ה"הישגים" של בנט, ההפסדים שלנו

"רשימת הישגים" שפרסם השר בנט בפייסבוק כוללת שורה של מינויים בעייתיים והחלטות מזיקות, ובעיקר צעדים בנאליים שכל שר מבצע במשרדו בשגרה. את השינויים שמערכת החינוך זקוקה להם לא תמצאו שם

לא כל פעולה מתבקשת היא "הישג". השר בנט. צילום: אוהד צוילברג /פלאש90

יו"ר הבית היהודי ושר החינוך נפתלי בנט פרסם הבוקר רשימת הישגים של מפלגת הבית היהודי תחת כהונתו. אך כאשר עוברים שורה אחר שורה ברשימת ההישגים הצפופה, עולים סימני שאלה ותמיהה רבות.

ניתן לחלק את ה"הישגים" ברשימה לשני סוגים: החלטות מתבקשות ומובנות מאליהן שכל שר היה מבצע, והמהוות חלק מהתפקוד הבסיסי של משרדו; והחלטות בעלות ערך מוסף אידאולוגי – שבאופן מפתיע חלק גדול מהן דווקא גרועות ומזיקות.

לקבוצה הראשונה משתייכים "הישגים" כמו "מינוי 150 שופטים", כאילו שר ממפלגה אחרת לא היה ממנה שופטים במערכת, ושורה של מינויים במערכת החינוך: "מינוי יו״ר ות״ת חדשה – בוצע"; "מינוי חדש של מועצה להשכלה גבוהה – בוצע"; "מינוי חדש של יו״ר מזכירות פדגוגית – בוצע". היכן בדיוק מסתתר כאן ההישג המרשים? האם שרי חינוך שקדמו לשר בנט לא מינו אנשים שמתחלפים תדיר במשרד? האם ההישג של בנט מתמצה בעצם מינוי יו"ר הות"ת, המתחלף על פי דין כל שלוש שנים? אם כך, אולי צריך גם למנות כ"הישגים" פעולות שגרתיות נוספות כמו "אספקת קפה וסוכר במטבחון המשרד" או "תשלום חשבונות חשמל"?

מעבר לכך, במקרים רבים המינויים עצמם בעייתיים ביותר. האם מינויה של חברת מרצ, פרופ' חביבה פדיה, למועצה להשכלה גבוהה מתוקף היותה מזרחית נחשב הישג שיש להתפאר בו? אגב, פדיה עצמה טענה שדרישתה של ועדת ביטון כי מחצית מחברי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) יהיו מזרחים היא פרובוקציה מכוונת. האם מינוי של מועצה להשכלה גבוהה המסרבת לאפשר לחרדים ולדתיים ללמוד תארים אקדמיים במסגרות מגדריות נפרדות הוא הישג בעיני שר החינוך בנט?

שני הישגים נוספים הם: "אישור ספר אזרחות חדש – בוצע; מינוי חדש של יו״ר ועדת מקצוע אזרחות – בוצע". מרשימת ההישגים בנושא מקצוע האזרחות נשכח פרט "קטן". המפמ"רית על מקצוע האזרחות, המשתייכת לשמאל הקיצוני, קיבלה קביעות בתפקיד לעוד עשרות שנים. בכלי התקשורת השונים פורסמו שוב ושוב מעלליה של יעל גוראון, ותוארה הטיית מקצוע האזרחות לכיוון השמאל הרדיקלי בניווטה. בגלי צה"ל נחשף שהיא איימה בפיטורין על מורים שהעזו לתמוך בספר האזרחות החדש, ומנגד קידמה מורות בתמורה להתנגדותן לספר. למעשה, גוראון רוקנה ממשמעות את ספר האזרחות, באמצעות המצאת ה"מושגון".

ושני משפטים על ספר האזרחות החדש: אמנם מדובר בהתקדמות לעומת ספר האזרחות הרדיקלי הקודם, והוא אמנם מכיל תכנים לאומיים ודתיים, אך כפי שניתח עקיבא ביגמן, בבסיסו הספר עדיין מאמץ רבות מתפיסות היסוד של השמאל, ומקבע את עמדות המוצא הרדיקליות הללו למשך שנים ארוכות.

ואם מדברים על מינויים, אי אפשר להתעלם מתפקיד מנכ"ל משרד החינוך. השר בנט בחר להשאיר בתפקיד את מנכ"לית המשרד מיכל כהן, שמונתה על ידי קודמו בתפקיד שי פירון. השבוע, לאחר שנתיים תחת בנט, היא הודיעה על רצונה לפרוש. שר החינוך הודיע על מינויו של מנכ"ל 'אור ירוק', שמואל אבואב, במקומה. זוהי הקדנציה השנייה של אבואב בתפקיד זה, לאחר שכיהן כמנכ"ל המשרד תחת שרת החינוך יולי תמיר. עיון קצר בהתבטאויותיו של אבואב, איש מפלגת העבודה, מלמד שלא הוא האיש שיחולל את המהפכה שמערכת החינוך זקוקה לה: "מומחי הכלכלה יגידו שמערכת החינוך לא זקוקה לכסף אלא להתייעלות פנימית, אבל אלה הבלים שהשפעתם הרסנית", כתב אבואב בעבר.

בטור אחר המליץ אבואב לבצע אקדמיזציה למקצועות הצווארון הכחול: "עלינו להניע תהליך אקדמיזציה… ביצירת מסלולי לימוד גבוה בחשמלאות, ברתכות, במסגרות או בכל מקצוע קלאסי נדרש אחר…. נזקוף בכך את קומתם של הפועלים הפשוטים שיהפכו לאקדמאים משכילים ובעלי תארים, ודימויים העצמי, שישתפר בצדק, יקרין אף הוא את השפעתו על סביבותם, שהן גם סביבותינו". האם אזרחי ישראל  באמת זקוקים לרתכים בעלי תואר שני או לנגרים בעלי תואר דוקטור? לאבואב הפתרונים.

אבואב אף שיבח את שרת החינוך ממרצ שולמית אלוני על תורת זכויות האדם והאזרח שקידמה, שלדבריו יונקת בטבעיות שלמה הן מהמקורות היהודיים והן מחוכמת המערב. גם מזווית מגזרית לא ברורה הבחירה באבואב לתפקיד, לאחר שהוא תקף במספר הזדמנויות את החינוך הממלכתי־דתי וטען שהוא סובל מהקצנה בעייתית ומסוכנת.

עידוד פוסט־ציונות במסווה "מזרחי"

"הישג" נוסף שבנט כולל ברשימתו ושאיננו אלא החלטה גרועה ומזיקה, הוא "יישום ועדת ביטון לחיזוק מורשת יהדות המזרח במערכת החינוך". בשתי כתבות מפורטות ומנומקות (איבדו את המזרח; בחסות ועדת ביטון) חשפתי את התכנים הרדיקליים הכלולים בדו"ח ועדת ביטון, שעלותו יישומו כפי שנאמדה בזהירות על ידי הוועדה עומדת על 250 אלף שקלים בכל שנה למשך חמש השנים הקרובות, המצטברים לכדי 1,250,000 שקלים.

בדו"ח ביטון אכן טמונות נקודות אור רבות, אך  קיימים בו גם צללים וסימני שאלה לא מעטים: האם אכן מדובר בתיקון היסטורי, או שמא בהחלפת עוול היסטורי בעיוות היסטורי? האם במסווה של תיקון היסטורי הוכנסה אג'נדה שאינה קשורה כלל למורשת יהדות המזרח? העמקה בתכנים שמנסה לקדם הוועדה מעלה לעתים תמונה פוסט־מודרנית, מוטת שמאל, ואף ניחוחות פוסט־ציוניים. כך, מתבוללים שהתנכרו ליהדותם כמו אלבר ממי וז'אק דרידה הפכו לדמויות מופת מזרחיות. הוועדה ממליצה להחליף את המונח "עלייה" בביטוי "הגירה", לכלול את השומרונים ביהדות המזרח ועוד ועוד.

כחלק מיישום דו"ח ועדת ביטון נשלחה לבתי הספר חוברת "אור ממזרח", שהוכנה ביחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך ומקדמת שיח פמיניסטי־מזרחי שמאלני רדיקלי. כך לדוגמה, שולה קשת, מחברות ועדת ביטון, נבחרה בצעד תמוה בפני עצמו לדמות מופת מזרחית. קשת תומכת בסרבנות, ובעת זכייתה בפרס על שם ישעיהו ליבוביץ מטעם 'יש גבול' היא הסבירה את הפמיניזם המזרחי כך: "הפמיניזם המזרחי שם לעצמו למטרה לאחד את הקבוצות המודרות כולן (מזרחיות, פלסטיניות, יוצאות אתיופיה, דוברות רוסית, מהגרות עבודה ומבקשות מקלט) ולהתבונן בשורש הבעיה, באותו מקור שממנו ומתוקפו כולנו סובלות". אשת השמאל הקיצוני פרופ' אווה אילוז הפכה גם היא לדמות מופת, כמו גם מייסדת חבורת 'ערס־פואטיקה' עדי קיסר.

הלאה, להישג הבא: "העברת חוק הסדרה בקריאה שלישית – בוצע". ובכן, חוק ההסדרה לא כלל את עמונה שחרבה ואת תשעת הבתים בעפרה שצפויים להיחרב. למרות זאת היה מדובר בהישג משמעותי אם החוק יעמוד במבחן בג"ץ, אך על פי ההערכות הוא ייפסל בבג"ץ. וכאן אנו מגיעים לטעות קריטית של שרת המשפטים. איילת שקד אמרה לכתבים שלא תתנגד לפסיקת בג"ץ אם יפסול את החוק, כי הוא מציל אותנו מהאג. כלומר, עוד לפני הדיון בבג"ץ הבהירה שקד לשופטים שאין שום אקדח על השולחן במשרד המשפטים. ההחלטה למנות את השופטים לבית המשפט העליון לפני הדיון בבג"ץ על חוק ההסדרה, מסירה לחלוטין את הלחץ משופטי בג"ץ לקרוץ לכיוון שרת המשפטים שקד.

"העברת חוק משאל עם נגד מסירת שטחים – בוצע". החוק חל רק על שטחים בריבונות ישראלית. כלומר, השטחים שרלוונטיים הם רמת הגולן וירושלים בלבד. כיוון שאין באופק שום היתכנות להחזיר את רמת הגולן, ואין כל כוונה למסור את הכותל המערבי, מדובר בחוק הצהרתי חסר חשיבות. אם משאל העם היה כולל את שטחי יהודה ושומרון, אכן היה מדובר בהישג. אך מעבר לכך, כל ממשלה שתרצה חלילה למסור שטחים תוכל לשנות את החוק ברוב רגיל, ולהימנע מקיום משאל עם. כך שלא החוק הזה הוא מה שימנע פינויים ונסיגות.

"מינוי יועץ משפטי לממשלה – בוצע". מה בדיוק ההישג כאן? ראשית יש לזכור שמנדלבליט לא היה המועמד של איילת שקד או של הבית היהודי, אלא של ראש הממשלה נתניהו. ולגופו של ההישג, האם השר בנט אכן רואה הישג במינוי יועמ"ש שמסרב להגן בפני בג"ץ על חוקים שחוקקה הכנסת ? שמסרב לתמוך בגירוש משפחות מחבלים? שלא רואה עצמו כפוף למדיניות הממשלה?

אפשר להמשיך ולהעיר על רשימת ההישגים המפוקפקת של השר בנט, אבל השורה התחתונה כבר ברורה: חלק מן ההישגים הם למעשה כישלונות, "הישגים" אחרים הם טריוויאליים לחלוטין, והישגים נוספים הם לא באמת של הבית היהודי. בכל זאת צריך להודות ביושר כי מפלגת הבית היהודי אכן עשתה דברים טובים גם אם לא מושלמים, כגון מינוי שופטים שמרנים לבית המשפט העליון. מגיעה להם גם מילה טובה.

ולסיום, משפט אחד שחסר ברשימת ההישגים, ולא כי בנט שכח לרשום אותו אלא כי הוא בחר שלא להשיג אותו: "פתיחת החינוך לתחרות באמצעות שיטת הוואוצ'רים". תקציב משרד החינוך הולך ומתנפח משנה לשנה, ועוקף בסיבוב את תקציב משרד הביטחון. נפתלי בנט לא קידם כלל את האפשרות לבחור בין מוסדות חינוך, ולא פעל להפריט את מערכת החינוך. מדובר באדם שבתקופת כהונתו כשר הכלכלה דיבר שוב ושוב על חשיבות התחרות, אך כשר החינוך הוא נכנע לארגוני המורים ולא עשה דבר כדי לקדם רפורמות של ממש במערכת המשומנת והמסועפת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

17 תגובות למאמר

  1. חביבי אתה לא יודע לקרוא נכון את הפוסט של בנט. הוא כתב בתמצות למי שכבר מכיר את החומר ועוקב אחריו.

    מעבר לתכנית ביטון אינני מסכים איתך בכלום. אוף …. אין לי כוח להסביר….

    אם אתה מתעקש- דוגמאות קטנות-

    היועץ המשפטי מנדלברייט- חרדי עם אוריינטציה שמרנית. מי עשה את זה לפניו?

    המינוי למל"ג נעשה מהסיבה : כפי שהתפרסם שמל"ג הישנה בנשיאות פרופ חגית מסר תכננה לנתק את הזיקה והשליטה של משרד החינוך ממל"ג כך שרק מל"ג תחליט מה יקרה ולממשלות לא תהיה השפעה חיצונית הזיקה היחידה לממשלה זה הכסף – ולזה כאמור בנט כאשר נכנס לתפקיד עשה ALT CTRL DEL ושיחרר את פרופ חגית הנכבדה מתפקידה (אגב למדתי אותות אקראים ממנה בתואר הראשון ) וטוב עשה כי אנו האזרחים היינו מקבלים גוף סגור כמו בית המשפט ללא יכולת של האזרחים לתקן עיוותים במל"ג

    עד כאן היה לי כוח לכתוב …. תעשה שעורי בית

    אגב לא הצבעתי לבנט

  2. עוד לפני הבחירות הראשונות שבנט יצא איתן הבנתי מיד מהתנהלותו שהוא משתמש בציבור הדתי לאומי כסולם לטפס עליו לכסא ראש הממשלה (קצת יומרני לטעמי), אך במקרה הטוב הוא סתם ליכוד ב'. שאת הציבור הדתי קל מאד לקנות, למד בנט מביבי. וככל שהזמן עבר בנט הוכיח זאת יום יום הרבה יותר טוב ממני

  3. לגופו של עניין הביקורת נכונה. אבל למה אתם לא מפרסמים מאמרים כאלה נגד מירי רגב, למשל, שכל מי שמתעמק בפרטים רואה שבשורה התחתונה היא לא הצליחה להזיז כמעט כלום במשרד התרבות.

    זה שמירי רגב שייכת לליכוד נותן לה חסינות?

    1. כן.כנראה.
      לפחות ככל שמדובר ב'ישראל היום' וב'מידה'.
      באותה מידה שבערוץ שבע לא תמצא הרבה ביקורת על בנט

  4. בממוצע תלמיד במשך 12 שנות לימוד ממומן על-ידי משרד החינוך בסכום של כ170,000 שקל.
    תארו לכם שהסכום הזה היה מחולק להוריו של הילד כואוצ'ר (קופון, שובר), שניתן לפדות אותו על שיעורים בכיתות קטנות ושיעורים פרטיים, חוגים, פעילויות העשרה, טיולים. החינוך של הילד יכול לזכות לכל-כך הרבה העשרה בסכום שכזה. והכל לפי צרכיו האינדיבידואלים של כל ילד, ולפי ראות עיניו של הורי הילד. הדבר הזה היה יכול להיות ברכה גם למורים וגם לתלמידים.
    לדעתי שר חינוך אמיץ יכול להוביל כאן מהפכה מתבקשת ואדירה של מערכת החינוך לא כבייביסיטר, וכסביבה המדמה עבודה בבית חרושת, אלא כמערכת המעניקה ומטפחת את התלמיד, ומתגמלת מורים מצטיינים ומבוקשים.

    ובקשר לשאר המאמר – מזל שהקב"ה עוד עושה לנו ניסים.

  5. מסכים עם כל מילה של הכותב.
    עוד פרט שמאוד מפריע לי הוא המבזקים של החצי דקה בנושא של יהדות המזרח שמופיעים בערב בטלויזיה.
    המבזקים לא באים לספר לציבור מה קרה בעלילת הדם בדמשק שכן הדבר היה מחייב פרק בן חצי שעה לפחות, ולמעשה אי אפשר לספר על עלילת הדם בדמשק מבלי לחזור למשה מונטיפיורי ולרדיפות היהודים באירופה. כלומר המטרה של התשדירים הקצרים היא לא לעדכן ולהוסיף ידע לציבור, אלא להראות שמשרד החינוך מיישם דו"ח פוליטי. במסווה של הצגת התמונה במלואה, בפועל מוצג פרט קטן מהתמונה העמומה בזכרון הציבורי, אותו חלק ששר החינוך בחר להציגו מסיבות פוליטיות.
    נפתלי בנט בחר בפוליטיקה צינית כאסטרטגיה.

  6. כתבה מצויינת, הגיע הזמן להראות את פרצופו של הליצן הזה. בנט מתעסק כל יום בציוצים בפייסבוק נגד נתניהו ומהווה גיס חמישי של התקשורת והשמאל בתוך הקואליציה . מעלליו זוכים לסיקור תקשורתי חסר תקדים וכל זאת כדי שיוכל להחליש את נתניהו בבחירות הבאות. מקווה שהציבור הימני יזהה זאת . הגיע הזמן

  7. אבישי גרינצייג, אתה לא יותר מעוד כתב שמאל ממורמר ומאוכזב. אתה ועוד רבים כמוך חושבים שהציבור טיפש, אבל, המצב הוא בדיוק הפוך. אתם רק מחזקים את הימין ואת השנאה כלפיכם, התקשורת השמאלנית.
    אתייחס לכתבה שלך, עשית פה מספר דברים שהתוצאה שלהם היא fake news. ולמה אני אומר את זה: קודם כל בהקשר למינויים שציינת שהם מתבצעים בכל מקרה ומה בדיוק הישג פה?! אז דע לך מר גרינצייג, שהמינויים שבנט ביצע הם מינויים בעלי בסיס של שינוי תפיסה, שלתווך הארול יחוללו שינויים ויטו החלטות שמאל חזרה ימינה. דבר שהוא מדבר עליו במצע שלו ופועל לבצעו, ואכן הוא מבצע. דבר ראוי להערכה, דבר שרק מחזק אותו בקרב הציבור. אפשר להגיד בדיוק כמו שטראמפ עושה – אומר ומבצע!!! אתה כמובן לא מציג את הדברים כמו שהם. דבר שני, אתה כמובן לא מציין בכתבה את כל הדברים החשובים ברשימת הדברים שבנט ביצע, כגון צמצום כיתות הלימוד ל 28. שזהו לא דבר שתדבר עליו, חס וחלילה שהציבור ישים לב כמה שבנט תותח. דבר שלישי, אתה מזלזל בחוק משאל העם להחזרת שטחים.. גם פה דע לך, שרוב רובו של העם תופס מבנט גיבור עקב כך, רק חבל שחלק גדול לא יודעים בכלל שבנט ביצע את החוק הזה, מכיוון שאתה וחברייך בתקשורת דואגים לתרפד מידע שכזה. אני יכול עוד להמשיך לחלוק עלייך, אבל אין טעם. תמשיך לרשום דברים בסגנון הזה, וכך תמשיכו לשרת את מטרות הימין. בנט בסופו של דבר יהיה ראש ממשלה, אז אתה יכול לקנות מזוודה ולארוז. אולי לא עוד ארבע שנים, אבל מתישהו בעתיד הלא רחוק.

  8. מערכת ‏החינוך מופקרת בידיהם של פקידי השמאל לאף אחד מהשרים אין מספיק אומץ לשנות זאת

  9. "חוק משאל עם… חל רק על שטחים בריבונות ישראלית. כלומר, השטחים שרלוונטיים הם רמת הגולן וירושלים בלבד. כיוון ש… אין כל כוונה למסור את הכותל המערבי, מדובר בחוק הצהרתי חסר חשיבות."

    שטויות. קודם כל, מסירת הכותל המערבי הייתה חלק מרכזי בהצעת אולמרט, והיא חלק מרכזי בכל ההצעות שמדברות על ניהול בינלאומי של "האגן הקדוש". יותר מכך, האזור המדובר בירושלים הוא הרבה מעבר לכותל – כולל גם את מזרח העיר, וקשה לראות מצב שבו השמאל לא יתעקש למסור את האזור הזה.

    "כל ממשלה שתרצה חלילה למסור שטחים תוכל לשנות את החוק ברוב רגיל" אמנם היה עדיף שריון, אבל ביטול/שינוי אינו מעשי. קודם כל, יש ותהיה ציפייה למשאל עם מעתה והלאה. ממשלה שתודה שהעם נגדה ע"י נסיון לביטול החוק תתקשה לשרוד. שנית, ברגע שקשרת את הגולן וירושלים ביחד, כל שינוי בחוק יראה כהצהרת כוונות לגבי הגולן לכאן או לכאן שתפצל את הקואליציה השלטת.

  10. 'למרות זאת היה מדובר בהישג משמעותי אם [חוק ההסדרה] יעמוד במבחן בג"ץ, אך על פי ההערכות הוא ייפסל בבג"ץ.'

    אנו לא יודעים מה בג"ץ יפסוק. לא חושב שצריך להאשים את בנט בכך שניסה. כך או כך, עדיין מדובר בהישג מסוים. קודם כל, בירור עתירות נוספות בהכרח ידחה עד לדיון בחוק הזה. גם עיכוב זמני בנסיונות ההרס שווה משהו. שנית, בנט הראה שהוא יכול לדחוף חוק למרות דעה שלילית של כולם מנתניהו שמאלה, ושהתוצאות לישראל של חוק כזה הן בסה"כ כמה גינויים מהשפה לחוץ (היה נסיון לא משכנע לקשור את החוק להצבעה באו"ם, אבל ברור מהדיווחים בעיתונות שהעניין הזה בושל הרבה לפני).

  11. על אף ההטיה הברורה כנגד בנט (ולעתים גם כנגד המציאות כפי שהבהרתי בתגובות האחרות), המאמר הזה אכן מספק איזון מסוים. קיימות שאלות רבות על איוש המשרות במשרד החינוך. נראה שבנט לא משקיע די במשרדו, אולי מכיוון שלוטש את עינו למשרות רמות יותר…

  12. הוא לא קידם את שיטת הוואוצ'רים כי הוא מעולם לא תמך בה. היחיד שמקדם ומדבר עליה זה פייגלין

  13. מתי הציבור הדתי לאומי ואנשי הימין ימין יבינו שבנט עושה עליהם סיבוב כדי לקדם את עצמו בלבד! לצערי הוא אינו מתפקד כשר חינוך עבור ילדי ישראל. הליצן הזה מתמקד בציוצים בפייסבוק ע"מ לקבל לייקים וזמן אוויר בתקשורת. אה וגם לגנוב כל היום קרדטים של אחרים.
    טוב הנה הגיע שעתו של הליצן המדליפן לכבכ בכאילו הגיבור של דו"ח צוק איתן.
    אני מקווה שאלה שתומכים בו יתעוררו כדי שהדבר הזה לא יהיה בכנסת הבאה .

    1. הבעיה היא שהרבה דתיים-לאומיים תמימים מאוד: הם רואים מישהו עם כיפה על הראש ובטוחים שהוא אחד משלהם. כך הם נפלו עם מיכאל מלכיאור, אבישי רביב, אלעזר שטרן וכך הם ממשיכים ליפול עם נפתלי בנט, עמית סגל ופורום "תקנה". הם לא מבינים שכיפה על הראש היא התחפושת הכי טובה שהשמאל מלביש על השתולים שלו כדי לעשות מניפולציות על הציבור הדתי-לאומי.