מעלה טורים: הבלוג של הלל גרשוני

האם באמת פחות להט"בים מתאבדים בגלל הכרה בנישואי גאים?

מחקר חדש התקבל בחיבוק חם על ידי כלי התקשורת המרכזית, שדיווחו עליו בהרחבה כדי לקדם אג'נדה. יש רק בעיה אחת: אף אחד לא טרח לבדוק אם במחקר באמת נאמר מה שהם חושבים, והאם יש בכך היגיון כלשהו

מצעד הגאווה בירושלים. צילום: יוסי זמיר, פלאש90

"מחקר חדש קובע: ניסיונות התאבדות של בני נוער להט"בים ירדו עם ההכרה בנישואי גאים", רעמו הכותרות. וכך נפרץ הסכר: AP, CBS, PBS, 'הגארדיאן', 'הניו יורק טיימס', ואצלנו 'הארץ' כמובן, שתרגם את 'הגארדיאן' – כולם ששו לדווח על הממצא הדרמטי, שמאשר כמובן את ההנחה המוקדמת, שהכרה בנישואי גאים היא לא רק חשובה וקריטית ומוסרית וטובה לעור הפנים, אלא גם מפחיתה התאבדויות.

מה אומר המחקר? הבה נטה אוזן ל'הארץ'/'הגארדיאן':

חוקים בעד נישואים חד מיניים בארה"ב הם אחת הסיבות לירידה בניסיונות ההתאבדות של צעירים במדינה. כך גורסים חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד, אוניברסיטת הרווארד ובית החולים לילדים בבוסטון שאמרו כי ניסיונות ההתאבדות בקרב תלמידי תיכון בארה"ב ירדו בממוצע ב-7% בעקבות אישור החוקים.

הקורא הנבון כבר ודאי הבין שהפסקה הזו לא מדברת על ניסיונות התאבדות של להט"בים. היא מדברת על ניסיונות התאבדות בכלל (ללהט"בים נגיע עוד שנייה). האם נשמע לכם הגיוני שחקיקה כזו תשפיע איכשהו על ירידה בניסיונות התאבדות של בני נוער שאינם להט"בים? מה בדיוק הרציונל?

נקרא את הפסקה הבאה:

לדברי החוקרים, החוקים השפיעו באופן משמעותי על צעירים להט"בים, שבקרבם מדובר על ירידה של 14% בממוצע ניסיונות ההתאבדות בהשוואה בין מדינות שהעבירו חוקים אלה לעומת מדינות שלא. ג'וליה רייפמן, שהשתתפה במחקר, אמרה כי היא מקווה שמסקנותיו יסייעו להגדיל את תשומת הלב בנושא זה בקרב הקהילות המגדריות בארה"ב. "אני מקווה שהמחוקקים והציבור יבינו את פוטנציאל ההשלכות הבריאותיות שיש לחוקים ולמדיניות הקשורים לזכויות להט"בים", אמרה.

טוב, כעת אנחנו רואים שהייתה ירידה משמעותית יותר אצל להט"בים. אבל האם באמת זה קשור לחוקים? שימו לב להדגשת הסיבתיות: "חוקים בעד נישואים חד מיניים בארה"ב הם אחת הסיבות לירידה בניסיונות ההתאבדות של צעירים במדינה"; "לדברי החוקרים, החוקים השפיעו באופן משמעותי על צעירים להט"בים". האם זה מה שאומר המחקר?

לא, ממש לא. כפי שיראה כל מי שיקרא את המחקר עצמו, הוא לא מוכיח סיבתיות כלשהי. עיתונאים זהירים יותר ידעו לכתוב זאת; כפי שנאמר ב-AP: "התוצאות אינן מוכיחות שיש קשר, אבל חוקרים אומרים שקובעי מדיניות צריכים להיות מודעים להטבות הפוטנציאליות של האמצעים עבור בריאותם הנפשית של צעירים". או במילים אחרות, החוקרים – בלי להוכיח קשר או להדגים מכניזם כלשהו שבאמצעותו קשר כזה יהיה קיים – מביעים את דעתם האישית בנושא. שזה יפה, אבל זה לא המחקר.

הקשר בין מימון ממשלתי למדע לעלייה בהתאבדויות

למחקר, כפי שנאמר בו עצמו, יש מגבלות רבות – הוא מתחשב רק בדיווחים עצמיים על ניסיונות התאבדות, לא בניסיונות מתועדים ולא בהתאבדויות בפועל, ויש גם שוני רב באוכלוסיות של המדינות השונות, שיכול להרוס כל ניסיון להוציא מסקנות כלשהן מההשוואה בין המדינות שחוקים כאלה עברו בהן לבין מדינות אחרות. אבל מבט אחד בשני גרפים המובאים במחקר יכול להמחיש יותר מכול את הבעיה שבהסקת מסקנות כלשהי ממנו:

הדבר הבולט ביותר כאן הוא התנודתיות, והשוני הקפריזי בין המדינות השונות. בחלק מהמדינות ניכרת ירידה באחוז ניסיונות ההתאבדות, בחלק מהן יש דווקא עלייה אחרי החקיקה, ובחלק יש עלייה ואז ירידה. למעשה, בכל קו שתבחרו לחצות בו את הנתונים תוכלו לראות שינוי לכאן או לכאן. האם גם אז היו החלטות מדיניות כאלה?

תחשבו לרגע על מחקר שכזה שהיה מראה קשר הפוך: במדינות עם חוקים המכירים בנישואי גאים הייתה עלייה של 7% בניסיונות התאבדות בני נוער, ושל 14% בניסיונות התאבדות של בני נוער להט"בים. לאור הנתונים התזזיתיים, אין ספק שתוצאה כזה אפשרית (ואם נשחק בנתונים, ובמקום ניסיונות התאבדות נחפש התאבדויות בפועל, וכדומה, סביר שנמצא משהו כזה); אבל האם הוא היה מדווח בקנה מידה כזה נרחב בתקשורת? ברור שלא, ובצדק גמור; למעשה, סביר שהוא לא היה מוצא שום במה להתפרסם בכלל. לכל היותר הוא היה מוקע כשרלטנות גמורה, כאיווי לב, כהטיית האישור וכ-post hoc ergo propter hoc – הכשל של הבלבול בין קורלציה לבין סיבתיות. אבל כאשר מדובר במחקר שמתאים להשקפת העולם הרווחת, כל המגננות מוסרות, וכל חוקר שכזה מחובק בחום.

אבל אם כבר נפרץ הסכר, נראה לי שעלינו להכיר בעובדה שעלייה בהוצאות ממשלתיות על מדע, חלל וטכנולוגיה גורמת לעלייה בהתאבדויות. לא מאמינים לי? הרי לכם הנתונים שיהממו אתכם:

מתוך הדף spurious correlations

 

ואם כבר מדברים על נישואי גאים, אסור לנו לשכוח שנישואים בכלל (לפחות אם בודקים את קנטקי) מקושרים באופן מובהק סטטיסטית לטביעה כתוצאה מנפילה מסירת דיג:

אז אפשר כמובן לתמוך בהכרה רשמית בנישואי גאים, אבל האם אתם באמת סבורים שזה מה שמוביל לירידה בהתאבדויות בני נוער בכלל? אם תשאלו את כל אמצעי התקשורת שהפיצו את הסיפור בהתלהבות, התשובה היא "כן" – בלי טיפת ביקורת או ניסיון לתהות מה בדיוק המכניזם המוצע, מדוע במדינות מסוימות שיעור המתאבדים דווקא עלה בעקבות ההכרה בנישואי גאים, ולמה שבני נוער שאינם גאים יושפעו בכלל מהסיפור. מוזר שדווקא את הקורלציה המובהקת בין התאבדויות לבין הוצאה ממשלתית על מדע וחלל הם לא קנו.

באמצעי התקשורת של הימין, אנחנו יודעים, יש פעמים רבות עדריות וחוסר ביקורת עצמית. טוב נו, הם ימנים, ואנחנו יודעים שימנים הם בורים וטיפשים ובעלי דעות קדומות. אבל כפי שאנחנו נוכחים שוב, האויב הגדול ביותר של הביקורת העצמית הוא דווקא השמאל, היכן שהאג'נדה קוברת כל סיכוי לחשיבה ביקורתית או לדיון מדוד ושקול.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. הלל אני מתפלא עליך, איך שכחת להראות את הקשר המובהק סטטיסטי בין צריכת גבינה לבין מספר האנשים שמתו כתוצאה מהסתבכות עם סדיני מיטה?

    http://prnt.sc/ebx6z3

  2. דווקא את מה שקורה בקונטיקט אני יכול להבין.
    פחות מתחתנים, פחות בורחים מהבית לכמה שעות של "אני הולך לדוג" וכמובן שפחות נופלים 🙂

  3. לצערי, טור מדויק.
    כמעט ואין בנמצא כלי תקשורת בהם ניתן לצרוך מידע נקי ומסונן מבולשיט.
    עזבו ימין ושמאל, האם בעידן החדש נגזר עלינו לבדוק מקורות לכל כתבה שנקרא?

    1. fake talback: הופרכה אמנם העובדה ששיעור הגברים הגרושים מבין המתאבדים הוא מחצית, אבל לא הופרכה העובדה ששיעורם בקרב המתאבדים גבוה במיוחד: "בשנים 2009-2007 התאבדו בממוצע 35 גברים גרושים לשנה… זה הרבה יותר משיעורם של גרושים באוכלוסיה, אבל זה בהחלט לא מתקרב למחצית המתאבדים או ל-150. הממוצע עולה פלאות בשנים לאחר מכן, והתלת-שנתי של 2010 – כלומר, 2011-2009 – מגיע כבר ל-55 גרושים. בממוצע. שוב, זה המון – יש הרבה הרבה פחות גרושים בעולם מאשר 'גברים'. ואכן, משרד הבריאות עצמו מציין שגברים גרושים מתאבדים פי 8.2 מנשואים. המון – אבל לא 150, ולא חצי". ומכיוון שבטוקבק המקורי שלי לא ציינתי את העובדה המופרכת – הניסיון להפריך את הטוקבק שלי נכשל.

  4. הכי גרועים אלה הרופאים שהראו קשר קורלטיבי בין עישון וסרטן בשנות החמישים.
    טוב שלא הקשיבו להם. אפילו פישר, גדול הסטטיסטיקנים בחצי הראשון של המאה העשרים, טען שהם מבלבלים קורלציה עם סיבתיות.
    למדע ברבים מהמקרים אין יכולת לעשות ניסוי מבוקר בדברים כמו מדיניות חוק, אין מספיק נסיינים.
    המנגנון שהם הציעו די ברור: להט"בים מתאבדים כי הם מרגישים לא שייכים, מפחדים מהתוצאות וכו' (צפה ב"לשבור את הקרח" מסבירים שם את התהליך), התחושה שזה בסדר אמורה לעזור להם (לא חייבת להיות חוק).
    בקיצור – אני בטוח שיש פערים במחקר הזה, ושכותבי המאמר לא הציגו דיעות נחרצות כמו בכותרות בתקשורת, אבל הטענה של גרשוני לא מרשימה. יש דרכים לבדוק את חוזקת הסטטיסטיקה (למשל לחשב את הקורלציה על חצי מהמדינות, לבדוק כמה האחרות מתאימות לתחזית).

  5. מילא שגרשוני לא מבין בסטטיסטיקה, עכשיו אני מתחיל לתהות אם הוא יודע אנגלית. המחקר לא סתם טוען שחלה ירידה של 7% בקרב כלל בני הנוער ו-14% בקרב להטבים, אלא שהירידה של כלל האוכלוסיה קשורה לירידה באוכלוסיית הלהטבים (דהיינו, עיקר הירידה של שבעת האחוזים מוסברת על ידי הירידה בקרב להטבים). זה הקשר לחקיקה וההסבר לפסקה הראשונה שמצוטטת.

    שנית, המחקר הזה, כמו כל מחקר, לא עומד בפני עצמו אלא מצטרף לספרות הקיימת. זו הסיבה שעושים סקירת ספרות (זה היום הראשון שלך באקדמיה גרשוני?). אם קוראים את סקירת הספרות רואים שהקורולציה הסטטיסטית שנמצאה במחקר מצטרפת למחקרים קיימים שמצאו קשר בין נסיונות התאבדות בקרב בני נוער להטבים לבין סטיגמה ויחס כלפיהם בחברה. עכשיו ייתכן שגרשוני לא מבין מה הקשר בין חוקים לנורמות ואיך הם משפיעים זה על זה באופן הדדי. האמת, אני לא אתפלא. גרשוני נוטה לכתוב על נושאים שאינו מבין בהם. כמה חבל שיש מי שעדיין נותן לדיליטנט הזה במה.

    1. במחקר המרגיז הזה לא פילחו נסיונות התאבדויות לפי נטייה מינית. לכן צריך לחשב. שורה תחתונה – במספרים אבסולוטים, מספר נסיונות ההתאבדות פחת בצורה שווה אצל לא להט"בים, ואצל להט"בים. מבחינת אחוזים, אצל הלהט"בים הייתה ירידה של 14%, אצל הלא להט"בים הייתה ירידה של 2.1%. אז נכון, עיקר הירידה הייתה אצל הלהט"בים, אבל למה הלא להט"בים גם הם ניסו פחות להתאבד?

      הסבר איך חישבתי את האחוזים:

      לפי המחקר, 12.7% מבני הנוער הזדהו כלהט"בים. ב2015, בכלל האוכלוסיה דיווחו 8.6% מהתלמידים על ניסיון התאבדות. ו28.5% מהלהט"בים.

      כלומר מתוך ה 8.6% שדיווחו על ניסיון התאבדות, 3.6% הם להט"בים, ו5% הם לא. כלומר מתוך ה87.3% לא להט"בים דיווחו כ5.72% על נסיונות התאבדות.

      לפי המחקר, הייתה ירידה של 14% בהתאבדויות הלהט"בים ו7% באוכלוסיה הכללית לאחר העברת החוקים. כלומר במקום 8.6% שניסו להתאבד באוכלוסיה הכללית, מדובר כעת ב8%. ובלהט"בים במקום 28.5% כעת מדובר ב24.5%.

      כלומר 3.11% מתוך ה 8% הם להט"בים. ו 4.89% הם לא. כלומר מתוך ה87.3% לא להט"בים דיווחו כ5.6% על נסיונות התאבדות.

      כלומר ירידה של 2.1% בנסיונות התאבדות אצל לא להט"בים. במספרים אבסולוטים, זוהי ירידה משמעותית כי קבוצת הלא להט"בים גדולה כמעט פי 7 מקבוצת הלהט"בים. לכן למעשה אפשר לומר שמבחינה אבסולוטית הייתה ירידה זהה אצל שתי הקבוצות.

  6. אנשים מבולבלים שמנסים להראות 'נאורים' לא שמים לב שנמחקו פה הגבולות בין הכרה לבין האדרה.
    להכיר בכך שמגיע להם זכויות זה צודק.
    להאדיר את שמם – דבר פסול.