העובדות: כלכלת ישראל משתפרת. ח"כ בירן: "לא מתיישב עם המציאות שלי"

בכנס במכון ון־ליר הציג הכלכלן הראשי במשרד האוצר את הנתונים: אי־השוויון בישראל בירידה, הצמיחה משפרת גם את חיי העניים ומדיניות רווחה מובילה לאבטלה. אבל נציגת המחנה הציוני לא נתנה לעובדות לבלבל אותה

"אנחנו נמצאים על סיפו של עולם חדש"; ח"כ מיכל בירן (מחנ"צ). צילום: הדס פרוש, פלאש90

כנס שהתקיים לאחרונה במכון ון־ליר בנושא "העובדים העניים בישראל ובעולם", הפתיע לטובה בהיותו מאוזן ומאלף. בין הדוברים היו הכלכלן הראשי במשרד האוצר ואנשי מקצוע נוספים, שהציגו תמונת מצב אמינה של המשק הישראלי, שכידוע מצבו בשנים האחרונות לא רע בכלל.

מי שעוד הפתיעה במידה מסוימת, ואולי דווקא לא, הייתה חברת הכנסת מיכל בירן מהמחנה הציוני, שהגיבה לנתונים הברורים והחיוביים שהוצגו על הכלכלה הישראלית במילים הבאות: "זה פשוט לא מתיישב עם המציאות שלי בשום דרך שבה אני מכירה". נדמה שזהו תקציר תולדות הוויכוח הכלכלי בישראל – עובדות מול תחושות אישיות, גרפים מול רגשות, ונתונים אמפיריים בדוקים מול תביעות אמוציונליות ל"צדק חברתי".

הכלכלן הראשי של משרד האוצר, יואל נווה, דיבר על כך שאי־השוויון בישראל נמצא במגמת ירידה: "בישראל, בניגוד לעולם, אי־השוויון ברוטו (אי־השוויון לפני התערבות הממשלה, ח"א) נמצא בירידה; בעוד שאי־השוויון נטו (אחרי התערבות הממשלה), שהיה בעלייה עד 2003, התייצב מאז". נווה המשיך והסביר מדוע המדיניות הסוציאל־דמוקרטית הנדיבה של מדינות מערב אירופה איננה בת־קיימא בטווח הארוך ואיננה פותרת את אי־השוויון באופן יסודי ואמיתי.

ומהן הסיבות לירידה באי־השוויון בישראל? נווה ייחס זאת בין היתר לקיצוץ בקצבאות, שהוביל לכניסתם של ציבורים חדשים לשוק העבודה בישראל: "מדובר בתולדה של השיפור בשוק העבודה בישראל… זה נובע מכניסה של אוכלוסיות גדולות שלא השתתפו בשוק העבודה, בין השאר משינוי של התמריצים לעבוד בגלל רפורמות שנעשו ב־2003, וכן בשל רפורמות בהשכלה שנעשו בשנות התשעים, עם הגידול בהשכלה האקדמית כתוצאה מהמכללות". לדברי נווה, השתתפות בעבודה אפקטיבית יותר מהתערבות הממשלה בהורדת אי־השוויון.

בניגוד למנטרה המקובלת בשמאל, נווה הוכיח כי צמיחת המשק משפרת גם את חייהם של העשירונים התחתונים. כך, בין השנים 2014-2007, ההכנסות מעבודה בישראל בעשירון התחתון צמחו בלמעלה משני אחוזים, זאת בזמן שברוב העולם ההכנסות בכלל העשירונים ירדו. "כוח הקנייה של העניים בישראל עלה בשנים האחרונות", הבהיר נווה. "עוני הוא הגדרה סטטיסטית, וכאשר השכר החציוני עולה, עולה גם קו העוני. אבל בפועל, במונחי כוח קנייה, קו העוני מייצג היום משמעותית כוח קנייה יותר גדול".

מיתוס נוסף שהפריך נווה היה התועלת שבשכר המינימום. נווה הראה כי ב־2018 יהיה שכר המינימום בישראל, ביחס לשכר החציוני, בין הגבוהים ביותר בעולם. נווה ציין כי מדובר במהלך מסוכן, שיגרום סבל בעיקר לעניים ביותר – אלו שלא עובדים כלל או עובדים מעט מאוד – שהעלאת שכר המינימום, שמשמעותה כמובן עלויות גבוהות יותר למעסיק, תקשה עליהם להיכנס לשוק העבודה. לדעת נווה, "זה יפגוש אותנו במשבר הבא, ויותר חמור בהתאוששות מהמשבר הבא", כאשר העובדים החלשים יהיו הראשונים לפיטורין בשל עלויות ההעסקה הגבוהות.

"צריך לעשות הפרדה בין הדיון על אי־שוויון לדיון על עוני", הדגיש נווה, ואם מתמקדים בעוני, אזי "אין שום ספק שעבודה היא תרופה לעוני". בשלב הזה הציג נווה את הנתונים שפרסמנו גם במידה, ושלפיהם רק 5.6% ממשקי הבית שבהם שני מפרנסים הם עניים.

שיעור עובדי הקבלן בישראל נמוך

כאמור, הטיעונים הללו היו קשים לעיכול עבור ח"כ מיכל בירן שפתחה את דבריה כך: "יואל, אם הייתי מקבלת את מה שאתה אומר כאמת, זה פשוט לא מתיישב עם המציאות שלי בשום דרך שבה אני מכירה… אני חושבת שאנחנו נמצאים על סיפו של עולם חדש, שבו הקונספט שכולנו גדלנו עליו שאם אתה עובד, אתה ממלא את כל הצ'ק־ליסט שלך – יהיה בסדר… רק שזה לא בסדר".

הכלכלן הראשי יואל נווה. צילום: משה שי, פלאש90

לדברי בירן, "40% ממשקי הבית לא יכולים לעמוד בהוצאה בלתי מתוכננת של עשרת אלפים שקל… 80% ממשקי הבית מסתמכים על ההורים שלהם". לשיטתה, המציאות הזו היא תולדה של התרחבות שוק העבודות בשכר נמוך, כמובן מתוך "יד מכוונת" שעושה זאת בכוונה.

אלו טענות שראויות להתייחסות, אך ההנמקה שלה מוזרה: כיצד ניתן לטעון שתעסוקה מלאה היא הפוגעת באזרחי ישראל? האם עדיפה מציאות שבה אנשים רבים יותר מובטלים? בירן מיקדה את חיציה לעבר ההעסקה הקבלנית, אך גם טענה זו איננה עומדת במבחן המציאות: על פי השוואות בינלאומיות, שיעור עובדי הקבלן בישראל נמוך. חברת הכנסת מהמחנה הציוני המשיכה ואמרה שקבוצות גדולות באוכלוסייה מקבלות שכר נמוך בגלל המדינה, ובהן עובדים סוציאליים, בלניות, מורות, מדריכי נוער בסיכון ועוד. "המדינה מנצלת קבוצות גדולות של עובדים המסורות לעבודה שלהם", האשימה.

בירן חושבת כמובן שצריך להמשיך להעלות את שכר המינימום ולהרחיב את התכניות הממשלתיות. "למרות הנתונים שהוצגו כאן, בתור פוליטיקאית אני מבטיחה להמשיך להציק לממשלה ולהעלות את התופעות האלו על סדר היום", הבטיחה, ולקינוח הבהירה שהעבודה המאורגנת היא פתרון אפשרי לבעיות העובדים הישראלים, שוב, תוך התעלמות מוחלטת מהביקורת על ארגוני העובדים בישראל.

טיפול קוסמטי

ח"כ בירן לא הייתה היחידה שהנתונים של נווה גרמו לה לנוע על מושבה באי־נוחות. שואלים רבים מהקהל הקשו מדוע לא נכון להגדיל את ההשקעה בחינוך וברווחה, מהלכים שלדבריהם רשמו הצלחה במדינות אירופיות רבות. בנוגע לחינוך הבהיר נווה כי "הבעיה היא לא כסף אלא אפקטיביות החינוך. צריך לבדוק למה אנחנו לא מצליחים לייצר יותר חינוך מהכסף שיש לנו, ויש המון כסף במערכת החינוך. הכסף במערכת גדל ללא קשר לגידול האוכלוסייה והתוצר". במילים אחרות: המערכת לא יעילה, וההשקעות בה אינן מניבות את התוצר המצופה. בנושא תשלומי הרווחה נווה היה חריף אף יותר: "כבר היינו שם. כאשר תשלומי הרווחה עלו בעבר, זה הוציא אנשים ממעגל העבודה".

נקודה מעניינת נוסף שנחשפה בכנס נוגעת לחברה הערבית בישראל. בניגוד לטענות הקבועות שלפיהן הגדלת השקעות הממשלה במגזר תשפר את מצב האזרחים הערבים, טען ד"ר סמי מיעארי מהחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל־אביב כי ההשקעות הממשלתיות במגזר אינן בנויות נכון ורחוקות מלהשיג את מטרתן. בהקשר הזה הביא מיעארי דוגמה מאלפת לכישלונות התכנון הממשלתי: "מקצוע טיפוח הגוף תוסס בחברה הערבית… אז פותחים אלף הכשרות מקצועיות ביישוב אחד. עד כמה השוק יכול לקלוט נשים בתחום טיפוח גוף?!"

מעבר לכך, בעיות באכיפת החוק מונעות מהעובדים הערבים המגזר ליהנות מחוקי העבודה בישראל. "אין אכיפה בחברה הערבית. אתן לכם דוגמה. איש עסקים, מהגדולים ביותר בחברה הערבית, מעסיק נשים שנותן להם שכר מינימום לחשבון הבנק שלהן. הן מחזירות לו ביד, במזומן, חצי מזה. אותו איש עסקים, משרד התעסוקה מממן אותו; הוא מקבל סובסידיות… אין אכיפה של שכר מינימום… אישה ערבייה עובדת משרה מלאה ב־1,500 שקל". לדברי מיעארי, במקום ניסיונות לתכנן ולהשפיע באמצעות תקציבים ממשלתיים, מה שהמגזר הערבי זקוק לו יותר מכול הוא אכיפת חוק, יצירת תשתיות ונגישות לאזורי תעסוקה.

לסיכום ניתן לומר כי המושב הזה בכנס ון־ליר היה לא פחות מקורס מזורז בדיון הכלכלי העכשווי בישראל: מצד אחד תקוות שווא ופתרונות קסם בדמות "שכר המינימום", "מדינות סקנדינביה", "עבודה מאורגנת", "הגדלת ההוצאה על חינוך", ומצד שני המציאות כפי שהוצגה על ידי יואל נווה: אי־השוויון בישראל מצטמצם ושכר החלשים עולה; הבעיות בחינוך אינן נובעות מהעדר תקציבים, והעלאת שכר מינימום עלולה להזיק דווקא לעובדים החלשים. המדיניות של הימין, מסתבר שוב, פשוט עובדת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

37 תגובות למאמר

  1. אם לכותב או לעורכי האתר היתה איזו שהיא הבנה מינימלית בכלכלה הם היו מתביישים לעמוד מאחורי המשפט האומלל שבכותרת. ״העובדות: כלכלת ישראל משתפרת״ – כל כלכלן חובב יודע שאין למשפט הזה שום משמעות, אבל כמובן שבעידן הפוסט-אמת הכל מותר…

    1. איזו דפלקציה מיותרת. אין לך שום התייחסות לתוכן הכתוב?

    2. Do you have a single research data, to back up what you have just said?
      One? If not, then bring one, or get ready to be ignored.

    3. הוא המציא עכשיו את המושג "פוסט אמת" כדי שלא להתמודד עם עובדות ולהמשיך לחיות בפנטזיה שהוא צודק בה.

    4. אין לכך משמעות חוץ מעוד ועוד כבישים ומחלפים ומכוניות ורכבות ופקקים.

    5. אנשים רציניים (וכלכלנים ביניהם) יודעים שאפשר למדוד שיפור / הדרדרות בכלכלה. אכן קשה לאמוד טיב בנקודת זמן מסויימת -כי השאלה של טיב היא יחסית. טוב ביחס למה? אך מגמה הרבה יותר קל לאמוד – אם האבטלה ירדה באופן עקבי לאורך שנים, אז יש שיפור בכלכלה, ביחס לשנים עברו.

      מצחיק שהשמאל נוטה לייחס "פוסט-אמת" לימין, בעוד מצד האמת, השמאל המציא את הפוליטיקלי קורקט, שאינו אלא פוסט אמת – אובמה שקורא לפיגוע ב"היפר כשר" – "ירי באנשים רנדומלים". אובמה שנמנע מלהגיד את צמד המילים "טרור איסלאמי". כלי התקשורת שנמנעים מלהודות שההצתות נגרמו ע"י ערבים, או כך שתמיד דואגים לכתוב "צעיר" במקום ערבי כאשר הערבים מבצעים כל פשע. בדיוק כמו המשפטים הכה חכמים כמו "איפוק זה כוח" (חיזבאללה מאוד התרשמו מהאיפוק הכוחני שלנו), "קורבנות השלום" (איך אפשר לקרוא למלחמת אוסלו "שלום"?!) וגם הביקורת שלך, שלא ניתן להתייחס אל המציאות או לאמוד אותה – פוסט-אמת בהתגלמותה.

    6. אכן, כלכלן חובב "יודע" שאין מושמעות לביטוי "כלכלה משתפרת".
      אולם כלכלן מקצועי יבדוק מספר נתונים:
      1. רווחה חברתית , ביטוי כלכלי הנמדד ע"י התל"ג.
      2. רווחה חברתית לנפש, הנמדדת ע"י התל"ג לנפש.
      שני המדדים הנ"ל עולים בישראל בשעור ללא אח ורע בין המדינות המפותחות.

      3. שעור האבטלה ושעור השתתפות בכוח העבודה. (הראשון מודד כמה מחפשי עבודה אינם מוצאים אותה, ועדיף שהמספר יהיה קטן מ-5%, והשני מודד את שעור העובדים ומחפשי העבודה. ).
      בשני מדדים אלו ישראל השתפרה דרמטית:
      כרגע בישראל האבטלה היא חיכוכית בלבד, כלומר- רק המובטלים נמצאים בין עבודות או שמעדיפים לא לעבוד.
      שעור ההשתתפות עלה בהרבה, ועבר את אירופה וארה"ב, למרות הינמעות נשים ערביות וגברים חרדים מעבודה.

      סך הכל: יש עבודה ויש כסף. אם זו איננה כלכלה משופרת, מהי כלכלה משופרת?

      יכול "כלכלן חובב" להלין על אי-השויון. אולם אי-שויון איננו בעייה כלכלית אלא בעייה חברתית.
      אי שויון יכול להשפיע על הכלכלה: אי שויון הגורם לתת-השכלה יכול לפגוע בכלכלה, אולם תופעה זו אמורה להיחשף בנתוני התל"ג לנפש. ואין בעייה לישראל עם מגמות התל"ג לנפש.
      והשורה התחתונה: אין סיבה להתגדר בבורות, "כלכלנים חובבים". פשוט צאו ולימדו.
      זה יכול אפילו לשפר את הכלכלה. אפילו שזה חסר משמעות…

  2. הגרפים שאתם מסתמכים עליהם מבוססים על נתונים שגויים. או שיש שתי ישראל. בישראל שנמצאת סביבי ושאני רואה בעיניים, יש מפעלי בנייה של מגדלים שראשם בשמים שידם של הצעירים אינה משגת לקנות בהם דירה, פקקים, משכורות נמוכות עבור עמל קשה- כמו מנופאי שבחו"ל מרוויח המון ובארץ עושקים אותו, תרבות פשוט מזוויעה של העבדה של החלשים בעבודות קבלן, מיסים רצחניים על מי שהצליח כך שהעושר הוא מבוסס רכוש ולא עבודה, ויוקר מחייה עושקני- לדוגמה ארוחה במקדונלד בארה"ב 1.5 דולר, בארץ מעל 50 שקל, כלומר יקר פי 10. בארץ עובד דלפק במקדונלד צריך לעבוד שעתיים לקנות לעצמו ארוחה במקדונלד, בארצות הברית עובד יכול לקנות לעצמו מעל שתי ארוחות עבור שעת עבודה.

    1. ארוחה בארה"ב במק לא עולה 1.5$. אבל אתה מדגים היטב את הצורה בה מתנהלים הדיונים בנושא: מתנגדי ביבי ממציאים מספרים, עוטפים אותם בזעם קדוש ומלא ריגשי כדי להסתיר שהמספרים מומצאים, ומתסיסים עם זה את האזרחים .

      (מחיר ארוחת מק בארה"ב $ 4.89-6.8 ) (מחיר בארץ – החל מ 35 שח) המספרים מאתרי מקדונלד ואתרי מחירים בארה"ב.

    2. הנתונים שלך, על מחירי מק בישראל וארהב., שגויים לחלוטין. קח 2 דקות גוגל לזה..

    3. המספרים שלי לא לקוחים מהאינטרנט המספרים שלי לקוחים מביקור במקדונלדס בארה"ב. יש שיטת מחקר כזאת, אתה קונה כרטיס טיסה לארה"ב, נכנס לסניף מקדונלד ורואה שהמחירים בפועל בסניף נמוכים יותר מאשר המחירים שכתובים באינטרנט. באריזונה ארוחה במקדונלד עולה דולר וחצי, כולל שתיה חופשית.
      העיקר תמשיכו להעסיק עובדי קבלן, ולא לשכוח לומר הרבה פעמיים סייבר, ואגב כמו שקלטתי כבר אתכם אם הייתם באופוזיציה הייתם מסיתים כל כך אחרי החרבת עמונה ומתחבקים עם המתבצרים בבית הכנסת שציירו צלב קרס.

    4. אין שתי ישראל אלא שלוש או ארבע:

      – מעמד גבוה יהודי (נניח: מנהלת בהיי-טק, עובדת מדינה בגמלאות, רופאה מומחית), שמצבו מצוין: יש לו הון עצמי, הריבית זולה, והוא אוסף דירות להשקעה. גם מי שקיבל בירושה דירה במרכז – מצבו מצויין.

      – ערבים וחרדים, שבהדרגה משתלבים בשוק העבודה ומצבם משתפר.

      – מעמד בינוני ונמוך יהודי, שמצבו רע; אין לו הון עצמי של מאות אלפי ש"ח, והוא נידון לשלם שכירות כל חייו או להסתכן במשכנתא חונקת ומסוכנת. המצב רע במיוחד פסיכולוגית, כי נק' ההשואה היא לקבוצה הראשונה; הרי ההבדל היחיד הוא שאמא של חברה בחרה לעבוד בעיריה ולא בחנות וכו'

    5. גם אני הייתי באריזונה, וארוחה במקדונלדס לא עולה שם דולר וחצי אלא בסביבות 6 דולר. וגם השתיה לא חופשית, אלא יש לך כוס שתיה אחת בתוספת תשלום.
      יכול להיות שאתה מתבלבל בין ארוחה לבין כריך בודד. אני מעדיף להניח כך מאשר להניח שאתה סתם שקרן.

    6. אבגדה אין לי שום אג׳נדה בעניין אבל 1.5 דולר לארוחת מקדונלדס זו הטעיה גסה…
      מניסיון, נכון לחודש נובמבר המחירים לארוחות (כולל שתיה) ברשתות מזון מהיר גדולות ודיינרס, כולל מקדונלדס, עולים סדר גודל של 9 דולר בחוף המערבי (תלוי רשת ומיקום: וונדיס, בורגר קינג, דני׳ס)

    7. אני שמח שמצאתי משהו שכן יגרום לכם להגיב לטוקבק שלי: מחירי הכריכים והמקדונלד באריזונה.
      שאר מה שכתבתי בטוקבק זה כבר דבר של מה בכך.

  3. מעניין לראות איך הכותב רואה את העובדות דרך הפילטר האידיאולוגי שלו. למעשה הויכוח היה לא על הנתונים, אלא על משמעותם. הטענה על שכר המינימום, למשל, אינה עובדתית אלא דיון בין הערכות. האוצר לא הנפיק נתונים על השפעות שכר המינימום, מאחר ואלה דורשים השוואות וקורולציות, מה שלא היה כאן. נווה הביא את ההערכה שלו, שמבוססת על תיאוריה וניחושים (מושכלים) לגבי העתיד, ולא על ראיות ברורות לגבי העבר. הויכוח הזה הוא לגיטימי, והוא ויכוח בין אסכולות כלכליות. אבל ב"מידה" לא מבינים את מורכבות הדיון האקדמי, אז בוחרים למסגר אותו כדיון על רגשות מול עובדות. זה עצוב, כי הסיבה העיקרית לכך היא הרגשות של כתבי ועורכי מידה (או במילים אחרות, ההטיות האידיאולוגיות שלהם), ולא ההבנה שלהם את העובדות.

  4. אני רק שאלה: אם מחירי הדירות התייקרו בכמעט מאה אחוזים, ומוצרי המזון בעשרות אחוזים מאז 2003 אז איך זה שאי השיוויון ירד? הרי הזוגות הצעירים מוציאים יותר על דיור ומזון ונשאר להם פחות כסף לחינוך לילדים וכו'.
    משהו בשיטת איסוף הנתונים הוא לקוי.

    1. אני בטוח שיש לך תלונות גם על הפגיעה בחקלאים מירידת מחירי המזון.
      עכשו תחליט: מחירי מזון עולים או יורדים?

    2. מצ'לס, אני זוכר שפעם לא היה ייבוא והמחירים של הפרות והירקות היו בזיל הזול. בארצות-הברית לעומת זאת, המחיר של הירקות גבוה מאוד. אני לא מבין למה צריך לייבא ולהוביל מקצות הגלובוס קיווי מניו-זילנד ותפוחים מאמריקה אם אפשר לגדל בארץ, החסכון בעלויות ההובלה בהכרח יגרום להוזלת המחיר.
      ההוכחה החזקה לכך היא מחיר הקלמנטינות תוצרת הארץ, שאיכותן גבוהה ומחירן נמוך. אני לא יודע מה איתך, אבל הישגי החקלאות הישראלית ממלאים אותי בגאווה גדולה. המנגו הישראלי למשל ידוע בעולם באיכות יוצאת הדופן שלו.
      לא פגשתי אף חקלאי שמתלונן על ירידת מחירי המזון, פגשתי אבל הרבה מאוד חקלאים שמאיימים לפרוש אם המשק ייפתח לייבוא.

    3. אריה – אם עלויות ההובלה יעלו את המחיר של הפירות והירקות מאילו שיש לנו כאן, אנשים פשוט היו ממשיכים לקנות מהחקלאים, כי הרי זה הכי זול, והחלקאים לא היו מתלוננים כי הם יהיו הכי זולים. ברור לכל הצדדים שיבוא יוריד את המחירים כי החקלאות בארץ היא לא יעילה מספיק בכדי להתמודד עם החקלאות העולמית.

    4. גיא, מי שגוזר את הקופון אלו לא החקלאים אלא המתווכים ורשתות השיווק באמצע.

  5. בלי ארגוני עובדים סביר להניח שהעובדים לא יתחילו לעבוד בתנאי הייטק אלא שהם יהפכו לעובדי קבלן ששום חוק סוציאלי לא מכובד בההעסקה שלהם. סרסורי כוח אדם יהפכו אום לאוכלוסייה מוחלשת. היום בישראל אפילו מורים הם עובדי קבלן.

    1. אי השוויון קשור לפער בין ההכנסות של העשירונים הגבוהים לאלו של הנמוכים. הטענה כאן היא שהוא קטן בשנים האחרונות מעט. בכל אופן, עפ התפיסה השמרנית לא זה מה שמשנה. משנה שכשהמשק כולו 'מתעשר', אזי כל העשירונים מתעשרים. 'קו העוני' היחסי, תמיד יגדיר אחוזים גדולים מהאוכלוסיה. מדד עוני מוחלט- לפיו עני הוא מי שאין לו גישה לצרכים בסיסיים כמזון, מלבוש וקורת גג, ישאיר עניים מעטים מאוד כאן. ובהחלט אין סיבה שמשק בית עם שני מפרנסים יישאר בלי אלה.

      המשחק כאן בשנים האחרונות הוא להכניס לסל של 'צרכי קיום בסיסיים' כל מה שמתחשק ומה שמופיע בפרסומות. ואז, כידוע, רובנו הגדול עניים. כך ב'מחאה החברתית' שמענו תלונות על אנשים (במקור מכפר שמריהו, להזכירכם) שאין להם כסף לשכור דירה בשיינקין או בשדרות רוטשילד , על אנשים ש'מגיע להם לצאת לחול פעם בשנתיים, על כאלה שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות מילקי כל בוקר לילד וכן על זה הדרך. כולם מרגישים ש'מגיעה להם' הדירה בת חמשת החדרים ומאה ועשרים המ"ר שבפרסומות, וכו וכו.
      ההנפצה התורנית של חכ בירן, 'לכל אחד מגיע שיהיו לו עשרת אלפים שקל בצד'.

      משותף לכל אלה- הם הולכים ורבים , בעוד כמות המזון והגג שנדרשים לנפש לא השתנתה כלל במהלך אלפי השנים האחרונות, ואף המחיר להשגתם נשאר במרבית המצבים הנורמטיביים (ובניגוד למצבי אסון, מלחמה ממושכת וכו') בהישג ידה של מרבית האוכלוסייה. זו פיזיקה פשוטה. אם זה לא היה כך, האוכלוסיה הייתה מצטמצמת במהירות. מאחר והיא לא, אפילו גדלה, מסתבר שיש לנו כל מה שחיוני.

      בלי קשר, מדד ה'מתחשק לי' דווקא יכול להיות מדד נהדר למצב הכלכלה- אם הדרישות כל הזמן עולות, ותמיד צעד אחד או שנים אחרי העשירונים הגבוהים, מסתבר שהיעד הקודם כבר הושג.
      למשל הנושא של גישה להשכלה גבוהה ירד מהכותרות מאחר וכיום פחות או יותר לכל אחד בישראל יש כזו. הנושא של 'מחשב לכל ילד' שעליו רצו לבחירות ב1999, נעשה לא רלוונטי חמש שנים אחר כך, וכן על זה הדרך. 'מחאות אהלים' אמיתיות, של חסרי קורת גג, או כאלו של חסרי מזון, מקיפות הרבה פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה- אלו באמת מקרים קשים כואבים מאוד. הם גם בודדים מאוד, ומספרם לא עלה ביחס לעבר הידוע לנו.

      שיהיה לנו בהצלחה..

    2. כמעט בשום חברת הייטק אין ארגוני עובדים.
      כלומר- תנאי הייטק מנוגדים לקיום ארגוני עובדים.
      ההיפך מטענתך.
      אגב, גם עובדי קבלן בהייטק (בני ובתי למשל) מרויחים היטב.
      ול"מוחלשים": למה ללמוד? למה לעבוד קשה? תמיד תוכלו למצוא קרוב משפחה בועד העובדים של הנמל, ולחגוג.

    3. מצ'לס, איך הדבר הוא בדיוק הפוך מטענתי? יש שתי אוכלוסיות ללא הגנה של ארגוני עובדים, אוכלוסיית עובדי ההייטק ואוכלוסיית עובדי הקבלן. מהיכן לך שמספר האנשים, שלא שפר עליהם מזלם להיות עובדי הייטק- כגון מורי היל"ה ומנופאים, לא ילך ויגדל בעקבות צמצום כוחה של העבודה המאורגנת?

    4. אופניק, במהלך אלפי השנים האחרונות הצרכים הבסיסיים של בני-האדם נשארו כשהיו: מזון,לבוש,קורת גג. ההזדמנויות שהתקופה בת-זמנינו במאה ה-21 מציעה, בשל ההתפתחות הטכנולוגית האדירה, מקלה על חיי היומיום ומעניקה לאנשים הזדמנויות חדשות שהדורות הקודמים יכלו רק לחלום עליהם. מחשבים הולכים ונעשים זמינים וזולים. האינטרנט הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים. טיסות הופכות לזולות. הנופש בחו"ל פעמים רבות זול יותר מאשר הנופש בארץ.

      עם זאת, אין הדבר אומר שההישגים האדירים של הדורות הקודמים, של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 צריכים להיות מבוטלים ולהיעלם כלא היו, רק משום שהם חיו בתקופה טכנולוגית פחות מפותחת. אין הדבר אומר שאפשר להעביד עובדים מבלי לכבד אף חוק סוציאלי בספר החוקים.

  6. לא שאין מה לשפר במערכת החינוך אבל לא בה עיקר הבעיה כי אם בבתים מהם מגיעים הילדים. ההורים ההורים ההורים הם האחראיים בעיקר לכך שילדיהם ילמדו.אם יש רצון ללמוד יש מספיק תמיכה במערכת החינוך .ובקשר לעוני קטונתי מלומר משהו אבל רק אבחנה קטנה בכל זאת.בביטוח לאומי עומדים אנשי קצבאות ומחזיקים מכשיר סלולארי בידם.עוני זה לא.אולי עוני יחסי.

  7. מדובר במציאות מדומיינת. השכר החציוני כ 6000 שקלים ברוטו. מכאן זוג חציוני מרויח כ 11000 שקלים נטו. מסכום כזה ניתן כמובן לחסוך לדירה בסך כ 500000 שקלים. לשלם משכנתא כ 4000 שקלים לחודש. לשלם עבור חינוך חובה וחינם לילדים. לשלם עבור גן ילדים כ 2500 שקלים לחודש. לקנות מזון בכ 2500 שקלים לחודש. וזה לפני ביטוחי בריאות, אחזקת רכב וקנייתו, מופעים מידי פעם, חסכון לילדים ולפנסיה.
    לפי הנתונים החיים כאן גן עדן. רק חצי מהאוכלוסייה לא שמעה על כך.

  8. ביל גייטס שיש לו 70 מיליארד דולר נכנס לאיצטדיון הומה אדם 70,000 איש בקהל- ובממוצע כולם מיליונרים.

    50% מהמשק שייך ל17 משפחות – שמכלכלות את עיסקיהן בתבונה ובכוחנות. הצמיחה של המשק היא ממוצע של הצמיחה המוצלחת של עיסקי אותן משפחות עם הקיפאון והנסיגה של שאר הציבור.

    המדד לא מתייחס כלל לעליית מחירי הדיור שמהווה עשרות אחוזים מהוצאת התא המשפחתי… אז איך כח הקנייה עלה?

    רמת החיים ירדה כי:

    הפקקים הפכו לבלתי נסבלים ואי אפשר להתנייד בתחבורה ציבורית.
    המים הפכו למזוהמים וחייבים לרכוש מים מינראלים.
    הבנייה צפופה וכולם משתמשים במזגנים הפולטים חום לרחוב ולכן הסביבה העירונית התחממה ולכן חייבים מזגנים.
    הרפואה התדרדרה וחייבים ביטוחים משלימים.
    החינוך בפשיטת רגל וחייבים להתגורר בשכונה טובה ויקרה כדי לאפשר לילדים חינוך סביר.
    הפשיעה גואה וחייבים מערכות אזעקה וביטוחים.
    אין גינות פרטיות כולם בדירות בבניינים גבוהים – ולכן מפגשים חברתיים ומשפחתיים מתנהלים במסעדות ואולמות שמחות.

    וחוץ מזה ישראל של לפני 20 שנה היתה מדינת מהגרים עם מיליון עולים חדשים חסרי כל ולכן אין משמעות לממוצע. בממוצע יש לתושבי ישראל אשך אחד ושחלה אחת!
    ברור שהעולים חסרי הכל התקדמו.
    אבל האם הישראלים מן השורה התקדמו או נסוגו?
    איך היתה נראית ישראל היום אם היו מגיעים אליה עוד מיליון עולים? יותר טוב או פחות מלפני 20 שנה?
    התשובה ברורה – החלו גלי עלייה מצרפת ומאוקראינה לפני שנתיים ונגמרו בקול ענות חלושה – כי ישראל 2017 לא אטרקטיבית.

    1. אתה סתם זורק ססמאות ללא ביסוס… וגם הנחת העבודה שלך לא נכונה. אתה מדבר על איכות החיים ולא על רמת החיים. הפקקים מעידים על סדרי עדיפות לא נכונים בהשקעה. עדיף להשקיע בתחבורה ציבורית מפותחת ורכבות אבל למרות מחירי הרכב היקרים המוני בית ישראל רוכשים עוד ועוד מכוניות חדשות (מי אמר עוני?) ומשיגים את קצב הפיתוח של התשתיות.
      המים מזוהמים? שטות מוחלטת… בארץ מערכת להתפלת מים המפותחת בעולם שיכולה לספק צרכים לכל אוכלוסיית המדינה כמעט ובאיכות גבוהה.
      הבניה צפופה? נכון. אבל כולם רוצים לגור סנטימטר מן המרכז. לך לגור בפריפריה.
      הרפואה התדרדרה? אז איך תוחלת החיים של האנשים עולה כל הזמן? הרפואה בארץ מן המפותחות והזולות בעולם המערבי. תבדוק. האם אין מה לשפר? בטח שיש. אבל עניינך אינו אלא להשמיץ.
      החינוך לא בפשיטת רגל. בארץ אחוז מאוד גבוה של בעלי תואר ראשון ושני ללא מקבילה בשום מקום כמעט.
      אין גינות פרטיות – טוב אפילו לא אתחיל להתייחס לטענה ההזויה הזו…

  9. הערה על ניסוח – בעיקר כדי להראות שגם הימין (שאני נמנה עליו) נוטה להציג דברים באופן לא מדויק:

    "מיתוס נוסף שהפריך נווה היה התועלת שבשכר המינימום. נווה הראה כי ב־2018 יהיה שכר המינימום בישראל, ביחס לשכר החציוני, בין הגבוהים ביותר בעולם. נווה ציין כי מדובר במהלך מסוכן, שיגרום סבל בעיקר לעניים ביותר – אלו שלא עובדים כלל או עובדים מעט מאוד – שהעלאת שכר המינימום, שמשמעותה כמובן עלויות גבוהות יותר למעסיק, תקשה עליהם להיכנס לשוק העבודה. לדעת נווה, "זה יפגוש אותנו במשבר הבא, ויותר חמור בהתאוששות מהמשבר הבא", כאשר העובדים החלשים יהיו הראשונים לפיטורין בשל עלויות ההעסקה הגבוהות."

    הפסקה נפתחת בקביעה שנווה הפריך בדבריו את התועלת שבשכר המינימום. ובכן, שום דבר שהובא בהמשך הפסקה, או המאמר, תומך בקביעה הזו.

    1. שלום אריאל, השאלה היא מהו "המיתוס"… בכל מקרה, אם תצפה בוידאו תוכל לראות הרחבה.
      הוא אמר שכיום להגדלת שכר המינימום אין השפעות משמעותיות על התעסוקה מפני שהמשק גם ככה בתעסוקה מלאה, אז הוא לא משפיע כל כך לרעה, אבל מדבריו היה משתמע שאם כבר מתערבים, עדיף להרחיב את תכנית מס הכנסה שלילי. אבל גם הוא וגם כלכלן גרמני נוסף שהיה נוכח הסבירו מדוע מדיניות שכר המינימום של היום (1) הגיעה לרמות מסוכנות (2) לא יעילה באופן יחסי לדברים אחרים (3) בפועל הציבור משלם עליה דרך סובסידיות (4) עוד נשלם עליה את המחיר בעתיד

    2. אני רוצה לדייק, ומהכרותי איתך אני מניח שהבנת הנקרא אתה מבין – לא אמרתי שאתה לא צודק, גם בפרשנות דבריו של נווה. אמרתי שהפסקה בנויה לא נכון – הבאת טענה ולא הוכחת אותה למרות שעלה מהניסוח שאתה כן מוכיח אותה.

      לגבי ההערה לצפות בוידאו – בשביל לחסוך את הזמן הזה אני קורא את הסיכום שלך 🙂

      בנוגע לשכר המינימום – ספציפית בנושא הזה אני נוטה לחשוב שזה כלי שעשוי להיות שימושי במבנה כלכלי כזה או אחר. הוא אמנם קצת מסוכן כי קשה מאד להוריד אותו גם כשיש צורך (חייבים להודות שציבורית העמדות השמאליות תמיד יותר קורצות ונשמעות אידיליות יותר), אבל עכ"פ זה לא כלי סוציאליסטי במובהק בעיני.

    1. מיכל בירן פשוט עונש לכלכלה.
      סוג של אטימות מבנית.