלחתום על הסכם סחר חופשי עם קנדה – בעיה פוליטית ומשפטית שנפתרה רק ברגע האחרון.

מחפשים הסכם יציאה לבריטניה

עד השבוע, השאלה הגדולה הייתה איזה הסכם מחפשת מיי עבור בריטניה, ועל איזה הסכם בכלל מוכן האיחוד האירופי לדון איתה. האם גרמניה, צרפת ובריסל ירצו להעניש את בריטניה על שעזבה את האיחוד האירופי, ובעיקר להרתיע מדינות אחרות אפילו מלשקול צעד דומה – במיוחד בשנה שבה מדינות רבות הולכות לבחירות ומפלגות אנטי אירופאית מתחזקות בכולן? או שמא לחילופין יעדיפו הצדדים את טובתה הכלכלית של אירופה, ימחלו על כבודן, יחפשו עסקה שטובה לכל המשתתפים ויאפשרו לבריטניה יחד עם אירופה למצוא את שביל האבנים הצהובות?

ספקולציות שונות עלו, ומומחים רבים הציעו מודלים שונים ומשונים ליחסים שבין בריטניה לאיחוד האירופי ביום שאחרי. יש שדיברו על המודל הנורבגי: מודל בו נורבגיה, איסלנד וליכטנשטיין, החברות באיגוד הסחר האירופי, יוצרות יחד עם האיחוד האירופי את האזור הכלכלי של אירופה. מודל זה מאפשר להן מצד אחד השתתפות בשוק המשותף, מלבד תחומי החקלאות והדגה, וזאת ללא חברות באיחוד האירופי; ומצד שני קבלה של חוקי האיחוד, מבלי יכולת להשפיע עליהם, יחד עם שורה של הגבלות על חלק מיחסי החוץ הכלכליים שלהן.

אחרים הציעו את המודל השוויצרי, מודל המבוסס על שורת הסכמים דו צדדים בין שוויץ לבין האיחוד האירופי, בו שתי הישויות דנות במספר סבבים בכל נושא ונושא באופן פרטני. מודל זה נוצר לאחר שהעם השוויצרי דחה במשאל עם בשנות ה-90 את יישום המודל הנורבגי גם בשוויץ. אירופה, שרצתה בכל זאת את שוויץ יחד איתה, נאלצה לחפש ולבסוף להביא סידור יחיד ומיוחד זה, שעליו היא נשבעה לא לחזור בשנית. אחרים אפילו השתעשעו ברעיון של המודל הטורקי, בו טורקיה, מדינה הדומה יותר בגודלה לבריטניה מאשר נורבגיה או שוויץ, מקיימת איחוד מכסים עם האיחוד האירופי, זוכה לגישה מוגבלת לשוק המשותף, וכל זאת בתנאי שהיא נאצלת לקבל כתכתיבים מבריסל הסכמי סחר חיצוניים של האיחוד עם מדינות שלישיות מבלי יכולת להשפיע עליהן, ולעיתים מבלי בכלל לקחת בהם חלק.

בריטניה הגלובלית

אבל בבסיס כל המודלים הללו עומדת בעיה אחת: כולם הניחו את הנחת היסוד הרגילה – המשך המציאות כפי שהייתה עד עכשיו. כולם חשבו שבריטניה, כעוף מוזר באיחוד האירופי, מחפשת דרך להיות עם רגל אחת פה ורגל אחת שם. ידוע הרי שבריטניה מעולם לא הייתה לגמרי חברה באיחוד האירופי, אלא תמיד מדינה במעמד מיוחד. לקח לה כמעט חצי יובל להצטרף לשוק המשותף, היא לא הצטרפה לאיחוד המוניטרי ושמרה בקנאות על המטבע שלה; בריטניה גם נמנעה מלהחיל את "אמנת שנגן" בנושא הגירה, גם במתכונתה המקורית בשנת 1986 וגם בהטמעתה לתוך המסגרת החוקית של האיחוד האירופי בסוף שנות ה-90; היא הצליחה להפוך את מגילת הזכויות החברתית (יבשת הרווחה אם תרצו) של האיחוד האירופי ללא-מחייבת במשך שנים רבות, רק כדי שהיא לא תיאלץ להחיל אותה על עצמה.

אבל אז הגיע הנאום של תרזה מיי, וטרף את הקלפים.

עבור מיי, בריטניה שהכרתם לא קיימת עוד. ראש הממשלה מיי הבהירה כי אינה מחפשת פתרון אירופי עבור בריטניה: "לא נהייה עם רגל בחוץ ורגל בפנים, אנחנו גם לא רוצים מודל שכבר קיים ועובד עבור מדינות אחרות… אנחנו רוצים לעזוב, אנחנו רוצים לעשות רק את מה שטוב לבריטניה… עם האיחוד האירופי נסכים רק לשותפות מבחוץ". כשנשאלה מה יקרה אם האיחוד האירופי לא יסכים להסכם ייחודי שכזה, ויקשה ככל האפשר על פרישתה של בריטניה, ענתה מיי, כאילו מצטטת את ראש הממשלה נתניהו בנושא הגרעין האיראני: "לפעמים עדיף לא להגיע כלל להסכם, מאשר להגיע להסכם רע".

בנאום נוקשה, בלתי מתפשר, מפורט, אידאולוגי ומאוד ישיר, תרזה מיי תיארה את חזונה לבריטניה של המאה ה-21: בריטניה גלובלית, היונקת משורשיה הבריטים, שונה תרבותית, מוסדית והיסטורית מאירופה, סוחרת עם העולם, מתקדמת, עצמאית וריבונית, משמשת כמרכז פיננסי עולמי ומתחברת מחדש אל חזון האימפריה שהייתה. היא הדגישה שוב ושוב שאינה מתנתקת מאירופה, וכמו המנהיגים שהיו לבריטניה לפניה היא מחויבת לביטחונה ויציבותה של היבשת, מהאוקיינוס האטלנטי, דרך הבלקן ועד רוסיה. אבל היא עשתה גם הבחנה ברורה בין אירופה לבין האיחוד האירופי: "אנחנו עוזבים את האיחוד האירופי אנחנו לא עוזבים את אירופה".

במהלך הנאום היא ציינה את שמן של מדינות רבות ברחבי העולם איתן תרצה לשפר או לעצב את הקשר הבריטי מחדש: ארצות הברית, אוסטרליה, קנדה, הודו, פקיסטן, בנגלדש, יבשת אפריקה, חבר העמים הבריטי, אסטוניה, פולין, רומניה, סין, ברזיל, מדינות המפרץ הפרסי וניו זילנד. את הודו, ארצות הברית ואוסטרליה היא הזכירה מספר פעמים, כאילו מסמנת מטרה על מקומות בהם פעם שלטה האימפריה הבריטית הגדולה ואליהן בדרך כלכלית זו או אחרת היא מעוניינת לשוב.

שובה של ברית האנגלוסקסיות

לחזון הגלובלי של בריטניה יש גם שותף לא צפוי מצדו השני של האוקיינוס בבית הלבן. הנשיא דונלד טראמפ כבר התבטא מספר פעמים בזכות הברקזיט, אמירה שעליה חזר גם בשבוע האחרון. הוא כבר הודיע כי תרזה מיי תהיי מנהיגת המדינה הראשונה שיפגוש בתפקידו כנשיא, התחייב לתת לבריטניה עדיפות כדי להגיע להסכם סחר שיהווה תחליף לפרישה מהאיחוד האירופי, וכי הוא מעוניין לשחק גולף ולשתות תה עם המלכה אליזבת.

על פניו נראה כי בין טראמפ ומיי אין דבר משותף. הוא אנטי ממסדי ומתיימר לייצג את העם, היא לב ליבו של הממסד, ומשרתת כפוליטיקאית עוד משנות ה-80; הוא מביא גישה עסקית ותועלתנית, היא אידאולוגית, הבקיאה בהיסטוריה ותיאוריה פוליטית, ופועלת על פי מערכת ערכים מוסדרת; הוא מצייץ ואומר כל דבר שעולה לראשו, היא מאופקת, שלווה וממעיטה בדיבור. חשבונות הפייסבוק והטוויטר של מיי, לדוגמה, עודכנו בפעם האחרונה לפני יותר מ-7 ימים – נצח במונחים של טראמפ.

ובכל זאת, למרות ההבדלים, נראה שבין השניים הולכת להיווצר שותפות אינטרסים בלתי רגילה, גדולה יותר מצמדים קודמים שהיו בהיסטוריה הבריטית-אמריקנית, כמו רייגן ותאצ'ר או קלינטון/בוש ובלייר.

בזמן שמיי מדברת על בריטניה הגלובלית, המנותקת מאירופה, שאינה מחויבת לסדר עולמי כלשהו מלבד לעצמה ומסתייגת ממוסדות על לאומיים, טראמפ משלים את המהלך מהצד השני של האוקיינוס. את דעתו על נאט"ו והאיחוד האירופי יודעים כולם, וכבר ביומו השני בתפקיד הוא זנח את ספינת הדגל הכלכלית של אובמה, השותפות הטראנס-פסיפית, במה שאפשר לתאר כברקזיט אמריקני.

מספרים שלווינסטון צ'רצ'יל, שהיה מחלוצי אחדות אירופה והביאה ליסודות הקמת האיחוד האירופי, היה גם חלום מקביל אחרי מלחמת העולם השנייה לאחד את כל העמים האנגלוסקסים יחד עם חבר העמים הבריטי, לברית גדולה אחת לצדה של אירופה המאוחדת. סוג של גרסה מודרנית של האימפריה הבריטית ששקעה. אם נסתכל על המדינות אותן הדגישה מיי בנאומה ונחבר את זה לתפיסת עולמו של טראמפ, ייתכן ש-50 שנה אחרי מותו של צ'רצ'יל, גרסה מודרנית עוד יותר של החזון עשויה להתפתח. כי אם מיי רוצה להיות בריטניה הגדולה ולא אנגליה הקטנה, ארצות הברית היא גורם הכרחי בתהליך.

ומה לגבינו? על פניו נראה כי חיזוק הקשר והברית בין שתי ידידות מרכזיות של ישראל, יחד עם הסתייגותן מהסכמים על לאומיים וממוסדות בינלאומיים – ישויות שאיתם גם מדינת ישראל אינה שלמה – הוא דבר חיובי. כמו כן, בישראל גם נפוצה הטענה שמכיוון שהאיחוד האירופי עוין לישראל, כל דבר שמחליש אותו טוב לנו.

אך דווקא השבוע ראינו שלפעמים ידידה טובה מבפנים יכולה להיות חשובה הרבה יותר מידידה מצוינת מבחוץ. ומה שארצות הברית לא הצליחה לעשות בלחץ חיצוני, בריטניה עשתה מבפנים, כאשר מנעה ממועצת שרי החוץ של האיחוד האירופי לאמץ את מסקנות ועידת פריז. אם בריטניה תפרוש, וארצות הברית תפחית את מחויבותה ומעורבותה ביבשת, האיחוד האירופי אכן ייחלש; מצד שני, גם היכולות שלנו להשפיע עליו תקטן, ולפעמים לא בהכרח ברור מה יותר טוב.

________________

עומר גנדלר הוא מרצה ליחסים בינלאומיים ואינטגרציה אזורית באוניברסיטה הפתוחה, תלמיד מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים ומפעיל את הבלוג תוצרת חוץ

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. תקן אותי אם אני טועה, אבל נראה כי הממשלה הנוכחית של בריטניה היא הפרו-ישראלית ביותר בהיסטוריה.

    1. לא בטוח שפרו ישראלית באופן חריג אבל מה שברור שהעומדת בראשה בעלת יושרה ומאוזנת.

    2. אין, וכנראה לא תהיה, מתחרה לממשלת לויד-ג'ורג', עם בלפור כשר חוץ, בסוף מלחמת העולם הראשונה.

    3. תרזה מיי יחד עם דונלד טרמפ זה נס אלוהי גלוי

  2. רגע תרזה מי זאת לא אותו אחת שניסית לטאטא את הכשלון עם הטיל הגרעיני שהיה לכיוון ארצות הברית?

  3. גם אנחנו צריכים ברייקסיט
    מכל העמותות הזרות, שבוחשות בתוך מדינתנו . כשמלא גורמים זרים וגם מפוקפקים מיסתתרים מאחוריהם.
    ברייקסיט מדרכו של אהרון ברק ונושאי כליו המימסד החרדי. כדי ליצעוד לדרך לאומית עיברית ישראלית.
    ברייקסיט מהכסף האמריקאי הלא מוסרי כל כך . שאנחנו לוקחים ומימילא הולך להשחית את האליטות שלנו יותר ויותר.
    ברייקסיט מהגיוס חובה של עכשיו. והחלפתו בגיוס חובה שיוויוני ולא מפלה. שמחייב את כל החרדים לצבא ואת החרדיות לשרות לאומי.
    ברייקסיט מכל דבר אנכרוניסטי או לא מוסרי. ברייקסיט משילטון המודל השמאלני הרדיקל של אהרון ברק שמריץ את תוכנת הבצע כסף, הפרוגרסיביות האוניברסלית . על חשבון העם כולו. העלאת עשרות ערוצים אתרים ורדיו לאומיים לאומיים . שיחברו אותנו סוף סוף למורשת התנכית העיברית שלנו.
    מלא זרים בוחשים במדינה דרך האליטות. שהפכו זרות נוכריות וחייזריות. אולי אפילו יש להם שבבים מושתלים. מדינת ישראל נחטפה משהו זר ורע שוכן בה. חייבים לחזור למוסר עשרת הדיברות. חייב להיות סדר עדיפויות אחר לגמרי מיזה הקיים. הרבה יותר לאומי ארץ ישראלי. אובדן אידיאלים הרס אותנו. המסרים של המדיה מלאים בצע כסף הדוניזם ואנטי לאומיות. זה מתכון להרס וקטסטרופה. העם מבולבל מהונדס מתוכנת והלך לאיבוד. חלקים המוניים ממנו מרגישים שמשהו לא בסדר במדינה . ונותנים קולם בתגובות. היגיע הזמן למנהיג שיקשיב אבל בעיקר יבצע. מעשיות היא הכי חשובה.

  4. מידה תודה על המאמר, לא ייאמן שפרו ישראליות כזו מסתובבת בעולםם ובשום עיתון לא כותבים על זה. לא ייאמן שזו התקשורת במידינה שלו

  5. המאמר מפליג למחוזות דמיון. מיי התנגדה לברקזיט, ועל אף שהיא מכבדת את החלטת עמה, וכך גם שומרת על כסאה, ספק אם שינתה השקפתה ביחס לאיחוד באופן מהותי. ולראייה נאומה האחרון מול נבחרי הריפובלקנים, בו הדגישה את חשיבות האיחוד האירופאי ותקוותה לכונן יחסים מיוחדים והדוקים עם האיחוד לאחר יציאת בריטניה.

    מיי גם הפליגה בשמירה על הגישה הגלובליסטית, ויצאה כנגד פרישה מן ההסכם עם איראן, שבריטניה הייתה גורם מרכזי ביצירתו. היא הדגישה שיש רק להקפיד על קיומו. וכך, או שהיתממה או שהינה חסרת הבנה לגבי הכשל המרכזי בהסכם. איראן תוכל באופן חופשי לפתח נשק גרעיני לאחר 10 שנות "פיקוח הדוק" על ההסכם. (ואנו אף איננו יודעים מה ישנו בתיק הוויתורים הסודיים של אובמה ביחס להסכם.)

    וכפי שביגמן הראה במאמרו האחרון מעורר החלחלה, חלק מאנשי הממסד הבטחוני בישראל תומכים בהסכם ויוצאים חוצץ נגד ראש הממשלה ומתנגדי ההסכם .

    מיי גם ברוב דאגתה לישראל, הייתה גורם מרכזי ביזימת החלטת מועצת הביטחון האחרונה. ישמרו האל מידידנו. לאחר שצ'רצ'יל בנימוקים פרו-ציונים, בין השאר, ניתק את עבר הירדן מארץ ישראל המנדטורית, ובאה ב-1948 ממשלה בריטית (שמרבית חבריה היו אנטישמים, מלבד ר. קרוסמן שהצביע עליהם), ודאגה להבטיח בכוח צבאי בפיקוד בריטי, שיהודה ושומרון לא יפלו בידיים יהודיות. עתה לאחר שנאמה נאום ציוני לזכר הצהרת בלפור, הרי בהחלטת האום הבהירה שבהסדר עתידי תשאר בידינו רק בלפוריה. זו פרפידיוס אלביון. ואינני מזכיר את הפשע הגדול ביותר, שאין לשכחו ביום זה, חסימת המעבר הימי מן הבלקן לארץ ישראל שבו המוצא היחידי ליהודי רומניה, הונגריה, ופליטים יהודים שהגיעו לאזור, נחסם, כולל בני משפחתי.

    אפרופו, שחרור אושוויץ. קראו את עבודותיהם של כהן ואחרים, כיצד סינקלר וצ'רצ'יל עכבו ודחו בטענות שווא את הבקשה להפצצת אושוויץ. (כמובן, שיהודי חצר כגילברט ווסרשטיין, מגוננים על צ'רצ'יל בסוגיה זו. אני עצמי שמעתי מפי גילברט שהסיבה מדוע לא קיבל קביעות באוקספורד הייתה אנטישמיות, והאירוניה שגילברט בחר להיות הביוגרף הרשמי של צ'רצ'יל, למרות התנגדותה של אשתו, קלמנטיין ,מטעמים אנטישמיים.) הפצצת אושוויץ הייתה אפשרית הן לחיל האוויר המלכותי וחיל האוויר של צבא ארה"ב שהוצבו בדרום איטליה. מפעלי פארבן ליד אושוויץ הופצצו באותה תקופה מחרידה של קיץ 1944 שיהודי טראנסילבניה והונגריה הובלו לשם. לא רק זאת ,לאונרד צ'שייר , מפקד טייסת 617 דאז, הידועה מהפצצת סכרי הרור, הדגים כיצד ניתן היה לפגוע רק בתאי הגזים והמשרפות.

    מיי יצאה גם באופן גורף נגד גישת "מלחמת מנע", בלי שהשתמשה במונח, כאשר דיברה על לא עוד עיראק. לפי נאומה בארה"ב היא קיבלה את התיזה של השמאל שיסוד המלחמה היה רצון לשינוי המשטר בעיראק וגם באפגניסטן. מוטב שתקרא את מיטב חוקרי עבודת המודיעין ביחס לסוגיית עיראק – המודיעין האמריקני העריך, וטעה כמובן, שבידי סאדאם נשק להשמדה המונית ותשתית מתקדמת לפיתוח נשק גרעיני, ובוש, בהפעלת "דוקטרינת בוש" שהוצהרה לפני כן, יצא לפי השקפתו קודם כל למלחמת מנע למניעת נשק השמדה המונית בידי סאדאם. זו הייתה טעות היסטורית, שאליה הוסיפו לאחר מכן בוש ואובמה טעויות נוספות טראגיות. אולם מדבריה של הגברת, לא תתכן מלחמת מנע מול צפון- קוריאה, ובכלל לא תתכן פעולה מערבית של קידום פני הרעה. קל להעריך מה תהייה השקפתה ובריטים אחרים כאשר איראן תשוב נמרצות לפיתוח הפצצה.

    הכותב טועה ומטעה.

    1. כתבת ספר, ישבתי וקראתי את כולו ובסוף אין אפילו מילה אחת של ביקורת על כותב המאמר. סתם מלל ארוך. מה בדיוק מפריע לך שתרזה מיי אוהבת את ישראל? לזה הגענו. השנאה העצימית שלכם הורגת את כולנו

  6. מעניין אם לבריטניה יש מה להציע לעולם מבחינת מדיניות פנים דוקא, ששונה מהאיחוד האירופי.
    ברור שהמהגרים נמשכים לחופש הכלכלי הבריטי.
    מעניין אם מדיניות הרב-תרבותיות שלהם מצליחה יותר מהמדיניות הרפובליקאית, למשל. ברור שבבריטניה יש הרבה ביקורת על המצב הגרוע של הבריטים הפשוטים דוקא.

  7. ומה יש לבריטניה להציע ברמה הגלובלית, שמיוחד מהאיחוד?

    ברור שהליברליזם שלה יוצר הזדמנויות כלכליות שקורצות למהגרים (הם נלחמים על האפשרות לעבור לבריטניה)
    מדיניות הרב-תרבותיות שלה אולי טובה יותר מהאתוס הרפובליקאי הצרפתי, למשל; לא ראיתי נתונים בנושא.
    מה שברור, שמצב הבריטים המקוריים העניים רע.