יש עשן בלי אש

גם אם היועץ לביטחון לאומי לשעבר מייק פלין דיבר עם השגריר הרוסי בוושינגטון על הסרת הסנקציות, אין בכך בעיה אמיתית

מדוע הוא היה צריך לשקר? פלין בקריקטורה מאת DonkeyHotey. רישיון: CC BY SA 2.0

קלישאה מתקופת 'ווטרגייט' אומרת שהטיוח תמיד גרוע מן הפשע. בפרשת מייק פלין, לפנינו המקרה המתועד הראשון של טיוח בהיעדר פשע.

מושא הטשטוש היו שיחות טלפון שהתקיימו ב־29 בדצמבר בין פלין לשגריר רוסיה בוושינגטון. הפרת האמון כביכול מצדו של פלין הייתה העובדה שהוא ניהל משא ומתן עם יריב זר בעוד ממשל אובמה מכהן, וגרוע מכך, הדיון שניהל עם סרגיי קיסילאק באשר לסנקציות שננקטו אז נגד רוסיה בגלל מעורבותה בבחירות 2016.

מה הבעיה עם זה? מגוחך שצריך להפעיל את "חוק לוגן", שעבר בתקופת הנשיא ג'ון אדאמס אך אף לא אמריקני אחד הועמד על פיו לדין במשך 218 השנים שחלפו מאז. חוק זה אוסר על אזרחים פרטיים לנהל משא ומתן עם מדינות זרות. אבל פלין לא ממש היה אזרח פרטי. כמי שיועד באופן פומבי לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של הנשיא הנכנס טראמפ, היה זה סביר לחלוטין מבחינתו לשוחח עם שחקנים זרים לקראת כניסתו לתפקיד באותו חודש.

בתסריט הגרוע ביותר הוא היה אומר לשגריר הרוסי שממשל טראמפ אולי יסיר את הסנקציות, ולכן, חבר, אין צורך בסבב של פעולות תגמול. כיצד זה שונה מהמקרה של ברק אובמה שאמר לנשיא רוסיה דמיטרי מדבדב במהלך הקמפיין לבחירתו מחדש ב־2012, מול מיקרופון שהיה פתוח בטעות, כי "אלה הבחירות האחרונות שלי, אחריהן אוכל להיות גמיש יותר"?

במקרה הזה פלין היה מספק לרוסים מידע שימושי, שייתכן שהוא שתרם להחלטתם שלא להגיב. אני לא חובב גדול של הרוסים, אבל שוב: מה לא בסדר בזה? מתברר שממשל טראמפ בסופו של דבר לא הסיר את הסנקציות. כל זה היה סערה בקומקום ריק.

האשמתו של פלין בהתנהגות בלתי הולמת נושאת בחובה הד תת־הכרתי של האשמה רבת שנים נגד ריצ'רד ניקסון על כך שהתערב בשיחות השלום באוקטובר 1968 בפריז, כדי למנוע מיריבו הדמוקרטי להכריז על הצלחה גדולה במדיניות החוץ שלו ערב הבחירות לנשיאות. אבל סוג זה של עצמאות דיפלומטית לכאורה, היה מאריך את ימיה של מלחמה שאמריקנים מצאו בה את מותם מדי יום. בשיחתו של פלין עם הרוסי לא היה שום דבר מהסוג הזה. היכן הנזק שנגרם?

הנזק לא היה בעצם קיום השיחות אלא בעובדה שפלין שיקר אודותיהן, ובעיקר למי שיקר – לסגן הנשיא, שיצא לאחר מכן בהודעה לעולם שפלין מעולם לא דן בסנקציות. אתה לא יכול להשאיר סגן הנשיא שלך חשוף ומעורער. פלין היה צריך ללכת.

עד לנקודה זו, הסיפור הגיוני. למעט דבר אחד: למה לטייח אם אין בכלל פשע? מדוע לשקר ולטעון שדובר על סנקציות? לא מובן. האם פלין רצה לבטל חקירות אפשריות על קשרים אחרים שלו עם הרוסים, שאולי לא היו תמימים כל כך? יש המון הדלפות חדשות המצביעות על מגעים רבים במהלך הקמפיין בין מקורבי טראמפ לפקידים רוסים, שחלקם היו סוכני מודיעין. עם זאת, ה'ניו יורק טיימס' מדווח שעד כה "אין ראיות" לקנוניה או לשיתוף פעולה בין צוות הקמפיין של טראמפ להאקרים רוסים, או להתערבות אחרת בבחירות בארה"ב.

עד כה. ועל כן יתקיימו עוד חקירות. קשת הספקולציות בנוגע למה שהיה שם בדיוק, נעה בין אשמה מהדהדת לתום לב רשלני. בקצה אחד של הקשת נמצא התרחיש שבו פקידים בצוות הקמפיין – אולי כולל פלין, וייתכן שגם טראמפ עצמו – נמצאים בסכנה בגלל עסק מסריח או פעילות פוליטית שידועים לרוסים, ושבגללם האמריקנים כעת שבויים בידיהם. קנוניה הזויה לדעתי, אבל יש אנשים לא מוסמכים שחושבים שהיא אפשרית.

בקצה השפיר של הקשת עומד ההסבר הבא: טראמפ, שאותו ניתן לקנות בקלות במחמאה, מדמיין את עצמו כ"סוגר עסקות" דגול שהופך בן לילה למדינאי נערץ כשהוא מצליח להפעיל את קסמיו על ולדימיר פוטין כדי לחתוך עסקה גדולה בסגנון עסקת ניקסון־סין – אנו מבטלים במשותף את המלחמה הקרה החדשה ומשלבים ידיים כדי להרוס את המדינה האסלאמית, והגענו גם להסדר חדש באשר לאירופה שמשחרר אותנו מחלק מהנטל של בעלי ברית טפילים.

בעיניי זהו רעיון מטורלל, פנטזיה נרקיסיסטית שאיננה מעוגנת לא באסטרטגיה ולא בהיסטוריה. אבל זה לא אומר שהיא לא חלפה במוחו של טראמפ; אחרי הכול, הוא הרי טען שאלמלא נשארנו בעיראק רק כדי לגנוב את הנפט שלה, לא הייתה קיימת היום 'המדינה האסלאמית'. אם זה אכן היה הלך המחשבה שלו בנוגע לרוסיה, הגיוני שהיה מקיף את עצמו ביועצים שניהלו מגעים נרחבים שם.

אני לא מאמין לאף אחד מהתרחישים האלה, אבל מתקשה למצוא חלופות. החידה נותרת בעינה: מדוע שיקר פלין? עד שלא נשיב לשאלה הזו, המקרה הזה של טיוח בחיפוש אחר הפשע נותר לא מפוענח.

_____________

טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. אכן, המגמה הנוכחית של משפטיזציה של הפוליטיקה האמריקאית מדאיגה למדי.

  2. אולי הוא שיקר כי הוא עבר על חוק לוגן. ידע שהוא עושה מעשה לא חוקי. זה שכמעט 300 שנה לא האשימו אף אחד בעברה על חוק לוגן לא אומר שזה לא חמור.

  3. הוא שיקר כי הוא פחד שזה יזיק לטראמפ
    זה הכל.
    שקר לבן פשוט – הפך למי יודע מה.
    חבל.