בימין ובשמאל טועים: נתניהו חייב לשמור על המצב הקיים

"מדינה מינוס", "אוטונומיה פלוס" – איך שלא תקראו לסטטוס־קוו עם הפלסטינים, העובדה הבסיסית היא שישראל בטוחה יחסית ומשגשגת כלכלית, וכל שינוי יזום עלול לדרדר את המצב

מרוויח זמן לטובת ישראל. נתניהו צילום: קובי גדעון, לע"מ

מאז בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, חוגים בימין שבים ומביעים אי־נחת מהסטטוס־קוו הנוכחי בשטחי יהודה ושומרון. המחשבה שהממשל האמריקני החדש פותח בפני ישראל הזדמנויות חדשות מציתה את הדמיון, ופוליטיקאים ופובליציסטים מדברים על כך שיש לשנות את המצב הנוכחי באופן דרמטי ולהביא למפנה היסטורי בשטח.

באווירה זו, המדיניות הזהירה והמתונה שמוביל ראש הממשלה נתניהו מוצגת באור שלילי. נתניהו מתואר כמי שקופא על שמריו, ואיננו מוביל תכנית מדינית אלטרנטיבית. לרוב נטען עליו כי הוא דוחה את הקץ, אך לאחרונה רבים נוטים להאמין כי הוא בוחר בכנות בנתיב של מדינה פלסטינית, זאת בעיקר לאחר שהצהיר כי ישמח "שטראמפ יעזור לו לקדם את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים".

בכך חובר הימין ההתיישבותי לשמאל, המטיף מזה עשורים רבים כי המצב הנוכחי איננו בר־קיימא וכי חייבים "לעשות משהו" כדי למנוע קטסטרופה. בעיני קצרי הרוח משני הצדדים, שימור הסטטוס־קוו הוא דבר בזוי ו"פחדני", ויש להכריע את הסיטואציה באופן סופי: או להקים מדינה פלסטינית, או לספח את השטח ולהעניק אזרחות – חלקית או מלאה – לכלל תושביו. במילים אחרות: שתי מדינות לשני עמים, או מדינה רב־לאומית אחת.

לשתי האפשרויות הללו יש חסרונות רבים. נסיגה משטחי יהודה ושומרון תגרום להיווצרותו של איום ביטחוני חדש על ישראל; מנגד, הענקת אזרחות ל־1.5 מיליון פלסטינים (על פי ההערכות המינימליסטיות) תיצור עומס כבד ובעיות רבות עבור מדינת ישראל. אמנם, שני הצדדים מציעים פתרונות שונים לבעיות אלו – השמאל באמצעות הסדרי ביטחון וטכנולוגיות שונות, והימין בדמות רעיונות של "אזרחות חלקית" או סיפוח חלקי – אך הצד השווה שבהם הוא שהם יוצרים בעיות חדשות שכיום, תחת הסטטוס־קוו המושמץ, כלל לא קיימות.

בשל כך נראה כי שימור הסטטוס־קוו והמשך אסטרטגיית ההמתנה אינן ברירות מחדל הנובעות מלחצים בינלאומיים או מהיעדר מעוף מדיני, אלא בחירה נבונה באסטרטגיה רבתי שקולה ומחושבת היטב. כפי שיפורט להלן, המצב הנוכחי מקנה לישראל יתרונות רבים, וכל שינוי או הפרה שלו עלולים להזיק לה ולהחליש אותה, ולחולל שינוי שיהיה לרעה בלבד.

הזמני שהפך לקבוע

המצב כיום בשטח נוח מאוד לישראל. רוב הפלסטינים מצויים תחת שליטה מלאה של הרשות הפלסטינית, ומרבית השטח נתון תחת שליטה ביטחונית ואזרחית מלאה של ישראל. במצב זה ישראל זוכה לעצמאות ולחופש פעולה ביטחוני מוחלט בכל השטח, אך מנגד איננה צריכה להתמודד עם האתגרים הקשים שמציב הטיפול באוכלוסייה אזרחית עוינת גדולה. זהו מצב אידאלי מבחינות רבות, שניתן לכנותו בשמות רבים – "אוטונומיה חלקית", "מדינה מינוס" וכדומה – שכולם הוצגו בעבר כפתרון אפשרי וסביר לבעיה הפלסטינית.

מצב זה הוא תולדת הסכמי אוסלו, שחילקו את האזור לשטחי B, A ו־C, ויצרו מרקם מורכב וסבוך של יחסים בין ישראל לישות הפלסטינית. אכן, על פי אותם הסכמים מדובר בשלב זמני בלבד בדרך להסכם קבע, ורק במסגרת זו הוא מקובל על הקהילה הבינלאומית. בינתיים חלפו קרוב ל־25 שנים מאז חתימת הסכמי אוסלו, ומתברר כי היכולת לשמר את המצב הקיים איננה תלויה בהכרח בזמן שחולף, אלא בתנאים המאפשרים לסטטוס־קוו להמשיך להתקיים. תנאים אלו הם: הרשות הפלסטינית איננה קורסת; וישראל איננה מבצעת צעדים שישנו את המסגרת של המצב הקיים – מהסכם שלום, דרך נסיגה חד־צדדית, ועד הכרזה על ביטול הסכם אוסלו וסיפוח חד־צדדי של חלק מהשטח. כל עוד התנאים הללו נשמרים, ניתן למשוך את המצב הקיים על יתרונותיו.

קריסתה של הרשות הפלסטינית היא אמנם תרחיש אפשרי, אך העובדה שהיא עלולה לקרות בטווח הבינוני או הקרוב איננה מחייבת את ישראל להוביל מראש שינוי במצב. מכיוון שהמצב הנוכחי טוב לישראל, יש לקוות שקריסת הרשות תקרה מאוחר ככל הניתן, ושכאשר היום הזה יגיע, תהיה ישראל בעמדה חזקה ובטוחה יותר כדי לנקוט בתגובה את הצעדים המתאימים.

הסכנה שביוזמות השמאל

הטיעון המרכזי של השמאל בעד הקמת מדינה פלסטינית הוא שבעצם הקמתה תזכה ישראל ל"פטור" מהבעיה הפלסטינית. נושאי הפליטים, האזרחות והבעיות הכלכליות יהפכו לצרות של מישהו אחר, וישראל תוכל להתבצר בגבולותיה ולדאוג לעצמה בלבד.

זוהי טעות חמורה. התרחיש הסביר יותר הוא שהקמת מדינה פלסטינית תיצור אפקט הפוך. העצמאות המדינית רק תעצים את המאבקים הפנימיים בחברה הפלסטינית, והיעדרו של צה"ל מהשטח תטה את הכף לכיוון הפלגים האלימים והקיצוניים יותר. המצב הכלכלי יחמיר, השטח יגלוש לאנרכיה ואנו נחזה בגל טרור רצחני במיוחד, דווקא כאשר ידיו של צה"ל יהיו קשורות עקב התחייבויות בהסכם השלום. הוסיפו לכך את האפשרות שהמדינה קצרת הימים תקלוט מאות אלפי פליטים חסרי כול, והרי לכם מתכון בטוח לאסון לאומי.

 

ייתכן, כפי שטוענים רבים מתומכי המדינה הפלסטינית, כי הסדרים שונים וערבויות שונות יצליחו למנוע התפתחויות מסוג זה. אך לאור היתרונות הרבים שבמצב הנוכחי, האם זהו סיכון שכדאי ליטול?

צריך לזכור כי המצב הקיים משרת גם את האינטרס ההישרדותי של מנגנוני הרשות הפלסטינית עצמה. מצד אחד עבאס יכול להציג עצמו כמי שנאבק בישראל בזירה הבינלאומית, ובכך למנוע תסיסה נגדו ותיוגו כמשת"פ של ישראל. מנגד, נוכחות צה"ל בשטח ופעילותו איננה מאפשרת לחמאס ולאויביו הפוליטיים האחרים של יו"ר הרשות להתחזק יתר על המידה. הקמת מדינה פלסטינית תפוגג מבחינת מחמוד עבאס את שני היתרונות הללו, ותציב את שלטונו בסכנה.

הסכנה שביוזמות הימין

גם יוזמות שיבואו מהצד הימני של המפה, עלולות להוביל לתוצאה דומה.

טלו למשל את "תכנית ההרגעה" של נפתלי בנט, שלפיה ישראל תכריז על סיפוח חד־צדדי של שטחי סי, תוך ויתור מוצהר על יתר השטח. המשמעות המדינית היא ניפוצו הרשמי של הסכם אוסלו. בסיטואציה כזו יופעל לחץ פנימי עצום על מחמוד עבאס "לעשות משהו" נגד ישראל. אם יו"ר הרשות ימשיך בכל זאת לקיים שיתופי פעולה עם ישראל, הוא יאבד את אחרוני תומכיו. ככל ששיתוף הפעולה ייעלם, והוא ייעלם מהר, כוחה של הרשות הפלסטינית יימוג. מכיוון שכך, יו"ר הרשות הפלסטינית עשוי להקדים רפואה למכה: הוא יכריז על פירוק הרשות הפלסטינית, ויפתח בקמפיין מדיני עולמי הקורא לאזרוח מלא של הפלסטינים בישראל. במקום לרדת מהבמה בקול ענות חלושה, יזכה עבאס לעדנה כאוטית בימיו האחרונים. אלטרנטיבות אחרות כוללות את עליית חמאס ויצירת משטר עוין ומסוכן יותר בשטח, שעלול לצמצם את חופש הפעולה הביטחוני של ישראל.

גם תכניות אחרות הנפוצות בימין עלולות להוביל לתוצאות הרסניות דומות. רעיון הקונפדרציה עם ירדן, לדוגמה, אם יעלה על בדל שפתיו של ראש ממשלה ישראלי, יוביל קודם כול להבעת זעזוע פומבית (ושקרית) מצד נציגי הממלכה ההאשמית. לאחר גינויים נוספים מהפלסטינים עצמם ומבכירי הקהילה הבינלאומית, בתרחיש האופטימי ראש הממשלה יחזור בו ונחזור למצב הנוכחי. בתרחיש הפסימי יתחיל כדור שלג, שליבתו תהיה לחץ על יו"ר הרשות הפלסטינית להכריז על ביטול הסכמי אוסלו, שיוביל בתורו לקריסת הרשות ולתהליך סיפוח ואזרוח שחסרונותיו ברורים.

מה עוד עולה בחוגי הימין? "פינוי פיצוי" לפלסטינים שיעזבו את יהודה ושומרון לצמיתות. ראשית, סביר שמדיניות מוצהרת כזו תיצור אפקט הפוך ותגרום ל"ליכוד שורות" בקרב הפלסטינים במחאה על הצעד הציוני העוין. אבל גם אם מהלך כזה יצבור תאוצה ופלסטינים יעזבו, תחילה באלפים ולאחר מכן ברבבות, הדבר לא יביא לשינוי דמוגרפי אמתי. ובכל מקרה, הצלחה ראשונית של מדיניות כזו תחייב את הרשות הפלסטינית להפעיל את "נשק יום הדין" שלה –פירוק הרשות, וקמפיין אזרוח בינלאומי.

כמובן, אלה תרחישים ספקולטיביים. כנגדם אפשר להעלות תרחישים אחרים, חיוביים יותר מבחינת ישראל, ולטעון כי הם לא פחות סבירים. אבל עדיין יש כאן סיכון גדול מדי, בעיקר על רקע היתרונות הברורים שבמצב הנוכחי.

עם זאת, יש לציין כי לפחות חלק מההצעות העולות בימין עשויות להיות רלוונטיות בדיעבד, לאחר קריסת הרשות הפלסטינית. מודלים שונים של ממשל ביהודה ושומרון עשויים ליצור סטטוס־קוו חדש שניתן לחיות איתו לאורך זמן, או לפחות להרוויח בזכותו זמן נוסף. אין מניעה שהוגים שונים, ובהם פוליטיקאים שאינם מועמדים לראשות הממשלה, יעסקו בתכניות שכאלה, אך ממשלה אחראית תימנע מלדון בהן באופן פומבי אלא רק "תאפסן" אותן כתכניות מגירה.

לטובת מי משחק הזמן?

בדבר אחד השמאל צודק: סטטוס־קוו הוא עניין זמני מעצם הגדרתו, ועשוי להגיע יום שבו המצב ישתנה מעצמו. הרשות עלולה לקרוס מסיבות פנימיות, וגורמים רבים אחרים עלולים לגרום לשינויים בשטח. אך בניגוד לאקסיומה השמאלנית השחוקה, הזמן לא "עובד לרעתנו". להפך – הוא עובד היטב לטובתנו, ואם נשכיל לנצל אותו כהלכה, ישראל תוכל להגיע לאותו "אנד־גיים" במצב טוב יותר.

לטוח הארוך, למשל, הדמוגרפיה עובדת לטובתנו. מחקרים רבים מצביעים על ירידה בילודה הערבית בין הירדן לים, ועל עלייה מתמדת בילודה היהודית. המגמות הללו הן בשורות טובות מאוד, והמשך חיזוקן והתמדתן ישפיע באופן דרמטי על המצב האזורי כולו.

במקביל, ישראל מתחזקת מבחינה כלכלית, ומצליחה לרשום שיעורי צמיחה מרשימים למדי גם בקנה מידה עולמי. גילוי מרבצי הגז ומדיניות ידידותית ליזמים ולהון בינלאומי, ימשיכו להצעיד את ישראל בדרך הנכונה. כדי לנצל את הזמן כראוי יש להמשיך במדיניות פרו־עסקית, להוריד חסמים, להוריד מסים ולעודד יצירה והשקעות. ישראל ממשיכה ומתחזקת גם במישור הצבאי והמדיני. צה"ל מתעצם ומתקדם מבחינה טכנולוגית ומבחינת תפיסות ההפעלה שלו; ובזכות מערכת בריתות והסכמים עולמיים, מעמדה המדיני של ישראל נעשה יציב ובטוח יותר.

השילוב של גורמים אלו מבטיח כי בבוא העת להתמודד עם שינוי מהותי, ישראל תהיה בשלה וחזקה יותר ותוכל להתאים עצמה למצב החדש. מוטב לישראל להגיע לעימות צבאי – שעשוי להפוך גם לעימות אזורי – כשהיא חזקה יותר; גם אפשרויות של סיפוח ואזרוח ייראו אחרת לחלוטין, אם בשל ריבוי טבעי ועלייה מחו"ל תתקרב האוכלוסייה היהודית בישראל ל־10 מיליון נפש.

נראה כי ראש הממשלה נתניהו מבין היטב את המציאות שתיארתי כאן, ומשום כך הוא בוחר "לשחק על זמן". הבחירה שלו לדבוק בסיסמת "פתרון שתי המדינות", גם כשהדבר נראה לא הכרחי מבחינת הממשל האמריקני החדש, נובעת גם היא מהצורך האסטרטגי לקנות לישראל עוד ועוד זמן. קביעה מפורשת שלו כי הוא מוותר על "פתרון" זה, תוביל ללחץ פנימי על מחמוד עבאס מחד, וללחץ בינלאומי על ישראל לייצר פתרונות אחרים מאידך, פתרונות שבכל צורה יהיו גרועים מהמצב הנוכחי. המשך הדיבור על מדינה פלסטינית, וההזמנה הפתוחה למו"מ ללא תנאים מקדימים, הם מתכון נהדר להמשך העברת הזמן.

שימור הסטטוס־קוו כולל אמנם עליות וירידות. לעתים נוצר לחץ על ישראל לוויתור זה או אחר, ולעתים פורץ גם גל טרור מוגבל. אך יש לזכור כי בחסות הסטטוס־קוו זוכה ישראל לתקופה של צמיחה, שגשוג וביטחון שהיא מהטובות בתולדותיה. המשכו של דבר טוב הוא טוב, גם אם מימין ומשמאל מנסים כל הזמן להגיד לנו אחרת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

54 תגובות למאמר

  1. נשמע מדויק בגדול.
    השאלה היא האם לא יכולה להיות אופציה נוספת, והיא שינוי של ההנהגה ברשות באופן שלא מוביל בהכרח לקריסה אלא להקצנה. אבו מאזן נמצא בתפקיד כבר משהו כמו חמש שנים אחרי תום המנדט שלו, והוא כנראה יודע למה. מה יקרה במצב של "אביב ערבי" בגדה, שלא מוביל לדיכוי בסגנון סוריה אלא למהפכה בסגנון מצרים?

    1. לחמאס תהיה דילמה : בעצם השימוש במנגנוני הרשות, יש מעין הכרה בהסכם אוסלו. ישראל תוכל להודיע כי מבחינתה היא מכירה באוטונומיה של חמאס על פי החלוקה של הסכם אוסלו (שטחי A, B, C) ותנהל איתו מו"מ בהתאם למוכנותו להכיר בה. להערכתי במצב כזה יווצר שיווי משקל דומה למצב בעזה, רק עם גמישות גבוהה יותר בהפעלת צה"ל ושליטה בגבולות, מה שייאפשר לשמור על מצב בטחוני תקין.

  2. אוסלו מת כבר (בפנייה של הרשות לאו"ם להתקבל כחברה), אי אפשר להרוג את ההסכם הזה כמה פעמים

    1. כל עוד אף צד לא הכריז על ביטולו, אז כמובן שלפחות במובנים מסויימים הוא לא מת, ויש עוד מה להרוג בו. עובדה – הרשות הפלסטינית קיימת, ההתנחלויות קיימות, לישראל שליטה בטחונית בשטחי B וC, אף אחד לא מספח אף אחד, ועוד.

  3. עדיף להוביל שינוי באופן יזום, מלהיגרר לשינוי בהפתעה.

    ומלבד זאת, אולי בעתיד הקרוב תעלה ממשלת שמאל, ותבצע שינוי בדרך שלה? לא עדיף להקדים רפואה למכה, וליזום שינוי בדרך ימנית?

    1. אבל עכשיו אנחנו נגררים לשינוי רק בגלל שטראמפ נבחר בהפתעה.
      אם אנחנו רוצים שהמהלך יצליח, חייבים לבנות אותו לאורך שנים, בכל האספקטים הנכונים. חייבים חזון אמיתי. לא לקפוץ ישר עכשיו רק בגלל שנשיא ארה"ב התחלף. ולגבי השמאל, אני לא דואג, כי אין סיכוי למהלך שלהם להצליח – בגוש קטיף גרשו 8 אלף מתיישבים וזו הייתה טראומה לאומית שגרמה לפנייה חדה ימינה בציבור. ביו"ש יש מאות אלפי מתנחלים, אין שום היתכנות לגרש אותם. הסכם שלום לא יהיה לעולם כי הפלסטינים רוצים להשמיד אותנו. מה בדיוק השמאל יוכל לעשות, גם במקרה הבלתי סביר שהם יעלו?

    2. אמיר, גוש קטיף הוא "טראומה לאומית" בציבור (הימני) שהתנגד לו מראש; רוב הציבור לא שואף לחזור לגוש ולא מצטער שיצאנו משם. להזכירך, בבחירות במרץ 2006- 9 חודשים אחרי הפינוי- קדימה זכו והקימו קואליציה. הטראומה היא מהטרור החמאסי שיוצא מעזה, לא מהפינוי.

      האיום האמיתי, בעיני, הוא בדיוק התביעה האפשרית לאזרוח של הפלסטינים-
      בין אם "מלמעלה" (יוזמות של פת"ח אחרי פירוק הרשות ולחץ בינ"ל, כמו הלחץ עלינו "להסיר את המצור מעזה"), ובין אם "מלמטה" (עליה באיחוד המשפחות, עליה בלחץ עמותות השמאל לתת זכויות אזרח בפועל לנתינים הערבים ביו"ש)

  4. המצב הנוכחי לא טוב. יש אבנים, בקבוקי תבעירה, ירי, סכינים, הסתה לרצח ולנקמה. זה לא נורמאלי לחיות עם גיהאד יומיומי. המצב בהר הבית על הפנים. סיפור עמונה הולך לחזור על עצמו. כלומר ההתיישבות נמצאת בסכנת הקפאה, גירוש, ויש צונאמי משפטי. יש מנהל אזרחי שרושם קרקעות כאילו פרטיות על סמך טאבו ירדני שמזמן היה צריך להיזרק לפח. כלומר המעמד המשפטי של הקרקעות בעייתי כי אין ריבונות. כל אדמה נטושה מתאכלסת על ידי פולשים ערבים. הם מתיישבים על הכביש וזורקים אבנים. בבית ספר מלמדים אסלאם קיצוני ואנטישמי. ברקע של כל זה יש רשות פלשתינית וארגוני שמאל קיצוני שמעודדים טרור כי הם פשוט מתפרנסים מזה. זו תעשייה כל התעמולה הזאת ומדינת ישראל מקבלת השמצות וגינויים כי הם רוצים עוד כסף. אין להם כלכלה בת קיימא. בקיצור, לא אפשרי להמשיך כך. צריך למוטט את הרשות. לגרש את כל המחבלים ובני משפחותיהם מיהודה ושומרון לירדן ולהחיל ריבונות על כל יהודה ושומרון.

    1. לסוגיות המשפטיות של הקרקע יש פתרונות אחרים, מה גם סיפוח בפני עצמו לא נותן להן מענה. לגבי המצב הבטחוני – גם כאן יש מה לעשות, וסיפוח לא רלוונטי לסוגיה. כך או כך, באופן יחסי המצב הביטחוני ב-8 השנים האחרונות בהן נתניהו ראש ממשלה, הוא מהטובים בתולדות המדינה אם לא הטוב ביותר.
      בכל מקרה, לשיטתך, מה נעשה עם 1.5 (לפחות) התושבים הערבים ביו"ש במקרה של סיפוח?

  5. לא לעולם חוסן וביבי לא בהכרח יישארעוד שנים רבות ראש ממשלה. ומה אם יעלה לשלטון אוהד רעיון מדינת האויב האירדנטית בלב הארץ? או גרוע מכך תומך נסיגות חד צדדיות? זה הזמן לפעולות אמיצות בשטח. תנופת התיישבות עצומה בכל רחבי יהודה ושומרון וסיפוח אמיץ מלא או חלקי של יהודה ושומרון לישראל.

    1. מהפך שלטוני הוא אכן נקודת תורפה מסוימת. ואכן נסיגה חד צדדית מסוכנת ממו"מ, כי יש להניח שהמו"מ יתפוצץ באשמת (בזכות) הפלסטינים. יש לעשות הכל (במסגרת החוק) כדי שלא תהיה ממשלת שמאל אפקטיבית.
      ועדיין – בסיפוח יש סכנות שמתוארות במאמר. הן לא מטרידות אותך כשאתה מציע מהלך כזה?

  6. אריה, הניתוח שלך מעניין אך ממש לא מוסרי. אין הצדקה מוסרית לדרך שבה ישראל פועלת בשטחים (כמצב של קבע). כניסה לבתים שליטה על תנועה של אנשים (בדרכים מתוחכמות, או שוטות) כול אלה מעשים לא נאותים למדינה שחרתה על דגלה את ארכי הצדק והמוסר. חוץ מזה שהשארת המצב כמו שהוא ללא הכרזה על הדרך גורמת לכול צד (ימין או שמואל) לפעול בכול הדרכים על מנת לקבוע עובדות בשטח גם כאשר הדבר בה לא פעם על חשבון האוכלוסיה האזרחית. המצב בשטח רק נהיה יותר מסובך ויותר בלתי נסבל בשביל האדם הפשוט שצריך לחיות בו. נק אחרונה כבר היום האזור של בין הים לנהר הוא אחד הצפופים היותר בעולם אין שום הצדקה לאומית או אחרת לעודד ילודה כדי אולי לפתור פתרון כזה או אחר אם אנחנו רוצים שיש לאנשים של מחר מקום ראוי לגור בו טוב נעשה אם נתחיל להתיחס גם למה שיש לשטח להגיד ולכמות כאנשים שהוא מסוגל להחזיק ולא משנה מה דתם.
    בברכה
    נ.ב
    מקווה שהיה מובן חלק מהדברים פעם ראשונה שאני כותב בפורום כזה. תגובות ניזהמות וולגריות התקבלו בברכה

    1. נעם
      נעם
      מאין הגעת למסקנה שהניתוח לא מוסרי?
      אתה צודק ש" כניסה לבתים שליטה על תנועה של אנשים (בדרכים מתוחכמות, או שוטות) כול אלה מעשים לא נאותים למדינה שחרתה על דגלה את ארכי הצדק והמוסר" היא מעשה שמדינה מוסרית צריכה להתרחק ממנו.
      אבל מאידך למדינה יש חובה מוסרית לשמור על אזרחיה ואי עשיית המעשים האלה תגרור אי ביטחון לאזרח וממילא אי מוסריות של המדינה.
      בשביל לטעון שהניתוח לא מוסרי צריך להוכיח שהאי מוסריות בהנהגות הנ'ל גדולה מהאי מוסריות באי הגנה על אזרחי המדינה. ולזה לא הבאת שום ביסוס.

  7. יש עכשיו חלון הזדמנויות של בין 4 ל8 שנים וכדאי מאוד לנצל אותו. הסטטוס קוו היה הרע במיעוטו עד עכשיו, לא בטוח שהסטטוס קוו הוא עדין הרע במיעוטו בחלון ההזדמנויות הזה.
    ההעברה של השגרירות לירושלים כולל הכרזה של הממשל בארה"ב שירדן היא פלסטין כולל עידוד הגירה משמעותית פלסטינית, כולל הענקת תעודות זהות ירדניות לערביי יהודה ושומרון הם צעדים אפשריים שישפרו את מצבנו, ושנתניהו צריך לבקש מטראמפ.

    1. אם ארה"ב תכריז שירדן היא פלסטין, אבלע את הכובע ואכריז שמרבית הניתוח שלי איבד מתוקפו. אעשה זאת גם אם יגיע המשיח ויקים לפלסטינים מדינה על אי בודד ויעביר אותם לשם בכוח המחשבה.

  8. מאמר מצוין. הוא כתוב היטב, ותוכנו שקול מחד וחד מאידך.

    כמה הערות:
    1. אני שותף להערכה לפיה יש ביהודה ושומרון 2.1-2.4 מיליון פלסטינים, לא כולל ירושלים.
    2. אמנם הילודה היהודית באופן מעודד עולה וזו הערבית יורדת, אך הנתון הקובע הוא לא שיעור הילודה אלא שיעור הריבוי הטבעי – נתון המשקלל את הילודה והתמותה. מאחר והאוכלוסיה הערבית צעירה באופן יחסי ליהודית, למרות התאזנות הילודה הריבוי הטבעי הערבי עדיין גדול מזה היהודי. בצירוף ההערכה מסעיף 1, התרחיש של רוב ערבי בין הירדן לים אינו רחוק, אם לוקחים את עזה בחשבון. עזה זו שאלה, אך אם תרחיש הייחוס הוא זה שהופיע במאמר, קרי, קריסה של הרשות ומומנטום בינלאומי בניצוח ערבי לאזרוח, עזה תיכלל בתוך התרחיש. כמובן שגם בלי עזה אזורח מעל שני מיליון פלסטינים יקשה על שרידותה של ישראל כמדינת הלאום היהודי.
    3. לאור כל זאת, הזמן פועל לטובתנו טקטית אך לאו דווקא אסטרטגית.
    4. המצב כיום בשטח, הסטטוס קוו, אכן נוח מאד לישראל. יש לזכור כי מצב זה הושג על ידי שתי החלטות שאופיין מהפכני, והן מנוגדות תכלית ניגוד לפרדיגמה השמרנית של טיפוח הסטטוס קוו שבאה לידי ביטוי במאמר. אוסלו וההתנתקות היו ועודן מוקדים מרכזיים לביקורת מצד הימין, גם מחוגיו המשיחיים וגם מחוגיו השמרניים-ביטחוניים. כיום החוגים השמרניים מבססים את האסטרטגיה של סטטוס קוו נוח, מה שמכונה ׳תפישת החניון׳, דווקא על יסודות האוטונומיה, לרבות מנגנוני ביטחון פלסטיניים חמושים, ועל העובדה שאיננו ברצועה.
    5. סעיף 4 נכתב בשבח השמרנות ובשבח התעוזה. מנהיגות היסטורית היא כזו שיודעת לשלב את שני הניגודים הללו, כמו בן גוריון. הקריטריון הוא האינטרס של עם ישראל, ובזמננו לתפישתי זה רוב יהודי מוצק, ביטחון ומקסימום ארץ ישראל שניתן.
    6. אשר על כן, ובהנחה שהדמוגרפיה דלעיל נכונה, אין לפסול הזדמנות היסטורית שקולה ואחראית אם תיקרה בדרכנו.
    7. סיפוח של כל c יביא לסיפוח של a וb, כפי שנכתב במאמר. אך סיפוח של הגושים באופן מוסכם חשאית עם ארה"ב, מצרים, ירדן, סעודיה והרשות, ובתמורה הרחבת מסגרת הריבונות של הרשות ושיתוף פעולה אמריקאי-ישראלי-סוני מול איראן, עשוי להיות הזדמנות כזו.

    בהתייחס בחזרה למאמר – אשמח מאוד לראות כאן עוד מאמרים כמו זה, שלא מתבייש לשלוח חצי ביקורת מושחזים הן ימינה והן שמאלה, ובאותו זמן שומר על כבודם של מבוקריו מכאן ומכאן. הימין והשמאל משמיצים זה את זה, בעיקר כי כבר אף אחד לא אומר דבר מה חדש. אנחנו עם אחד, טוב לראות שיח ביקורתי ומחדש שמרחיק עצמו מיצר הרע ומלשון הרע.

    1. לא התייחסת לנתוני ההגירה של כ20,000 ערבים שעוזבים כל שנה.

    2. אלון
      תגובה להערה 4 שלך. יש לך טעות לוגית זה שהמצב היום נח יותר מאשר שתי האפשרויות של סיפוח או מדינה פלסטינית כפי שהציג המאמר לא אומר שהמצב יותר נח ממה שהיה לפני הסכם אוסלו להזכירך גם לפני אוסלו לא היה סיפוח ולא מדינה פסלטינית. המצב כעת יותר גרוע מלפני אוסלו בכמה היבטים א. לא היתה 'רשות פלסטינית' עם יכולת פעולה במישור הבינלאומי נגד ישראל כמו שיש היום. ב. לא היתה 'רשות פלסטינית' עם יכולת לייצר ולשגר טילים. ג. לא היה להם "רשות פלסטינית" עם מערכת חינוך המייצרת שינאת ישראל ומחבלים. ד. לא היתה "רשות פסלטינית" שחסמה את הערבים שרצו להגר מכאן. הסכם אוסלו יצר מצב בעייתי מאוד שהימין והשמאל רוצים לצאת ממנו הנקודה של המאמר היא שהפתרונות לצאת ממנו גרועים ועדיף המצב כעת מהפתרונות המוצעים לו – לא מהמצב שהיה קודם אוסלו.

    3. אגיב רק למספר 4 נקודתית. יש טעות נפוצה בהרבה וויכוחים בפרט כאשר מדובר בימין ושמאל לצורך העניין אקח את אוסלו לדוגמה נדמה לי שיוסי שריד טען זאת שהרווח מהסכם אוסלו זה שאנחנו לא צריכים לספק חשמל ועוד וכאן אני יסביר כאשר רוצים לבחון עמדה כלשהו צריך לברר מה הייתה המטרה מלכתחילה והנה מתברר שכאשר הם הציעו את "הסכם אוסלו" הם לא הלכו על נישה של תוכנית כלכלית (שלא נספק להם חשמל ) אלא של שלום ומניעת דם יהודי ומיד אחרי ההסכם התפוצצו אוטובוסים ונרצחו המון. ולכן הסכם אוסלו היינו טעות חמורה אבל גם מי שמתנגד להסכם אוסלו לא אמור לחזור ולספק להם חשמל אלא לנתב את ההסכם (השגוי) למיטב. המשיך עם הדגומה של החשמל ויתר השרותים האם ללא הסכם אוסלו לא היינו מוצאים גורם אחר אצל הפלסטינים שהיו לוקחים אחריות שלטונית עד כמה שאפשר ? כמובן שעכשיו שישנו מסגרת עם שם שנקרא הרשות אז אוטומטית הם לקחו זאת. אפשר לתת עוד המון דוגמאות והסברים .

    4. התפיסה לפיה הסטטוס קוו משרת את האינטרס שלנו מפני שהמצב שלנו לא כל כך גרוע ויכול להיות יותר גרוע- היא סובייקטיבית וכל כל תלויה במקום שבו עומד כל אדם ואדם.

      לדעתי תפיסה זו היא אנטי תזה לחלום הציוני.
      הסטטוס קוו הוא אשליה, ברגע שהוא ירגיש את החלק הרע שהסטטוס קוו מציע נראה אותו מדבר.

    5. שלום אלון,
      תודה רבה על תגובתך המפרגנת, העניינית והמפורטת. המינוח "תרחיש הייחוס" חדש לי, ואני שמח על ההזדמנות להכיר אותו. לנקודותיך:
      1. ועל שום מה אתה שותף להערכות הללו? אני מכיר הרבה הפרכות לטענות הללו, ולא זכיתי לראות טענות נגד ראויות. ראה למשל בלינקים הבאים:
      https://mida.org.il/2016/06/07/%D7%90%D7%96-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA/
      http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/TelAviv/MarkazMachkarVmayda/palestinim.htm
      2. נקודה חשובה. אבל אם נוסיף נתוני הגירה ועליה, זה כבר בהחלט יותר מעודד. הדגשתי את נושא הילודה, כי בו חל שינוי גדול בעשור האחרון.
      3. לאור כל זאת, הזמן משחק לטובתנו גם אסטרטגית
      4. יש הרבה ביקורת מוצדקת על אוסלו, שהביא לנו אסון ביטחוני ענק. אבל אין סתירה בין עובדה זו לכך שכעת יש בו תועלת מבחינת המעמד המשפטי של ערביי יו"ש. ההתנתקות לא רלוונטית – כי עזה כלולה בהסכמי אוסלו. יכולנו להנות מכל היתרונות גם אם גוש קטיף היה ממשיך לשגשג.
      5. מילים כדורבנות
      6 + 7. יכול להיות מעניין, אבל לא עוזר בסוגיות המרכזיות שבדיון שלי, בעיקר דמוגרפיה ו"תרחיש היחוס".

      שוב תודה על תגובתך

  9. כתיבה רהוטה, אינטליגנטית וניכר שיש לך המון ידע, אך אינני מסכים.

    מסכים עם האמירה שלך לגבי הסטטוס קוו, הוא בהגדרתו זמני, אבל ההנחות שלך לגבי עמדות טובות יותר בשלל תחומים הן בעיקרן ספקולטיביות לדעתי. בנוסף, אסור לשכוח שצמרת השמאל מורכבת מגנרלים או גנרלים לשעבר אשר מזהירים מפני העדר חתירה לתהליך מדיני ובסופו שתי מדינות לשני עמים.

    חסרה לי גם התייחסות לאופן בו אנחנו משפיעים ונמשיך להשפיע על הפלסטיני הפשוט, לא על אש"ף או חמאס, אלא על האנשים הפשוטים שקמים בבוקר והולכים לעבודה. חשוב בעיני לא לשכוח את הצרכים שלהם, זהו אינטרס לאומי לא פחות משאר הדברים שהצגת

    1. יש מידה מסויימת של ספקולציה, אבל כמובן שיש נתונים. מבחינת דמוגרפיה, מבחינת צמיחה כלכלית, מבחינת תחזיות להשפעת הגז על המשק, ועוד. שווה בהקשר זהלקרוא את המאמר המצורף, על הכללתה של ישראל כאחת מ-8 מעצמות עולמיות במגזין "אמריקן אינטרסט" :
      https://mida.org.il/2017/01/29/%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%98%D7%A8%D7%A4%D7%94-%D7%9C/

  10. מעניין, אני פחות מתחבר להנהגה שיושבת על הגדר ונדחקת באין ברירה לפתרונות מהמותן.
    הצלחת לאתגר לפחות את החשיבה שלי, בדיוק בגלל זה אני חושב שצריך ליזום, בשיקול דעת ואחריות.
    אהבתי 🙂

  11. לדעתי בלי עידוד הגירה הזמן לא ממש עובד לטובתנו. נכון שהיתרון הדמוגרפי הפלסטיני נעצר, אבל אין גם יתרון ישראלי מהותי. בקצב הזה, כאשר יהיו בארץ עשרה מיליון יהודים, יהיו גם 8-9 מיליון ערבים. לכן, חובה לעודד הגירה.

    1. חובה לעודד עליה.
      הגירה פלסטינית החוצה נעשית גם ככה, ואם נעודד אותה ייתכן ונקבל אפקט בומרנג ובטעות דווקא נבלום אותה.

  12. כל הזמן סמכתי על ראש הממשלה שאכן הוא יודע מה טוב למדינת ישראל ..הבעיה ישי ימין קיצוני שאינו מוכן לשמוע ולהבין את המורכבות והסיבוכים לכאן ולכאן כפי שמוזכר בכתבה הנ"ל אין פיתרון קסמים.
    שתי מדינות זה גרוע מדינה אחת אף גרועה ליטול אחריות כללית על כ-מליון וחצי פלסטינים וכפי שאנחנו מכירים אותם זה לא ילך רובם לא יהיו אזרחים טובים אלה ההפך את ההשראה עדיין יגרפו ממקומות עויינים למדינת ישראל לכן אנני מקנאה בראש הממשלה בעת הזו יהיו מעט שיסכימו איתו והרוב גם מימין ובטח משמאל יותקף ללא רסן מאחלת לו שימצא אוליי נוסחה גאונית נוספת ויצליח בכל מקרה

  13. המאמר גרם לי לגשוב מחדש על חלק מהדברים. נראה כי הבחירה של נתניהו להשאיר את המצב על כנו היא באמת זהירות מחושבת ולאו דווקא פחדנות. אני מניח שהנציגים של הימין שבעד סיפוח ממש מתנגדים לזה, בטח בנט וקרולין גליק קוראים את המאמר ומקללים.

    1. בנט לא בעד סיפוח, גם לא נגד. בנט לא בעד יום לימודים ארוך, גם לא נגד. בנט לא בעד אכילת בשר, גם לא נגד. בנט רק נגד נתניהו ונגד חיזוק המדינה היהודית. זאת כל המטרה של החדרתו למפד"ל ושל ההשתלטות שלו עליה – להחליש את נתניהו ולמנוע ממנו לחזק את המדינה היהודית:

      http://www.news1.co.il/showTalkBack.aspx?docId=117985&subjectId=3&talkBackId=1709079

  14. מאמר מעניין מאוד, אשמח מאוד אם יוכלו להסביר לי מה הפחד הגדול מזה שהרשות הפלסטינית תקרוס והסכמי אוסלו יבוטלו? הרי ממילא מחמוד עבאס שונא ישראל וכל מי שקורא את דבריו לעומק מבין שהוא כזה בנוסף הוא גם מושחת מאוד ואינו דואג לאנשים שלו באמת, אז מה הטעם להשאיר אותו בשלטון?
    בנוסף המשך המצב הנוכחי אינו מוסרי , ערבי יהודה ושומרון אינם חיים תחת שום מדינה שזה מצב לא נורמלי ומעל זה כמעט חצי מליון תושבי מדינת ישראל שחיים מעבר לקו הירוק נחשבים כאזרחים סוג ב' במקרה הטוב, איך אפשר להמשיך ככה?
    תודה מראש

    1. היי יעקב, תודה על תגובתך.
      החשש מקריסת הרשות – עלולה להוביל למצב בו אנחנו נאלצים לספח את השטח ולאזרח את תושביו. לדבר תהיה עלות גבוהה גם מבחינה כלכלית, ובעיקר מבחינת הקושי לשמור על רוב יהודי מוצק ויציב במדינה.
      לגבי המוסריות של המצב הקיים, גם מוסריות נמדדת ביחס לאלטרנטיבות. לתושבי יו"ש הערבים עדיף המצב הקיים על פני נסיגה ישראלית, והדוגמה הטובה לכך היא מצבם העגום של תושבי עזה הערבים. למתיישבים היהודים בוודאי עדיף המצב הקיים הן על נסיגה והן על סיפוח.

  15. החסרון הגדול בשמירה על הססטוס קוו הוא שבעוד עשור מעכשיו או אפילו שני עשורים יכול לקום בארה"ב ממשל שעוין את ישראל אפילו יותר מממשל אובמה. כבר עכשיו קיימים בארצות הברית כוחות שסולדים מישראל, במיוחד במחנה הדמוקרטי וגם במדינות האדומות. המציאות היא לא סטטית ואי אפשר לדעת מה יילד יום.
    הקריסה של האיחוד האירופי בשילוב עם עליית ממשל טראמפ, שרבים מחבריו של ממשל זה מחזיקים בעמדות שהם ימינה מהליכוד, היא הזמנות היסטורית פשוט חד-פעמית. זה הזמן לפעול ולקחת צעדים משמעותיים לפי האינטרס הישראלי. לא תהיה שעת כושר טובה יותר.

    1. ומהו האינטרס הישראלי? אלו צעדים יקדמו אותו?

    2. בסופו של יום צריך למנוע את כינון המדינה הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון בכל מחיר.

      מרגע שהדרכונים של הערבים בשטחי יהודה ושומרון יהיו ירדנים אז אפשר לומר שכבר ישראל ניצלה מצרה גדולה.
      צעד שני הוא לעודד הגירה מואצת של ערבים משטחי יהודה ושומרון, זה אומנם צעד קשוח, אבל אין ברירה אחרת, ולא תהיה שעת כושר טובה מזאת.
      צעד שלישי הוא הכשרת התנאים לקליטת עלייה מואצת ומשמעותית, והגעה לשני מיליון יהודים בשטחי יהודה ושומרון עד לסוף הכהונה של טראמפ.

      זאת שעה היסטורית, הדורשת מנהיגות אמיצה ונחושה. אם טראמפ ידרוש זאת מעבדאללה, לא תהיה לעבדאללה ברירה.
      עכשיו או לעולם לא.

      אגב, מרטין שרמן כתב לאחרונה מאמר תגובה לקרוליין גליק שכדאי מאוד לתרגם אותו לעברית ולפרסם אותו באתר, כדיעה נוספת.

  16. לא התייחסת להחלת ריבונות על כל השטח כפי שכבר נעשה בירושלים ובגולן.

    1. התייחסתי לסיפוח מלא כסכנה. מבין שאתה רואה זאת אחרת…?

  17. השתכנעתי. לא בגלל ההפחדות שהרשות תתפרק. לא בגלל הסכנות שבסיפוח, אלא פשוט בגלל טיעון אחד ונכון – הזמן עובד לטובתנו. ישראל חייבת להמשיך במגמת הגדלת הכוח הכלכלי והדיפלומטי בכל המישורים, למקם את כל הכוחות והחיילים, ואז כשהתנאים באמת מוכנים, כשבאירופה הימין ישלוט (תהליך שמתרחש כבר כעת), כשאפריקה תהיה בת ברית יצוקה, כשיש בישראל הרבה יותר יהודים ושיעור הערבים הרבה יותר נמוך, אז, במהלך שח-מט אסטרטגי שנבנה לאורך שנים, לחסל אחת ולתמיד את רעיון המדינה הפלסטינית.

  18. מסכים לחלוטין. הזמן והמצב עובדים לטובתנו. המשך הסטטוס קוו הוא אינטרס עליון של ישראל. ואין טוב מנתניהו המניפולטור השמרן, מנהיג שחושש משינויים ושניחן באינסטינקטים הישרדותיים עילאיים, לתחזק ולנהל את המצב הקיים. לא בטוח שנצליח להוציא תוצאה יותר טובה. רוב הסיכויים ששינויים יפעלו לרעתנו. צריך למשוך ולבנות את קיר הברזל. מדינה חזקה ומשגשגת בחור התחת של העולם הקרוי המזרח התיכון.

  19. הטענה כאילו סיפוח שטחי C יביא את אבו מאזן לפרק את הרשות היא מופרכת.
    הוא לא יוותר על אחיזה בשטח בשום תנאי.
    תתכן אינתיפדה, יתכן "אביב ערבי" של חמאס. אבל הרשות תישאר כל זמן שפת"ח יכולים לקיים אותה.
    להבדיל אלפי הבדלות, זה כאילו שבן גוריון היה מכריז על פירוק המוסדות הלאומיים בתגובה לספר הלבן. אין מצב שדבר כזה יקרה.
    אם טיעון כזה מרכזי במאמר נראה כ"כ לא סביר, מה הטעם בכל שאר הטענות.

    1. אפשר להתווכח על מידת הסבירות של התרחיש הזה, כמובן. אבל נראה שגם אתה מסכים שסיפוח שטחי C יקטין את הסיכוי שפת"ח יוכל לקיים את הרשות, גם אם בשל הפיכה של החמאס. ההנחה שלי היא שהכרזה על פירוק הרשות תהיה צעד אחרון, כשאבו מאזן יראה שהוא מאבד כל אפקטיביות שהיא. הוא יעדיף להיות מנהיג מחאה בין לאומית גם במחיר כאוס, על פני להיתפש כמשת"פ של ישראל ולהסתכן בהוצאה להורג.

  20. מסכים עם הכותב. המלחמה הזאת לא ניתנת להכרעה: אי אפשר לרצות את הערבים בחתימה על הסכם שלום בגבול מסוים. על פחות מהשמדת ישראל הם לא יתפשרו. גם אי אפשר לגרש את כולם ואי אפשר לדכא אותם כך שלא ילחמו. הלהבות יהיו פעם יותר גבוהות ופעם פחות גבוהות אבל יימשכו עוד מאות שנים. המלחמה הזאת התחילה ב-1882, כשראשוני העלייה הראשונה התיישבו בארץ-ישראל ומבחינת הערבים זה בלתי נסלח. המלחמה הזאת תימשך עוד מאות שנים ולא תסתיים בדורנו, ואת זאת יודעים גם כל אלה הפוליטיקאים שמימין ומשמאל לנתניהו: כל אלה שמדברים על פיתרונות קסם של "נחתום הסכם שלום" או "נמחץ אותם עד תום" יודעים שאין לזה פיתרון – הם פשוט מנסים לעבוד על האנשים התמימים מימין ומשמאל שיש פיתרון ושרק נתניהו לא מוכן לאמץ אותו.

  21. לספח ומהר כי האביב הפלסתנאי בפתח והוא יהיה קשה ממה שראינו עד כה

    המון פליטים יברחו לחו"ל ואלו שלא יברחו לבני משפחתם בירדן

    זה יהיה הזמן לגרש מחבלים ולבנות גדר גבוהה

  22. שלום לכולם,
    מאמר מצוין! נותן פרספקטיבה נוספת ללא ספק.
    לי יש רעיון מה "לעשות" עם הפלסטינים לאחר הסיפוח שבוא יבוא ולשמוט את הקרקע מתחת לכל טענות השמאל / האירופים / וחלק מהאמריקאים הצדקניים:
    1. כל השטח בין הירדן לים – מדינת ישראל.
    2. כל התושבים בין הירדן לים – אזרחים שווי זכויות/חובות.
    3. שינוי שיטת המשטר והעתקת המשטר של ארה"ב לכאן באופן הבא:
    א. חלוקת השטח בין הירדן לים (המדינה הפדרלית של ישראל) לתאי שטח/מחוזות/הגדרה אחרת.
    ב. כל מחוז יקבל כמות מסוימת של "אלקטורים".
    ג. הקצאת האלקטורים למחוז, לא תהייה פרופורציונלית לכמות האוכלוסין במחוז – בדיוק כמו שבארה"ב.
    4. האלקטורים יבחרו את הנשיא / רוה"מ או איך שיקרא.
    5. שיטת החלוקה והקצאת ה"אלקטורים" תבטיח שלערבייי הארץ יהיה משקל סגולי נמוך והשפעה זניחה על זהות ה"נשיא" הנבחר.
    באופן הזה השגנו מדינה בה כולם אזרחים שווי זכויות בעלי זכות בחירה אמיתית ושוויונית ממש כמו בדמוקרטיה מספר אחת בעולם – ארה"ב. כמובן יהיה בית נבחרים ובחירות לבית הנבחרים וגם סנאט – ממש כמו בארה"ב. יתרון נוסף: למחוז תהייה אוטונומיה בענייניי פנים ולכן לא תהייה כפיה כלשהי על אורחות החיים של הערבים במחוזותיהם.
    — הרעיון עלה במוחי בזמן היוודע תוצאות הבחירות בארצות הברית וההסברים/הפרשנויות שלאחריהן ובמיוחד לעובדה שהילרי זכתה ברוב הקולות "הפופולאריים" לפי המינוח האמריקאי ובכל זאת טראמפ הוא הנשיא כדת וכדין.

    1. ממליץ לחזור ולעשות שיעורי בית.

      בשיטת הבחירות בארה"ב, מס' האלקטורים בכל מדינה פרופורציונלי לגודל האכלוסיה. כנ"ל מספר חברי בית-הנבחרים.

      לכן, מה שאתה מתאר הוא לא דמוקרטיה אמיתית (כמו בארה"ב) אלא דמוקרטיה בסגנון ישרא-בלוף.

      למה? – כי השיטה האמריקאית מבטיחה שהשלטון יכול להתחלף בין דמוקרטים לרפובליקנים ולהיפך. זו מהות הדמוקרטיה. אני מניח שלא זה התרחיש שאתה מייחל אליו.

  23. הסיבה שהימין כל כך דוחף לשינוי הסטטוס קו, היא בגלל הפחד שבעתיד תבוא ממשלת שמאל ותעשה מהלכים נגד ההתישבות (מכל סיבה שלא תהיה)
    אם לא הפחד הזה, הימין הכי תומך באי שינוי המצב

    אין במאמר התייחסות לכך שהימין מפחד שאם לא יעשה משה – השמאל יעשה.
    לכן הימין כל כך לחוץ

    1. לא בטוח בכלל שאתה צודק.
      אין ספק שהימין רוצה לראות שינוי במצב. רוצה החלת ריבונות ישראלית על כל השטח, אחרי 50 שנה (!) הימין היה רוצה לזנוח הרבה מהערכים הפרוגרסיביים שכובלים את ידי הימין. רוצה לבנות עוד ועוד, שזה שינוי משמעותי במצב.
      הדבר היחיד שבו אתה צודק זה שהם לא רוצים לתת לערבים ביו"ש אזרחות. הם רוצים לתת לזמן לעשות את שלו (בהנחה שהם צודקים, והאוכלוסיה הפלסטינית אכן תקטן עם הזמן).

  24. לא קראתי את כול המאמר המעייף אבל דבר אחד ברור לי: הכותב אומר שצריך לשמר את המצב שבו חיים חצי מיליון יהודים תחת ממשל צבאי וכי צריך לשמר את המצב לפיו האזרחים ביהודה ושומרון צריכים להמשיך לגור בגיטאות שלהם ללא כול אפשרות להתפתח מבחינת תשתיות ודיור ושטחי חקלאות ועוד.
    יחד עם זאת אני תוהה מדוע אנחנו בכלל שמים את האינטרסים הפלסטיניים מול האינטרסים של אזרחי ישראל. מבחינתנו הפלסטינים הם אויר וישראל צריכה לעשות את הטוב לה ביותר. האם איננו נכנסים לבצע מעצרים בשטחי B ו-A כאשרצריך?

  25. יישר כוח על הניתוח המעמיק והמקיף. אפשר שזהו המניפסט והחזון שמרכז המפה הפוליטית בישראל כה היה זקוק לו (כן, מרכז! ובמובן זה נתניהו משרת את סדר היום של המרכז הישראלי, בעוד הבית היהודי ומרבית הח"כים של הליכוד בחרו בסדר יום שפועל בכיוון א"י השלמה: "סיפוח", "אזרוח" וכיו"ב).

  26. בכל הכבוד, לפחות מבחינה מדינית, כל עוד קיימים הסכמי אוסלו וקיימת תוצאתם, רשות פלשתינאית שהיא מדינה בדרך, זהו סטטוס קוו גרוע מאוד לישראל, ואין זה משנה כלל, שכיום נשיא ארה"ב אינו תומך ב"פתרון" (או שמא "חזון"?) שתי המדינות. הרי בלחץ הקל ביותר של הנשיא הקודם, נתניהו, לראשונה וללא אישור ממשלתו או מפלגתו, הביע הסכמה למדינה פלשתינאית בנאום בר אילן. נתניהו היה חייב לבטל את הסכמי אוסלו כבר בספטמבר 96, עם פרעות מנהרות הכותל, שהוא כינה אז הפרה יסודית של הסכמי אוסלו, אולם הוא לא היה מסוגל אז ואינו מסוגל גם כיום לעשות את הצעד ההכרחי עקב ההפרות השיטתיות של אותם הסכמים – לבטל אותם ולהביא לפרוק הרשות הפלשתינאית. מנהיג ישראלי שמשלה את הציבור, שיש "פתרון" כלשהו למצב עם הפלשתינאים או שיש הצדקה מבחינת ישראל להקמת מדינה פלשתינאית או להמשך קיומה של הרשות הפלשתינאית, פוגע קשות באינטרסים ובזכויות שלנו ומוטב שיפנה את מקומו. דברים אלה חלים לא רק על נתניהו אלא גם וביתר שאת על מי שמתיימר להיות ראש ממשלה, ח"כ לפיד.

    1. כמוני כמוך. אני קורא את המאמר של אריה כפירי ואני אומר לעצמי: ריבונו של עולם האם אין משהו יותר טוב מהסטטוס קוו של אחרי הסכם אוסלו. ימין פשוט נרפה ותבוסתני. רבין בעצמו אמר שבמקרה שהפל-טינים יפירו את ההסכם אז תוך 48 שעות ההסכם מבוטל והמצב חוזר לקדמותו. יש חלקים בימין שנמצאים כבר שמאלה מרבין.

  27. מעניין ומפתיע. לכאורה נראה כי הכותב הוא לא פחות מאשר יאיר לפיד. לא שמאל. לא ימין. משהו שהוא "בסדר כזה" ונח לכולם. נח לערבים ונח לישראל. בוחר בלא לבחור, להיות סבבה עם כולם.
    אך זה לכאורה.
    ברור שמדובר באיש ימין שכתב את המאמר. איש שמאל לא יזנח את חלוקת הארץ והעלמת הערבים (כן, השמאל הוא זה שלא רוצה לראות ערבים סביבו, לא הימין). אז מדוע אין הוא מציג זאת כפיתרון "ימני". הימין,עד לאחרונה, חסך/התקמצן/לא הגדיל את ארסנל הפתרונות שלו. מה שמר כפירי כותב הוא לא פחות מאשר הצעת ימין. וראוי על כך לחיוב, שכן השמאל לא יכול להגיד "הימין לא מציע כלום". יש כאן הצעה, חדשה, מרעננת וחשובה. כך שנראה כאילו יש תעתוע בכותרת, ששני הצדדים טועים. האמת היא, השמאל טועה והימין בחלקו טועה. ההצעה של כפירי צריכה להיכנס לארסנל ההצעות/פתרונות הימני ולהיאמר ברשי גלי.

  28. יש שתי עובדות שבחרת להתעלם מהן
    1. הילודה בישראל נובעת רבות מהילודה בקרב החרדים, שאינם תורמים לכלכלה ומהווים עול הולך וגדל על תקציבי המדינה.
    2. ההתיישבות הישראלית בשטחים שאינם נחשבים שטח ישראלי גם בהסכמים עתידיים. התיישבות הגורמת בפועל להפרה של הסטאטוס קוו ומונעת מישראל להגדיר את אזורי ההסכם העתידיים
    שתי העובדות הללו משנות לחלוטין את מסקנותיך. הזמן לא פועל לטובתנו לצערי. על ישראל לנצל את כוחה ומעמדה הנוכחיים כדי ליזום תהליך ולהגדיר בעצמה את מטרותיו לעתיד. אם נחכה נגיע לרגע שבו אחרים יקבעו בעבורינו את המצב, כי אנחנו נהיה חלשים מדי מכדי להכתיב עובדות.

  29. חחח… גם חולי סרטן תמיד מעדיפים "לשמור על המצב הקיים" בכל רגע נתון שתשאלו אותם… הבעיה היא שסרטן זה מין מחלה כזו שהולכת בכיוון מסויים אם לא מטפלים בה ומכחידים אותה מהשורש…

    "המצב הקיים" בשטחים הוא רק אוטוסטראדה למדינת גיהינום דו-לאומית אחת גדולה מהירדן ועד הים…

    רק נסיגה חד-צדדית והקמת מדינת אוייב פלסטינית נפרדת, תציל אותנו מהשמדה דו-לאומית…

    לא נעים, והסיכנות לא ייגמרו, אבל ככה זה טיפול לסרטן…