פולין תופרת לעצמה שואה שמתאימה למידותיה

במוזיאונים החדשים בפולין אסור להזכיר יהודים שנהרגו על ידי פולנים בתקופת השואה. על פי הנרטיב הממשלתי, יהודים ופולנים חיו בהרמוניה מושלמת, ופולנים היו קורבנותיה של השואה לא פחות מהיהודים

המוזיאון החדש בעיירה מרקובה המוקדש לפולנים שהצילו יהודים בשואה. צילום: משה פוקסמן שע"ל

מחר, 27 בינואר, יצוין ברחבי העולם יום השואה הבינלאומי, שנקבע על פי התאריך שבו שחרר הצבא האדום את מחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. יום זה קיבל הכרה בינלאומית על ידי עצרת האו"ם בשנת 2005, שקראה למדינות העולם לפתח תכניות חינוך בתחום זיכרון השואה. במרבית מדינות המערב המציינות יום זה משמשות רוחות הזיכרון הללו כמנוף לחינוך לסובלנות ולהוקעת האנטישמיות ושנאת הזרים.

דווקא בפולין, אחת המדינות החשובות באיחוד האירופי, בייחוד לאחר החלטת בריטניה לפרוש, רוחות הזיכרון הללו עדיין מהוות עניין שבמחלוקת. מאז הבחירות באוקטובר 2015 וניצחונה של 'מפלגת החוק והצדק', החליטה ממשלת פולין להכריז מלחמה על רוחות הזיכרון, המאיימות לטעמם על כבודו ודימויו של העם הפולני.

ממשלת פולין אישרה לאחרונה הצעת חוק הקובעת כי התייחסות למחנות ההשמדה שהקימו הגרמנים על אדמת פולין כ"מחנות השמדה פולנים" היא עברה, ומי שיעשה כן צפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר. שר הפנים הפולני הסביר כי מטרת החוק היא להגן על האמת ועל העם הפולני. לאחרונה החליט התובע הראשי של פולין לפתוח בחקירה מחודשת נגד פרופ' יאן תומס גרוס, שקבע במחקריו כי במהלך מלחמת העולם השנייה הרגו פולנים בין 100 ל־200 אלף יהודים – זאת בהשוואה ל־30 אלף גרמנים בלבד שנהרגו על ידי ההתנגדות הפולנית לכיבוש הגרמני, שהממשלה מרבה להתגאות בה. התובע הכללי של פולין מאיים להעמיד לדין את פרופ' גרוס בגין פגיעה בשמו הטוב של העם הפולני. בתגובה לכך הכריז פרופ' גרוס כי אם יועמד למשפט בפולין, הוא יעלה לדוכן עדים וחוקרים שיחשפו בפני העולם את מעשי העם הפולני נגד היהודים בזמן המלחמה.

להצהרות וחוקים אלה נלווית לאחרונה גם שורה של מוזיאונים ותערוכות שיזמה הממשלה, ושמטרתם להציג נרטיב היסטורי "מתוקן". ההיסטוריה היהודית־פולנית מוצגת כסיפור של אחווה ושיתוף פעולה בין הפולנים לשכניהם היהודים. דגש מיוחד ניתן להאדרת פועלם של חסידי אומות העולם הפולנים, תוך התעלמות מרדיפות היהודים, הסגרתם לגרמנים ואף חיסולם בידי האוכלוסייה המקומית.

כרזה פולנית אנטישמית מלפני המלחמה ובה נראה היהודי מזהם את האוכל הפולני. צילום: משה פוקסמן שע"ל

מי פה הקורבן?

שיאו של מאמץ זה בא לידי ביטוי במוזיאון החדש בעיירה הקטנה מרקובה שבמזרח פולין, שנחנך לאחרונה בנוכחות נשיא פולין וראשי המדינה. המוזיאון ינציח לא רק את פרשת בני משפחת אולמה שהתגוררו במקום – משפחה פולנית שהחביאה יהודים ונענשה על כך במוות לכל בני המשפחה, הורים וילדים – אלא יתעד גם את אלפי הפולנים שסייעו בהצלת יהודים במהלך המלחמה.

המבקר המטריח עצמו עד לעיירה זו, הרחוקה מאות קילומטרים מוורשה, מתקשה להבין מדוע בחרה הממשלה הפולנית דווקא במקום זה. מדוע הפך הסיפור המקומי הזה לסמל, וזאת מתוך למעלה מ־6,000 חסידי אומות העולם הפולנים שהוכרו בידי 'יד ושם', כאשר הפולנים טוענים למספר גדול אף יותר. ברשימה הארוכה הזו ישנם לא מעט סיפורים נועזים ומעוררי השראה. כך למשל, סיפורה של אירנה סנדלר, אחות פולנייה שהצילה כ־2,500 ילדים יהודים מהגטו תוך הסתכנות יום־יומית ואף חוותה מעצר ועינויים, היה יכול לשמש בקלות רקע להקמת מוזיאון או אתר הנצחה לחסידי אומות העולם של פולין. ויש עוד מקרים רבים.

הסיבות לבחירה הזו בנאליות: אבי המשפחה המדוברת היה צלם חובב, דבר נדיר באותה תקופה. תחביב זה שימש אותו לתיעוד של המשפחה, הכפר ובית המסתור, מה שמספק לסוכני הזיכרון חומר ויזואלי רב שממנו ניתן להפיק תערוכה מפורטת. הסבר נוסף, גאוגרפי, לבחירה במרקובה, טמון בקרבה היחסית שלה לאושוויץ ולמיידנק, כך שהיא מהווה נקודה נוחה למבקרים בהם.

אבל ההסבר המשמעותי ביותר טמון בהיותה של משפחת אולמה הקורבן האולטימטיבי. בניגוד למרבית חסידי אומות העולם, משפחת אולמה שילמה את המחיר הכבד ביותר על עזרתה ליהודים – לא במאסר או בפגיעה כספית, אלא בחייהם של כל בני המשפחה. עונש המוות הוטל לא רק על האב אלא גם על רעייתו ההרה ועל ילדיהם הפעוטים שנרצחו לנגד עיניהם. מחיר כבד זה מציב את המשפחה בעיני פולנים רבים באותו מעמד של קרבן אולטימטיבי, כמו שכניהם היהודים שנרצחו.

את התצוגה המינימליסטית עם קירות הבטון והברזל הגולמי, המעצימים את מעשה ההקרבה, פותח דווקא ציטוט של יאן קרסקי, קצין המחתרת הפולנית שהסתנן למחנות ההשמדה ולאחר מכן עבר בקרב מנהיגי המערב וסיפר להם על האסון שפוקד את יהודי פולין. הציטוט שנבחר קובע כי "עבורנו הפולנים הייתה זו מלחמה וכיבוש. עבורם, ליהודים – סוף העולם". זוהי בחירה מפתיעה, בעיקר בשל העובדה שהביקור בתצוגה מעניק למבקר את ההרגשה ההפוכה, שלפיה הפולנים סבלו כביכול לא פחות מהיהודים בתקופה זו וגם הם מהווים קרבן. תחושה זו באה לידי ביטוי בעיקר בחלק האחרון של המוזיאון, שבו מרואיינים שכנים וקרובים של משפחת אולמה המדברים בהתרגשות על רצח המשפחה. יוצרי המוזיאון הצליחו להעביר למבקר את תחושת היגון והעצב הרב על רצח המשפחה, אלא שבאותו אירוע נרצחו גם שמונה יהודים, בהם ילדים, ואף אחד מן הדוברים בסרט אינו מוצא לנכון להזכיר את אסונם.

החלק האחרון של התצוגה מדגיש את העובדה ש־21 יהודים מצאו מחבוא בעיירה וניצלו, אך מתעלם מכך שלמחרת הרצח נמצאו בשדות העיירה גופות של 24 יהודים, שהוחבאו כנראה על ידי משפחות פולניות ונרצחו על ידם כדי שלא יסכנו אותם. גם סיפור המסגרת על החיים שלפני המלחמה, שנטווה על ידי מעצבי ואוצרי המוזיאון כרקע לסיפור של משפחת אולמה, שונה המציאות ההיסטורית המורכבת. חיי הפולנים והיהודים מתוארים כדו־קיום הרמוני, בעוד שבמציאות  הקיום הקהילתי בעיירות היה נפרד ושרר יחס עוין מצד התושבים והממשל כלפי המיעוט היהודי.

בני הזוג אולמה בכרזה מטעם ממשלת פולין. מתחתם הכיתוב "השומרוני הטוב". צילום: משה פוקסמן שע"ל

מול תפיסה רביזיוניסטית זו של ההיסטוריה המגיעה מחוגי הימין הפולני, שנועדה "לטהר" את העם הפולני מהאשמות המסורתיות של אנטישמיות ורצח המוני של יהודים, אין ניסיון לערער על נרטיב זה מצד הזרם המרכזי של השמאל הפולני. למעט בודדים, גם בשמאל תומכים בהצגת ההיסטוריה הפולנית ככזו שמיעוטים שונים חיו בה בהרמוניה ובשכנות טובה לצד קהילת הרוב הפולנית. נרטיב זה משרת את מאבקם הנוכחי למען פתיחת שערי פולין לפליטים, מדיניות שהממשלה מתנגדת לה. הצגה זו של ההיסטוריה מסייעת לשמאל הפולני לשלול את טענת הממשלה בהווה כי החברה הפולנית, ההומוגנית מבחינה דתית ותרבותית, תיפגע עם קליטת מיעוטים בעלי דת ותרבות שונה. יתר על כן: נרטיב זה של דו־קיום שלו והרמוני בין יהודים ופולנים מהווה עבורם דוגמה ליתרונות שבקליטת פליטים ובגיוון האוכלוסייה.

במוזיאון רובע פראגה, שנפתח לפני מספר חודשים ברובע המזרחי של ורשה, ניתן לראות חדרי תפילה יהודים שנשתמרו מלפני המלחמה. ההסבר הבוקע מהאוזניות שהמבקרים מקבלים איננו פוסח על אירועי המלחמה, תוך הדגשת סיפורים המתארים את היחס החם כביכול של האוכלוסייה הפולנית כלפי היהודים. הקריין באוזניות מספר למשל על רב בית הכנסת שנאלץ לעזוב בהוראת הגרמנים, אך לפני כן מפקיד בידי השומר הפולני הנאמן את המפתחות לבית הכנסת; או האישה הפולנית המקבלת בהתרגשות את ספר התורה מידי היהודים לפני עזיבתם הטרגית. על פי הדובר באוזניות, הפולנים התייחסו בכבוד לתשמישי הקדושה היהודים (את התוצאה של "יחס מכובד" זה ניתן לראות מדי פעם בחלונות ראווה של חנויות עתיקות בפולין או בשווקי הפשפשים של יום ראשון בבוקר).

במוזיאון קטין, המוקדש לטבח שעשו הרוסים בקצונה הפולנית, הוצגה עד לא מזמן תערוכה שעסקה בחיילים היהודים בצבאות פולין. היחס המפלה שממנו סבלו היהודים בצבא הפולני איננו מוזכר, וגם לא חיסולם של יהודים בידי המחתרת הפולנית בזמן המלחמה. לעומת זאת ניתן למצוא סיפורים על מאבק של פולנים "שכם אל שכם" עם היהודים בגטו, תיאור שמבחינה היסטורית אין לו כל בסיס.

"עוד מוזיאון יהודי"

בין הנרטיבים של השמאל והימין והרווחים הפוליטיים שכל צד מנסה להפיק, ניצבים אנשי המקצוע – אוצרי התערוכות ומנהלי המוזיאונים. הללו נאלצים להתמודד עם התגובות הצוננות והמסויגות של האוכלוסייה המקומית, שאיננה מבינה מדוע יש צורך ב"עוד מוזיאון יהודי". המחויבות של יוצרי המוזיאונים למוסדות שהם מייצגים ולמטרה להגיע לקהל גדול ככל האפשר, מתנגשת עם האמת ההיסטורית, העשויה ליצור אנטגוניזם בקרב המבקרים שייתקלו בעובדות הנתפסות על ידם כלא־נכונות, ואף כפוגעות בשמה הטוב של מדינתם. דיסוננס זה מביא להצנעת הצדדים הפחות טובים בהיסטוריה המשותפת, ולהתמקדות בנקודות האור והעצמתם מעבר למשקלם האמיתי.

המוזיאון לתולדות יהודי פולין, אחד המוזיאונים היפים להיסטוריה בכלל ושל העם היהודי בפרט, מהווה דוגמה טובה לכך. מוזיאון זה, שהושקעו בו עשרות מיליוני דולרים, הוא אולי המוזיאון ההיסטורי היחיד בפולין שיש לו האומץ להציג את היחס העוין שהיה מנת חלקם של יהודי פולין. הגזרות של השלטונות הפולנים נגד היהודים לאורך התקופות, כמו גם הפוגרומים ומעשי הטבח שחוללו התושבים המקומיים בכפרים והעיירות –  כולם מופיעים שם.

אך למרות האומץ הרב שנדרש ממוזיאון בפולין כדי להציג אירועים היסטוריים אלו, קשה להתעלם מהצורה שבה הדבר נעשה. בעוד האנטישמיות הנוצרית הפולנית של הכנסייה בימי הביניים, ורדיפות היהודים ונישולם במאות שאחר כך, מופיעות כאזכור צדדי בלבד בגלריות השונות תוך ניסיון להמעיט מהתופעה, פרעות חמלנצקי – המזוהות עם הקוזקים האוקראינים, ושגם הפולנים סבלו מהם – כלפי היהודים מקבלות גלריה מיוחדת.

במעבר לחלק של העידן המודרני העניין מודגש עוד יותר; התנכלות השלטונות הפולנים ליהודים בתקופה שבין מלחמות העולם – אם בהגבלת מספרם באוניברסיטאות, אם בחרם על סוחרים יהודים ונידויים ואם במסעות תעמולה אנטישמיים וכן הלאה –  מופיעה על קיר צדדי שקל מאוד להחמיץ את קיומו, ובו מעט מלל ומסך טלוויזיה קטנטן. בניגוד לכך, המסע האנטישמי של המפלגה הקומוניסטית הפולנית (שנתפסת כעושת דברה של מוסקבה ולא כמפלגה לאומית פולנית) בסוף שנות השישים נגד יהודים שהואשמו בחוסר נאמנות לפולין, מסע שהביא לפיטורי אלפי יהודים ממשרותיהם ומשורות המפלגה  – מוצג באופן בולט עם חדר מיוחד בעל צבעים כהים וחשוכים ובו מסך ענק וסאונד מחריש אוזניים.

בסיכומו של דבר, המבקרים היום בפולין מקבלים תמונה מעוותת של ההיסטוריה היהודית־פולנית. כיהודים וכישראלים חובה עלינו להתריע על העיוותים הללו, ולנסות לתקן אותם ככל שידנו מגעת.

_________

משה פוקסמן שע"ל הוא דוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

23 תגובות למאמר

  1. במהלך ימי הביניים והרנסאנס הקהילות האשכנזיות באירופה נרדפו ונכחדו בזו אחר זה והיהודים ברחו רובם כמעט ככולם לפולין ששימשה המפלט הכמעט יחידי עבורם:
    מכל הקהילות האשכנזיות בימי הביניים באנגליה צרפת גרמניה שוויץ הונגריה… נותרו 2 קהילות זעירות בגרמניה (בפרנקפורט וורמיזא) 2 קהילות בשוויץ וקהילות ספורות בחבל אלזס ובצ'כיה.
    ב1600 באירופה שמחוץ לפולין נותרו פחות מ10,000 יהודים אשכנזים.
    בעוד בפולין חיו 100,000 יהודים.

    בפולין קם העם היהודי לתחייה כשהקהילות המקומיות הכפילו עצמן תוך 350 שנה פי 150 מ100,000 ל15 מיליון! (כששאר היהודים כלומר הספרדים ובני עדות המזרח לא עברו את המיליון).

    ודרך אגב יהודים מפולין ניסו הרבה פעמים לעלות לארץ ישראל החל מעליית השל"ה המשך ברבי יהודה החסיד בתלמידי הבעש"ט ותלמידי הגר"א ובכל פעם הסתבר שהשלטון הפולני עדיף על השלטון של התורכי ושהפולנים עדיפים על הערבים.

    מי שרצח את היהודים היו הגרמנים – אותם גרמנים שאבותיהם 500 שנה קודם לכן הרגו את היהודים בגרמניה.

    אם זה היה תלוי בפולנים לא היתה שואה.

    אפשר להאשים את הפולנים שלא התכוננו למלחמה ולא נלחמו כראוי (וגם אפשר להאשים את אותן האשמות כנגד היהודים שהעדיפו להכנע) אבל האשמת הפולנים כעם בשואה היא שקר.

    ויחד עם זאת אכן ארעו בחסות הגרמנים פוגרומים שבוצעו ע"י פולנים כנגד היהודים אבל היתה להם סיבה – הם היו במזרח פולין באותם שטחים שרוסיה השתלטה עליהם בתחילת המלחמה וביצעה בהם במשך שנתיים זוועות. טרוצקי היה יהודי – וטרוצקי פיקד על הצבא האדום שאחראי על זוועות בקנה מידה עצום בשנות ה20- קגנוביץ היה יהודי והוא האחראי על הלאמת הקרקעות מהחקלאים לטובת המדינה באוקראינה ולרעב שהביא למותם של מיליונים. בלה קון היה יהודי והוא ביצע הפיכה קומוניסטית בהונגריה שהביאה לחורבן. לנין היה יהודי וגם מרקס וגם השומר הצעיר תמכו בסטאלין.

    1. "ארעו בחסות הגרמנים פוגרומים שבוצעו ע"י פולנים כנגד היהודים אבל היתה להם סיבה".
      אתה אוטו-אנטישמי מתועב, וכמה מילים שלא תנסה להתיר בעזרתן את העובדה הזו, לא יוכלו לכסות על כלימתך.
      מנוול. מצדיק רצח של מאה אלף יהודים, עשרות אלפי נשים יהודיות נאנסות, עוללים שגולגלותיהם מרוצצות במוצאם האתני של כמה מובילי מהפכות, שחלקן לא קשורות לפולין ולפולנים באופן ישיר. "הייתה להם סיבה"! ולך אין בושה.

    2. אתה אומר – בפולין קם העם היהודי לתחייה כשהקהילות המקומיות הכפילו עצמן תוך 350 שנה פי 150 מ100,000 ל15 מיליון!

      מעולם לא היו 15 מיליון יהודים על אדמת פולין המקוללת. גם הפיסקה האחרונה שלך על כך שהיהודים אחראים לקומוניזם ולכן יש צידוק לרציחה שלהם נשמעת כמו קשקוש אנטישמי. בפולין הייתה וישנה אנטישמיות עמוקה.

    3. גם חומסקי,סורוס, בצלם וכל שאר האוטו אנטישמים הקוסמופוליטים שהשילו מעליהם את כבלי הלאום נולדו למשפחות יהודיות.

      חלק מהקהילה/עם יהודי הם לא.

      זה כמו לומר ש"יהודים מנסים להכחיד את מדינת ישראל כמדינה יהודית".

    4. קישקוש. השמות שאתה מזכיר היו שמאלנים כמו אלה דהיום, אכזריים, חסרי מצפון, אנטישמיים לחלוטין וללא קשר ליהדות.
      ואם הפולנים היו כה סימפאטיים כמו שאתה כותב, אז איך אתה מסביר את פרעות קילצה ב-46, בהם הפולנים הופתעו מכך שנותרו עוד יהודים וניסו להשלים את המלאכה.

    5. לאבגדה:
      יהדות אשכנז היא ב95% יהדות פולין. ויהדות אשכנז גדלה מ100,000 ל15 מיליון תוך 350 שנה. כמעט כל יהודי אשכנזי מקנדה או מארגנטינה מוצאו בפולין. הגידול המסיבי באוכלוסיה התרחש בפולין ההיסטורית שכללה גם את ליטא ואוקראינה. משעה שהיהודים היגרו לצפון אמריקה הם נכנעו ללחץ החברתי והפסיקו להיות דתיים והפסיקו ללדת הרבה ילדים.

      למיפ:
      חומסקי ושאר חבורת היהודים הליברלים מטורללים של ימינו מוציאים שם רע לכל העם היהודי ומהווים סכנה ליהודים השפויים כמו טרוצקי לנין ומרקס בזמנו.

      ליחייה שונא האנטישמים:
      המהפכות היו קשורות לפולין – פולין היתה מחוז רוסי לפני המהפיכה ונחלצה ממנה בעור שינייה לאחר קרבות עקובים מדם. האזורים שנפלו בידי הרוסים התדרדרו לרעב ולמשטר אימים. ו1939 רוסיה בשיתוף פעולה עם הגרמנים כבשה למשך שנתיים את מזרחה של פולין.
      ליהודים היו תפקידי מפתח במהפיכה הקומוניסטית כמו שהיום ליהודים/יהודונים תפקיד מפתח בשמאל הליברלי במערב.

    6. בשנית:

      ליחייה שונא האנטישמים:
      המהפכה הקומוניסטית ברוסיה היתה קשורה גם קשורה לפולין – פולין שהיתה מחוז רוסי ניצלה בתום מלחמת העולם הראשונה בעור שינייה מהקומוניזם לאחר קרבות עקובים מדם. המחוזות שכן נפלו בידי הקומוניסטים התדרדרו למשטר אימים ולרעב, ב1939 הרוסים פלשו למזרח פולין והשליטו בה את אותו משטר אימים. יהודים נטלו חלק מאוד נכבד במהפיכה הנ"ל הן כתומכים נלהבים והן כמנהיגים.

      לאבגדה:
      מעט מאוד יהודים אשכנזים חיו בקהילות ספורות וזעירות מחוץ לאימפריה הפולנית.
      כמעט כל היהודים האשכנזים חיו במאה ה18 באימפריה הפולנית שהיתה גדולה בהרבה מפולין של היום וכללה גם את ליטא ואוקראינה ומקומות נוספים. יהודי אשכנז התרבו פי 150 בשנים 1580-1939. במאה ה19 הם אכן התפזרו בעולם מארגנטינה עד סיביר. אבל הגידול הדמוגרפי היה בפולין – מרגע שעזבו את פולין הם היו נתונים ללחץ חברתי, הפכו לחילונים והפסיקו להתרבות.

      למיפ:
      אכן קיים דימיון בין חומסקי ודומיו בשמאל הפרוגרסיבי של ימינו לבין היהודים לנין מארקס וטרוצקי. ואכן חומסקי וחבריו מוציאים שם רע מאוד לעם היהודי ועלולים לעורר ובצדק אנטישמיות. למזלנו היום יש את מדינת ישראל שמוכיחה לעולם שיש גם יהדות בריאה בנפשה.

      לשמי:
      לא יכול להסביר ובטח לא להצדיק את פוגרום קילצה. היתה אנטישמיות בפולין אבל להבדיל מבשאר אירופה – היו חיים יהודים בפולין.
      לאנגליה לצרפת לבלגיה להונגריה לסקנדינביה לספרד לפורטוגל לרוסיה לאירלנד לדרום איטליה ולמרבית גרמניה יהודים כלל לא הורשו להיכנס מאות רבות של שנים ולמעשה עד התקופה המודרנית.

    7. אתה מתכוון שתוך 350 שנה יהדות אשכנז דוברת היידיש גדלה ל15 מיליון כולל היהודים באמריקה בבלקן בגרמניה ובתחום המושב ברוסיה. מה לזה ולפולין?

  2. בסופו של דבר הפולנים לא היו פחות אנטישמיים מהגרמנים, רק פחות מתוחכמים. נראה שהם מתחילים להוריד את המסיכות, מה שיוביל להתנגשות בלתי נמנעת.

  3. מציע למשה פוקסמן להתמקד במדינה בה הוא חי (ישראל) ובדיוק כמו שבמדינה שבה הוא חי אסור לומר במוזיאון "הישראלי רוצח פלסטינים" כך בפולין אסור לומר. שמשה פוקסמן יתמקד בעזרה ואימוץ לנצולי שואה שבישראל הורגים אותם (50% מנצולי השואה רעבים ללחם).

  4. סבא שלי שירת בצבא הפולני.

    את הטראומה שהוא נשא בקרבו אנו הנכדים עדיין חשים.

    1. שלום, אשמח אם תיצור איתי קשר. יש לי עניין היסטורי ביהודים בצבא הפולני.
      אודה לך אם תשאיר פרטים במערכת.

  5. During the war there were about 22.000.000 Poles in German-Soviet occupied Poland. 99.9% of those Poles did not harm any Jew. Only a very small % of criminal Poles committed crimes. Jewish expectations that 100% of Poles do not do any bad things are utopian. A 100% non criminal society does not exist. In Jewish Ghettos it was exactly the same. 99.9 % Jews were victims and a small % collaborated.

  6. תיקון קטן יהודים לא נהרגו הם נרצחו באכזריות עי השכנים הפולנים שלהם

  7. הכתבה שזורה אי-דיוקים מטרידים שהיסטוריון הראוי לשמו לא היה מוציא מתחת ידיו. ובפרט מי שכותב כתבה שלמה על הפולנים הרשעים המעוותים את ההיסטוריה. הפוסל – במומו פוסל.

    למשל הטענה המקוממת בכתבה "לעומת זאת ניתן למצוא סיפורים על מאבק של פולנים "שכם אל שכם" עם היהודים בגטו, תיאור שמבחינה היסטורית אין לו כל בסיס." לא יכול להיות שמישהו המתיימר לכתוב באופן מקצועי על הנושא ומאשים אחרים ב'תפירת שואה ע"פ מידתם' יסלף עד כדי כך את העובדות.

    למשל מרד גטו ורשה. מתוך ויקיפדיה באנגלית, המאמר על לוחם המחתרת הפולנית חסיד אומות העולם הנריק איבאנסקי:

    From the very first days of the Warsaw Ghetto Uprising the AK maintained contact with the Jewish fighters and tried to support them by providing supplies and launching supportive strikes against the Germans. Some of AK soldiers volunteered to join the fighters in the ghetto from the very first day of the uprising.[3] When one of the commanders of the Jewish units, Dawid Moryc Apfelbaum, sent a message to the AK informing the Poles that he had been wounded, and asking for arms and ammunition, Iwański took an AK unit (belonging to the Państwowy Korpus Bezpieczeństwa, the Security Corps) through a tunnel into the Ghetto to directly support the Jewish fighters. Among the 18 members of the unit were his brother, Wacław and Henryk's son, Roman. They entered the ghetto on April 27, 1943, bringing ammunition and other supplies and on the spot they decided to relieve some of the exhausted fighters, engaging the Germans together with the remaining members of the ŻZW (Jewish Military Union) on the Muranowski Square. In the fight Wacław was killed; Henryk and his son Roman were seriously wounded, Roman fatally. Moshe Arens, who has written extensively on the revolt, described the fighting:

    "…heavy casualties were sustained by the ZZW, losing many of its leading fighters. Apfelbaum and Rodal were mortally wounded in fighting that raged on April 27 and 28. Iwanski's brother, Edvard, fell in Muranowska Square, his son, Roman was mortally wounded, and Iwanski himself was wounded during those days."[4]

    Zbigniew, another son of Henryk fought on Karmelicka Street and died on May 3, 1943, escorting a group of Jews out of the ghetto. After being wounded, Iwański was brought from the ghetto, escorted by a group of Polish and Jewish fighters, among them Ber Mark, who later wrote a book about the Uprising. Nonetheless, Iwański returned to the ghetto at least once more, bringing another set of ammunition and supplies.[5][6][7] This was one of several actions of the Polish resistance providing assistance to the Jews in the ghetto.[6]

    גם גנרל ה-SS יורגן סטרופ שדיכא את המרד כותב בדו"ח שלו:

    "הקבוצה העיקרית של היהודים, מעורבת בבנדיטים פולניים, נסוגה למה שמכונה 'כיכר מורנובסקי' כבר ביום הראשון או השני לקרבות. שם הם קיבלו תגבורת מצד קבוצה ניכרת של בנדיטים פולניים'.

    מעל מפקדת אצ"י בכיכר מורנובסקי התנוססו זה לצד זה שני הדגלים: דגל המגן דוד הכחול לבן העברי והדגל האדום לבן הפולני.

    גם בהתקוממות הפולנים בוורשה באוגוסט 44' אנחנו רואים פולנים ויהודים לוחמים שכם אל שכם: לוחמי המחתרת הפולנים שחררו את היהודים ממחנה הריכוז "גאנשיובקה' –
    Gęsiówka – וחלקם הצטרפו ללוחמי המרד. מתוך האתר היהודי-פולני 'שטעטל':

    Na początku powstania warszawskiego, w dniu 5 sierpnia 1944 r., żołnierze kompanii Armii Krajowej „Giewont” z harcerskiego batalionu „Zośka” po trwającym półtorej godziny natarciu, opanowali obóz i uwolnili 348 przetrzymywanych tam więźniów. Część z nich – między innymi Henryk Lederman i Dawid Goldman ps. Gutek – przyłączyła się do powstańców i kontynuowała walkę z okupantem.

    תרגום: "בראשית התקוממות ורשה, ב-5 באוגוסט 1944, חיילי פלוגת צבא המולדת 'גייוונט' מגדוד הצופים 'זושקה' לאחר קרב של שעה וחצי השתלטו על המחנה ושחררו את 348 האסירים שהיו שם. חלק מהם – ביניהם הנריק לדרמן ודוד גולדמן המכונה 'גוטק' – הצטרפו למתקוממים והמשיכו במאבק נגד הכובש."

    http://www.sztetl.org.pl/pl/article/warszawa/13,miejsca-martyrologii/3549,gesiowka-wiezienie-i-oboz-przy-ul-gesiej/

    במרד שדוכא ע"י הגרמנים באכזריות תהומית נרצחו כ-200 אלף מתושבי ורשה (מתוך כ-3 מיליון פולנים לא-יהודים שנרצחו), והעיר חרבה לחלוטין.

    גם כשהמחבר מספר על 'חיסולם של יהודים בידי המחתרת הפולנית בזמן המלחמה', הוא מספר פחות מחצי-אמת. מדובר באחד מ'אירגוני הפורשים' של תנועת המחתרת הפולנית NSZ, שהיתה אירגון לאומני ואנטישמי והיתה בקונפליקט מתמיד עם האירגון המרכזי 'ארמיה קריובה' (AK, 'צבא המולדת'). ה-NSZ אכן רצח יהודים בשואה – וגם הרבה פולנים שנחשדו בסיוע לסובייטים.

    מדיניות ה-AK לעומת זאת היתה בד"כ לסייע ליהודים במידת היכולת. הם סיפקו נשק למורדי הגטאות, ניסו לגייס את תמיכת העולם החופשי באמצעות הממשלה הגולה בלונדון (שחסיד אומות העולם יאן קארסקי היה שליח שלה) ועסקו בפעולות הצלה ישירות. למטרה זו הם הקימו אירגון מיוחד "ז'יגוטה" שבמסגרתו פעלו גם חסידי אומות העולם אירנה סנדלר וולדיסלאב ברטושבסקי והצילו אלפי יהודים. מפקדת ה-AK הוציאה צו מיוחד הקובע עונש מוות על הסגרת יהודים ושיתוף פעולה עם הגרמנים נגד היהודים, וידועים מיקרים שהצו אכן הוצא אל הפועל.

  8. מצווה על ישראל לנקוט בצעדים הבאים:
    -לתת הכרה, תמיכה, ומקלט מפניי המדיניות המגמתית בפולין לפרופ' יאן תומס גרוס והעיתונאית הפולניה אנה ביקונט.
    -לא לחזק מעבר את היחסים הדיפלומטים בין ישראל לפולין בכל התחומים.
    -להקטין נוכחות ישראלית יהודית, וכל יהודית שמחוץ לגבולות פולין!

  9. התעמולה נגד העם הפולני עברה מזמן כל פרופורציה, עד כדי שיש מי ששוכח שמחנות ההשמדה היו נאצים ולא פולניים. הם הוקמו על אדמת פולין בין השאר עקב העובדה שבפולין היה ריכוז היהודים הגדול ביותר.
    אמת, מעשי רצח כגון קיילצה, ידוובנה ועוד בוצעו על ידי פולנים, אבל רבותי, זה הזמן לזכור שהרוצחים באתרים כגון באבי יאר, פונאר ויער רומבלה לא היו גרמנים. החלאות שלחצו על ההדק היו אוקראינים, ליטאים ולטבים (לפי סדר האתרים). השומרים במחנות וסטרברוק ודרנסי היו הולנדים וצרפתים, לא גרמנים. ובכל זאת, אנחנו באים בטענה בעיקר כלפי הפולנים.
    עובדה נוספת ראויה לציון היא שבכל הארצות שציינתי מקודם, קמו מילציות מאורגנות לצורך שיתוף פעולה עם השלטון הנאצי. בפולין לא.
    חילות עזר נאציים היו מלאים בחילים אוקראינים, בלורוסים, הולנדים, לטבים ועוד. כמעט מכל הארצות הנכבשות. פולנים, מעט מאד, אם בכלל.
    מציע לכל אלו שהאשימו את מי שכינה עצמו בשם עלי עבדו ב"אוטו אנטישמיות" לבדק עובדות לפני שמגיבים באופן אוטומטי. העובדות שאותן מעלה האיש נכונות. התמודדו איתן לפני שאתם מלכלכים.

    1. בפולין יש לא סתם אנטישמיות אלא אנטישמיות עמוקה. הכי מצחיקים אותי היהודים שבאים לשם מישראל ואומרים שבפולין אין אנטישמיות בו בשעה שכל הקירות מסביבם מלאים בגרפיטי אנטישמי.

    2. אף אחד לא אמר שבפולין אין אנטישמיות.
      הנושא הוא התנהגות פולנים בתקופת השואה.
      התנהגות שהייתה רחוקה מלהיות מופתית (בלשון המעטה), אבל ביחס לעמים אחרים

  10. הפולנים מציגים את העובדה כי מרבית העצים הנטועים בשדרת חסידי אומות העולם הם על שם חסידים פולנים. מעניין מדוע? מדוע רוב מחנות ההשמדה נבנו על אדמת פולין? הסיבה פשוטה, שיתוף פעולה מצד המקומיים היה מובטח בפולין ואכן כך זה היה. נכון בפולין היו אנשים טובים בעלי עקרונות אנושיים, שהקריבו עצמם ע"מ להציל יהודים. וכך נוצר שמרבית חסידי אומות העולם הם באמת פולנים וע"כ נתונה להם תודת העם היהודי לדורות רבים בעתיד. באשר לעם עצמו ומנהיגיו: היטלר שאב מהם את שנאתו הסדורה לעם היהודי!