דעה

ואז הבנתי כמה נזק גורמים לנו ארגוני השמאל

בזמן שישראל מותקפת בלי סוף במסדרונות האו"ם ובתקשורת העולמית, המינימום שמצופה מארגוני שמאל הוא שהביקורת שלהם תהיה מבוססת על עובדות

מעלילים עלילות על ישראל; יהודה שאול, מייסד שוברים שתיקה. צילום מסך

לפני כשבוע קיבלתי הצעה להופיע באל־ג'זירה ולייצג את עמדת ישראל בנושא הכפר הבדואי אום־אל־חירן. מה שגיליתי במחקרים שערכתי לקראת השידור זעזע אותי.

מעיתון 'הארץ' למדתי שתושבי אום־אל־חירן הועברו למקום על ידי צה"ל ב־1956. לפי ארגון זכויות האדם 'עדאלה', למעלה משישים שנה לאחר מכן ישראל מסרבת להכיר בכפר ומתכוונת להעביר את הבדואים שוב, להרוס את הבניינים ולבנות במקום "יישוב יהודי".

נשמע מכוער, נכון? הדברים שקראתי אכן הפריעו לי. האם מדינת ישראל יכולה להיות כל־כך חסרת לב? האם ייתכן שאנשים ייזרקו מבתיהם בחוסר חמלה, ושאנחנו האזרחים נשאר אדישים? ללבי התגנב החשש שמא הסכמתי להגן על מה שאינו ראוי להגנה.

אבל ככל שמשכתי לבדוק וגיליתי עוד מידע, התברר לי שתמונת המצב שונה לחלוטין. מסתבר שאותו נרטיב של ארגון 'עדאלה', שאותו מפיץ עיתון 'הארץ', הוא מטעה בלשון המעטה. הבדואים אמנם הועברו לאום־אל־חירן בשנת 1956, אך הקרקע מעולם לא הייתה באמת בבעלותם. היא הושכרה להם. זאת ועוד: ישראל מציעה לבני השבט מגרש מסובסד לבתי קבע בעיר חורה הסמוכה, וגם פיצוי כספי על הטרחה. שני שליש מהתושבים כבר קיבלו את הפתרון הזה ועברו לחורה.

וזה רק הולך ומשתפר: ה"יישוב היהודי" שייבנה במקום אום־אל־חירן הוא למעשה עיר שתהיה פתוחה לכל אדם, ללא הבדלי דת ומוצא. מדובר ביישוב עירוני שאין בו ועדות קבלה, והתושבים הנוכחיים של אום אל־חירן יוכלו להתגורר שם, אם יחפצו בכך. כל הפרטים הללו אינם מופיעים כמובן בגרסת עדאלה לסיפור.

בחו"ל קוראים לי תועמלן, שקרן, ו"מסבירן" כי אני מעז להגן על ישראל. למעשה, בכל פעם שאני נקרא להגן על מדינת ישראל אני משתדל לחתור לאמת, ולא להגן על כל דבר מבלי לבחון את העובדות תחילה. אין לי כוונה להלבין את פגמיה של ישראל; ברור לי שהמדינה שלי איננה מושלמת, ואני לוקח ברצינות רבה את הטענות נגדה. מתוך אמונה שסנגור טוב הוא סנגור כן, חשוב לי מאוד להכיר גם בתקלות. לכן, כאשר הועלו בפניי טענות קשות הנוגעות ליחסה של ישראל לאוכלוסיה הבדואית, התיחסתי אליהן ברצינות מלאה. דַמיינו את התסכול שלי כשהבנתי שעבדו עליי. הטענה שהבדואים נזרקו מהאדמות "שלהם" פשוט איננה נכונה, ובמקום אום אל־חירן לא ייבנה "יישוב יהודי".

המפות גילו את האמת

במהלך השנה האחרונה השקעתי שעות רבות בהקשבה לארגונים "נגד הכיבוש". בקיץ שעבר הצטרפתי לסיורים רבים שאורגנו על ידי קבוצות שמאל מובהקות כגון 'מחסום ווטש', 'שוברים שתיקה' ו'עיר עמים'. פעם אחר פעם שמעתי את אנשי הארגונים הללו מספרים סיפורים נוגעים ללב ומספקים עובדות ונתונים בניסיון לשכנע תיירים אמריקנים ואירופאים תמימים בעוולות שישראל מבצעת. פעם אחר פעם גיליתי שרבים מהסיפורים הללו אינם אלא בדיות.

דוגמה משובחת לכך היא סיפור ששמעתי במהלך סיור של 'שוברים שתיקה' בסוסיא, יישוב באזור דרום הר חברון. ניצבנו על יד פתח באדמה, בגודל של כמטר מרובע. המדריך הסביר שכוחות צה"ל דחפו רכב שלם לבאר. "אם מביטים ממש פנימה, אפשר לראות מכונית סובארו", טען. "פשוט דחפו מכונית שלמה כדי לזהם את הבור". ליד הפתח נשענה דלת רכב לבנה ותלושה.

הסיפור ההזוי הזה הכה אותי בתדהמה, אבל יש רק בעיה אחת: כמו שכל מי שהיה שם יוכל להעיד, לא ניתן להבחין שיש שם רכב כלל. הסיבה לכך היא שפשוט אין שם רכב. הדלת המדוברת היא לא יותר מאביזר ערמומי שמוקם אסטרטגית. לאחר רגע של מחשבה נוספת הבנתי כי למעשה אין כל אפשרות לדחוף רכב שלם דרך פתח של מטר מרובע. אבל כמה אנשים בולעים את הסיפור הזה בלי לשאול שאלות?

במקרה אחר, 'שוברים שתיקה' העלו סיפור שבו נטען כי משפחה פלסטינית קיבלה הוראה לעזוב את ביתה שמונה פעמים בשנה אחת כדי לאפשר לצה"ל לבצע תרגילים באזור. באותו זמן הייתי חלק מארגון בשם 'האמת שלי', שהצליח כמה פעמים לנפץ שקרים של 'שוברים שתיקה'. אף שכבר פיתחתי חשדנות עמוקה כלפי 'שוברים שתיקה', הטענה הייתה גדולה מכדי שאוכל להתעלם ממנה. האפשרות שהסיפור נכון ושהצבא שלנו יכול היה לעשות דבר כל כך חסר רגישות, הפריעה לי מאוד.

להוט לוודא את הפרטים, הבעתי את דאגתי בפני אביחי שורשן, מייסד 'האמת שלי', ואמרתי לו שעלינו לבדוק במלוא הרצינות האם ייתכן שצה"ל באמת הפך את קרקעות המשפחה לשטח אש. המלצתי לו לנקוט זהירות ולבדוק את המקרה לעומק –  וכך עשינו. השגנו תצלומים אוויריים של האזור בשנת 1999 ובשנת 2016, וערכנו בירור מעמיק מול גורמים במנהל האזרחי.

מתוך התצלומים הצלחנו לגלות מה באמת התרחש שם: בניגוד לתמונה העדכנית מ־2016 שבה ניתן לראות מבנים, התצלום מ־1999 חושף קרקע לא מיושבת. באותה שנה, כשהאזור הוכרז כשטח צבאי סגור, לא היה שם כפר פלסטיני. רק לאחר מכן החליטה המשפחה, בכוונה תחילה ובניגוד לחוק ולשכל הישר, להתגורר בשטח אש צבאי. טענת 'שוברים שתיקה', שהצבא השתמש בתרגיל צבאי באופן ציני כדי לגרש משפחה פלסטינית מביתה, היא ככל הנראה שגויה לחלוטין.

במהלך השנה האחרונה נתקלתי שוב ושוב בסיפורים מזעזעים של ארגוני "שלום". פעם אחר פעם גיליתי שאף שיש סיפורים שכדאי לבחון לעומק, רובם מוגזמים או אפילו מצוצים מהאצבע. מעבר לעובדה שסיפורים כוזבים כאלה הם עלבון לאינטליגנציה שלנו, הם מתדלקים חוסר אמון ושנאה לישראל ברחבי העולם.

כשהזמינו אותי לדבר באל־ג'זירה על אום־אל־חירן, חששתי שמא אצטרך להגן על הבלתי מוצדק. אך ככל שלמדתי, כך נגעלתי יותר ויותר. בזמן שישראל מותקפת בלי סוף במסדרונות האו"ם ובתקשורת העולמית, המינימום שמצופה מארגוני שמאל הוא להגביל את הביקורות שלהם לעובדות המבוססות על עובדות.

הסילופים, ההשמצות ודמעות התנין של ארגונים כמו 'עדאלה' ו'שוברים שתיקה' הופכים את ה'שלום' הנחשק להרבה יותר קשה להשגה. במקום לקדם דו־שיח, ארגונים אלה מעוררים שסע עמוק בחברה הישראלית ומפנים את דעת הקהל העולמית כנגד ישראל. הגיע הזמן שיוותרו על ה"עובדות האלטרנטיביות" שלהם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. מי שקונה את הסיפור על הסובארו ממילא מטומטם מדי בשביל להכיר בעובדות ו/או גיבש את דעתו הרבה קודם. כך או כך, דיון עם בן אדם כזה מיותר לחלוטין.

    1. אתה טועה. הפסיכולוגיה האנושית בנויה כך שככל שהשקר יותר גס ומופרך ככה יש יותר נכונות להאמין לו בלי לבדוק. יוזף גבלס הוא זה שגילה את הכלל הזה (ועשה בו שימוש נרחב) וממשיכי דרכו מ"שוברים שתיקה" למדו את השיעור הזה היטב.

  2. ברור שהכוונה שלך טובה אבל אתה מספר לנו דברים שכולנו מכירים ורובנו סולדים מהם.הנזק שנגרם אכן מטריד ומטריד מכך שנדמה שלאף אחד אין תשובה להרעלה הזו. לו היו מתקבצים מספר אנשים שעיסוקם במשפט אזרחי ותובעים את מפיצי הבדותות אולי ניתן היה לצמצם את פעילותם. מתסכל.

  3. מי שרוצה להבין את שיטת השקרים והתעמולה והשחיתות באצטלה של מוסריות שיקרא את הספרים הבאים
    תעשיית השקרים, תפוס ת יהודי , תעשיית החמלה.
    אלה ספרים שיראו לכם את השקרים, את הרקע להם ואת השיטה של הארגונים להתפרנס מהשקרים האלה. זה עצוב. זה נובע גם מאנטישמיות של מדינות שממנות את כל הגועל נפש הזה.

    1. Subversion – ריסוק מבפנים, זהו תהליך שהתנועה הפמניסטית וגם חלקים של השמאל הישראלי עבר. ייתכן מאוד שגם בית המשפט העליון עבר ריסוק מבפנים.

      פה לא מדובר בריסוק מבפנים, פה מדובר בפסיכופטים שפרנסתם היא להעליל עלינו עלילות דם.

  4. או קי. עצרתי בהתחלה.
    הבדואים הועברו בכפיה לאום אל חיראן ב1956 אבל!!הקרקע לא הועברה לבעלותם.
    מה מסקנת הכותב? אין להם זכות על הקרקע!
    מה המסקנה של אדם ישר? שדפקו את הבדואים פעמיים. גם גירשו אותם מאדמתם וגם מכריחים אותם לשלם שכירות על האדמה שאליה העבירו אותם

    1. טוב עשית שעצרת בהתחלה ולא המשכת לקרוא, כך אתה יכול להצדיק את התעמולה שאתה עושה למען הנצחת הנראטיב השקרי.
      הנה לפניך הקטע בהמשך, הקטע שאותו אתה סירבת לקרוא כדי שתוכל לתרום את חלקך הצנוע בהפצת הנראטיב השקרי, פרסיסט שכמותך:
      ״כשהאזור הוכרז כשטח צבאי סגור, לא היה שם כפר פלסטיני. רק לאחר מכן החליטה המשפחה, בכוונה תחילה ובניגוד לחוק ולשכל הישר להתגורר בשטח אש צבאיי״.
      אתה מדבר על ״מסקנה של אדם ישר״? כנראה שלפי הבנתך אין יותר יושר מהפצת נראטיב שקרי אם זה יפגע הסברתית במיזם היהודי בארץ ישראל. פרסיסט.

    2. בדואים זה תרבות. תרבות של פלישה לקרקעות לא שלהם. הם אף פעם לא קונים קרקע. לכן לא יהיו להם זכויות על הקרקע. עוד הרבה לפני קום המדינה. בדווים הם שבטים נודדים עם מרעה שבדרך כלל מציקים ושודדים את החקלאים. הבדוים הם שבטים שרבים בינם לבין עצמם. לא ברור לי איזה זכויות צריכות להיות לשבטים הנודדים האלה שהגיעו ממצרים וסיני לארץ ישראל

    3. אתה יותר שקרן מטיפש.

      גם הקרקע עליה ישבו לפני 1956 לא הייתה שלהם. אין להם שום הוכחה, להבדיל מדרוזים או ערבים בצפון.

    4. נראה שגם המגיב לא ממש קרא את הטקסט.. הוא מערבב שני סיפורים..
      דרך אגב – רוב תושבי המדינה גרים על אדמה שהוחכרה )הושכרה( להם ע"י מינהל מקרקעי ישראל. לא ראיתי שמפנים יהודים משטחי מדינה )ולא – עמונה זה לא שטח מדינה על פי החוק(

  5. זה מאוד פשוט, כאשר העובדות נגדך, אתה חייב להשתמש בשקרים ורמייה כדי לשכנע. השמאל אלוף בשימוש בפוסט-אמת ובפייק ניוז כדי לקדם את מטרותיו. אילולא תעמולת הכזבים של השמאל (ושימוש ציני בבתי המשפט) השפעתם של ארגוני השמאל הייתה בדיוק אפס.

    1. "אילולא תעמולת הכזבים של השמאל (ושימוש ציני בבתי המשפט) השפעתם של ארגוני השמאל הייתה בדיוק אפס."
      אינני יודע את גילך, אבל לידיעתך השפעתם אכן היתה בעבר "בדיוק אפס" ממש.
      הם נחשבו לאנשי שוליים חצי הזויים מחוץ לשוליים הכי רחבים של הקונסנצוז שנזרקו שלא ברצונם ובגין מחדל של הוריהם לתוך העם היהודי. זה היה מצבם וזו היתה היחס אליהם. מי שהכניס אותם לתוך הקוסנצוז וקידם אותם לקדמת הבמה הציבורית והעניק להם לגיטמציה ובהמשך הטמיע את התנהגותם בתור נורמה לגיטימית הוא שמעון פרס אשר השתמש בהם לקידומו הפוליטי שלו אחרי שהוא נדחה על ידי הבוחר הישראלי והוא ראה שאין לו דרך לזכות בתהילה לה הוא כל כך מייחל אלא באמצעות חתרנות בוגדנית מבפנים ושיתוף פעולה עם ישויות ומדינות זרות מבחוץ.
      זה מה שהיה. שאל נא את מי שחי בתור בגיר עירני את התקופה של הפסדו בבחירות לבגין ואת אירועי סברא ושאטילה. ארור האיש וארור זכרו לנצח נצחים עדי עד.

  6. שמעון פרס, סברא ושאטילה, כל השאר היסטוריה.
    זה הכל הוא ורק הוא ורק הוא.
    כל זמן שדמותו של רע מעללים זה נהנית מהפסאודו-יוקרה אשר נכפתה על הציבור – אין סיכוי.

  7. סיוון רהב מאיר קורת לתקופה שלנו "פוסט אמת", כבר לא מעניין אף אחד מהן העובדות

  8. בזמן שלנו הרבה יותר קל להגיע לחקר האמת מבעבר. בגלל זה מנסים ללמד אותנו שאמת לא חשובה.מי שרוצה להצליח במשהו צריך תמונה בהירה של מצב. היום יותר קל לקבל אותה. כדי מאוד להתנתק מהתשקורת. אני התנתקתי מטלוויזיה, מעיתונים, מאתריmsm. הרגשת שחרור.