טראמפ מאלץ את אירופה לבחור: לעמוד על הרגליים או לקרוס

בכירי הממשל האמריקני הבהירו בוועידת מינכן כי ארה"ב מחויבת לאירופה, אך מצפה לנשיאה בנטל הביטחוני. באיחוד האירופי מתחילים להפנים: טראמפ הוא הזדמנות להשתחרר מהתלות בארה"ב

מסר כפול לאירופה. סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, וקנצלרית גרמניה מרקל בוועידת מינכן. צילום: שגרירות ארה"ב בגרמניה

1963. המלחמה הקרה בעיצומה. העולם מתאושש ממשבר הטילים בקובה, שכמעט גרם למלחמת עולם שלישית ולמלחמת עולם גרעינית ראשונה. המתיחות בין שני הגושים – המערבי בהנהגת ארה״ב והמזרחי בראשות ברית המועצות – מורגשת היטב על אדמת גרמניה, שבשטחה עבר קו התפר השביר בין דמוקרטיות קפיטליסטיות לדיקטטורות קומוניסטיות. חומת ברלין היא רק בת שנתיים. במינכן, בירתה לשעבר של התנועה הנאצית, מחליט אוואלד היינריך פון־קלייסט – מוציא־לאור מקומי של כתב עת צבאי ל״מדעי ההגנה״, לארגן מפגש מצומצם של כמה עשרות מומחים ממדינות המערב לדיון בענייני הביטחון הבוערים שעל הפרק. פון־קלייסט, איש צבא לשעבר וממשתתפי ניסיון ההתנקשות הכושל בחייו של היטלר ביולי 1944, קיווה שהמפגש יסייע למנוע עימות צבאי בעל השלכות הרסניות לגרמניה המשקמת עצמה ממלחמת העולם השנייה.

באותם ימים ״האיחוד האירופי הכלכלי״, גלגולו הראשון של האיחוד האירופי, היה עוד בחיתוליו ומנה רק שש מדינות חברות. תלותה של אירופה המערבית בארה״ב הייתה כמעט מוחלטת – במיוחד בכל הקשור לממד ההגנתי מפני שאיפות ההתפשטות של הגוש הקומוניסטי. במסגרת נאט"ו, הברית הצבאית הצפון־אטלנטית שהוקמה בסוף שנות הארבעים, ארה"ב הייתה מטריית הביטחון של הדמוקרטיות האירופיות. אמריקנים ואירופים עבדו יחדיו על גיבוש אסטרטגיות להכלת האיום הסובייטי. המלחמה הקרה עברה אט־אט לפסים של 'דטאנט', קרי הפשרת המתיחות. בהמשך הוא הוחלף במירוץ חימוש מחודש, אשר הסתיים בהתמוטטות ברית המועצות והגוש הסובייטי כחצי מאה לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

בכל אותה תקופה עולמית בוערת וסוערת המשיכו מומחי ביטחון והגנה וכן מדינאים בכירים מהמערב להיוועד אחת לשנה בבירת בוואריה, במפגש שזכה עם השנים לכינוי הרשמי ״ועידת הביטחון של מינכן״. ״הסדר העולמי החדש״, שהחל עם התפרקות הגוש המזרחי והביא בין היתר להחלשת האיום הרוסי, לאיחודה מחדש של גרמניה ולהרחבת האיחוד האירופי, לא קבר את ״ועידת הביטחון של מינכן״. נהפוך הוא: האתגרים הביטחוניים החדשים שצצו עם היעלמות חלוקת העולם הישנה לשני גושים רעיוניים, ובראשם איום הטרור האסלאמי הרדיקלי, הפכו את הוועידה השנתית לאירוע הבינלאומי החשוב ביותר לעוסקים בענייני צבא ומדיניות חוץ. מעין ״ועידת דאבוס ביטחונית״ לגנרלים, מדינאים, פוליטיקאים, אקדמאים וכמובן עיתונאים. מאות מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל מוזמנים ליטול חלק בכינוס השנתי, שלמרות היותו מאורגן במסגרת פרטית, זוכה לחסות ומימון נדיבים ביותר של ממשלת גרמניה. ״ועידת הביטחון של מינכן״ נועדה לשמש את גרמניה כמשקל נגד ל״ועידת מינכן״ אחרת – זו שב־1938 הביאה את מעצמות המערב, בריטניה וצרפת, למסור לידי גרמניה הנאצית במהלך של התרפסות מדינית את חבל הסודטים ולסלול בכך את הדרך למלחמת העולם השנייה.

גרמניה המאוחדת־מחדש השתמשה ב״ועידת הביטחון של מינכן״ כדי לקבע את מעמדה המרכזי והמוביל באיחוד האירופי. יתרה מזו, ועידת הביטחון אפשרה לממשלת גרמניה לנהל מדיניות חוץ מקבילה, לא פורמלית. כמו, לדוגמה, כלפי איראן. בשנים שבהן הממשלה בברלין הייתה שותפה למאמץ הבינלאומי להפעלת לחצים על איראן למניעת התחמשותה הגרעינית, הקפידו ראשי ועידת הביטחון (בשנים האחרונות ממלא את התפקיד וולפגנג אישינגר, שגריר גרמניה לשעבר בארה״ב) להזמין למינכן נציגים בכירים של המשטר האיראני, ששטחו בפני הקהל הבינלאומי את עמדותיה של ארצם וקיימו מפגשים מדיניים בשולי הכינוס.

״ועידת מינכן״ הפכה לאחד הכלים היעילים ביותר של הממשלה הגרמנית לקידום אג׳נדה פוליטית באפיקים לא ממלכתיים, לצד מוסדות ייעוץ אקדמיים וקרנות פוליטיות ופרטיות. עם זאת, הוועידה היוקרתית נכשלה עד כה ביצירת תוצאות ממשיות בזירה הבינלאומית. אשתקד הוכרז במהלך דיוני הוועידה על הפסקת אש דרמטית בסוריה, שגובשה במו״מ אינטנסיבי בין מזכיר המדינה לשעבר ג׳ון קרי לעמיתו הרוסי סרגיי לברוב ונציגי האיחוד האירופי. הפסקת האש הזו, שהוצגה כהישג של ״ועידת מינכן״, לא החזיקה מעמד יותר משעות ספורות. ללמדנו שמעבר לדיבורים ומפגשים באולמות מהודרים וארוחות לאניני טעם, הצמרת הביטחונית והמדינית לא הצליחה לנצל את המעמד כדי לאתר דרכים יעילות להתמודד עם אי־הסדר העולמי.

רוב המימון מגיע מארה"ב. תרגיל נאט"ו בפולין. צילום: U.S. Army Europe

שבויים בקונספציה הגנתית

עם זאת, השנה קיבלה הוועידה אופי מיוחד לנוכח ההתפתחויות הבינלאומיות, שכפו על המפגש סדר יום חדש: בראש ובראשונה, תחילת כהונתו של ממשל אמריקני חדש, שלפחות מבחינה הצהרתית מעוניין לשנות את הסטטוס־קוו ביחסי ארה״ב עם בעלות בריתה האירופיות, והנחשד ברצון לקדם הבנות עם רוסיה דווקא בעת שזו מגבירה את איומיה ולחציה על אירופה. לכך נוספת אי־הוודאות הגוברת באשר לעתידו של האיחוד האירופי בעקבות ה'ברקזיט', וכן לנוכח התחזקות הזרמים האנטי־אירופיים מימין ומשמאל במדינות האיחוד השונות, והמשבר הכלכלי הנמשך.

דווקא בתקופה שבה האיחוד האירופי זקוק למרחב תמרון גדול כדי לטפל בבעיותיו הפנימיות הגוברות תוך הישענות על מטריית ההגנה האמריקנית, נכנס לבית הלבן נשיא שאינו מפגין מחויבות מיוחדת כלפי נאט״ו ואירופה. נהפוך הוא: דונלד טראמפ אינו מסתיר את רצונו לשנות את חוקי המשחק. בעיניו נאט״ו היא גוף ״מיושן״, שארה״ב איננה צריכה להמשיך ולממן את הוצאותיו הכספיות כל עוד המדינות החברות אינן עומדות בהתחייבויותיהן הכספיות. הנשיא האמריקני צופה את המשך התפוררותו של האיחוד האירופי, תומך במתנגדיו, ומאשים את גרמניה בניהול מלחמה כלכלית לרעת ארצו.

חודש לאחר השבעתו של דונלד טראמפ כנשיאה ה־45 של ארה״ב, נערכה בסוף השבוע האחרון סדרת פגישות בדרג בכיר ביותר, שנועדה לאפשר לאירופים המודאגים והחוששים לנסות ולברר להיכן מועדות פניו של הממשל האמריקני החדש. מזכיר ההגנה הטרי ג׳יימס מטיס נועד עם עמיתיו במפקדת נאט״ו בבריסל. שר החוץ החדש רקס טילרסון השתתף במפגש שרי החוץ של קבוצת ה־G20 שנערך בבון. לא פחות משלושה נציגים בכירים – סגן הנשיא מייק פנס, מזכיר ההגנה מטיס, והשר לביטחון־פנים ג׳ון קלי – נשלחו לוועידת מינכן בראש משלחת אמריקנית גדולה. הנוכחות המכובדת הזו של נציגי ממשל טראמפ לוותה במסר חד־משמעי, שנועד להפיג את פחדיהם של האירופים: ארה״ב נשארת מחויבת באופן מלא לברית הצפון־אטלנטית ולקשריה עם אירופה. אבל, וושינגטון מצפה משותפיה האירופיים שיעמדו גם הם במחויבויותיהם.

היטיב לנסח את העמדה האמריקנית סגן הנשיא פנס, שלאחר קודמו, ג׳ו ביידן, הוא סגן הנשיא האמריקני השני המכבד את ועידת מינכן בנוכחותו. ״הנשיא טראמפ ביקש ממני להעביר את המסר הבא: ארה״ב תומכת במלוא הכוח בנאט״ו, ומחויבותה הטרנס־אטלנטית היא בלתי מעורערת״, הצהיר פנס מיד בתחילת דבריו, וזכה למחיאות כפיים סוערות. התשואות הלכו ודעכו עם המשך נאומו, לנוכח תוכנו. פנס חזר שוב ושוב על המונחים ״קרבנות״ ו"הקרבה" בהתייחסו לא רק להיסטוריית ההגנה המשותפת לארה״ב ולאירופה, אלא גם להתמודדות עם האתגרים העומדים בפני בעלות הברית, ובראשם סכנת האסלאם הקיצוני. המונח ״קרבנות״ אינו משפיע לחיוב על האירופים, שכן הוא רומז לאפשרות של מהלכים צבאיים יזומים ולא רק הגנתיים.

הממסד הפוליטי האירופי עדיין שבוי בקונספציית הביטחון ההגנתי ולא ההתקפי, וחושב יותר במונחים של ביטחון־פנים מאשר בתפיסה של ביטחון־חוץ. האמירה המשמעותית של פנס שלפיה ״שלום בא מעוצמה״, והבהרתו כי הנשיא טראמפ מאמין שעל המערב להיות משוכנע שדרכו היא הנכונה ושיש לשלם מחיר כדי לשמור על החופש ועל הדמוקרטיה, ציננה את יחסם של המאזינים האירופים בקהל. כך גם דבריו של פנס בדבר מחויבותה של ארה״ב להגנת בעלות בריתה במזרח התיכון, ובראשן ישראל.

בבריסל, בברלין ובפריז – שלוש הבירות הראשיות של האיחוד האירופי – מאוד לא אהבו את קבלת הפנים החמה שראש הממשלה נתניהו זכה לה בבית הלבן, ואת מופע החברות ההדוקה בינו לבין טראמפ. לא היה זה מקרי שבסמוך לביקורו של נתניהו בוושינגטון החליטה ממשלת גרמניה לדחות את מפגש ההתייעצויות השנתי עם ממשלת ישראל, שאמור היה להתקיים בחודש מאי הקרוב. אף שבירושלים נוטים להתייחס בזלזול־מה ליחסים עם אירופה, במיוחד בתקופות של ממשלים אמריקניים ידידותיים, אין להפחית במשמעות הסנקציה הגרמנית, שבאה למחות על העברת ״חוק ההסדרה״ בכנסת. מרקל היא שהחליטה לפני כעשור על כינון ההתייעצויות הממשלתיות עם ישראל מתוך רצון למסד את היחסים עם ישראל ולהבטיח את פיתוחם והעמקתם, גם אם בעתיד יתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות מדיניים. דחיית ההתייעצויות, לראשונה על ידי הצד הגרמני, בתקופת בחירות שכרגע אין ודאות שמרקל תישאר בסיומה בלשכת הקנצלר, צריכה להיקלט בירושלים כאיתות מבשר רעות ליחסים בין שתי המדינות – ולנוכח מעמדה המתעצם של גרמניה בהנהגת האיחוד האירופי, גם ליחסים בין ישראל ואירופה.

לצד אשרור המחויבות האמריקנית לאירופה, מיהר פנס להבהיר שמדובר גם במחויבות מצדם של האירופים. סגן הנשיא התייחס באופן ברור לאי־עמידתן של רוב השותפות האירופיות בנאט״ו במחויבות להעלות את הוצאות הביטחון שלהן לרמה של לפחות 2% מהתל״ג הלאומי. החלטה בעניין זה עברה בפסגת נאט״ו בוויילס ב־2014. ממשל אובמה הוא שדחף את ההחלטה, זמן רב לפני שטראמפ הכריז על מועמדותו לנשיאות. כיום, רק חמש מ־28 מדינות הברית הצבאית עומדות בסיכום: ארה״ב, יוון, פולין, אסטוניה ובריטניה. בהתחשב במצבה הקשה של כלכלת יוון, אין להתפלא שמדינה זו מצליחה לעמוד בדרישות הנמוכות שהוצבו בפניה בפסגת ויילס. מנגד, הכלכלה החזקה ביותר באירופה, גרמניה, מוציאה רק כ־1.2% מהתל״ג להוצאות צבאיות וביטחוניות.

״אי־השוויון בנשיאת הנטל הכלכלי פוגם במחויבות״, הבהיר פנס. ״הנשיא טראמפ מצפה שהשותפים האירופיים יעמדו במילתם, הסכנות גדלות ומשתנות מדי יום. האיומים – טרור האסלאם הקיצוני, איראן וצפון קוריאה – מחייבים תשובה חזקה מכולנו. נאט״ו חייבת להתפתח כדי להתמודד עם האיומים החדשים, אנחנו חייבים להיות צעד אחד קדימה לפני היריבים שלנו״.

פנס אמנם מנה ברשימת האיומים גם את מעורבותה הצבאית הגוברת של רוסיה באוקראינה ובמזרח אירופה, אך מדבריו היה ברור שטיפול בנושא הרוסי אינו עומד בהכרח בראש סדר העדיפויות של הממשל האמריקני החדש, בניגוד למצב בבירות אירופה. פנס הבהיר שוושינגטון תמשיך לראות ברוסיה אחראית למצב באוקראינה, למרות רצונו של טראמפ לחפש ערוצי הידברות חדשים עם מוסקבה. הוא התחייב גם להמשך הצבת הכוחות האמריקניים במדינות הבלטיות ובמדינות מזרח אירופה כתגובה להחלטת רוסיה להציב טילים במובלעת הרוסית קלינינגרד, הנמצאת בשטח האיחוד האירופי. ההחלטה על הצבת כוחות אלו התקבלה על ידי ממשל אובמה בשבועות כהונתו האחרונים.

גם מזכיר ההגנה מטיס השמיע מחויבות בלתי מתפשרת לברית עם אירופה, ובמילותיו: "dead rock commitment". בנאומו הקצר מאוד התייחס מטיס כמעט באופן מוחלט דווקא למתיחות הגוברת עם רוסיה בגבולה המזרחי של אירופה, ול״סכנה לדמוקרטיות שלנו״ שהיא מציבה. ״נעמיק את הברית, נתקדם יחדיו ונתמודד יותר עם האיומים בגבולות נאט״ו. אנחנו מחויבים להפוך את נאט״ו לרלוונטית. העברנו כוחות לפולין ולמדינות הבלטיות כדי לשמר התרעה. אני משוכנע שהברית תשמור על אחדות שורה בהתמודדות עם האיומים. נאט״ו קיימת כדי להבטיח את אורח חיינו החופשי״.

ניתוח הפרדה

אין ספק שאישיותו מעוררת המחלוקת של דונלד טראמפ מאפשרת לאירופים להשתחרר מהעכבות שעוד נותרו להם ביחסם המזלזל והמתנשא כלפי האמריקנים. רשמית הם כמובן מכירים תודה לארה״ב על הסיוע הנדיב מאוד שהעניקה להם – צבאית וכלכלית – במהלך המאה הקודמת. אך בדיעבד האירופים, בעיקר אלו מהמעצמות לשעבר, מתקשים לסלוח לאמריקנים על כך שהם הצליחו לסיים שתי מלחמות עולם שהאירופים עצמם התחילו, ולהביא לחיסולו של הקומוניזם שהיה גם הוא המצאה אירופית. האירופים בעיקר לא סולחים לאמריקנים על כך שתפסו את עמדת ההנהגה העולמית.

כעת בא נשיא אמריקני שנוא נוסף שמאלץ את האירופים שוב לחוש חובת תודה כלפי ארה״ב. לא בגלל משהו שהוא עשה, אלא בגלל דבר שהוא מסרב לעשות: לתת לאירופים גיבוי מוחלט, ללא תמורה מצדם. מעבר לקיתונות הבוז, הסלידה, השנאה והלעז שהאירופים כבר הספיקו להפגין ביחס לנשיא האמריקני החדש, מתחילה להתגבש אצל ראשי האיחוד וממשלותיו תובנה חדשה: טראמפ אינו נתפס עוד כאיום על אירופה, אלא כהזדמנות עבורה להמציא את עצמה מחדש ולעמוד סוף־סוף על הרגליים. לאירופים ברור שהם עדיין רחוקים מאוד מהגשמת השאיפה הזו, וכי הם עדיין תלויים בשיתוף פעולה עם האמריקנים מול רוסיה ובמאבק עם הטרור האסלאמיסטי. אך אם לאחר ה'ברקזיט' נדמה היה שאירופה איבדה את חזונה וחיוניותה, הרי שטראמפ – ולא מרצונו – החדיר רוח חדשה במפרשי האיחוד.

האורחים האמריקנים בוועידת מינכן יכלו להיות מרוצים למדי מהדברים ששמעו מפי עמיתיהם האירופים. מזכ״ל נאט״ו, ראש ממשלת נורבגיה לשעבר ינס סטולטנברג, אמנם הבהיר שהברית הטרנס־אלטרנטית אינה רוצה ליזום עימותים אלא למנוע אותם, אך הדגיש כי כל השותפים לברית צריכים לשאת בחלקם. לדבריו, הדרך לשוויון בנטל עדיין ארוכה, אך האירופים עלו על הדרך הנכונה. לאחר שנים של קיצוצים בתקציבי ביטחון והגנה, שנבעו בעיקר מהמשברים הפיננסיים הנמשכים, החלו ממשלות אירופיות להשקיע מחדש בתחומים אלו. ״האירופים אינם יכולים לדרוש מארה״ב להיות מחויבת לביטחון אירופה אם הם בעצמם לא מוכנים לעשות זאת״, אמר מזכ״ל נאט״ו, והבהיר ששותפות לנטל אינה רק עניין כלכלי אלא גם פיתוח יכולות צבאיות ונכונות פוליטית לבוא לעזרתם של אחרים. ״אירופה חזקה לא יכולה להיות אירופה לבדה, כשם שאני חושב שאמריקה תחילה אינה יכולה להיות ארה״ב לבדה״, הצהיר סטולטנברג.

אחת הבעיות הניצבות בפני הגברת התפקוד הצבאי של מדינות אירופה היא הכפילות המבנית הקיימת לכאורה בין נאט״ו ובין האיחוד האירופי. בנאט״ו חברות גם שלוש מדינות שאינן אירופיות – ארה״ב, קנדה וטורקיה – ושלוש מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי (איסלנד, נורבגיה ואלבניה). לאלו יש להוסיף את בריטניה, שעומדת לעזוב את האיחוד. לאיחוד האירופי עצמו יש תכניות לגבש מסגרות צבאיות, ש״ישלימו״ את פעילות נאט״ו ולא יתחרו בה.

"אירופה לא יכולה להיות חזקה לבדה". מזכ"ל נאט״ו ינס סטולטנברג ושרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני. צילום: European External Action Service CC BY-NC 2.0

לקראת צבא אירופי?

אירופה לא רק שואפת לראשונה לעצמאות מוחלטת מארה״ב. האיחוד האירופי מגדיר עצמו כעת כאנטי־תזה לארה״ב של טראמפ. הנציבה האירופית למדיניות חוץ וביטחון, פדריקה מוגריני, שמתוקף תפקידה אחראית על עיצוב תפיסה ביטחונית אירופית חדשה, השמיעה במינכן הצהרה מפתיעה ביותר, לנוכח נבואות הזעם על התפרקותו של האיחוד ואחרית ימיו של המערב: במצבו של העולם, אמרה מוגריני, האיחוד האירופי הוא מקום טוב והרבה יותר חזק ממה שרבים חושבים. ״האיחוד האירופי הוא שותף חשוב, צפוי, אמין״, אמרה מוגריני, מבלי להוסיף ״בניגוד לארה״ב של טראמפ״. ״האיחוד פועל להגביר את הביטחון בו מבלי כל קשר לנאט״ו. אנו עושים זאת עבורנו, לא מאחר שמישהו ביקש מאיתנו״, הבהירה, ושבה להבליט את שוני התפיסות בין אירופה לממשל בוושינגטון: ״אי־אפשר להתמודד עם האתגרים הביטחוניים רק באמצעות הגברת היכולות הצבאיות. השקעה בפיתוח, בשמירה על הסביבה, על זכויות האדם, בחינוך, ביצירת תעסוקה – זו הדרך האירופית. אנחנו נהיה התומכים הראשיים בהמשך הגישה המולטילטרלית (רב־צדדית)״.

קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, אמרה דברים דומים: ״אנשים באירופה שואלים את עצמם אם הגישה המולטילטרלית היא היעילה ביותר, האם אנחנו לא צריכים להתעסק יותר בעניינים שלנו? האיחוד האירופי נמצא כעת במצב קשה מאוד בגלל משאל העם בבריטניה. עזיבת בריטניה מצערת, אבל זו עובדה. שאר המדינות החברות צריכות לשאול את עצמן איזה מבנה עתידי צריך להיות לאיחוד האירופי. אנחנו לא יכולים להסתפק בסטטוס־קוו. השוק המשותף הוא הבסיס. אנחנו צריכים להראות לאזרחים איזו תועלת באה להם מהאיחוד: יצירת עבודה, הגברת תחרות ושגשוג. בשנים הקרובות נצטרך לבחון רגולציות שמונעות מאיתנו להיות תחרותיים״.

מרקל, הנמצאת בתחילת מערכת בחירות גורלית מבחינתה, הצהירה על כוונת ארצה לתרום יותר למאמץ הביטחוני הגלובלי. תחת ממשלותיה הפכה גרמניה לשותפה פעילה מאוד בכוחות צבאיים, המוצבים ברחבי העולם במסגרות האו״ם, נאט״ו והאיחוד האירופי. עם זאת, דעת הקהל הגרמנית עדיין מתנגדת ברובה להגברת ההוצאות הביטחוניות. סקר שמפרסם השבועון 'שטרן' בגיליונו האחרון העלה ש־55% מהגרמנים מתנגדים להגדלת התקציב הביטחוני של ארצם בשנים הקרובות, לעומת 42% שתומכים בכך. 56% מהגרמנים מתנגדים להגדלת השתתפותה של גרמניה במאבק נגד דאעש, ו־50% מהגרמנים תומכים בהקמתו של צבא כלל־אירופי.

יציאתה הצפויה של בריטניה, המתנגדת הראשית לצבא אירופי, עשויה לקדם את היוזמה הזו, כמו גם הנכונות של ממשלות ברחבי היבשת להוציא יותר כספים על תקציבי ביטחון והגנה. משתתפי ועידת מינכן האירופים הבהירו שהמטרה לא צריכה להיות רק הגדלת התקציבים הצבאיים, אלא ייעול תיעולם של הכספים הציבוריים במקביל להגברת התיאום בין המדינות החברות. אין כל סיבה, הדגיש מזכ״ל נאט״ו, שלאמריקנים יהיה דגם טנק תקיפה אחד ולאירופים חמישה, המיוצרים במדינות שונות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. זה המשפט הכי חשוב לנו כאן: "בבריסל, בברלין ובפריז – שלוש הבירות הראשיות של האיחוד האירופי – מאוד לא אהבו את קבלת הפנים החמה שראש הממשלה נתניהו זכה לה בבית הלבן, ואת מופע החברות ההדוקה בינו לבין טראמפ. לא היה זה מקרי שבסמוך לביקורו של נתניהו בוושינגטון החליטה ממשלת גרמניה לדחות את מפגש ההתייעצויות השנתי עם ממשלת ישראל, שאמור היה להתקיים בחודש מאי הקרוב."

    כל עוד שהגרמנים והאירופים ימשיכו לשנוא אותנו, ולקנא בנו, במקום לתמוך – הם ילכו מדחי לדחי. עוד בעיה ועוד בעיה. הם לא ייצאו מזה. האף למעלה, ההתנשאות שלהם, שהם חושבים שהם הבייבי סיטר שלנו והם יקבעו לנו אם יש לנו זכות קיום או לא. זה חייב להיפסק. יש פה פטרונות שהיא מקובלת בצורה קונפורמיסטית בכל אירופה, וזה הפך להיות בלתי נסבל. לא סתם אנחנו מזלזלים בהם. הם הרוויחו את זה ביושר.

  2. בתחילה נפלה אירופה בקלות רבה בידי הנאצים. לאחר מכן לולי התמיכה הכספית האדירה אירופה הייתה נופלת בידי הקומוניסטים. ועתה אירופה נופלת בידי האיסלאם. כנראה שבאירופה יש DNA של התאבדות קולקטיבית. טראמפ החליט לעשות סוף לתמיכה הכספית באירופה. אם הם רוצים להתאבד שיעשו זאת ללא הכסף של ארצות הברית

  3. הפקיד החנון בתמונה זה מזכ"ל נאט"ו? אפילו לתפקיד כזה לקחו פקיד, ולא גנרל? הם מחוסלים.

    1. ידידי, לנאטו יש מזכ"ל אזרח (מסורתית, אירופאי) ומפקד צבאי עליון בארופה (מסורתית, אמריקאי).

  4. האירופאים לא למדו כלום
    קראו את הקטע הבא הוא מסביר למה-

    פדריקה מוגריני, שמתוקף תפקידה אחראית על עיצוב תפיסה ביטחונית אירופית חדשה, השמיעה במינכן הצהרה
    ״אי־אפשר להתמודד עם האתגרים הביטחוניים רק באמצעות הגברת היכולות הצבאיות. השקעה בפיתוח, בשמירה על הסביבה, על זכויות האדם, בחינוך, ביצירת תעסוקה – זו הדרך האירופית. אנחנו נהיה התומכים הראשיים בהמשך הגישה המולטילטרלית (רב־צדדית)״.

  5. אמריקאים זה עמוד השידרה שמחזיק את היוורופה מיוחדת.
    לא מדיניות לא מתחשבת של ביורוקראטיה של בריוסל זה שהוציא בריתים מיוורופה אלא התגברות עולכת וגוברת מדיניות הדבדלות האר"הב.
    כמושהם שונים ארה"ב ומקנים בו ככה הם "אוהבים" אחד ושני.
    כל השאר דיברי סרק.