הזלזול של השמאל בכללי המשחק חוזר אליו כבומרנג

לדמוקרטים אין אפשרות לעצור את המינויים של טראמפ, אבל הם יכולים להאשים בכך רק את עצמם. כשהם נהנו מרוב בסנאט הם התעקשו לשנות את הכללים לטובתם, עכשיו זה עובד נגדם

הגלגל התהפך. מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט לשעבר, הארי ריד, עם הנשיא הקודם ברק אובמה. צילום: הבית הלבן

ישנם אנשים רבים שראויים להכרת תודה על צירופו של השופט ניל גורסץ' לבית המשפט העליון. ואלה הם: דונלד טראמפ, שזכה בבחירות; הילרי קלינטון, שהפסידה בהן; מיץ' מקונל, שהותיר את הכיסא בבית המשפט העליון בלתי מאויש במשך השנה שעברה, נחוש ואיתן כסלע מול אופוזיציה נזעמת (וצבועה) המורכבת מדמוקרטים ואמצעי התקשורת. וכמובן, גם הארי ריד.

יברך האל את הארי ריד, שבזכותו מובטחת לגורסץ' הכהונה הרמה. ב־2013, ריד – אז מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט – פוצץ את הכול והרס את הצורך בפשרה, העומדת בבסיס המערכת הדו־מפלגתית. ריד ביטל את הפיליבסטר למינויים פדרליים מנהלתיים (כמו הקבינט) ושיפוטיים כאחד, לכל המשרות השיפוטיות בבתי המשפט המחוזיים (למעט בית המשפט העליון). כך, משוחרר מכל מחויבות, מילא הסנאט שבשליטה דמוקרטית את בתי המשפט הזוטרים במועמדיו של אובמה.

הזהירו את ריד שיום יבוא והרפובליקנים יכבשו שוב את הרוב בבית הנבחרים, וינצלו את כללי המשחק החדשים כך שיפעלו לטובתם בדיוק באותה מידה. היום הזה הגיע.

התוצאה מדהימה. לא ניתן לעצור את המינויים לקבינט של טראמפ, מפני שהרפובליקנים זקוקים רק ל־51 קולות ויש להם 52. אין להם שום צורך להגיע לרוב של 60, המספר הנחוץ כדי להתגבר על פיליבסטר. הדמוקרטים חסרי אונים ברצונם למנוע מינוי כלשהו אך ורק בכוחות עצמם. גם לא את מינויו של גורסץ'.

אבל האם הפיליבסטר למועמדי בית המשפט העליון איננו נמצא עדיין בתוקף? כן, אך אם הדמוקרטים יעזו להעמיד זאת במבחן, הכל יודעים שמנהיג הרוב בסנאט מקונל יעשה בדיוק כפי שעשה ריד, ויפעיל את 'האופציה הגרעינית' – ביטול הפיליבסטר – גם לבית המשפט העליון.

ריד מעולם לא העריך נכונה את עוצמת הפשע שלו נגד הסנאט. כפי שכתבתי בשעתו, הפגיעה לא הייתה בעצם ביטול הפיליבסטר (הרי אפשר לטעון זאת לשני הכיוונים) – אלא בעובדה שהוא עשה זאת בהסתמך על רוב פשוט. בגוף חקיקה רציני, כל שינוי של חוק רציני מצריך רוב מיוחס רציני. לדוגמה, הכנסת שינוי בחוקה מצריכה הסכמה של שני שלישים ממספר הצירים בשני בתי הנבחרים, ושל 75 אחוז מהמדינות המרכיבות את ארה"ב של אמריקה. אחרת, המוסד הזה יהפוך למקום שאין בו לא דין ולא דיין. אם בכל ישיבה אפשר לנצל רוב מקרי כדי לשנות את כללי המשחק היסודיים ביותר של הגוף המחוקק, המשמעות היא שאין כללי משחק.

מקונל יכול, בכל רגע נתון, לסיים את המלאכה שהחל בה ריד בכך שירחיב את ביטול הפיליבסטר גם לבית המשפט העליון. אבל הוא לא עשה כן. הוא לא השתמש ב'אופציה הגרעינית' ואפילו לא איים בכך, אף שמרבים להפציר בו לנהוג כך. תגובתו הפשוטה והנחושה היא שמועמדותו של גורסץ' תאושר. תרגום: אם יהיה בכך צורך, הוא יטיל את הפצצה הגדולה.

ברור שהוא מעדיף שלא לעשות זאת. איש אינו מעוניין לגרום שוב לפיחות במעמד הסנאט ולערעור יציבותו, בכך שמשנים נורמה חשובה באמצעות הצבעה המתקבלת ברוב מזדמן. אבל ריד כבר יצר את התקדים.

עקשנות קצרת רואי

שימו לב שהנושא איננו הפיליבסטר כשלעצמו. בתמרון הפוליטי הזה אין שום דבר קדוש. העובדה שעושים בו שימוש שגרתי היא פרי התפתחות מודרנית – וההשפעות שלו גם סותרות זו את זו וגם בלתי צפויות. הצורך ברוב של 60 קולות יכול לתרום למתינות ולפשרה, שכן על מנת להשיג רוב מיוחס צריך לגייס תמיכה של לפחות חלק מהאופוזיציה. מצד שני, באווירה היפר־מפלגתית (כפי שקיימת היום), סף של 60 קולות בהצבעה יכול להבטיח שהכול ייעצר ושום דבר לא יתבצע.

ביטול של פיליבסטר משחק לידיהם של רפובליקנים היום. מחר, כשיעלו שוב לשלטון, הוא ישחק לידי הדמוקרטים. אין שום עיקרון חשוב שמוטל על הכף, אף שבאופן מעשי – בעידן זה של תסכול כללי לנוכח העובדה שהקונגרס תקוע, הנורמה החדשה עשויה להיות בריאה יותר.

לא כך הדבר באשר לתקדים שיצר ריד, כאשר שינה נורמה ותיקה באמצעות משהו אקראי וקפריזי כמו רוב מזדמן שנכח ביום מסוים בפרלמנט. כפי שטענתי ב־2015, שתי המפלגות ייאלצו בסופו של דבר להסכים על הסדר קבוע, שלפיו שינוי של כללים מרכזיים יחייב רוב מיוחס (נניח, שני שלישים מהבית) כדי להבטיח תמיכה דו־מפלגתית משמעותית.

ישנן אסכולות סותרות ביחס לשאלה אם עסקה גדולה כזאת לא תהיה בעצמה נתונה לביטול בידי איזשהו קונגרס עתידי – באמצעות רוב פשוט בהובלת ההארי ריד הבא. ואף על פי כן, אפילו הסכם בעייתי עדיף על פני ההפקרות הגמורה ששוררת כיום.

אך מילת המפתח היא "בסופו של דבר". הסכם שכזה הוא עתידי, לא מהיום להיום. הרפובליקנים אינם טיפשים. הם לא יוותרו על היתרון שקיבלו בירושה כתוצאה מהעקשנות קצרת הרואי של הארי ריד. הם ישמרו בקנאות את 'האופציה הגרעינית' למועמדי בית המשפט העליון, תוך שימוש ברוב הרפובליקני בקונגרס והנשיא המכהן ממפלגתם.

אחר כך, ורק אחר כך, הם יהיו מוכנים לקחת סיכון וללחוץ על כפתור האתחול מחדש. כמו במילותיו המפורסמות של אוגוסטינוס הצעיר בעודו מפציר באל: "עשה שיהיו בי פרישות וצניעות ואיפוק מיני, אבל לא כעת".

_________________

טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 תגובות למאמר

  1. מסקרן אותי לראות מה יהיה המהלך הבא של דונלד טראמפ בעניין חסימת ההגירה משבע המדינות המוסלמיות, כי כפי שנראה המשחק עד עכשיו, מערכת המשפט מובילה 2-0. שער ראשון נכבש ע"י השופט מסיאטל והשער השני בבעיטת קרן לערעור של משרד המשפטים.

    אך גם אם בסופו של דבר יפסיד הנשיא הנבחר לאנשים בשחור, דבר אחד יש ללמוד ממנו: הוא בהחלט אינו נרתע מלהיכנס בהם כדת וכדין.

  2. כל פוליטיקאי צריך לדעת שישנם מהלכים "מנצחים" שלהם שיכולים תמיד להיות חרב פיפיות . אך תאוות הנצחון הרגעית תמיד משתלטת עליהם. נצחון פירוס.