מינוי השופטים לעליון: החמצה אסטרטגית

למרות תוספת כיפות ושביסים, בית המשפט העליון נותר שבוי בידי ההגמוניה של האקטיביזם השיפוטי מבית אהרן ברק. על רקע ה"עסקה" של השרה שקד עם לשכת עורכי הדין והרפורמה המקיפה שנגנזה, מדובר בכישלון עמוק

אין בשורה הערב. השרה שקד ונשיאת העליון נאור. צילום: יונתן זינדל /פלאש90

צודק מי שמאוכזב מרשימת השופטים שמינתה הערב הוועדה לבחירת שופטים בראשות השרה שקד. למרות שליטה חסרת תקדים בשישה מתוך תשעת חברי הוועדה, ולמרות הציפיות הגבוהות שנתלו בה, מבין ארבעת המועמדים שנבחרו לא ניתן לזהות שמרן משפטי מובהק אחד. אין שם אדם שיכול לאתגר את המיינסטרים האקטיביסטי, לעורר דיון מחודש בהנחות היסוד של מערכת המשפט או ליצור תקדימים שיתחילו להחזיר את גלגלי ההפיכה השיפוטית לאחור.

משניים מבין ארבעת המועמדים לא היו ציפיות: יוסף אלרון, המועמד מטעם הלשכה הנתמך על ידי כחלון, לא התיימר מעולם להיות נציג הזרם השמרני; וג'ורג' קרא, שיושב על משבצת הערבי, נחשב מקורב למחנה ביניש. אבל גם שני הנותרים הם אכזבה: יעל וילנר נחשבת אקטיביסטית למדי; ודוד מינץ, למרות היותו מקורב לנעם סולברג, רחוק מלהיות אידאולוג שמרני בולט.

נכון, אמנם, שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. ברשימת המועמדים היו כמה שמות מסוכנים ביותר – הן בין מועמדי השרה הן בין מועמדי השופטים. אבל בסופו של יום מדובר בעוד מאותו דבר, ובעיקר בקידום של שופטים מתוך המערכת שגדלו בתוכה, מכירים רק אותה וקשה להאמין שיביאו באמתחתם חזון ביקורתי וחדש.

כשאנו מדברים על שמרנות משפטית כוונתנו למחנה הגורס כי בית המשפט צריך להיצמד ללשונו של החוק ולהימנע מלהתערב בהחלטות הממשלה והכנסת אלא במקרי קיצון, ושאין זה מתפקידו של בית המשפט להנחיל "ערכים" לחברה או לעצב את פניה בשום דרך שהיא.

האכזבה מרה אף יותר מכיוון שברמה המהותית המשך המצב הקיים הוא למעשה ניצחון למחנה היריב. כמו כל משטר רודני, הממסד האקטיביסטי מנצח כל עוד הוא שורד. הזרמת שופטים חסרי ברק וייחודיות למערכת לא תאתגר אותה בשום צורה. אלא אם כן הורדת הרמה הכללית של המערכת נחשבת משום מה להישג שמרני, קשה לראות כאן התקדמות.

המגוון הוא לא העניין

השרה שקד ציינה את ההחלטה הערב כך:

מינויי השופטים הערב מביאים לידי ביטוי את הגיוון האנושי והמשפטי שכל כך נדרש לנו כחברה ושהיה כל כך חסר, עד היום, בערכאה המשפטית הגבוהה…
חוזקה של המערכת המשפטית טמון בגיוונה ובשונות הקיימת בהרכבה האנושי. המינויים החדשים מביאים לידי ביטוי את התפיסה הזו ובקרוב מאוד יכניסו לאולמות בית המשפט העליון קולות וגוונים שלא היו מוכרים בו.

הדגש בדבריה הוא על הגיוון האישי של המועמדים: שני דתיים (אחד מהם מתנחל), מזרחי אחד, וערבי נוצרי. ספק אם היה רצף מינויים כה רב־תרבותי בבית המשפט העליון של ישראל. אכן, סביר להניח שהמגוון העדתי הזה היה לצנינים בעיני חלק מהשופטים, שקיוו לדמויות ש"קורצו" מהחומרים הנכונים. אך צריך לזכור שזהו הדיון הלא נכון: המאבק על פניו של בית המשפט העליון והדרישה לייצוגיות בתוכו ולגיוון בקולות הנשמעים בתוכו, מעולם לא היו עניין עדתי או מגזרי אלא אידאולוגי. וכאן, כאמור, אין שום בשורה.

השאלה היחידה שצריכה להנחות אותנו בבחינת התוצאה היא מעמדו של האקטיביזם השיפוטי, המהפכה החוקתית והפרוגרסיביות החברתית בהיכל הצדק הישראלי – ולא ריחות התבלינים או מתכוני הדגים והמקלובה שמביאים אתם השופטים.

כפי שכבר נוכחנו לדעת אינספור פעמים – אין שום קורלציה בין העובדה שאדם הוא שמרן באורח חייו הפרטי ובין עמדותיו העקרוניות בנושאים חוקתיים. רבנים ומשפטנים דתיים־ימניים רבים מזדהים עמוקות עם האקטיביזם השיפוטי ועקרונותיו; וחילונים אנשי שמאל רבים נמנים על ראשי מבקריו וגדולי השמרנים.

שקד אולי ניצחה בקרב על הגיוון האנושי, אבל זה הקרב הלא נכון. במאבק על האקטיביזם אין היום שום הישג בעל ערך.  שני דתיים, מזרחי אחד ונוצרי אורתודוקס לא סתם נשמעים כמו התחלה של בדיחה.

העסקה עם הלשכה

כפי שכבר נכתב כאן פעמים רבות, מינויי השופטים של שקד צריכים להיבחן גם ביחס לחלופות האסטרטגיות ולמחירים הרחבים שהיא שילמה עבורם. כזכור, שקד הביאה אתה לוועדה עסקה עם לשכת עורכי הדין, שהציבה את שני מועמדי הלשכה ב"מחנה" שלה בדיונים. אלא שלעסקה הזו היה מחיר כבד: ויתור מראש על רפורמה מקיפה בלשכת עורכי הדין, שהייתה מצמצמת את כוחה באופן משמעותי ומקטינה את כוחו של השמאל הקיצוני בתוך הגוף הלא דמוקרטי הזה.

כבר בתחילת הקדנציה שלה גנזה שקד את הרפורמה שציפי לבני כבר הכינה להצבעה ראשונה בכנסת, תמורת האצבעות של הלשכה בוועדה. כתבנו כבר אז שמדובר בטעות אסטרטגית – ויתור על שינוי מעמיק באחד ממבני הכוח האוליגרכיים של מערכת המשפט בישראל – תמורת סיכוי כלשהו למינויים ספורים ובני חלוף. אך גם לדעת מי שצידד בדיל בין הלשכה לשקד, הרי שהוא צריך להוכיח את עצמו במבחן המציאות. והערב מותר סוף סוף לשאול: האם זה היה שווה?

אם היינו שומעים היום על שופט עליון חדש שמרני, מוצק ובעל יכולות, הייתי שותק. סוף סוף הדילמה היא אמיתית, ואם תמורת הרפורמה בלשכה היינו מקבלים שופט שמרן קשוח, אזי יש קייס חזק בעד העסקה. אבל כשרשימת ההישגים כוללת דמויות אנונימיות שיתרונם במגזריותם, קשה להאמין שמישהו עוד חושב שהמהלך כולו היה מוצדק.

הסנגורים של שקד יגידו הערב כי היא הצליחה לכל הפחות למנוע כמה מינויים גרועים יותר (אם כי את חלקם, כמו שחר ליפשיץ או אביעד הכהן, היא הציגה בעצמה), אך בהקשר הכולל של העסקה הגרועה עם הלשכה והמאבק האסטרטגי שעומד על הפרק – זה פשוט לא מספיק.

המחנה הנאור והשופטים שקורצו מהחומרים ה"נכונים" קיבלו הערב את מה שרצו: המשך ההגמוניה הישנה והטובה, גם אם יש בה עוד שביס ועוד כיפה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

34 תגובות למאמר

  1. לא רציני לא רציני!
    שקד משווקת לנו רק תארים ויופי- לא רפורמות לא מעשיים ולא החלטות עם שיניים!

  2. מעבר לדיון בשיטות השיפוט השונות אני רואה פה בעיה חמורה נוספת.
    השיטה שנוצרה שיש צורך מתמיד בדילים בין כולם בכדי למנות מישהו, יוצרת מצב בו תמיד יבחרו אנשים בינוניים. אנשים כאלה שגם אם צד מסוים לא מסכים איתם הוא בכל זאת יגיד:"לא נורא".
    זו בעיני אחת הסכנות הגדולות לכל המערכת.
    זה לא רק שאף אחד פה לא מסוגל להוות אופוזיציה לאהרון ברק(מה שנכון), בסופו של דבר בג"ץ הולך ומאבד את המשמעותיות שלו והופך לגוף כמעט טכנוקרטי.
    זה אולי נשמע מוזר אבל האקטיביזים המהפכני של ברק הפך לחבורה של חסידים שוטים אדוקים. זה מזכיר את כך שמה שיצא מהרבי מקוצק זה חסידות גור.

  3. לא חושב כמוך. אין שום צורך בשמרני בולט – שמרני שקט זה מצוין. צריך בית משפט מאוזן אידיאולגית בעיקר לשבור את המצב שבית המשפט הוא זרוע של השמאל הקיצוני. נכון יש עוד מה להתקדם אבל סך הכל יש כאן התקדמות יפה.

    1. יש לך טעות אופטית קשה ואני ממליץ בחום שתקרא את המאמר המצוין של עו"ד אהרן גרבר שפורסם כאן באתר מוקדם יותר היום. אין סטטוס קוו במאבק מול החונטה המשפטית, בכל שנה שעוברת החונטה רק הולכת ומקצינה ומתחזקת. פסיקות שנחשבו לתקדימיות והזויות ושנויות במחלוקת בימי אהרון ברק נחשבות למובנות מאליו בעיני החונטה של היום ושופטיה כבר עוסקים בפסיקות "פורצות דרך" חדשות, כל דור חדש של שופטים בחונטה רוצה לבצע את המהפכה שלו שתהווה שלב נוסף בהמשך למהפכות של הדור הקודם.

      לכן, אם אתה לא רק רוצה לבלום את המהפכות החדשות של הדור החדש אלא גם לסובב את הגלגל לאחור ולהתחיל לבטל את המהפכות של הדור הקודם, אתה צריך שופט "שמרני מהפכן", ריאקציונר, אחד שמוכן לצאת למלחמה נגד כל המערכת ולערער על כל התפיסות הקיימות שלה שמבוססות על המהפכות של מאיר שמגר ואהרון ברק. בשביל זה ממש לא מספיק "שמרני שקט".

    2. לדודו מ-3 – גם אני חושבת שלא צריך "שמרי בולט", אין לשכוח ש"מים שקטים חודרים עמוק". "האקטיביזם השיפוטי" של אהרון ברק מקורו בהיותו ניצול שואה: הוא היה בטראומה (היה ילד באותם ימים) מעלייתו של היטלר לשלטון ב"דרך דמוקרטית" ובהגנת בית המשפט. זהו ההסבר שלו עצמו לאקטיביזם השיפוטי הפרנואי שלו.

      קשה מאוד לעקור צמח זר ורעיל שננטע בכזו עוצמה – באמצעות זרם מים חזק (שמרני בולט) רק זרם שקט וממושך יכול לעקור אותו. (שמרניט שקט).

      ולדעתי, בכלל הקרב של "שמרנים" לא צריך להיות עם בית המשפט העליון, אלא עם חברי הכנסת. החוקים הם שלהם. עליהם לנסחם כך שלא ניתן לעוות אותם ימינה או שמאלה.

      כפי שנאמרג בספר עמוס "ויגל כמים משפט וצדק כנחל איתן" – נחל איתן ולא ברקים ורעמיים.

    3. ישעיהו
      אכן יש כאן עוד הרבה עבודה. הבג'ץ הפך מ95% סניף מרץ ל75% סניף מרץ – מצב הוא אכן גם רחוק ממצב תקין – אבל בניגוד לדברי כותב המאמר יש כאן בהחלט התקדמות. העובדה ששום אקטיביסט מוצהר לא נבחר בהחלט מאתגרת את המערכת ויש בה התחלה של שינוי כיוון.

  4. מה אתם מצפים מאיילת שקד, שותפתו של נפתלי בנט להשתלטות על המפד"ל ולחבירה ליאיר לפיד בשירות השמאל? איך אמרה שקד? "אהרון ברק הוא גדול הדור" ו"יריב אופנהיימר – ציוני אוהב ישראל". איך בנט נתן קביעות במשרד החינוך למפמ"רית השמאל גוראון והכפיל את מכסת הפלסטינים שעובדים בהיתר? איך הבית היהודי התנגד לחוק ההשעיה ("אין להדיח ח"כים שנבחרו על ידי הציבור") ולחוק עונש מוות למחבלים?;

  5. ההישג האדיר של שקד הוא ניפוץ תקרת הזכוכית.
    אנשים שעשרות שנים בנו את עצמם כאקטיביסטים, רואים בעיניים כלות איך זה עמד להם לרועץ וחבריהם השמרנים עקפו אותם.

    ראינו את שחר ליפשיץ באתר הזה, עומד ומתחרט בצורה מעוררת רחמים על דברים שאמר בשבח האקטיביזם הקיצוני.

    תקרת הזכוכית התנפצה, וקול הנפץ מהדהד בכל אולמות בתי המשפט.

  6. שקד ניצחה בקרב. היא תצטרך לעשות עוד הרבה כדי להכריע את המערכה.
    צעד קטן בכיוון הנכון.

  7. בכל מקרה, כל זמן שנשיאת בית המשפט קובעת בלעדית הרכב של דיון, הוא שולטת מראש התוצאה שהיא רוצה להשיג.

    את האבסורד הזה חייבים לתקן.

  8. החמצת נקודה חשובה נוספת: זו הצלחה מסחררת של החונטה המשפטית לשנות את דמותה הדמוגרפית מחבורה של חילונים אשכנזים משכונת רחביה בירושלים לחבורה מגוונת שכוללת גם ערבים, דתיים, מתנחלים ומזרחיים, כאשר בד בבד היא עושה זאת מבלי להחליף את האידאולוגיה שלה!

    למחנה הימין השמרני הרבה יותר קשה להתמודד פוליטית מול פסיקות שמאלניות אקטיביסטיות שניתנות ע"י שופטים ספרדים וחובשי כיפה מאשר חילונים אשכנזים מרחביה.

    הרי תאר לעצמך מושב שבו יישבו שני המתנחלים סולברג ומינץ ויורו על החרבת מאחזים, ושלא יהיה לך ספק שהם יעשו את זה. יהיה הרבה יותר קשה לגייס את דעת הקהל בטענה שבג"ץ הוא מיעוט שמאלני קטן ו-"סניף של מרץ" בתגובה לפסיקה כזאת.

  9. "חילונים אנשי שמאל רבים נמנים על ראשי מבקריו וגדולי השמרנים." – רבים? ישנה קורלציה מאוד הדוקה בין שמאל לבין תמיכה באקטביזים שיפוטי. למיטב ידיעתי, אין אחד שנמצא עמוק בשמאל והוא מתנגד גדול לאקטיביזם שיפוטי. לצערי, בימין המצב אינו כך. רבים מהימין הם תומכי אקטיביזם שיפוטי, וגם כאלה שנחשבים לימנים מאוד כמו בני בגין, ותומכי המדינה האחת כמו הנשיא ריבלין.

  10. התוצאה משביעת רצון בחלקה, אבל, הבשורה היא, שזהו תהליך שהולך וצובר תאוצה, ומחנה הימין הופך להיות הגורם הדומיננטי, מלבד זאת, אחינו הפראנקים , נעשים יותר עצמאיים ומיליטנטיים, ומסרבים להמשיך ולהיות זנב לשועלי המפלגות האשכנזיות, ותוצאות אחרות, מטלטלות, כבר צפויות בבחירות הבאות,

    ,

  11. אני לא מחפש מישהו שיסע 180 קמ"ש בצד ההפוך אי אפשר ביום אחת הכול לשנות . אחת הפסיקות הגורליות, שישנם שיגידו הכי גורלית תהיה בעניין המסתננים להסדרה במדינה שלישית. כל בר דעת מבין שהבג"ץ השמאלני לא יסכים לכך, ולצורך כך הם סוחבים את הדיונים שנים בכדי להביא ילדים ובכדי להפוך את המצב למציאות קיימת ולכן אם יהיה שמרנים המצב היה יכול קצת להשתנות אבל המצב עדיין רחוק מכך . הכנסת שמרן בעמדה מהפכנית עדיין לא יוביל למהפכה כאשר רק אחד מוביל לכיוון הזה. לכן עדיף שלושה מתונים בכיוון השמרנות מאשר רק אחת .

  12. עדיין, רק מזרחי אחד. למה? מין הדין שהיו נבחרים שלושה מזרחים ולא אחד, בכדי לתקן ולו במשורה את העיוות.

  13. השופט ג'ורג' קרא, שמונה להיות שופט בבית המשפט העליון, הוא שהרשיע את הנשיא קצב במעשה אונס שלא היה ולא נברא, למרות שהוכח לו, מעבר לכל ספק סביר ובלתי סביר, שמעשה אונס זה לא היה ולא נברא.

    והנה ההוכחה לכך:

    א' ממשרד התירות העידה שאחרי ארוע שהתקים בפארק הלאומי ברמת גן היא נסעה עם קצב במכוניתו לבית הטכסטיל בתל אביב, ושם הוא אנס אותה.

    במשפט הוכח שקצב יצא בשעה חמש מהפארק, והתקשר אליה ממכוניתו לפלאפון שלה בשעות 5:58 ו-6:09. לכן ברור שהם בכלל לא היו ביחד בשעה שבה לדבריה הוא אנס אותה.

    ולמרות שהוכח לשופט קרא שקצב יצא בחמש, הוא קבע, בניגוד(!) לאמת, שקצב נשאר במגרש החניה שבפארק מבלי לזוז ממנו, עד אחרי שיחת הטלפון השניה שהתקימה כאמור בשעה 6:09.

    אסמכתאות:

    1. קישור לפרוטוקול עדותו של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, עדות שממנה התעלם(!) השופט קרא, והיתה כלא היתה. ואני חוזר ומדגיש: השופט קרא פשוט התעלם מהאמת שהוצגה בפניו על ידי ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, ואין לה זכר בפסק הדין שהוא כתב.

    החל בעמוד 9 לפרוטוקול מתואר מגרש החניה בתוך הפארק, שבו חנו רק הנשיא ויצמן, ראש הממשלה נתניהו, ושר התירות קצב, ואולי עוד מכוניות ביטחון כמו אמבולנס, ושסביבו ניצבו מאבטחים שהשתתפו בכתיבת מסמך שהוגש לבית המשפט, ובו נכתב שויצמן וקצב עזבו את הארוע בשעה חמש.

    ועשר שורות לפני סוף עמוד 10 מסביר השופט קרא עצמו(!) לעו"ד ציון אמיר שמכוניתו של קצב חנתה "ארבעים חמישים מטר מהבמה" שעליה ישבו המכובדים בארוע.

    ובאמצע עמוד 15 לפרוטוקול מאשרת התובעת, רונית עמיאל, את העובדה שקצב יצא מהפארק בשעה חמש, ושואלת "אוקי, מבחינתכם, בשעה חמש, לאחר שעזב, בשעה חמש הארוע הזה מסתים?"

    http://www.files.org.il/BRPortalStorage/a/1/68/88/24-jGw1rXgPBD.pdf

    2. קישור לתקציר פסק הדין, שבו, החל משורה 9 בעמוד 12 כתב השופט קרא שעקב הצפיפות במגרש החניה, נשאר בו קצב עד אחרי שיחת הטלפון השניה שנערכה בשעה 6:09.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/images/katzav.pdf

    זה כל הסיפור: השופט קרא, ששמע וידע(!) שמכוניתו של קצב חנתה בתוך הפארק, "ארבעים חמישים מטר מהבמה", כתב פסק דין שממנו מתקבל הרושם המוטעה(!) שקצב חנה במגרש חניה שבו חנו עוד מאות מכוניות, שמאבטח ליווה אותו למכוניתו ונפרד ממנו מבלי לראות מתי הוא יוצא מהמגרש, ושבמגרש נוצרה צפיפות איומה שמנעה מקצב לצאת ממנו במשך למעלה משעה.

    רק הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, שתזמן אליה את השופט קרא, ותדרוש ממנו להסביר מדוע הוא הטעה בצורה כזאת את קוראי פסק הדין שהוא כתב, ומדוע הוא קבע בניגוד לאמת שקצב יצא אחרי שש, תוכל לטהר את מדינת ישראל מהכתם שטבע במצחה השופט קרא, שהרשיע את נשיא המדינה באונס שלא היה ולא נברא.

  14. קרוליין יקרה,מה שדרוש זה חבר כנסת לעומתי,שאין עליו שום קופת שרצים ,אותה החונטה העליונה הייתה מנצלת -עם הייתה קופה כזאת מעליו לשתק אותו. אבל אני מדבר על אוקסימורון: "חבר כנסת בלי קופת שרצים" אין חיה כזאת! ראי מה קרה עם המועמדים לנשיאות האחרונים…רק קופתו של ריבלין לא נפתחה,כבן חסות של פרס וממשיך דרכו.

  15. השרה שקד הצליחה בסך הכל להכניס לבגץ שופט אחד מהימין השני המועמד של כחלון הוא סימן שאלה והשופטים הצליחו להכניס שתי שופטים שמאלנים אחת מהם הדתיה מתמחה של דורית בניש,כשלון חרוץ של שקד והבית היהודי,בבחירות הבאות בוחרים בפיגלין או עוצמה יהודית,מי שמסכים איתי שיתן לייק

    1. רוני היקר, אתה שייך לזן הימני שיגרום לזה שהשמאל ינצח בסוף. פייגלין ועוצמה יהודית לא יעברו את אחוז החסימה, כמו שכבר קרה בעבר ורק יקחו כמו תמיד מנדט אחד או שניים או אפילו ארבעה מהצד שלנו ויזרקו לפח. מתי תלמדו סוף כל סוף?

  16. לא הבנתי למה צריך שופטים ימניים שמרנים כנגד שופטים אקטיביסטים פוסט ציוניים שמאלנים, אולי עדיף שופטים אקטיביסטיים ימניים ציוניים כדי לאזן רת המערכת?

  17. לשם שינוי – הפעם אני מסכים. אין כאן כל הישג לימין, זה פשוט גן ילדים שהגננת שלו – שקד- פשוט נערה חסרת נסיון, לא הצליחה. השופטת וילנר מצויינת אך לא ימנית מטורללת, אשה מבונה ומסורתית. מינץ- משפטן אובייקטיבי, דעותיו לא ידועות וכמדרשיסט הוא הולך בדרך האמצעית, פשוט אין כאן כל שינוי ממשי . בנושאי דת סולברג ורובינשטיין יותר מתמצאים. אגב- כולם לא לשמחת החרדים והחרדלים- זה רק בבתי דין רבניים.שם זה הכל פוליטי עלוב וירוד. בעליון- סיפור אחר, כולם נאורים ונורמטיביים, רחוקים מהאורטודוקסיה המטורללת.

  18. לצערנו הרב שום דבר באמת לא השתנה בחונטה הנפשעת של בית המשפח העליון, גם אם שונה הרכב כלשהו של השופטים, דבר שגם הוא מוטל בספק. כל עוד הכנסת נכנעת לבגץ בניגוד לחוק ולבגץ יש זכות וטו על כל החלטות הכנסת והממשלה, אנו נידונים לדיקטטורה שמאלנית אפלה. איילת שקד הפכה ליחצנית שעושה הרבה רוח, אך מעבר לזה המהפכה הנדרשת כדי לחסל את החונטה הזאת לא זזה מילמטר אחד קדימה.

  19. אל דאגה. משנתו וסדר יומו של אדון א. ברק בסף יעלם. אז יקח עוד מעט זמן. הנזק הנוראי לדמוקרטיה הישראלית כבר נגרם. כל אלה שעליונות הדמוקרטיה הישראלית יוצאת מגרונם, למדו מהשקרים של הקומוניזם והשמאל. כולל א.ברק. בלי בושה. בגיו טעה לגביו ובגדול (יש שופטים בירושלים. מה לעשות? היה איש ישר ותמים.)ברק (לא אהוד) טען אחרי שהכניס שני חוקי יסוד שהם כאילו חוקה. שכל העולם יילך בעיקבותיו ויאמץ את השיטה שלו. ובכן באף מדינה לא אמצו את שיטת ברק. הוא צריך להתנצל בפני עמישראל ללכת הביתה ולהנות מהגמלאות הגדבוהות מאוד שלו, ולעזוב את עמישראל בשקט. ואנחנו לאט לאט ובביטחה נבטל את "המהפכה החוקתית ואת האקטיביזם השיפוטית" במשך הזמן. ,,,קצת סבלנות רבותי…גם רומא לא נבנתה ביום… א. ברק היה אויב מספר אחד של הדמוקרטיה הישראלית.

  20. גם אבירם ביגמן "מוכר" את העסקה הלא נכונה. מה שקורה בלישכת עוה"ד לא צריך לקשור למינוי שופטים (בכל ערכאה וקו"ח בעליון) כי… הלישכה בכלל לא צריכה להיות מעורבת בבחירת שופטים. מדובר בניגוד אינטרסים ברור. כשעו"ד שהוביל לבחירתו של שופט, יופיע מחר בפני אותו שופט, היש מישהו שיוכל להגיד לי שאותו שופט לא ישא פנים? זה כמעט בלתי אנושי אם השופט הזה הוא… בו אנוש.

    כמובן שדברי נכונים קו"ח לגבי שופטי העליון שגם הם אסור שבכלל תהיה להם דריסת כף רגל בועדה.

    ס"ה, בחירת שופטי העליון ואולי גם נשיאי המחוזי צריכה להיות ע"י הגוף הנבחר הגדול ביותר שמייצג את הציבור וזה הכנסת. הם והם בלבד. ואת המועמדים לשופטים צריך היה להציג גוף נבחר אחר, דהיינו הממשלה / ראש הממשלה, שהיו צריכים להבחר בנפרד ושאסור שהם יהיו ח"כ (כחלק מהפרדת רשויות אמיתית, שלא כמו הבדיחה שקורית בישראל, שבה חברי הממשלה הם גם ח"כ, כלומר מבקרים את עצמם…). ויתר השופטים במחוזות השונים אפשר בכלל לתת לציבור לבחור במישרין, אזרח אזרח במחוזו, וזאת לתקופה מוגדרת, כך שהציבור הרחב יכול גם להחליף שופט בתום התקופה אם לדעתו הציבור השופט בעיתי.

    מה שתארתי זה מה שקורה בארה"ב, שהיא, מבחינת חוקה, חוק ומשפט נמצאת כמה דרגות יותר דמוקרטית מישראל. לא זו בלבד, אלא שבארה"ב הקונגרס גם יכול לשלוח כל שופט הביתה בכל עת, כמו גם את הנשיא וגם… את חברי הקונגרס עצמם. בכלל, בארה"ב אין משרה ציבורית אחת שלא ניתן לפטר את נושא המשרה בכל רגע!

    אגב, מי שמכיר את פרטי הכרזת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 ואת מגילת העצמאות של ישראל, יודע ש-ק-י-ו-מ-ה של ישראל ללא חוקה (אגב כמדינה היחידה בעולם במצב כזה) הוא כשלעצמו לא חוקי! ואיני רוצה לשמוע את הליצנים שאומרים שחוקי היסוד שלנו (שגם הם בדיחה עצובה ו"פטנט" שאין במדינות אחרות בעולם) מהווים את "החוקה" שלנו.

  21. אהרון ברק וממשיכי דרכו בבית המשפט העליון תרמו תרומה מכרעת להלבנת והכשרת הכיבוש ומפעל ההתנחלות באמצעות התפלפלות משפטית שהתחזתה למוסרית ואחראית למצג השווא אודות ״הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון״.
    חבל על כן שפניו של בית המשפט העליון לא השתנו באופן דרמטי.
    הסרת המסכות והצגתה דמותה האמיתית של מדינת היהודים, לאומנית גזענית וגזלנית, היתה מועילה יותר לכל הציונים שעדיין מייחלים לתיקון המעוות שהביאו עלינו הכיבוש וההתנחלויות.

  22. למי חבים השופטים
    כיצד מתמנים שופטים בעולם? בארצות הברית הנשיא בוחר את המועמדים ומציג אותם לאישור הסנט שכמו הנשיא נבחר באופן דמוקרטי ועל כן מייצג את הציבור. בסנט מתקיים שימוע ציבורי פתוח בו הסנטורים חוקרים את המועמדים לגבי כל נושא ראוי בעיניהם. בעקבות אותו שימוע הסנטורים מקיימים דיון גם הוא פתוח ובסיום הצבעה. הצבעה זו היא לצורך הבטחת קיום תפישה חוקתית ולא חתירה תחתיה היות ועל השופטים לקדם את ערכי האומה. רוב הדמוקרטיות בעולם אימצו שיטה בה על בית המשפט להיות קשוב לערכי האומה וזה יקרה אך ורק אם נציגי ציבור הם שיבחרו את השופטים.

    במדינות אחרות בתי המחוקקים בוחרים את השופטים. כך בגרמניה שני בתי המחוקקים בוחרים, בשויץ. במדינות אחרות הרשות המבצעת בוחרת את השופטים: בשבדיה נורבגיה באוסטרליה קנדה בלגיה. ביפן הממשלה בוחרת את שופטי בית המשפט העליון והציבור מאשר או פוסל בבחירות הכלליות שלאחר המנוי. ישנו גם שילוב בין הרשות המחוקקת למבצעת: צרפת הסמכות מתחלקת בין הנשיא לשני בתי המחוקקים. באוסטריה ישנה גם כן חלוקה בין הממשלה לבית המחוקקים. כך גם בשאר דמוקרטיות ותיקות וגם חדשות ברחבי העולם, לנבחרי הציבור הסמכות למנות שופטים בכולן פועל העקרון שעל השופטים לעבור מבחן דמוקרטי. כל זאת כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה.

    ומה בישראל? לפי לחוק יסוד השפיטה שופטים של כל הערכאות מתמנים על ידי הועדה לבחירת שופטים. את הועדה מרכיבים: שלושה נציגי בית המשפט העליון – את הגוש מרכיבים לא רק שלושת השופטים אלא גם עוד שני נציגי לשכת עורכי הדין. נשיא בית המשפט העליון רק הוא מביא מועמדים. נשיא בית המשפט העליון וכמוהו גם שני שופטי בית משפט העליון נוספים מצביעים כאחד. ומי אמר שעורכי הדין מיצגים את הציבור? במקרים רבים הם אינם מיצגים את מרשיהם אלא מוכרים אותם לרצון בית המשפט. לכן כמו השופטים גם שני נציגי לשכת עורכי הדין. אלו עושים כמצוות השופטים פן יבולע להם. ביחד חמישה מתוך תשעת החברים בועדה. גם שר המשפטים שהוא בדרך כלל עורך דין ויש לו עניין לאחר שירתו לשמור על יחסים טובים, בדרך כלל מצביע לרצון נשיא בית המשפט העליון גם עליו "להתנהג יפה", שמא ימצא כתב אישום נגדו. כך שבדרך כלל מצביעים כגוש אחד ששה מתוך תשעת החברים בוועדה ובכך הם מפעילים קרטל, הלכה למעשה. לנשיא בית המשפט העליון ביחד איתו עצמו מובטחים חמישה נציגים. זה כמובן סותר את מה שבייניש בהתחסדות אמרה מה רוצים? הרי יש בועדה יותר פוליטיקאים מאשר שופטים… באותה מידה שהיא דיברה נגד בחירה מטעם מדינאים כדי שלא דעות פוליטיות תקבענה אך היא עצמה בחרה ואישרה מועמדים לפי התאמה פוליטית וכך להתאים לפסיקות הרצויות לה.

  23. לעומת זאת הכנסת מורכבת ממפלגות רבות בעלות גוון מדיני שונה וחבריה אינם מצביעים כגוש אחד. המדינאים בועדה מייגים רצונות מתנגשים חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזציה. כך ישנם חמישה מובטחים המצביעים כרצון נשיא בית המשפט העליון. כמותם גם שר המשפטים. הדיונים בועדה הם חסויים אין הציבור יודע כלל מיהם המועמדים, ואין הוא יודע כלל על שום מה נדחו לזה יש הצדקה. גם לגבי השופטים הנבחרים לא נמסר מאילו שיקולים החליטו לבחור בהם. אין שום הצדקה שלא לפרסם על שום מה נבחרו. לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, ניתן לנחש כי היה נפסל על-ידם"… שום גוף ציבורי אינו בוחר את עצמו שכן הוא אמור לשרת את הציבור ולא את עצמו כפי שהשופטת מרים נאור אמרה שהם אינם חיבים כלום לאף אחד. אכן זה משקף את כל ההתנהגות.

    תוצאות בחירות הועדה – מיהם הנבחרים, רוב הנבחרים הם מהתביעה. למשרת שופט בית משפט העליון נבחר לפעמיחם אדם משפטן מהאקדמיה. מעולם לא נבחר למשרת שופט מי מהסנגוריה הציבורית. לעיתים נדירות נבחר עורך דין מהשוק הפרטי. גם רבים מהנבחרים הם מהמחלקה האזרחית בפרקליטות – ממחלקת הבג"צים. כלומר פרקליטים האמורים להגן על עמדת הממשלה. בפועל פרקליטים אלו כלל אינם מיצגים את הממשלה לפי עמדתה ותכופות אף בנגוד לעמדתה. אופן יצוג הממשלה הוא לפי רצון הבג"צ כלומר לפי רצון שופטי בית המשפט העליון. והיה ואלו עושים כך לשביעות רצונו של בית המשפט, הם מתוגמלים בהבחרם לשופטים. השופטים בישראל אף טוענים להיות שיטה זו מסורת מפוארת.

    בקום המדינה שר המשפטים הראשון פנחס רוזן הציע מועמדים ואלו אושרו על ידי הממשלה ועל ידי הכנסת. כנשיא בית המשפט העליון הציע את לא אחר מאשר את זמורה שותפו לשעבר במשרד עורכי הדין. שני אלו חיברו רשימה של מועמדים לעליון. מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968-1963, משה בן-זאב כתב ש"לא יתכן מינוי של אדם לכהונת שופט, ובודאי שלא לכהונת שופט בביהמ"ש העליון, אם המינוי נוגד עמדה מאוחדת של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון המשתתפים בועדה, קיוויתי שזהו הנוהג הבלתי-כתוב, אך אם אין הדבר כך, יש לדעתי לעגנו בחוק".

    שופטי בית המשפט העליון ביחד עם שר המשפטים פנחס רוזן פעלו להסרת הפיקוח של נבחרי הציבור על הרשות השופטת. בשנת 1951 הגיש השר רוזן הצעת חוק לבידוד הרשות השופטת מרשויות השלטון האחרות בשם "נחלת כל העמים הנאורים" כדי שכל שופט יהיה בלתי תלוי. בשנת 1953 נחקק חוק השופטים אשר שלל מהכנסת לאשר מינוי שופטים. בשנת 1978 השופט שמגר דרש להרחיב את מספר השופטים בועדה לחיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. בשנת 1996 הזהיר ברק מפני "פוליטיזציה" של בית המשפט. הוא התכון לאפשר לו להנהיג את הפוליטיזציה לפי השקפתו. עשרים שנה מאוחר יותר טען שלא ניתן לקבל מי שאיננו בן משפחה בסגנון דומה למשפחת המאפיה. כך בשיראל שופטים מתמנים ואף הדרך היחידה להרחיק מי מהם הוא על ידי הועדה הנשלטת בידי שופטים מכהנים. הדיונים הם חשאיים ולעם אין כל השפעה. הטענה הינה למנוע השפעה פוליטית כלומר אחרת מזו המקובלת בין השופטים. נחקק גם חוק החסינות המכליל ביותר לשופטים גם ההסכם על הזכאות לגימלאות מרגע ששופט מתחיל לכהן ללא קשר לכמה זמן כיהן, מונע את כדאיות הרחקתו. כך הפכו שופטים לבעלי מגננה בלתי חדירה.

  24. בעוד שלציבור אין כל פיקוח על הממסד המשפטי, לממסד המשפטי פיקוח על נבחרי הציבור ועל נושאים מדיניים מובהקים. זה נעשה ביותר ויותר עזות מצח. בארה"ב שופטים מתמנים על ידי מדינאים ואינם עוסקים במדיניות. אצלנו זה הפוך שופטים מתמנים על ידי עצמם ומתערבים במדיניות. בארה"ב יש חוקה ובית המשפט העליון הוסכם שישמש בית משפט לחוקה והוסכם בחוק שסמכותו לפסול חוקים, אך עושה זאת פעם בעשורים. אצלנו אין חוקה ומעולם לא הוסכם בחוק שבית המשפט העליון ישמש כבית משפט לחוקה ולא הוסמך בחוק לפסול חוקים, אך כל הזמן פוסל חוקים. חוקה צריכה להתקבל על ידי רוב של לפחות שני שליש וחוקי יסוד שהתקבלו על ידי מיעוט קטן של חברי כנסת ודאי שאינם חוקה. בדמוקרטיה כיון שברק כל כך חרד לדמוקרטיה, לאזרח מותר לעשות כל מה שאינו אסור בחוק ואילו לרשויות להפך – אסור לרשות לעשות דבר שאינו מתפקידה המפורש בחוק!! שאילו כן רשות זו פועלת באופן רודני וודאי שלא דמוקרטי.

    בישראל לא נעשה כל מאמץ להבטיח מצד השופטים אחריות ציבורית. רוב חברי הועדה לבחירת שופטים אינם נבחרים על ידי הציבור או נציגיו ולכן אינם אחראים כלפיו. הועדה לבחירת שופטים כלל אינה מייצגת את מאויי הציבור. הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה והחלשה ביותר כיון שאינה נבחרת על ידי הציבור לא ישירות ובארץ אף לא בעקיפין על ידי נציגים. עליה להיות מרוסנת ביותר ולא לעסוק כלל בנושאים מדיניים וביטחוניים. במדינות מתוקנות אין לשופטים דריסת רגל באופן בחירתם וגם הרחקתם וכך צריך להיות! בישראל לא רק שיש לקבוצת המשפטנים המונהגת בידי נשיאי בית המשפט העליון רוב, אלא לשיטתם אסור לשנות בזאת דבר גם אם לא היה כך מתמיד למשל שאת זכות הוטו שלהם בגלל הרוב המיוחס של שבעה מתוך תשעה הנדרש להסכמה. הצעת החוק שהועלתה לשינוי הרוב גרמה לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור להגיב בחריפות יתרה, בשגרה מכתב נזעם לשרת המשפטים. במכתב זה היא כינתה את הצעת החוק "הצבת אקדח על השולחן". עוד טענה שכך השופטים לא יוכלו להמשיך בהתיעצויות כדי להגיע להסכמה. כל זה מראה שאין להציב כלל שופטים בבחירת שופטוים אחרים.

    עוד במאה ה־19 נשיא ארה"ב אברהם לינקולן הזהיר כי אם במקום שמדינאים יקבעו מדיניות, יאפשרו זאת לבית המשפט העליון, העם יאבד את יכולתו להיות שליט בארצו לטובת קומץ קטן של שופטים. בארה"ב ישנו איזון מה במשפט בין בעלי ההשקפות השונות, כיון שנציגי העם בוחרים בשופטים. אמנם ההכרעות הערכיות הן ברוב של קול אחד, לעומת זאת בישראל התגשם כל הרוע שבאזהרת לינקולן. כאן מתקיימת עריצות המיעוט, ורוב הציבור אינו יכול לקבל החלטות על גורלו בהתאם לסולם ערכיו.

  25. אלאור אזריה – כמה הערות על טוהר המשפט:
    "הוא הרג שבוי" כך נאשם…
    ובכן: א) 'שבוי 'בהגדרות מקראיות משפטיות ומילוניות אינו מגיע
    לשטח האויב מרצונו הטוב אלא נלקח ממחנהו בעל- כורחו.
    ב) שבוי אינו מגיע עם נשק למחנה האויב על מנת להרוג
    ג) מכיוון שאין כל ספק בזיהוי הרוצח שבא ליטול חיים מדין רודף דינו מות
    ד) זה שהוא נפגע ונפל הוא לא קנה בזה לו זכות לחיים
    ה) אין אירוע זה משמש לנו מבחן ל"טוהר הנשק", האיש בא ליטול חיים,
    לרצוח, אם היה ניצל ונשפט היה זוכה בחיים..!
    ו) אזריה עשה שימוש פרטי בנשק בהיותו על יד מפקדיו בזירה, בזה חטא.