מדינת העומק: הגולם הביורוקרטי קם על יוצרו

במסדרונות הממשל האמריקני מתעורר כוח מסוכן המורכב מפקידים וגורמים במנגנוני הביטחון, אשר בשיתוף פעולה עם התקשורת חותרים תחת נבחרי הציבור כדי "להציל את העם מעצמו". ההשוואה לישראל בעיני המתבונן בלבד

זרועות עמוקות בממשל; הקונגרס האמריקני. צילום: Paul Seventy CC BY-NC 2.0 via flickr

התקלה הממשלית האסטרטגית שנקראת "שלטון הפקידים" מלווה אותנו בכל מקום. זה תמיד "את, אני והיועץ המשפטי". או "את, אני ובג"ץ"; "אתה, הוא, הפרקליטות והמשטרה; "המשטרה, העיתונות וכל השאר, כאן, שם ובכל מקום". מדברים כאן על "האליטות", לפעמים "האליטות הישנות". אך בארצות הברית, בעקבות משבר הנשיאות של טראמפ, עלה מושג אחר שמסביר טוב יותר את הבעיה. זו "מדינת העומק".

המושג "מדינת העומק" (ٍDeep state) הוא הדבר החם ביותר היום בוויכוח הפוליטי בארצות הברית. הוא עלה לדיון בעקבות פעילות ההתקוממות מתוך מנגנוני המערכת המדינתית בארצות הברית. המקרה הדרמטי ביותר היה פעולת הסיכול הממוקד של היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין. "כיצד מתנהלת מדינת העומק בפעילותה?" שואל פט ביוקנן, אחד הפרשנים הטובים ביותר לפוליטיקה האמריקנית. "ראינו מקרה קלאסי בפרשת פלין. שירותי המודיעין והזרועות החוקרות של המשטר חופרות קצת לכלוך, ואז משנעות את האשפה למשת"פים שלהם ב'רשות הרביעית' (העיתונות) הנהנים מחסינות של התיקון הראשון לחוקה, מה שמאפשר להם להוציא את הכל החוצה".  אם זה יזכיר לישראלים תופעות פוליטיות־משטרתיות חמורות ממקומותינו, האחריות היא בעיני המתבונן בלבד.

זה לא סתם שביוקנן הסתפק בלתאר את "מדינת העומק" בתנועה; קשה להגדיר בצורה חדה במה מדובר, אבל כשרואים את זה – יודעים לזהות את העקבות. כמו פורנוגרפיה. קשה להגדיר מה זה, אבל היו כבר שופטים שאמרו: אני יודע לזהות את זה כשאני רואה אותה. מה שמעניין בעיסוק ב"מדינת העומק" לאחרונה, שזהו מושג שהיה בשימוש בשוליים הרדיקליים, מושג שנשמע קצת מתחומי תיאוריות הקונספירציה. אך בשבועות האחרונים הוא היה נושא לכיסוי ותחקור בתקשורת הזרם המרכזי, גם האליטיסטית ביותר: ה'ניו יורק טיימס', ה'אטלנטיק' וה'ניו יורקר'. פט ביוקנן למשל, הוא לא מספיק מכובד כדי לכתוב בעיתוני השורה הראשונה, אך הוא כותב בעתונות ממסדית מהשורה השנייה, וניסיונו כמי שחי את הפוליטיקה האמריקנית עוד משנות ה־60, כיועץ של הנשיא ניקסון, מאפשר לו ראייה צלולה ולא שגרתית.

למעשה, הימין הרדיקלי והשמאל הרדיקלי השתמשו בעבר במושג "מדינת העומק" כדי לנתח מצבים שבהם לשלטון הנבחר אין כמעט יכולת משילות מול גופים ומוסדות הקיימים לנצח ומנהלים מדיניות עצמאית משלהם. אבל נוכחותה של מדינת העומק מורגשת כאשר היא מתחילה להתפרע, ולא רק מחסלת את היועץ לביטחון לאומי אחרי 23 יום בלבד בתפקיד, אלא יש רושם שהיא שמה את הנשיא טראמפ על הכוונת.

במאמר שלו (שפורסם באתר 'ריל קליר פוליטיקס'), חזר ביוקנן על האמירה המזעזעת של הכתב לענייני מודיעין של 'בלומברג', אלי לייק, שקבע כי הפגיעה במייקל פלין באמצעות הדלפת שיחותיו עם השגריר הרוסי הייתה בגדר "התנקשות פוליטית". ביוקנן ולייק, שני כותבים שאין ביניהם שום קשר – אחד פובליציסט פוליטי מאוד, השני כתב ופרשן – רואים בתרגיל שבוצע מתוך שירותי המודיעין קשירת קשר נפשעת, תוך שיתוף פעולה של העיתונות, במטרה להרוס קריירה פוליטית. "זה מה שעושים במדינות משטרה", כתב אלי לייק ב'בלומברג'.

יעד חיסול; מייקל פלין בעצרת בחירות של טראמפ, פיניקס. צילום: PROGage Skidmore CC BY-SA 2.0 via flickr

מייחלים להתנקשות או להפיכה צבאית

אז אפשר להגיד ש"מדינת העומק" היא כל הגופים, הבירוקרטיות, משרדי הממשלה, הצבא ושירותי המודיעין והביטחון ומערכת המשפט. בארצות הברית מצטרפות למערכת הזאת גם כל אותן סוכנויות פדרליות כמו הרשות להגנת הסביבה, רשויות ההגירה וכל מתקיני הרגולציות למיניהם. בארצות כמו טורקיה ומצרים התופעה בולטת במיוחד, כאשר הצבא הוא ענק והוא משולב במערכת של עסקים כלכליים. אבל זהו בעצם תיאור של המערכת שמקיימת מדינה.

מתי נולדת "מדינת העומק"? כאשר המערכות האלה נכנסות למצב של מודעות עצמית כמי שמקיימות איזו שליחות נעלה, הנוגדת בדרך כלל את "הברברים" שהעם הנבער בחר לשלטון. נוצרה גם אידאולוגיה ל"מדינת העומק", והיא "דמוקרטיה מהותית" לעומת "דמוקרטיה" כשלטון הרוב. כאשר נוצר הדחף למגר את השלטון שאיננו הולך לפי הקו האידאולוגי שהוטמע בממסדים, גורמים בתוך הממסד הופכים לפעילים נגד השלטון ונוצרת "מדינת העומק". מה שרואים בשטח זה חוסר משילות ושיתוק, ערעור היציבות וסיכול ממוקד לכל בעל תפקיד בכיר שהנשיא או ראש הממשלה רוצה למנות, כולל הקודקוד עצמו.

ויקטור דייויס האנסן ממכון הובר בסטנפורד, טוען שהכוחות המתנגדים לטראמפ מנסים ממש לגרום לקטסטרופה כדי להגשים בפועל את נבואותיהם. הכוונה לאותה התקוממות מתוך שורות הבירוקרטיה של הממשל. אנשי הרשות להגנת הסביבה התחילו לפעול כלובי בסנאט כדי למנוע את מינוי המנהל החדש, שאינו מקובל עליהם מבחינה אידאולוגית. כאלף דיפלומטים ממחלקת המדינה חתמו על עצומה נגד הצו הנשיאותי למניעת כניסת פליטים משבע מדינות מוסלמיות נגועות בטרור. חלק מבתי המשפט נראים כאילו התגייסו לבלום את פעילות הממשל החדש. הפגנות הרחוב שהתחילו מיד אחרי בחירתו של טראמפ בנובמבר, וקיבלו תנופה אחרי השבעתו, שחררו גלים של היסטריה. שתי הדוגמאות הבולטות הן מופעי הנאצה הגסים של השחקנית אשלי ג'אד והזמרת מדונה. מדונה דיברה בגלוי על פנטסיות אלימות הנוגעות לפיצוץ הבית הלבן. ג'אד שחררה גסויות בהפגנת הנשים הגדולה, כאילו עפו לה הברגים. בתכניות טלויזיה מדברים בגלוי על אופציית ההתנקשות – רצח הנשיא. אחדים מייחלים להפיכה צבאית.

הקקופוניה הזאת היא מוזיקת הרקע למה שנראה כהתקוממות "מדינת העומק". "המצב איננו יציב והוא לא יירגע בקרוב", נכתב ב'ניו יורקר'. מה שיותר מדאיג, וזה בהחלט נוגע לישראל, זאת ההשפעה העולמית שיש למצב הלא יציב הזה. "הסדר העולמי יצא משליטה", הכריז השבוע ב'ניו יורק טיימס' מי שהיה היועץ לביטחון לאומי, זביגנייב בז'ז'ינסקי. "העולם גולש לאי־סדר חמור, בלי כל מבנה בינלאומי שמסוגל להתמודד עם סוג הבעיות שעלולות בסבירות רבה להתפרץ כמעט בו־זמנית. וכדי להשלים את התמונה, נוצר תוהו ובוהו ביחסי המעצמות הגדולות. מצב כזה באמת עלול לגרום לתוצאות קטסטרופליות".

נטען גם ששורת הפרסומים על פעילות הרוסים נועדה לאכוף על הממשל לנקוט מדיניות של עימות עם רוסיה. פתאום צצה הידיעה על ספינת הריגול המשייטת מול חופי ניו־לונדון בקונטיקט, בסיס צוללות אמריקני. נודע שנערך ניסוי בטיל החורג מההסכמים. מטוס רוסי עשה באז מעל ספינה אמריקנית בים השחור. יש שרואים בזה פרסום מגמתי מתוך אותם שירותי מודיעין שסיכלו את פלין. להזכיר, היה ניסיון קודם לפרסם מסמך מכפיש על פרשת הוללות שלא הייתה של טראמפ במוסקבה.

הדלפות חסרת תקדים

המושג "מדינת העומק" נכנס לשימוש אצל תומכי טראמפ משום שהוא מספק מבחינתם את ההסבר הכי טוב למחול השדים סביב עלייתו. אבל אם אפילו ה'ניו יורק טיימס', ה'ניו יורקר' וה'אטלנטיק' נדרשים לסוגיה, סימן שהם מרגישים שיש דברים בגו, גם אם יש ניסיונות להכחיש את המציאות הזאת.

"ממשלים בתחילת דרכם מנסים הרבה פעמים להחדיר אידיאולוגיות חדשות לסוכנויות הפדרליות", כותב בנג'מין וואלאס וולס ב'ניו יורקר'. "שיטת טראמפ היא כנראה לעקוף את רוב מנגנוני הממשל באופן גורף. הדאגה היא שזה יוביל לגל התפטרויות שיגרום לרפיון ביורוקרטי; בסופו של דבר יווצרו קשיים בניהול המדינה". כלומר, החשש של הפקידים הממונים הוא שכוחם ירד, ולכן יש להם מניע להילחם בנשיא החדש שבסך הכל נבחר זמנית. "החשש המידי הוא מהתמוטטות הסמכות השלטונית. הפנטסיה של הסדרה 'הומלנד' כאילו הבירוקרטיה מתנהלת כאגרוף מתואם  ומכוון היא חסרת בסיס. הראיות בינתיים הן שממשל טראמפ יצר מצב עוד יותר מוזר ומעורפל, כאשר הנשיא מניע את שני הצדדים בעימות לנהוג ככל העולה על רוחם".

ב'ניו יורק טיימס' התייחסו לתופעה בהקשר של טורקיה, מצרים ופקיסטן. שם קיימות "רשתות צללים בתוך הביורוקרטיות הממשלתיות, כאלה שמתייחסים אליהן כ'מדינת עומק', החותרות נגד ממשלות נבחרות ומשתמשות נגדן באמצעי כפייה". זה נכתב ב'טיימס' לפני ימים אחדים, לא ב'מקור ראשון' או ב'מידה'. "אז האם ארצות הברית עדה לעלייתה של מדינת עומק משלה? לא לגמרי", כותבים אמנדה טאוב ומקס פישר. "אבל הדים של תופעה דומה הם אמיתיים – ומטרידים מאד".

"ארצות הברית נמצאת בסכנה שתתפתח בה תרבות של עימות קבוע בין הנשיא לביורוקרטיה שלו. תרבות המושרשת עמוק בממסדים", הם כותבים. המעניין הוא שדווקא הדוגמה הקיצונית של מדינה לא דמוקרטית כמו מצרים נראית מתאימה לתיאור ההתפתחויות המתהוות בארצות הברית. טאוב ופישר פנו למומחה מצרי בשם איסנדאר אל־עמרני המתגורר בארצות הברית. לדעתו, חוסר התיאום המתגבר בין הנשיא ובין אנשי השורה בפקידות הפדרלית "הוא מסוכן, הוא מעודד מחלוקות עמוקות בתוך החברה, זה מה שמייצר את המתחים המתמידים האלה".

"כאזרח אמריקני אני מוצא שזה בהחלט מדכא לראות את הדמיון בין מה שקורה באמריקה למה שקורה במצרים", אמר אל־עמרני. אז האם מדובר קונסיפרציית צללים, או בעימות שיכול להיות גם לגיטימי בין מנהיג מדינה למוסדות הממשל? ה'ניו יורק טיימס' קובע שמצב כזה "גורם לערעור היציבות. זה מוביל את שני הצדדים להניע את כוחות המדינה כמו שירותי הביטחון או בתי המשפט האחד נגד השני, מה שגורם להשחתת המוסדות האלה תוך כדי התהליך".

מומחים מזהים את שירותי המודיעין (ה־CIA, ה־NSA) כמוקד המסוכן. "רמה כזאת של הדלפות היא די חסרת תקדים", אמרה בטיימס מומחית מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. היא ואחרים מזהים את כוונתו של טראמפ לנתק את שירותי המודיעין ואת מחלקת המדינה מתהליך עיצוב המדיניות. "תרבות מושרשת של מלחמת פקידים שהיא לעומתית כברירת מחדל, אולי לא מתבצעת בסגנון הטורקי של 'מדינת עומק', אבל זאת גם לא דמוקרטיה בריאה", כותבים טאוב ופישר בטיימס. לא מדובר בחובבי קונספירציות. כתבי ה'טיימס' מבהירים את עמדתם ש"מדינת העומק איננה מוסדות רשמיים שמתמרדים, אלא רשתות צללים בתוך המוסדות האלה ובתוך עולם העסקים, שעושים יחד ביניהם קנוניה ויוצרים מוסדות מקבילים". כתוצאה מכך כל החלטה, אפילו קלת חשיבות, יוצרת מלחמת עולם ומחבלת במשילות עד כדי שיתוק. האם אמרנו משבר עמונה? פרשת אלאור אזריה? "פרשיות נתניהו", מינוי שגרירים באיטליה ובברזיל. אפילו מינוי של יועץ תקשורת לראש הממשלה נתקל בחומה של לבנות חבלה ביורוקרטיות.

התיאורים של הכותבים ב'טיימס' מביאים אותם למסקנה ש"המלחמה בין קהילת המודיעין לבית הלבן רעה למודיעין, רעה לבית הלבן ורעה לביטחון האומה".

בארצות הברית הם חווים את המציאות המשתקת הזאת בפעם הראשונה בעוצמה מלאה. בין השאר, "מדינת העומק" מקבלת תעוזה ממסע הדה־לגיטימציה שמוביל הנשיא הקודם אובמה מאז נבחר טראמפ. זו תופעה חסרת תקדים שהנשיא היוצא מעודד חבלה במדיניות היורש שלו, טראמפ, ומאז נובמבר של השנה שעברה הוא עוסק בדה־לגיטימציה של הממשל הנכנס. לפי פול ספרי ממכון הובר בסטנפורד, אובמה כבר הספיק להקים רשת מתסיסים בשכר, מקצוענים, המונה יותר מ־30 אלף פעילים. "הוא עובד מאחורי הקלעים כדי להקים גוף שיהיה למעשה ממשלת צללים, לא רק כדי להגן על מורשתו המאוימת אלא כדי לחבל בממשל החדש ובסדר היום הפופולרי של 'אמריקה תחילה", כתב ספרי ב'ניו יורק פוסט'. מדובר ברשת של עמותות שמאל המובלות בידי ארגון שנקרא 'מתארגנים לפעולה', שפרש כבר רשת של 250 משרדים ומטות פעולה ברחבי אמריקה.

מלחמה משתקת; בניין ה-CIA בלנגלי

מונעים מודיעין מהנשיא

נתקלתי בפעם הראשונה במושג "מדינת העומק" לפני כמה שבועות. בעקבות אחד הטורים שלי שהתייחס ל"אינתיפאדת המנגנון" והקשרים בין גורמים מתוך המערכת, גורמי תקשורת ותועמלני טוויטר ופייסבוק שבראשם אהוד ברק, הפנה אותי גורם בלתי־מזוהה לבלוג של גלן גרינוולד. גרינוולד הוא עיתונאי עצמאי שקיבל פרס פוליצר על חשיפת מסמכי סנודן. בבלוג שלו הוא מנתח את תופעת "מדינת העומק", אותה הוא רואה בעיקר דרך הסכנה של ארגוני ביטחון ומודיעין. אלה "הסוכנויות בוושינגטון, שנשארות בשטח כשנשיאים באים והולכים. הן מפעילות את כוחן בסוד ובחושך, והסוכנויות האלה בקושי נמצאות בפיקוח או שאינן נותנות דין וחשבון", אמר גרינוולד בראיון טלויזיוני לאחרונה. "מדובר ב־CIA, ב־NSA וסוכנויות מודיעין אחרות. מלכתחילה הן נוצרו כדי להפיץ בין השאר דיסאינפורמציה, ולעסוק בהונאה וכו'".

כשמאלן רדיקלי הוא מאשים את ארגוני המודיעין הללו בפשעי מלחמה חמורים. "ואלה הגופים שרבים במפלגה הדמוקרטית ובשמאל שמים בהם את מבטחם. הם מעודדים אותם (להתנגד לטראמפ ולבצע קנוניות כמו זו שהפילה את פלין). זה לא רק בעניין רוסיה. גורמים מובילים בקהיליית המודיעין כמו מייק מורל, שהיה ראש ה־CIA וה־NSA בעבר, היו מתומכיה הקולניים ביותר של הילרי קלינטון. הם טענו בזמן מערכת הבחירות שטראמפ גויס על ידי הרוסים. הם התנגדו לו מההתחלה. הם תמכו בפעילות אמריקנית בסוריה להפלת המשטר. קלינטון רצתה ליצור אזור של שמים סגורים, להתעמת עם הרוסים. טראמפ היה נגד מה שה־CIA רצה, וקלינטון הלכה עם ה־CIA. אז הם חתרו נגדו לאורך כל החודשים האחרונים. זה לא רק ההדלפות נגדו; יש גם דיווחים ('וול סטריט ג'ורנל') שהם מונעים ממנו מודיעין בנימוק שאי אפשר להפקיד בידיו מידע רגיש כזה. הם נוטלים לעצמם את הסמכות לכפות מדיניות".

גרינוולד, המתנגד לטראמפ מסיבות אידאולוגיות, אומר למעשה שהתרופה שמתנגדיו ממליצים עליה גרועה מהמחלה. "טראמפ נבחר בצורה דמוקרטית וניתן לרסן אותו באמצעים דמוקרטיים. מה שנעשה עכשיו זה מתכון לחורבן הדמוקרטיה. הם עושים למעשה 'הפיכה שקטה'".

"מדינת העומק" נמצאת מעצם טבעה במסלול התנגשות עם ציבור האזרחים. קל יותר לתקוף את "התקשורת" כדחליל המגלם את דמותה האמורפית. להתחיל לתקוף את "מדינת העומק" זה סיכון גדול הגובל בהמרדה נגד המדינה עצמה. בעניין הזה ארצות הברית או ישראל זה היינו הך. מדינת העומק בסופו של דבר היא גלגול אפל של "הממשלה הגדולה", שמפלגות בעלות נטיות סוציאל־דמוקרטיות דוחפות אליה. מטבע הדברים, כאשר עולה ממשל שהאידאולוגיה שלו שוללת "ממשלה גדולה" ורוצה לחתוך בבשר הבירוקרטי החי, יש מניע לפקידי המנגנון להילחם בו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

25 תגובות למאמר

  1. חושבני שזה החל עם הקומוניזם וירשו אותם תנועות השמאל הרדיקלי יותר והרדיקלי פחות. הרצון הזה לאחד את כל העולם תחת כמה מוסדות אוניברסלים ולשלוט משם. האיחוד האירופי ניסה לארגן זאת באירופה,

    נשאלת השאלה האם "מדינת העומק" נוצרה והתארגנה רק תחת שלטון טראמפ, או היתה קיימת כבר תחת שלטון בוש והנשיאים הרפובליקנים הקודמים. חושבני שההבדלים בין הדמוקרטים והרפובליקנים בעבר לא היו קיצוניים כל כך לכן מעבר השלטון מאחד לשני היה פשוט יותר. בעוד אחרי אובמה השמאל קיצוני מגיע טראמפ הימין קיצוני נוצר דיסוננס חזק מדי הגורם לחיכוך הקשה ויצירת "מדינת עומק" פלוס פעילות חתרנית בלתי נלאה של אובמה. (מדהים) השמאל הקיצוני מעולם לא נכנע להליכים דמוקרטים דמיון לארצנו על אחריותכם.

  2. החורים העצומים בדמוקרטיה כנראה גוררים איתם בכל מקום את צמיחתו של היטלר חדש

  3. התופעה הוגדרה בבהירות בסדרה "כן אדוני השר", שם מתואר איך השירות הציבורי מאלף את השרים החדשים בתוך חודשים אחדים "לחשוב כאחד הילידים" ולפעול בהתאם למכנה המשותף של השירות הציבורי (שב ואל תעשה) שמבחינתו אחת היא איזו מפלגה עלתה לשלטון, כולם ממילא יעשו רק מה שמתאים לשירות הציבורי במינימום זעזועים ורפורמות. עד שבאה תאצ'ר.

  4. הNWO כבר כאן, האם טראמפ יצליח לעצור אותם? לא ברור…
    מה שבטוח זה שנהיה מפחיד יותר מבעבר. הרי בעבר היינו יכולים לשאר השארות אך כיום זה ברור לעיני כל אדם שהוא לא הבור הממוצע שניזון מהיפנוזת הטלויזיות. הלוואי והיה לי נשק להגן על עצמי ועל משפחתי מפני העריצים הללו. בארץ שלנו רק הרשעים מחזיקים בנשק.

  5. אמנון לורד קורא לפט ביוקנן "אחד הפרשנים הטובים ביותר.." אבל פט ביוקנן הוא אנטישמי ידוע ובעיני זה פוסל אותו מלהיות "פרשן טוב".

    1. זה שכמה ארגונים יהודיים הפועלים בהשראת הקרן החדשה לישראל ודומותיה מכנים מישהו "אנטישמי" – זה דווקא אות כבוד לבעל הכינוי.

  6. אין חדש תחת השמש. מאז ימי המרקסיזם ועד היום השמאל דואג לשלוח גרורות לכל מוקדי הכוח ולדאוג לכך שהעם אף פעם לא יוכל באמת לקבוע את עתידו בעצמו

  7. מרתק. מה שאומר בעצם שיש שחקן שלישי שהוא הפקידות עצמה. ממוסדות המדינה כגון שופטים ומנכ"לי משרדי ממשלה ועד אפילו קברניטי צה"ל. עובדה שמסבירה את ההתיישרות של כל מי שנכנס לתפקיד ממין זה לכיוונה של השיטה (the system), ז"א קציני צבא זוטרים ימניים שהופכים את עורם מרגע שמתגלה להם "הסוד" ושופטי בג"צ שמרניים שמגלים את "האמת" לאחר בחירתם.

    אבל השאלה היא האם ניתן לנצח את השיטה? ז"א לך תדע כמה עמוקה היא מדינת העומק??

    התשובה היא- כנראה שלא..
    אמנם יש שיטה לנצח את השיטה אבל היא ברוטלית מאוד ומאז המהפכה הצרפתית לא יושמה ובצדק.

    מסקנה: רק אור השמש יחטא את כל הפצעים והמוגלות. אמנון, אנשים כמוך אט אט ישנו את השיטה, אבל עד אשתמש המילותיו האלמותיות של רוג'ר ווטרס (אנטישמי נתעב אמנם..):

    Welcome to the Machine

    Welcome my son, welcome to the machine.
    Where have you been? It's alright we know where you've been.
    You've been in the pipeline, filling in time,
    provided with toys and Scouting for Boys.
    You bought a guitar to punish your ma,
    And you didn't like school, and you know you're nobody's fool,
    So welcome to the machine.
    Welcome my son, welcome to the machine.
    What did you dream? It's alright we told you what to dream.
    You dreamed of a big star, he played a mean guitar,
    He always ate in the Steak Bar. He loved to drive in his Jaguar.
    So welcome to the machine.

  8. תודה על ההסבר. נתקלתי קודם בביטוי deep state, אך לא ממש הבנתי את כוונתו.

  9. נראה לי שהבעיה של מייק פלין היא שהוא לא דיבר אמת למייק פנס, סגן הנשיא ולכן פוטר. העובדה שדיבר עם הרוסים לא היתה גורמת לבעיות, שקרים כן גורמים לבעיה ולכן נתפס כמי שאי אפשר לבטוח בו.

  10. כנראה הכל נכון. אבל חבל שהבאתם כמקור חשוב את פט ביוקנן. הוא אכן אינטליגנטי, וחשוב עדיין בנוף בשיח הימני בארה"ב אבל הוא אנטישמי מובהק וקומם על עצמו ובצדק את זעמם של שפויים יותר בכל הקשת הפוליטית שם כולל בימין, לא רק בשל זה אלא גם בשל עוד מאפיינים קיצוניים בהשקפותיו.
    עוד נקודה לצייון: אצל השמרנים בארה"ב, יש שמצדדים בנושא מדיניות חוץ במדינות קיצונית, ויש ההפך (לעשות את העולם בטוח בשביל דמוקרטיה). רובם לא באמצע.

    1. צריך להבחין בין אנטישמי אמיתי לבין מי שזיהה נכונה את תפקידם של היהודים המודרנו-מרקסיסטים בביסוס הרודנות הפוסט-מודרנית הסמויה, על האנטי-ציונות שבה.

    2. ידוע לי שהיה בעברו בעל נטיות אנטישמיות, לפחות כך אמרו עליו. אבל הזמנים השתנו ואני לא רואה בשנים האחרונות זכר לנטייה הזאת. הוא לא חובב ציון, זה לא אומר שניתוחיו אינם ראויים. הוא קתולי שגדל בזרם של ג'וזף קנדי במפלגה הדמוקרטית. האיש היה כידוע פרו נאצי. ביוקנן לא הגיע לשם. הוא שירת את ניקסון שהיה אנטישמי מהסגנון הישן אבל גם ידיד טוב של ישראל – בעת צרה (יום כיפור). בינתיים הציונות הפכה לסימן היכר רפובליקני וביוקנן הלך לכיוון הזה

  11. תיקון לתיקון כתיב האוטומטית: יש שמצדדים בנושא מדיניות חוץ בבדלנות קיצונית ויש ההפך

  12. אמנון לורד במיטבו!! זוהי כתבת אזהרה לכולנו, כן גם לנו כאן בארץ, מפני אלו ששליחות 'צדקנית' בפיהם ואמת מוחלטת בליבם. 'צדיקים' אלו, שארצנו משופעת בהם, הם האוייבים האמיתיים לתהליך הדמוקרטי!!!

  13. הכל אולי נכון והגיוני אבל אם הכל נכון איך זה שכל הכוחות האלה לא הצליחו לזייף את הבחירות. הרי קלינטון זכתה ברוב קולות רק באלקטורים זכתה. אז כל הכוחות הסודיים הללו לא יכלו להבטיח את נצחונה של קלינטון באמצעות זיום בכמה מדינות?

    1. מי אמר לך שלא היו זיופים? הרי טראמפ דיבר על זה מיד אחרי הבחירות, על מליוני קולות מזויפים, הודות להתנגדות התוקפנית של הממסד לדרישה לתעודה מזהה בקלפי. בלי זה, הילארי לא היתה זוכה ברוב הקולות שהזכרת. הם פשוט לא היו נמרצים מספיק.
      בבחירות הבאות כבר לא יהיו הדלפות מייל, ואם טראמפ לא ישכיל לשנות את המצב הבלתי נסבל הזה, שמכריז למעשה שאין דמוקרטיה באמת ואין בחירות באמת, כל עבודתו תרד לטמיון.

  14. אם כך, מעולם לא היתה דמוקרטיה, אלא אשלייה של דמוקרטיה, כל עוד השלטון עשה מה שהפקידים רצו. קשה להפריז בחשיבות של בחירת בולדוזר חסר מעצורים כמו טראמפ, שהוא אולי הסיכוי האחרון לפרק את כוחם של הדיקטטורים מטעם עצמם.

  15. ״מדינת העומק״ זה יבוא טורקי. מיתוג קונספירטיבי שקידמו ארדואן ו״מפלגת הצדק והפיתוח״ כדי לחסל כל התנגדות במנגנוני השלטון וליצר שלטון איסלמיסטי אוטוקרטי ללא מעצורים.

    אני שמח שעכשיו גם במידה ראו את האור והתחילו לתמוך באוטוקרטים. קודם פוטין, עכשיו ארדואן. אבל אני רק שאלה? מה ההבדל בין פוטין וארדואן לבין הוגו צ׳אבס? כולם גברו על היריבים שלהם ברוב ניכר בהצבעה פופולרית והמשיכו לזכות לשיעורי תמיכה מרשימים גם כשהבחירות איבדו את מעטה ההגינות שלהן. כולם נאבקו במנגנוני המדינה שניסו להכפיף אותם לרעיון המעצבן הזה של שלטון החוק. רק שהוגו צ׳אבס קרא לעצמו סוציאליסט. טוב, גם פוטין וארדואן היו פעם ״רעים״, ופתאום הפכו לידידינו היקרים.

    אדון לורד, אתה יודע מה ההבדל היחיד בין טראמפ לרודנים מלמעלה? ההבדל הוא שטראמפ הפסיד בהצבעה הפופולרית, וזכה בזכות מוזריותיה של השיטה האמריקאית. הוא הנשיא הלגיטימי, אבל לטעון שהוא מייצג את רצון העם יותר מהשופטים או כל הארגונים הבירוקרטים למיניהם? גם הוא וגם הם נמצאים על כסאם בניגוד גמור לרצון העם – ובזכות שלטון החוק האמריקאי.

  16. לנשיאים הקודמים חא היו בעיות עם מדינת העומק, טראמפ הוא פשוט טיפש שחושב שהוא שליט עליון וזה מפחיד אותם בנוסף הוא רואה בהם אויבים והוא בלתי לגיטמי בעיני רוב האמריקאים מה נותן להם לגיטימציה מצד העם. טראמפ יצר את המצב הזה. הוא טיפש. והוא יביא לקטסטרופה.

  17. הנסיון להשוות לישראל הוא החלק החלש בכתבה. חקירות משטרטיות של חשדות לשחיתויות של ראש הממשלה הם לא מדינת עומק