ארדואן בוחש בגרמניה באמצעות רשת מסגדים טורקית

פרשיית ריגול חדשה חושפת מעורבות חתרנית של הממשל באנקרה בקהילות המהגרים הטורקים בגרמניה, כולל הפעלת אלפי סוכנים והפצת מסרים אסלאמיים. מאזן אינטרסים עדין מונע ממרקל "לשבור את הכלים" מול ארדואן

מסגד בעיר גטינגן, גרמניה (אילוסטרציה). צילום: Simon-Martin CC BY 3.0, via Wikimedia Commons

DITIB, או בשמו המלא "האיגוד הטורקי־אסלאמי לענייני דת", הוא הגוף המייצג הגדול ביותר של מוסלמים בגרמניה. חברים בו כ־800 אלף איש מתוך כ־4 מיליון המוסלמים החיים כיום בגרמניה, שרובם טורקים וכורדים־טורקים. 900 מסגדים פועלים בחסות DITIB בכל רחבי גרמניה, ולצדם עשרות מתנ"סים המציעים פעילויות חינוך וספורט.

"האיגוד הטורקי־אסלאמי לענייני דת" הוקם באמצע שנות השמונים במטרה לסייע לקליטתם של קהילות המהגרים הטורקיות במסגרות החברה הגרמנית. אך כבר מראשית ימיו הוא היה זרוע של הממשלה הטורקית, ונועד להבטיח שליטה מרחוק של אנקרה על קהילת הגולים הגדולה בגרמניה. DITIB הוא כיום שותף רשמי של הרשויות בגרמניה בקליטת פליטים ומהגרים מוסלמים לא רק מטורקיה, ובלימוד אסלאם בבתי ספר ממלכתיים.

הפיקוח הטורקי על DITIB גבר באופן משמעותי עם עלייתו של רג'פ טאיפ ארדואן לשלטון לפני 14 שנים. ארדואן פיתח גישה פרו־אקטיבית כלפי הקהילות הטורקיות הגולות, בהתאם לראיית עולמו המבקשת להחיות את גדולתה של האומה הטורקית. ארדואן פעל באופן עקבי לעודד בקרב קהילות אלו מגמות של הזדהות לאומית עם טורקיה על חשבון ההיקלטות במדינות הגירתן, וכן לטפח הקצנה דתית העולה בקו אחד עם המדיניות האסלאמיסטית של מפלגתו וממשלתו. בנסיעותיו לגרמניה ולאירופה הקפיד נשיא טורקיה הנוכחי וראש ממשלתה לשעבר לקיים כנסים המוניים של גולים טורקים בהשתתפותו, וכדי למצות את כוחם האלקטורלי של מיליוני הטורקים החיים מחוץ לגבולות ארצם הוא העניק להם לראשונה אפשרות להצביע בבחירות בטורקיה.

הממשלה בברלין עקבה בחוסר נחת גובר אחר הרחבת מעורבותה של אנקרה בקרב אוכלוסיית המהגרים הטורקית על אדמת גרמניה. אנגלה מרקל נהגה לספר שבפגישתה הראשונה עם ארדואן, עוד לפני בחירתה לקנצלרית, הוא אמר לה שאם יהיו לה בעיות כלשהן עם הטורקים בגרמניה, היא יכולה לפנות אליו והוא ידאג לפתור אותן. מרקל, בחדות רוחה ולשונה, ענתה מיד שביום שבו הטורקים בגרמניה יפנו אליה במקום לארדואן, חלק גדול מהבעיות ייפתרו. אך לארדואן לא הייתה כל כוונה להניח לטורקים בגרמניה להתרחק ממולדתם, מתרבותם ומדתם ולהפוך ליותר גרמנים.

מאיים על האימאמים

על עומק אחיזתו של ארדואן בקהילה הטורקית בגרמניה מעידה פרשיית ריגול, שנחשפת לאיטה בימים אלו וקשורה ישירות ל־DITIB. מסתבר, שמשרד הדתות באנקרה אחראי לא רק לשליחת מטיפים למסגדי "האיגוד הטורקי־אסלאמי", לתשלום משכורותיהם ולגיבוש נוסח הדרשות שלהם; המשרד הממשלתי הטורקי מפעיל את האימאמים במסגדי DITIB כסוכני חרש נגד מי שהממשל באנקרה רואה בו יריב פוליטי – בעיקר פעילי התנועה האסלאמית המתחרה של המטיף הגולה פתהוללה גולן. תנועה זו מואשמת על ידי ממשל ארדואן בארגון ניסיון ההפיכה הכושל בקיץ האחרון. במסגרת גל הטיהורים ההמוני שיזמה ממשלת טורקיה לאחר הכשלת ההפיכה, נדרשו עשרות אימאמים של DITIB, שזוהו כמקורבים לגולן, לחזור מיד לטורקיה, שם הם נשלחו למעצר ולחקירות. מעטים מהאימאמים שנדרשו לחזור לטורקיה החליטו להישאר בגרמניה ולרדת למחתרת, ביודעם כי סירובם להיענות לדרישות הממשל באנקרה עלול לעלות להם בחייהם.

בנוסף, אימאמים שנותרו במשרותיהם לאחר שהובהר להם היטב כי עליהם לגלות נאמנות מוחלטת לשלטון באנקרה, החלו להעביר מידע לקונסוליות טורקיות ברחבי גרמניה על חברי וחברות קהילותיהם שנחשדו בקשר כלשהו לתנועת גולן. פעילות הריגול הזו איננה מוגבלת אך ורק לגרמניה, והיא מתפרסת על פני עשרות מדינות ברחבי העולם, אך בשל גודל הקהילה הטורקית בגרמניה – היקפה במדינה זו רחב יותר. מדובר באלפי אנשים המרגלים בגרמניה עבור הממשל הטורקי. ארגונים המזוהים עם האופוזיציה הטורקית נוקבים במספר של כ־6,000 סוכנים ומרגלים.

הממשל הטורקי מגדירה את תנועת גולן כאיום לאומי, ודורש מהרשויות בגרמניה לנקוט מדיניות נוקשה כלפי פעיליה וחבריה, שמספרם מוערך ברבבות. ככל הידוע לרשויות הגרמניות, תנועת גולן מפעילה בגרמניה 150 מתנ"סים, 30 בתי ספר וכן תחנות טלוויזיה, רדיו, עיתונים ואתרי אינטרנט – שמספרם גדל בשנים האחרונות, למרות התעצמות הרדיפה השיטתית אחר פעילי התנועה בטורקיה.

ברלין מוצאת עצמה במלכוד: מדיניות הדיכוי הקיצונית שהנהיג ארדואן כלפי יריביו הפוליטיים, שרק התעצמה לאחר ניסיון ההפיכה, מצביעה בבירור על היפרדות טורקיה מעקרונות הדמוקרטיה. משאל העם שייערך בתחילת אפריל על שינוי שיטת הממשל הטורקית לשיטה נשיאותית, עלול להעלות את טורקיה על מסלול התנגשות ודאי עם גרמניה והאיחוד האירופי בעיתוי מאוד לא נוח מבחינת ברלין ובריסל, שכן טורקיה אמורה למלא תפקיד מרכזי בניסיונות האירופיים לעצור את גלי הפליטים והמהגרים לשטחה של היבשת הישנה. אירופה לא נמצאת עדיין במצב שבו היא יכולה להכתיב לטורקיה תנאים, מה גם שהתעניינותם של הטורקים בהצטרפות עתידית של ארצם לאיחוד האירופי דעכה פלאים תחת שלטונו של ארדואן.

יש הקושרים את שינוי העמדה הזה לאכזבת הטורקים מסירובם של האירופים להאיץ את המו"מ על שילוב טורקיה באיחוד, אך ניתן לראות את הדברים גם אחרת: לאחר שהצליח לנצל את התנאים שהציב האיחוד האירופי להצטרפות טורקיה לשורותיו כדי להחליש את יריביו במערכות הצבאית, המשפטית והפוליטית, הפנה ארדואן את גבו לאיחוד, אך שכנע את הציבור הטורקי שהאירופים הם שאינם מעוניינים בטורקיה. אם לפני עשור 70% מהטורקים ייחלו לכניסת ארצם לאירופה המאוחדת, הרי שכיום 70% מהטורקים מתנגדים למהלך.

ארדואן ומרקל. צילומים: Presidencia de la República Mexicana, European People's Party CC BY 2.0 VIA FLICKR

הסתה נגד יהודים ונוצרים

למרות התלות הרבה בטורקיה בסוגיית הפליטים והמהגרים, מקפידה ממשלתה של אנגלה מרקל להביע ביקורת על מהלכיו הדורסניים של ממשל ארודאן. הקנצלרית עשתה זאת באופן ברור בביקורה האחרון באנקרה. למורת רוחו הרבה של "הסולטן ארדואן" כפי שהוא מכונה על ידי מבקריו, היא גם דיברה ברורות על "טרור אסלאמיסטי" – מונח שהרשויות הטורקיות דוחות מכול וכול. ארדואן עצמו הגיב על דברי מרקל בחריפות: "טרור ואסלאם אינם הולכים יד ביד. אסלאם היא דת של שלום". דובריו של ארדואן מיהרו מצדם להאשים את גרמניה בכך שהיא "מחבקת טרוריסטים המהווים בעיה לטורקיה", בהתייחסם ל"גולניסטים".

רשויות החוק בגרמניה רחוקות מלחבק את חברי תנועת גולן. הן מודעות היטב לאופיה הבעייתי של התנועה הדתית, הפועלת ככת חשאית ובנויה על מערכות חברתיות מקבילות לאלו של המדינה. עם זאת, הממשל הטורקי טרם סיפק ראיות ברורות שיוכיחו את אמיתות הטענות בדבר מעורבותה של תנועת גולן בניסיון ההפיכה הצבאי בקיץ האחרון, ובידי הגרמנים אין מידע שחברי התנועה וסניפיה הרבים מעורבים בפעילות הנוגדת את חוקיהם וחוקתם. המצב שונה בהקשר לסניפי DITIB. בידי רשויות ביטחון־הפנים בגרמניה מצטברות עוד ועוד ראיות על הסתה נגד יהודים ונוצרים שנפוצה במסגדי ובמרכזי "האיגוד הטורקי־אסלאמי", באופן המשקף היטב את רוחו של הממשל האסלאמיסטי באנקרה, המממן ומפעיל את הארגון.

עמוד פייסבוק של אחד מסניפי האיגוד הדתי העלה לפני למעלה משנה 30 ציטוטים בעלי אופי אנטישמי מהקוראן (מתורגמים לטורקית), שבהם מוצגים היהודים כ"אכזרים, רמאים, מפרי חוזים והבטחות, מרושעים ומזייפי המסר האלוהי". לאחר שהפרסומים הללו נחשפו הבהירה הנהלת האיגוד שהם אינם משקפים את עמדות הארגון. אך זה לא היה מקרה בודד של הסתה נגד לא־מוסלמים: אתר אינטרנט אחר של הארגון הפיץ ערב חג המולד האחרון קריקטורה שבה נראה גבר מזוקן וחובש כיפה לבנה שניתן היה לזהותו כמוסלמי אדוק, מכה נמרצות סנטה־קלאוס, לצד הכיתוב "לא לחגיגות סילבסטר ולחג המולד". תעמולה אנטי־נוצרית דומה הופצה גם בטורקיה, ולפי החשד עודדה את מבצע הפיגוע הרצחני במועדון לילה באיסטנבול ערב השנה האזרחית החדשה.

תחקיר של רשת הטלוויזיה הציבורית הגרמנית HR חשף בסוף ינואר מקרים נוספים רבים של הסתה נגד יהודים ונוצרים בעמודי פייסבוק של סניפי DITIB. כולם נכתבו בטורקית כדי להקשות על חשיפתם לעיני כול. בתחקיר נכללה גם הקלטה חשאית של תפילת יום ששי באחד המסגדים הראשיים של DITIB, שבה הואשמו היהודים וישראל בעמידה מאחורי ניסיון ההפיכה בטורקיה, מתוך רצון להטביע גם את טורקיה בכאוס כמו זה השולט בסוריה ובעיראק.

מנהלי DITIB ודובריו מכחישים שוב ושוב את ההאשמות המועלות נגד ארגונם בגין הסתה נגד דתות אחרות. פולקר בק, חבר הבונדסטאג מטעם מפלגת 'הירוקים' ואחד הפעילים הראשיים במאבק נגד אנטישמיות בבית הנבחרים הגרמני, מבהיר שאין די בהכחשות הללו: "הטענות שהדברים נבדקים הן ניסיון להרוויח זמן. בונים על כך שהציבור ישכח מהפרשיות הללו. אם DITIB רוצה שיתייחסו אליו שוב ברצינות כשותף, עליו להעביר באופן מכוון מסרים תאולוגיים, פדגוגיים ואתיים אחרים במסגרת עבודתו עם צעירים, בתפילות יום השישי ובעבודה הקהילתית. האיגוד צריך לפתוח את עצמו לחברה הגרמנית במקום לפנות לכיוון אנקרה. מוסדות שמפיצים אנטישמיות אינם יכולים להיות שותפים לעבודת האינטגרציה. DITIB הופך יותר ויותר לבעיה עבור מדיניות האינטגרציה במקום לחלק מהפתרון".

פרשיות ההסתה והריגול שנקשרו לאיגוד הטורקי־אסלאמי נמצאות כעת תחת חקירה של התביעה במדינות מחוז שונות בגרמניה – חקירה המתבצעת ברגישות רבה, שכן הרשויות בגרמניה מודעות להשלכות השליליות האפשריות מול הקהילה הטורקית ומול הממשלה באנקרה.

ארדואן, כרונולוגיה של בגידות

פרשה זו מצטרפת למתיחות אחרת ההולכת וגוברת ברחובות גרמניה מאז הקיץ האחרון: ההסלמה בין טורקים לכורדים. העילה לכך היא חידוש המתקפה הצבאית של הממשלה הטורקית נגד התנועה הבדלנית הכורדית בדרום מזרח המדינה – בסמיכות לגבול עם סוריה ועיראק. הצלחת הזרוע הפוליטית של הבדלנים הכורדים, "מפלגת העם הדמוקרטית" (HDP), לעבור בפעם הראשונה בבחירות הכלליות את אחוז החסימה הגבוה (10%) ולהכניס 80 צירים לפרמנט (הכולל 550 נבחרים), היוותה נקודת תפנית מכרעת ביחסה של מפלגת השלטון הטורקית כלפי האוכלוסייה הכורדית.

הכורדים היו מתומכיו הנלהבים ביותר של ארדואן בתחילת דרכו, והאמינו כי הוא ישחרר את המדינה הטורקית מאחיזת הצבא והכוחות הלאומניים ויעניק להם אוטונומיה נרחבת. אולם, עם הזמן הם למדו שכל מחווה מצד ממשל ארדואן לוותה במהלומת־נגד שחיסלה את תקוותיהם להתקדמות. היום, המפלגה הלאומנית הטורקית המחזיקה בעמדות אנטי־כורדיות, "מפלגת הפעולה הלאומנית" (MHP), הפכה לבעלת בריתו הקרובה ביותר של ארדואן בתמיכתה במהלך לאמץ ממשל נשיאותי.

הכורדים אינם בעלי הברית היחידים שארדואן בגד בהם. תנועתו של פתהוללה גולן הייתה גם היא אחד הזרמים הפוליטיים התת־קרקעיים שהעלו את המדינאי האסלאמיסטי לשלטון והעניקו לו ניצחונות חוזרים ונשנים בבחירות השונות, עד שארדואן החליט שהתנועה הזו מהווה איום על שלטונו.

בגרמניה מתגוררים כמיליון כורדים, רובם טורקים. לא מעטים מהם מזוהים עם תנועת המחתרת, ה־PKK, שניהלה במשך שנים מאבק מזוין נגד הממשל המרכזי באנקרה. בין הצדדים התקיים תהליך של מו"מ לקראת הפסקת אש והענקת אוטונומיה נרחבת יותר לכורדים, אך הוא קרס סמוך לבחירות הכלליות האחרונות ב-2015, בין היתר בגלל חששה של אנקרה מהתעצמות שאיפותיהם הלאומיות של הכורדים לנוכח ההתפתחויות בעיראק ובסוריה. ההסלמה הצבאית בין הצדדים גלשה מהר מאוד גם לרחובות הערים בגרמניה, וגרמה לעימותים אלימים בין תומכי PKK לתומכי ארדואן.

הכורדים וישראל: ממתיחות לשיתוף פעולה

בסוף השבוע הנוכחי ימלאו 18 שנים לאירוע טרגי שהעיב קשות על יחסי הכורדים עם ישראל: ב־15 בפברואר 1999 נחטף בקניה מנהיג ה־PKK, עבדללה אוצ'לן, על ידי סוכני חרש של הממשלה הטורקית בעת שעשה את דרכו משגרירות יוון במדינה לנמל התעופה של ניירובי. אוצ'לן חי שנים רבות במחתרת ובגלות, בין היתר תחת חסות משטר הבעת' בסוריה, עד שנלכד, הובא לטורקיה, הועמד למשפט צבאי ונידון למוות – פסק דין שלא הוצא לפועל עד היום.

המידע שאפשר את לכידתו של אוצ'לן הועבר לטורקים ככל הנראה על ידי האמריקנים, אך אנשיו של אוצ'לן היה בטוחים שיד המוסד הישראלי הייתה במעל. קהילות כורדיות ברחבי אירופה ארגנו הפגנות המוניות נגד מעצרו של אוצ'לן. בברלין, שבה פעלה אז רק קונסוליה כללית מטעם ישראל, פרצו מפגינים זועמים למתחם הנציגות הדיפלומטית, שלא אובטחה כראוי על ידי המשטרה הגרמנית למרות התראות מוקדמות שהיו בידיה. מאבטחי הקונסוליה פתחו באש לעבר המפגינים והרגו שלושה מהם במקום. מפגינה רביעית מתה מפצעיה שבועיים לאחר מכן. המאבטחים טענו שהם ירו במפגינים מאחר שנוצר מצב חירום, אך הרשויות הגרמניות פרסמו צילומים שהפריכו לכאורה את הטענה הזו. המאבטחים הישראלים, שנהנו מחסינות דיפלומטית, יכלו לעזוב את גרמניה מבעוד מועד מבלי שיינקטו נגדם הליכים כלשהם.

אך המציאות המשתנה במזרח התיכון – המתיחות הנמשכת בין ממשל ארדואן וישראל, והתקרבותם של הכורדים לריבונות בעיראק ובסוריה – הביאה להגלדת הפצע של אותה תקרית קטלנית. הקהילות הכורדיות בגרמניה מחפשות היום שוב קשר לישראל. הן רואות עצמן כבעלות ברית עם ישראל לא רק נגד הממשל הטורקי אלא גם נגד המשטר האיראני, שמפעיל מצדו סוכנים חשאיים בגרמניה ובמדינות אירופיות נוספות נגד פעילים כורדים. על הכוונת האיראנית נמצאים גם יעדים ישראליים באירופה, כפי שחשפה התביעה הגרמנית בתביעה שהוגשה בחודש שעבר נגד סטודנט פקיסטני בן 31, החשוד בכך שריגל אחר יעדים ישראליים בגרמניה ובצרפת. בהוראת מפעיליו האיראניים ניהל הפקיסטני מעקב אחר מי שעמד בראש אגודת הידידות גרמניה־ישראל, חבר הבונדסטאג לשעבר מטעם המפלגה הסוציאל־דמוקרטית ריינהולד רובה, וכן אחר מרצה לכלכלה ישראלי העובד במוסד אקדמי בצרפת.

לדברי התביעה הגרמנית, המעקב אחר השניים נעשה במסגרת מבצע איראני נרחב לאיסוף מידע אחר מטרות ישראליות שיאפשר לבצע בהן פיגועים כתגובה על תקיפה ישראלית נגד איראן. חשיפת המרגל האיראני, שעבד במקביל ללימודיו באוניברסיטה גם במרכז החלל הגרמני, התרחשה בעיתוי רגיש ביותר לממשלת גרמניה, לנוכח ניסיונות ברלין להדק מחדש במהירות את יחסי הכלכלה עם איראן, בצל ההתגרות האיראנית הגוברת במערב בפיתוח תכנית טילים העלולים לשאת ראשי נפץ גרעיניים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. כלומר הוא אוחז לה בגרון. ככה זה כש"נאורים" חיים בבועה של עצמם ומתעסקים עם הערמומים שביושבי תבל.

  2. מעניין שדעת הגרמנים אינה נוחה מהבחישה הטורקית בגרמניה, הרי הם עושים אותו הדבר, כאן, בישראל.

  3. תמיכה בכורדים- אינה אומרת במפורש תמיכה בPKK????

    הרי במידה שוווה לא הייתם רוצים שמדינות אחרות יתמכו בחמאס או חיזבאללה!

    1. הכורדים (די בדומה לפלסטינאים מפוצלים).
      יש את האוטונומיה הכורדית בעיראק שדווקא נמצאת בקשר סביר עם תורכיה (בדומה לרש"פ).
      יש את האוטונומיה הכורדית בסוריה שרשמית מסוכסכת עם תורכיה אבל בפועל עסוקה מעל הראש בלחימה נגד דאע"ש (בדומה לחיזבאללה).
      יש את הכורדים באיראן שמדוכאים וזוכים לאהדת העולם.
      יש את המפלגה הפוליטית הכורדית בתורכיה שזוכה ללגיטימיות מסוימת (בדומה לרשימה הערבית המשותפת).
      ויש את הPKK שפועל כנגד תורכיה בשיטות אלימות.