הימין והתקשורת: איפה טעינו

ארבעה עשורים ממשלות הימין מובילות שינויים בשוק התקשורת, אך התוצאה תמיד זהה: שכפול ההטיה והמשך ההגמוניה השמאלנית. במקום להכניס שחקנים חדשים למשחק המכור, חובה לשנות את כללי המשחק

נחוצה רפורמת חירות מבנית. נתניהו מתראיין לערוץ 2. צילום: פלאש90

בתור מנהיג הימין בישראל מזה 12 שנה, נתניהו הפך מזמן לשק החבטות של התקשורת המרכזית בישראל. בניגוד למנהיגים אחרים, הוא למד לחיות עם הלחץ ואף להשיב מלחמה שערה, דבר העומד לזכותו באופן מובהק. אך מבחינה היסטורית, מעבר למהלומות ההדדיות, ה"הוּדְנוֹת" המזדמנות ויחסי העוינות המורכבים, נתניהו ייבחן על פי מדד אחד בלבד: היכולת שלו להוביל רפורמת עומק מבנית בשוק התקשורת, שתאפשר בסופו של דבר יותר מגוון, יותר חירות ויותר חופש ביטוי מבעבר.

נתניהו בקדנציה הנוכחית שם את הנושא בראש מעייניו. הוא נטל לידו את תיק התקשורת, ותחת כהונתו החלה שורת מהלכים לשיפור פני התקשורת בישראל: פיצול ערוץ 2; רפורמה בשידור הציבורי; העברת גלי צה"ל למשרד הביטחון ועוד מהלכים שונים ומגוונים. המשותף לרוב המהלכים הללו הוא שהם עוסקים בכלי תקשורת ספציפיים ובתפקוד נקודתי של ערוצים מסוימים, אך כמעט ולא נוגעים בכללי ההפעלה של השוק עצמו: נתניהו מתעסק בשחקנים, אך לא משנה את כללי המשחק.

האם מהלכים אלו הם הדבר הנכון? האם הם יאפשרו לציבור סוף סוף גישה לתקשורת הוגנת ואיכותית? ניתוח התוצאות של מהלכים דומים בעבר לא מותיר מקום רב לאופטימיות. במשך כמעט ארבעה עשורים ממשלות הימין מנסות להוביל מהלכים לגיוון התקשורת בישראל, אך כמעט תמיד התוצאה זהה: שכפול של הגופים הקיימים לתוך גופים חדשים, המספקים את אותם תכנים ומונחים מאותה אג'נדה.

כפי שנראה להלן, מתברר שהבעיה היא לא רק בעורכים ועיתונאים המוטים אידאולוגית, אלא בעיקר בשיטת הפיקוח הממשלתי, שמקבעת את ההגמוניה ומונעת שינוי. כדי לתקן את התקשורת בישראל, צריך לשנות את צורת החשיבה: לשנות את כללי המשחק הרגולטוריים בענף, לשחרר חסמים, לבטל את הפיקוח ההדוק ולאפשר לבעלים ומוציאים לאור לבטא את השקפת עולמם בחופשיות.

פארסת הרשות השנייה

סמוך למהפך ההיסטורי ולהקמת ממשלת הימין הראשונה של בגין, החלה ההתמודדות הרצינית הראשונה עם בעיית התקשורת הישראלית. בשנת 1978 מינו שר החינוך זבולון המר ושר התקשורת יצחק מודעי את ועדת קוברסקי. באותם ימים היה רק ערוץ טלוויזיה אחד, אשר המהפך של 1977 התרחש על אפו ועל חמתו. יצחק מודעי, איש המפלגה הליברלית בליכוד, נתן את הטון. דו"ח קוברסקי היה גדוש ברטוריקה של כלכלת שוק: ההצדקה להקמת ערוץ טלוויזיה נוסף נשענה על חשיבות התחרות וההשפעה של גיוון על חופש הביטוי.

גם דברי ההסבר להצעת חוק הרשות השנייה, שהונחה ב-1986, כללו מלים בעלות ניחוח כזה: "חופש המידע והביטוי הוא מן המאפיינים הבולטים של משטר דמוקרטי, וכלי תקשורת מגוונים הם אמצעי חשוב למימושו. הציבור בישראל אינו מסתפק בכלי התקשורת שהמדינה מעמידה כיום לרשותו".

אלא שהבעיה מתחילה כבר בהצעת החוק עצמה, אשר בניגוד לרוח החירות העולה מההקדמה, מקדישה עמודים רבים לייסוד מנגנון רגולציה מסובך ומגביל באופן קיצוני.

היה זה ניסיון כושל ראשון של ממשלת ימין להשתמש בכוח השלטוני שלה כדי להילחם בהגמוניה של השמאל בתקשורת. המטרה הייתה פשוטה: ערוץ 1 שמאלני? נקים את ערוץ 2. הוא בטח יהיה ימני, בוודאי אם הוא נשען על פרסומות כדי להרוויח, והציבור הימני לא יצפה בו אם הוא יוסיף להיות כה מוטה לשמאל.

עד מהרה הרציונל הזה התנפץ על סלעי הרגולציה: ההנחה שערוץ התלוי בפרסומות יהיה חייב להיות ימני, או לפחות לשקף את רחשי הלב של הציבור – אחרת לא יצפו בו – התבדתה, משום שערוץ 2 מעולם לא היה בתחרות אפקטיבית עם אף אחד. הכוונה בתחרות "אפקטיבית" היא שתעמוד בפניו האפשרות להיכשל עד כדי סגירה. גוף עסקי מחויב להשביע את רצון הציבור, רק כאשר ציבור לא מרוצה יגמול לו באי צריכה שתוביל לקריסה כלכלית. בשל הסיוע שמעניקה הרשות השנייה לערוצים שנתקלים בקשיים, כפי שאירע עם המשבר שעבר על ערוץ 10, ובשל השמירה על דואופול בשידור החדשות, המונע תחרות אפקטיבית מצד שחקים אחרים, המצב הזה מעולם לא התקיים בטלוויזיה המסחרית בישראל.

זאת ועוד, גוף עסקי לעולם יכוון להשביע את רצון מי שהוא תלוי בו, והשידור המסחרי בישראל לא תלוי בציבור – הוא תלוי ברגולטור. העובדה הזו שופכת אור על הכישלונות החוזרים ונשנים של הימין בישראל בניסיונותיו לעצב מוסדות ממשלתיים שיכוונו את השיח ימינה: חוק הרשות השנייה כולל מנגנוני פיקוח שמתיימרים להבטיח את האיכות המקצועית של כלי התקשורת המפוקחים. אבל כמו בכל תחום, גם בתקשורת, מקצועיות תלויה רבה בניסיון. וכאשר בעלי הניסיון באים מרקע פוליטי הומוגני, אז מנגנוני הפיקוח הופכים למעשה למנגנונים להנצחת השליטה של הגילדה הקיימת, השמאלנית, בענף.

כשהוקמה מועצת הרשות השנייה, היא הורכבה מאנשים ש"מבינים בתקשורת". אנשים כאלה, בשר מבשרה של קהילת העיתונאים בישראל, מקבלים את הנחות היסוד הרעיוניות והשבטיות של הקהילה שבתוכה הם חיים. מכיוון שהקהילה הזו לאורך כל שנות קיומה הדירה ימנים, הרי שאין ימנים ש"מבינים" בעיתונות. ולתת לאנשים שלא מבינים בעיתונות לפקח על עיתונאים זה, ובכן, לא מקצועי.

כישלון ערוץ 10

מכיוון שהניסיון הראשון לא צלח, וערוץ 2 התברר כרפליקה הומוגנית של ערוץ 1 המוטה, נוצר צורך במהלך חדש, שיכניס הפעם גיוון אמיתי לשוק. אלא שבמקום זאת, חזרו שוב על אותו תרגיל, והתוצאה זהה.

כשנכנס נתניהו לכס ראש הממשלה, הוא החליט לעשות מעשה: הוא הקים את ועדת פלד לבחינת שוק התקשורת, וזו המליצה על "מהפכה": יוקם ערוץ טלוויזיה שלישי. במפגן משילות לא אופייני לתקופתנו, הדבר התרחש בתוך שנתיים מפרסום מסקנות הוועדה. לא זו בלבד שערוץ 10 איננו ערוץ 2, כשהוקם הוא אף היה בבעלות מקורבו של נתניהו, רון לאודר. הערוץ הזה, הכתיב ההיגיון הישן, חייב להיות ימני!

ובכן, לא. הרגולציה נעצה את שיניה גם בערוץ הזה, ושוב הבטיחה שהערוץ ירמוס את העדפותיו של הציבור הישראלי ויהיה לא יותר מאשר צל חיוור של ערוץ 2. זה קרה משום שחוק הרשות השנייה מכוחו פועל גם ערוץ 10, כולל מנגנונים שנועדו להבטיח "עצמאות" ו"מקצועיות" של העיתונאים העובדים בערוצים הללו: לא רק שלפוליטיקאים אין דריסת רגל בנעשה בערוץ; גם לבעלים של הערוץ אין זכות להתערב בנעשה בו.

כך יוצא ששני הערוצים המסחריים מתנהלים בדיאלוג בין מערכות החדשות שלהם, לבין הרשות השנייה. ושני הצדדים בדיאלוג הזה, כפי
שראינו, אינם עובדים אצל הציבור אלא בשירות הגילדה העיתונאית הוותיקה. זו ש"מבינה בתקשורת".

הבראנז'ה משוכפלת: קמפיין עיתונאים למען אילנה דיין 

רישיונות ללא דורש

המהלך הבא שאליו נשאו הימנים את עיניהם היה מעבר משיטת הזיכיונות לשיטת הרישיונות, מהלך שהורתו דווקא בממשלת קדימה. עד לשינוי הזה, שהתרחש בתחילת העשור הנוכחי, כדי לפתוח ערוץ טלוויזיה היה צריך שהמדינה תחליט שיש צורך בערוץ טלוויזיה, ואז מספר גופים התמודדו על הזיכיון. לפי המודל החדש, כל מי שרוצה יכול לפתוח ערוץ מסחרי. כל מה שצריך זה לשלם סכום מסוים למדינה תמורת הרישיון, ויאללה: עולים לאוויר.

בעצם, זה לא כל מה שצריך. מלבד דמי הרישיון המשולמים למדינה, הרגולטור קבע כמה תנאים: המדינה תקבע כמה פרסומות לשדר, באיזה ווליום, מי יופיע בהן, כמה תוכן ישראלי לשדר ושאסור בשום פנים ואופן שיהיו חסויות בתוך התכניות עצמן. בנוסף, על הגוף החדש תוטל חובה לשדר "סוגה עילית" –תכניות שאף אחד לא רוצה לראות, אך הן מסדרות ג'ובים נאים לוותיקי גילדת היוצרים. והדובדבן שבקצפת: רוצה לשדר חדשות? המדינה תקבע לך כמה כסף אתה צריך להשקיע בהן, את הרכב הדירקטוריון שלך ואת הכפיפות שלך לפיקוח "מקצועי".

מזה כמה שנים האפשרות להקים ערוצים מסחריים חדשים קיימת, ואף אחד לא קם. התנאים הרגולטוריים המופרכים הופכים את ההרפתקה הזו לכל כך רחוקה מהאפשרות להרוויח, שמאז הרפורמה ההיא לא נפתח בישראל ולו ערוץ חדש אחד.

מנגנון ההשמאלה של ערוץ 20

כישלון רפורמת הזיכיונות הוליד את הניסיון הבא בשרשרת, והוא ערוץ 20. כידוע, הערוץ הזה פועל במסגרת רישיון של ערוץ מורשת. זה אומר שהוא מחויב לפחות לשדר תכני מורשת לפחות 75% מזמן השידור, ובתחילת דרכו היה אסור לו לשדר חדשות.

שוב תרגיל מחוכם: בערוץ מורשת, המורכב מציבור דתי ומסורתי, יש הצדקה מלאה למנוע חדירה של הגורמים "המקצועיים" בשירות ההגמוניה. ערוץ שמוקם על טהרת הדת, יפעל בסופו של דבר גם על טהרת הימין. האמנם?

הרגולטור, מסתבר, לא פראייר. כשהחל ערוץ 20 לשדר חדשות בניגוד לתנאי הרישיון שלו, הוא התמודד עם איום של קנס גבוה. הפרת תנאי רישיון היא כמובן דבר חמור, אך עצם קיומם של תנאים כאלו ברישיון חושפת את גודל האבסורד: השאלה מי משדר חדשות, כמה דקות הוא מקדיש לכך וכמה כסף הוא מקצה לעניין היא לא עניינה של הממשלה ולא של אף גוף ממשלתי. מי שכתב את התנאים, ואחר כך אכף אותם, לא פועל בשם האינטרס הציבורי אלא נגדו.

והנה, לאחרונה נתבשרנו כי לערוץ 20 יורשה לשדר חדשות. האם יהיו לנו סוף סוף חדשות ימניות בטלוויזיה? ההיסטוריה הקצרה של ערוץ 20 מותירה מקום מסוים לאופטימיות. אבל ההיסטוריה הארוכה של הקלגסות הרגולטורית מחלישה את התקווה הזו. למעשה, כמו נוסע שמיני, מנגנון ההשמאלה של חדשות ערוץ 20 כבר מוטמע בתוך ההיתר, בדמות הדרישה שמערכת החדשות תהיה כפופה לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. מועצת העיתונות, כמו הרגולטור, היא אסופת אנשים משכילים, ותיקים שמכירים היטב את התקשורת הישראלית על קרביה, או במלים אחרות – בשר מבשרה של הגילדה.

קשה לחזות מתי תתפרץ הגשושית הזו. איזו אמירה של אראל סג"ל או מישהו אחר תעיר את הדוב מרבצו ותוביל לסנקציה נגד הערוץ. אבל אפשר לחזות כמעט בוודאות שזה יקרה, כי זו בדיוק הסיבה בגינה נשתלה הכפיפות הזו ברישיון מלכתחילה. ואם זה לא יקרה, יקרה משהו אחר שימנע מהערוץ לפרוץ ולהתחרות בחופשיות מול הגווארדיה הוותיקה.

הדרך מהשעבוד

אחרי אינספור ניסיונות של ממשלות הימין להיעזר ברגולטור כדי לנסות "להנדס" את השיח ולגוון אותו באופן מלאכותי, הגיע הזמן להבין שההגמוניה התקשורתית לא הייתה מחזיקה מעמד יום אחד מול הציבור הישראלי, אלמלא הרגולטור משמש לה משענת.

לאחר עשורים של ניסיונות כושלים, הימין צריך להבין כי הדרך לפרק את המונופול הרעיוני של השמאל ולספק לציבור את המגוון שמגיע לו, היא להחליש את הרגולציה. זה אומר לא רק להפסיק את ההתערבות הממשלתית בנעשה בתוך מערכות החדשות, אלא גם, פעם אחת, לתת לכלי תקשורת לקרוס. זו תהיה טרגדיה עבור עובדי הערוץ ובעלי מניותיו; אבל ברכה לחופש הביטוי בישראל. חדשות בטלוויזיה הן מוצר מבוקש ותמיד יהיה מי שיספק אותו. אבל כל עוד ברוני השיח לא חוששים להישרדותם, הם ימשיכו לשים פס על הציבור.

_______

עו"ד זיו מאור הוא מנכ"ל 'האגודה לזכות הציבור לדעת'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

22 תגובות למאמר

  1. בהצלחה לנתניהו. הוא זקוק לזה ' מול כת המרושעים הללו. הלוואי ויצליח לשנות את פני התקשורת. אך לדעתי הוא ממש לבד בסיפור . גם אלה המזוייפים כביכול מהימין כמו ה"גיבור " בנט והשקדיה שלו דואגים ליישר קו עם התקשורת ולא בכדי זוכים לליטופים . (להזכיר הוויכוח על הקמת התאגיד)

    1. בנט והשקדייה מלכתחילה אינם חלק מהמחנה הלאומי אלא סוסים טרויאנים שהשתלטו על המפד"ל כדי לדחוף את הדתיים-לאומיים לכיוון הרפורמי, לשבור את הברית בין הליכוד לחרדים, לסגור את העיתון ישראל היום, ולחבור ליאיר לפיד להפלת ממשלה לאומית.

    2. בהצלחה לנתניהו?? הרי הוא המכשלן של עצמו. אז לאיזה כיון הצלחה?? בהכשלה? ליצניהו סידר הלואה מבנק לאומי לערץ 10 האם הכסילות מובנת? לכן ערוץ 10 מחזיר לו ואכן מגיע לו! ומדוע לא דאג לבטל את הרשות השניה או לפחות התקנות שלה כמו שאסור היה עד עכשיו לערוץ 20 לשדר חדשות?? ומה זה שערוץ 2 ו 10 קנו חזקה ואסור לערוצים אחרים לקום או לנסות את מזלם?? הציג עצמו כמי שמבין בעולם החופשי בכלכלה חופשית…חה! כלום לא הבין הוא שאין כל משמעות לכך שגוף כלשהו הינו פרטי אם אין תחרות חופשית משוחררת מרכולציה חונקת?
      השלומיאל הזה יש להחליפו. הפעם יש אלטרנטיבה והיא משה פייגלין שהקים את מפלגת זהות.

    3. תגובת "אניהי" היא תגובה קלאסית של לוחמה פסיכולוגית להשנאת נתניהו. לשמאל יש הרבה כסף (300 מיליון דולר קיבל השמאל מאובמה לקראת הבחירות שבהן היה עליו לנצח את ביבי) כדי להעסיק גדודי טוקבקיסטים שיבקבקו לנו את הבקבוקים של שרה ויטחנו לנו את המוח עם הכינויים שקרניהו, נהנתניהו, תחמניהו. שיצייתו להנחיה הברורה: הכו בנתניהו והחלישו את מדינת היהודים. לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לאנשי ימין כשאתם מטקבקים (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם פועלים מטעם יריבי מדינת היהודים). שמענו עליכם, נביאי הזעם המתחפשים ל"ימין אמיתי", המציגים את נתניהו כאויב ישראל ואת המדיניות המחושבת שלו כאסון – כדי לדחוף אותנו להצביע למשה פייגלין, ברוך מרזל, איתמר בן-גביר ושאר תואמי אבישי רביב, ולתת לממשלת אוסלו ב' את השלטון.

  2. מאמר מצוין. למיטב ידיעתי, שידורי אינטרנט הם כיום לחלוטין לא מפוקחים. בהנחה (אולי תמימה) שהמצב הזה יימשך, האם לאינטרנט יש סיכוי לחתור בצורה אפקטיבית תחת השליטה של הממסד על התקשורת? אינטרנט כולל פייסבוק, טוויטר, או כל פלטפורמה אחרת.

  3. ישראל היום, מעריב, ג'רוזלם פוסט, וואלה!, ערוץ 7, ערוץ 20, תאגיד שידור מאוים, רשות שידור קורסת, מקור ראשון, עמוד פייסבוק עם שני מליון עוקבים? שמאלנים אחד אחד. רוב התקשורת בישראל מצויה בידי בעלי הון פרטיים, חלקם חברים של ראש הממשלה ושר התקשורת. אז מי שולט? ומתי תהיה תקשורת "דמוקרטית", כשכו-לם ישירו שירי הלל לראש הממשלה?

    1. מעניין שאתה מזכיר את העיתונים ואתרי הרשת, אבל לא את הטלוויזיה והרדיו, מלבד היללות השגרתיות על רשות קורסת ותאגיד "מאויים". זה באמת נחמד מאוד, לראות רק את חצי התמונה שכאילו מאמתת את טענותיך, ולהתעלם מן החצי השני שמפריך אותן.

  4. 1. הכותב מניח שהוא מייצג את 'העדפותיו של הציבור הישראלי'. יפה, אפילו מרשים. על מה ההנחה מתבססת ? אולי הציבור כן אוהב את התקשורת כפי שהיא (בועטת במימסד ודעתנית) ושומר לה אמונים ?
    2. הימין בשלטון פחות או יותר משנת 1978 כמדומני, עת עלה בגין לשלטון. כמעט ארבעים שנה להתבכיין ? כפי הנראה הכותב מתכוון להמשיך ולהתבכיין עוד ארבעים שנים בקלות ! גם התינוק הכי בכיין בגן היה מתבייש לשמוע על ההישג הפנומנאלי הזה. מה בדיוק הפריע לימין לשנות ? אלא אם כן אתם קובעים שהימין אימפוטנט מוחלט.
    3. נא לשים לב שתחת הסלוגן 'רוצים תקשורת ימנית' מתחפרת לה מניפולציה של שלטון מלוכני/קיסרי של משפחת נתניהו. את נתניהו ואובססית התקשורת שלו לא מעניינת תקשורת ימנית כקליפת השום, אלא אם אתם מתכוונים לתקשורת תומכת שלטונה של משפחת נתניהו. לזה הוא מסכים. לזה הוא מכוון ויכוון. לכן חובה לשאול אתכם: מה אתם באמת מקדמים, תקשורת ימנית או תקשורת מלוכנית של משפחת נתניהו?

    1. 1. בסוף המאמר דווקא יש הצעה לשינוי המצב. חבל שאתה עסוק מדי בהשמצות ובהתבכיינות, תוך כדי טענה שכל האחרים מלבדך מתבכיינים כביכול, כך שלא שמת לב למה שהוצע כאן – תחרות חופשית והסרת עניבת החנק ה"מקצועית" של הרגולציה.
      2. הימין לא אימפוטנט. עובדה שהוא כן ביצע שינויים בתחומי חיים אחרים, למורת רוחם של אנשים כמוך. למרבה הצער, במה שנוגע לתחום התקשורת, אנשי הימין חשבו שמדובר במשחק הוגן, עם כללים קבועים. רובם לא הבינו עם איזה תכססנים, נוכלים ומאחזי עיניים חסרי בושה יש להם עסק. אבל הם לומדים. לאט לאט, אבל לומדים.

    2. אני חושבת שאתה צודק! הוא איננו מעונין בבקירות מימין כי היא תהיה קטלנית עבורו! כל זמן שנשיא ארצות הברית היה הצורר פרעה חוסיין אובמה אשר בחדרי חדרים דיבר איתו בתוקפנות גסה ואיים עליו, אפשר היה להבין וגם סלוח. עכשיו, אם כי הנשיא טראמפ איננו כפי התקוות הרמות שתלו בו, והוא אפילו פועל יותר לפי מה שהוא חושב שהוא אינטרס אמריקאי, כבר אין סליחה להתנהלותו! אבל יש לציין שבסוף ולאחר עידן הצורר פרעה חוסיין אובמה ביבי בכל זאת מנסה לשנות משהו ולו במקצת.

    3. תקשורת דעתנית…? מה?? לולי אתרים כמו זה ועוד, לא היינו יודעים כלום אודות המתרחש. תקשורת קרתנית צהובה המעלה רק את עוותיה לחלקי מציאות! ומי אמר לך שתקשורת לא 0מולנית הינה תומכת נתניהו??? נראה שדוקא מבקורת מצד ימין נתניהו פוחד. תקשורת עם בקורת מ0מול כפי שהיא, רק מגבבת שטויות ולא משפיעה לרעתו מצד אנשים לאומיים. אפילו יתכן שלטבתו כי מובן כמה שטוטית הינה וזה אף גורם להגדיל דוקא תמיכה בנתניהו שאולי אחרת ראוי יותר לחפש מועמד אחר.

  5. הבעייה של תקשורת שמאלנית לא אופיינית לישראל בלבד- ראו מה עשו לטראמפ בבחירות בארה'ב, ושם יש שוק חפשי לחלוטין.

  6. אז מה אפשר אולי ללמוד מהכתבה?
    1. הימין כנראה לא חכם מספיק להשתלט על הממלכה השביעית.
    2. הכותב הנכבד שכח או השמיט ניסיונות לשלוט בטלוויזיה הישראלית בדמות מינויים של חרצופים כמו יוסף בראל, יוסף לפיד, אורי פורת, אהרון פאפו אירה מקל וכנראה עוד כמה.
    3. הימין יותר משמח לאמץ שיטות שהוא אוהב לגנות בתור "בולשביקיות" – כשהן באות מהצד האחר.
    4. "במפגן משילות לא אופייני לתקופתנו" – (נשבע לכם, לא נגעתי!) ומי אחראי למשילות בתקופתנו? בוודאי לא זהבה גלאון.
    5. ישראל היום, מעריב, מקור ראשון, ערוץ 20 (ששמחים כאן שהוא פועל לא לפי החוק), אתר מידה, אתר ג'יפלאנט – אכן, אין מספיק מקורות אינפורציה ימניים.
    6. הכותב אמנם משלם מס שפתיים יפה ל"גיוון השיח בישראל" – אבן מבין החורים מושפרצת האג'נדה האמיתית – הטיית השיח ימינה וסתימת פיות במידת האפשר לצד השמאלי של המפה.
    7. עדיין לא ברור לי איך "הרגולציה הקפדנית" (עאלק, הם בקושי מסוגלים לספור דקות פרסומת בשעה, הדבילים) גורמת להטיית השיח שמאלה.
    8. אין לי טלוויזיה. אתם רק יכולים לחלום שאני אנסה לעקוב אחרי התהליך האלכימי המופלא של השמלת ערוץ 20.

  7. אני חושב כותב המאמר טועה בגדול ביבי ומנהיגי הימין לא מעוניינים בתקשורת חופשית. המצב של תיקשורת שמאלנית אפילו שהיא לא נוחה לביבי היא מאוד משתלמת לו.
    התיקשורת השמאלנית תוקפת את ביבי באכזריות וזה מאוד לא נעים לו אבל ביבי בחשבון הנעים מול המשתלם בוחר במשתלם. הליכלוך על ביבי מצד שמאל עם כל אי נעימותו אינו מערער את מעמדו של ביבי בקרב בוחריו ששייכים לימין ביקורת עניינית כמעט ואין והביקורת העניינית שיש מבוססת על הנחות יסוד של אנשי שמאל שאינה מקובלות על אנשי ימין וממילא חסרת משמעות. מה שיכול לערער את מעמדו של ביבי הוא ביקורת מצד ימין גם אם ביקורת זו לא תהיה בה ליכלוך ואי נעימות והיא תהיה רק עניינית היא יכולה לגרום לבוחריו לחשוב שאולי ביבי הוא לא המועמד הכי מוצלח של הימין. תקשורת ימנית היא דבר מאוד לא משתלם מצד ביבי. ביבי אמר לנוני מוזס בדיוק את המצב המועדף עליו תקשורת שמאלנית שנגדו אבל לא מלכלכת יותר מדי. כמובן אי אפשר לקבל הכל אבל ביבי מעדיף תקשורת מלוכלכת נגדו מאשר ביקורת עיניינית מימין.

    1. אני חושבת שאתה צודק! הוא איננו מעונין בבקירות מימין כי היא תהיה קטלנית עבורו! כל זמן שנשיא ארצות הברית היה הצורר פרעה חוסיין אובמה אשר בחדרי חדרים דיבר איתו בתוקפנות גסה ואיים עליו, אפשר היה להבין וגם סלוח. עכשיו, אם כי הנשיא טראמפ איננו כפי התקוות הרמות שתלו בו, והוא אפילו פועל יותר לפי מה שהוא חושב שהוא אינטרס אמריקאי, כבר אין סליחה להתנהלותו! אבל יש לציין שבסוף ולאחר עידן הצורר פרעה חוסיין אובמה ביבי בכל זאת מנסה לשנות משהו ולו במקצת.

  8. י חושב שהימין לא יודע לדברר את עצמו.
    לדעתי היכולת לנאום.ולדבר רהוט.ולהציג את הדברים.
    בצורה רהואה ומשכנעת.
    אינה קיימת אצל הימין.
    השמאל משתמש נגד הימין בלוחמה פסיכולוגית.
    במקום לטעון טענת נגד.הוא מביא דוברים
    לתוכנית טלויזיה או רדיו שם מגחיכים אותם מראש
    על ידי אמירה ראשונית נמצא איתנו דובר הימין הקיצוני מר..
    וזה כבר מוריד מערכו.לאחר מכן מטח צעקות ונזיפות.
    זלזול בוטה וכדומה.
    ואיפה הבעיה.שאין לאיש הימין את הידע והכלים להתמודד.
    הוא נכנס להלם ואז הוא הובס.
    באם היו אנשי הימין עוברים קורס ולימוד תחבולות אסרטיביות.
    הם היו יודעים להתמודד.
    אני חושב שאם התקשורת היתה קצת חוטפת כמה טריקים
    היא היתה נרתעת.
    למשל.
    ברגע שמצלצלים לאיש הימין מהרדיו ומתחילים
    לנבוח עליו הוא מיד יורד מהקו ומנתק מגע.
    הם הרי חייבים להביא צד שני.
    ברגע שידעו שהשיחה תתנתק הם יחששו להבא.
    שנית מרואיין שנמצא באולפן כמו עם ירון לונדון וכדומה
    והמראיין מתחיל לנבוח הוא צריך לקום ולהסתלק בדרמטיות.
    שלישית מענה תקיף נגדי.אתה לא תכנה אותי כך.
    ולא תאמר לי כך.השתלטות על השיחה וכדומה
    רביעית הגשת תלונות מרובות נגד שדרים מסיתים לרשות השידור.
    הקמת מכון להכשרת מנהיגות ויכולת דיבור טובה.ונאומים.
    הגשת תלונות למשטרה על מסיתים.ותביעות לשון הרע
    לבית משפט על כל שידור מסית
    הרצת השדרנים לבית משפט תטיל עליהם אימה.
    הפגנות חוקיות מול בתי מסיתים.
    לשתוק זאת לא אופציה

  9. לא הבנתי מהמאמר מי זה בכלל הרגולטור. הרי מדובר בתקופה ארוכה, 40 שנה ויותר. האם זהו אותו אדם או אותה קבוצת אנשים. לבטח התחלפו במהלך השנים. אך השאלה המרכזית היא מי אלה ומי מינה אותם להיות הרגולטור ? היכן שוכן משרדי הרגולטור ומי משלם להם משכורת ? אם אפשר להצביע על האיש שהוא הרגולטור, אז אולי אפשר להחליף אותו.
    אני יודע שאלו שאלות תמימות והדבר החשוב הוא האינטרסים של בעלי השררה, כנראה המצב הקיים כדאי מאוד לפוליטיקאים. על כן פרט לדיבורים אין להם ענין ממשי להחליף אותם.(אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת מי הרגולטור?)

  10. בזמנו לאטמה מאד מאד הצליחה, (קרסה מחוסר מימון). הערוץ של לאטמה לא היה מפוקח כמדומני. האם יכול אפשר לפתוח ערוץ טלויזיה דוגמת לאטמה עם תוכן עשיר יותר, ללא פיקוח, לפרוץ את קיר או תקרת הזכוכית לתקשורת פרטית? (הלואי שהיה לי כסף)

    אם ממשלה ימנית עם ידיים שמאליות,תרתי משמע, לא מצליחה האזרחים החופשיים יצליחו.

  11. ניתוח מעולה. השאלה אם מישהו מקשיב ומסוגל ליישם