מִנִּקְרַת הַצּוּר: הטור השבועי של צור ארליך

לא חגגתי ולנטיין

ב-14 בפברואר חשבתי שחגי אינסטנט מיובאים מאמריקה לא עושים לי את זה. למחרת בערב גיליתי שאולי בעצם כן

גבר הולך לאיבוד (אילוסטרציה). צילום: Alex Proimos CC BY-NC 2.0 via flickr

הֵן תִּסְלְחִי לִי, אֲהוּבָה, שֶׁלֹּא קָנִיתִי
לֹא פֶּרַח שׁוֹקוֹלָד וְלֹא חֻלְצָה עִם נִיטִים,
עַל כִּי יָדִי הַמַּקְלִידָה לֹא שַׂחְקָנִית הִיא
וְהָאַרְנָק שֶׁלִּי עָשׂוּי לֹא עוֹר זִקִּית.

עַל שֶׁבַּיּוֹם אֲשֶׁר הֻכְרַז כְּוָלֶנְטִינוֹ
לֹא הִתְחַפַּשְׂתִּי לָךְ לִמְחַזֵּר לָטִינוֹ
וְלֹא רָכַשְׁתִּי נֵר בְּרֵיחַ קְלֵמַנְטִינוֹת
וְלֹא אָרַזְתִּי לָךְ אֲפִלּוּ בְּשַׂקִּית

שׁוּם תַּשְׁמִישִׁים שֶׁל יוֹם שֶׁמַּהוּתוֹ הִיא לַעַז,
שׁוּם תַּכְשִׁירִים שֶׁל תַּאֲרִיךְ שֶׁלֹּא עָלָה אָז
עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל מִי מִשְּׁנֵינוּ עַד שֶׁלַּעַס
לִסְתּוֹת הַלֵּס של סַל הַסֵּייל דִּבֵּר עִסְקִית.

הֲרֵי תָּבִינִי, אֲהוּבָה, הָעֵסֶק גַּס לִי.
הֲרֵי תַּסְכִּימִי: הָעִנְיָן הַזֶּה לֹא אַסְלִי.
עוֹד לֹא עָשׂוֹר מֵאָז קֻרְצַץ אַךְ כְּבָר נִמְאַס לִי
כִּי בְּחַגִּים חָדָשׁ נִמְאָס וְלֹא עַתִּיק.

הוֹ וָלֶנְטַיין, הוֹ וָלֶנְטִינוֹ לֶבַנְטִינִי,
קוֹף אַחֲרֵי אֵידָם, אָדוֹם בְּלֹבֶן צִינִי,
נוֹעֵר נֵרוֹת –  – אֲהוּבָתִי, הֵן הֵבַנְתִּינִי,
הֵן תִּסְלְחִי שֶׁלֹּא קָנִיתִי אֶת הַשְׁטִיק.

אבל כן חגגתי אמש

שְׁתֵּי מְדִינוֹת אוֹ אַחַת,
מָה שֶׁתַּחְלִיטוּ יֻחְלַט,
אָמַר בִּשְׂפָתַיִם שָׁנִי
הַנָּשִׂיא הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי.

וְרָעַף כִּשְׁמָנִים וּדְשָׁנִים
מֹר דְּבָרוֹ הָאֶחָד-אֵין-שֵׁנִי
עַל אָזְנַיִם צְרוּבוֹת-חֲדָשׁוֹת
וְעַל גַּב שֶׁשָּׁנִים יָדַע שׁוֹט.

וְהַמֶּסֶר, אֶחָד אֵין שֵׁנִי,
מְדִינָה אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ כַּמָּה,
הִשִּׁיל כִּגְלָדִים יְשָׁנִים
שְׁנוֹת קִלְקוּל וְיִבּוּשׁ וְאוֹבָּמָה,

וְאֻמָּה חָפְשִׁיָּה מִיַּבֶּלֶת
עָמְדָה הוֹמִיָּה לְקַבֵּל אֶת
הַנָּשִׂיא הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי
וְהַשַּׁחַר עָמַד חַדְשָׁנִי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.