האיחוד האירופי: אליטה בהכחשה

שוב, כמדי ינואר, עוזב היצור המיתולוגי־למחצה הקרוי 'איש דאבוס' את סביבת המחיה הטבעית שלו, הלא הם טרקליני האח"מים בנמלי התעופה הגדולים בעולם, נוטל את מקל הנדודים ונוחת באתר הנופש האלפיני הקרוי על שמו, כדי להשתתף בדיוני הפורום הכלכלי העולמי ולהתעטף בשמיכה חמימה של ברכות הדדיות. בתקופה האחרונה היינו עדים למפולת הרגילה של אופטימיות ריקנית שהגיעה מהעיירה דאבוס. אבל היו גם עננים תלויים מעל להר הקסם, ואפילו סימנים למזג אוויר סוער.

ג'ון קרי, מעיק ומעורפל עד הסוף, העריך כי נשיאותו של דונלד טראמפ תימשך "שנה שנתיים, או משהו כזה". ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מקווה שממשל טראמפ יחזיק מעמד מספיק זמן כדי לאשר הסכם סחר אחרי ה'ברקזיט', להוטה לעשות עסקים כמי שמצהירה "אנחנו פתוחים 24 שעות". שי ג'ינפינג, המנהיג הסיני הראשון המשתתף בפורום, היה נראה כמי שהתכונן היטב באמצעות קריאת 'הר הקסמים', הרומן פרי עטו של תומאס מאן המתרחש בבית הבראה בדאבוס. "רדיפה אחר פרוטקציוניזם כמוה כאדם הנועל עצמו בחדר חשוך", המשיל הנשיא הסיני, והנפיק למנהיגי תבל מרשמים כאילו היו חולי שחפת: "אמנם משאירים בחוץ את הרוח והגשם, אך גם את האור והאוויר".

בריאותו של האיחוד האירופי הייתה גם היא על סדר היום. בימים אלה, האיש החולה באירופה הוא גוש היורו עצמו. מצבו הגופני חלש, המטבע שלו חולה, סיכוייו להתאושש עגומים. בריטניה שלאחר ה'ברקזיט', החוששת מהפיכתה לנמק כלכלי, מעדיפה להסתכן בכך שתהפוך לאיבר הפנטום של אירופה. בברלין, דוקטור מרקל רושמת טיפול של אמבטיות חמות למדינות בעלות חוב בדרום היבשת, בעוד גרמניה רושמת עודף תקציבי בשיעור של 9 אחוזים, הרבה מעבר לגבול החוקי של האיחוד האירופי. בצרפת, מנהיגת 'החזית הלאומית' מרין לה־פן מתמודדת על הנשיאות בעודה מקדמת את ה'פרנקזיט', תוך רמיזה שכך חלק מהמהגרים בצרפת יעשו גם הם 'אקזיט'. במזרח אירופה, הממשלות מטפלות בבעיה בעצמן ומפעילות מדיניות הגירה קשוחה יותר.

"הבעיה עם אירופה היא אירופה"

בינתיים בבריסל, מנהיגי האיחוד האירופי מתעקשים על כך שאין לברית חלופה או עתיד אחר זולת 'התכנסות' למדינה אחת. כמו פקירים מרחפים באוויר, פקידי האיחוד האירופי עומדים על כך שהרוח גוברת על החומר. לא אכפת להם, והם יכולים להרשות זאת לעצמם: מה שמרגישים החולים שלהם לא ממש משנה. מנהיגי האיחוד האירופי אינם נבחרים לתפקידם על ידי הבוחרים האירופים, אלא בעסקות סודיות הנרקחות בין הממשלות המרכיבות את האיחוד.

פוליטיקאים מקומיים, לעומת זאת, עדיין כפופים לטרדות הכרוכות בדמוקרטיה. אולי זו הסיבה ששניים מהם דיברו בגילוי לב בחדר הישיבות בדאבוס על תחלואיה של אירופה, ומה ניתן לעשות כדי להקל עליהן. "כל הרעיון של 'אירופה קרובה יותר מאי־פעם' נגמר ונקבר", הכריז מארק רוטה, ראש ממשלת הולנד, שארצו היא אחת משש המדינות החתומות על אמנת פריז משנת 1951, אבן הפינה המקורית של האיחוד האירופי. 'מפלגת העם לחופש ודמוקרטיה' הימנית־מרכזית בראשותו עומדת בפני הפסד בבחירות בחודש הבא למפלגת החירות של חירט וילדרס, המתנגדת למהגרים ולהישארות באיחוד.

"הבעיה עם אירופה היא אירופה", הודה פייר קרלו פדואן, שר האוצר בממשלת המרכז־שמאל של איטליה, שכהונתה עומדת להסתיים בקרוב. איטליה היא עוד אחת מהחותמות המייסדות של הסכם פריז. בדצמבר, ראש ממשלתו של פדואן, מתאו רנצי, הפסיד במשאל עם על רפורמה חוקתית, שנתפס כהצבעת אמון על מדיניותו הכלכלית של רנצי, התומכת באיחוד האירופי.

ראש הממשלה החדש של איטליה, פאולו ג'נטילוני, מנסה להגדיל את ההון של הבנקים הגדולים, ובהם 'מונטה דיי פאשי די סיינה', השלישי בגודלו במדינה. בסוף דצמבר, ממשלתו של ג'נטילוני הקצתה 20 מיליארד יורו מכספי התקציב עבור הגדלת ההון בבנקים, והבנק המרכזי של אירופה התנגד לבקשתה להוסיף עוד 6.6 מיליארד. אחד הסעיפים בהנחיות הבנק המרכזי להבראת הבנקים מאפשר סיוע ממשלתי רק כמוצא אחרון. "ברוב המדינות באירופה, אם לא בכולן, יש נטייה לומר שהבעיות שלהן נוצרות בבריסל או בפרנקפורט", הודה פדואן.

מנהיגי האיחוד האירופי הגיבו כמו יענים בחורף, וטמנו את ראשם עמוק יותר בשלג. מרטין שולץ, הנשיא היוצא של הפרלמנט האירופי, אמר כי רוטה צריך "אומץ לומר שאנו צריכים כעת, יותר מכל זמן אחר במאה ה־21, איחוד קרוב יותר, ובלעדיו אין עתיד לאיחוד האירופי".

שולץ האשים את החברים המתנגדים לאיחוד בפרלמנט האירופי ב"ניסיון להרוס את האיחוד האירופי מבפנים", ואפילו בכך שהם מושכים משכורות מהמוסד שהם מנסים לקעקע. הוא רמז שמרין לה־פן היא אחת הדוגמאות לכך. ייתכן שהבוחרים שלה צריכים להצביע שוב, עד שיעשו את הדבר הנכון ויסכימו עם שולץ. מצד שני, אולי מה שבאמת צריך לעשות הוא לאפשר לציבור הבוחרים באירופה לבחור את הנשיא שיעמוד בראש המוסד העליון של האיחוד האירופי.

התרסה נגד הבוחרים

אם מנהיגי האיחוד ימשיכו להתנגד למרד הדמוקרטי של הבוחרים, הם ילכו בדרכם של הניאנדרטלים ששוטטו בעבר בעמקיה של שווייץ. פדואן מציין כי המעמד הבינוני באירופה "חסר אשליות לגבי העתיד, מאוכזב מן התחזיות באשר לסיכויי הדור הבא למצוא תעסוקה, ומאוכזב ממערכת הרווחה שמסתמנת כמי שאינה בת קיימא ולא תוכל לספק להם רשת ביטחון". חוסר שביעות רצונם מתבטא בכך שהם "מתנגדים לכל הצעה שמעלים המחוקקים".

ההתנגדות הזו באה לידי ביטוי בהצבעה בבחירות לפרלמנטים של המדינות עצמן. הבחירות הללו, ולא התכסיסים והסילופים מבריסל, הם שיקבעו את עתיד האיחוד האירופי והמטבע שלו.

פדואן כינה את זעזועי השנה החולפת – ה'ברקזיט' ומשאל העם באיטליה – "סימן למשבר". הבחירות הקרובות בהולנד, בצרפת ובאיטליה רק יעצימו את המשבר הזה. העלייה בכוחו של חירט וילדרס מסמנת כי הוא יזכה כנראה ברוב קולות בבחירות בהולנד. מרין לה־פן מובילה בסקרים לקראת הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות בצרפת. באיטליה, המורדים השמאלנים במפלגת 'חמשת הכוכבים' של ג'וזפה ('בפה') גרילו נושפים בצווארה של המפלגה הדמוקרטית, וייתכן שיהפכו לכוח השני בגודלו בפרלמנט.

המורדים מאלצים את המפלגות ההיסטוריות להתמודד בבחירות כמפלגות לאומיות. מפלגת המרכז־שמאל של פדואן נעה שמאלה כדי להקדים את מפלגת 'חמשת הכוכבים'. בהולנד, מפלגת המרכז־ימין של רוטה נוטה עוד יותר לימין, על מנת לעצור את זליגת הבוחרים לווילדרס. בצרפת, גם היא אחת משש המייסדות החתומות על אמנת פריז 1951, מבצע פרנסואה פיון אותו תמרון בדיוק. השבוע הבטיח פיון "אמצעי שליטה ממשיים" בגבולות צרפת ואמר כי ארצו צריכה "להתעלם" מאמנת שנגן, המבטיחה תנועה חופשית בתוך האיחוד האירופי. פיון צפוי להביס את מרין לה־פן בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות.

הבוחרים באירופה, כמו האיכרים בימים עברו, מתקוממים. ואולם המרד מכוון נגד מדיניות האיחוד האירופי יותר מאשר הרעיון של איחוד אירופי בכלל. סקרים מעלים כי הבוחרים מבינים את שורש הבעיה טוב יותר מאדון שולץ. בצרפת, איטליה והולנד, מרבית הבוחרים מעדיפים להישאר באיחוד האירופי, אבל מבקשים לחולל בו רפורמה. הם רוצים פחות התכנסות לקראת מדינה אחת, ויותר גמישות באשר לגבולות, הגירה והחזרי חוב.

המנהיגים הבאים של מדינות הליבה באיחוד יקבלו מנדט להגביל, לשנות או אפילו לבטל את ההתחייבויות הנוכחיות שלהם באמנה עם בריסל. דינמיקה זו נותנת לאיחוד אפשרות בחירה. הוא יוכל להציל את עצמו אם יהפוך להיות דמוקרטי, אחראי וקשוב יותר מכפי שהיה עד כה; או שימשיך במדיניות הנוכחית שלו, שכבר הביאה לקיפאון כלכלי ולעליית כוחן של מפלגות בעלות אופי לאומני ברחבי היבשת, וגרמה להיווצרות 'דור אבוד' באמצעות צבירת חוב והגירה אל המדינות הדרומיות באיחוד.

אם האיחוד האירופי ימשיך במדיניותו הכושלת, תוך התרסה נגד הבוחרים ומנהיגיהם הלאומיים, התוצאה תהיה פרישה של מדינה נוספת מגוש היורו. ואם זה יקרה – האיחוד האירופי, כמו הכביש מדאבוס, ילך וירד כל הדרך אל התהום.

_______

דומיניק גרין הוא חבר אגודת ההיסטוריה המלכותית, ומלמד פוליטיקה ב'בוסטון קולג". המאמר פורסם במגזין 'וויקלי סטנדרד'. מאנגלית: שאול לילוב