פמיניזם ושריעה לא הולכים יחד

קל ונוח לצעוד בוושינגטון עטופות בחיג'אב ולהלל את חוקי השריעה, בחסות ההגנה והחופש של "המערב הכופר". בתרבות האסלאמית שלינדה סרסור וחברותיה מהללות, מאבק אקטיביסטי כזה היה עולה להן בחייהן

צביעות איומה; לינדה סרסור, ממובילות מאבק הנשים נגד טראמפ בארה"ב. צילום מסך

מדוע נשים המאמינות בשוויון זכויות לנשים בוחרות לדוברת מישהי שרגע אחד מתרברבת בדיסידנטיות שלה כאילו מדובר בפטריוטיות, ומיד לאחר מכן מטיפה למען תרבות שבה משחיתים אברי מין של נשים? זה כמו לבחור בתליין כפרזנטור בקמפיין נגד עונש מוות, או במנהיג דאעש לקידום קמפיין לנישואים חד־מיניים.

נשים אלה מדברות בשני קולות: מצד אחד, עקרונות 'ההתנגדות' שהן כה מתגאות בהם וטוענות שהם נובעים ממקורות דתיים, הם בעצם זכויות אזרח וערכים ליברליים של העולם המודרני – בדיוק אותן זכויות שהן מנסות להרוס. מצד שני, הן מנסות לאכוף את חוק השריעה האסלאמי על המערב. לרוע המזל, השריעה מנוגדת במפורש לערכים מערביים ולזכויות אזרח.

כיצד יכולות כתות המאמינות שייעודן לשלוט בזולת לכנות עצמן "פרוגרסיביות", כאשר המסר שלהן בכללותו מנוגד לרוח הסובלנות והדו־קיום החברתי?

תומכי השריעה אמרו תמיד שהם מבקשים לכונן צורת ממשל מוסרית וצודקת שמקורה בחוק אלוהי, וכפי הנראה לצורך מטרה זו הם מטמיעים את מערכת החוקים שלהם – כגון האיסור למתוח ביקורת או לנהל ויכוח על אמונותיהם, או לערבב בין המינים – כדי להרוס את הדמוקרטיות המודרניות.

זה בוודאי נוח מאוד לצעוד בוושינגטון הבירה ולתמוך בכך שנשים אחרות – הנמצאות הרחק משם – יעברו מילה באברי המין שלהן, יינשאו כשהן ילדות ויספגו מכות בעוד כבודן מחולל, בשעה שהצועדות עצמן, במתחם המוגן של וושינגטון, מחרישות לנוכח נושאים שבאמת קשורים להתעללות מסיבית: ספיגת מלקות, כוויות על ידי חומצה, קטיעת אברים או ראשים, או סתם שריפה, הטבעה או קבורה של אנשים בעודם חיים.

נשים אלה, העטופות בחיג'אב וצועדות בוושינגטון, אינן צריכות לחיות ב'אוטופיה' הזאת. הן מנהלות אורח חיים נוח בתוך גבולות 'המערב הכופר', כשהן מוגנות מפני ברבריות כזאת. הערכים שהן נהנות מהן כאן הם ערכי העולם הנאור, שאין להם דבר עם התרבות שהן מנסות להשליט על זולתן.

אוהבות את האסלאם, מרחוק

התרבות המאפשרת לנשים כמו לינדה סרסור לצעוק לתוך מיקרופונים, היא אפילו לא בהכרח אותה תרבות שנשים אלה מאמינות בה; לעתים קרובות זו רק התרבות שהן משתמשות בה כדי לקדם רעיונות טוטליטריים כגון אנטישמיות, חוסר סובלנות דתית וכפיית אמונות דתיות באמצעות הסתננות או הפעלת כוח. התרבות שאליה שואפת סרסור, לפי דבריה שלה, מאפשרת להתעלל בנשים אך איננה מתירה להן לדבר בקול רם, שלא לומר להשתמש במיקרופונים. לפיכך, את הפריבילגיות שלה היא חבה לזהותה האמריקנית.

בציוץ בטוויטר מ־13 במאי 2015 הצהירה סרסור: "כאשר כל ההלוואות וכרטיסי האשראי שלכם יהפכו פתאום להיות ללא ריבית, תדעו שהתחלתם לחיות תחת שלטון השריעה. נשמע נחמד, לא?" לפני כן, ב־29 באפריל 2014, צייצה: "RobertWildiris@, אני לא שותה אלכוהול, לא אוכלת חזיר, אורח החיים שלי אסלאמי. זה בדיוק מה שהוא חוק השריעה".

זה היה נחמד אילו הדרישות היחידות של השריעה הסתכמו בהימנעות מאלכוהול או מבשר חזיר; אבל יש שם אוקיינוס ​​שלם של ציוויים ואיסורים שנכנסים לקטגוריה של "אני מנהל אורח חיים אסלאמי". סרסור לא טרחה להזכיר את שאר מצוות האסלאם, אבל העולם כולו עד להן מדי יום; הן חיות וקיימות מארמונות ערב הסעודית עד למערות אפגניסטן וראקה.

הציוץ של לינדה סרסור (שהוסר). צילום מסך

התרבות שאותה שואפת סרסור להנחיל לעולם בכוח הזרוע – בנוסף להבטחותיה להלוואות ללא ריבית – אינה מאפשרת לנשים לקיים אינטראקציה עם גברים שאינם קרובי משפחה, לנהוג במכונית, לרכוב על אופניים, להשתתף באירועי ספורט, לצאת מהבית ללא רשות, להתאפר או ללבוש בגדים החושפים חלקי גוף, וכל שכן שלא להרצות בפני קהל. נשים צריכות ארבעה עדים גברים כדי להוכיח שנאנסו, שאם לא כן הן מסתכנות בסקילה למוות בגלל 'ניאוף'. האם סרסור באמת חושבת שאנשים יצאו מדעתם עד כדי כך שיסכימו לוותר על כל חירויות האזרח והחופש שאבותיהם עבדו קשה להשיג במשך מאות שנים, רק כדי לקבל הלוואות ללא ריבית?

הצביעות במקרה של סרסור היא בכך שאורח החיים הנועז שלה בארה"ב מצביע על כך שעמוק בתוכה היא בעצם מתעבת את תנאי החיים המדכאים שהיא עצמה אוהבת לקדם עבור נשים מסכנות שנאלצות לחוות אותם בעולם המוסלמי. האם נשים אלה, העוטות חיג'אב על ראשן, יסכימו לבלות כמה שבועות תחת המשטרים הטוטליטריים שעליהם גאוותן?

שלוש נערות בריטיות נענו לקראתו של מנהיג דאעש, אבו בכר אל־בגדדי, וחצו את הגבול לסוריה כדי להצטרף לג'יהאד, החלטה שהצטערו עליה בהמשך; אחת מהן אינה עוד בין החיים. קדיזה סולטנה, שמימה בגום ועמירה עבאס, שהורעלו מתעמולת 'המדינה האסלאמית', נכנסו לסוריה כדי להצטרף למשימה הקדושה ולהיות לכלות עבור לוחמי דאעש. סולטנה נהרגה לפי הדיווחים בהפצצה רוסית מהאוויר בעודה חוששת לנסות ולהימלט מדאעש, מחשש לעינויים קיצוניים וסקילה פומבית אם תיתפס. מקום הימצאן של שתי הנערות האחרות עדיין אינו ידוע, מלבד דיווח על כך שיצרו לעתים רחוקות מאוד קשר עם משפחותיהן.

סופי קסיקי, בחורה צרפתייה שהצליחה גם היא להימלט ממעוז דאעש בעיר ראקה יחד עם בנה בן הארבע, אמרה שהייתה מוצאת להורג אילו נתפסה במהלך הניסיון להציל את בנה. את הסיוט של חיים עם דאעש הגדירה כ"מסע לגיהנום שלא נראה כי יש ממנו דרך חזרה". סמרה קסינוביץ', נערה אוסטרית בת 17, הוכתה  למוות על פי הדיווחים בידי לוחמי דאעש כאשר נתפסה בעת שניסתה לברוח, לאחר שבן הזוג שלה העניק אותה "במתנה" כשפחת מין לחברו.

האירוניה היא שלינדה סרסור ומעריציה אומרים כי הם אוהבים את חמאס, את הח'ליפויות – כמו זו שייסד אל־בגדדי – או את המשטרים בסעודיה ובאיראן, אך הם עצמם אינם חיים שם. אין ספק שסרסור הוצבה בקדמת הבימה ביוזמת גברים שביקשו לקדם את תדמיתם המתונה, שכן הם עצמם אינם יכולים להתגאות בזכויות שהם מעניקים לנשותיהם.

כיוון שאני מגיעה מתוך חברה מוסלמית שמרנית, אני יודעת כי התרבות שסרסור משתוקקת אליה לעולם לא תאפשר לה לצאת במופע כזה של אקטיביזם ללא אישורם של הגברים "השומרים" שלה. כיצד היא שכחה להזכיר שבסעודיה ובארצות מוסלמיות רבות אחרות, אקטיביזם מהסוג שלה יעלה לאישה באובדן משפחתה, כבודה וכנראה גם חייה?

רומן חד־צדדי

בית משפט במדינת וושינגטון השהה את האיסור שהטיל הנשיא טראמפ על כניסתם לארה"ב של תיירים משבע מדינות מוסלמיות. האם יש שופט כלשהו, או גורם אחר בעל השפעה, שהיה מעז לערער כך על צו של מלך סעודיה למשל, או של מועצת השריעה של איראן, או על מישהו מבני המשפחה המלכותית במדינה כלשהי במזרח התיכון? האם יש מי שהיה אוזר אומץ לנהוג כך מול דיקטטור צבאי או אחד ממנהיגי חמאס שאותם סרסור כה מעריצה?

גם בסיוטים הגרועים ביותר אי אפשר לדמיין 'התנגדות' נגד הדעה השלטת באזורים שבהשפעת השריעה; אבל כן, התנגדות מותרת בארה"ב ובמערב, היכן שאנשים רשאים לומר בחופשיות את דעתם. אלה אינם ערכיה של ארץ זרה, שאותה סרסור מתיימרת להעריץ; אנשים במערב נאבקו כדי לזכות בהם ושילמו על כך בדמם.

הרומן החד־צדדי של הפרוגרסיבים עם הקיצונים לעולם לא ישרת את המטרה של קידום השוויון. למעשה, זה עלול לגרום את ההפך. במצרים, גברים שמרנים השתמשו בנשים מפגינות כדי להפיל את משטרו של חוסני מובארק, אבל ברגע שהאחים המוסלמים עלו לשלטון ועמדו בחוד החנית של שלטון מורסי, העולם כולו צפה בתדהמה כיצד הם אכפו את שלטון השריעה על כולם, ובפרט על נשים. לאחר מכן העניש משטרו של מורסי את הנשים שהפגינו נגד שריעה בסגנון האיראני שהוא הכתיב.

אותם אימאמים שהיו הרוח החיה מאחורי המהפכה במצרים סיפקו אז פאתוות (פסקי הלכה) המתירות לאנוס את אותן נשים שצעדו ברחובות למען זכויותיהן. לדברי העתון 'אל ערביה':

המטיף המצרי הסלפי אמר שאונס והטרדות מיניות של הנשים שהפגינו בכיכר תחריר בקהיר הם דבר מוצדק, וכינה אותן "צלבניות חסרות בושה, חסרות פחד, ואפילו חסרות פמיניזם … אבו אסלאם הוסיף כי נשים פעילות אלה הולכות לכיכר תחריר לא לשם מחאה אלא כדי שיתקפו אותן מינית מפני שהן רצו להיאנס… ודרך אגב, 90 אחוז מהנשים הם צלבניות, והנותרות הן אלמנות שאין מי שישלוט בהן…

כ־80 נשים הותקפו מינית בלילה אחד בלבד, כאשר ממשלת מורסי הודחה ואנשים יצאו לחגוג את נפילתו. אלה הן השקפות העולם שסרסור מנסה למכור.

אותם אנשים שהליברלים והפרוגרסיבים מנסים להעצים יכריזו עליהם ככופרים מיד כשיעלו לשלטון, וישיתו עליהם את העונשים הגרועים ביותר שניתן להעלות על הדעת בגלל ה'פשעים' שהם מבצעים, על ידי קידום מערכת ערכים שלדעתם תביא הרמוניה לעולם.

המדוכאים האמיתיים נלחמים בשתי חזיתות. מצד אחד הם נמחצים תחת המשטרים הטוטליטריים שלהם עצמם, ומצד שני תחת סנגוריהם של עריצים אלה, שהצועדים בוושינגטון מבקשים להעצים – כנראה מבלי להבין אפילו איזה נזק עצום הם גורמים.

_______________

חדיג'ה חאן היא עיתונאית ופרשנית המתגוררת בפקיסטן. המאמר פורסם באתר מכון 'גייטסטון'. מאנגלית: שאול לילוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

6 תגובות למאמר

  1. מצחיק לטעון שעל פי הלכת האסלם לא נוטלים ריבית, וכי מהיכן הבנקים האhסלאמיים חיים???
    הבנקים האיסלמיים נוטלים גם נוטלים ריבית, אם כי בדרך עקיפה. בדיוק כמו מכירת חמץ היהודית, כאשר הבנקים האסלמיים נותנים משכנתא למוסלמי, עם משתמשים בקומבינה דתית.
    הם לא נותנים ללקוח הלוואה, אלא הם "רוכשים" את הדירה במקומו.
    למשל, דירה שעלותה 1 מיל' ש"ח. הבנק רוכש אותה מהמוכר המקורי (במקום שלקוח הבנק ירכוש את הדירה) ומוכר אותה ללקוח שדורש הלוואה ב-1.5 מיל' ש"ח. אם ללקוח היו חצי מיל' ש"ח בחיסכון, הוא ישלם אותם לבנק במקום, ואת מיליון השקלים הנותרים הוא יחזיר לבנק בתשלומים. כך למעשה נטל הבנק מהלקוח ריבית של חצי מיל' ש"ח על הלוואה של חצי מיל' ש"ח.
    קומבינה דתית קלאסית.

    אחת הבעיות הגדולות של המערב, זה חוסר הבנה אמיתי של ההלכה האיסלמית. כך מיני אקטיביסטים מושחתים למיניהם מוכרים למערב לוקשים על האיסלם ועל הליכותיו הנעימות. יאלללה…

  2. מדינות המערב, אירופה ואח"כ אמריקה פיתחו במשך מאות שנים את רעיונות הדמוקרטיה, פלורליזם, ליברליזם וכל מסגרות השלטון הנובעות מהם.
    בכל אותה זמן האסלם, שסיים את התפתחותו בימי הביניים, דרך במקום.
    אחרי מלחמת העולם השניה ועם סיום הקולוניאלזם, המוסלמים שנשארו מאות שנה אחורה, פנו לדרך היחידה שהם מכירים – הטלת האחריות על כולם, רק לא על עצמם.
    בשם הפתיחות במדינות המערב הם לוקחים לעצמם את כל שיטות הדמוקרטיה, המשפט, והממשל והופכים אותם לכלי לשרותם כשזה מתאים להם, ללא כל קשר למשמעות האמיתית של רעיונות המערב.
    תמיד הם יכולים לצעוק "אפליה, גזענות,פאשיזם" וכו'.
    הרי המערב מפחד פחד מוות שיאשימו אותו בזה.

  3. מאמר מצוין. היה ראוי להזכיר גם שסרסור יצאה נגד סרט שתיאר את הדיכוי שנשים חוות תחת השריעה. כלומר היא לא רק מקדמת את חוקי השריעה אלא תוקפת כל מי שמתנגד להם. צבועה. תחת שלטון השריעה היא הייתה מוצאת להורג. והשמאל תומך בה כי היא "פעילה חברתית למען המדוכאים" ו"לוחמת למען צדק חברתי". איבדו את השכל הישר.

  4. מוסלמי ובנו צועדים ברחובות פריז.
    אבא, אומר הבן, למדנו היום בבי"ס על ההבדל בין מדינה דמוקרטית ומדינה גזענית אבל לא ממש הבנתי.
    תראה, אומר האב, הגענו לצרפת בלי כלום. קיבלו אותנו בברכה, נתנו לנו את כל צרכינו-אוכל, בגדים, דיור, חינוך, בריאות, יש לנו מסגדים שלנו, הכל בכל ובחינם. זאת נקראת מדינה דמוקרטית.
    אבל אבא, מקשה הבן, לצרפתים לא קשה עם זה, לא מפריע להם לתמוך בנו בלי שאנחנו עושים משהו לבד?
    הם בטח נורא מתעצבנים וכועסים, נכון?
    נכון מאד, אומר האבא, ואז אנחנו אומרים שזאת מדינה גזענית…