תחילתה של התפכחות? לעובדים בישראל נמאס מההסתדרות

יותר ויותר עובדים בגופים שונים במשק מבינים שההסתדרות הכללית, ארגון העובדים החזק והכוחני בישראל, רק גורמת להם נזק והם מחפשים להשתחרר מלפיתתה

ביקורת חריפה גם משמאל. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ארגוני העובדים הוותיקים עוברים תקופה לא פשוטה. רצף של אירועים שהתרחשו בשבועות האחרונים מלמד על מגמה של התפכחות בקרב ציבור העובדים. בעוד ועוד מקרים, עובדים שיכולים לבחור בכך מעדיפים להתנתק מההסתדרות ומהארגונים הוותיקים האחרים ולצעוד בנתיבים חדשים. הסיבות לכך שונות ומגוונות, אך הרוח זהה: חוסר שקיפות, פוליטיזציה והעדפת האינטרסים הארגוניים על פני טובת העובד מוליכים רבים למסקנה שהשיטה הישנה פשטה את הרגל.

ההסתדרות הלאומית נגד ההסתדרות הכללית

האירוע המרכזי והמדובר ביותר הוא המאבק בנמל אשדוד בין הסתדרות העובדים הכללית, בראשות אבי ניסנקורן, להסתדרות הלאומית. בעקבות "מרד" של ראשי הוועד בהנהגת אלון חסן, מסתמן כי עובדי הנמל יפרשו מההסתדרות ויעברו לארגון המתחרה. הסיבה: ההסתדרות גובה מעובדי הנמלים כסף רב, ולדעתם איננה מייצגת אותם כראוי.

עבור ההסתדרות מדובר במכה קשה, והיא מנסה להיאבק בו בבית הדין לעבודה. מה יהיו תוצאות המאבק? אין לדעת, אבל ייתכן שכבר עכשיו חושבים בארגון להפחית את דמי החבר (ההסתדרות הלאומית גובה 0.75% משכר העובדים, לעומת 0.95% שגובה ההסתדרות הכללית), או לפעול ביתר שקיפות.

האם ההסתדרות הלאומית (שזכתה לאחרונה בהצלחה גם בקופת חולים מכבי, ונראה שגם במיטב דש) היא גורם חיובי יותר לכלכלה הישראלית מאשר ההסתדרות הכללית? כלל לא בטוח. גם ההסתדרות הלאומית היא אגודה עות'מאנית, והיא מתנהלת באורח לא שקוף; בנוסף, עובדי הנמלים עצמם טוענים כי הם עוברים להסתדרות הלאומית כדי לנסות למנוע התייעלות (שתועיל בסופו של דבר לכלל אזרחי המדינה), התייעלות שההסתדרות הכללית כבר השלימה איתה. מכל מקום, ברמה הלאומית התחרות בין הארגונים מייצרת תוצאות חיוביות: החלשת ההסתדרות הכללית, ארגון העובדים החזק והכוחני בישראל הגורם נזק רב לכלכלה הישראלית, היא תוצאה ברוכה בכל מקרה.

'כוח לעובדים' נגד ההסתדרות הכללית

מאבק אחר שבו הובסה הסתדרות הכללית התנהל מול 'כוח לעובדים' על ייצוג עובדי חברת 'סופרבוס'. 'כוח לעובדים' הוא ארגון חדש יחסית, שאיננו מוגן על ידי החקיקה העות'מאנית והגובה דמי חבר נמוכים (בין 15 ל־37.5 שקל בחודש, תלוי ברמת ההכנסה. לשם השוואה, בהסתדרות, אדם המרוויח שכר מינימום עשוי לשלם כ־50 שקלים בחודש).

הארגון הקטן והצעיר רשם ניצחון גדול, כאשר הצליח לארגן תחתיו את עובדי חברת 'סופרבוס' למרות ניסיונות הבלימה של ההסתדרות. נהגי סופרבוס בחרו להתאגד במסגרת 'כוח לעובדים' כבר באוקטובר 2015, וההסתדרות מצדה טענה ליציגות רק כחודשיים לאחר מכן. בית הדין לעבודה קבע כי יש לקיים בחירות כדי לקבוע מי יזכה ביציגות. בבחירות שהתקיימו לפני כשבועיים ניצח 'כוח לעובדים', והוא יהיה הארגון שייצג את עובדי החברה. יש לציין כי מאבק מתוקשר דומה על עובדי רכבת ישראל הסתיים בכישלון של 'כוח לעובדים', בעקבות התערבות בית הדין לעבודה לטובת ההסתדרות.

שלא כמו במקרה ההסתדרות הלאומית, אפשר לקבוע בזהירות שהתחרות מצד 'כוח לעובדים' עושה בעיקר דברים טובים לשוק ארגוני העבודה בישראל. 'כוח לעובדים' הוא ארגון שמתנהל באופן שקוף והוגן יותר מול העובדים, כך שהוא מאתגר את ארגוני העובדים הוותיקים לפעול באמות מידה דומות. אין ספק שההסתדרות הכללית וההסתדרות הלאומית אינן אדישות לשחקן החדש, והמחשה לכך היא ההשקעה הגדולה של ההסתדרות בשנים האחרונות בסוגיית עובדי הקבלן וביחסי ציבור.

עובדי רשות השידור נגד ההסתדרות הכללית

שיתוף הפעולה של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, בדחיית הקמת תאגיד התקשורת הציבורי החדש 'כאן', הביא לביקורת רבה וחסרת תקדים בתקשורת הישראלית על ההסתדרות. התלונות על התנהלות ההסתדרות לא נשמעו רק מכיוון אנשי 'התאגיד' ותומכיהם; גם עובדי רשות השידור, הצפויה להיסגר בעקבות הקמת התאגיד, מרגישים שההסתדרות איננה מייצגת אותם כראוי. ממכתב ששיגר מיקי קליין, יו"ר ועד העיתונאים בטלוויזיה ונציג אגודת העיתונאים ברשות השידור, ושפורסם באתר 'וואלה', עולה כי גם עובדי רשות השידור אינם מרוצים מהתנהלות ההסתדרות בנוגע למאבקם:

ראיתי שניתן לפעול אחרת ללא מורא. אנו רואים כיצד עובדי נמל אשדוד החליטו שאם ההסתדרות אינה שיריון מגן ראוי לשמו עליהם – הם לא דנים את עצמם להובלה אל האבדון התעסוקתי במסגרתה קמו ונטשו את השומר שנרדם על משמרתו. את הארגון שאמור ללכת עימם לכל אורך המאבק – ולא היה שם בצומת גורלית לעתידם… מה אנו יכולים ללמוד על הנהגת ההסתדרות שלא הייתה שם במכירת החיסול הכללית של רשות השידור? שנמשיך להיאבק בלי האח הגדול. שנמשיך לשמור על מסגרת איגוד עצמאית שאינה סמוכה על שולחנה של ההסתדרות.

'יציגים' נגד ארגוני המורים

כזכור, לפני כחודש מחו מורים רבים מול משרד החינוך על הלנת שכר ועל תנאי שכר ירודים. אך מאבק המורים לא נותב רק למלחמה מול משרד החינוך; המורים התלוננו גם על ייצוג גרוע שהם מקבלים מארגון המורים ומהסתדרות המורים, ארגוני המורים הוותיקים הנהנים גם הם ממעמד של אגודה עות'מאנית. הביקורת הזו נותבה להקמת ארגון מורים חדש בשם 'יציגים', השואף לייצג את עובדי החינוך באופן יעיל יותר.

בסרטון שעלה לדף הפייסבוק של הארגון, ניכר כי מקימי הארגון מפנימים את הנזקים ארוכי הטווח של הארגונים הוותיקים. לטענתם יש צורך בארגון חדש משום שהארגונים הקיימים פועלים "ללא פיקוח וללא שקיפות"; הם "פגעו במעמד עובדי ההוראה – ישראל מדורגת במקום האחרון בעולם"; "הורידו לנו את השכר"; הם "עסוקים בלשמור על המנגנון של עצמם – במקום לשמור על זכויות עובדי ההוראה", ונגועים בפרוטקציוניזם: "אם אתה לא מקורב – אתה לא נחשב".

זוהי ביקורת חריפה ביותר על ארגוני המורים המגיעה מהמורים עצמם, המביעים תסכול רב־שנים ומציבים דרישות הגיוניות ובסיסיות. הביקורת של מקימי 'יציגים' מהדהדת את הנתונים שהבאנו כאן באתר על כך שכישורי המורים בישראל הם הנמוכים במערב.

"החזית למען העובדים בישראל"

ארגון חדש נוסף, בשם 'החזית למען העובדים בישראל', הוקם על רקע ביקורת קשה כלפי ההסתדרות. בכתבה ארוכה שפרסמה עינת פישביין ב'המקום הכי חם בגיהנום' – אתר שמאל סוציאליסטי – היא מגוללת את סיפוריהם של עשרות עובדים שנפגעו מהתנהלות ההסתדרות, ואת מאבקם למנוע ממנה להשתלט על מקום העבודה שלהם. מדובר בעובדים בחברות הראל, מגדל, כלל, אמדוקס, מנורה מבטחים ועוד.

פישביין מותחת ביקורת על עמיחי סטינגר, ראש האגף להתאגדות עובדים בהסתדרות, המרואיין בכתבה. היא מציינת למשל כי ההסתדרות מאשימה את העובדים המתנגדים להתאגדות בקשרים עם ההנהלה, אף שקשר כזה איננו מוכח כלל. בתגובה לשאלותיה הודה סטינגר במשתמע כי הם אכן בודים סיפורים על העובדים במסגרת המאבק: "זה אנחנו כן עושים וזה כלי לגיטימי… אנחנו אומרים שהם חלק מההנהלה, משת"פים של ההנהלה".

טקסט ביקורתי כזה איננו מובן מאליו באתר שבו הוא פורסם. פישביין, המעידה על עצמה כתומכת נלהבת בעבודה המאורגנת, מכירה את העסק מצוין מבפנים; היא הייתה ממקימות 'ארגון העיתונאים' במסגרת ההסתדרות, ארגון שנכווה עמוקות בעקבות תמיכת ההסתדרות בעיכוב הקמת התאגיד הציבורי החדש.

לידתו של קונצנזוס חדש

המאבקים הרבים הללו – בתוך ארגוני העובדים, ובין העובדים לארגונים – הם בראש ובראשונה הזדמנות לשינוי חיובי. נראה שכולם מבינים כי החגיגה הנוכחית איננה יכולה להימשך. ההסתדרות הגדולה וחסרת השקיפות הצליחה להמאיס עצמה גם על תומכיה הוותיקים. נראה כי הולך ונוצר קונצנזוס חדש בין ימין לשמאל סביב הדרישה לשקיפות, דמוקרטיה וחירות בהתאגדות.

כפי שמציינת פישביין, מתנגדי ההסתדרות מאוחדים בדעה שצריך לשנות את החוק ה"מאפשר למי שהחתים שליש מהעובדים לייצג את כל השאר". מדובר בחוק המעניק למי שהצליח לצרף אליו מיעוט מקרב העובדים את הכוח לייצג בכפייה את שאר העובדים בחברה, ולחייב אותם לשלם לו דמי חבר ולהצטרף להסכמים הקיבוציים. אכן, חוק בעייתי זה הוא אם כל חטאת ושורש העיוות בשוק העבודה המאורגנת.

המגמה החדשה מולידה בריתות והזדמנויות חדשות. הציבור בשל לשינוי, ויש לקוות כי ההסתדרות הישנה והמבנה המונופוליסטי הכפייני שלה יהפכו במהרה לנחלת העבר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 תגובות למאמר

    1. מה קשור שמאל ימין? בנושא החברתי יש מעסיקים שדופקים את העובדים בלי לבדוק לפני זה איך הם מצביעים…

      הרטוריקה של שמאל ימין פשטה את הרגל

      רק כוח לעובדים ומען הם ארגוני עובדים דמוקרטיים (זאת אומרת – העובדים מנהלים משא ומתן וחותמים על הסכם קיבוצי)

      בכללית ובלאומית הארגון קובע לעובדים וחותם מעל לראשם, שלא לדבר על חוסר השקיפות והשחיתות בארגונים הנ"ל