סוף סוף בעלת ברית

במסיבת העיתונאים המשותפת הציגו טראמפ ונתניהו קירבה יוצאת דופן. אמנם הפלסטינים עדיין במשחק, אך בפעם הראשונה בהיסטוריה מוצא ראש ממשלת ישראל אוזן קשבת לרעיונות מחוץ לקופסת "פתרון שתי המדינות"

קירבה בולטת; טראמפ ונתניהו במסיבת העיתונאים. צילום מסך

מסיבת העיתונאים שנערכה הערב מציגה התפתחות שלא הייתה מעולם ביחסי ישראל-ארצות הברית. בפעם הראשונה בתולדות המדינה יושב בבית הלבן ידיד אמת, ולא ידיד של עולם הקלישאות של הטוּ-סטייט סולושן.

הפגישה בין טראמפ לנתניהו יצרה בערוצי החדשות האמריקנים הפוגה מבורכת מבחינת טראמפ בעיסוק הרצוף, הבלתי פוסק, המשברי בנושא ההדלפות על מגעי הגנרל מייקל פלין עם הרוסים והתפטרותו. טראמפ אולי היה מוכן להמשיך לדבר ולהאריך במסיבת העיתונאים עד אין סוף, אלא שלא היה עוד על מה.

דבר אחד צריך להיות ברור: נתניהו וטראמפ דיברו על עמים שלא מעניינים בימים אלה את האמריקנים – הפלסטינים והאיראנים. מה שמעסיק את האמריקנים, ובייחוד את התשלובת התקשורתית-פוליטית, אלו הרוסים. אך לפי הגילויים של מומחי מודיעין בתקשורת האמריקנית, מה שהדאיג את המדליפים מתוך מנגנוני המודיעין, וביניהם נאמני אובמה, אלו הגילויים שהגנרל פלין, היועץ לביטחון לאומי שהתפטר בינתיים, התכוון לחשוף בנושא הסכם הגרעין.

הסיפור העיקרי של מסיבת העיתונאים הלא שגרתית – מסיבת עיתונאים שהתקיימה לפני הפגישה ולא אחריה – היה מופע הקירבה, הידידות והאינטימיות. טראמפ זרק עצם לעיתונאים הישראלים: הוא היה רוצה שישראל "תבלום קצת" את הבנייה בהתנחלויות. למעשה, זו הייתה בקשה מאוד רכה, מעין מס שפתיים לנושא קלישאתי במדיניות האמריקנית. תשובתו של נתניהו אומרת הכל: "בכל מקרה לא יהיו התנגשויות סביב הנושא הזה; אנחנו נשוחח בינינו".

מה שכנראה מסתתר מאחורי הבקשה של טראמפ זה הרצון להוריד את השטחים ואת כל המעורבות הישראלית שם מהכותרות. כוונתו שישראל צריכה להוריד פרופיל, אלא שממשלת הימין, לפחות האגף הימני בתוכה, לא מפסיקה להרעיש דווקא בנושא ההתנחלויות, הבניה והחקיקה הנלווית. כך נאלצו נתניהו וליברמן להכריז על תנופת הבניה החדשה, שכוללת יותר מ-5,000 יחידות דיור. אלמלא ההכרזה והחקיקה ושאר הרעשים והצלצולים לא הייתה באה התייחסות של הנשיא טראמפ.

כל אחד והצרות שלו

למעשה, זאת הייתה מסיבת עיתונאים קצרה בתוכן, אך היא שידרה ללא ספק תקשורת טובה.

טראמפ דיבר בהתחלה במושגים של קשר בין שתי המדינות, שהוא בלתי ניתק לשבירה: "חירות האדם" כערך משותף לשתי הדמוקרטיות, ישראל כסמל לכוח עמידה כנגד דיכוי; הישרדות מול רצח עם ודמוקרטיה השורדת מול אלימות. ישראל, הוא אמר, מעוררת השראה. הוא דיבר על איראן כאתגר בטחוני חמור ביותר שישראל ניצבת מולו, ואת הסכם הגרעין כינה "גרוע ביותר".

מבחינה חדשותית הנושא הפלסטיני עלה, אך בצורה לא ממוקדת. "מדינה אחת, שתי מדינות – לי זה לא משנה" טראמפ אמר, ומיהר להוסיף שיש מדינה אחת שהוא מאוד אוהב וזאת ישראל. נתניהו מצדו דיבר על כך שבשלב הנוכחי יכולות להצטרף למציאת הפתרון שחקניות נוספות, וזה יקל על שני הצדדים. הוא התכוון למדינות ערביות שבעבר היו אויבות של ישראל והיום כמעט בעלות ברית.

הבעיה המטרידה ביותר מבחינת ישראל היא החשש להתבססות איראנית-חיזבללאית על גבול הסורי. על כך לא דובר במסיבת העיתונאים, והשאלה מי יהיה האדם בצד של הממשל האמריקני שיטפל בבעיה.

רצה הגורל ודווקא עכשיו, שני השותפים למפנה ההיסטורי הזה, ראש הממשלה נתניהו והנשיא טראמפ, נמצאים במצור מבית, כל אחד והחקירות שלו. אצל נתניהו זה סיגרים, אצל טראמפ זו פרשה שהדמוקרטים והתקשורת היו רוצים לראות כווטרגייט בשידור חוזר.

פרישתו של הגנרל מייקל פלין שוללת מנתניהו את הקול החזק ביותר במפלגה שלו בנושא הגרעין האיראני. ההיגיון אומר שהאחריות בשלב זה תתרכז בידי ראש הסי.איי.איי פומפיאו. טראמפ מאותגר בימים אלה על ידי הרוסים לא רק בגלל מגעיו של פלין עם השגריר הרוסי בוושינגטון, אלא בגלל ההתגרויות של מוסקבה. הבולטת שבהן היא הגעת ספינת ביון לחופי ארצות הברית במרחק 30 מיל מקונטיקט. היו התגרויות איראניות, כולל ירי טיל ותקיפת ספינה סעודית. כל אלה מבחנים חמורים, כאשר צוות הבית הלבן בנושאים הביטחוניים האסטרטגיים נמצא במהומה רבתי וטרם התגבש. יתרה מכך: אובמה ונאמניו עושים הכל כדי לשבש את תפקוד הממשל החדש.

"ישות פלסטינית" שוב על השולחן

את ההבדל ביחס התקשורת לנשיא החדש אפשר היה לראות בשאלתו של מואב ורדי לגבי התגברות התקריות האנטישמיות מאז עלייתו של טראמפ לשלטון. צריך להעיר שהנושא כבר ירד מהכותרות ומלכתחילה לא היה בכך הרבה ממש. אבל אף כתב לא היה מעז לשאול את אובמה, למשל, לגבי האפשרות שהוא מעודד את מהומות השחורים.

אבל זאת הייתה הרמה להנחתה של ראש הממשלה נתניהו. "אני מכיר את הנשיא ומשפחתו ואין לעם היהודי תומך גדול יותר מהנשיא טראמפ" הוא אמר. לפני כן גם פנה ישירות בחיוך אל ג'ארד קושנר, שאותו ואת משפחתו הוא מכיר מזה שנים רבות. טראמפ עצמו דיבר על נכדיו, שהם כמובן יהודים, אם לא שואלים הרבנות הראשית בנושא.

אז מצד אחד מסיבת העיתונאים הוציאה החוצה מהארון את מערכת היחסים הקרובה בין בכירי שתי הממשלות; מצד שני, הבעיות נשארות, אף אחד לא מאפסן את הפלסטינים, גם לא את הצוויישטאטן לוסונג (פתרון שתי המדינות). טראמפ דיבר בפירוש על כך ששתי האומות תצטרכנה לעשות ויתורים. אם יש שתי אומות, משתמע שתי מדינות.

נתניהו חזר ביתר הדגשה על אחד התנאים שלו להסדר, שבעבר לא זכה לאוזן קשבת: "שליטה ישראלית בכל השטח". הכוונה לשליטה ביטחונית. צריך עוד לראות כיצד יצליחו טראמפ ואנשיו ליצור את מפגשי המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. בכל אופן, ההתייחסות החדשה, הבלתי נוקשה, למסגרת הפתרון מייצרת עבור ישראל הישג מדיני חשוב ביותר: היא מוחקת את הפרמטרים שהנשיא לשעבר אובמה והקהילה הבינלאומית קיבלו כמוסכמה שאין לערער עליה: דהיינו, מדינה פלסטינית עצמאית על בסיס גבולות 67', חילופי שטחים, חלוקת ירושלים, והכרה בישראל כמדינה יהודית.

אולי בשמאל יתפלאו שאפשר עכשיו לחזור למורשת רבין האמיתית, המקורית, כפי שהציג אותה בנאומו האחרון בכנסת ב-5 באוקטובר 1995, כחודש לפני שהשיגו אותו כדורי מתנקש. רבין דיבר על גבולות בני הגנה ועל כך שבחלק מהשטחים תקום "ישות פלסטינית". הוא בשום אופן לא האמין במדינה פלסטינית. "לא נחזור לגבולות 67'" רבין אמר. וכמובן, ששמעון פרס, יוסי ביילין ואהוד ברק השתוללו בהתנהלות מדינית מופקרת ושברו את העקרונות של רבין ושל מנחם בגין.

אז מתברר, לפי דברי טראמפ במסיבת העיתונאים, שהוא לא עובד אצל נפתלי בנט; אבל בכל זאת יש אפשרות לחזור לחלק מעקרונות רבין.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. החשש הגדול, שהשמאל והתקשורת בארה"ב תנסה להפיל את טראמפ בלהמציא שהאיש אינו שפוי או לנסות לפתוח בחקירה שתגרום לו להתפטר. כמו פה בישראל. הם עושים הכל ע"מ להפיל את שלטון נתניהו.
    אני מקווה שהמחליף של מייקל פלין יהיה יותר חזק ויחשוף את אובמה וממשלו בנוגע להסכם הגרעין ועל כל מחדליו של חסן אובמה .
    להדגיש, שהיתה מסיבת עיתונאים מצויית וכן גם מרגשת . וכל הכבוד לראש ממשלתנו על החדות , ההבחנה לצד הזהירות

    1. בארה"ב אם הנשיא מודח ממנים את סגנו תחתיו. ומייק פנס אף הוא ידיד אמת של ישראל.

  2. ברית תמיד היתה כשזה השתלם לארה"ב אך הפרטים היו תמיד גמישים, וזה טבעי. לא טבעי הוא שרק צד אחד משנה את הפרטים לפי האינטרסים שלו וצד שני תמיד (כמעט) נופל אפיים ארצה ללא שקול דעת אמיתי, כאילו אין לא אינטרסים. זו לא ממש ברית

  3. שוב פעם "פלסטינים" ו"שטחים".
    יש להשתמש ביהודה ושומרון וערבים תושבי יהודה ושומרון.