עיתונאי, ימני והומו מוצהר: מילו יאנופולוס מטריף את השמאל

בתרבות שבה חריגה קלה מהתקינות הפוליטית עלולה לגרום לאובדן מקום עבודה, מילו יאנופולוס הוא הילד הרע שנהנה לשבור את הכלים ולשחוט את הפרות הקדושות של הדת הפרוגרסיבית

ראוותני ופרובוקוטיבי. מילו יאנופולוס. צילום מסך מיו טיוב

לפני כשלושה שבועות התחוללו מהומות ברחובות ברקלי שבקליפורניה, מקום מושבה של האוניברסיטה המפורסמת. הפורעים שברו חלונות, ניתצו כספומטים וזרעו הרס באופן כללי. הסיבה למהומות הללו הייתה הרצאה שנשא באוניברסיטה מילו יאנופולוס, עורך באתר 'ברייטבארט', שמקיים בימים אלו סבב הרצאות בקמפוסים ברחבי ארה"ב. אלפי מפגינים התקהלו סביב האולם שבו הייתה אמורה להינתן ההרצאה, ומנעו מאחרים להיכנס אליה. המשטרה הבריחה את יאנופולוס החוצה דרך יציאה צדדית, כשהוא לבוש בשכפ"ץ קרמי. המפגינים, בהם כמה מאות מפעילי הארגון האנטי־פשיסטי 'אנטיפה', הכו נמרצות את באי ההרצאה שלא הצליחו להימלט, קראו להם 'נאצים', והתיזו לעברם גז פלפל.

מה גרם למהומה הזאת, ומיהו הדובר שעורר תגובה עזה כל כך?

ראשית יש לומר שצריך היום מעט מאוד כדי לעורר הפגנות ומחאות נגד דוברים בקמפוסים בארה"ב. באווירה השוררת כיום בארה"ב, במיוחד באוניברסיטאות, סטודנטים מוחים נגד כל מי שחורג במשהו מהקו הליברלי העדכני, גם אם הוא מגיע משורות השמאל. כך למשל מתקיימות הפגנות ומחאות אלימות נגד אירועים של פמיניסטיות רדיקליות, שבין יתר עמדותיהן מתנגדות לכך שטרנסג'נדריות יקבלו זכויות של נשים. בתרבות הפוליטיקלי־קורקט הנוכחית, כל אמירה שמישהו עשוי לפרש אותה כגזענית, מיזוגינית, אסלאמופובית, הומופובית, טרנסופובית וכן הלאה, עלולה לגרום לשיימינג רבתי ולאובדן מקום עבודה – גם אם נאמרה בטעות, בתום לב או מחוץ להקשר. רף ההגדרה לאמירות "בעייתיות" כאלה הולך ויורד, ביחס הפוך להקצנה וההחמרה ברמת התגובות אליהן.

אם כמה פמיניסטיות שלא אוהבות טרנסג'נדרים יכולות לעורר מהומה, על אחת כמה מי שמתנגד הן לפמיניזם הן לטרנסג'נדרים. כזה הוא מילו יאנופולוס, עורך הטכנולוגיה של אתר 'ברייטברט', אתר ימין אמריקני שעד לאחרונה נוהל על ידי סטיב באנון, יועצו הבכיר של הנשיא דונלד טראמפ. יאנופולוס הוא עיתונאי, קומיקאי ובעיקר פרובוקטור, ולמען המטרה האחרונה הוא הגיע לברקלי. הוא איש ימין, אך הדגש שלו הוא על ימין תרבותי ולא על ימין כלכלי. הוא תומך נלהב בטראמפ ובתנועות הלאומניות של אירופה, ומתנגד להגירה, לאסלאם, לפמיניזם ולזכויות הקהילה הגאה – אף שהוא הומוסקסואל מוצהר בעצמו, שטורח להזכיר בכל הזדמנות שהוא יוצא רק עם גברים שחורים. יאנופולוס מבין היטב שמכלול אישיותו מהווה אנטי־תזה לשמאל.

רהוט, שנון וילדותי

הדגלים העיקריים שבהם מנופף יאנופולוס הם התנגדות לדוגמטיות ליברלית, ומה שהוא קורא "חירותנות תרבותית". החוק האמריקני (בניגוד לזה האירופי) מגן מכוח חופש הביטוי על כל דיבור שאיננו מסית לאלימות, אך בפועל ישנן אמירות רבות שמי שישמיע אותן בחברה האמריקנית הנוכחית יישא בהשלכות קשות ביותר. דוגמה לכך היא סיפורו של זוכה פרס נובל, המדען סר טים האנט. האנט, אז בן 72, אמר בהרצאה שישנה בעייתיות בכך שנשים עובדות במעבדות עם גברים, מפני שנוצרות ביניהם מערכות יחסים רומנטיות, ומשום שהן בוכות כשמבקרים אותן. הדברים הללו, שהיה ברור למדי שנאמרו בהלצה, עוררו סערה. ההתנצלות לא סייעה להאנט, והוא איבד את מקום עבודתו.

לפי יאנופולוס ודומיו, צריך להיות מותר להגיד כל דבר, גזעני או לא תקין פוליטית ככל שיהיה, ובלבד שלא יהווה הסתה לאלימות במובן הצר של המונח. שיטת ההתנגדות של יאנופולוס פשוטה. הוא משמיע בכוונה, שוב ושוב, אמירות אנטי־פמיניסטיות (או הומו/אסלאמו/טרנס/ווטאבר־פוביות) באופן שלחלוטין איננו משתמע לשתי פנים – כמו, למשל, בכותרת הזו של מאמר שלו: "אמצעי מניעה גורמים לנשים להיות לא מושכות ומשוגעות", או בכותרת הבאה: "האם אתה מעדיף שלילדתך יהיה סרטן או פמיניזם?". כך הוא גם מקבל תשומת לב והרבה, וגם מנסה לפרוץ גדרות ולאתגר נורמות.

מישור אחר, בעייתי יותר, שבו התבטאה גישתו של יאנופולוס לחופש הביטוי, הוא הגנה על ה'אלט רייט'. על תופעת ה'אלט רייט', הימין הקיצוני הגזעני בארה"ב, כתבנו בהרחבה במאמר אחר. יאנופולוס כתב בברייטברט מאמר מבוא ל'אלט רייט', שהציג אותם באור חיובי יחסית. לטענתו, רוב אנשי ה'אלט רייט' אינם באמת גזענים ואנטישמים כפי שהם מציגים את עצמם; הם פשוט רוצים לומר דברים אסורים לשם האמירה עצמה, גם כדי להילחם במשטרת המחשבות הליברלית וגם בשביל הצחוקים. כפי שכתבנו במאמר הנ"ל זו איננה טענה משכנעת, והיא אומרת יותר עליו מאשר עליהם. השנאה הרבה של רבים ב'אלט רייט' ליאנופולוס – שמעברר להיותו הומוסקסואל הוא גם יהודי – היא ראיה טובה לכך. מצד שני, רבים מהם רואים בו שלב־מעבר לעמדות הקיצוניות יותר שלהם, המסייע להם להגיע לקהלים חדשים.

הדביקות של יאנופולוס בחופש הדיבור באה לפעמים גם על חשבון מה שנראה כמו נימוס אנושי בסיסי. כמו מנהיגו הנערץ דונלד טראמפ (שהוא קורא לו בכינוי חיבה 'Daddy'), המוכנות שלו להגיד כל דבר עומדת לא רק בסתירה לפוליטיקלי־קורקט. כך למשל, כחלק ממלחמת טוויטר רחבה יותר עם השחקנית לסלי ג'ונס, שבעקבותיה הוא נחסם מטוויטר – שבו היו לו למעלה מ־200 אלף עוקבים – הוא תקף את המראה שלה ואמר שהיא נראית כמו גבר. אף שבאופן כללי הוא שנון, רהוט ובעל ידע, סגנון ההתנהלות שלו נוטה להיות ילדותי.

מתקפותיו של יאנופולוס על התקינות הפוליטית, ולעתים גם על הטעם הטוב, נתקלו בהתנגדות גם מימין. כך, למשל, הזמנתו לנאום ב־CPAC, כנס שמרני מרכזי, גררה ביקורת מגורמים שמרנים אידאולוגיים המתנגדים לדרך ההתבטאות שלו ואינם רואים בו שותף אמיתי לדרך, כיוון שהוא יותר פופוליסט משמרן, לפחות לא שמרן כלכלי. לאחרונה גם צפו טענות כלפיו שהוא נותן לגיטימציה לפדופיליה, טענות שאותן הוא מכחיש.

מקום ראשון באמזון

בדעותיו של יאנופולוס כשעצמן אין חידוש, ורבים מחזיקים בהן. החידוש שלו הוא סגנוני. יאנופולוס הוא צבעוני, גס, מצחיק ורעשני. הוא מנסה בעיקר למשוך תשומת לב, ואיננו בוחל באמצעים לשם כך. הוא הכריז למשל על הענקת "מענקי פריווילגיה" – מלגות לסטודנטים מעוטי יכולת שהם גברים לבנים, במחאה על נוהל האפליה המתקנת. בתערוכת אמנות פרו־טראמפ שארגן, הוא שפך על עצמו דם חזירים כמחאה על אלימות אסלאמית. התכנון המקורי שלו לחגיגת הניצחון של תומכי טראמפ בוושינגטון היה מסיבה שבה פועלים מקסיקנים ללא חולצות בונים חומה מסביב לחוגגים.

צורת ההתבטאות שלו היא הומוריסטית, פרובוקטיבית, מגוחכת וראוותנית. הפרסונה שלו היא של הומוסקסואל מוחצן, עם שיער מחומצן ותלבושות מגוחכות (לסבב ההרצאות הוא קרא the dangerous faggot tour). הוא מתלבש יותר כמו דוגמן או זמר הומוסקסואל מאשר כמו עיתונאי שמרני, ומוציא עשרות אלפי דולרים על בגדים. כל המצג הזה נועד לתפוס תשומת לב, ויחד עם האמירות שלו לייצר תגובות נזעמות, שאכן ממהרות לבוא.

סבב ההרצאות שלו באוניברסיטאות הוא חלק מהמאמץ שלו לשרוף לליברלים את הנתיכים על ידי פרובוקציות בתוך המגרש הביתי שלהם, כמו תליית שלטי פרסום בנוסח "טרנסקסואלים הם סתם הומואים" וכדומה. והשיטה הזו בהחלט מצליחה. כעת הוא מוציא ספר בהוצאה היוקרתית 'סיימון אנד שוסטר' (שהוחרמה בשל כך על ידי כמה סופרים ומבקרים), ובעקבות המחאות בברקלי הגיע הספר שטרם יצא לאור למקום הראשון ברשימת רבי המכר של אמזון, עם עלייה של 12,740% בהזמנות.

הטרול כגיבור תרבות

מילו יאנופולוס הוא בריטי, בן לאב יווני ואם יהודייה. הוא למד בכמה אוניברסיטאות ובהן קיימברידג', אך לא סיים תואר ופנה לעבוד בתקשורת. הוא עוסק בעיקר בחדשות טכנולוגיה ובעבר הקים אתר בתחום זה, אך בהמשך מכר אותו וכיום הוא עורך חדשות טכנולוגיה ב'ברייטברט'.

נקודת המפנה בקריירה של יאנופולוס הייתה פרשה זניחה מאוד בשביל רוב העולם, אך בעלת תהודה רבה מאוד בקהלים מסוימים. ב־2014 קמה מחאה אינטרנטית בקרב גיימרים, כלומר אנשים שמשחקים במשחקי מחשב ולוקחים אותם יותר מדי ברצינות. הם התלוננו על כך שהביקורות בתקשורת על משחקי מחשב הן פוליטיות מדי ועוסקות בנושאים ליברליים כמו היעדר ייצוג למיעוטים בדמויות במשחקי מחשב, או במתן סיקור אוהד למשחקים שמקדמים אג'נדות ליברליות (כמו המשחק הזה על דיכאון, תיהנו). סוגיות אלו אינן מעסיקות יתר על המידה את הגיימר הממוצע, נטען, שבסך הכול רוצה להרוג זומבים בשקט. בנוסף, עלו גם טענות על ניגודי אינטרסים וקשרים בעייתיים בין מפיקי משחקים למבקרים.

העיתונאים הרלוונטיים, שהרגישו אמונים על הפצת דוֹגמות השמאל, הגיבו כדרכם בקריאות של מיזוגניה, גזענות וכן הלאה. ההתנגשות הזו הביאה לעימות בין שתי קבוצות שאינן ידועות בחוש הפרופורציה שלהם; גיימרים, ופעילי שמאל אינטרנטיים. כל הסיפור נשמע מגוחך – ולמען האמת הוא לא רק נשמע כך – והוא גם לא תפס יותר מדי כותרות. אך בקרב האנשים שחיים את חייהם באינטרנט, הוא צבר תנופה משמעותית.

'גיימרגייט', כפי שהיא כונתה, הייתה אירוע שולי לחלוטין, אלולא התפקיד שמילאה ביצירת הימין החדש שהתגבש סביב טראמפ. יאנופולוס היה בעל קריירה תקשורתית מוצלחת עוד קודם לכן, שהיו לה גם מאפיינים פוליטיים, אבל בעקבות האירוע הזה הוא קיבל חשיפה רחבה שהפכה אותו מעיתונאי טכנולוגיה רעשני ללוחם רעשני הרבה יותר במלחמות התרבות האמריקניות.

אל מול טענות ה'פוביה' למיניה שהוטחו בגיימרים, יצא להגנתם יאנופולוס, שהיה מעורה גם כעיתונאי טכנולוגי. הוא שלהב קהל לא קטן של אנשים להקדיש מזמנם ומרצם להטרלת דמויות ליברליות באינטרנט, הטרלה שעברה לא פעם את גבולות הטעם הטוב. מעורבותו יצרה עבורו קהל של חסידים נאמנים שהפכו אותו לדמותת הנוכחית שלו – הטרול כלוחם תרבות. בעקבות חלקו ב'גיימרגייט' הוא הגיע להיות עורך טכנולוגיה בברייטברט, אתר שהתאים לו גם מבחינת דעותיו אבל בעיקר מבחינה סגנונית.

ברייטבארט הוקם על ידי אנדרו ברייטברט, עיתונאי יהודי שהיה ממקימי אתר החדשות הליברלי־מאוד 'הפינגטון פוסט'. ברייטברט היה מראשוני העיתונאים שהבין את הפוטנציאל החדשותי של האינטרנט. מעבר לכך, הוא גם היה קונסרבטיבי מובהק. אתר 'ברייטברט' היה הניסיון שלו להשמיע קול שמרני חזק בעידן האינטרנט. דעותיו של ברייטבארט לא היו שונות מאוד מהמיינסטרים הקונסרבטיבי האידאולוגי. יורשו, סטיב באנון, הוא שהחל לשלב בין אלמנטים קונסרבטיבים קלאסיים לפופוליזם לאומני.

ההבדל המרכזי בין ברייטברט לקונסרבטיבים הרגילים הוא שהסגנון שלו היה הרבה יותר אגרסיבי, צבעוני ואף צעקני. בניגוד לשמרנים אחרים הוא לא הציג עצמו כהוגה דעות או מומחה מדיניות אלא כעיתונאי/בדרן, דמות צבעונית שדיברה בשפה פשוטה ולפעמים גסה. הוא לא לקח את עצמו ברצינות ואהב לעשות שטויות, כמו להסניף אבקת יין אדום בהופעה בטלוויזיה. הציטוט המפורסם ביותר של ברייטברט, שראוי להביא במלואו, הוא "politics is downstream from culture". התרבות קודמת לפוליטיקה. כשהשמאל שולט בתרבות, אין פלא שהימין נוטה להפסיד. אם הימין רוצה להתחרות עם השמאל, הוא חייב להתחרות גם ברמת הבידור הפוליטי ולא רק בניירות מדיניות של מכון קאטו. תפיסה זו הולידה סגנון, אגרסיבי, נחרץ, צבעוני וצעקני. ברייטבארט נפטר מהתקף לב ב־2012, אבל חסידיו ממשיכים בדרכו, לפחות ברמה הסגנונית.

כך תהיה ימני ומגניב

יאנופולוס לקח את כל זה צעד נוסף קדימה. לשמאל החתרני תמיד היה יתרון על הימין השמרני. תמיד ישנם אנשים שרוצים להיות פרובוקטיביים, לשבור מוסכמות ולשחוט פרות קדושות. כל עוד הימין דרש לשמר את המצב הקיים, הוא לא היה מגניב. להיות שמרן זה לא 'קול'. מה שמגניב הוא לשבור, להפוך, לעצבן את אבא ואימא. הבעיה של השמאל כיום היא שנגמרו לו הפרות הקדושות לשחוט. אין כמעט שום פרובוקציה שאפשר לחולל מבלי להיות נדוש. כאשר כל קודש כבר חולל, אין טעם לשחוט פרות. מה תעשה – תשרוף דגלים, חזיות? הכול כבר היה. המוסכמות שהשמאל הרדיקלי ניסה לשבור כמו דת, מגדר ופטריוטיזם, נותצו מזמן.

כך קרה שמי שמחפש להיות חתרני ורדיקלי ולחולל פרובוקציות מוצא את מבוקשו בניפוץ המוסכמות שטרם העזו לגעת בהן, ומתברר שאלה הן דווקא האמונות הקדושות של השמאל. בתרבות הנוכחית, אמירות כמו "אני נוסע רק עם נהגים גברים. הוכח מדעית שלנשים אין חוש כיוון, זה הדבר היחיד שהסעודים צודקים בו", הן פרובוקציה לא רעה. מה עוד שכאשר מאות בלוגים פמיניסטיים, דפים ברשתות החברתיות ואתרים ליברליים מחפשים פרשיות שיגרמו להמוני הקלקות באתרים שלהם ויעניקו לקוראיהם הזדמנות להרגיש גועל מוסרי ותחושת קורבנות – כל אמירה כזו מתנפחת לסערה זוטא. ובשביל טרול רודף תשומת־לב כמו יאנופולוס – זהו גן עדן של ממש.

התהודה הרבה שיאנופולוס זוכה לה, והעובדה שספרו טיפס לראש רשימת רבי המכר, הן אפוא תוצאה ישירה של תרבות הפוליטיקלי־קורקט הנוכחית בארה"ב. השמאל יכול להאשים בעיקר את עצמו.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

28 תגובות למאמר

  1. תראה הבלוגר האנגלי השמרן וידיד ישראל פול סטיינס העיר על המהומות בברקלי – שמילו התכוון לנאום שם בנושא cultural appropriation (מונח שאגב קשה למצוא לו תרגום בעברית) לבוש בחליפה אנדיאנית ונוצות. מדובר ללא ספק בפרובוקטור לא קטן. אדם שמוצג בתקשורת ומציג את עצמו כיהודי אבל עונד על צווארו כהרגל יותר מצלב אחד. אדם שהוא הומו מוצהר אבל מעיר הערות סקסיסטיות על נשים.

    ובנוגע להטרלה ברשת- לא מדובר במשחק ילדים, ישנם אנשים שנפגעים מכך וזהו סוג של פשע סייבר. הבלוגים והאינטרנט מלאים בתגובות וטקסט נבזה מנוול ומסית. אין צורך בעוד מהגועל הזה.
    וכמובן שמה שמתחיל בקבוצות מיעוט מגיע בסופו של דבר ליהודים. כשהעיתונאי בן שפירו העז לבקר את ברייטברט ובתוך זה את מילו, צבא הטרולים החל להטריד אותו במרץ ולקלל אותו בגידופים מנוולים הקשורים לשואה. למשל שלחו לו תמונה שלו בבגדי אסיר, או איחלו לו שבנו בן השלוש ישלח לתאי הגזים.
    גם אנשים שנמצאים רחוק מאוד ממני במפה הפוליטית כמו למשל דיאנה אבבוט-חברת הפרלמנט השחורה הראשונה בבריטניה, סיפרה אתמול על הציוצים המנוולים נגדה שלפני עשור היו בערך 1-2 בשבוע, ובשנה האחרונה הפכו לאיומים והטרדות על בסיס יומי של גזענות מחרידה. היא אומרת שאם הייתה יודעת שככה הדברים יתנהלו הייתה מהססת להכנס לפוליטיקה, וישנה סכנה גדולה שנשים יפחדו להשמיע את קולן בפוליטיקה.
    אומנם ניתן להגיד שבשביל להביס את השמאל צריך להשתמש בשיטותיו, שהרי הפופוליזם והבריונות של הברית הסוציאליסטית-ירוקה-איסלמיסטית-ליברלית מאז שנת 2000 הרקיעה שחקים, ועדיין צריך להיות זהירים לאן התרבות של מילו וצבא הטרולים שלו מובילה. שהרי ויכוח מושכל לא יכול להתנהל בשעה שאדם אחד חושש להביע את דיעותיו ולשטוח את טיעוניו ואדם שני כל מה שמעניין אותו הוא ליצור פרובוקציות, מדובר בסכנה מוחשית לדיון הדמוקטי.

    מצידי אני אמשיך לצדד בשמרנות מהסגנון של pragerU ולא בימין האלטרנטיבי של סטיב באנון.

    1. לא הבנתי איפה הבעיה. כל אדם שעולה לבמה ציבורית מעורר יותר תגובות מהקהל. רוצה אפס ציוצים נגדך בטוויטר, כולל אפס שעושים לך אד-הומינום? תכתוב כתבות וסקירות על סריגה. ובן שפירו לא נתן את הדוגמא של הגאות בציוצים אנטישמיים נגדו עקב העניין עם מיילו כהוכחה למשהו רע אלא בדיוק ההיפך: כראיה לכך שטענות של 'זינוק בגזענות' על בסיס מדדי טוויטר הן מגוחכות (גם אני ראיתי את הראיון הזה עם שפירו).

      כיום כיהודי הסיכוי שתסבול מאנטישמיות הוא באופן מכריע בחזית שמול ערבים/רדיקלים פוליטיים וממשלים עויינים המבקשים לחשוף אותך לסכנת חיים אמיתית, כמו ממשל אובמה שביקש לעשות לישראלים את מה שעשה לשוטרי ארצות הברית עם תמיכתו ב BLM

      ציוצי טוויטר אנטישמיים? הב לי יותר מהם. כמה שיותר, יותר טוב.

    2. ובנוגע להטרלה ברשת- לא מדובר במשחק ילדים, ישנם אנשים שנפגעים מכך וזהו סוג של פשע סייבר. הבלוגים והאינטרנט מלאים בתגובות וטקסט נבזה מנוול ומסית. אין צורך בעוד מהגועל הזה.

      הפתרון – לעבור את גיל 12 ולא להתרגש מכל צפצוף של אנשים אנונימיים באינטרנט.
      אבל יודע מה זה קשה מדי והרגשות שלנו שבריריים מדי. בוא פשוט נאסור את חופש הדיבור לכל מי שלא נעים לי לשמוע…

    3. אתה ודאי מתכוון להגיד אפס ציוצים שעושים לך דה-הומניזציה.

      אני לא ראיתי את הראיון עם בן שפירו שאתה מתייחס אליו, מה שכן קראתי הוא את מאמר העזיבה שלו בברייטברט וקצת מהגועל נפש שצבא הטרולים שלח לבן שפירו בטוויטר, או יותר נכון הפציץ אותו איתו בטוויטר. לא מספיקה האנטישמיות הליברלית-איסלמית סטייל ועידת דרבן, שעכשיו צריך להתמודד גם עם חזרתה של האנטישמיות הישנה והרצחנית שעד לפני שני עשורים התקיימה אך ורק בשולי השוליים של החברה המערבית. חשוב לזכור שבמערכת הבחירות הקודמת לנשיאות ארה"ב לפני 4 שנים לא הייתה אנטישמיות גלויה.

      אם אתה רוצה להרחיב את השכלתך, ולשמוע על הפרספקטיבה של יהודי אמריקאי לעניין:
      http://www.tabletmag.com/jewish-news-and-politics/203888/donald-trumps-little-boy

      אני מצידי, ממשיך לתמוך בימין הרפובליקאי השמרני.

    4. אבגדה, אם המטרה שלך היא להסכים שהשמאל ינצח בכל הבחירות, והתרבות תנוע ללא הרף לכיוון השמאל הקיצוני, שרק הולך ומקצין כי הם צריכים לשמור על רלוונטיות בתוך המחנה שלהם, אז תמשיך להיאבק כמו אביר עם חרב בעידן המלחמה המודרנית.
      לא יהיה אפילו מי שידבר על ההפסד האצילי שלך, בעולם האורווליאני שהשמאל הרדיקאלי כבר השליט באקדמיה האמריקאית.
      רוע מנצח רק כי הטובים מסרבים להלחם. רק דמיין לך את האקדמיה הפציפיסטית בבריטניה היתה קובעת מדיניות לקראת מלחמת העולם השניה.

  2. ראיתי עשרות שעות שלו ביו טיוב, והוא מצחיק בצורה בלתי רגילה.

  3. פרט קטן בנוגע לג'יימס ברייטברד. לפי כל הסימנים הוא לא מת מהתקף לב אלא נרצח, ולפי כל הסימנים הוא נרצח בידי אנשי אובמה. הוא נמצא מת בלילה של היום בו הכריז שלמחרת הוא עומד לפרסם ידיעה שתביא להדחת אובמה. חוקר מקרי המוות שביצע את ניתוח הפוסט-מורטום בגופתו היה אמור להודיע על התוצאות במסיבת עיתונאים, ונמצא מת יום לפני תאריך מסיבת העיתונאים. כל אחד יכול להסיק מה שהוא רוצה.

    1. וגם הקומיקאית הזאת – שמתה כתוצאה מ"ניתוח פלסטי" קל

    2. YEP

      אני לא חושב שיש קשר ישיר לאובמה אלא למי שהעלה אותו לגדולה (המפלגה הדמוקרטית, סורוס וכו'). ברייטבארט הוא אחד מרשימה ארוכה של תאונות ו"מוות טבעי" שקשורים בקלינטונים ובקרן קלינטון.

  4. למה להציג גזען שמייצר שנאה ופילוג כמישהוא לא מזיק? זה שביבי וטראמפ המנהיגים של ישראל וארה"ב זה בר חלוף. לא כולם צריכים ליישר קו עם הגועל הגזעני המפלג והשונא.

    1. גזען, שנאה, פילוג…

      ואו אתה ממש מקריא את הסיסמאות שלך ישירות מהדף של אובמה / סורוס.
      אין לכם שם בשמאל פרומיל של מחשבה מקורית או ביקורתית.

      נחש מה? החל מינואר 2017 הכוח של המילים הטעונות האלו שמנסות לנצח ויכוח ע"י פנייה לרגש, כבר לא חזק כמו שהיה פעם. אחרי שניסיתם לסום לכולנו את הפה עם האשמות בגזענות והתעלמות מאותן תופעות בצד שלכם, אף אחד כבר לא קונה את הסיסמאות האלו.

      תמשיכו לקרוא לנו גזענים, שונאים, מפלגים, Deplorables, תראה שזה לא מעניין אף אחד.

    2. "מייצר שזעה ופילוג". גם זו דרך לכנות אי הסכמה וצייתנות עיוורת לתכתיבי השמאל הרדיקאלי, המסוכן, השרוי במחלוקת.

  5. סקירה טובה וממצה של תופעת 'מיילו'. תודה.

    אגב. ערכים; נוספים שראוי לסקור ואשר קשורים מאוד בפובליציסטים של הימין החדש: פול ג'וזף ווטסון, בן שפירו, גאווין מקגיניס ופט קונדל (שעושה רושם שצימצם פעילות). חלקם מובילי דעה אמיתיים, חלקם יותר לכוון של סאטיריקנים, אולם כולם חשובים למדי מבחינת נפח הפעילות שלהם במדיות החברתיות ולבטח רלוונטיים הרבה יותר מאשר טיפוסים שוליים מקומיים כמו אמיר חצרוני או רוגל אלפר.

  6. דבר אחד שחשוב להבין לגבי תופעת מיילו יאנופולוס – הקהילה הלהטבית, הפמיניסטיות וארגוני השמאל שונאים אותו יותר מכל רד-נק גזען או כומר נוצרי הומופוב.
    הם לא יודעים להתמודד עם הרהיטות, השנינות והאינטליגנציה שלו, הוא מפרק אותם בכל ויכוח וראיון בטלוויזיה, ואין להם פתרון חוץ מלצעוק יותר חזק ולהפגין באלימות.

    בפעם הבאה שמישהו מהשמאל מאשים אתכם בהומופוביה או פלגנות או שנאה או פשיזם או סתימת פיות, תזכרו את היחס הנוראי שמיילו מקבל ואל תתנו למניפולציה הרגשית לעבוד. הארגונים הללו הם השונאים וסותמי הפיות הכי גדולים.

    תזכרו שמיילו הוא עוד יחסית "מוגן" כי הוא הומו. אדם לבן סטרייט שהיה אומר דברים כמו שלו היה מואשם מיד בהטרדות מיניות שקריות.

  7. איך שהוא מזכיר לי את עצמי: נער דתי, דעתן, בן 16 ובארון, אבל אני התבגרתי מאז.

  8. מילו לא נגד זכויות להומוסקסואלים, זה טימטום לומר זאת. מילו יוצא נגד זכויות היתר שיש לקהילה ההומוסקסואלית היום בחלקים מסוימים בחברה האמריקאית. יהיה נחמד עם הכותב היה עושה תחקיר קצת יותר רציני.

  9. האם יש הבדל בין חצרוני למילו ? אשמח לשמוע הבדלים מהתגובות !!!

    1. כן.

      מיילו חכם, רהוט ומצחיק, חצרוני סתם פטתי.

      שמח שיכולתי לעזור לך לעמוד על ההבדל הדק.

    2. זה כמו להשוות כותב מוכשר, לילד שמקשקש על ניר להעמיד פנים שהוא כותב. מיילו רהוט ומוכשר, ובין פרובוקציה לפרובוקציה הוא מדבר בהגיון חד.

    3. מילו יאנופוליס עקבי אידאולוגית ולא עושה רושם שמונע מוונדטה אישית. חצרוני כל כולו סביב לקבוע את הווליום והתוכן של אמירתו התורבנית בכדי להשאירו בתודעה "מילימטר מעל המתחרים על תואר הטרול הרשמי".

      וזה לעניין תכונות נרכשות. יש, כמובן, גם היבטים מולדים ותרבותיים – מילו מאוד מאוד שנון ורהוט ובעל הומור ועוקצנות בריטיים + נראה טוב. חצרוני שלומפר חיוור ומצליח לצוף איכשהו כמשהו "שנון" יותר בשל מי האפסיים של השיח בישראל ופחות בשל שנינותו שלו.

    4. האם יש הבדל בין שמלאן לאינדל מהאח הגדול? לא!

  10. אז מותר לשחוט פרות קדושות.. אלא אם אתה מהימין?
    הוא גרם לליבראלים לתקוף את הוצאת הספרים שמוציאה את הספר שלו! לפתע כל האמירות של "במקום בו שורפים ספרים".. הם קראו להחרים (=לפגוע) בהוצאת ספרים על שהעזה להסכים להוציא את ספרו לאור!

    כלומר, יותר מהכל, הוא מציג את הליבראלים כאנשים ריקים מעמדות אמיתיות. הכל פוליטי, אין מוסר, וכל הערכים שלהם ניתנות להשתקה זמנית לפי צורך פוליטי של הרגע. זכויות נשים? לפתע מותר להשתיק אונס, כשזה מבוצע על ידי מוסלמים. שלטון החוק? מותר לעבור עליו כשזה מהגרים לא חוקיים שאינם לבנים.

  11. "כמה חודשים אחרי שנבעט מטוויטר בגלל שארגן אספסוף גזעני נגד השחקנית השחורה לזלי ג'ונס, נחשף ראיון איתו שבו הוא טוען שאין בעצם שום דבר שלילי בקיום יחסי מין עם קטינים ושזו למעשה חוויה חיובית מצד הקטינים. הוא אפילו התבטא בחיוב על פרשת אונס הקטינים על ידי כמרים קתוליים. תוך 24 שעות, הארגון השמרני CPAC – שבו יאנופולוס היה אמור לנאום – ביטל את הנאום, וזמן קצר לאחר מכן ביטלה הוצאת הספרים סיימון אנד שוסטר את הספר שלו."
    http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3708233,00.html

    זה הגיבור שלכם ?
    מציעה שתתנצלו בפני מבקרי אתרכם

  12. פורסמה הקלטה בה הוא נשמע מצדיק יחסים מיניים עם קטינים בני 13 ומזלזל בחומרת מעשים פדופיליים של כמרים בכנסייה הקתולית. בעקבות הדברים החליטו אתמול (שני) מארגני ועידת הפעולה הפוליטית השמרנית השנתית, לבטל את הזמנתו של יאנופולוס לנאום במהלך הוועידה השבוע.

    בנוסף, חברת הוצאת הספרים סימון ושוסטר הודיעה בעקבות האמירות הקשות כי היא מבטלת את פרסומו המתוכנן של ספרו "מסוכן". בשבועות האחרונים ספגה החברה ביקורת רבה על החוזה שחתמה עם יאנופולוס, אך עד אתמול היא המשיכה לעמוד מאחורי החלטתה. גם בברייטבארט אמרו כי הם שוקלים אם להשאיר את יאנופולוס בתפקידו בעקבות קריאות שנשמעו באינטרנט לנתק את הקשרים עמו.
    http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.3875344

  13. מטריף את השמאל או עובד בשביל השמאל? ההתנהלות שלו דומה באופן חשוד להתנהלות של אנשים כמו משה פיגלין, איתמר בן-גביר ואבישי רביב, שעובדים שעות נוספות כדי ליצור לימין תדמית של הזוי ומסוכן. לא אתפלא אם הוא והם מתפרנסים מאותו גורם:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4351945,00.html

    http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=1445805&forum_id=99

    http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5326&omm=6&viewmode=

  14. זה מדהים עד כמה כולם נהיו לאחרונה נגד ה"פוליטיקלי-קורקט", ופתאום זה בעצם "חדשני" ו"חתרני" לדבר כנגד הומואים, פמיניזם וכיוצא באלה (כאילו לא מדובר בדעות חשוכות שקיימות מאות שנים).
    נו, מילא.
    אבל, בואו נראה איך כל אותם מקדשי חופש הביטוי יגיבו לאמירות אנטישמיות. האם זה בסדר?

  15. בן שפירו, דובר מבריק למען הימין השמרני בארה"ב, שהוא גם יהודי דתי אורדותוקסי
    מסביר מדוע הוא סולד ממילו, שאותו הוא מגדיר כטרול ופרובוקן זול שהצהיר בעבר על תמיכתו בגזענות אנטישמיות ופדופליה רק בשביל לעצבן שמאלנים אבל בפועל הוציא שם רע לימין בכלל.
    https://www.youtube.com/watch?v=bXY0epSPdvA
    https://www.youtube.com/watch?v=qxMsxVLfp2A&spfreload=1
    https://www.youtube.com/watch?v=RNojG3okquU